טיול פרנקפורט - וינה (יער שחור, אלזס, אוסטריה) להורים + 2 ילדים . אוגוסט 2015

תמונה ראשית עבור: טיול פרנקפורט - וינה (יער שחור, אלזס, אוסטריה) להורים + 2 ילדים . אוגוסט 2015 - תמונת קאבר
קולמאר

רקע

נסענו הורים + 2 ילדים, בת שנכנסת לבת מצווה, ובן בן כמעט 10, ילדים שלא מקטרים אבל גם לא מהפעילים ביותר, לטיול שתוכנן בקפידה, רבות בזכות האתר. במקור, הבת רצתה את פארק אירופה, אחרי שהחלטנו שבגארדה לנד חם מדי באוגוסט (מי חשב שגם בפארק אירופה….)

התלבטנו בין יער השחור לזלצבורג, והחלטנו שלמה לא את שניהם? מצאנו טיסה מאוד זולה מפרנקפורט וחזרה מווינה (290 דולר, הלוך בלופטהאנזה וחזור באוסטריאן), ומשם הכל התגלגל....

דגש​ים:

1. המסלול הזה לא מתאים לכל אחד. יש שיגידו שהוא מטורף, אחרים יגידו שהוא רק 'נגיעות'. אני לא מחווה דעה, לדעתי עשינו לעומק את הדברים, אבל היה לנו כמה כללים:

א. מה שיש בארץ, לא רואים בחו"ל. דהיינו, גן חיות אם הוא לא מיוחד במינו, באולינג וכד'. באנו לראות מה שיש לחבל הארץ להציע לנו ושאין בארץ.

ב. בשלב מוקדם הבנתי שהאתר 'למטייל' מכיל המוני אנשים, ולכן מה שמתאים לפלוני לא מתאים לי וכד'. יש שמתאים להם להיות בטיולי כוכב, זה חוסך אריזה וזה נורא נוח. מאידך יש שרואים בזה בטלה והישארות במקום אחד. לנו אישית זה לא התאים. היו שאמרו לי על דברים שהיו פסגת הטיול שהם משעממים, והיו שאמרו על דברים משעממים שהם מקסימים. כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות. לכל אחד - דעה משלו. קראו הרבה מכל דבר, ותבינו בין השיטין מה מתאים לכם.

ג. כתבתי בחלקים את הטיול לטובת אלו שיסעו עוד לפני תום הקיץ. עכשיו הגיע תור הבלוג.

ד. אנחנו דתיים ולא שוחים בשחייה מעורבת, למשל. לפיכך הרבה מהדברים שמתאימים ליער השחור לא התאימו לנו. לכן גם לא התעסקנו עם כרטיס יער השחור או זלצבורג. ראינו את האתרים שמתאימים לנו, והלכנו הלאה.

גם אוכל שאצל אחרים הוא חלק עיקרי בטיול, ובצדק, אצלנו לא יכול היה להיות חלק עיקרי. הצטיידנו בהרבה מנות חמות, מבושלת של מעלה חורון (לא רע), והרבה חטיפים, וגם הוספנו פירות וירקות בסופרים המקומיים וגם קורנפלקס וחלב. לקחנו מלונות כללית ללא ארוחת בוקר.

ה. יש הרבה אתרים שלטעמנו הם סתם טרנד ישראלי ותו לא. כך למשל שביל טוני התרנגול. לא הייתי שם, אבל משהו אומר לי שהוא לא 'מאסט' אלא משהו נחמד אם אתה שם. כנ”ל 'חור המכשפה'. ויתרנו על זה. אחרים יאמרו אם היה כדאי לוותר.

רכב - לקחנו בתכנון מוקדם רכב גדול יחסית, שמותאם ל-2 מזוודות גדולות ו-2 קטנות. לקחנו מהארץ לאחר בדיקה רכב של יורופ-קאר, במחיר לא גבוה (400 יורו כולל העמלה החד כיוונית לתשעה ימים נטו). לקחנו לאחר המלצה באתר רכב אקוויולנטי לגולף ווגון (מהסדרה של רכב קומפקט). בדיעבד, הגענו לשדה התעופה בפרנקפורט ואמרו לנו ששדרגו אותנו. קיבלנו רכב כמעט חדש, פורד סטיישן שהיה אמור להיות בו יותר מקום. תכל'ס המזוודות נכנסו בתא המטען (4 מזוודות, 2 של 26 ועוד 2 של 24 אינץ') ולא נשאר כמעט מקום לקניות. היה לרכב גג זכוכית (הילדים התלהבו) וגם 'מסילות' למזוודות (מרוב מהירות לא חיפשתי האם הרכב מגיע עם חוטי קשירה. בכל מקרה לא ראיתי באירופה שקושרים מזוודות על הרכב). בתכל'ס לא היה המון מקום. הילדים ישבו בנחת, ביניהם מזוודת עלייה למטוס שהפכה לתיק אוכל, ובתווך גם המון תיקי גב ואוכל ובקבוקי שתייה. לא יודע איפה פה נפלנו, אבל היה צריך רכב קצת יותר גדול. אם זה מה שהזדמנתי כולל 'שדרוג', לא יכול לתאר מה היה ברכב המקורי. אם לא טעיתי בהזמנה, הרי שלקחתי רכב די גדול, לפי ההמלצות פה, ואם לאחר שדרוג היה בו מעט מקום, הרי שמומלץ למשפחה של 2+2 לקחת משהו קצת יותר גדול. אלא אם כן הם נוסעים עם פחות מזוודות.

הכב - פורד פוקוס GCMAX. הקטגוריה הייתה CWMR. כאמור, זה היה קצת צפוף. מחיר כולל – 380 דולר.

מזג אוויר - הגענו לאוגסט החם בהיסטוריה ואכן היה כך. כל ההמלצות על 'לקחת כל סוגי בגדים' הפכו ללא רלוונטיות. היו עשרה ימים של שמיים כחולים ו-35 מעלות, בלי מזגן כמעט בכל המלונות, היה חם בלילה, וביום היה לוהט מחוץ לרכב. מאידך הרווח היה הנוף שהיה תמיד יפה.... לכל דבר שלילי יש צד חיובי. היו גשמים קלים ביותר, כדלקמן. שכחנו מטריות באריזה, והצטרכנו לקנות (כל אחת 8 יורו, אי אפשר לקחת לארץ, הן עם 'חוד' מתכת).

עלות – סה”כ הטיול עלה משהו כמו 17,500 ש”ח, כולל הכל. אם נוריד מתנות וקניות שממילא קנינו לעצמנו, ואף אוכל בסיסי שממילא היינו קונים בארץ, העלות היא משהו כמו 14-15 אלף. הרבה בזכות שיטוט באתר ובאינטרנט וניסיון להוזיל מלונות וכד'. כדאי גם לבקש רכב דיזל. אנחנו ביקשנו וקיבלנו, העלות של הדלק הייתה אפסית (150 יורו ל-1900 ק”מ).

המסלול בגדול:

1. יום א' - טיסת אחה"צ לפרנקפורט. הגעה ב-20:30. לינה בשדה התעופה, מלון מיינינגר. לקחתי דרך בוקינג ואז דרך האתר של המלון ראיתי שחדר לארבעה הוא בפחות מ-50 יורו. זיל הזול. בעקבות ההמלצות, ארזנו מזוודה אחת לכולנו ליום הראשון, כך ששלוש מזוודות נשארו ברכב, כי ממילא הארכיטקט של המלון גאון וניצל כל מילימטר. החדר קטנטן אבל מעולה בשביל להתרחץ ולישון. יום ב' קמים רעננים, התכנון היה בשבע ללכת, הלכנו בשבע וחצי. קדימה.

2. יום ב' - התכנון היה היידלברג - וורמס - שפייר - שטרסבורג. בפועל ויתרנו על שפייר.

3. יום ג' - אלזס. עשינו בפועל את אוברניי - יקב כשר (דאמבך) - פארק הנשרים - פארק הקופים - או-קניגסברג - פארק החסידות (היה לנו כרטיס אלזס שבו 'הכל כלול' אז נגענו בפארק החסידות, שלא היה בתכנון, ולא התאכזבנו. היינו שם שלושת רבעי שעה, הילדים נהנו מאוד מאוד) - ריקוויר - קניות בדקטרון של קולמר - קולמר - שינה בריינהאוזן.

יום מטורף, סה"כ תקתקנו את הדברים ונהנינו. יצאנו בתשע, הגענו למלון בעשר.

בהזדמנות זו אומר שלא היו אף פעם פקקים באירופה. קיבלנו רכב עם GPS מובנה, באתי מצויד עם מפות מודפסות + תוכנת ניווט חינמית וגם וויז. הרכב והוויז עשו את העבודה. כל פעם שהיה כתוב זמן הגעה, זה לקח בדיוק את זה (לעתים פחות כמה דקות בשל מהירות נסיעה קצת יותר מהמותר...).

4. יום ד' - פארק אירופה. חוויה. עמוס מאוד. כל מתקן בערך שעה. בסוף היום קצת פחות, אבל לא הרבה פחות. היינו קצת לפני הפתיחה בתשע, עד הסגירה בתשע, וקצת אחרי.

5. יום ה' - יום עמוס - יער שחור. מגלשות טודנאו - קניות בסופר מול המגלשות - מפלי טודנאו - פרייבורג - שייט בטיטיזה - מפלי הריין - שטיין אם ריין - לינה באלפים הגרמניים (אובררויטה, או משהו כזה).

במקור היינו חייבים 'לגנוב' הרבה קילומטראז' לקראת שבת, כדי להיות במקום דתי לשבת באוסטריה. לכן ניסינו להכניס ביום הזה קילומטראז' ולחתוך מזרחה. התכנון המקורי היה ללא טודנאו ובוודאי ללא עצירה בטיטיזה, ולעשות את מיינאו אחרי 17:00. בפועל ויתרנו על מיינאו.

6. יום ו - נוישוונטיין - מגלשות אימסט - גשר אירופה - קרימל - הגעה לאינטרגלם לשבת.

7. שבת - מנוחה אמיתית.הינטרגלם.

8. יום א' - התכנון המקורי היה קרחון בקאפרון על הבוקר - סכר בקאפרון - גרוסגלוקנר. הגענו קצת יותר מאוחר והילדים נהנו בקרחון, כך שוויתרנו על הסכר.

לינה בוורפן.

9. יום ב' - עמוס וטוב. מערות הקרח בוורפן - נקיק לאמר - מכרות המלח בהאליין - הלברון - נסיעה לווינה.

10. יום ג' ואחרון - שנברון - נסיעה למרכז העיר ושוטטות וקניות. במקור היינו אמורים להספיק את אחד המוזאונים של ארמון הופבורג. נתתי לאשתי לתכנן את היום הזה, ושילמתי על זה יקר... שוטטנו חסרי כיוון במרכז וינה, ולא הספקנו את הופבורג. חזרנו לארץ עייפים (מאוד!) אך מרוצים.…

ומכאן לפירוט…

כאמור, ביום ראשון הגענו לפרנקפורט, ישנו בשדה התעופה במיינינגר, היה שקט (כמעט ולא שמעו נחיתות) ונוח מאוד (2 ק"מ מהטרמינל). יש שאטל לטרמינל (בתשלום) אבל אנחנו לקחנו את הרכב. חניה במלון עולה 17 יורו (שליש מהשהות...) אבל הפקיד אמר שעד 7:00 בבוקר לא נקבל דו"ח, וממילא תכננו לצאת אז...יצאנו עם לילה לכולנו ב-48 יורו. חינם.

יום ב' – היידלברג, וורמס, שטרסבורג

הגענו בערך בתשע להיידלברג, לאחר טעות שנבעה מחוסר מיומנות בשימוש ב-GPS. הכניסות לערים היו קלות מאוד בכל הטיול. החנינו איפשהו ברחוב, וקדימה לדרך. התחלנו מכיכר ביסמארק, כדי לקבל מחירים על פליימוביל לילדים ב'מילר'. יש שם קיר שלם של פליימובילים בכל הגדלים ובכל המינים!

ממול סניף של קאופהוף - לא נכנסנו. משם חצינו את הנהר ומשמאל יש ירידה לפינת האכלה מקסימה של ברווזים. הלכנו ימינה ל'דרך הפילוסופים', עלייה קטנה וקצת תלולה, אבל נוף יפה מאוד של העיר. ירדנו לכיוון הגשר הישן, כיכר השוק, עלינו בפוניקולר שלידה לתוך הטירה ובאותו כרטיס כלול גם כניסה לטירה (20 יורו לכולנו).

הטירה עצמה - יש מוזיאון חביב של תרופות ובתי מרקחת מן העבר. יש גם חבית הבירה הגדולה בעולם - נחמד! הטירה עצמה היא בעיקר נוף יפה של הגדה השנייה של הנהר (מול דרך הפילוסופים). הגנים שלה נעימים. אנחנו חזרנו כלעומת שבאנו ולא בחרנו לרדת לעיר דרך הגנים.

חזרנו לאורך המדרחוב הארוך של היידלברג. חשבנו שהעיר תיקח שלוש שעות והיא לקחה כמעט חמש... לסיכום, העיר יפהפייה ושווה מאוד ביקור.

744f08dadb9a9a8c139fee5f707ef4bd.JPG?l=6b4793511efd0f105ec3df727b2f80ab2.JPG?l=8

במקור רצינו לראות את עיירות שו"ם (שפירא, וורמייזא, מגנצא, העיירות החשובות ביהדות אשכנז בימי הביניים). את מיינץ החלטנו מראש לא לראות כי יש שם בית כנסת חדש ויפהפה שניתן לראות רק מבחוץ ומלבד זאת אין שום משהו מרכזי. נשארו לנו שפייר (=שפירא) ווורמס (=וורמייזא). על הראשונה ויתרנו לאור האיחור (יש בה רובע יהודי קטן ומקווה).

נסענו לוורמס, הכניסה לבית הקברות קצת הטעתה את ה-GPS, כי אי אפשר לחנות בדיוק לידו. יש טיילת לא ארוכה, חנינו לידה והלכנו כעשר דקות. יש בבית הקברות את קברי המהר"ם מרוטנברג, החוות יאיר, ועוד. המצבות פונות לכיוונים שונים.

המשכנו דרך המדרחוב לבית הכנסת (מעניין לראות שבעיר כה קטנה יש בית כנסת פעיל), ולמקווה שלו (שהיה בשיפוצים. המוזיאון היה סגור, ביום ב', ידענו את זה מראש). סה"כ לעיר עצמה הקדשנו כשעתיים. חזרתי לכיוון תחנת הרכבת כדי להביא את הרכב, ובינתיים הילדים ואשתי קנו שתייה וערכו פיקניק קצרצר.

346152aeded03276d3e102fd8e67a769.JPG?l=8

08e705c0f11371718e6364e2e496803c.JPG?l=8

https://www.google.co.il/maps/dir/J%C3%BCdisches+Museum,+Hintere+Judengasse+6,+67547+Worms,+%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94%E2%80%AD/Synagoge+Worms,+Worms,+Deutschland/Cathedral+of+St+Peter,+67547+Worms,+%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94%E2%80%AD/Marktplatz,+67547+Worms,+%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94%E2%80%AD/J%C3%BCdischer+Friedhof+Heiliger+Sand,+Willy-Brandt-Ring+21,+67547+Worms,+%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94%E2%80%AD/Lutherplatz,+Worms,+Deutschland/@49.6315434,8.3633097,17z/data=!3m1!4b1!4m38!4m37!1m5!1m1!1s0x47962c801420304b:0x33b240cbb3f5e3b7!2m2!1d8.366283!2d49.633368!1m5!1m1!1s0x47962c8017167e17:0x88bad5c9bd28787d!2m2!1d8.366446!2d49.633924!1m5!1m1!1s0x47962c7e9c84e95d:0x965d08aea39ce77a!2m2!1d8.359957!2d49.6300278!1m5!1m1!1s0x47962c7e7af382e1:0xde720111e020e182!2m2!1d8.3613515!2d49.6302109!1m5!1m1!1s0x47962c7be4b68573:0xc4f24ba6d82e8342!2m2!1d8.355526!2d49.629781!1m5!1m1!1s0x47962c7ee179df3b:0x82e732b8b52ac8e!2m2!1d8.360093!2d49.632178!3e2

קדימה לשטרסבורג! הגענו בלי פקקים (פחדנו מהכניסה לשטרסבורג, לאור שעת הנסיעה - חמש) אבל לא הייתה בעיה. הכבישים הפכו דלילים מיד עם המעבר לצרפת, ודי קל להסתדר. הזמנו מראש מלון סמוך לכיכר בורדו (מרקורי פלה דה קונגרס). הגענו בערך בשש, התרחצנו והסתדרנו כי ידענו שנחזור מאוחר. הלכנו לאזור היהודי למסעדה כשרה (קינג - מעולה! ) ומשם נסענו לחניון אוגוסטין (חניון גוטנברג היה סגור). הספקנו להגיע לסיור האחרון ב-באטורמה (בקיץ אין סיורים של 40 דקות אלא רק של שעה ועשרה). עלה לנו כ-40 יורו לכולם. העלייה והירידה של המפלס מעניינות, כללית השייט נערך בקצב צב, אולם הוא היה לנו מעניין כי נתן את המתאר של העיר שלא הספקנו לחוש יותר מדי לצערנו. הוא מגיע לאזור צרפת הקטנה וגם לאזור החדש של האיחוד האירופי. הלכנו עם תום הסיור לקתדרלה למופע האורות המדהים.

00c236c04853cdda8034a649ac74c9a2.png?l=8

לאחר טעות ב-GPS, חזרנו עייפים (מאוד) בשתים עשרה וחצי (כמעט שעה איחור מהתכנון) למלון. הילדים נרדמו מיד. יום ראשון של טיול נגמר, היה קצת מקרטע, אבל זו ההתחלה.…

יום ג' - אלזס.

הילדים קמו בשמונה וחצי, ולאחר זעקותיי שלא נספיק וכו' וכו' יצאנו לדרך קצת אחרי תשע. הדרך לאלזס, כחצי ק”מ מהמלון בו ישנו, הייתה חסומה, אז יצאנו דרך פרבר של שטרסבורג ושם כנראה עקפנו את החסימה.

קניתי כבר מהארץ כרטיס 'אלזס', שמאפשר ב-84 יורו לכולנו כניסה ל-24 שעות לשלל מקומות, ביניהם: הנשרים, הקופים, החסידות, שלל מוזיאונים בשטרסבורג (ביום ג' כולם סגורים, וביום ב' הגענו אחרי שש, כך שזה לא היה רלוונטי) וטירת או קניגסברג. אם משתמשים בשלושה אתרים זה כבר שווה. את הכתובת למשלוח הכרטיס נתתי למלון בשטרסבורג כך שלא בזבזתי זמן על רכישת הכרטיס. הוא חיכה לי במלון.

אוברניי - עיירה מקסימה. הכניסה אליה היא דרך כיכרות עטורות פרחים. השמיים עטו גוון שחרחר ותוך דקות מתחיל גשם מקומי. חנינו מול באר ששת הדליים, הסתובבנו בחנויות ומראש החלטנו לוותר על רכבת התיירים שהרי אנחנו עם רכב. ניסיתי לתכנן גם ביקור בבית הכנסת שממש במרכז, אבל האחראי התנצל שהשיפוצים לא נגמרו ושהוא סגור. כשעברנו שם, היה פתוח ולמרות השיפוץ התרשמנו מגודל בית הכנסת, אחד מ-175 שהיו באזור.

עברנו דרך החצרות שבהם יש שיירים של סממנים יהודים (מספר 43 ברחוב הראשי), קנינו מטריות, והמשכנו.

d435c9999b89171d0857a147d1123ca4.png?l=8

רצינו במקור לעבור ביקב הכשר של 'קוניג'. יש שם סיורים מאורגנים אבל הסיור הגדול שתוכנן לאותו יום בוטל, ורק למחרת היה סיור, שכמובן לא יכולנו להשתתף בו. למרות זאת עצרנו כדי לרכוש כמה יינות כשרים לקידוש ולמתנות. קלוד גיזלברכט קיבל את פנינו, ולמרות שהיינו לבד, ערך לנו סיור (מדהים!) של כמעט שעה. בסוף קנינו הרבה מעבר למתוכנן, גם כדי להודות לו. ממליץ מאוד. כשיש סיורים רשמיים, יש גם טעימות מהיין במחיר סמלי. היין עצמו, מעולה, במחירים זולים למדי.

המשכנו לפארק הנשרים. הגשם הפך את היער לרטוב ומקסים. הגענו באיחור של כמה דקות להופעה, ולמרות שכבר חשבתי להפוך את הסדר ולראות את הקופים לפני הנשרים, לא הצטערתי על האיחור. ההופעה נמשכת כחצי שעה, והיא 'מרוחה'. אין הרבה תרגילים שעושים עם הנשרים, סה"כ נותנים לילדים להחזיק את הכפפה ולהצטלם, ועושים עוד שניים שלושה תרגילים. זה יפה, אם כי יש באמת צער בעלי חיים לא מבוטל. הנשרים בקושי הולכים שני מטר, הם נראים ממש מסכנים. יש גם תצפית מהקומה השנייה של ה'מבצר' הקטן שם, ומעין תערוכה של נשרים בחצר ובשביל המוביל. נחמד, לכשעה ורבע. הנוף יפהפה.

פארק הקופים - קיבלנו מנה זעומה למדי של פופקורן אבל בהתחשב בכך שהקופים מכרסמים כל היום הבנו מדוע אי אפשר לספק לכל משתתף כמות גדולה יותר... שביל ההליכה איננו ארוך, והוא מוצל ומקסים. גם אם בהתחלה מתאכזבים שאין קופים ושהם רחוקים, חכו בסבלנות! בהמשך יש מדריכים של הפארק ואיפשהו תמיד יש כמה קופים שמתקרבים ואפשר לתפוס אתם תמונות צמודות. הילדים (וגם אנחנו) סופר נהנינו. יש גם האכלה של הקופים והסברים (בצרפתית). מתאים למשהו כמו שעה. קרוב מאוד מאוד לנשרים ומהכניסה לקינצהיים יש שילוט מעולה.

2bc5e825ed5683e666de3318cf827749.png?l=8

טירת או קניגסברג - העלייה אליה תלולה, מצאנו חניה באמצע ולא ניסינו להתקרב למרות שהיה אפשרי. כדאי אולי לעלות עד למעלה ולנסות למצוא חניה. עולים בהליכה מתונה בנוף מדהים. הטירה עצמה יפה והנוף מקסים. הצטיידנו במשקפת מהארץ (נדמה לי שגם על זה המליצו כאן). הטירה עצמה יפה אבל העיקר הוא הנוף.

נסענו משם לריבוויל אך בשל מיעוט הזמן לא עצרנו. בניגוד ל'מובטח', לא היו כלל חסידות בדרך (אולי בשל החום....) ולכן החלטנו להיכנס לפארק החסידות.... כשיש כרטיס חינם, למה לא בעצם? :)

הגענו באמצע הופעה לבריכה המרכזית, והילדים סופר-נהנו: כלב ים, פינגווינים. התחיל גשם שוטף שלא הפריע להופעה (האזור של הקהל מוגן מגשם). המציג עשה תנועה של הרמת היד למעלה, והגשם הפסיק... הזוי. רגע אחד מבול, רגע שני שמיים כחולים וכאלו כלום. ראינו חסידות ולוטרות, וגם הסיבוב בפארק יפה. היינו כארבעים דקות. לא יודע אם הייתי צריך לשלם כ-30 יורו אם הייתי הולך במיוחד, אבל בסה"כ הילדים מאוד מאוד נהנו, וגם אנחנו.

ריקוויר - עיירה מדהימה. שוטטנו במדרחוב התלול בתוך נופי כרמים. יפהפיה. הוויז מנווט אותנו דרך שדות כרמים ודרכים שמתאימות לעגלה עם סוס... אבל מתקדמים.

שש, שש ורבע. החנות דקטלון בקולמר פתוחה עד שבע וחצי... הגענו לאחר

היינו כמעט שעה. היו ישראלים שקנו עשרה זוגות נעליים ויותר... קנינו שק"ש ואוהל, ועוד זוג נעליים, ויצאנו אחרונים מהחנות.

נכנסו לקולמר. ידענו שנגיע אחרי שש ונפסיד את המוזיאונים. עשינו שיטוט לונציה הקטנה, אכלנו גלידות, ראינו את בית הכנסת היפהפה (רק מבחוץ. לא הרשו להיכנס). והסתובבנו ברחובות המרכזיים. פחות משעתיים, היינו צריכים אולי עוד כחצי שעה, לפעם הבאה…

https://www.google.co.il/maps/dir/La+Petite+Venise,+Quai+de+la+Poissonnerie,+68000+Colmar,+%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%E2%80%AD/Vinum+Maison+Pfister+Colmar+%7C+Magasin+de+Vins+%26+Spiritueux,+Rue+des+Marchands,+Colmar,+France/3+Rue+de+la+Cigogne,+68000+Colmar,+%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%E2%80%AD/Mus%C3%A9e+du+Jouet+et+du+Petit+Train,+40+Rue+Vauban,+68000+Colmar,+%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%E2%80%AD/Eglise+des+Dominicains,+Place+des+Dominicains,+Colmar,+France/Unterlinden+Museum,+Rue+des+Unterlinden,+Colmar,+France/Th%C3%A9%C3%A2tre+municipal+de+Colmar,+3+Rue+des+Unterlinden,+68000+Colmar,+%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%E2%80%AD/@48.0770438,7.3609008,17z/am=t/data=!3m1!4b1!4m44!4m43!1m5!1m1!1s0x479165ef5006a63d:0xe758095d72e39015!2m2!1d7.357275!2d48.073981!1m5!1m1!1s0x479165e6f1a69789:0x5a1724fa278d9066!2m2!1d7.358154!2d48.076684!1m5!1m1!1s0x479165e45bf39039:0x3ea58192f54cb9bc!2m2!1d7.362789!2d48.0767466!1m5!1m1!1s0x479165e3ee9fffab:0x15995cff485b64b5!2m2!1d7.362033!2d48.079204!1m5!1m1!1s0x479165e72ec8b879:0xeeb79ade0904d04f!2m2!1d7.357023!2d48.078306!1m5!1m1!1s0x479165e0991f36ad:0x19046596d7d99b2d!2m2!1d7.355534!2d48.079841!1m5!1m1!1s0x479165de23600dbd:0x5c9bc34afc4c415!2m2!1d7.354724!2d48.0796!3e2

בתשע ורבע יצאנו משם, לריינהאוזן (שם לקחנו חדר ליומיים, למרכז הטיול מבחינת הילדים - פארק אירופה). היינו צריכים לעבור את הגבול לגרמניה, הוויז מכוון אותנו דרך דרכים הזויות - שדה תירס מימין ומשמאל, באמצע כביש סלול שנראה כמו דרך השקייה בשדות - אבל אין מכוניות, ואפשר לנסוע 70 בדרך של 40... נסיעה של 40 דקות הפכה לקצת פחות, והגענו. עשר בלילה. מחר פארק אירופה. האם הילדים יתעוררו בזמן? :)

יום ד' - פארק אירופה

אל חשש, ליום כזה הילדים זינקו כמו פנתרים. רצינו להיות בתחילה ברוסט, והזמנו צימר ליומיים במחיר של 150 יורו לארבעתנו לכל יום. אח"כ שיניתי לאזור פרייבורג ולבסוף לקחתי דרך בוקינג צימר בריינהאוזן, 100 יורו ליום, דירה חדשה לחלוטין, חמש דקות נסיעה מהפארק.

יש משהו מאוד נוח ביום הזה. בתוך כל ההתרוצצות, כאן היינו ראשית בלי מזוודות, כי ישנו באותו מקום גם בלילה לאחר מכן. שנית, אתה במקום אחד, מחנה את הרכב במקום אחד, וזהו. לקחנו הרבה שתייה והרבה אוכל.

קמנו ברבע לשמונה, והגענו ברבע לתשע. אם אפשר, נסו להגיע טיפ טיפה לפני כן. החוויה מדהימה. אלפי בני אדם נוהרים במסועים (כמו בשדה תעופה). הפרחים בכניסה. השדרה. משהו משהו.

התקתוק הגרמני מדהים. תוך שתי שניות נכנסנו (כרטיסים כולל חניה - 164 יורו).

למרות החום, התורים היו ארוכים. יש שאמרו לא להגיע ביום ד', ויש שאמרו להגיע דווקא אז. בסה"כ היה די עמוס. עובדה שהפארק היה פתוח עד 21:00, שזה נדמה לי הכי מאוחר שיש.

התחלנו דווקא לא ברכבת ובאזור ספרד, כי באזור ההוא אין הרבה מה לעשות, אבל אולי זו הייתה טעות. הלכנו לאזור צרפת, ליורוסאט, חצי שעה המתנה ונכנסנו.

הספקנו פעם אחת מכל מתקן מהדברים הבאים: יורו סאט, יורו מיר, פגאסוס, פוסידון, אטלנטיקה סופרספלאש, בלו פייר, וודאן, טירת הרוחות ווולו דה וינצ'י באיטליה, סילבר סטאר, סרט ארבעה מימדים בצרפת, עוד סרט עם פופים ביוון, שתי רכבות הרים בשוויץ, את הרכבת מיוון לספרד, מופע קפיצות למים, מופע סיני בהולנד. אשתי והבן ויתרו על חלק מהחוויות והלכו למופע פלמנקו ומופע קרח. היה מעולה לכולם.

לא הספקנו רק את הראפטינג בסקנדינביה ואת היורו-טאואר. היו תורים של 30-70 דקות, והם באמת מה שכתוב בכניסה לכל מתקן... בסוף היום, אחרי שש, התחיל קצת להיות פחות בלגן, ואז התורים התקצרו בכעשרים דקות. סה"כ לא חושב שזה מצדיק יומיים אבל הספקנו מינימום ולא עצרנו כמעט כל היום.

למרות שהיינו במקום אחד, חזרתי כמעט מתפרק... העמידה בתורים האינסופיים קשה... אני אישית די חובב רכבות הרים, אבל עברתי קצת את הגיל. ולמרות זאת, בניגוד לרכבות הרים בארץ ששם יש בחילה או כאב ראש או הרגשה שאתה לא יודע למה אתה צריך את זה, הרכבות ביורו פארק פשוט כיפיות. פיתחתי במשך השנים פחד גבהים קל, אבל הוא נעלם לגמרי. הסחרורים המדהימים בבלו פייר, פשוט לא מפחידים. רק כייפים. מעולה. לילדים זה באמת היה השיא.

אם אפשר, אולי מומלץ לדחות לסוף הטיול, כי לילדים זו אולי החוויה המיוחדת ביותר. לנו זה לא יצא.

בתשע נגמר (עד שנייה לפני תשע כמובן שהגרמנים נותנים להיכנס...) ואז יוצאים לאט לאט, תוך כדי הצטלמות. הגענו בעשר מאושרים לצימר.

יום ה' - היער השחור

במקור תכננתי להגיע לפרייבורג על הבוקר ומשם לטודנאו. באתר אמרו שאין טעם להיות בעיר ממש בשבע וחצי שמונה, ולכן בהמשך חשבתי לוותר בכלל על טודנאו. דיווחים לאחרונה על תיקונים בכביש 31 ועל עקיפה בדרך בין פרייבורג לטיטיזה גרמו לי להחזיר את טודנאו כיוון שנסיעה דרכה לטיטיזה, בהנחה שהיו תיקונים (בסוף לא היו) לא הייתה מאריכה את הדרך בהרבה.

התחלנו בטודנאו. הגענו לתשע לפתיחה (התכתבתי אתם לא מזמן והם אמרו שהם פותחים בעשר. רק באתר הזה ראיתי שפתוח בתשע ולכן החלטתי לחזור למגלשות). היו כבר כמה עשרות, ותור של כעשר דקות. מדהים לראות במגלשות שכמעט שליש, אם לא יותר, ישראלים. העלייה ברכבל נהדרת, והחלטנו להתפצל, כל אחד יורד לבד, בקצב שלו. סה"כ מאוד נחמד. עשינו פעם אחת (35 יורו לכולם). המשכנו לסופרמרקט ממול, כשהילדים נהנים לגלות את 'מכונת מחזור הבקבוקים' (בחו"ל ההחזר הוא רבע יורו לבקבוק, סכום לא נמוך כמו בארץ), מקבלים קבלה עם זיכוי לחנות. חצי מהקונים - ישראלים.

משם המשכנו למפלים. הליכה של עשר דקות. גיליתי שגם האירופאים למדו (?) להוריד נעליים במפלים כך שהרשיתי גם לילדים שלי (וגם לעצמי). מישהו שחזר מחייך לעומתנו המליץ לעלות במדרגות לראש המפל (5 דקות עלייה. אבל למי יש חמש דקות מיותרות? מה גם שהיה מאוד חם).

נסענו לפרייבורג, החנינו בחניון ליד C & A, ונכנסנו לכשעה של קניות שם. משם הלכנו למילר לקנות פליימובילים (אני לא בטוח שיש הבדל במחיר בין היידלברג לפרייבורג, אולם משום מה חשבנו שהכי זול בפרייבורג. האם אכן כך?), וכן לשוק המזון ליד הקתדרלה. המדרחוב נהדר. המשכנו דרומה עד לשער הישן, ואז חזרנו. סה"כ בנינו על כשעתיים ונשארנו שלוש פלוס.

משם המשכנו לטיטיזה. התכנון המקורי היה להמשיך למפלי הריין ולמיינאו, ולא לעצור בכלל בטיטיזה אלא לצילום האגם. הנחתי משום מה שהכביש הינו היקפי סביב האגם ומאפשר עצירה. ואולם, עצרנו במגרש החנייה ומשם מתחיל שביל לאגם (זה מדהים שאי אפשר לראות את האגם 50 מטר ממנו, עד שמגיעים לדוכנים שלידו). הולכים רבע שעה בערך, וגם נחזור, וגם נשלם חניה (מעבר לחצי שעה - 3 יורו לשעתיים) - אז כבר לא נישאר? :)

שכרנו סירת פדלים לחצי שעה. ממש כיף. כשמדוושים, מתקדמים, והילדים הגיעו לחצי האגם תוך כמה דקות (או לפחות זה מה שהיה נדמה....), בניגוד לכנרת שם רוחות וזרמים לא מאפשרים להתקדם כל כך הרבה....

חזרנו, שילמנו חניה, הצטיידנו לראשונה בדלק (1.13 יורו לליטר דיזל), והמשכנו למפלי הריין. ביקשנו מהוויז דרך ללא אגרה, ואין שום בעיה. מנקודת המעבר, נדמה לי שזו הפנייה השנייה ימינה, ואנו בכביש הגישה. משום מה לא מצאנו שילוט בשוויץ למצודת לאופן (בזמנו הייתי שם, וגם באתר המליצו יותר על לאופן) והגענו לצד השני, נויהאוזן. חנינו והלכנו (כתוב 3 דקות, בפועל זה כמעט עשר) והגענו לתצפית ממש מול המפלים. לטעמי לאופן יפה הרבה יותר. לכן חזרנו אחרי זמן לא רב. המכונה לא מאפשרת חניה חינם לחצי שעה, וביקשה 6 פרנק שוויצרי! הכנסתי שטר של 10, והיא החזירה לי 4 פרנק שוויצרי. מה אעשה עם זה? אולי שוקולד במיגרוס בשטיין אם ריין, אם נספיק...

המשכנו לצד של לאופן, והמעלית השקופה כבר לא עבדה. היו מעט מאוד אנשים. ירדנו במדרגות, זכרתי את הדרך מלפני עשרים שנה. סה"כ אני זוכר כילד שכולי נרטב מהמים, אולי זה תלוי בחוסר הרוחות שלא נשבו השנה באוגוסט, אבל את העוצמה האדירה רואים ממטרים ספורים. מקסים.

מראש ויתרנו על השייט. קומץ מטורפים ניסה לקפוץ מהגשר למימי הריין - עשרים מטר!

ידענו שהמשמעות של כניסה לטיטיזה הוא ויתור על מיינאו. מראש התלבטנו אם כן או לא. מישהי אמרה פה שהפרחים שם לא מיוחדים וחשבנו שבחום הנוכחי זה עוד יותר גרוע, מאידך הסרטונים של האתר נראים ממש מפתים... בכל מקרה הזמן מוגבל, אפילו לגבינו... המשכנו דרך שטיין אם ריין, ירידה קטנטנה מהדרך. הייתי פעמיים במפלי הריין ואף פעם לא בעיירה הזאת, ולא הסכמתי לוותר. היה כבר מאוחר, בערך שמונה ומשהו, וכולם ישבו בבתי הקפה סביב הבתים הציוריים. מקסים. עשינו סיור חפוז, מיגרוס הידוע כבר היה סגור וכך החמצנו שוקולדים שוויצרים טעימים...

אשתי, שבדקה רגע לפני שטיין אם ריין את זמן ההגעה ליעד (oberreute שבאלפים הגרמניים. היינו חייבים 'להרוויח' קילומטראז' כדי להגיע לשבת באוסטריה), וראתה שעה וחצי, ופחות מכך, הזדעזעה. הוויז כתב שעתיים וחצי, וגם ה-GPS. לאחר כמה דקות הבנו - התוכנית המקורית הייתה לנסוע בלי טיטיזה ולצאת מאי הפרחים ברבע לשמונה, ולקחת את המעבורת קונסטנץ - מיירסברג. אבל כיוון שהגענו באיחור רב, ויצאנו אחרי תשע משטיין אם ריין, המעבורת כנראה האחרונה כבר נסעה (לא בדקתי עד עכשיו. אני מניח שזה נכון כי החשיך, ואין טעם לקחת מעבורת בשעה כזאת) והוצרכנו להקיף את האגם. שעת הגעה - 23:00....

בזמנו ביקשנו רשות מהצימר להגיע עד 22:00. מדובר בכפר נופש עם יוגה והוא לא רגיל במטיילים שמגיעים בשעות הללו... בצר לנו, התקשרנו והודענו כי נאחר. בעלת הבית דיברה גרמנית, והתעצבנה, ואשתי, עם מילים באידיש קטועה, איכשהו הסבירה לה שאין ברירה. היא הודיעה שתשאיר תוכנית איך להגיע לחדר, ושנשמור על השקט. נו טוב, לפחות חדר מחכה לנו...

את הדרך נסעתי כמה שיותר מהר. האגם מקסים, אבל היה כבר לילה... מיירסברג, לינדאו, ואז עוברים לכביש האלפים הגרמניים. כמו באגדות, נוסעים לבד עם עצים שסוככים על הרכב מכל הצדדים. רק הנזל וגרטל חסרים. היתרון הוא שאפשר לנהוג מהר יותר, והסיכוי ששוטר יופיע בחור הזה - נמוך.

הגענו בחמשה לאחת עשרה. הוויז מכוון עוד חמש מאות מטר, ואומר שהגענו ליעד. מדובר בשביל פרות/עיזים שנגמר. נחמד. יש גם מכוניות חונות. לא מואר. אלו מהבתים שלידינו הוא המלון? בעיה קטנה. חשבתי לתומי שאם אסתובב עם הרכב (אסור לעשות רעש, אבל מותר להסתובב עם פנס של פלאפון ואורות רכב, לא?) מישהו יבוא לעזור, אבל ממש לא. בגרמניה כמו בגרמניה, נתקעת - זו הבעיה שלך. ובצדק. חמורים כמונו לא ראויים לרחמים.

בית אחד היה מסעדה. לא מתאים. השני - יש שם משפחה שלא זכור לי מהמיילים עם המלון. השלישי - יושב מישהו ורואה טלוויזיה בסלון. עשיתי קולות של מישהו שמחפש וזקוק נואשות לעזרה. לשווא. הלחשושים שלנו לא עזרו. בסוף כמעט והיינו נשארים לילה. נעזרתי בתוכנה שהורדתי לאייפון (לא הייתה קליטה באזור) שיש בה ניווט ללא אינטרנט. דווקא היא, שכל הטיול לא עבדה, פתאום סימנה שמספר חמש נמצא עוד עשרים מטר בזווית היחידה שלא בדקנו. נסענו לשם, איזה יופי, אכן מלון וכתוב הכל ברור. העונש שלי היה לסחוב לבד 4 מזוודות של עשרים ק"ג בשיא השקט, ללא יכולת לגרור אותן, לאורך שישים מטר, עם שתי קומות עלייה. שאלמד לפעם הבאה (ואני לא). נכנסנו למלון ב:2330, הלכנו לישון ב-00:15. אם לא יקרה משהו לא צפוי, היום למחרת עומד להשתבש. היינו חייבים להיות ראשונים בטירת נוישוונשטיין (בשמונה) כדי להספיק את היום. זה לא יקרה (יש ילדים. וגם אשה). מה יהיה?

יום ו' - אל המזרח

שבת מתקרבת, ואנו חייבים להיות במקום דתי. בזלצבורג לאחר בירור אין בית כנסת פעיל (לפחות בקיץ), והאפשרויות הן ציריך (יקר ומשעמם), מינכן (לא יקר, משעמם), או (תודה סמדרולה) הינטרגלם.

היינו בפארק חסידות באלזס, ועתה תור 'פארק החסידים'. מתברר שבקיץ שוכרים חסידים בית מלון בעיירה נידחת בזאלצאך ויש שם מניין. בדקתי מראש בבית המלון שלהם, שמסכים רק לשהות של כשבועיים, ולכן לקחתי מלון ליד, מלון טננברג. בדיעבד המחיר גבוה מאוד יחסית (140 יורו ללילה, ויש שני לילות), והייתי צריך לקחת דירה (אנשים דיברו על סדר גודל של 65-85 יורו).

בדיעבד התברר גם כי לא ידעתי על קיומו של מלון כשר בקאפרון, שהיה כנראה יותר מתאים.

בכל אופן הגענו בלילה הקודם בשתים עשרה לקראת שינה, והיה ברור שבבוקר איש לא יזיז את כולם בשבע. אבל, היינו צריכים לתקתק, כי שבת נכנסת בשמונה, ורצינו להספיק את נוישוונשטיין, אימסט, ומפלי קרימל. לכן חשבנו להיות בשמונה עד עשר וחצי בנוישוונשטיין, וזה כבר לא יקרה.

יצאנו אפוא רק בתשע. נסענו לנוישוונטיין לשעה. מראש תכננו לא להיכנס לטירה. היו באתר שאמרו לי שרק חובבי טירות יילכו לשם, והרי היינו כבר בטירת או קניגסברג, וכנראה שאיננו מחובבי הטירות. כמה ימים לפני הטיול הגיעה גזירה נוספת, ולפיה גשר מריאן סגור. מה נותר? רק היער. החלטנו לוותר עליו, נסענו כדי לראות את האזור (הארכנו את הדרך רק בכשבעה ק"מ לכל צד).

קנינו מדבקה לעשרה ימים (8.70 יורו), והגענו. האזור ממש היה מלא תיירים, ונראה שזו פעילות של חצי יום בלי שום בעיה. הנוף באזור פנטסטי, עשינו סיבוב במגרשי החניה, חצי תמונה עם כרכרה, וזהו. איך בקלות כזאת ניתן לחסוך שעתיים! אם היינו יודעים את זה, אולי היינו ישנים גם במקום אתרים אחרים.

בכל אופן את האיחור 'בלענו'. המשכנו בדהרה לאימסט – מגלשות הרים. הבטיחו לנו באתר שגם אם נגיע באחת עשרה וחצי זה לא יקח יותר מחצי שעה. האמת, לאור התגובות בפורום הייתי בטוח שמרמים אותנו, אך באמת לא היה שום תור (למעלה אולי עשר דקות), וירדנו (כל הסיפור בכל זאת לוקח שעה). נהדר. כולם הסכימו פה אחד שיותר טוב מטודטנאו.

העיירה אימסט עצמה יפה, קפצנו לחנות צעצועים נחמדה בעיקול הרחוב הראשי.

7cc0e09a36f2019fecab9902babdaabc.png?l=8

משם נסענו לגשר אירופה - חביב ולא יותר מזה. הנוף יפה, לא ראינו קופצי באנג'י...

חזרנו כמה ק"מ צפונה שנסענו במיוחד לגשר, המשכנו מזרחה לאינסברוק. מראש החלטנו לוותר. הכביש עובר ממש ליד העיר ורואים את כיפות הבצל שלה.

המשכנו בדרכים יפות וטיפסנו בכביש המוביל לגרלוס. הנוף מדהים. בתי הייתה אחראית על התמונות מהעיקולים (תמונות יגיעו בהמשך, לכל הטיול) והכביש באמת מפותל! יש גם פרות שחוצות בניחותא את הכביש, ממש כמו בהודו!

כבר חשבתי שסיימתי ושלא גובים משום מה אגרה על מעבר גרלוס, כשלפתע, אחרי העיירה גרלוס עצמה, הופיע המעבר אחר כבוד. זה אומר שיש עוד סיבובים. כביש אגרה יפה, ובסופו רואים ישירות את מפלי קרימל בכל הדרם.

על הנוף העיב סיפור קטן. ממש לפני עמדת התשלום יש מרפסת תצפית על אגם יפהפה ודי גדול מלמטה מצד ימין. הבן שלי יצא אתי לצלם, וכנראה איכשהו כשחזרנו לרכב שמט את הפלאפון -מצלמה מחוץ לרכב. המשכנו כאמור לקרימל, ואז הוא נזכר, וכיוון שלא היינו בטוחים שהוא באמת איבד (צלצלנו והיה נדמה לי שאני שומע את המכשיר רוטט איפה שהוא ברכב) והוא לא היה בטוח, והיה לעבור חזרה את מעבר גרלוס הלוך ושוב ומי אומר שבכלל נמצא את זה, וגם שבת התקרבה בצעדי ענק, ויתרנו על זה. מילא הפלאפון, אבל התמונות, התמונות! שיהיה כפרה על כל הטיול.

אסור היה אפילו לכעוס עליו כדי שלא לקלקל לו את הטיול בהמשך... ככה זה. הם גם עושים נזק, וגם אסור לך לכעוס עליהם. חסינות מהותית.

המפלים עצמם א-ד-י-ר-י-ם. התכנון היה להגיע ולקחת מונית למעלה ולרדת ברגל, אבל הזמן הקצר (בגלל הקניות באימסט, ועצירות לשירותים ועוד כל מיני דברים שאין להם מקום ביום שישי) גרם לנו להתחרט. היה בערך ארבע וחצי פלוס, ויש לנו עוד שעה וחצי נסיעה להינטרגלם. שעה לא יכולה להספיק. בצער קיבלנו את המלצת המוכרת בכניסה כי המפל התחתון הוא חמש דקות והוא הכי יפה. הוא באמת הכי יפה. איך משהו יכול להיות יותר יפה? אדי המים נישאים למרחוק, יוצאים ממש רטובים. לכו על הסלעים השחורים ותגיעו יותר ויותר קרוב. אשתי הלכה לכיוון הרכב, ואני תפסתי את השניים הקטנים ויחדיו עשינו צעדה של כמה דקות למעלה, 'להרגיש איך זה', וחזרה. האמת שעל זה באמת חבל, כי זו נראית לי חוייה יפה למדי.

נסענו להינטרגלם. במקור הבאנו אוכל מהארץ, אבל אי אפשר להביא מיום ראשון עד שבת. התכנון היה לקנות בחנות הכשרה בהינטרגלם שהבטיחו שהיא פתוחה עד שבע. אלא שכל כמה שבועות שלחתי מייל למלון הכשר כדי לברר את שעות הפתיחה, ואמרו לי לחזור אליהם אחרי תשעה באב. ואז... אמרו שפתוח עד ארבע...רמזתי לבעלת המלון בעדינות שיש לי בעיה ושהייתי שמח אם אפשר היה שיגיע משלוח עבורי. היא אמרה בסדר, שאין בעיה.

התווכחנו בדרך: אשתי עצרה בסופר וחשבה שאין כמעט סיכוי שקנו לנו אוכל כשר. אני אמרתי שיקה זה יקה ושאם הבטיחו, יקנו. ואכן הגענו, וחיכה לנו ארגז עם סלמון, שניצלים, וסלטים. וחלות. מה רע?

שבת

באה שבת, באה מנוחה... הרבה זמן לא היינו כה עייפים.

האמת ששבת הייתה מאכזבת משהו. כשלוקחים מלון 'כשר' בחו"ל, חלק גדול מההנאה הוא ה'מינגלינג' עם מתפללים אחרים מכל קצוות תבל. אתה מכיר אנשים שבאו מכל העולם רק כדי להצטרף לאותו מכנה משותף של תפילות ושבת כשרה. יש גם את המנהגים המקומיים שלעתים שרדו מאות שנים. בדרך כלל מדובר בחוויה מעצימה, ויש לתפילות מיוחדות משל עצמן. הפעם זה היה 'יבש' לגמרי. מדובר בקליקה של חסידים שלא ניסו להיות נחמדים לאחרים, וחבל. התפילות היו מייגעות ולא מרוממות. בסה"כ לא ממליץ לדתיים אלא אם כן יתברר שאין מקום אחר בזלצבורגלנד.

הכפר עצמו מאוד נעים. יש בו רכבל חינם בכרטיס הג'וקר שקיבלנו (כמובן לא יכולנו להשתמש בשבת) ונסיעה בכל האזור באוטובוסים וגם מיני גולף ועוד כמה זוטות.

כל השבת היה בכפר פסטיבל כלשהו. היה מדהים לראות את הגברים בבגדי וילהלם טל, את הנשים בבגדי היידי, המון בירה ניגרת מסביב, וריח חריף של נקניקיות של לא-יודע-מה באוויר, עם דוכנים של פגיעה למטרה וכד', תזמורת, ריקודים סלוניים, ובתווך מסתובבים כמה חסידים עם ציציות צמר על החולצה וגרביים לבנות. אם יש משהו הזוי, זה היה זה…

יום א'

רצינו לצאת ולהיות בקרחון בקאפרון בשמונה, כדי להספיק את הסכר אחריו ואז את גרוסגלוקנר. ידענו שזה לא ממש אפשרי ולכן לא באמת בנינו על זה.

הגענו בתשע. למרות התורים שדיברו עליהם, לא היה שום תור. רק לעלות, בשלושת הרכבלים, ללא המתנה, כשלושת רבעי שעה. הרגשנו הרגשה מעורבת: מחד, זה לא הרבה יותר מהחרמון. המחיר מאוד יקר (101 יורו לכולנו) ובשביל שלושה רכבלים והחלקה למעלה של שעה וחצי - שעתיים, זה קצת הרבה. מאידך, יש את החוויה של שלג באמצע החום. אנחנו נשרפנו בשמש בינתיים בצד. אח"כ גם טיפסנו (כמאה מטר) עד למנהרה. יש שם נוף מדהים ומרפסת שקופה תלויה. וסרט חביב על המקום. כך שבסה"כ נהנינו, אבל זה לא שווה את הכסף.

ויתרנו על הסכר. לאחרים הייתי ממליץ ללכת רק לסכר ולא לקרחון.

יצאנו בסופו של דבר רק אחרי כחמש שעות.

הנוף יפהפה, והמשכנו לגרוסגלוקנר. השעה הייתה מאוחרת ותכננו להגיע לפחות לאדלוויס ולפרנץ יוזף. אבל, היה לי במיכל הדלק מספיק לכ-200 ק"מ, ולא רציתי לבזבז זמן על מילוי דלק בכניסה לפוש, תחילת המסלול. זו הייתה טעות.

את ה-15 ק"מ הראשונים עולים בעלייה תלולה במהלך ראשון שני, והדלק 'התבזבז' במהירות. ראיתי במהירות איך אני מגיע למאה ק"מ עד סיום המיכל, והייתי בקושי באמצע. עלתה לי מחשבת כפירה לחזור לאחוריי, אבל אז הגעתי לאדלוויס (מקסים!) ומשם הייתה ירידה. נסעתי על ניוטרל עם רגל על הברקס, או שעברתי עם צבירת המהירות ישר לרביעי....כך עברתי עוד כ-15 ק"מ כמעט בלי שימוש בדלק. ואז הגיע הפיצול בין הייגלבלוט ופרנץ יוזף, ובכל זאת החלטנו לקחת דלק ולא להסתכן, כך שהיה ברור שהפסדנו את פרנץ יוזף, שנסגר בחמש. ירדנו לכפר היפהפה הזה ולקחנו דלק (1.07 לליטר. יותר זול מגרמניה). חזרנו לצומת והמשכנו. יש שם הרבה מפלים יפהפיים ובאחד אפילו עשינו ארוחה מאוחרת. בפרנץ יוזף עצמו יש נוף של הקרחון. יש שלג, אבל ממש לא הרבה. עשינו גם כמה תחנות, יש שביל פרחים יפה של חמש דקות באחד מהם. את גן החיות של האתר לא עשינו, לצערי. מילא.

הילדים התחילו לפתח בחילה מהסיבובים. בחזור היה שבע וחצי, שמונה, ולכן יכולתי לנסוע קצת על הנתיב הנגדי כי לא היו כמעט אנשים מולי, ולחסוך בזווית של הסיבוב. בסוף עצרתי לתת לבן להקיא, וראיתי שעולה לי עשן משני הצדדים של הגלגלים... כנראה שהגזמתי עם הלחיצה על הברקסים... חשבתי אם להזעיק את החברה, אבל תוך דקה או שתיים העסק נרגע. נסענו הלאה (כשעה וחצי) לוורפן, שם הזמנו מלון ברחוב הראשי, במטרה להמשיך על הבוקר למערות הקרח.

סה"כ יום של טבע. שני אתרים: קרחון וגרוסגלוקנר, אבל שניהם יפים מאוד מאוד.

יום ב'

הרעיון היה לקחת מלון בוורפן כדי להתחיל במערות הקרח ולהמשיך בטירה. אשתי והילדים לא השתגעו מהנשרים באלזס ולכן החליטו לוותר על הטירה. התייעצות קצרה עם האתר הנפלא הזה - והחלטנו ללכת ללאמר בינתיים.

אוקיי. מתחילים במערות הקרח – אייזריזנוולט. האמת שמהאתר הזה פחדנו. אנחנו לא בכושר וגם לא הילדים והבת קצת אסטמתית. לקחנו משאף בשבילה, הגענו בערך בתשע, אחרונים למגרש החניה הקרוב לקופות. והתחלנו בצעידה. אמנם הקופות פותחים בשמונה, אבל הרכבל הראשון (עשרים דקות מהכניסה) בתשע ורבע, כמדומני. הגענו בעשרים דקות הליכה, והתחלנו להזיע. משם רכבל תלול ויפה על הצוק, ועוד הליכה (קלה יותר) של עשרים דקות. אתה מגיע למערה די מזיע, ושם צריך להחליף למעילים. חשבנו כבר לוותר על זה, אבל אמרו לנו שלא כדאי. מילא. עברנו ללבוש חורפי לאחר מנוחה, וגם הפסדנו את הסיור באנגלית. הסיור הבא יוצא עוד רבע שעה. אשתי קיבלה פנס (כבד!) והתחלנו. האמת - מהמם. למדריכים יש פתיל מגנזיום שאתו הם מאירים את הפינות החשוכות במערה באור מיוחד. הם מסבירים באנגלית טובה (הבת מבינה, לבן הסברנו). ה-700 מדרגות לא נוראיות בכלל, וכנראה בשל הבוקר לא היו בלחץ להספיק ולרוץ. לא התקשינו במערה בכלל, ויצאנו מרוצים עד הגג.

משם - חצי שעת נסיעה קצרה לנקיק לאמר. נקיק יפה מאוד. לליכטנשטיין פחדנו ללכת, הן כי זה אומר עשרים וחמש דקות של חזרה אחורה בדרך, והן כי באמצע היום אמור להיות שם תור גדול. לאמר נחשב לקצת פחות יפה, אבל הוא שווה מאוד.

היה אמצע היום והיה חם. יש שם שני מסלולים. אחד של חצי שעה לכל כיוון, ואחד של חמש דקות. הלכנו על החצי שעה, כשיש לנו בדיוק שעה, משתיים עד שלוש. ב14:20 הגענו למעין אגם שם שוחים ומורידים נעליים, והבנו שההמשך הוא הליכה לאורכו, אז הלכנו כמה מטרים וויתרנו. חזרנו, וגם הספקנו לקפוץ למסלול של החמש דקות. 126 מדרגות למטה, כדי לראות את חלקו הצר של הנקיק. ממש יפה.

מהארץ הזמנתי סיור למכרות המלח, שהיו אמורות להיות מבוקשות אף הן, ל-15:45. במקור הייתי אמור לצאת ממערות הקרח בערך בשתים עשרה, ולהספיק בנחת לעשות את הטירה בוורפן. לו הייתי יודע שיהיה עיכוב במערות המלח, כדלקמן, הייתי 'קופץ' לראות את גולינג, אולם היו שאמרו שגולינג אינם מיוחדים (למרות מחאות נמרצות מצד האחרים). אז המשכנו להאליין.

הסיור לא יצא אלא ב-16:00, כנראה בשל חוסר משתתפים. הוא ממש מעולה. נוסעים לבטן האדמה, לאחר שלובשים סרבלים מקומיים ומצטלמים ע"י האתר משפחה -משפחה, ברכבת קלילה. אח"כ מסבירים על המכרות, עורכים שייט קטן וטועמים מהמלח. מקבלים גם ערכה קטנה, עוברים כמה פעמים את הגבול אוסטריה-גרמניה, גולשים פעמיים במגלשות חביבות, ולבסוף יש את הכפר הקלטי (נחמד, לחמש-עשר דקות). ממש שווה. הילדים קנו שלוש תמונות של האתר (כל אחת 7 יורו!. אני לא האמנתי איך הזדקנתי ואני נותן לזה לקרות. אבל התמונות היו באמת טובות). עלות ההזמנה מראש 46.5 יורו לכל המשפחה (2 יורו פחות. אבל אז יש עמלה של הבנקים כך שזה מתקזז...)

משם - להלברון, פרידה מחבל זלצבורג. הגענו בשש וחצי. בדיוק הפסדנו את הסיור. הילדים היו עסוקים בלחפש סופרמרקט למחזר את ערימת הבקבוקים האימתנית שהצטברה ברכב. נכנסו לשלושה, אבל אף אחד מהם לא ממחזר. ואח"כ אומרים שאוסטריה מדינה מודרנית! בושה.

לקחנו סיור לשעה שבע (עלינו להגיע עוד הלילה לווינה...) אבל לא הצטערנו. חצי שעה של חגיגה לכל המשפחה. ואני לא אוהב להירטב. פשוט מקסים.

בערך בשמונה יצאנו לכיוון וינה, 302 ק"מ, נסעתי 130 כשיכולתי. יש קטעים שהדרך מורה 100, ופעם אחת היא הורתה כן, ונשארתי על 130. פנס אדום חייך לעברי מימין, ואני עדיין מסופק אם הוא היה מצלמה או לא. ימים יגידו. אם כן, הפסדתי סכום לא מבוטל.... אבל בעשר שלושים וחמש ירדנו מהכביש למלון. נפלאות הוויז. נוסעים 300 ק"מ, עושים פנייה של עשרים מטר ואתה במלון. כוונון מדויק.

מלון ויקטוריה, ליד שנברון, מתוך מחשבה להשאיר את הרכב מחר שם (חניה חינם) ולהגיע לשדה התעופה. המלון עצמו מיושן, והיה חום אימים, אבל סביר למחיר (95 יורו לכולם, בלי ארוחת בוקר).

לילה אחרון בחו"ל.

יום ג' – וינה

יום אחרון בחו"ל. קמנו לשנברון לאחר אריזה בלילה. המקום חמש דקות מהמלון. אשתי, שהייתה כבר שם, מחליטה להמשיך לישון. קבענו להיפגש ב:-11:30 בתחנת הרכבת. היא תיסע תחנה אחת ותרד, ואנחנו נגיע.

הגנים נפלאים. אין מילה אחרת. הילדים, שלא ראו ארמון אמיתי מהו, לא יודעים את נפשם. בתשע וחצי הלכתי לתור, וזו הייתה טעות - התור כבר היה של כעשרים דקות. וקיבלתי אפשרות כניסה רק לחצי שעה אחרי. אבל בינתיים עשינו סיבוב עם הסוסים בגני הארמון - חביב ולא יקר (15 יורו לשלושתנו. ועוד קצת טיפ). חזרנו לסיור.

יש סיור מורחב אבל הומלץ לקחת למשפחות את הסיור האימפריאלי, בן 30-40 דקות. הבן שלי אחרי הכל לא דובר אנגלית. הסיור היה מאוד מעניין, עם מכשיר הדרכה צמודה באנגלית. הגענו עם הלשון בחוץ לתחנת הרכבת, ונסענו למרכז העיר.

התכנון היה להספיק את הכלים בהופבורג, בלי מוזיאון סיסי. הסיפור פחות מעניין את הילדים שלי ולכן החלטתי לוותר. רצינו לראות את מרכז העיר, לערוך קצת קניות, ולראות את הופבורג. בפועל, אשתי הובילה, וכך זה נראה... :)

הולכים לבית הכנסת הגדול והוא סגור (לא מבררים מהן שעות הפתיחה?); הולכים למוזיאון השואה שיודעים שהוא פחות מעניין (מביקור קודם); מחפשים מסעדה כשרה ש'הייתה בה פעם' ואז מתברר שזה kosher style (אוכל בסגנון כשר. לא יודע מה זה אומר. למה שגויים ירצו לאכול טשולנט ושטויות יהודיות? יש לנו דברים הרבה יותר יפים במסורת מאשר האוכל היהודי בדווקא, אבל אני מניח שזה עניין של טעם.. בכל מקרה כשר זה לא). משם שוטטנו סביב סטפן פלאץ ורחובות גראבן וקרטנר. הילדים הלכו לאיבוד בכלבו הגדול, ובזבזנו חמישים דקות יקרות מפז (מישהו יצטרך לשלם על זה בטיול נוסף....) את הופבורג כבר לא ראינו, אבל עשיתי לילדים סיור בגנים לידו ובגנים בין המוזיאונים בכיכר מריה-תרזה, בעוד אשתי מכינה ארוחת צהריים ממבושלת, ליד המפתח סול של מוצרט. החום עדיין היה בלתי נסבל. סה"כ אולי קצת יכולנו לעשות יותר בווינה, אבל אם זה מה שחתם את הטיול ונתן לו ניחוח של פחות אינטנסיביות, אז שיהיה....

חזרנו (יש קצת פקקים בדרך לשדה התעופה. הצטיידנו בדלק לפני הירידה לאוטוסטרדה. בשדה התעופה הלך צ'יק צ'אק. עוגמת נפש קלה הייתה עם ההחזרים של הVAT. אשתי המתינה בתור ואז ביקשו ממנה להראות את המוצרים, שכבר נשלחו בקומה למטה... לא ידענו שצריך להשאיר את המוצרים ולהראות בפועל. אני מבין שזה תקן חדש יחסית... מילא).

תם ולא נשלם. היה מעייף, אבל היה כדאי כל רגע…

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של mcmcmc?

הפוסט הבא ›
 יום וחצי בקופנהגן
יום וחצי בקופנהגן
מתוך הבלוג של mcmcmc
08-06-2016
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
חמישה ימים ברומא
חמישה ימים ברומא
מתוך הבלוג של mcmcmc
02-04-2015
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של mcmcmc »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

טירת נוישווונשטיין

השב  · 

תודה רבה על השיתוף מאד נהניתי לקרוא

השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×