טיול למזרח תורכיה מא` עד ת` - חלק שני

14 יום קסומים ומרהיבים של טיול עם רכב שכור במזרח תורכיה: מתחילים בארזורום, רכס הקצ`קר מכיוון יוסופלי ומכיוון איידר, מפלים גועשים, פריחה, נסיונות דיג, נהרות פסטורליים, מפגשים עם מקומיים, רחצה מרעננת בחמאם.. ולקינוח - יומיים מענגים באיסטנבול. חלק שני.
אורית שרי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: טיול למזרח תורכיה מא` עד ת` - חלק שני
© איתמר ברק

אוזונגול ואיידר

אוזונגול עיירה קטנה, היושבת על אגם נחמד, עיקר התפתחותה הוא מכיוון התיירים הרבים (כולל תיירות פנים ענפה) שמגיעים אליה. עם ההגעה לאגם, תוכלו לפנות לכיוון המסגד, לעבור אותו, לעלות על דרך עפר ולהגיע לאזור המלון בו אנחנו ישנו. אם תמשיכו למעלה, תראו מפל קטן. הדרך עפר ממשיכה לכיוון ההרים, אך מספרים שהיא כבר ממש משובשת. אנחנו עצרנו במלון. שימו לב – רוב בתי המלון נמצאים בצד השני של האגם, כלומר, עם ההגעה לאגם, ממשיכים מצידו השמאלי על דרך עפר שמובילה לאזור עמוס בבתי מלון. בסופי שבוע מספרים המקומיים המקום עמוס בתיירות פנים, משפחות וזוגות רומנטים, אנחנו הגענו באמצע השבוע והיינו אורחים כמעט יחידים... אנחנו ישנו ב- Aygun 04626566042 www.aygunmotel.com שילמנו לאחר מיקוח קל 50 לירה ללילה, כולל ארוחת בוקר. החדרים נקיים ונעימים, אבל עם רמת גימור ירודה במיוחד... אבל כל עוד המלון חדש זה לא ממש מפריע...

פיקניק של אחר הצהריים: קנינו מבעוד מועד ירקות, תפוחי אדמה, קפה וקצת דלק כדי להדליק אש.... ויצאנו עם הרכב לאורך האגם (לכיוון איזור בתי המלון), המשכנו לאורך הנהר, תוך עליה קלה בדרך עפר (אגב, הדרך הנ"ל גם היא מובילה לאנזר – אך צריך לבדוק, יתכן ורק ג`יפים יכולים להגיע עד אנזר). וחיפשנו מקום נעים לעשות בו פיקניק. עצרנו לאחר 10 דקות נסיעה בערך, במקום צמוד לנהר, במקרה, ממש ליד בריכות דגים שיש באזור. כיוון ששוב נכשלנו בנסיון הדייג, קפצנו וקנינו שני דגים מהעובדים בבריכות שהיו קצת המומים... (4 לירות לשני הדגים), הם גם ניקו לנו אותם... הדלקנו מדורה, צלינו את הדגים על האש (בטכניקה של "להלביש" אותם על ענפים, הכנו תפוחי אדמה (כמו בל"ג בעומר), חתכנו סלט (אפילו קנינו מלח!), ולקינוח אפילו היתה לנו חלבה. בקיצור זו היתה ארוחה נפלאה. האזור פסטורלי ויפה, ומצוין לפיקניקים... בכל מקרה, באזור אוזונגול יש מסעדות דגים כך שאין מה לחשוש מרעב... בערב – לפחות שלא בעונה, ממש אין מה לעשות שם...

31.5.06– נסיעה לאיידר וביקור בחמאם...
קיבלנו החלטה בבוקר לוותר על טרבזון, ויצאנו בשעות הבוקר המאוחרות לכיוון איידר. נוסעים חזרה מאוזונגול לכביש החוף 010 (40 דקות בערך) ולוקחים שמאלה לכיוון ריזה. ממשיכים על כביש החוף לכיוון פאזאר (אגב, זו הזדמנות להחליף/להוציא כסף אם צריך, כי באיידר אין איפה). שישה קילומטר אחרי פאזאר יש פניה ימינה לכיוון איידר. מתחילים לנסוע בכביש נעים ומשופץ לכיוון איידר – נסיעה שרובה בעליה ולוקחת בערך חצי שעה. אנחנו, בניגוד ללונלי פלנט, ממש אהבנו את העיירה, שנראית כאילו נלקחה מהאלפים השוויצרים, אך יותר יפה... יש באיידר מלונות לרוב, וניכר כי צד זה של הקצ`קר בשלב מתקדם בהרבה בהתפתחותו ביחס לצד השני... אנחנו ישנו במלון נחמד, משפחתי ונעים (עד כדי כך שאחד מהבעלים עשה לנו כביסה במכונת כביסה שלו...). ביקשנו חדר עם מרפסת וקיבלנו חדר עץ מקסים שלא נופל מכל צימר שהיינו בו בצפון... עבור לילה במלון שילמנו 50 לירה (150 ¤). סה"כ שהינו שני לילות ב"צימר". Koru Otel TEL: (0464) 6572083

למי שמעוניין להתפנק במלון חדיש ברמת תיירות גבוהה יותר (דורשים בסביבות 90 לירה ללילה שלא בעונה), יכול לגשת ל: Ayder Kaplicalari www.ayderhasimogluotel.com  התארגנו ויצאנו לחמאם הממוקם במרכז העיירה. (החמאם עצמו מאכזב, אך יש ברחצה שם מין החוויה של רחצה עם המקומיים). בשלב זה ניסינו להבין לאיזה כיוון נצא למחרת בבוקר לטרק של יום. ושוב... אין מידע מסודר ומצאנו עצמנו שוב מנסים להבין ממקומי לאן כדאי ללכת, האם המסלול פתוח. גם פה שרבטו עבורנו מפה תוך הסברים בטורקית שוטפת... להערכתנו בשלב מתקדם יותר בעונה, יהיו יותר אנשים דוברי אנגלית, כמו גם האזור יהיה הומה תיירים שקרוב לוודאי ישמחו לנדב מידע. מסעדות יש באזור הזה לרוב המציעות את כל סוגי המזון, וכולם ישמחו להציע לכם את המעדן המקומי, מספר סוגי גבינות המותכות בתנור בתוך מחבת מיוחד – שבהחלט שווה לנסות (איני זוכרת את השם של התבשיל).

לתחילת הכתבה

קאברון ודניז גולו

1.6.06 – טרק מדהים בקצ`קר.
התעוררנו לבוקר מקסים ויצאנו לדרך בעקבות המפה המצוירת שקיבלנו. המטרה – לנסוע עד הבייס קמפ עם הרכב משם להמשיך רגלית בעליה קלה עד לכפר קברון ומשם להתחיל לעלות עליה מאסיבית יותר עד כמה שיתאפשר לכיוון אגם הים שחור (Kara Deniz Gölü)... וכך היה... שוב יצאנו עם מינימום מים (כי אין שנייה בדרך שאין מים ולא תשיגו בחיים מים זכים, טהורים וטעימים מאלו...), הרבה שוקולד ובעיקר הרבה רצון טוב לדרך... יצאנו בסביבות תשע וחצי ונסענו עם הרכב על הכביש שממשיך מאיידר לכיוון פנים ההרים. הכביש בחלקו הראשון הוא כביש, אחר כך (2-3 ק"מ) מסלול נוח (אך ללא כביש), אחר כך לעוד 2 ק"מ הדרך הופכת למסלול פחות נעים... אך עדיין סביר לנהיגה ברכב רגיל עד ההגעה לבייס קמפ- שם יש להחנות. מספרים כי בעונה הבוערת בכל יום יש שם בבייס קמפ עשרות אוהלים, כשאנחנו הגענו לשם היו שם לא מעט אנשים – אך כולם טורקים שלא מדברים אנגלית, שעשו בעיקר פיקניק באזור או טיולים קצרצרים. מהבייס קמפ- עד העיירה קברון יש בערך כ-8 ק"מ. כל הדרך בעליה, אך מתונה ובהחלט נסבלת.

הדרך מתחילה במעבר גשרון קטנטן והליכה של חצי שעה לערך בתוך איזור מיוער (שימו לב, יש אפשרות במהלך הדרך לקחת מסלול חד שפונה שמאלה- שהוא הדרך ה"סלולה" לכיוון קברון. נוסעים בה אוטובוסים מקומיים וקשה מאוד לעבור אותה עם רכב רגיל). אם אתם הולכים עדיף להיצמד לדרך עם הנהר. העליה פחות תלולה והדרך יפהפיה! עם סיום המקטע המיוער המשכנו במעלה הנהר, בדרך מדהימה! הרים מושלגים לפנינו, נהר שוצף לימיננו, ירוק בעיניים מעורב בצבעים של פריחה... סגול, ורוד, אדום.... כחול... הטבע במיטבו! אחרי חצי שעה של הליכה בשביל נוח וברור הגענו לקברון א`. עיירה המיושבת רק בתקופת הקיץ (יולי- אוגוסט). המשכנו הלאה במעלה ההר (עוד בערך שעה), נהנים מכל שנייה של אוויר הרים צלול כיין. בדרך פתאום ראינו דולמוש נוסע לכיוון קברון. בשלב זה הדולמוש גרם לנו לאושר קטן מתוך הידיעה שיש עוד נפש חיה כרגע באזור...

הגענו לקברון ב` בערך בשעה 12:15. מצאנו את נהג הדולמוש שותה קפה ומסמן לנו את הכיוון (שביל לא ברור כלל) ממנו צריך לעלות לכיוון האגם (יש לציין שכפרון זה בתקופת הקיץ מהווה בסיס של מטיילים שחצו את הרכס מכיוון ברהל והפוך – הוא פעיל ויש בו גם מקום לישון, כך שבעונה לא צריכה להיות בעיה לקבל שם מידע). במקרה שלנו- ללא נהג הדולמוש לא היה לנו מושג לאן ממשיכים. התחלנו לעלות בעליה המאוד לא פשוטה לכיוון האגם. עם סיום העליה גילינו שאפילו לא התחלנו. התגלה לפנינו נוף ירוק, מימי שהופך בהדרגה למושלג וקפוא... עמוס דרכים אפשריות, ללא כל סימון, וכולן עליה... בשלב זה זיהינו את הקבוצה שיצאה מהדולמוש. חברנו אליהם. מסתבר שאלו 8 טורקים מאזור הגבול עם סוריה, שלקחו מדריך מקומי דובר אנגלית (קצת...), שיצאו לטייל בארץ. הם שמחו לקבל אותנו לקבוצתם (כך לפחות היה נדמה לנו - הצענו לשלם והם סירבו בתוקף). בשלב זה אמר לנו המדריך שהם בדרכם לאגם ושניתן להגיע אליו. עברנו כולנו ביחד את הנחל השוצף – שהקפיא לי את הרגליים). העליה בשלב זה היתה לא קלה אך בהחלט נסבלת. שוב סימוני הדרך (מערום אבנים) היו עלובים ביותר... אין לי ספק שללא המדריך לא היינו מגיעים למקום.

נקודה נוספת שהיתה מעודדת מאוד – היינו מצוידים בנעלים נוחות, בעוד שחברי הקבוצה הטורקית הלכו עם לא פחות מכפכפים ועם שקיות בידיים שם אכסנו את הצידה לדרך... (שהיתה נהדרת... מספר סוגים של אגוזים, משקאות תוססים ממותקים...). כשנדמה שהגענו לעליה האחרונה, אכן היתה זו העליה האחרונה, היא היתה ארוכה, מייגעת, אך גם מרהיבה ומפתיעה. בחצי השעה האחרונה כבר צעדנו ממש בשלג (ללא קרחונים), עד ההגעה לפיק, ממנו נגלה לנו מראה מרהיב. אולי בשל יופיו האובייקטיבי ואולי גם בשל תחושת הסיפוק העצומה. הגענו למעשה סמוך לפס, ממנו מתחילים לרדת לכיוון השני של הקצ`קר – לעיירות יאיללאר וברהל (בכל הנוגע לברהל היה קשה לנו מאוד שלא להתפתות...). למעשה צפינו לכיוונם של שלושה אגמים. שניים גדולים, האחד אגם הים השחור, השני ללא שם (בעומק שנע סביב 60 מטר), ועוד אגם קטן יותר בשם האגם השחור (לשם שינוי...) שקשה יותר לראות אותו. התחושה היא "על פסגת העולם" מכל כיוון פירוש אפשרי.

הגענו לאגמים בשעה 15:00. נשארנו במקום בערך שעה. הירידה היתה קלה משמעותית ותוך שעה וחצי הגענו חזרה לקברון. הקבוצה הטורקית הגדילה לעשות ופתחה אבטיח לכולם (הם כל הזמן נתנו לנו להרגיש שאנחנו חלק מהם!), אחד מהם הכין לי זר נרקיסים מריח... ואנחנו היינו מאושרים! בשלב זה הם הציעו לנו טרמפ חזרה לכיוון איידר, לא יכולנו לסרב... את הדרך עשינו בדולמוש המזמר מוזיקת פופ שנות ה-80... כשאני מתקשה להסתכל על התהום שנפערת לימין המסלול המשובש... בבייס קמפ הם עצרו לצ`אי ואנחנו החלטנו להמשיך רגלית עד הרכב שלנו ומשם לאיידר. נפרדנו בחמימות רבה מהקבוצה ונתנו טיפ למדריך, הגענו חזרה בסביבות 18:30, רצוצים – אך באמת, באמת מאושרים. ארוחת ערב נחמדה (לא יותר מזה...) אכלנו במסעדה בשם Cise, שממוקמת סמוך לחמאם. מה שיותר חשוב מבחינתכם לגבי מסעדה זו... זה... מדריך מקומי ופעילויות באזור- המסעדה Cise מהווה גם מרכז של פעילויות שונות שניתן לקיים באזור, יש שם מספר מדריכים, פעילות טרקטורונים וגם נהג דולמוש... שם הנהג של הדולמוש שגם מארגן טיולים באזור: Osman Ocakci www.greenkackar.com e.mail: info@greenkackar.com טלפון: 464-657-21-71 שם המדריך שאליו התלווינו (שבאמת היה נהדר! מומלץ בחום). Serkan AKAY serkanbegiakag@hotmail.com

2.6.06 – הופה, בורצ`ה – אגם קראגול – ארטווין
התעוררנו ליום עמוס נוסף, גדוש חוויות. יצאנו בדרכנו לאורך הים השחור (גם פה הכביש בשיפוצים) לכיוון הופה. עיר גדולה ונוחה לסידורים שונים. מעניין לעצור במרכז העיר ולראות את כמויות בתי הצ`אי העמוסים. נכנסנו לאחד לשתות תה, קיבלו אותנו בשמחה רבה תוך ניסיון לפתח שיחת ידיים ערה...ולא הסכימו לקבל תשלום.... משם יצאנו חזרה לכיוון ההרים בכביש נוח לכיוון בורצ`ה (בורקה). בבורצ`ה עברנו את הגשר לכיוון השוק. קנינו דגים (כל אנשי השוק סייעו לנו למצוא מישהו שמוכר דגים...), ירקות, תפוחי אדמה ואבטיח... ויצאנו לכיוון אגם קראגול שממש סמוך הגבול עם גרוזיה. מהשוק בעיר נוסעים כביכול חזרה צפונה לאורך הנהר הרחב (שנוצר בעקבות הסכר עליו ארחיב בהמשך), בערך 10 ק"מ. בנקודה מסוימת יש פנייה ימינה (מסומנת וברורה), לכיוון אגם קראגול, 25 ק"מ. 10 הקילומטרים הראשונים עוברים או בכביש משובש או בדרך עפר סלולה ונוחה. ואז יש פנייה ימינה לעוד 15 ק"מ.... בדרך עפר שוב על פי תהום (לא כל הזמן...), שלוקחת בערך חצי שעה.

יש לציין שהדרך באופן יחסי טובה יותר מדרכי עפר דומות שנסענו בהן קודם. הגענו לאגם קסום (עם בית מגורים מגושם לידו). במקום יש ספסלים לפיקניק, ונקודות מוצלות (דיירי המקום גובים סכום סמלי לכניסה, הם מאוד אדיבים ושמחים לסייע בכל עניין). בקיצור מקום קלאסי לפיקניק ובעיקר מקום רומנטי לזוגות צעירים. עשינו שם "על האש", אכלנו נהדר וגם פגשנו זוג צעיר מקומי שהצטרפו אלינו (שוב בשיחה שהתבססה על תנועות ידיים). ויצאנו חזרה. המלצה חמה מאוד – בנקודה בה לוקחים שמאלה חזרה לבורצ`ה, (שבמקום בו יש שלט 25 ק"מ לאגם קראגול), מומלץ (הייתי מגדירה את זה כחובה), לפנות ימינה ולנסוע בערך 10-15 ק"מ לכיוון הגבול עם גרוזיה (בכביש משופץ ומאוד נוח).

כמה מילים לפני... בכל האזור החל – מתבצע כרגע פרוייקט לאומי א-ד-י-ר מימדים, של בניית מספר סכרים כאשר הגדול בינהם נמצא צמוד לבורצ`ה. הדעות על הפרויקט זה נושא שיחה מרתק בזכות עצמו, אך העובדה היא שלאורך עשרות קילומטרים באחד האזורים המרהיבים ביותר בטורקיה מתבצעות כרגע עבודות בנייה נרחבות ביותר סביב הפרויקט. בשל הטיית המים לצורך בניית הסכר, הוצפו כפרים שלמים שנמצאו בעמק בסמוך לגבול עם גרוזיה. במחשבה שנייה, הם לא הוצפו, הם הוטבעו לחלוטין! (יש לציין כי התושבים הועברו באופן מסודר). מסיבה כלשהי /בשל כשל בתכנון (לא ברור), כפרים שלמים נשארו עומדים כאשר מים מכסים אותם. פנייה ימינה ונסיעה כאמור של – 10-15 ק"מ לכיוון הגבול (עוברים בדרך לפחות שתי מנהרות קטנות), חושפת את המראה המדהים/מזעזע/הזוי... של כפר שטבע במים. באחד המקומות, רואים צריח של מסגד, ארובה של מפעל, וגם קצוות של בתים. מראה מדהים ומרתק ובעיני יש בו גם משהו עצוב... חיים שלמים.

מנקודה זו המשכו חזרה לבורצ`ה, ומשם יצאנו על לכיוון ארטווין בכביש שעובר דרך הסכר ולאחריו עובר ברוב הדרך (60 ק"מ), בתוך הוואדי שבקרוב עם הפעלת הסכר יהפוך להיות אגם אדיר. לאורך כל הדרך נבנה כביש על צלע ההר, מלווה בגשרים גדולים שטרם סיימו לבנות. עם ההגעה לארטווין מומלץ לעלות עם הכביש לכיוון מרכז העיר ושם לחפש מלון. אנחנו ישנו במלון ששופץ לאחרונה (שיפוץ מצוין), וישנו בחדר זוגי גדול ומרווח ב-50 לירה (ללא ארוחת בוקר). המלון יושב ממש מתחת למסגד (כך שקמים באמצע הלילה בקריאה ברמקול לתפילה), אך לדעתי הוא ממש שווה את זה. (שימו לב- הכניסה החיצונית קטנה ולא מרשימה...). Otel Genya Tel -0-466-212-31-31 Cumhuriyet Meydani No 25 הלונלי פלנט ממליץ על: Karahan Otel המלון לדעתי מיושן ולראשונה בטורקיה ולשמחתי גם אחרונה – בעל המקום מחזיק קצת בדעות קדומות כלפיי מטיילים ישראלים. לבחורים שבניכם – מומלץ להתפנק באחת מהמספרות גברים בגלח"צ כייפי במיוחד... ארטווין זו עיר מסודרת ונעימה ויש בה אפילו מספר ברים לא רעים...

לתחילת הכתבה

אידיר והר אררט

3.6.06 – ארדאהן, אני – קארס ממרכז ארטווין ירדנו חזרה שוב מהכיוון ממנו באנו לכיוון הוואדי, חצינו את הגשר ופנינו ימינה משם התחלנו לטפס עם הכביש ולהיפרד בהדרגה מהקצ`קר. הכביש לא רע (בחלק קטן לא סלול, אך עדיין ראשי וברור), והדרך יפהפיה. לאחר עיירה בשם סבסאט, מטפסים בדרך מרהיבה עד ה"פס" נוסעים מספר קילומטרים על רמה ירוקה ואז מתגלה נוף שונה לחלוטין ממה שראינו עד כה - עמק ירוק רחב ידיים. יש לציין כי גם החל מחלק זה עיקר האוכלוסייה בה נתקלנו היו כורדים. עם שהתגלה כחיי וקיים, גאה בתרבות עשירה (שפה, אוכל, מוזיקה, ריקודים) ומאוד רוצה לשמר אותה. לארדהאן לקח לנו להגיע מארטווין בערך 2.5-3 שעות. 15 קילומטר לפני העיר עצרנו טרמפ למקומי שגם לקח אותנו לארוחת צהריים במסעדה מקומית (וגם הכיר לנו את כל החבר`ה... נסו להבין את שיטת עבודת המורים במזרח טורקיה, מרתק!). כדי להגיע לקארס חוצים למעשה את ארדאהן ופונים שמאלה בעקבות השילוט לבערך עוד שעה ורבע נסיעה בכביש טוב עד קארס. אנחנו החלטנו להמשיך ישירות לעיר העתיקה אני (יש שילוט טוב מהכניסה לקארס) לעוד 40 קילומטרים לכיוון הגבול עם ארמניה.

אני – העיר העתיקה פרט חשוב ביותר – בניגוד למה שכתוב בלונלי פלנט – אין צורך בקבלת אישורי כניסה מיוחדים למקום! מגיעים למקום משלמים דמי כניסה ומסתובבים. אנחנו נדהמנו מהמקום. איזור מקסים, עם מבנים עתיקים שיחסית נשתמרו, ויחד עם זאת - אף לא טיפה של מסחור... (אם אתם מטיילים עם אוטובוסים – ממש, אבל ממש לא מומלץ להסתמך על לינה בעיירה ליד, כי באמת – אין בה כלום!). המקום בתולי ולא ממוסחר עד כדי כך שאפילו מוכרי גלויות אין באזור... אין ספק שחלק מהעניין במקום זו גם המתיחות עם ארמניה. וספציפית ביחס לאני – מאוד נהנינו מהסיור במקום. בילינו שעתיים מלאות בשוטטות בין המבנים ובתצפיות שונות לכיוון ארמניה. גם העובדה שהמקום כל כך בתולי בתיירות שבו, הוסיפה לא מעט קסם למקום שפעם הכיל 100,000 תושבים... קארס – העיר קארס סתמית למדי, אך בהחלט נעימה לשהייה של לילה. אנחנו ישנו במלון – Hotel Temel1 Yenipazar caddesi 9 0-474-223-13-76 שמגדיר את עצמו כארבעה כוכבים ואנחנו לא ממש הצלחנו למצוא אותם... שילמנו ללילה בערך 40 לירות כולל ארוחת בוקר. הוא מלון סביר ולא מעבר לכך. אך יתרונו הגדול במיקומו במרכז, וגם בסמוך לחניות גבינות ודבש שמאוד קשה לצאת מהם ללא צידה להמשך הדרך...

4.6.06 – איגדיר (אידיר) – דואוביאזיט (ארמון איסהאק פאשה) יצאנו לדרכינו בכביש טוב לכיוון אידיר, (בדרך עצרו אותנו לביקורת דרכונים שגרתית ומהירה). עצרנו בדרך בעיירה בשם טוזלוג`ה, עיירה "באמצע הדרך" שם ביקרנו במערות מלח. ביקור ששווה בהחלט את הסטייה הקטנה מהדרך (תשאלו את המקומיים איפה זה – אל תצפו שהם יבינו אנגלית, אנחנו הראינו להם מלח שהיה לנו באוטו מהפיקניקים... ואז הם הבינו לאן לכוון אותנו (לאחר שנכנסים לעיירה בשלט שאומר צנטרום, נוסעים בערך עוד קילומטר ואז רואים מצד שמאל שלט קטן וסתמי (ולא באנגלית) שמראה לפנות שמאלה לדרך לא סלולה שבסופה (דקה וחצי נסיעה), יש שער כניסה ל"מפעל" ממנו שביל שמוביל למנהרות. כשאנחנו היינו היה יום ראשון ולא עבדו במקום, אך מקומי שעובד שם הסכים לקחת אותנו פנימה (שלא בתמורת כסף) וזה בהחלט היה שווה. אגב, לבעלי בעיות עור, אומרים שיש במנהרות הנ"ל מינרלים עם כוח ריפוי (כמו בים המלח). לאידיר הגענו בסביבות 11:00 בבוקר. אני לא יודעת אם זה בגלל שהיה זה יום ראשון, או שזה באמת ככה, אבל מצאנו עיר לא קטנה במונחים המקומיים, אך עלובה למראה וסתמית באופן קיצוני. מצד שני, המקומיים קיבלו אותנו מאוד יפה, (שוב...) לא הסכימו לקבל תשלום עבור התה... ומאוד, מאוד התלהבו ממראה תיירים במקום (המבוגרים מאוד מבסוטים שהילדים שלהם מנסים לדבר איתנו אנגלית ומתרגלים את השפה...). זה הזמן לומר שכל דבר כמו עטים, מדבקות או כל מתנה אחרת שתביאו מהארץ תגרום להתלהבות רבה בקרבם. בדרכינו מאידיר לדואוביאזיט – גילינו אותו!

בהתחלה זה נראה היה כמו גוש עננים לבן שנתקע באמצע השמיים, אחרי שתי דקות נוספות זה נראה היה כמו כתם לבן וסביבו עננים, ופתאום התגלה לו מתאר ההר ואז אי אפשר היה יותר להתבלבל. הוא עומד שם לבד, נישא אל על, בטוח בעצמו ומעל כולם. הר אררט. הר אררט ליווה אותנו רוב הדרך עד שהגענו לדואוביאזיט. (אליה הגענו בסביבות 13:00). עם הגעתנו לעיר נסענו (שילוט מצויין מתוך דואוביאזיט), לכיוון ארמון איסהאק פאשה (10 דקות נסיעה ממרכז העיר). הסתובבנו קצת בארמון (ארמון צנוע יחסית... אך עדיין שווה ביקור). בדואוביאזיט יש לא מעט בתי מלון, אך הם מתחרים בעליבותם (למדנו- ככל שזה יותר מרשים מבחוץ- כך זה יהיה יותר עלוב בבפנים). ונדמה שהמלון הטוב ביותר שתוכלו למצוא בעיר הזאת... הוא: Hotel Grand derya, שצמוד למסגד המקומי. אנחנו ישנו בחדר עם נוף הר אררט. (אך לא כל החדרים עם נוף...). שילמנו עבורו 40 לירות ללילה. המלון היה בהחלט נחמד במושגים המקומיים (אם ממש מתחשק לכם לחפש אמור להיות מלון טוב יותר איפשהו מחוץ לעיר...). דואוביאזיט עצמה היא עיר כורדית שנמצאת במרחק של 35 ק"מ בלבד מהגבול האיראני, כך שיש כאן סיכוי לא רע לפגוש איראנים ברחובות. פעולות נוספות שניתן לעשות בעיר/באזור: * לקנות שטיח מקומי/פרסי- יש שתי חנויות בעיר שתיהן שייכות לאותם הבעלים– המכירות היטב את כל רזי המכירה מול התיירים. אם פניכם לכיוון העיר וואן, דעו כי יש בה הרבה מאוד חנויות שטיחים. בכל מקרה שווה להיכנס לחנות השטיחים שנמצאת ליד באזאר מקומי (לא רחוק ממלון אררט) – Ararat Crpet&kilim www.araratcarpetkilim.com +90-472-31249-20 +90-472-31274-36

גם בשביל לשטוף את העיניים עם מבחר יפה של שטיחים (תבקשו לראות את שטיחי המשי...), וגם בשביל לבקש לעלות לקומה השנייה שם יש מפעלון לאריגת שטיחים. אז פתאום כל שטיח יראה לכם מאוד זול.... * לבקר בכפרים שעל הר האררט/לטפס על ההר. אין ספק שאם היינו יודעים קודם שזה אפשרי ולא ממש מסוכן לטפס, היינו נערכים קודם לאפשרות הזאת והיינו עושים טרק של יומיים בטיפוס. אז כן, זה אפשרי – אבל לא לבד (צריך לארגן אישורים). יש סוכנות של שני חברה שמדברים אנגלית מצוינת, שטיפסו והדריכו את ההר עשרות פעמים והם גם מאוד נחמדים שם הסוכנות: S.A.B.A. יש להם אתר אינטרנט דרכו תוכלו להבין את אופי הטיולים שהם מציעים: www.araratsummit.com, וגם להזמין טיול מראש. (אגב, אין לי ספק שהמחיר שמצוין שם נתון לוויכוח...).

הסוכנות יושבת מול מלון אררט (וגם מול חנות השטיחים שהמלצתי עליה קודם), והטלפון הנייד שלהם: 90-543-397-80-10+. הם גם מציעים טיולים נוספים – כמו לבקר ביישובים שלמרגלות ההר וגם דברים שבהחלט אפשר לקחת את הרכב ולעשות לבד... * ללכת לבקר במעבר הגבול עם איראן. מספרים שיש שם בזאר משני צידי הגבול. אך בזאר בעיקר של מוצרי מזון. * לראות את מה שמאמינים מיקומה של תיבת נוח. * לראות את מה שמאמינים שהוא בור מטאור. (על כל הדברים הנ"ל החלטנו לוותר... כך שאני לא יכולה להביע את דעתי). כאמור דואוביאזיט היא עיר כורדית גאה – בדומה לחלק זה של טורקיה (שהיה מסוכן מאוד בשל מלחמה לעצמאות שהתחוללה פה עד תחילת שנות ה-2000). בערב, אם תלכו לבאר מקומי (יש כזה מעל קפה האינטרנט החדיש שיש ברחוב הראשי) תוכלו לראות את הצעירים שומעים ורוקדים לצלילי מוזיקה כורדית מסורתית – אותה מנגנת בדרך כלל להקה מקומית (הריקוד הוא ריקוד בשורה כשכולם מחזיקים ידיים... תנסו זה קל ומאוד כייפי!), ודי פעם מסתנן לו להיט אם טי ווי עכשווי.
 
5.6.06 – ביקור בכפר מקומי, מפלי מוראדיה, וואן
אחרי קניית שטיח ומספר סידורים, יצאנו בסביבות 11 בבוקר מדואוביאזיט לכיוון וואן. הכביש הוא כביש טוב ונוח לנסיעה (ויתכן שיעצרו אתכם בדרך לביקורת צבאית מהירה), חולף במרחבים עצומים ממש בצמוד לגבול האיראני. כל הדרך מצד ימין ושמאל ניתן לראות ישובים קטנים, שרובם כלל לא מסומנים במפה. החלטנו בשלב מסוים (מספר קילומטרים אחרי העיירה Caldiran לחתוך ימינה עם הרכב, ולנסות מזלנו באחד הכפרים. מיד עם הכניסה לכפר כבר אפשר להבין את דרך החיים. במהלך השוטטות עם הרכב, נתקלנו במקומי שנסע לכיוון היציאה ושאלנו אותו (בידיים), איפה ניתן לשתות תה (היה זה תרגיל מחוכם... כי ברור שאין איפה לשתות תה באזור). הוא מיד הזמין אותנו לבית משפחתו. הם ישבו איתנו ב"חדר המשפחה", המטופח, כאשר שאר הבית הוא איזור מגורים משותף לבני המשפחה והמרעה. הם אירחו אותנו כאילו אנחנו מכרים וותיקים... אב ואם המשפחה ישבו איתנו בסלון עם הילדים הקטנים ובנות המשפחה הגישו לנו תה, לחם מקומי וגבינות מעשה ידיהם. אל בית המשפחה הגיעו גם מחצית מבני הכפר... (סקרנות), ומבוישים התקרבו אלינו. היינו שם בערך שעה, מהנה ביותר, גמגמנו איתם, שיחקנו איתם, שתינו וקצת טעמנו מהאוכל... (גבינות עזים הכי אמיתי שיש...), לבסוף נתנו לילדים, מדבקות ושוקולד שהבאנו מהארץ ולאב חפיסת סיגריות מלבורו לייט... ונפרדנו כולנו בחיבוקים ונשיקות... מאוד מאוד נהננו!!!! יצאנו הלאה על הכביש לכיוון וואן, 3 ק"מ לפני העיירה מארדין, פנינו ימינה לכיוון מפלי מארדין (או בשם האחר בנדימאהי).

אם הייתם במפלי טורטום, סביר שהמפלים הנ"ל יראו כזרזיף ולא מעבר לכך, היינו שם חמש דקות והמשכנו הלאה לעוד שעה וחצי נסיעה עד העיר וואן. וואן וואן זו העיר המרכזית ביותר שנתקלנו בה באזור. היא תוססת וחיה, מלאה בצעירים. יש בה בתי קפה רבים, בתיי תה, פאבים ואין ספור מסעדות עם שווארמה מסתובבת... יש בה גם מבחר רב של בתי מלון בכל דרגות התיירות. וכאמור יש בה הרבה חנויות שטיחים.... אנחנו ישנו שם ב- Tamara Hotel www.tamaraotel.com המלון נמצא במרכז העיר בסמטה צדדית ויש לידו חניון גדול שניתן לשים בו את הרכב. המלון מאוד מאוד נחמד, נקי, נעים ומעיר עיניים...שילמנו (אחרי מיקוח) 80 לירות ללילה. יש במלון (בתשלום נוסף) חמאם חדיש, עם סאונה ובר, ואנחנו מציינים זאת כיוון שקיבלנו שם את הטיפול הכי טוב שקיבלנו בחיים... האיש שעובד במקום ליווה אותנו בסבלנות לשטוף עצמנו בחמאם, אחר כך לרכך את העור בסאונה (הוא הוסיף לה למון גראס...), ומשם לבריכת מים קרים... ואז הוא הוביל אותנו לחדר טיפולים וכל אחד בתורו קיבל קרצוף עם ליפה, מקלחת בועות סבון (הוא השתמש בסבון דאב...) ואז שטיפה. מעולם לא הרגשנו נקיים וחלקים יותר.

זה היה טיפול עשרת אלפים בלתי נשכח. שעלה לשנינו בערך 50 לירה. (כולל טיפ). את שאר היום בילינו בשוטטות בוואן. ובערב בילינו בפאב מקומי (שתי דקות מהמלון), השתכרנו ורקדנו לקול צלילי להקה מקומית, ריקודים כורדים עד אמצע הלילה... אגב – אם זמנכם קצר – ניתן לטוס מכאן חזרה ותמורת סכום לא סמלי (200 לירות), לקבוע עם סוכנות הרכב שייקחו את הרכב מנקודה שתקבעו. בכל מקרה, אם זה מה שאתם עושים רצוי לקבוע זאת כבר במועד קבלת הרכב – כי ברוב המקרים אי אפשר לדבר איתם בטלפון בשל קשיי שפה (אם לא עשיתם זאת ואתם רוצים להשאיר שם את הרכב, עליכם למצוא מישהו שמדבר אנגלית ולבקש ממנו להסביר להם בטלפון מה אתם רוצים... דבר שיכול "לשתות" לכם חצי יום...).

לתחילת הכתבה

וואן, ארזורום ואיסטנבול

6.6.06 – מצודת וואן – האי אקדאמאר – טאטוואן
יצאנו בבוקר לבקר במצודת וואן, מצודה שכמעט לא נשתמרה, אך שווה לעלות עליה משתי סיבות: 1. הנוף המרהיב של אגם וואן ומסביבו ההרים המושלגים 2. העובדה כי מדובר במצודה עתיקה לא פחות מירושלים, אוצר היסטורי שלא מתוחזק בגרוש... (אמנם כל העליה והשהייה במקום לא אמור לקחת יותר משעה...עדיין, לא לשכוח לקחת מים, כובע וקרם שיזוף). יצאנו משם בנסיעה לכיוון האי אקדאמאר (נסיעה של שעה בכביש טוב, דרך משולטת). עצרנו בנקודה בה יש בודקה ממנו יוצאים סירות מנוע גדולות לכיוון האי (בערך 20 דקות שיט). הסירות לא יוצאות לפי זמנים, אלא לפי ביקוש. והעלות לאדם היא זניחה. (בערך 3 לירות אם אני זוכרת נכון – הלוך ושוב). שימו לב, אם אתם תצאו בסירה עם מקומיים, סביר למדי שהם ירצו לשהות באי מספר שעות, לטיולון ופיקניק. ואז תמצאו את עצמכם מחכים להם עד שיחזרו (וזה יכול לקחת שעות...). עדיף לצאת עם קבוצה (שסביר שתשהה שם לא יותר משעה), או לוודא עם מוציא הסירה תוך כמה זמן תוכלו לחזור.

האי עצמו נחמד והכנסיה מרשימה (כרגע ניתן לראות אותה רק מבחוץ בשל שיפוץ נרחב שהיא עוברת). לא לשכוח לקחת כובע, מים, קרם שיזוף וצידה (אם תתקעו קצת באי). פרט לכנסיה אפשר קצת להסתובב באי ולעשות פיקניק. (יש שם קיוסק). סמוך למקום בו יוצאות הסירות לאי – יש מסעדה ושטח קמפינג למי שצריך. יצאנו לכיוון טאטוואן בערך בשעה 16:00, לנסיעה בכביש סביר (עם הרבה קטעים בשיפוצים ולא מעט מהמורות) בדרך יפהפיה (גם פה עצרו אותנו פעמיים לביקורת דרכונים). הנסיעה לטאטוואן ארכה בערך שעה וחצי. הגענו לעיר שקטה וחמודה (התגעגענו לערים קטנות...), ועצרנו לישון במלון נעים במרכז העיר עם השם המפתיע: Hotel Tatvan kardelen Belediye yani 13200 שילמנו 60 לירות ללילה (אחרי מיקוח). ליד המלון יש בסיס צבאי שקט, מרכזיית טלפונים ורחוב ראשי עם מסעדות, גלידריות חנויות וכו`.

7.6.06 – נמרוט דאי המערבי – מוש - ארזורום
יצאנו מטאטוואן בצומת טי שמאלה לכיוון הערים מוש וביטליס. 200 מטר לאחר הפניה יש שלט קטן מצד ימין שאומר נמרוט דאי – 13 ק"מ. (הפנייה ממש מעט לפני תחנת דלק). קחו שם ימינה והתחילו לטפס על ההר עד ללוע שלו (הכביש ברובו סביר, ומראה הדרך למעלה נהדר!). הר נמרוט המערבי הוא לא הר נמרוט שבדרום מזרח המדינה...לא היינו בזה של הדרום, אך נמרוט המערבי בו היינו בהחלט שווה ביקור! מדובר בהר געש רדום עם לוע חשוף ומעניין שיש בו דרכי עפר נגישות לרכב רגיל. מיד עם כניסתכם עם הרכב ללוע ההר תבחינו באגם גדול שהוא יהיה הנקודה האחרונה במסלול שלכם בלוע ההר. המשיכו בנסיעה על השביל ובהתפצלות קחו ימינה (יש שם שילוט שהכיתוב עליו דהה). המשיכו כל הזמן עם הדרך הראשית עד שתגיעו לאגם מים טרמיים, סעו מסביבו עם השביל ואז תגיעו לאגם נוסף של מים טרמיים, הקיפו את האגם עם השביל ותוכלו לעצור ולעשות הליכה למערת קרח (יש שם שלט קטן שמראה את הכיוון, אני לא יודעת לומר כמה זמן הליכה זה, אנחנו לא הלכנו... אבל כשאנחנו היינו שם עמד שם ליד האגם אדם עם בודקה – בטח הוא יידע להעריך).

אנחנו המשכנו עם הרכב הלאה עם השביל בתוך בוסתן טבעי, עד שהגענו לאגם הגדול – משם אין יותר מעבר לרכב. גם שם יש איש עם בודקה ואוהל, ואפשר לשתות אצלו צ`אי (בתשלום סמלי) ולראות פוסטר שקצת מסביר על האזור. כדאי קצת להסתובב רגלית לאורך האגם, יש שם מספר פינות חמד, רק חבל שתיירים שהיו פה קודם, עשו קמפינג במקום והשאירו לא מעט לכלוך. הנסיעה חזרה ליציאה מהלוע היא באותה הדרך ועורכת בערך בין 20-30 דקות. ושוב יורדים מההר באותה דרך שבה עלינו. פונים ימינה לכיוון הכביש הראשי ובהתפצלות שוב ימינה לכיוון מוש (כביש 300). ממוש, יש לנסוע עם כביש 955 לכיוון וורטו, היניס, יאגאן, לקחת שמאלה לכיוון פאסימלר ומשם לארזורום. שימו לב לשילוט בדרך, הוא בהחלט יעיל ודי קל להתבלבל... הנסיעה מטאטוואן לארזורום היא בערך 350 קילומטר, והיא אורכת בערך 4 שעות. הכביש בחלקים רבים בשיפוצים, אך הוא לא רע ברובו – אך עדיין כדאי לנסוע בזהירות (יש המון מהמורות בלתי צפויות). ב-58 קילומטר האחרונים, עם הפנייה לכביש 100 לכיוון ארזורום הכביש הוא דרך ראשית מצוינת. הדרך בהחלט יפה! כך שאם יש לכם את הזמן בהחלט שווה לנסוע אותה. הגענו בסביבות 17:00 לארזורום, נסענו למרכז העיר (הרגשנו שם בבית...) מצאנו את סוכנות הרכב (אם יש בעיה תמיד אפר לשלם לנהג מונית שראה לכם את הדרך), והם לקחו אותנו למלון שביקשנו (שבנו לאותו מלון, לאותו החדר... מלון אמיל). היינו על גג העולם... תחושת סיפוק אדירה מילאה את שנינו, הרגשנו שהיה לנו טיול מדהים, מרתק, מהנה, אך בהחלט גם מספק. יחד עם זאת שמחנו שיש לנו עוד יומיים להירגע באיסטנבול.

8.6.06 – ארזורום - איסטנבול נחנו, הסתובבנו בעיר (פתאום ארזורום נראתה לנו עיר סטודנטים צעירה ותוססת), בילינו בפאב ובשעת צהריים, לקחנו מונית לשדה התעופה (יש מצב למיקוח – עלה לנו 20 לירות). הגענו לאיסטנבול. ביציאה משדה התעופה המקומי של איסטנבול יוצא כל חצי שעה אוטובוס תיירים נוח של חברה מקומית. למעשה יש שני אוטובוסים – האחד לוקח לכיוון העיר העתיקה, ואחד לכיוון כיכר טקסים. עלות נסיעה היא 8 לירות לאדם וזה בהחלט שווה אם אתם זוג (מונית תיקח לפחות 50 לירה ועוד בלי פקקים...). אנחנו לקחנו את האוטובוס שיוצא לטקסים, הוא עוצר ליד הכיכר, אל מול איזור מדרחוב (צריך לחצות אליו את הכביש), עמוס בבתי מלון בכל הרמות – בעיקר ארבעה כוכבים. אגב, האוטובוס יוצא מאותה נקודה חזרה לשדה התעופה, גם כל חצי שעה בשעות קבועות באותה עלות. (כרטיסים קונים העליה לאוטובוס). אנחנו לא הזמנו מלון מראש. שווה לבדוק באינטרנט כי לפעמים דרך הארץ או כל מיני דילים באינטרנט אפשר להשיג מחירים טובים יותר... אנחנו ישנו שם, באזור המדרחוב במלון חדש דנדש בשם בוטיק הוטל (זה שמו). מלון חמוד עם חדרים מצוינים, ושילמנו 80 יורו (כן, מושגי הכסף משתנים...) ללילה כולל ארוחת בוקר. מולנו היה מלון יותר יקר (דרש בערך 160 דולר ללילה), אך בהחלט שווה (כמעט התפתינו... היה שם ספא כלול במחיר...) בשם: Larespark hotel. אם אתם מצליחים להשיג אותו במחיר טוב – שווה בהחלט! מומלץ בחום לצאת לכיוון רחוב איסטיקלאל שוקק החיים, בערך באמצע הרחוב (באזור שיש בו ריכוז של בנקים), יש פנייה ימינה לסמטה שהיא בעצם שוק מאכלי ים, ובתוכה, מסעדות דגים נהדרות וסימטה נוספת עמוסת פאבים חיצוניים כיפים. זהו,

9-10.6.06 - איסטנבול וחזרה לארץ
לגבי איסטנבול המידע הוא רב מאוד... אנחנו לקחנו את האוטובוס המקומי שיוצא מהקצה הצפוני של כיכר טקסים – אוטובוס מספר –טי 4, שנוסע לכיוון העיר העתיקה ותחנתו הסופית זה המסגד הכחול (נסיעה עולה 1.30 לאדם). הסתובבנו במסגד, באיה סופיה ובארמון, יום למחרת נסענו עם אותו האוטובוס (כמובן...) לבזאר הגדול (אגב, מומלץ להסתובב בשוקים הנמוכים יותר מהבזאר עצמו, הם חווייתיים יותר. בערב, לקחנו את האוטובוס לשדה התעופה וחזרנו הביתה... סיכום – היה זה אחד הטיולים המוצלחים ביותר שעשינו בחיים. כפי שכתבתי בהתחלה - גם טיול בנופים מרהיבים, גם היחשפות לתרבות חדשה, גם אוכל מצוין, גם זול ומעבר לכך – כל כך בתולי. אנשים שמאוד עזרו לנו בתכנון המסלול הם: הדר ובעלה רונן, הזכיינים המקומיים של מסעדת טיקה הטורקית הנמצאת בהרצליה. מעבר לכך שהם אנשים מקסימים ששמחו לתת לנו המון טיפים מהטיול שלהם באזור, הם בעליה של מסעדה טורקית מצוינת!. המסעדה נמצאת בהרצליה פיתוח, ברחוב שנקר 11. היא מעוצבת להפליא, נעימה והאוכל בה מצוין (כמו האוכל הטורקי). מומלץ להגיע לשם לסעוד ולהכיר את מונחי האוכל המקומי, ובעצם בכלל להגיע לשם לבילוי של ערב נעים במסעדה מצוינת ולא מאוד יקרה...

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×