טיול עצמאי שני לסין - הכפרים והקרוז (2017)

תמונה ראשית עבור: טיול עצמאי שני לסין - הכפרים והקרוז (2017) - תמונת קאבר
יער האבן ליד העיר קונמינג

הקדמה:

בשנה שעברה (2016) החלטנו לנסות להתמודד עם האפשרות לתכנן ולצאת לטיול עצמאי בסין. אנחנו זוג בשנות ה-60, מנוסים בטיולים עצמאים בעולם, חשבנו שיש לנו מספיק כלים כדי לאגד את כל המידע ולאתגר את עצמנו בטיול מיוחד ושונה במדינה שעדיין לא הניחה את כל היסודות והתשתיות לטיול שכזה, מרבית הטיולים בסין מבוצעים כטיולים מאורגנים עם מדריכים מקומיים, מעט מהטיולים מבוצעים ע"י תרמילאים בדרך הייחודית להם, מעט עוד יותר מבוצעים בדרך שאנו בחרנו בה, תכנון מוקדם מדוקדק לכל פרטיו והגעה ליעדים שקבענו באמצעות התחבורה הציבורית העירונית והבין עירונית (אין אפשרות לזרים לשכור רכב בסין אלא אם עשית שם מבחן נהיגה – טסט).

את הרשמים מהטיול הקודם העליתי בבלוג באתר למטייל https://www.lametayel.co.il/%D7%96%D7%95%D7%92+%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C+%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%99+%D7%9C%D7%A1%D7%99%D7%9F

הטיול שעשינו הפעם היווה השלמה והרחבה לטיול הקודם, השלמה בעיקר לערים בייג'ינג ושנגחאי, הרחבה לאזור יונאן והכפרים בדרום והחוויה של שיט בקרוז על נהר היאנגצ'ה.

מתוך ניסיוני בצורך לקבל פרטים מדויקים ולא רק תיאור כללי, השתדלתי להביא גם הפעם הרבה פרטים שאולי יראו לקוראים כמידע מסורבל ומיותר, אולם למי שירצה להיעזר במידע זה לצורך תכנון הטיול, כל הפרטים חשובים הן כדי לקבל החלטה לגבי ההגעה למקום והן לגבי המשמעויות הטכניות הקשורות בכך.

כמו שכתבתי בבלוג של הטיול משנה שעברה:

"היות ונעזרתי רבות בטיולי בעולם באתר זה כמו גם בהכנה לטיול לסין, החלטתי לשתף את הקוראים בחוויות ולסייע ככל הניתן למי שמעוניין בכך"

פרטי האישיים:

שמי: מאיר טולידאנו

טלפון: 054-8389555

דוא”ל: mertol@zhahv.net.il

22/9/2017

טסנו לבייג'ינג בטיסת קונקשיין דרך מוסקבה, הגענו לשדה התעופה בשעות הבוקר ולקחנו משם את השאטל קו מס' 6 שמבעוד מועד בדקנו שהוא מגיע למלון, מכיוון שחשבנו שהזמנו את המלון שהיינו בו בשנה שעברה, הופעתנו כשאטל הגיע לתחנה הסופית במקום שלא הכרנו, מסתבר שהמלון הוא מלון אחר מאותה רשת. התארגנו במלון ויצאנו לתור את העיר, היו בידינו כרטיסי מטרו נטענים ששמרנו משנה שעברה וזה הקל מאד בהתניידות, (בבלוג הקודם פירטתי לגבי כרטיסי מטרו נטענים).

החלטנו להתחיל במקדש הלאמה יונג חה גונג, Yong he Gong מקדש בודהיסטי טיבטי, מהיפים בעיר בייג'ינג, שנבנה בשנת 1694. במקדש ניצב פסל בודהה המתנשא לגובה של 18 מטר, המקדש המפואר כולל כמובן פסלי בודהה רבים באולמות מפוארים ותמונות רבות.

מיצינו את הביקור במקדש והערב התחיל לרדת ולכן החלטנו לחזור לשוק האוכל שזכרנו לטובה, בשנה שעברה השוק כלל בעיקר רחוב מרכזי אחד עמוס בדוכני אוכל (אם אפשר לקרוא לחרקים האלו אוכל), הפעם ראינו שהוא הורחב לסמטאות נוספות וגדל מאד, כנראה כחלק מהמודעות של הסינים לפיתוח מקומות שיש לגביהם התעניינות של התיירים.

הסתובבנו שם כשעה וחזרנו עם המטרו חזרה למלון.

23/9/2017

הקדשנו לבייג'ינג יומיים והיום הוא האחרון בעיר לפני הטיסה לקונמינג.

התחלנו את היום בנסיעה למקדש השמים Temple of Heaven‏, המקדש שוכן בפארק עצום בגודל של 2,700,000 מ"ר של גנים, מדשאות, חורשות ומקדש גדול ומיוחד.

המבנה המרכזי הוא אולם תפילה שנקרא: היכל התפילה ליבולים טובים, בנייתו הושלמה בשנת 1420 ולפי הטענה, לא השתמשו בבנייתו במסמרים.

ישנם עוד מבנים נוספים בפארק הגדול (גדול מהעיר האסורה), הקדשנו למקום כשעתיים ועזבנו אותו כדי להגיע לשוק הפנינים שנמצא ממש קרוב אליו, לא התכוונו להקדיש שעות לשוטטות בשווקים של בייג'ינג אבל היות ושוק הפנינים היה קרוב, נכנסנו אליו והתבוננו מקרוב בתופעה של שווקים גדולים ובלי סוף דוכנים כשכל קומה מוקדשת לסוג אחר של מוצרים.

משם לקחנו מטרו כדי לנסות למצוא את החוטונגים (Hutong, 胡同) שהם הסמטאות הישנות והצרות של בייג'ין, שמחברות בין בתים מסורתיים הבנויים סביב חצרות פנימיות.

הלכנו למקום שסימנתי מראש ששם זה אמור להיות, אבל הלכנו והלכנו וכלום שדומה לתיאור לא נמצא.

לבסוף כשהגענו לקצה הרחוב גילינו את החוטאנג שעבר טיפוח והכיל הרבה תיירים ומבקרים, יש מספר שכונות בעיר שבהם ניתן לראות את החוטאנגים אנחנו בחרנו להגיע ל-Hutong Nanluoguxiang המשכנו ללכת בסמטאות המעניינות סביבו ולפנות ערב לפני החזרה למלון רצינו לסייר שוב בכיכר טיינאנמן שלגביה הייתה לנו תחושת החמצה מהטיול הקודם, אולם עקב פעילות ממשלתית כלשהי, נסגר כל האזור, ויתרנו וחזרנו למלון כדי להתכונן למחר לטיסה המוקדמת לעיר קונמינג.

24/9/2017

הגענו מבייג'ינג בטיסה של 3.5 שעות נחתנו בקונמינג בסביבות השעה 12:00 ולקחנו שאטל כדי להגיע למלון, המסלול של השאטל שהיה רשום לי לא היה מדוייק לעת הזו ולכן ירדנו בתחנה האחרונה שלו ולקחנו משם מונית לכמה דקות נסיעה.

הגענו למלון שנמצא על כביש ראשי ליד המטרו ומעל שוק נפלא וצבעוני של ירקות, פירות ודברי מאפה, לפי המבחר שראיתי בשוק, הבנתי שמבחינת אוכל אני מסודר לימים הקרובים. אחרי שהתארגנו במלון וסיירנו בשוק, בדקנו באפליקציה של המטרו שלהם איך אפשר להגיע למפל המלאכותיWaterfall the Niulanjiang המטרו מגיע לאזור די מרוחק מהמקום אליו רצינו להגיע ונאלצנו לצעוד רגלית מרחק של כ-2 ק"מ הדרך לשם הייתה מטופחת, המקומיים בנו טיילת יפה לאורך הנהר והטיילת מגיעה עד לאתר.

המפל הוא מפל מלאכותי כאמור בגובה של 12.5 מ' ברוחב 400 מ', נחנך ונפתח לציבור במרץ 2016 כשנה וחצי לפני בואנו.

כשהגענו, מה רבה הייתה הפתעתנו כשגילינו שהוא נסגר בשעה 17:00, השקעה כל כך גדולה עם גן מטופח ויפה, לא מנוצלת כפי הראוי גם לאירועים חברתיים כפי שהסינים אוהבים בשעות הערב, הכול דומם ושקט, הלכנו מסביב בתקווה שאולי נראה משהו, אבל המקומיים דאגו להשקיע עוד כסף בגדר שלא מאפשרת להיכנס משום מקום.....היגיון סיני!!

לבסוף מצאנו איזו נקודת תצפית וישבנו על מדרגות שמהם ניתן היה לראות את האתר, ואכלנו מהפומלה שקנינו (זו העונה של הפומלות ולאוהבי הפרי הזה זו חגיגה אמיתית כי בכל פינה ודוכן מוכרים אותו).

סיימנו למצות את האתר מרחוק וחזרנו שוב דרך הטיילת, הערב ירד והסינים יצאו לחגוג על הטיילת בשירה, בריקודים, המוני אנשים היו שם והביאו למקום חגיגה אמיתית, אליהם הצטרפו כמובן הרוכלים והשמחה גדולה.

חזרנו למטרו ומשם למלון כדי להתכונן ליום השני שלנו בקומינג.

25/9/2017

בבוקר היום השני שלנו בקונמינג אחרי ארוחת הבוקר הטובה והמגוונת שהייתה במלון, יצאנו עם המטרו לכיוון מנזר יואנטונג, מקדש בודהיסטי הגדול בקונמינג, הממוקם בצפון העיר.

ירדנו מהמטרו ובעזרת המפה על האייפד צעדנו רגלית לכיוונו, כשראינו אותו חיפשנו את הכניסה אליו ובחורה נבונה שישבה בחניון הבינה לאן חפצנו והסבירה לנו שהכניסה היא מהרחוב הראשי בהמשך.

המנזר בנוי בסגנון סיני בודהיסטי עם גנים, בריכת דגים, גשרים, פסלים והיכלי תפילה.

שילמנו עבור הכניסה (משהו כמו 2 יואן לאדם), סיירנו בו וישבנו לנוח בצל העצים הרבים שלו, כשסיימנו, החלטנו ללכת לכיוון פארק האגם הירוק.

שני פארקים היו מתוכננים לנו בקונמינג: פארק הלוטוס והפארק הירוק, היות והיינו כמטווחי קשת מהפארק הירוק, הלכנו אליו, זו פארק עממי כמו הרבה פארקים שראינו בסין מטופח ויפה שמשמש את המקומיים כדי לקום מוקדם ולעשות ספורט והתעמלות, לשיר, לשחק ולרקוד, הסתובבנו בו כשעתיים סרקנו את פינות החמד שלו, ראינו את הסינים השמחים ויצאנו לכיוון היעד הבא שלנו – שוק מאכלי הים פינגצ'ון.

לקחנו מונית לשם וכבר בדרך הבנו שאנו עוברים מהשקט והשלווה של הפארק הירוק, להמולה של מרכז העיר, השוק אינו גדול ונמצא תחת כיפת השמים, יש בו דוכנים רבים בהם ניתן למצוא מגוון מדהים של מיטב תוצרת הים: צלופחים, צדפות, צבים ענקיים, סרטנים, נחשי ים, לובסטרים ואפילו כרישים, המראה מרתק ובכל דוכן מגלים משהו אחר מהמגוון שהסינים אוהבים לראות בצלחת. מהשוק לקחנו מונית לפגודות, המזרחית והמערבית.
הגענו עם המונית לפגודה המזרחית שהייתה סגורה ראינו אותה מבחוץ, בינה לבין הפגודה המערבית מפריד מדרחוב יפה של כ-100 מ'. הלכנו אל הפגודה השנייה ישבנו בגן שלה, אכלנו פיירות שהצטיידנו בהם, כעיקרון, בפגודות על פי רוב אין הרבה מה לראות, במקרה הטוב מדובר במשהו כמו מגדל תצפית ולא יותר, לעיתים רחוקות מצאנו איזה עניין ייחודי בפגודה שנכנסנו אליה.

חזרנו לכביש הראשי הסמוך והתחלנו לטייל רגלית לאורכו, רחוב שוקק חיים עם הרבה חנויות מערביות, פנינו לכיוון המסגד הגדול, בדרך מקרה עברנו ליד סמטה הניצבת לרחוב הראשי, בסמטה היה שוק שנראה לנו מעניין, נכנסנו אליו ועד מהרה הבנו שאנחנו נמצאים בשוק הפרחים והציפורים.

בטיפים קראנו שרק השם נשאר ממנו הפרחים נבלו והציפורים עפו זה מכבר, אולם ככל שנכנסנו לשוק ראינו שזה אינו נכון, מהסמטה הזו יוצאת סמטה נוספת שכולה מוקדשת לצמחים וגינה (בעיקר קקטוסים), היה בה כל מה שהייתי חומד אם ניתן היה להביא לארץ.

המשכנו בסמטה המרכזית והגענו גם לשוק הציפורים, יותר מדויק לומר – שוק החיות, היו בו כל מיני חיות בית כמו דגים, ציפורים, צבים וכו' היו בו כלובים ואוכל לחיות, ממש מעניין, בין הצמחים לחיות היה שוק דוכנים שגרתי.

ואנו בדרכנו למסגד, שאלנו עוברי אורח שלא ממש ידעו להסביר לנו (היה לנו את זה כתוב בסינית כמובן), שאלנו שוטר שהפנה אותנו לירח ולפתע פנו אלינו בעברית ישראלים, משפחה שגרה בקונמינג מס' חודשים עם בנותיהם, הם שמעו אותנו שואלים ונחלצו לעזרתנו.

דיברנו איתם על החיים בעיר, על תכנון הטיול שלנו ושאלנו איך להגיע למסגד, התברר שאנו לא רחוקים ממנו, כשנפרדנו מהם הלכנו לפי ההסבר והאייפד ועדיין הסתבכנו במבוכי הסמטאות כשסביבנו גורדי שחקים וקניוני ענק. מן שילוב מדהים בין ישן וחדש, לבסוף הגענו גם לשם, נכנסתי לחצר הפנימית למקום שרק לגברים מותר להגיע, מיצינו את המקום והתחלנו לחזור לכיוון המטרו, בדרך ראינו מספרה שמשוועת ללקוחות והחלטתי לתת להם פרנסה, ב-60 יואן קיבלתי חפיפה כפולה ותספורת למשעי, נראה היה שאני המערבי הראשון שנכנס לשם וכל הצוות עשו כל מה שניתן כדי להשביע את רצוננו, אחרי שקוצצתי הלכנו למטרו וגילינו תחנת מטרו חדשה של הקו המוביל למלון, למרבה הפלא היא לא סומנה באפליקציה, נסענו מתחנה זו והגענו למלון, לא לפני שעברנו כהרגלנו בשוק ליד המלון והצטיידנו במצרכים לארוחת הערב.

26/9/2017

את היום הזה הקדשנו ליער האבן שנמצא כ-120 ק"מ מזרחית לקונמינג, ההגעה אליו אמנם ארוכה אך פשוטה מאד, זו אטרקציה מרכזית ויש אוטובוס ישיר מקונמינג ליער.

האוטובוס יוצא מתחנת האוטובוס המזרחית ()אליה הגענו במטרו, כשיוצאים מבניין המטרו נמצאים מול הבניין של תחנת האוטובוס המזרחית, יש עליה שלט גם באנגלית שאומר: Bus express to stone forest, נכנסים לבניין, מראים לקופאית את השם בסינית מקבלים כרטיסים והולכים ליציאה ממנה עולים לאוטובוס, האוטובוס כאמור ישיר עד ליעד.

כשמגיעים ליעד ניגשים לקופה ומשלמים 175 יואן לאדם (יש הנחות למבוגרים מעל גיל 60 וכו'),אבל פה זה לא נגמר, יצאנו מהמבנה של הקופה והפנו אותנו ימינה בכביש, לא כל כך הבנו לאן מפנים אותנו, צעדנו כ-150 מ' בירידה עד שראינו מאגר גדול של מכוניות חשמליות (הם קוראים לזה: battery car ) ומרכז גדול הכולל קופות לקניית כרטיסים להסעה במכוניות הללו לתוך הפארק.

ניגשים לבניין של הקופה שם, ומשלמים עוד 25 יואן לאדם עבור נסיעה בבטרי קאר אפשר גם ללכת ברגל לפארק אבל הדרך אינה שווה את המאמץ ורובם אכן משתמשים בהסעה של הרכב החשמלי).

הולכים לעמוד בתור לנסיעה, מהר מאד מתיישבים ברכב ו...לפארק.

כשירדנו מהרכב, מימיננו היה אגם ובו דוגמיות של הסלעים שנמצאים בפארק, אני לתומי חשבתי שהולכים ביער ורואים סלעים, לא ציפיתי למשהו יוצא דופן ומעניין במיוחד ולא כך, המקום מטופח מאד ומושקעים בו הרבה בתשתיות: מדרכות, גנים, ספסלים כו' המחיר הגבוה בכניסה והמאמץ להגיע הוא אכן כדאי.

התחלנו ללכת אחרי קבוצה שהייתה במקום מפני שהיינו רק בשולי הפארק ולא ידענו איך להגיע למרכז המעניין, מהר מאד הבנו מה הדרך והתחלנו לצעוד בקצב שלנו עד שהגענו למרכז הראשון (את זה ניתן להבין לפי כמות הדוכנים שבמקום), משם הדרך מתפצלת, ראינו שישנם אנשים שהלכו לשמאל הרחבה מבלי לרדת אליה ומשם נעלמו, החלטנו ללכת אחריהם (לרחבה עוד נחזור בהמשך) הדרך מתפתלת בתוך יער של סלעים עם צורות מעניינות עד שמגיעים למגדל תצפית ממנו רואים בתמונה פנורמית מרשימה את האזור, המשכנו את המסלול הזה חזרה ומצאנו את עצמנו ברחבה אחרת (שוב לפי כמות הדוכנים), ברחבה הזו רקדו לעינינו בני השבט המקומי עם בגדיהם המסורתיים וכלי הנגינה הייחודיים שלהם, משם המשכנו עד שמצאנו עצמנו שוב ברחבה הראשונה, את הדרך הראשונה לתצפית עשינו לפני שירדנו לרחבה, עכשיו כשירדנו לרחבה, נכנסנו למבוכים שלה וגילינו עולם מופלא של שילוב מים ואבן (כשמסתכלים על הרחבה מהכיוון שהגענו אליה מהכניסה, המבוך נמצא למטה ברחבה משמאל) זו לדעתנו גולת הכותרת של היער והשילוט אינו מפנה לשם (לפחות אנחנו לא ראינו), כדי לדעת שמיצית את המקום, חייבים לחפש את האתר הזה שהוא באמת יוצא דופן בכל קנה מידה.

את הדרך חזרה עשינו שוב עם האוטובוס המיוחד שהחזיר אותנו לקונמינג ומשם במטרו לשוק ולמלון.

27/9/2017

כפי שסיפור ההגעה ליער האבן היה פשוט וקל, ככה ההגעה לשמורת ג'יאושיאנג הייתה בעייתית אבל המשותף לשניהם לדעתנו, שהם אתרי חובה למי שמגיע לאזור.

התחלנו כמו אמש ליער האבן, מטרו לתחנה המזרחית, שם ניגשנו לקופות וביקשנו כרטיסי אוטובוס לשמורה, הקופאית שהבינה ששני המערביים האלו הם אגוז קשה וגדול לפיצוח, העבירה אותנו לאחראית עליה, וזו בסבלנות אין קץ בלי לדעת מילה באנגלית תוך שימוש במתרגם של גוגל (עוד סיבה טובה לקחת נייד עם גלישה מישראל כי ערוצי גוגל ופייסבוק חסומים בסין ורק עם גלישה מישראל, אפשר לעקוף את החסימה הזו), הסבירה לנו שאין אוטובוס ישיר לשם ונאלץ לקחת בתחילה אוטובוס לעיר Yiliang ומשם אוטובוס שמגיע לשמורה, וכך עשינו.

האוטובוס שנסע ל- Yiliang נסע כשעה, האוטובוס שיצא מ- Yiliang נסע במהירות מסחררת של 40 קמ"ש וגם הוא נסע שעה, הראינו לנהג את היעד והוא עשה פרצוף שהבין, אחרי כשעה ראינו שלט מכוון לשמורה אבל האוטובוס לא נכנס לשם, אני נגשתי לנהג והוא רמז לי לשבת חזרה, אחרי 5 דקות הגענו למה שנראה לנו עיירה מרכזית, שם הוא עשה סיבוב וחזר חזרה בדרך שבא, רק שהפעם הוא פנה לכיוון השמורה ושם הייתה תחנתו הסופית.

אנחנו שלא ידענו הרבה על השמורה הזו הופתענו ממגרש החניה הגדול, ומעשרות הדוכנים שהיו מהחניה לקופה, קנינו שם כרטיסים (כמדומני מחיר כרטיס 90 יואן לפני ההנחה שקיבלנו), ונכנסנו לשמורה.

בתחילה אחרי הכניסה מגיעים לצומת אפשרויות: שמאלה הולכים למעלית שיורדת למטה, וימינה יורדים לאותו מקום במדרגות, אנחנו העדפנו את המדרגות וירדנו.

מולנו גשר תצפית על הנהר ואחרי שהתרשמנו, שוב צומת החלטה, מצד אחד מעגן הסירות ומצד שני תחילת המסלול......לך תחילה למעגן הסירות אחרת לא תיפגש עמו יותר.

רבע שעה של נסיעה בסירה עם שייט (כלול במחיר הכרטיס) בתוך ערוץ מרשים שנותן רק טעימה ראשונה ממה שמחכה לנו בהמשך.

ירדנו מהספינה והתחלנו את המסלול....מדהים!! אם ראית מפלים, נחל, נטיפים, מערות, ותבניות מים (כמו בפמוקלה בתורכיה) כל אחד בפני עצמו היה בוודאי מרשים, דמיין עכשיו את כולם יחד, והכול בשילוב של תאורה כפי שהסינים יודעים לעשות, הר שמתחתר בתוך ומתחת לפני הקרקע הקארסטית, מסלול ההליכה לצד נתיב המים השוצף מערה אחרי מערה.

ההליכה נמשכת כשעתיים , מאחורי כל סיבוב מצפה הפתעה חדשה וחוויה מרתקת,

יהיו שיאמרו שזה מלאכותי ושיעבדו את הטבע לטובת ממון מתיירות, יתכן שיש בזה צדק מסוים, כמובן שאם סוגרים מערת נטיפים ולא מאפשרים לראות אותה היא נשמרת אבל נמנעת מהציבור ושאלת האיזון היא עניין כשלעצמו, החוויה של השילוב בין כל האלמנטים היה מדהים.

לסיום קנינו כרטיסים לרכבל שחולף מעל כל השמורה ומביא אותך לנקודת הסיום וליציאה.

ביציאה חשבנו שנוכל למצוא הסעה קלה ל"עיר הגדולה" – Yiliang, מפני שהאוטובוס לשם שזו תחנתו הראשונה עמד לצאת רק בעוד כשעה וחצי, אולם כל מאמצינו עלו בתוהו וחזרנו לקונמינג בדרך שבה באנו.

גם ליער האבן וגם לשמורת ג'יאושיאנג צריך להקדיש יום שלם (לכל אחת מהן), אם נעזרים בתחבורה הציבורית.

חזרנו למלון והתארגנו ליום המחרת שבו נטוס לדאלי

28/9/2017

קמנו בבוקר מוקדם כדי להספיק לטיסה, לקחנו את ארוחת הבוקר שהוכנה לנו ויצאנו למונית שהוזמנה לנו מבעוד מועד (מחיר 120 יואן לשדה התעופה).

הגענו לדאלי בטיסה מקומינג בשעה 09:30, הנהג שסיכמנו עליו עם המלון, חיכה לנו, ונסע עמנו למלון נסיעה של כ-40 דקות בהם הקפנו את האגם כדי להגיע לצדו השני למלון.

מלון Dali yanyuan mountain retreat מלון קטן, מאד מושקע שהיתרון הגדול שלו הוא במיקום שלו לפתח אחת הכניסות לעיר העתיקה.

בדאלי אין מטרו וכל התחבורה מתנהלת באמצעות אוטובוסים, מוניות וטוק טוקים ולכן חשוב להתמקם במרחק הליכה קצר מהמוקד המרכזי של העיר - העיר העתיקה.

התמקמנו בחדר במלון, בדקנו איפה נמצא מה, התארגנו ויצאנו לעיר העתיקה, מבחינתנו מדובר היה בלחצות את הכביש הראשי ואנחנו בעיר בעתיקה.

שולי העיר העתיקה מאד אוטנטיים הן בריחות, ברעש ובמראות שלהם, מהר מאד נפלנו על השוק המקורה, שוק כזה הוא תמיד חוויה מיוחדת, לראות את הפירות והירקות שלהם, את הבשר ואת כל ה"מטעמים" שהם מוכרים שם.

המשכנו פנימה לתוך העיר העתיקה למדרחוב והחנויות המתוירות שלה, עברנו דרך הכנסייה הנוצרית בעיר (מיותר להגיע ומיותר להיכנס), והמשכנו רגלית צפונה מעבר לעיר העתיקה ל-3 הפגודות שהן אולי סמל העיר ורואים אותן מכל מקום.

מחיר הכניסה המוגזם אל מול מה שיש לראות שם ע"פ ההמלצות, הביאו אותנו להסתפק בסיור בסביבה ולחזור לאזור העיר העתיקה כדי לחפש את מיקום התחבורה הציבורית שנוסעת לכפר יאוסואו (yousuo), מצאנו אותה ליד השער המערבי (משום מה במפה שקיבלנו במלון, הוא נקרא השער הצפוני) מחר נתחיל את היום השני בדאלי שם.

29/9/2017

היום יום שישי יום שוק בכפר יאוסואו המרוחק כ-40 ק"מ צפונית לדאלי, השוק פועל פעם בשבוע בלבד ומרכז בו את כל הכפריים מהסביבה.

אחרי ארוחת הבוקר הדלה שקיבלנו (במונחים מערביים) יצאנו לחניון של הוואנים שנוסעים לשם, ועלינו על אחד מהם, הוואנים אינם חלק מהתחבורה הממשלתית שם אבל הם הליך חוקי ומשמשים כתחבורה לגיטימית בעיר ומחוצה לה.

המחיר לנסיעה כזו – 7 יואן (תלוי בביקוש ובמצב הרוח של הנהג) הנסיעה אורכת כשעה ורבע ויחד איתנו נסעו כפריים רבים כדי להגיע לכפרים שבמסלול הנסיעה.

כשהגענו לעיר, הנהג עצר לנו בצומת והראה לנו ללכת שמאלה כדי להגיע לשוק, חצינו את הכביש הראשי ולקחנו מונית מה שבדיעבד התברר לנו שמיותר מפני שמהצומת לשוק מדובר בכחצי ק"מ שנחמד ללכת בו, מלא כפריים עם סלים על גבם שזורמים לשוק, ירדנו מהמונית לפני הגשר, חצינו את הגשר ואנחנו בשוק, היות וזה לא שוק לתיירים וגם לא שוק עירוני, אפשר להתרשם הן מהסחורה שלהם (בגדים, כלי בית, ירקות פירות וכו'), מהתלבושות ומהאווירה המיוחדת שיש שם, אחרי הגשר הלכנו שמאלה עד שהגענו למגרש גדול שבו היה ריכוז גדול של דוכנים, אחרי מגרש הדוכנים פנינו ימינה כדי לעבור להמשך השוק וגם כדי לראות את הכפריים קוצרים את האורז.

חזרנו חזרה לדרך המרכזית של השוק, התעכבנו אצל מישהי שמוכרת מאפה מטוגן, התארחנו אצלה, אכלנו והצטלמנו איתה ועם בעלה, נהנים מתשומת הלב שמשכנו שם, המערביים היחידים שמסתובבים שם בינות לדוכנים.

לאחר שסיימנו את האוכל, הלכנו רגלית לצומת שם ביקשו מאיתנו 20 יואן לבודד לנסיעה חזרה לדאלי, בסופו של דבר התפשרנו על 24 יואן לשנינו וחזרנו חזרה לעיר הגדולה.

ירדנו ליד המלון כדי לעשות הפסקה קלה ולנוח לפני שנצא שוב לתור את העיר.

אחה"צ יצאנו לכיוון הנמל, הבנות החמודות מהמלון הראו לנו איפה חונה אוטובוס מס' 2 (יואן וחצי לאדם), נסענו איתו כ-20 דקות בסמטאות העיר והגענו לנמל המעבורות, מרחק ההליכה מהחניון שלו לנמל, כקילומטר, כל הדרך זרועה בטוק טוקים אבל מומלץ ללכת ברגל.

היות וחלפה לה השעה 17:00, לא היו מעבורות אבל מבחינתנו די היה שהפנו אותנו לטיילת (נמצאת כ-60 מ' מהכניסה לנמל משמאל, כשגבך לנמל)

הלכנו על הטיילת כשמימין ומשמאל דוכנים, כולם מציעים ארוחת דג ותפ"א, הטיילת אינה ארוכה ואינה מפוארת בנוסח טיילת שאנו מכירים ממקומות אחרים בעולם, אבל יש לה אופי משלה, בדרך חזרה על הטיילת החלטנו להסב לשולחן כדי לאכול ארוחה מפסקת ( נדמה לי שזה יצא בערב כיפור) של דג עם תפוחי אדמה על שרפרף בסמוך לאגם ארחאי.

בסיום הלכנו לאוטובוס וחזרנו למלון.

30/9/2017

היום האחרון שלנו בדאלי והחלטנו לעלות ברכבל לרכס הרי צאנג, (Cang shan)

בדאלי יש 3 רכבלים:

הרכבל הגבוה נקרא: Canshang cable יוצא מתחנת Demi-goods & semi-devils ומגיע ל- Xima pool

הרכבל השני נקרא: Gantong cableיוצא מ- Gantong cableומגיע ל-Qingbi stream

הרכבל השלישי יוצא ממקדש Zhonghe temple וחוזר אליו.

לקחנו מונית מהכביש ליד המלון, ונסענו איתה למיקום היציאה של הרכבל הגבוה, הגענו למקום אחרי רבע שעה נסיעה, מקום שהוא למעשה פארק עם מוזיאון מאד מעניין לתולדות שבט הבאיי המקומי, התחלנו עם המוזיאון, משם עברנו למרכז המידע ומשם לקופת הכרטיסים. אנחנו החלטנו לעלות עם הרכבל הגבוה, לעשות מסלול הליכה ולרדת ברכבל השני. (יש המלצה כזו לשלב את העלייה לרכס בטיול וירידה מהרכבל השני)

בדרך לקופת הכרטיסים ראינו ציור של מסלול העלייה והבנו שאנו מיועדים להגיע לגובה של כ-4,000 מ', מבחינתי גובה כזה מחייב לקחת כדורי גובה, בהמשך הבנו שהכרטיס הוא רק הלוך וחזור באותו רכבל, כך שנמנע מאיתנו לעשות מסלול על ההר, ובנוסף המחיר של הרכבל היה מוגזם שגובל בטירוף – 340 יואן לאדם הלוך וחזור (כולל 40 יואן כניסה לאתר למעלה), כמובן שוויתרנו על התכנון והתחלנו לרדת כדי לתפוס מונית חזרה לעיר העתיקה, בדרך ראינו מקדש שסיקרן אותנו וניגשנו לשאול מה זה, כמובן הניסיון להבין ולתקשר עלו בתוהו ומצאנו את עצמנו עם כרטיסים בדרך להיכנס אליו.

המקדש הוא למעשה סדרה של מבנים מעניינים עם חצרות מטופחות והרבה רוכלים, סיירנו בין המבנים והחצרות וכשעמדנו לצאת הגיעו חוגגים כדי להתלוות לזוג שהתחתן שם בחתונה מסורתית, התלווינו אליהם בכל אתר שהם ביקרו, והתבוננו בכל הטקסים שהם עשו, זה היה מאלף למדי,

חזרנו למלון למנוחה קלה ושוב בעזרת אוטובוס 2 וזיכרונות נעימים מאמש, חזרנו לטיילת ליד המזח, טיילנו, אכלנו שוב ארוחת דגים (אין לבחור, מה שיש על האש אוכלים), חזרנו עם האוטובוס לעיר העתיקה, סיירנו במדרחוב המרכזי, אכלנו גלידה ב-KFC וחזרנו למלון להתכונן ליום המחרת שבו ניפרד מדאלי בדרך לליג'אנג.

1/10/2017

הרכבת מדאלי הוזמנה לנו לשעה 09:15 ועל כן הזמנו את הנהג של המלון לשעה 07:45, הנסיעה ברחובות העיר גם בשעה כזו די עמוסה ולקחה לנו כ-20 דקות.

הגענו לתחנת הרכבת וראינו שלפנינו אתגר של הרבה מדרגות לעלות ולנו שתי מזוודות כבדות. הלכנו מאחורי המדרגות כדי לחפש מעלית, מעלית לא מצאנו אבל מצאנו את קופת הכרטיסים למטה, שם היינו אמורים לקבל את הכרטיסים שהזמנו באינטרנט.

סיימנו את ההליך שם, (ניגשים לקופה, נותנים דרכון ובתוך 2 דקות נפרדים מהקופאית עם כרטיס לרכבת, מאד פשוט) קיבלנו את הכרטיסים וחזרנו למדרגות, לקחנו אויר והעלינו את המזוודות שלנו תוך כדי כך שאנו מקללים את המתכנן האוויל שתכנן באופן כזה תחנת רכבת ציבורית.

ושוב עמדנו בתור לבדיקות הבטיחות במגנומטר כשסיימנו הכול התיישבנו וחיכינו למועד הכניסה לרכבת.

כשפתחו את השערים הלכנו לקרון שלנו מס' 3 הטוב ביותר ברכבת הזו, הקרון מכיל חדרים עם 4 מיטות, 2 למטה ו-2 למעלה ודלת סוגרת, מצאנו מקום למזוודות וקיווינו שלא הצטרפו אלינו שכנים לתא.

תפילתנו לא נענתה וכ-2 דקות לפני יציאת הרכבת, נכנסה משפחה עם 2 ילדים והתיישבה בקרון, בסה"כ הנסיעה של 3 שעות עברה בנעימים, אמנם זו לא רכבת התענוגות המהירה שנסענו איתה לפני שנה בטיול הראשון בסין, אבל גם זו הייתה אלטרנטיבה סבירה להגיע מדאלי לליג'אנג.

כשהגענו לליג'אנג חיכה לנו הנהג כפי שסוכם עם המלון, ואחרי נסיעה של כ-20 דקות הגענו לפאתי העיר העתיקה שם חיכה לנו בעל המלון כדי להדריך אותנו איך להגיע למלון ולעזור במזוודות.

אחרי הליכה של כ-7 דקות בסמטאות העיר העתיקה, הגענו למלון, המלון מפואר וחדש, נמצא ממש בתוך העיר העתיקה לשם אסור להכניס כלי רכב גם לא אופניים, נכנסנו לחדר הסתדרנו ויצאנו לתור את העיר העתיקה סביבנו.

גילינו עיר מדהימה, יפה ומטופחת, הרבה השקעה ניכרת בה, תעלות מים חוצות אותה וצמחיה לרוב מקשטת את המבנים שלה., התחלנו ללכת לא לפני שווידאנו שהאיפד המשמש כמפה בשבילנו, מכויל היטב על מיקום המלון. (חשוב מאד בנסיבות האלו לתכנן איך להגיע חזרה למלון מפני שהמבוכים של סמטאות העיר העתיקה מקשים מאד לחזור חזרה)

הגענו לכיכר יפה שנראתה לנו ככיכר מרכזית בעיר העתיקה לפי מס' האנשים שהיו בה, שם ראינו שילוט לאחוזת מו, מהכיכר הלכנו כחצי ק"מ לאחוזה בתוך סמטאות העיר העתיקה היפה., שילמנו את הכרטיס בקיזוז הנחה לסניור (מחיר רגיל 60 יואן לאדם).

עברנו שם את כל המבנים שהאחוזה המפוארת מציעה, בכל מבנה יש סממנים היסטוריים לימים הטובים שעברו על המקום, המבנים האחרונים מחייבים עליה שבסופו של דבר ניתן להגיע מהם לגבעת האריה, מקום מומלץ לתצפית נוף על העיר, אנחנו ויתרנו על המקום (שאינו כלול בכרטיס האחוזה), תצפית יפה ומרשימה יש גם מהמבנים האחרונים הגבוהים באחוזה,

סיימנו עם האחוזה וחזרנו לסמטאות העיר העתיקה, להתבסם מהיופי והטיפוח שלהן, הלכנו ללא כיוון ומטרה והגענו לכיכר נוספת מדהימה מהקודמת עם אלפי בני אדם שגדשו אותה, בכיכר זו יש שני גלגלי מים גדולים שכבר ראינו מתמונות ייצוגיות של העיר, בכיכר היו אלפי עציצים עם פרחים ולפנות ערב נדלקו האורות על הבתים סביבה, המראה היה מקסים. ראינו בכיכר 3 רשתות מזון בינלאומיות ובחרנו להיכנס לפיצה האט ולאכול פיצה, פגשנו שם ישראלים ובשיחה עימם הבנו שערוץ דילוג הנמר שתיכנו להגיע אליו, אינו אטרקציה כל כך גדולה ובוודאי אינה מצדיק את הנסיעה הארוכה לשם ותוך כדי אכילת הפיצה החלטנו לוותר על הערוץ ולתכנן אלטרנטיבה אחרת.

כשסיימנו שם שמנו את פעמינו למלון והעמדנו את המפה באייפד במבחן קשה של התמצאות בסמטאות העיר העתיקה, המבחן עבר בהצלחה, הגענו למלון, התארגנו לארוחת הערב ולתכנון יום המחרת.

2/10/2017

התלבטנו בבוקר לאן לנסוע, עמדו בפנינו 3 אפשרויות: בריכת הירח הכחול, הר הג'יד והכפר באישה, החלטנו לבחור בכפר באישה, בריכת הירח הכחול אמנם נראית יפה בתמונות אבל אינה אתר ייחודי לסין ולסביבה, כנ"ל לגבי ההר שגם כמותו ראינו לא מעט, החלטנו ללכת על האוטנטי ולוותר על הנופים אבל תחילה החלטנו ללכת לבריכת הדרקון השחור שנמצאת בתוך פארק יפה, החלטנו לעשות את הדרך רגלית ולא בתחבורה ציבורית, זה לקח לנו מהמלון כחצי שעה של הליכה נינוחה ברחובות ליג'אנג. כשהגענו לשם נדרשנו לשלם 80 יואן לאדם, התשלום אינו דמי הכניסה למקום אלא מס שמשלמים פה בעיר כדי לשמר את האתרים בה, ידענו על כך מראש, רק לא ידענו איפה ניפגש עם זה. התשלום מקנה כניסה חינם לאתרים שאין צורך בתשלום עבורם, מן הומור סיני שכזה,

הסתובבנו בגן כ-3 שעות, הגן נפלא ומלא צמחיה, וכמו בסין יש בו פינות שבהם רוקדים או שרים והאווירה נפלאה.

לאחר מכן חזרנו כמחצית הדרך ובדקנו איפה שחשבנו שיש הסעה לכפר באישה, לא מצאנו שם הסעה ציבורית ולכן לקחנו מונית לנסיעה של כ-20 דקות בעלות של 40 יואן, הכפר באישה נמצא בשלבים הראשונים של התפתחותו מכפר סיני ישן לאתר תיירות, הבסיס ממנו התחיל כל עניין התיירות בו הוא ארמון או ליתר דיוק אחוזה הכוללת מספר מבנים שבהם מראים את הכלים, הלבוש, וציורי הקיר מתקופה היסטורית של שבט הנאשי, מהאחוזה הזו התפתחו חנויות ודוכנים במספר רחובות, הרבה תיירים מגיעים לשם וכשמסתובבים בסמטאות אפשר לראות שעוד ועוד מבנים נמצאים בתהליך של שיפוץ, להערכתי בתוך מס' שנים מרבית הכפר הזה יהפוך לבאזר שוק אחד גדול שדומה במתכונתו לשוק בעיר העתיקה של ליג'אנג, הסתובבנו וקנינו שם מס' פריטים, את רובם קיבלנו בפחות מחצי המחיר שדרשו בתחילה.

כשסיימנו שם הלכנו לכיכר המרכזית כדי לבדוק תחבורה חזרה לליג'אנג, מוניות חאפרים דרשו 60 יואן אבל סמנו לב שאוטובוס מס' 6 המגיע מליג'אנג, מסיים את הקו שלו בבאישה ומתחיל משם קו חדש לעיר הגדולה, חיכינו מס' דקות ואז ניגשה אלינו גב' החאפרים והציעה 50 יורו לנסיעה, התפשרנו על 45 ועלינו לרכב.

ירדנו ממנו בכיכר היפה עם גלגלי המים, הלכנו למקדונלדס כדי לעשות הפסקה קלה, שתינו קפה והמשכנו בטיול.

סיימנו בפיצה וגלידה והלכנו לחדר להתכונן לנסיעה של מחר לשנגרי-לה.

3/10/2017

יצאנו בבוקר מהמלון, עלינו לכביש הראשי ותפסנו מונית לתחנה המרכזית, כ-20 דקות נסיעה והגענו לשם, ניגשתי לקופת הכרטיסים ורכשנו שני כרטיסים לאוטובוס הנוסע לשנגרילה, מחיר כרטיס 58 יואן, ניגשנו לטרמינל וכ-10 דקות לפני המועד אפשרו לנו לעלות ויצאנו לדרך.

לכל אחד יש מקום שנקבע לו באוטובוס וזמן הנסיעה שלו כ-4 שעות, הדרך מיוערת ויפה, רואים בחלק מהדרך את ערוץ דילוג הנמר ומימיו העכורים, הצפיפות לא מאפשרת נסיעה מהירה ובדרך עושים הפסקה להתרעננות ליד דוכני גזלן.

הגענו בסביבות 14:30 לתחנה המרכזית של העיר ומשם במונית למלון, במלון שידרגו אותנו לחדר גדול ומרווח יותר, מיקומו של המלון על הכביש הראשי ליד העיר העתיקה הוא היתרון הגדול שלו.

התארגנו ויצאנו לסיור בעיר העתיקה של שנגרי-לה, יש פה השפעה רבה של הקרבה לטיבט, במגדלים, בדגלים ובתלבושות, העיר יפה בהחלט ומטופחת, אבל אחרי העיר האוטנטית של דאלי והעיר העתיקה המדהימה של ליג'אנג, לא מצאתי בה משהו מיוחד וייחודי, קנינו מעט מצרכים וחזרנו לחדר, בערך בשעה 21:00 התחילה חגיגה במלון שלנו אבל אנחנו אחרי הנסיעה הארוכה והגובה הרב שהגענו אליו, נשארנו בלי חמצן, אכלנו והלכנו לישון.

4/10/2017

ירדנו בבוקר לארוחת הבוקר ולא הופתענו לראות שמלבד מה שקנינו אמש, לא היה הרבה מה לאכול, הארוחה הסינית כוללת מרק ותוספות, אנחנו הבאנו אתנו ירקות ולחם והפכנו לאטרקציה עם ה"אוכל המוזר שלנו", סיימנו את הארוחה, התארגנו ויצאנו לתחנת האוטובוס מס' 3 כדי להגיע אתו לשוק הירקות והבשר,

ירדנו במקום שהונחינו לכך והלכנו לחפש את השוק, היה לנו פתק רשום בסינית שביקשנו במלון ולכן תוך מס' דקות היינו בפתח השוק, במלון הגדירו אותו כשוק קטן אבל זה היה שוק עצום עם דוכנים תחת כיפת השמים ודוכנים בשני אולמות גדולים, מוכרים שם את כל סוגי הירקות שיש באזור, ובשרים מסוגים שונים, אותנו דווקא משך לראות את בשר היאק הנמכר שם על כל חלקיו, חיפשנו את הגבינה המעושנת מחלב היאק ואכן ראינו גבינות שונות עגולות ובצורת חרוט, ביקשנו וטעמנו מכולם, גבינת החרוט חמוצה מידי והגבינה הצהובה העגולה טפלה לחלוטין, זה אולי בריא לא לאכול עם מלח אבל זה ממש לא טעים, את מה שקנינו השלכנו בקרן רחוב וחזרנו לאוטובוס קו 3 כדי להמשיך איתו עד תחנתו הסופית במתחם המנזרים הטיבטים הגדול – Songzanlinsi ירדנו מהאוטובוס לפני תחנתו הסופית למרכז התרבותי של הטיבטים (על דאגה, הנהג מבין מה היעד שלכם ויראה לכם לרדת שם), שם גם קנינו כרטיסים, ונכנסנו ממול למבנה גדול המציג את התרבות הטיבטית, אצל הטיבטים אסור לצלם כלום לא במנזרים ולא במרכז התרבות.

מחיר הכניסה למנזרים 134 יואן, לנו כסניורים בני 60 + עלה חצי, מהמרכז חזרנו לאולם הכרטיסים ויצאנו מצידו השני כדי לחכות לאוטובוס הצהוב המוביל אותנו למתחם המנזרים (השאטל כלול בכרטיס).

המתחם באמת ענק, ירדנו מהאוטובוס ונכנסנו אליו, קודם כול מחכות לנו כ-100 מדרגות על מנת להגיע אליהם, (100 מדרגות זה לא הרבה אבל כשעולים נזכרים היטב שהאוויר שם דליל למדי), הגענו למעלה ועברנו ממקדש למקדש, העיקרון דומה, נכנסים מקיפים את המבנה ויוצאים, עוד בודהה ועוד קישוטים, מבחינתי הרגשתי שאולי חשוב להיות שם אבל אין שם בשורה גדולה וחוץ מהתימהון למראה המפגש בין המאמינים לפסל של בודהה, והנוף הנשקף מלמעלה, אין שם דבר מיוחד אבל אי אפשר להיות בעיר מבלי להיות במקום הזה גם במחיר הגבוה הנדרש.

ירדנו מלמעלה, הסתובבנו קצת סביב האגם שליד ועלינו לאוטובוס כדי לנסוע למלון, לעשות הפסקה ולצאת שוב.

אחרי ההפסקה שעשינו, הלכנו רגלית למקדש התרנגולות, ההליכה דרך העיר העתיקה, קצת שאלנו וקצת נעזרנו במפה אבל אחרי עליה גדולה והרבה מדרגות הגענו גם לשם, הסיפור העיקרי שם הוא הנוף לעבר העיר כולה, המקדש פשוט למדי ולא מצדיק את המאמץ הפיזי, הנוף אכן יפה אם כי אפשר להסתפק גם בנוף במחצית הדרך.

ירדנו משם לביקור נוסף בעיר העתיקה, הסתובבנו וחיכינו שיירד החושך וידליקו את התאורה המיוחדת על המקדשים והגלגל שעל הגבעה, התאורה היא אכן מדהימה, מעשה אומן, צבעים מתחלפים, יהיו שיגידו קיטש אבל בעיני זה יפה ומרשים מאד.

חזרנו למלון והוזמנו לכוס תה סיני עם תמצית פרחים, ומשם לחדר להתכונן ליום המחרת היום האחרון שלנו בשנגרי-לה, לפני שנטוס לעיר צונצינג.

5/10/2017

היות ולא היה לנו הרבה מידע על דרכי ההגעה לאגם נאפה התחלנו עם מונית והראנו לה את היעד המבוקש בשפתה, נסענו עימה כרבע שעה עד שהגענו למקום שבו היו מספר מכוניות, קופת כרטיסים וגדר שמעבר לה היו סוסים.

לא היה במקום זכר לאגם או שלולית , שאלתי את הנהגת למה היא מורידה אותנו פה והבנתי שאם היא נסעה עם מונה ועצרה שם כפי הנראה יש סיבה כלשהיא.

כשירדנו ישר קפצו עלינו כמה חאפרים והובילו אותנו לקופת הכרטיסים (60 יואן לאדם) והציעו לנו לרכב על סוסים לכיוון האגם (150 יואן לאדם).

היות ולא הבנו מה כל המהומה הזו ואיפה האגם, והיות וראינו בדרך כשהיינו במונית, מס' אוטובוסים, חשבנו שיהיה נכון יותר להמתין לאוטובוס ולראות לאן הוא ייקח אותנו.

לא שילמנו כלום, לא כרטיסים ולא דמי חאפרים והמתנו לאוטובוס, אחרי רבע שעה הגיע אחד כזה והתברר לנו שבמחיר 2 יואן לאדם אפשר לצאת אתו משנגרילה, להקיף את האגם ולחזור לעיר. אפשר כמובן לרדת היכן שרוצים ותמורת 2 יואן נוספים, לעלות שוב, אין לו תחנות, תרים יד והוא יעצור.

אנחנו בחרנו לרדת במקום שהיו בו סוסים וקניון בנוסח הכפריים (2.5 חושות עם כמה דברים זניחים).

היינו שם כחצי שעה והמשכנו רגלית לטרמינל הסוסים הבא, בשני המקומות האלו לא היה אגם אלא ביצה של מים דלוחים עם הרבה עשב שצומח במים, סוסים וחזירים לא ממש הבנתי למה המליצו על המקום הזו, זוגתי עוד ניסתה להתפעל מהמראה הפסטוראלי אבל במקום הזה לא היה באמת כלום מלבד שממה.

עלינו שוב על האוטובוס, שילמנו 2 יואן לאדם, האוטובוס כמו אוטובוס תיירים, נוסע לאט על כביש שממש סמוך לאגם, לאט לאט ראינו שהביצה הופכת לאגם והנוף סביבו הולך ונעשה מעניין יותר ויותר, במקומות מסוימים האוטובוס עצר כדי שנוכל לצלם.

בשלב זה דעתי על האגם השתנתה, אם קודם חשבתי שכל המאמץ מיותר, עכשיו כשיש אגם והרים מיוערים סביבו, המראה פסטורלי ומקסים, המשכנו עד לעיר וירדנו בתחנתו הסופית שאינה בעיר העתיקה אלא ברחוב שבו הגענו אמש לשוק וממנו המשכנו למנזר הגדול, ירדנו ממנו וראיתי שבתחנה זו עוצרים הקווים 3 ו-1, היות ואת המסלול של קו 3 אנחנו מכירים, הסקנו שאולי זה קו 1 (לא היה רשום על האוטובוס). איני יודע מה המסלול הכולל שלו אבל מן הסתם אפשר לבדוק זאת ולהיעזר בסידור הנפלא הזה ולוותר על הסיוע של החאפרים ואפילו להימנע מלשלם כרטיס שלא נדרש מאתנו בשום מקום פרט בטרמינל החאפרים..

לאחר שנפרדנו מהאוטובוס נכנסנו ל-KFC שהיה שם, אכלנו וחזרנו למלון כדי להתארגן ליציאה לשדה התעופה, ההסעה יצאה מהמלון והגיעה לשדה בתוך 10 דקות, שדה התעופה שם קטן ואין שם עם מי לדבר אבל בסופו של דבר המראנו ונחתנו בצ'ונגקינג ( Chongqing בסינית ) בשעה 18:00, החלטנו שלהסתבך עם מטרו זה מיותר ולקחנו מונית שיחד עם הפקקים שהיו בעיר הגדולה הזו, נסעה כשעה.

הגענו לקומפלקס של קניונים ענק שכלל מס' מבנים גבוהים עם רשתות בינלאומיות והתחלנו לחפש את המלון שכפי הנראה נמצא באחד מהם.

שאלנו רבים שלא ידעו והבודדים שהכירו את המלון הפנו אותנו לבניין גבוה, שם מהקומה ה-7 ממוקם המלון, אין שילוט ואין הפניות אבל הגענו לבסוף למלון מפואר למדי התארגנו ויצאנו לחפש משהו לאכול, השעה הייתה 22:30, וכל המהומה שם הסתיימה, אין נפש חיה ושום מקום לא פתוח פרט לקונדיטוריה קטנה אחת, קנינו שם משהו וחזרנו למלון כדי להתארגן ליום הבא.

6/10/2017

אחרי ארוחת הבוקר נכנסנו למטרו כדי לנסוע לגשר המיתרים והמזח, מאולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים במטרו, המקום הוא עיר מתחת לאדמה, עשרות חנויות, רעש והמולה אבל אנחנו ניגשנו למכונה האוטומטית וכמו מקומיים מנוסים הוצאנו כרטיסים, נכנסנו למטרו ונפרדנו ממנו בתחנה הסמוכה לגשר.

כשיצאנו, נדמה היה שכל תושבי העיר (כ-5 מיליון במספר, אגב העיר וכל המחוז שלה מונים כ-32 מיליון תושבים בשטח של 82,300 קמ"ר) באו לקבל את פנינו, הצפיפות הייתה מדהימה, מכל מקום שהייתי ולכל מקום שהשקפתי ראיתי נחילי אדם זורמים.

הצלחנו לפלס דרכנו ולהגיע לגשר המיתרים, התבוננו משם על הנהר וראינו להפתעתנו את הספינה אליה אנו מיועדים להגיע – CENTURY SUN. עם הספינה הזו אנו אמורים לשייט בשלושת הימים הבאים בקרוז על נהר היאנגצ'ה.

חזרנו וירדנו לכיוון המזח דרך מבוך של מדרגות שבהם פועלים שוק ובתי מלאכה, הגענו למטה והלכנו לאורך הנמל עד שהגענו למפגש של 2 הנהרות הינגצ'ה והיו (Yu, בסינית

במקום הזה ניתן לראות איך שני הנהרות מתאחדים לינגצ'ה אחד גדול, האחד עם מים חומים עכורים והאחד עם מים צלולים.

חזרנו משם למטרו כדי להתארגן ליציאה לספינה, הגענו למטרו וכמובן לקח לנו כ-20 דקות לעמוד בתור של אנשים כדי להגיע בסופו של דבר למטרו וממנו למלון, לקחנו את המזוודות, נפרדנו מהמלון וירדנו למטה כדי לתפוס מונית למזח.

נסענו במונית כחצי שעה כולל הפקקים, עד שהגענו במרחק של כ-300 מ' מהירידה לכיוון הספינות, שם היה מחסום שהפנה את המכוניות לכביש מקביל. זה המקום שמתנפלים עלינו אנשים שיודעים רק מילה אחת – פורטר, הם רוצים לקחת את המזוודה מפה ועד הספינה, יצאתי מהרכב זעום על הסיטואציה המרגיזה הזו והשוטר שראה אותי והבין שאני מיועד להגיע לספינה, איפשר למונית להמשיך בכביש החסום עוד 200 מ' עד ליעד ומשם המשכנו לספינה, עברנו את תהליך הצ'יק אין והתמקמנו בחדר, החדר מאד מרווח ומאובזר, יש לכולם מרפסת (אין חדרים פנימיים כמו באוניות הקרוז בארה"ב), סיירנו באוניה כדי להכיר מה ומי נמצאים איפה ובשעה 21:00 הספינה הרימה עוגן ןיצאנו לדרך לנהר הינגצ'ה ל-3 ימים של חוויות.

7/10/2017

בבוקר כשקמנו ראינו שהספינה כבר עוגנת, התארגנו והלכנו לארוחת הבוקר, היינו מאד סקרנים לגבי הארוחות בספינה כי הניסיון והזיכרון שלנו מקרוז בארה"ב היה שהאוכל היה מכל מה שניתן בכל שעה בכל כמות ומכל סוג.

ארוחת הבוקר הייתה בהחלט סבירה, מן הכלאה בין ארוחה מערבית לארוחה סינית, אם אתה אוכל את שתיהן, יש לך מבחר גדול ואם אתה מסתפק בזו או זו המבחר סביר ולא יותר מזה, לכל אחד נאמר בכניסה באיזה שולחן הוא יושב, זה יהיה מקומו ואלו יהיו שותפיו בכל הארוחות עד סוף הטיול.

השולחנות מיועדים ל-8 סועדים ואתנו ישבו 2 גרמנים, ו-4 אמריקאים.

אחרי הארוחה בשעה 08:00 אנשים שנרשמו לסיור בתשלום ירדו מהאוניה לסיור ב-Fengdu Ghost

כשבחרנו באיזה ספינה לשוט (היו מס' אפשרויות בתאריך ובכיוון שאנו רצינו) שמנו את הדגש בעיקר על המקומות בהם הספינה עוצרת, ובסיורים הכלולים במחיר, ה-Fengdu Ghost לא היה כלול במחיר בספינה הזו, ומי שרצה לרדת לסיור באי הרפאים הזה, חויב בתשלום של 290 יואן לאדם, אנחנו ויתרנו, אבל רצינו לרדת לטייל באי ולהחליט אם לעלות למקדשים (מחיר הכניסה כמדומני 60 יואן לאדם), להפתעתנו נעצרנו ע"י שומר שלא נתן לנו לצאת, חזרנו לבדוק את פשר המדיניות המוזרה הזו והסבירו לנו קשקושי דברים וחצאי אמיתות כדי לתרץ את המדיניות שלהם, בקיצור הם אוסרים את הירידה שם למי שלא שילם להם את התשלום המוגזם. וזו למעשה הדוגמה המייצגת את ההבדל בין קרוז בארה"ב לקרוז בסין, שם אתה עולה לספינה ולא צריך ארנק, הכול מכל וכול כלול, ובסין מגדירים מראש מה תקבל וחוץ מזה הכול בתשלום ותשלום מוגזם ומדיניות סחטנית.

הבטיחו לנו שמחר יתאפשר לנו לרדת במקום שנגיע אליו גם אם לא נשלם לסיור, נחכה ונראה!!

ארוחת צהרים הייתה מגוונת למדי, גם התחלנו להתעניין בחברים לשולחן האוכל שהצמידו לנו, בשעה 3 הייתה קבלת פנים של הקפטן.

בשעה 4 סיור ל-Shibaozhai pagoda, יצאנו קבוצות קבוצות עם מדריכים, לפגודה השוכנת על אי מוקפת בחומה, ראינו הרבה פגודות אבל הייחוד של זו הוא בכך שהיא דבוקה לסלע שמשמש לה קיר אחורי, כדי להגיע אליה עוברים דרך כפר רפאים ומגיעים לגשר מתנדנד, העלייה למעלה היא דרך הפגודה כ-9 קומות תלולות, הירידה דרך מדרגות חיצוניות, המראה מכל מקום מדהים, ממש אטרקציה מומלצת.

בדרך חזרה עברנו דרך הדוכנים הרבים הפזורים עם דברי בד וקישוטים, קנינו שתי תמונות בד וחזרנו לספינה, בשעה 19:00 הלכנו לחדר אוכל לארוחת ערב, ואחרי זה למופע קברט של שירים וריקודים סיניים.

מחר מחכה לנו יום גדוש באירועים, שיאו של הקרוז מתחיל למעשה ממחר.

8/10/2017

בבוקר התעוררנו כשהספינה שלנו הגיעה למעגן שלה ועשתה ניסיונות להתחבר לספינה שהייתה שם.

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיור עצמאי בחוף, ביקרנו במצודה שעמדה שם ובמוזיאונים וחזרנו לספינה בשעה 10:30 להמשך התוכנית.

אחרי ארוחת הצהרים ירדנו מהספינה למזח ועלינו על סירות מנוע כדי לשוט לתוך הערוצים המיוערים היוצאים מהינגצ'ה – Goddess Stream

נפגשנו עם המדריכה המלווה שלנו, השיט אורך כ-45 דקות לכל צד, במהלכו נפגשים עם פינות חמד של הנהר הגדול, אחרי עצירה של כרבע שעה במהלכה זכינו לפעילות חברתית של צוות המדריכים, חוזרים בשיט עוד 45 דקות.

חזרנו לספינה ובשעה 18:30 הלכנו לארוחת הערב במהלכה ציינו את יום ההולדת של זוגתי ועוד נוסע, כל אחד קיבל עוגה ואת ברכתו של הקפטן.

בערב אחרי הארוחה הוקרן סרט על בניית הסכר הגדול על הרקע והמחיר הכלכלי והחברתי וזה כהכנה לסיור שנערוך מחר במקום.

9/10/2017

היום האחרון לקרוז, ארוחת הבוקר הוקדמה וכבר בשעה 08:00 יצאנו מהספינה והלכנו לאוטובוסים שחיכו לנו, המדריכים שליוו אותנו סיפרו גם הם על הפרויקט ואחרי כ-15 דקות נסיעה, הגענו למקום הכול בליווי והנחיית המדריך, בתחילה מתרכזים סביב תאי השייט שאמורים לווסת את גובה המים בהעברת הספינות מצד לצד, אחר כך הולכים לראות את הסכר הגדול המאד מרשים הזה שהוא למעשה גולת הכותרת של הקרוז וכל הספינות עוצרות בו.

בסה"כ סיור די מאכזב, למי שראה סכרים ויכול היה להתרשם מגודלם ועוצמתם, פה מדובר בסכר עצום שמפעיל 32 גנרטורים בגובה 185 מ' ואורך של מעל 2 ק"מ. ובכל זאת אין נקודת מבט שניתן להתפעל ממנו ולראות את עוצמתו,

חזרנו באוטובוסים לספינה, התארגנו ליציאה וכשהספינה חנתה במזח ירדנו ממנה והצטרפנו לזוג גרמנים שהזמינו מיניבוס ומדריכה לשדה התעופה.

למרבה הפלא ועל אף שבמזח עוצרות כל השבוע ספינות ופולטות תיירים, אין על החוף שום אמצעי תחבורה ראוי לא לעיר, לא לתחנת הרכבת ולא לשדה התעופה. עומדים שם רק מספר אוטובוסים לקבוצות התיירים וחאפרים שמוכנים להסיע אותך לאן שתחפוץ ובמחיר מופקע.

למזלנו, שותפינו לשולחן האוכל במהלך הקרוז, זוג תיירים מגרמניה, הציעו לנו להצטרף אליהם להסעה שהוזמנה עבורם מבעוד מועד, לשדה התעופה.

הצטרפנו אליהם והגענו לשדה בשעה 14:00 ביצענו תהליך ציק אין וחיכינו לטיסה שלנו שאמורה לצאת מפה בשעה 19:25.

כ-שעתיים לאחר מכן נחתנו בשנגחאי, לפי התכנון המוקדם ידענו ששאטל מס' 5 משדה התעופה מגיע לאזור המלון שלנו, שילמנו 22 יואן ונסענו עם השאטל עד תחנתו הסופית,

לצערנו כמו בשנה שעברה באותו מלון, ירדנו מהצד הלא נכון של תחנת הרכבת ונאלצנו לקחת מונית כדי לעקוף את המכשול הזה.

בסופו של דבר הגענו למלון, התמקמנו בקומה ה-24 והתכוננו ליום למחרת בפעם השנייה בעיר שנגחאי.

בהבהבהבהבהב

10/10/2017

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לתור את העיר, בשלב הראשון יצאנו מהמלון לכיוון תחנת השאטל לשדה התעופה כדי לבחון את היתכנות להיעזר בו כדי להגיע מחר לטיסה.

לאחר מכן לקחנו את המטרו ונסענו לאזור הגטו היהודי, נכנסנו למוזיאון המרשים (20 יואן לאדם) בתוכו יש גם את בית הכנסת אוהל משה.

יצאנו משם למסע רגלי בשלב הראשון לחפש את שוק העתיקות שברחוב דונג טאי - Dong Tai, לא מצאנו אותו וההשערה שלנו שהוא עבר משם עקב תנופת הבנייה במקום, מישהו ששאלנו אותו הצביע לנו לעבר הכביש הראשי ואמר שיש שם שוק ואכן לפי תנועת האנשים שראינו, חשבנו שזה באמת יכול להיות, חצינו את הכביש ונפלנו על שוק של ציפורים, צמחים וצרצרים,....כן צרצרים!!

בתחילה בכניסה לשוק שמעתי את קולות הצרצרים אבל לא יכולתי לדמיין שבשוק הזה הצרצר יהפוך למקור פרנסה ויהיה חלק ממסחר, קראתי באיזה שהוא מקום שמדובר כנראה בסגולה לפי אמונתם של הסינים, הצרצר נמכר בכל גודל, בתוך קופסה ייעודית למטרה זו, מלבד זה נמכרות שם ציפורים ועוד מיני חרקים וצמחים, אכן שוק שמעולם לא ראינו כמותו.

אחרי השוק המשכנו רגלית דרך הסמטאות לכיוון כיכר העם, גן גדול במרכז העיר, ייחודי ומטופח מאד, מלא צמחיה, זו הפעם השנייה שאנחנו במקום הזה וכל פעם המקום מעורר התפעלות על ההשקעה והטיפוח.

משם המשכנו רגלית למדרחוב נאנג'ינג, מדרחוב גדול וארוך, שוקק חיים עם חנויות יוקרה, זה אחד המקומות שחנויות מגיעות אליו גם אם לא ברור להם שההשקעה הישירה כדאית מפני שלא להיות שם או להיות בלי לבלוט כראוי, זה כאילו הכרזה שאני לא בשורה אחת עם הגדולים והנחשבים.

המדרחוב מסתיים בטיילת הבונד, האתר הכי הכי בשנגחאי, אלפים גודשים את הטיילת הזו כשהאטרקציה המרכזית שם היא גורדי השחקים של רובע פודונג ומשחקי האורות שם.

גם כאן, כל מבנה הבולט ונראה מטיילת הבונד, מתחרה על משחקי האורות בשלל צבעים, זו פרסומת מצוינת והצהרת נוכחות.

מטיילת הבונד הלכנו לתחנת המטרו הקרובה וחזרנו למלון.

מחר מתארגנים לארוז ולטוס חזרה הבייתה אבל עד אז יש לנו מס' שעות להסתובב בעיר לפני שניפרד מהעיר, מסין ומהטיול.

11/10/2017

היום האחרון שלנו בסין, קידם אותנו ביום סגרירי ומעט גשום, למזלנו לא היו לנו ימים כאלו בטיול הפעם בניגוד לשנה שעברה שבה כמעט כל יום הצריך היערכות ליום גשום.

החלטנו להתחיל במוזיאון שנגחאי שנמצא בפארק העם, הכניסה אליו חינם וזהו מוזיאון מרשים הכולל מוצגים בתקופות שושלות מינג וקינג, כלים, תלבושות קישוטים ורהיטים.

ממוזיאון שנגחאי, נסענו לכפר המים Qibao המטרו משנגחאי מגיע עד שם, ירדנו מהמטרו בכרך גדול, ולא היה לנו שום מידע איך להגיע לרובע הקטן העתיק הזה, חיפשתי באינטרנט תמונה מאפיינת שלו והראיתי לשוטר שהיפנה אותי לכיוון, 5 דקות הליכה מהמטרו.

יש שם מבנים עתיקים ותעלת מים וגשרים, יש שם חנויות ודוכנים לרוב, ניכר שכל הפריחה התיירותית בו החלה לא מזמן, ניתן עוד לראות את חלק ממבני הכפר המקוריים לפני שעברו שיפוץ, יש אפשרות לרכוש כרטיס כניסה לאתרים בכפר אבל ניתן גם להגיע ולרכוש כרטיסים בכל אתר שם, אנחנו הסתפקנו בסיור רגלי בסמטאות וחזרנו במטרו לאזור גני יואן, בשנה שעברה נכנסנו לגנים, הפעם הסתפקנו בסיור בסביבת הכניסה המטופחת וזכינו גם ליהנות מתאורת הערב המרשימה באזור.

מסביבות גני יואן, חזרנו למלון, לקחנו את המזוודות והלכנו לתחנת השאטל לשדה התעופה, היות והמלון שלנו נמצא מעבר לתחנת הרכבת, למדנו מבעוד מועד איפה המעבר התת קרקעי ואיך מגיעים לשאטל.

הגענו מאד מוקדם לשדה התעופה לפי לוח הזמנים שהכתיב לנו השאטל והופתענו לראות שכבר עשרות רבות של נוסעים מחכים בתור לביצוע הציק-אין, המראנו משנגחאי בשעה 01:15 למוסקבה ומשם לישראל.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של מאיר ט.?

הפוסט הבא ›
טיול לארצות הבלקן - אביב 2018
טיול לארצות הבלקן - אביב 2018
מתוך הבלוג של מאיר ט.
15-04-2018
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
סיכום טיול לצפון יוון – מאי, יוני 2017
סיכום טיול לצפון יוון – מאי, יוני 2017
מתוך הבלוג של מאיר ט.
05-06-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של מאיר ט. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תודה רבה


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×