טיול משפחות ברומניה - 9 לילות - 2 מבוגרים ו 4 ילדים


יום ראשון:

השכמה ב6. כמו במסדר צבאי מתוקתק ב 10 לשבע כולם על האוטו. ובשבע תחילת תנועה. הכל בנחת, יש לנו לפי התכנון מההגעה לשדה, כמעט 3 שעות. איך שנכנסים לשדה התעופה אביתר מגלה לכולם ששכחנו את התיק שלו בבית. בפעולת הסחה מהירה אנחנו מבטיחים לו תיק חדש ופחות או יותר, כל מה שהוא רוצה. הילד לא פראייר, הוא דורש שהתיק יהיה אפור. לאחר משא ומתן קשוח, אנחנו נכנעים.

נכנסים לטרמינל 3, בהתאם לקללה שהוטלה עלינו, לא משנה מתי נצא לשדה התעופה, תמיד נדרש לרוץ כדי לא לאחר . אנחנו מגלים שהטיסה עברה לטרמינל 1. מזעיקים את כוח החילוץ. (יברך האל את סבא ויעל) . ובתנועה אלגנטית, תוך כדי מעבר על מספר מרשים של חוקי תנועה אנחנו עוצרים בחריקה מול טרמינל 1. חריקה. עצירה. פריקה. ריצה, ומתנשפים אנחנו עומדים בסוף תור של שעה וחצי… סתם, תור סבבה, עשר דקות והיינו אחריו. תורים, בדיקות, תורים, בדיקות, תורים, תורים, תורים, ואנחנו על המטוס. קנינו 4000 ליי. עוד נראה כמה אופטימיים היינו. נוחתים,לוקחים את התיק והאוטו מ Sixt. תהליך ענייני ומהיר בעלות של כ1000 דולר ל 10 ימים. עקב ריבוי הילדים במשפחתינו, והעובדה שאנו מפונקים להחריד, בחרנו באוטו היחיד המוצע להשכרה המכיל 7 מקומות והוא בעל הילוכים אוטומטיים. Skoda Skodiak. ופה התחילו צרותינו. מסתבר שבעוד שבארץ נהוג להשתמש במפתח והאמברקס הוא מוט שמרימים ומורידים, ברומניה יש כפתור כדי להניע וכפתור נוסף כדי להרים או להוריד את האמברקס… קיבלנו שיעור מזורז מהבחור החביב מההשכרה ויצאנו לדרך ישירות ל Sinaia. אוטו גדול ונהדר ואנחנו נהנים מכל רגע. הכבישים מצויינים הנוף יפה, והנסיעה יחסית איטית בסביבות ה 70 קמש. מגיעים לדירה של רוקסנה Casa Bunicii. יופי של דירה. מצוידת, נקייה, עם חניה פרטית. מתמקמים, סופרמרקט ושאר זוטות ונוסעים לארוחת ערב במרכז העיר. האוכל פה זול שלא יאמן, ב 150 ליי לא כולל טיפ, אכלנו כמעט את כל המסעדה (La Terrace) לא כולל מלצריות ומזון המכיל בשר. ישבנו בחוץ כדי למנוע מהילדים להתפוצץ בחלל סגור. בערב (אמצע ספטמבר) נהיה כבר קר וצריך להיערך בהתאם.

יום שני:

קמים בנחת. כן, זה לא יאמן. ניצחנו את הילדים. התשנו אותם עד כלות הכוחות. והצלחנו! השעה רבע לשש והם עדיין ישנים! מסתבר שלערבב אלכוהול יחד עם מחסור חמור בשעות שינה גורם לילדים להשאר במיטה עד שש לפחות…

הבנות מכינות ארוחת בוקר (החינוך המעולה שלנו… ) ויוצאים לכיוון ארמון פלש.חשוב להסתכל על שעות הפתיחה. כי הן משתנות מיום ליום ומתקופה לתקופה. 10 דקות נסיעה וחונים בחניה התחתונה. רבע שעה בשביל נחמד והליכה איטית ומגיעים לארמון. חשוב להגיע לארמון קרוב ככל האפשר לשעות הפתיחה. סדר גודל של 30 ליי לכרטיס. ילדים מתחת לגיל 7 חינם. הארמון מבפנים הוא מדהים ביופיו וההסברים של המדריכים ממש מעניינים. אבל ככל שמגיעים מאוחר הצפיפות הופכת לבלתי נסבלת. ומסתבר שכל המדריכים יודעים לאמר 'שקט' בעברית... לאחר מספר קרבות רחוב בין הילדים ברחבי הארמון ולפחות שני התקפי לב של תיירים גרמניים שלא הצליחו לשמוע את המדריכה, הבנו את הרמז ופיצלנו כוחות. יפעת יצאה עם הבנים החוצה ואני נשארתי (מסכן שכמוני) לשמוע את ההסברים של המדריכה עם הבנות.

מסיימים את הארמון וחוזרים ברגל לכיוון החניה. השביל הנחמד הפך להיות שוק גועש של דוכני מזכרות. אני נמלט כל עוד נפשי בי, ומשאיר את הפיקוד בידי יפעת. לאחר כ20 דקות הם חוברים אלי בחנייה. כל כוחותינו חזרו בשלום.

ממשיכים אל הרכבל 1400. נסיעה של כ50 דקות מהארמון. חונים בחניה של המלון, עליה קצרה ועולים לרכבל. כמו בארמון, סדר גודל של 30 ליי לכרטיס. ילדים מתחת 7 לא משלמים. הנוף בנסיעה מהרכבל מדהים והילדים אפילו קצת נבהלו בהתחלה מהגובה. מגיעים למעלה. קור אימים. (כולנו בסנדלים) לא מוותרים ועולים כ 300 מטר ברגל לנקודה הגבוהה באזור. הילדים רצים ומוציאים אנרגיות ונחמד, אבל די מהר כבר קר מידי ויורדים.

נוסעים לאכול במסעדת Snow שבמרכז Sinaia. אוכל מעולה וזול. סוף סוף גם כמה מאכלים רומניים. היה אחלה. לא נרשמה התלהבות גדולה בין הילדים מהפפנאש (סופגניה רומנית עם שמנת חמוצה ורוטב פירות יער) אז אכלתי את הסופגניות של כולם. מסיימים את היום בגן משחקים קטן באזור מרכז העיר.

יום שלישי:

היום החלטנו להתחיל בטיול רגלי קצר לכיוון 'המפל השואגת'. (להבנתינו יש ברומניה לפחות עשרה מפלים בשם זה, אז אנחנו מתכוונים לזה שעל יד Sinaia). המסלול אמור להיות כשעה לכל כיוון, קליל ומתאים למשפחות.

הכל נכון, חוץ מזה שלקח לנו 3 שעות הלוך, אבל פיצינו על זה בחצי שעה חזור… אני מניח שהגשם הקליל לא הפריע לנו, כמו כ 20 הפסקות פיפי. 40 הפסקות אוכל ,80 מריבות בין הילדים, 160 פעם שהילדים היו בטוחים שהם רואים דב ו 320 גזעים שחייבים אבל חייבים לטפס עליהם… הדרך עצמה יפיפיה, מסומנת היטב ואביתר בן השלוש הלך את כולה ברגל ללא בעיות

(אני באופן אישי לא ראיתי דובים. אבל הילדים מדווחים על בין 3 ל30 דובים, התקבל גם דיווח מעורפל על דב ורוד). המפל עצמו לא מרשים במיוחד, אבל הדרך עצמה שווה את ההליכה.

לאחר ארוחת חטיפים בסיום המסלול, החלטנו להמשיך כבר לכיוון Bran, שם נישן בלילה. נסיעה רגועה של כשעה וחצי בנוף נהדר מביאה אותנו אל מסעדת Dor. מסעדה מעט יקרה יחסית לרומניה, אבל פשוט נהדרת. פינקו אותנו במנות ראשונות ואחרונות בחינם, המלצרים היו מאוד נחמדים לחברת ילדים שובבה ורעשנית והאוכל עצמו היה פשוט מצויין.

מסיימים לאכול וגוררים את עצמנו לכיוון Pensiunea La Masion. כרבע שעה נסיעה. פנסיון חביב עם מארחים חמים שלא יודעים מילה באנגלית (אבל מתקשרים באמצעות google translate). יש שם מטבח משותף מאובזר מאוד. והחדרים נחמדים. אנחנו נסענו בג'יפ, אבל ה500 מטר האחרונים לפנסיון הם בדרך חצץ שיכולה להיות קצת קשה לרכב נמוך.

מגיעים לחדר, הילדים יוצאים למרפסת לראות את הנוף, יפעת מסתובבת ומתברר ש… אהם… אביתר משתין מהמקפצה… סליחה מהמרפסת, היישר אל החצר התחתונה.

יום רביעי:

לאחר מסע הטירונות של אתמול, מחליטים על יום רגוע. מחליטים לנסוע לבקר באנדרטת היסעור. כל השערים היו פתוחים אז יכולנו להגיע בנסיעה ממש עד האנדרטה. היה חמים ונעים והאזור יפה מאוד, אז טיילנו קלות באזור, הילדים שכשכו רגליים והרטיבו בגדים במים, ואכלו פירות יער בכמויות היסטריות.

עולים לאוטו, נוסעים שני מטר, ושמואל ישי מקיא את כל הפירות…

מחליטים לנסוע משם לפארק הדינוזאורים. הילדים ממש נהנים העברנו שם בערך שעתיים ללא בעיה, האוכל באופן מפתיע זול גם בפארק. בסוף הסיבוב בפארק הלכנו לנסיעה ב9 מימדים. 4 דקות של כיף. היה שווה 10 ליי לכרטיס. חוזרים לפנסיון, מרק ירקות ואורז והולכים לישון.

יום חמישי:

נוסעים לבראסוב, נעביר שם את שבת וראשון. נסיעה רגועה ב60 קמש מביאה אותנו לבראסוב ב40 דקות בערך. נוסעים לבית הכנסת להזמין שם אוכל לשבת. מזמינים גם פלטה. (עולה 50 ליי ועוד 200 ליי פיקדון). האוכל סביר (פרגיות, שניצלים, תפוחי אדמה, ירקות חומוס וחצילים) וכצפוי, יקר מאוד.

הולכים לפארק החבלים, כ20 דקות נסיעה מהבית כנסת. האטרקציה הכי טובה עד כה. הילדות היו איתי והילדים עם יפעת. לא היו כמעט תורים, בטיחותי מאוד, המדריכים נחמדים ויודעים להסביר בעברית. תענוג. הילדות הסתערו על המסלולים, טיפסו, התנדנדו וגלשו על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן.

חוזרים, עוברים בסופרמרקט לקניות לשבת, אוספים את האוכל מהמסעדה ונוסעים לדירה casa graef. מסתבר שהדירה באותו רחוב כמו הבית כנסת כ100 משם. דירה מצויינת. חימום תת ריצפתי. יש חצר נחמדה, בעל בית ממש נחמד שעזר לנו בהכל.כמה דברים קטנים: אין מנעול לשירותים, אין מכסים לסירים. מתחילים להתארגן ולבשל לשבת, כשאני פתאום רואה שהוסיפו אותי לקבוצת וואטסאפ. מסתכל. מסתבר שאין תפילה בערב בבית הכנסת ויש חבר'ה שרוצים לארגן. התנדבנו לארח את המניין אצלינו. ובאופן מפתיע כ20 דקות לאחר כניסת שבת מתחילים לזרום אלינו אנשים. בסך הכל נדחסו אלינו לדירה כ 40 בנים ובנות. מתחילים קבלת שבת כדת וכדין. אני רק מדמיין לעצמי את הפרצוף של בעל הבית הרומני בצד השני של הקיר מנסה להבין מה לעזאזל קורה שם.

מסיימים את התפילה. פיטפוטים עם כל האנשים ועד שמתחילים לאכול כבר מאוחר, והילדים גמורים. זה מעולה מבחינתי ואני מחסל את הפרגיות והשניצלים של כולם… שבת שלום.

יום שישי:

קמים בנחת בסביבות 6 וחצי. משחקים עם הילדים וב 9 וחצי הולכים לתפילה, בית כנסת מרשים שהיה פעם שייך לקהילת היהדות המתקדמת (פרה רפורמים). קהילה קטנטנה, אבל כמה עשרות של מטיילים. כרגיל הילדים משתוללים ומפטפטים עם החברים שפגשו אתמול. בסוף התפילה קידוש קטן.

הולכים לטייל בבראסוב דרך הרחוב הראשי לפארק משחקים קטן. נחמד ונעים. והילדים חוברים לילדים רומנים. בחזור, אנחנו פוגשים במקרה את בוריס (המנחה שלי לדוקטורט) ואישתו שחזרו מהליכה של 12 קילומטר…

חוזרים מתארגנים לארוחת ערב, מגיעים החבר'ה הדתיים מאתמול לקחת את הסידורים. עושים הבדלה ברוב עם, ויוצאים לאכול קריוטוש ממולא. אין מילים בפי לתאר את האימה. מדובר במנה ענקית של עוגת שמרים ממולאת בגלידה או בקצפת. אף ילד לא הצליח לסיים אפילו חצי. קבענו אתגר למחר, מי שיצליח לסיים יקבל עוד אחד...

יום שביעי:

זכינו, שנראה איך תראה בעזרת השם בקרוב, העלייה לרגל לבית המקדש. היום יום ראשון בשבת, ואנחנו בדרך לפארק שבעת המעיינות. איתנו, כמליון רומנים בחופשת סוף השבוע, הם נשיהם, טפם, שוריהם וחמוריהם כולם עולים ברגל אל הפארק.

כלקח מהטיול במפל השואגת, לקחתי את אביתר על הכתפיים מתחילת הדרך. יחד עם תיק מדובר בכ 20 קילו. לא היה קל בכלל. מדובר בכשעה וחצי עלייה. הגעתי למעלה מתנשם. הילדים לעומת זאת לא נראו מושפעים יתר על המידה מהעלייה (גם לאביתר לא נראה שהיה קשה), למעט תלונות על רעב (לקח נוסף ממפל השואגת היה, להשאיר את כולם בצום מתחילת הטיול ועד ההגעה למעלה. בניסוי שערכנו מסתבר שילדים לא מתים מזה מייד)

מגיעים למעלה, שוכרים ציוד לאיבטוח של אביתר וכניסה לכולם (מחיר לכולם 45 ליי). ויוצאים למסלול. ממש יפה, סולם אחד גבוה. לא הרגשנו שאנחנו מסכנים את אביתר (מעבר לרצוי…). אורך הסיור כ45 דקות. ירידה קלילה למטה דרך ערוץ הנחל, קונים קופסת תותים, ויאללה להסתער על הדקלתון. אני כמובן נשאר לנמנם עם אביתר באוטו. גם הפעם כל כוחותינו חזרו, אם כי משקל הארנק פחת בצורה משמעותית…

מסיימים את היום במסעדת Vino e Sapori. שלוש צלחות פסטה,4 מנות סלמון, מיץ לכולם, ירקות, גבינה על הגריל ושני קינוחים עלו 500 ליי, לפני טיפ. לא ברור לי אם זה יקר, או שהיינו ממש רעבים.

יום שמיני:

ניצחוני בני. נכנעתי. הובסתי. ונגררתי אחר כבוד לקניות בדקלתון.

הבוקר מתחיל מצויין. קמנו מאוחר. סידורים אחרונים , והילדים ויפעת יוצאים לקניית מזכרות. בנוהל אני נשאר לנמנם (לראות סרט בבית). הילדים ויפעת חוזרים, ויפעת מחליטה שאני הולך לדקלתון. (ויהי מה). זול שם. וקניתי לי נעלי הרים ב 250 ליי. (יפעת בנתיים קנתה כל שאר החנות - או לפחות הצליחה לרוקן את את כל מחלקת בגדי הים. אני לא בטוח אם היא עברה גם במחלקות אחרות, כי כשראיתי את כל המדפים בתוך העגלה של יפעת נתקפתי בערפלת קניות נפוצה).

ברור שכבר נורא מאוחר (כבר 4 בצהריים) . אבל מחליטים לצאת לכיוון כביש Transfăgărășan. אין מצב שנצליח להגיע למקום שבו תכננו לישון, כ 4 שעות נסיעה אבל החלטנו לא לוותר על הנסיעה בכביש שנחשב לאחד היפים בעולם (ספויילר: זה נכון).הנסיעה מבארשוב עד לכביש רגועה ונעימה (כביש ישר ומישורי ברובו). מכיוון שברור שחייבים למהר כדי לא להתקע בדרך, אנחנו מחליטים להגשים את החלום של טליה ולקנות לה פיצה. לאחר חיפושים אנחנו מצליחים למצוא את פיצת Ra Ra באחת העיירות בדרך. למרבה ההפתעה מדובר בפיצה מעולה. במחיר מצחיק של 25 ליי לשני מגשים. אבל ככל שאנו עולים המעלה ההר (הכביש חוצה למעשה את רכס הקרפטים) כבר די חשוך וברור שחייבים לעצור בקרוב מאוד. מגיעים ממש לשיא הגובה של הכביש, חשוך מאוד, ערפל, ויורד גשם, אנחנו מזהים אכסניה קטנה (Cabana Bâlea Lac) ועוצרים. יקר פה יחסית (500 ליי ללילה כולל ארוחת בוקר) אבל אנחנו לא מתלוננים והולכים ישר לחדר אוכל. צ'יפס מרקים והכל נראה טוב יותר. מקבלים חדר ל 6 . ראיתי בחיי כמה חדרים נקיים יותר, אבל סך הכל היה בסדר גמור. החימום היה פתוח כל הלילה (בחוץ היה 2- מעלות) המצעים היו נקיים ופרוות החזיר שהיו פרוסות על כל הקירות הוסיפו לאווירה. רואים את הסרט בוב ספוג והולכים לישון מאוחר.

יום תשיעי:

קמים בבוקר בהחלטה נחושה לצאת מוקדם. כמובן שארוחת בוקר זה חובה. אז נשארים עד 8 לארוחת בוקר. היה שווה לחכות. 3 סוגי חביתות. גבינות, סלטים עוגות ועוד… היה כיף. יוצאים לדרך. יופי של נסיעה. ברור למה הכביש קיבל את המוניטין שלו. ויורדים מטה לכיוון אגם בלאה. התכוונו לצאת לטיול רגלי באזור הרכבל, אבל כנראה פיספסנו את הפיצול לתחילת המסלול. ממשיכים כשכל כמה דקות עוצרים כדי לצלם את הנוף. פוגשים לא מעט ישראלים שמגיעים מהכיוון ההפוך ועולים כלפי מעלה. ממשיכים לסכר, מאוד מרשים וכמובן, חייבים להצטלם. נוסעים משם למקום שבו היינו צריכים לישון אתמול בלילה, בעלת הבית לא נמצאת ולא זמינה, ואנחנו מחביאים את הכסף בסביבת הבית ושולחים לה סדרת תמונות של מיקום הכסף ב whats app . ממשיכים לכיוון בוקרשט. הילדים מפגינים בדרך הארוכה טעם מוזיקלי משובח, ואנחנו שומעים לאורך הדרך את גדולי הזמר העברי: נועה קירל, יונתן מרגי ושאר מרעין בישין. סוף סוף עולים על הכביש הראשי, אוטוסטרדה של ממש. החוקים הם 130 קמ"ש כשאין גשם ו 80 קמ"ש כשגשום. (יורד מעט גשם, אבל אין משאית בדרך שנוסעת בפחות מ 140 קמ"ש) אנחנו כבר 7 שעות על הכביש אם לא יותר ולכולם כבר נמאס כשמגיעים לפקקים של בוקרשט. בסופו של דבר מצליחים להגיע בשלום (מי יותר ומי פחות…) ל Vila Ramona. המקום היפה ביותר ברומניה ששהינו בו. 5 דקות משדה התעופה,10 דקות מתרמה, הוא במרחב פתוח של שדות ולא בין בניינים, והדירה מצויינת מאובזרת מעולה, 2 שירותים ומקלחות ועוד. מתארגנים, מנקים את האוטו ויוצאים לכיוון תרמה.

מי שלא ראה שמחת ילדים כשהגענו לתרמה, לא ראה שמחה מימיו. מגלשות, בריכות מחוממות, ואוכל בזול. 3שעות עברו ביעף. חוזרים, סוגרים תיקים, הילדים רושמים רשמים אחרונים ביומנים והולכים לישון.

יום עשירי:

קמים ב 10 ל3 לפנות בוקר. מעמיסים את הילדים והתיקים ונוסעים להחזיר את האוטו. כמובן שלא לקחנו בחשבון, שביום האחרון נגמר לנו החבילה של הטלפון ואין לנו אינטרנט משמע אין יכולת לנווט. חוזרים לדירה, מורידים את המפות לטלפון ונוסעים במהירות להחזיר את האוטו. מוסרים את האוטו בלי שום בעיות, שאטל, Check-in, בדיקות דרכונים, המראה,ומחכים שעתיים עד לטיסה, אביתר כל כך עייף שהוא עצבני למוות. איך שהמטוס ממריא הוא נרדם ומתעורר רק אחרי הנחיתה.

תשלומים (סדר גודל)

לינה ל6 אנשים - בממוצע 350 ליי ליום. סך הכל 9 לילות: בערך 2500 שקל.

טיסות: 130$ לכרטיס הלוך ושוב, סך הכל 2800 שקל.

רכב: 1100$ כולל ביטוחים: 3800 שקל.

לא חישבנתי בדיוק אבל סדר גודל של אטרקציות אוכל מזכרות ושאר ירקות: 4000 שקל.

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של yifatm5?

‹ הפוסט הקודם
טיול משפחתי 7 ימים בקפריסין היוונית. 3 מבוגרים ו 4 ילדים בני 2-9
טיול משפחתי 7 ימים בקפריסין היוונית. 3 מבוגרים ו 4 ילדים בני 2-9
מתוך הבלוג של yifatm5
09-10-2018
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של yifatm5 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×