טיול עומק בנתיב השנהב האפריקאי וסוחרי העבדים

מסע ג`יפים בנתיב השנהב הדרום אפריקאי בעקבות סוחרי העבדים הזהב והשנהב. מסע לצפון מזרח דרום אפריקה היכן שפילים מהלכים חופשי במסדרון שלוש מדינות: דרום אפריקה זימבאבואה ומוזמביק. חווית טבע ותרבות של שבטים נעלמים; נסיעה במעברי הרים, בקעות ועמקים שאינם בנתיב התייר המצוי, מפגשים עם חיות בר בסביבתן הטבעית ובערבים מפגש עם מקומיים לשמוע סיפורי הווי מחיי השבט
משה אייל
|
מפה
תמונה ראשית עבור: טיול עומק בנתיב השנהב האפריקאי וסוחרי העבדים
© רתם סוננברג

מיוהנסבורג לשמורת מצ'אבה

היום הראשון - יום שני: נקודת ההתחלה הנוחה ביותר היא יוהנסבורג. לכאן מגיעות טיסות אל על מישראל כמו גם חברות אחרות שבקומבינציה נכונה אפשר להשיג דרכן דילים טובים. ליוהנסבורג הגענו ביום שני בבוקר והשתכנו במלון לא הרחק משדה התעופה וליד מרכז קניות ענק בו רכשנו מצרכי מזון בסיסיים. אפשרויות ההצטיידות לאורך המסלול הן מוגבלות ביותר ולכן העדפנו לקחת הכל איתנו מיוהנסבורג. אחר הצהרים הסוכן המקומי העביר לידינו את הרכב, ג`יפ מסוג לנד-רובר שהבטיח שיתאים לנסיעה בדרכי העפר וערוצי הנחלים בסוואנה האפריקאית

היום השני, יום שלישי: יוצאים צפונה על הכביש המהיר N1 דרך עיר הבירה פרטוריה אל עבר שמורת מצ`אבה. הדרך ציורית עם צמחייה ירוקה, עדות לכך שעוברים במרכז פרשת קו המים של האזור. בכניסה לשמורה יש הכוונה אבל צריך למצוא את הדרך בסבך הסוואנה אל עבר מחנה הלילה. כאן צריך להפעיל לראשונה את השילוב של 4X4 כדי לטפס בדרכי העפר שלאורכה נראו סימנים "טריים" של עקבות בעלי חיים. המחנה שוכן על פלג מים אולם ניתן להיכנס מסביב, אם חוצים את הנהר. המחנה בנוי בסגנון של מזרח אפריקה מתחילת המאה הקודמת, אוהלים גדולים המותקנים על משטחי עץ מוגבהים מעל האדמה ותחת חופת מחסה. בכל אוהל שתי מיטות גדולות, שירותים ו"מקלחת דלי" - ולמי שלא יודע, יש דלי גדול קשור בחבל ובתחתיתו מחובר ראש של מקלחת עם ברז. בצד יש קומקום גדול וגם כיריים גז. מחממים את המים בקומקום, שופכים אותם לדלי ומוסיפים מים קרים לפי הצורך. את הדלי מעלים לגובה פותחים את הברז והופ ! מקלחת שדה בפעולה. איזה תענוג לאחר יום דישדוש בדרכי הסוואנה. המטבח מאובזר במקרר, מקפיא וכיריים לבישול, הכל עובד על גז. בערב הצוות מדליק עששיות נפט לאורך כל המחנה, דבר שנותן למקום אווירה רומנטית וגם מבריח את החיות שלא יתקרבו למחנה.

היום השלישי, יום רביעי: בשמורת מצ`אבה סוגים שונים של אנטילופה שניתן לצפות בהם ליד מקווי המים בבוקר. אפשר גם לבקר באתר ציורי הסלע בושמנים מלפני מאות שנים.  הכיוון היום הוא ההרים הכחולים, הדרך מטפסת במעברי הרים וכפרי ילידים, מטעי בננות, פפאיה בעוד אנו חולפים בין מראות נוף עוצרי נשימה. המפות לאזורים האלו אינן מדויקות, ויש להפעיל את מיומנות הניווט תוך כדי בקשת עזרה מהמקומיים, מהלך שלא תמיד מביא לתוצאות המבוקשות. צריך להגיע עד למרכז כפר Blouberg. בכפר כבר כל אחד יודע את הכיוון לבקתות התיירים הלבנים, גאוות בני הכפר על פרויקט התיירות שלהם. אחד הסימנים המעיד שעוד רגע קל מגיעים למחנה הוא קטע נסיעה בערוץ נהר יבש שיש לעשותו עם שילוב 4X4. המחנה שממוקם לרגלי ההרים מאפשר תצפית יפה על אוכלוסיית בעלי הכנף ובייחוד על מושבת העיטים הגדולה שבמקום. ג`ימס הרנג`ר מספר שהעיטים עושים דרכם כל יום עד לשמורת הקרוגר בחיפוש אחרי מזון, אולם תמיד חוזרים לאזור. בערב מסביב למדורה קיבס מנעים את זמננו בסיפורים על מנהגי המקום שהשתנו מאז בואו של המיסיונר השוויצרי ובזיכרונות ששמע מסבו שהיה עובד עם הציידים הלבנים שהיו מסתובבים באזור. כיום כלכלת הכפר מתבססת על גידול בקר. צלילי הפעמונים התלויים על צווארי הפרות נשמעים לאורך היום והלילה.  הלינה כאן היא בבקתות עשויות מבוץ עם קירות מעוטרים בציורים, שירותים נקיים ומקלחת שדה לאור העששיות, ממש ההרגשה של הרפתקנים לבנים באפריקה מתחילת המאה הקודמת. גם כאן, כמו לאורך כל הדרך, המטבח הוא מודרני עם כלי אוכל ובישול, כיריים גז גדולות ומקרר ומקפיא הפועלים על גז.

היום הרביעי, יום חמישי: אחרי ארוחת בוקר מאוחרת שמנו פעמינו אל חבל בני שבט הוונדה. כפרי השבט בנויים על ראשי ההרים כדי להגן עליהם מפני תקיפות אויבים שחמדו את הבקר של השבט. הטיפוס במעלה ההרים מרתק ודורש מיומנות בנהיגת שטח. בקתות התיירים בנויות על צלע הר המשקיף אל העמק הפורה ונותן הזדמנות נדירה להציץ לחיי התושבים המקומיים. את פנינו קיבלו עדנה ולינדה, שתי רנג`ריות מלאות חיים. בערב סוזה מנהל המחנה הגיע והצטרף אלינו לארוחת ערב. הבנות ירדו לכפר כי היה שם טקס דתי של הגעה לבגרות של בנות הכפר. רצינו להצטרף אבל הסבירו לנו בעדינות שזה מיועד רק לנשים כי מבוצע שם הליך דתי שהוא רק לעיני נשים... לכן הסתפקנו בשמיעת המוזיקה ויללות השמחה שבקעו מהכפר.
סוזה סיפר לנו על היער הקדוש והקופים ששומרים על נשמות הזקנים הקבורים שם כמו גם על האגם הקדוש ושאר המקומות המסתורים.

היום החמישי, יום שישי: הבוקר יצאנו אל היערות והאגם כדי לבדוק את אמיתות הסיפורים. סוזה הנחה אותנו באילו דרכים לנסוע והזהיר אותנו לא לסטות מהדרך. הנוף היה משגע, היער הקדוש היה מרשים בכמות הצמחייה המגוונת שבו, הנסיעה ברובה היתה במשעולים עזים תוך הפעלת הילוכי הכוח של הרכב בטיפוס על הרכס. בערב הצלחנו למשוך את סוזה לספר לנו סיפורים מהווי השבט והוא נענה ברצון לבקשה. אחד הסיפורים האהובים על סוזה הוא איך בני שבט הסווזי ניסו להתקיף את הכפר בדרכי עורמה ונכנסו דרך היער הקדוש. הקופים שחשו בסכנה הצליחו לשכנע את האריות הלבנים להתקיף את לוחמי הסווזי מאחור וגרמו להם לנוס מהכפר.

לתחילת הכתבה

איזור פארק קרוגר

היום השישי, יום שבת: יום חדש, כיוון חדש. דרכנו היום היא אל מפגש הגבולות בין דרום אפריקה, מוזמביק וזימבבואה. בחרנו בדרך קיצור, דרך עפר המובילה למסאסי כ- 70 ק"מ אורכה, זה היה כמו להיות בתוך וויברטור, אולם הנוף מרשים והדרך לאורך נהר המוטאלי היא ציורית: כפרים צבעוניים, והרבה נשים עושות כביסה בנהר, כדאי. בכניסה הראשית השייכת להנהלת המכרות צריך לקבל מפתח מהרנג`ר לשער הצדדי שמוביל לשמורת מאקויה ולמחנה הלילה. המקום שוכן בנקודת מצפור על הנהר ומהמרפסת אפשר לצפות בחיות הבאות לשתות את מי הנהר. בכניסה למחנה ראינו פגר של בופלו שלדברי אליזבט מנהלת המחנה הוכרע על ידי משפחת האריות המקומית לפני שלושה ימים. מעליו חגו כל הזמן נשרים שהתחרו עם הצבועים בחיסול השאריות. אחרי ארוחת ערב התמקמנו באוהלים לשינה ערבה לקראת היום שלמחרת.

היום השביעי, יום ראשון: מומלץ לצאת מהמחנה עם עלות השחר כדי לצפות בחיות הבאות לשתות בנהר ומשם להגיע בצהריי היום אל שמורת הקרוגר. מהירות הנסיעה בשמורת הקרוגר מוגבלת ל - 50 קמ"ש ויש לקחת בחשבון את המרחקים והעצירות כדי להגיע למחנה הלילה לפני נעילת השערים. בחדרים במחנה מופאני יש מיזוג אוויר ובמקום יש מזנון, מסעדה וחנות. אפשר גם לקחת סיור ערב מודרך על ידי רנג`ר מקומי אם מזמינים מקום מראש במשרד הקבלה. במשך הסיור אפשר לפגוש פילים, עדרי אימפלה ושאר בני משפחת האנטילופה, בעלי כנף נדירים ולאחר רדת החשכה רואים חיות לילה.

היום השמיני, יום שני: הכיוון היום הוא דרומה. נוסעים בדרכים צדדיות לתצפית על בעלי החיים בשמורה. עצירה במוזיאון הפילים מומלצת. במוזיאון מוצגים חתי הפילים בעיקר של הגדולים שבהם וכן חומר רקע מעניין על חיי הפילים בשמורה. משם ממשיכים לחוות לטאבה על גדות נהר הלטאבה. הנסיעה היא בבוש סבוך של עצי מופאני ויש לשים לב לעדרי הפילים המסתובבים בשטח. סעו לאט וזכרו את הכלל בסוואנה, זכות קדימה לפילים. חניון הלילה נמצא על שפת נהר הלטאבה וממרפסת המחנה הבנויה סמוך לנהר אפשר לצפות בעדרי בר יורדים לערוץ הנהר לפנות ערב לשתות מים.

היום התשיעי, יום שלישי: כדאי לצאת השכם בבוקר אל דרך "הבול-שייט" שנקראת כך בגלל שלאורך כל הדרך מפוזרים גללי פילים בערמות. הדרך מתפתלת לאורך הנהר ואפשר לצפות בפילים, ג`ירפות, צבי קודו וצבי מים והרבה אימפאלות. בדרך נקודות נוף מרהיבות שמהן אפשר לראות את הנהר מאופק לאופק. מומלץ לרדת לאפיק הנהר, דבר שדורש נהיגת שטח מאומצת של 4X4 וזאת כדי לצפות בעדר היפופוטמים במים ועל שפת הנהר. יש להיזהר מעשרות הקרוקודילים המתחממים בשמש על קו המים. בערב מסביב למדורה ז`אק סיפר על ההתעוררות בקרב נשות הכפר והתוכניות לפיתוח התיירות שבני השבט רוצים לבצע כדי להביא תעסוקה לנשים. אפשר גם לבקר בכפר ולראות את אורח החיים ואולי גם להיות מוזמנים לארוחה.

היום העשירי, יום רביעי: המשכנו דרכנו אל שמורת מאניאלאטי. בדרך עברנו בעיירות קטנות שבהן אפשר לחדש קצת את אספקת האוכל הטרי. בכניסה לשמורה יש צורך לחתום על טופס הסרת אחריות מכיוון שהמקום מאוד מסוכן בגלל ריבוי האריות. מחנה הלילה שוכן בסבך הבוש ונדרש זמן ומזל לאתר אותו. המחנה שבנייתו הסתימה רק שבועיים קודם לכן, אינו מגודר ובעל צביון של הרפתקת טבע אמיתית. לא רחוק מהאוהלים היו שיירי אימפאלה שנטרפה בלילה האחרון. הספארי כאן הוא ממש אקטיבי, צריך לפלס דרך בין שיחים וענפים כאשר כל הזמן העיניים משוטטות ימינה שמאלה ולמעלה … פגשנו שפע של אוכלי עשב והמצלמות לא הפסיקו לתקתק. יותר מאוחר נפלה החשכה והרנג`ר יצא קדימה לשבת על מכסה המנוע עם זרקור רב עוצמה להמשך הסיור בחושך. עולם חדש נתגלה, החיות מצטופפות ביחד בסבך כדי להגן על עצמם מהטורפים וקל למצוא אותן. ראינו קרנפים, עדר גנו ואחרים ממשפחת האנטילופות. מפעם לפעם הרנג`ר הצביע על עיניים מבהיקות בחשכה ושייך אותם לטורפים כמו אריות, צבועים וחתולי בר.

היום האחד עשר, יום חמישי: למחרת בבוקר יצאנו לכפר הסמוך להצטייד בדלק. הפגישה עם התושבים המקומיים היתה מעניינת. בדרך חזרה נתקלנו בעדר בופלו כ- 150 ראש שטבלו במימי הנהר. אחר הצהרים יצאנו שוב לשטח לספארי והפעם בפיקודו של הרנג`ר בישוף, שנתגלה כידען גדול לחיות בר והצליח להראות לנו דברים מאוד מעניינים.

לתחילת הכתבה

אזור שבט השנגאן

היום השניים עשר, יום שישי: היום ממשיכים אל אזור שבט השנגאן. האזור הוא מרכז ה"מוטי" דהיינו אזור בו האמונה באלילים ותרופות "הפלא" מאוד נפוצה. הכפר באלמי נימצא כ- 40 ק"מ על דרך עפר מעיר המחוז גיאני ובקתות התיירים נמצאות כ- 10 ק"מ בתוך הבוש של עצי המופאני. כאן פגשנו את ז`נוארי מנהל המחנה, בחור בעל ידע רב באמונות המקומיות ובתרופות הפלא. כדאי לצאת לסיור ל"מקום הקדוש", במהלך הסיור אסור להזכיר מילים מסוימות ולכן משתמשים בתחליפי מילים. בדרך קיבלנו הסבר על העצים ועשבי המרפא שמהם מפיקים כל מיני תרופות. אחרי צעידה של כ- 800 מ`, מגיעים למעין מים מינרלים חמים שמפעם לפעם מתפרץ ומציף את האזור. המים שמתייבשים משאירים שכבת מלח שממנה מופקת על ידי נשות הכפר אבקת מלח בדרך מאוד מיוחדת. לפני הפקת המלח הזקנות מבקשות רשות מגזע עץ גדול וצריך להשאיר לו איזה מתנה סמלית. רק כך המלח מקבל את הסגולות הכישופיות שלו. ז`נוארי מספר שלפני כמה שנים אישה לבנה רצתה לעשות את הלילה ליד המעיין שבלילה משמיע קולות כמו "תופי בונגו". כולם הזהירו אותה אבל היא התעקשה. באמצע הלילה פרצה סערת רוחות והעיפה את האוהל של האישה הלבנה שבכוחות אחרונים הצליחה לחזור למחנה הראשי. ז`נוארי זוכר גם שחברה קנתה את השטח ורצתה להקים שם מכרה לכרית מיקה, אבל הרוח הקדושה הצליחה להרוס את כל המתקנים והאנשים לא חזרו יותר לשטח.

היום השלושה עשר, יום שבת: בבוקר יצאנו אל ממלכת מלכת הגשם בשמורת עצי הסייקס. מקום מושב המלכה הוא בהרים הגבוהים ולשם היו מועדות פנינו. רוב הדרך הייתה סלולה ואפשרה נסיעה מהירה. למעט החלק האחרון אל שמורת הסייקס והכפר המלכותי ובקתות התיירים, מדובר בדרך הררית קשה. המחנה מתוחזק יפה ומעוטר בציורי קיר ורצפה שנעשו מצואת פרות. אפשר לצאת בליווי הרנג`ר לסיור בשטח ולבקר את עצי הסייקס שגילם מגיע ל- 800 שנה. משם אפשר גם להמשיך לכפר. בערב ליד המדורה, סיפרו לנו את השתלשלות ההיסטוריה של השבט. בתקופה הקדומה הרחק משם, המלכה גילתה שבתה הנסיכה שכבה עם אחיה. כדי להצילה מידי התושבים הנזעמים היא יעצה לה לברוח לפני שהסיפור יתפרסם. הנסיכה הצעירה ברחה להרים עם כמה משפחות נאמנות שהתבססו במקום ואף זכו להצלחה ביבול החקלאי. המשפחות שפחדו ממלחמות החליטו להמליך עליהם מלכה כי הרי זה לא נאה שגבר ילחם באישה. ואכן, האויבים שגילו שבראש השבט עומדת אישה החליטו שלא להלחם בה וכך השבט ניצל ממלחמות. זקני השבט קנו את הרעיון ומאז תמיד הבת הבכורה של המלכה מומלכת אחרי מות המלכה. התנאי של ההכתרה הוא שלמלכה המיועדת תהיה בת יורשת, אחרת היא לא יכולה להיות מלכה וכך המלכה המיועדת כל הזמן תנסה להיכנס להריון וללדת בת. לאב של הבת אין כל מעמד ופרט לזקני השבט אף אחד לא יודע מי הוא. לאחר ההמלכה המלכה מפסיקה כל פעילות מינית והיא נישאת לנשים שמקיימות יחסי מין עם גברים שונים כדי ללדת למלכה ילדים. למלכה בעזרת זקני הכפר יש תכונות שמאפשרות לה להוריד גשם ולכן היא נקראת מלכת הגשם.

היום הארבעה עשר, יום ראשון: חזרה ליוהנסבורג. אפשר לקחת את הכביש המהיר N1 הישר ליוהנסבורג, ואת הלילה לעשות בבית מלון לא רחוק משדה התעופה כדי שיהיה נח למחרת להגיע לטיסת חזרה הביתה.

יום שני: טסים הביתה

לתחילת הכתבה

סיכום

אורך המסלול המתואר הוא כ- 2800 ק"מ חלקו בדרכי עפר. נדרש רכב שטח בחלק מקטעי הדרך. המגורים הם ברמה טובה, בכל מחנה 5 יחידות דיור זוגיות, עם שירותים מודרניים ומקלחות (חלק "מקלחות דלי" וחלק מקלחות "נורמאליות") המטבח מצויד בכלי אוכל, סירים, כיריים גז גדולות, מקרר ומקפיא שעומדים לרשות האורחים. צוות המחנות עומד לרשות האורחים ומוכן לעזור בכל הנדרש כולל הדרכה בסיורי שטח. יש צורך בהזמנה מוקדמת של המחנה. המסלול נבנה במתכונת קפיצה ממחנה למחנה אולם ניתן לדלג על מקומות או להאריך את השהות במקומות אחרים. בכל מחנה יש מכשיר קשר אל מרכז בקרה למקרה חירום. קליטת רשת הטלפון הסלולארי היא מוגבלת. שירותי חילוץ ועזרה מכאנית לרכב נמצאים במרחק של כשעתיים נסיעה במקרה הקיצוני ביותר. לא נתקלנו בבעיה של חוסר דלק אולם מומלץ להצטייד במיכל דלק רזרבי. לאחר אישור ההזמנה, מקבלים קלסר מפות של המסלול ודרכי גישה למחנות שהוזמנו וכן מפה כללית של האזור.

לתחילת הכתבה

בטיול הנ"ל כל ההזמנות נעשו בעזרת חברת סי.אפריקה טורס מדרום אפריקה. טלפון: 8451194 11 27 + . כתובת דוא"ל: cafrica@icon.co.za

יעדי הכתבה

סגור
×