טיפוס על הר הגעש אגואה

וולקן אגואה הוא הר געש המתנשא מדרום מזרח לעיר הציורית אנטיגואה. הטיפוס אל ההר הגבוה איננו קל, וגם טומן בחובו הרפתקאות למכביר. הצטרפו אל יובל, בהכנות ובהענותו לאתגר הטיפוס - מעניין בטוח יהיה!
capri
|
מפה
תמונה ראשית עבור: טיפוס על הר הגעש אגואה

הר הגעש אגואה

"80 דולר לבן אדם". מה? הזדעקנו ג`רמי ואני (רק עשינו את זה בספרדית, אז זה "קה?" = מה?). עד עכשיו היינו בטוחים שמה שהבחור בסוכנות נסיעות (חביב, כבן 20, כמה מילים באנגלית והרבה חיוכים) אמר לנו, היה שהטיול להר הגעש אגואה (Volcan da Agua) יעלה 80 דולר לכולנו, ופתאום הוא רושם בחשבון 80 דולר כפול שלוש. לא חביבי, אותנו לא עשו באצבע. הבענו את התמרמרותנו העמוקה ונתנו לו הזדמנות לבדוק שוב ונחזור אליו למחרת.

מיד כשיצאנו ניגש אלינו בחור קצת מפוקפק, עם שיניים עקומות, שעמד ליד הבחור בסוכנות ואמר שיעשה את זה ב-35 דולר לכל אחד. העניין נשמע לנו לא מוצלח, למרות הבטחתו (20 שנה מדריך טיולים להר...), והמשכנו לברר בסוכנויות נוספות הממלאות כל פינה בעיר. המחיר ירד בהדרגה דרך 70, ל-45 בסוף היום.

בשישי בבוקר אמרתי לג`רמי וקייט, השותפים שלי מבית הספר לספרדית, שהיום הבחור הראשון שדיברנו איתו, החביב, יעשה לנו את זה ב-35 לבן אדם. הם היו סקפטיים אבל אני התעקשתי. ספרדית אני לא מבין, אבל בכסף ואנשים - קצת. הגענו אליו, הוא עוד ניסה למלמל משהו על 60 דולר אבל נתתי בו מבט. הוא נתן מבט בבוס השמנמן שלו שבמקרה עמד שם בכניסה. הבוס שלו נתן בו בחזרה מבט מאשר. שלושים וחמש. "אל תיקחו שום דבר יקר ערך" אמר הבוס השמנמן. "למה, יש סיכוי שיהיו בעיות?", "לא, אבל רק ליתר ביטחון". "שום בעיות, שום בעיות" אמר הצעיר החביב וסיים את ההתלבטות.

לתחילת הכתבה

סנטה מריה דה חסוס

שבת בבוקר, עשרה לשבע מחוץ לבית, קייט, ג`רמי ואני יוצאים לטיול בהר הגעש אגואה שמדרום לאנטיגואה, 3766 מטר של חרוט קטום בזלתי. הטנדר שלקח אותנו להתחלת המסלול הגיע בדיוק בזמן (זמן גואטמלה), כלומר בעשרים לשמונה... בטנדר היו נהג שמנמן, בחור עם שיער ארוך שחור ומתולתל, חובש כובע צבאי מנומר, מחזיק פחית בירה Gallo (שזה תרנגול בספרדית) וזורק כל מיני מילים בעברית לאוויר ועוד בחור צעיר. הצטרפנו לנסיעה, חלק מלפנים וחלק מאחור ויצאנו לדרך לכיוון סנטה מריה דה חסוס (Sta. Maria De Jesus), שזה הכפר שמתחת להר הגעש. הכפר מזכיר בהרבה מובנים את הכפרים הערביים בגליל - בתים לא גמורים ולא מסוידים והרבה אנשים מחוץ לבית. מאוחר יותר אגלה שמדובר בכפר מפותח מאוד באופן יחסי, אבל עוד חזון למועד ולבקתות העץ והבוץ.

פגשנו את המדריך שלנו שמייד השרה עלינו ביטחון  - בן 16 עם פנים של בן 9, מכשיר קשר ותיק גב קטן. מסתבר שהבחור עובד בחברת תקשורת שנמצאת בפסגת ההר (כמה אנטנות, כמה מבנים והמון רוח וקור, אבל הכול עלה למעלה על הכתפיים של גואטמלטקואים חסונים (וקטנים, כולם קטנים) והסוסים שלהם). על כל פנים, התחלנו ללכת, וכשרצינו לעצור להפסקה קלה, פנה אל המדריך שלנו תושב מקומי שעיבד בסמוך את חלקת התירס שלו ואמר שדווקא הקטע הזה חביב במיוחד על שודדי הדרכים. הבנו שבנקודה הזו כדאי שנמשיך ונקשיב למדריך שלנו. המשכנו ללכת ובשלב מסוים המדריך אמר שמעכשיו זה בסדר.

המשכנו ללכת בין נופים מתחלפים של שדות תירס ועצי תפוח, עצי יער שונים ובהמשך למעלה, נוף אלפיני של עצי מחט בודדים, שיח עשבוני שכזה וכמה פרחים יפים. "כמה נעים ופסטורלי" חשבתי לעצמי תוך שאני מכתף שוב את התיק שעל שכמי. כמה מטרים לאחר מכן גיליתי שהתיק פתאום כבד יותר, הצעדים הופכים קשים יותר והלב הולם בקצב מהיר ביותר. מכאן ועד סוף הדרך הלכנו בערך 20 צעדים בין מנוחה למנוחה.

הגענו לפסגה שמחים ומאושרים. לא ראינו הרבה כי הכול היה מלא ערפל ורוח אדירה. התמקמנו במבנה שהחבר`ה קראו לו הכנסייה, אבל למעשה היה חדר לא גדול שבאדיבותם פרשו לנו עליו מזרונים. לאט לאט החלה חודרת לי ההכרה שאנחנו נמצאים במקום די גבוה והגיוני שהראש שלי יכאב כמו שהוא כואב ושאני ארגיש די רע כמו שאני מרגיש. אכלנו והלכנו לישון. לילה של נדודי שינה עבר על כוחותנו.

קמנו ממנו בכוחות חלושים ועשינו דרכנו עיפים אך מרוצים למטה. בדרך רואים את הזריחה המקסימה והמכתש של הר הגעש שנגלה לנגד עינינו. כבר בתחילת הדרך פגשנו סוס ושני עובדים של החברה סוחבים עוד חלק של אנטנה במעלה ההר, כנראה יצאו השכם בבוקר. המשכנו בדרכנו והאיש הבא שפגשנו הזהיר אותנו שאתמול נשדדו 3 חבר`ה גרמנים בשביל בדרך למעלה. לואיס המדריך הצעיר והנמרץ נכנס למצב הפחות רגוע שלו, ואפשר להודות שגם אנחנו, כך שמכאן ועד הכפר סנטה מריה הלכנו פחות או יותר בלי לעצור, המדריך מקדימה שומר על קצב ההליכה הגבוה, אוחז במקל הליכה עבה, מאחוריו קייט עם מקל קטן וחד, מאחוריה ג`רמי, גם הוא אוחז במקל הליכה מאסיבי ובמאסף הלוחם הישראלי אוחז בנבוט עב קצה. הטקטיקה הייתה פשוטה - אם אנחנו נתקלים בשודדים אנחנו נותנים להם כל מה שהם רוצים ובורחים. כלי הלחימה היו בשביל ליצור הרתעה. 

בעודנו דוהרים במורד הגבעה, פגשנו במספר גואטמלטקואים שניצלו את יום הראשון לטיול קליל במעלה ההר וגם קבוצת מטיילים נחמדה עם איש מבוגר לבן שיער במקדימה. בשלב מסוים הושיב אותנו לואיס בצד ואמר לנו לחכות רגע. הוא רץ למעלה וכשחזר בפנים רגועות, אמר שעברנו את השודדים ושהם בדיוק שדדו את הקבוצה שעלתה מולנו. שמחים ומרוצים המשכנו לדהור במבנה הקרב שלנו כלפי מטה נזהרים משודדים נוספים ונושמים אנחת רווחה רצינית בהגיענו לכפר.

להבא נדע לבדוק טוב יותר את סידורי האבטחה... 

לתחילת הכתבה

המלצות וטיפים

סוכנויות נסיעות באנטיגואה: יש המון סוכנויות באנטיגואה ובדרך כלל הם יציעו אותו דבר. כדאי להשוות בין החברות ולוודא מה אתם מקבלים. סוכנות טובה ורצינית היא סוכנות Universal שגם מציעה לפחות כרגע מחיר טוב להר געש פאקאיה (5 דולר נסיעה+40Q כניסה). יש לה 3 סניפים, אחד מהם ברחוב 5 קצת אחרי הפארק לכיוון השוק. אבל אפשר לשאול ויכוונו אתכם. קחו בחשבון שעם סוכנות גדולה יהיה פחות קל להתמקח.

זמן גואטמלה: הזמן בגואטמלה גמיש, כך שהטיפ הטוב ביותר הוא פשוט לזרום איתו ולקבל הכול לטובה. עם זאת יש להיזהר, כי הרבה פעמים הם כן יוצאים בזמן. שלא ישאירו אתכם בתחנה...

מחלת גבהים: ראשית, מחלת גבהים היא מסוכנת מאוד וברגע שמופיעים סימפטומים חמורים של המחלה יש לרדת מיד לגובה נמוך ולא משנה במה זה כרוך- הליכה, חמור או מסוק. על מנת להימנע ככל האפשר מהמחלה אפשר לשתות המון מים. זה מאוד עוזר.

גנבים ושודדים: אולי זה מיותר לכתוב אבל אולי לא... חיי אדם בגואטמלה הם מצרך די זול (62 נהגי אוטובוס נרצחו בבירה מאז תחילת השנה ויש להם ממש מעט כסף). אם לא תתחכמו, הטיול בטוח (מיליונים חוזרים בשלום כל שנה). בקיצור - אם שודדים אתכם, תחייכו יפה ותתנו כל מה שהם רוצים. שום כסף לא שווה פציעה שלכם או חלילה יותר גרוע. זה לא המקום להיות גיבורים.

זהירות- וולקן דה אגואה: המקום ידוע לשמצה בשל שודדים ובצדק. יש לעלות רק בליווי אבטחה. לא כדאי להתחכם.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×