טנזניה וזנזיבר טיפים - 3 שבועות (אוגוסט 2010)

שלום,

החלטתי לרכז מספר טיפים ועצות שיכולות להועיל לכל מי שמתכנן טיול לטנזניה וזנזיבר בעקבות הטיול שלנו במהלך יולי-אוגוסט 2010 (21 ימים), שני חברים בני 30.

התארגנות בארץ ובתחילת הטיול:

ביגוד חם – מסתבר ששילוב המילים עונה יבשה + יולי אוגוסט + אפריקה לא אומר שאתם הולכים למות מחום. מדובר בחורף והטמפ' נעות בין 23 ביום ל- 12 בלילה. מי שלא הולך לטפס על ההרים עדיף שיביא פליז ואולי אפילו כפפות וכובע (או גופיה טרמית לסובלים), מאחר ובמכתש נגורונגורו מאוד קר (מקום גבוה) וגם יוצאים הרבה פעמים מוקדם בבוקר לראות את החיות ועם הרוח של הנסיעה זה לא נעים. מי שמתכנן בהמשך הגעה להרי האוסמברה גם יזדקק לציוד הזה בערבים.

סלולרי – אם אתם מאלה שבחופשות מתנתקים מהכל תמשיכו הלאה.SIM מקומי עולה 500 שילינג וניתן להטעין בכל סכום שרוצים (מומלץ 5000 בהתחלה). החברה בעלת הזמינות הגבוהה ביותר היא Zain (בכל חור בספארי!). כמו כן, שיחות לארץ לסלולרי עלו לנו רק 500 שילינג לדקה (30 סנט בערך, חברת Tigo – לא קולטים בכל מקום).

יתושים – להפתעתנו, כמות היתושים בטיול היתה דלה מאוד. ברוב המקומות יש כילות ובאלה שאין באמת לא היה צריך.

מלריה – לקחנו כדור פעם ביום – מלרון – בשבוע הראשון עושה חלומות מטורפים, אחר-כך זה נרגע.

כסף – טנזניה וזנזיבר מתנהלות עם שילינג טנזני (בזמננו 1500 שילינג = 1 דולר = 3.8 ש"ח). מומלץ להגיע רק עם דולרים (ולא יורו או פאונדים..) – השערים הכי טובים. בערים הגדולות השערים הכי גבוהים. לזנזיבר כדאי מאוד להגיע עם כסף מזומן מראש ולא לפדות שם בכלל (אפשר לעשות חישוב משוער לינה והוצאות). בכל מקום שהסתובבנו לא הרגשנו מאוימים וברוב המקומות יש כספות בחדר או בקבלה. ההבדלים בין היבשת לאי לא הגיוניים פשוט. מבחינת כרטיס אשראי – VISA זה הכרטיס היחידי שמומלץ לבוא איתו, כל השאר לא בטוח שיקבלו. בזנזיבר ברוב המקומות גובים בין 5%-10% עמלה על שימוש בכרטיס אשראי. טיפ נוסף – גם אם אתם מתכוונים לשלם בדולרים (אפשרי במלונות ומספר מקומות) תשאלו כמה זה בשילינג – לא פעם תגלו שאפילו שווה להמיר וזה ייצא יותר משתלם (שילוב של עולם שלישי ומתמטיקה כנראה..).

לונלי פלנט – קנינו בארץ את הספר של טנזניה באנגלית (אין עברית נכון להיום) לשנת 2008. היה די מעודכן במחירים ועזר הרבה בתכנון ובתמצאות. יש כמה מדריכים וכולם נראו סבירים. לא כל המקומות רשומים שם מן הסתם אבל זה בהחלט עוזר לפזר את הערפל. מי שלא רוצה להשקיע בקניית הספר יכול להוריד את הפרקים הרלוונטיים מהאינטרנט בדולרים בודדים. אפשר להיעזר גם באתר http://www.tripadvisor.com/ שם מדורגים על-ידי גולשים מלונות והוא בהחלט עוזר להשלים את הפער.

משקפת – אם סוגרים ספארי מראש אפשר לשאול את המדריך אם יש לו בג'יפ ולא להביא. אם לא אז עדיף להביא משקפת (7 X 35 מספיקה), עושה את ההבדל כשלא ניתן להגיע עד לחיה או שרוצים לראות אותה ממש מקרוב.

מצלמה – רואים הרבה בספארי שמבחינתם לצלם בפלאפון או מצלמת פוקט זה סבבה. אבל אני אומר – הגעתם עד לפה: לא חבל ? לא צריך ללכת לקנות מצלמה באלפי שקלים אבל אם מישהו נחמד מספיק להלוות לכם מצלמה טובה אז זה עושה את ההבדל וזאת חוויה אחרת לגמרי (הכותב הינו צלם חובב). למתקדמים – עדשה של 300 מומלץ, מינימום 200..

ספארי בצפון טנזניה:

אם מתחילים את הטיול מהספארי עדיף לא להגיע לדאר-א-סאלם (הבירה), אלא לקחת טיסה של חברת אתיופיין לשדה התעופה קילימנג'רו דרך אדיס אבבה (1000 דולר, עצירה ללא ירידה בקניה, צפו לאיחורים קלים בחזרה..). משם נסיעה של 20 דק' לעיר ארושה – התארגנות לקראת הספארי, מלא מציקנים ברחובות ואין יותר מדי מה לעשות שם. עדיף לנחות ולמחרת להתחיל את הספארי במידה והוא סגור מראש. אם לא אז צריך כמה שעות כדי ללכת בין המשרדים שם ולהזמין. ישנו במלון Charity שמרוחק 3 ק"מ מהמרכז אבל סך הכל מלון טוב עם חדרים לא רעים, מים חמים, כילות, אינטרנט אלחוטי ומחשבים ויחס טוב. לא מומלץ להסתובב בעיר בחושך. אם יש יום להעביר בארושה מומלץ לעשות יום מיני-ספארי ב – Arusha National Park (100 דולר לבן אדם). מי שמתכנן לטפס את הר מרו (3-4 ימים) יגיע לשם לתחילת הטיפוס. למי שמתכנן ספארי ליותר מ- 4 ימים זה אולי יהיה מיותר, למרות שניתן לעשות שם מסלול הליכה של שעה וחצי שלא ניתן לעשות בשאר השמורות בהמשך.

סגירת מדריך

אנחנו החלטנו לסגור מראש לפני ההגעה ואחרי שמצאנו המלצות רבות על מדריך בשם ג'ורג' מאלי החלטנו לסגור איתו (ביחד עם עוד זוג – מוזיל עלויות). אחרי תכתובות רבות ושיחות טלפון, כאשר אנחנו מכווינים אותו לסוג הטיול והלינה שאנחנו רוצים הוא שלח לנו הצעה סופית כולל מקומות הלינה ופירוט מלא. אישרנו את ההצעה והעברנו לו מקדמה על חלק מהתשלום. הבן אדם התגלה כשקרן פתולוגי (ב- 1001 טיפים בהרחבה), ניסה לשנות לנו את הלודג'ים כל לילה כדי לחסוך לעצמו עלויות וכל ערב היינו צורחים עליו כדי לקבל את מה שסיכמנו וששולם לו עליו עוד בארושה במזומן. הצלחנו לסכל את כל השינויים שהוא ניסה לעשות (4 מתוך 4 לילות הוא ניסה החוצפן הזה!). למרות שהיה לנו ספארי מדהים זה השאיר קצת טעם רע בפה שהיינו צריכים להתעסק עם הרמאויות שלו. למזלנו הנהג/מדריך בפועל שהביא לנו היה בסדר גמור. יש הרבה שמגיעים לארושה ועושים סיבוב בין הסוכנויות המומלצות, שזה גם קצת כאב ראש, אבל היתרון הוא שרואים את הג'יפ/מדריך/טבח ואפשר יותר להתמקח.


עשינו 5 ימי ספארי:

1. ARUSHA -LAKE MANYARA - נסיעה מארושה לאגם (3 שעות). שמורת האגם יחסית קטנה אבל רואים הרבה חיות ביחס לשטח (הכי טוב). סך הכל שמורה יפה ומומלצת, הטופ שם זה לראות אריות על עצים.. אנחנו לא זכינו, אבל היה יפה בכל זאת.
בלילה ישנו ב-
Bougainvillea Lodge – לודג' עם אווירה טובה, אוכל יחסית טוב עם כמה מנות בתפריט, מים חמים, כילות ובריכת שחייה (אינטרנט בתשלום). הלודג' נמצא בכניסה לשמורת נגורונגורו.

2. MANYARA – SERENGETI NATIONAL PARK נסיעה של כ- 4 שעות. שמורת הסרנגטי עצומה ומומלץ להיות שם יומיים (גם לנוח מהנסיעות). החיסרון בגודל שלפעמים נוסעים דקות ארוכות מבלי לראות כלום. ראינו שם מלא היפופוטמים, אריות, צ'יטות, צבועים, זברות, ג'ירפות, חזיר יבלות (פומבה) ועוד. בלילה ישנו ב- Seronera Wildlife Lodge – לודג' מפואר באזור הסרונרה (לב הסרנגטי ומרכז העניינים). אוכל ברמה גבוהה מאוד, בנוי על מסלעות עם קופים ושפני סלע בכל מקום עם בריכת שחיה ותצפית מרהיבה על השקיעה בסרנגטי – מאוד מומלץ.

3. FULL DAY OVER THE SERENGETI קמים מוקדם לראות את החיות בפעילות בוקר – השעות הכי טובות ביום (צייד אריות/צ'יטות, היפו מחוץ לאגם..). לא להתעצל ולקום. חוזרים לארוחת בוקר ויוצאים שוב. צהריים – זמן טוב לבריכה אחרי ארוחת צהריים והיציאה לשטח.

4. SERENGETI - NGORONGORO CRATER – שוב יוצאים מוקדם בבוקר לתצפת על החיות וממשיכים ליציאה מהשמורה לכיוון מכתש נגורונגורו. לגבי השינה – כשישנים בלודג'ים זה מתחלק באלה שעל רכס המכתש (RIM) וכל השאר. אלה שעל הרכס משלמים הרבה יותר כסף ורוב הזמן יש עננות מלמעלה ואז לא תמיד זה משתלם. בכל מקרה ישנו שם ב- Rhino Lodge – מקום נחמד על הרכס אך לא צופה לתוכו, חדרים צנועים ומסעדה מעושנת (לא לימדו אותם איך בונים אח כמו שצריך וכל העשן נשאר בפנים), מסעדה סבירה. יש מקומות יותר טובים. להצטייד בביגוד חם בלילה.

5. NGORONGORO CRATER TOUR – יום מלא במכתש. אולי בגלל שזה היה כבר היום החמישי לספארי היתה תחושה קצת מאכזבת מהמכתש שתואר הרבה פעמים כמקום מרהיב. המקום יפה אבל לא ראינו דברים שלא ראינו לפני (קרנף – שזה גולת הכותרת שם – לא ראינו). בצהריים נסענו חזרה לארושה והגענו בסביבות 4 אחה"צ.

- הבדלי מגורים בספארי– זה הולך מ Camp site ל- Tented Lodge ואז לסוגים שונים של Lodges. אתרי הקמפינג הם שטחים בתוך או מחוץ לשמורות שם המדריך מכין לכם את האוהל והטבח את האוכל – הכי בסיסי. הטנטד לודג' הם מעין אוהלים מסודרים עם חדרי אוכל לרוב ברמה קצת יותר גבוהה. הלודג'ים הרגילים הם חדרים שגם להם יש הבדלים ברמות. מן הסתם לישון את כל הלילות בקמפינג חוסך כסף אבל אפשר גם לשלב. כשאתם מקבלים הצעות מהמדריך/מארגן על מקומות הלינה תעשו עליהם בירור כמה שיותר מקיף באינטרנט ותראו שלזה כיוונתם. את המחירים קשה לנחש – גם אם אומרים לכם 400 דולר ללילה בלודג' מסויים – זה לא המחיר שתשלמו – למדריך יש הסדר עם מקומות והוא דוחף אותם כחלק מהחבילה לפי התקציב שתבקשו ממנו – והכל נתון לשינויים שלכם.

- אנשים שהיו באותה תקופה ב – Tarangire national park ראו הרבה יותר חיות (נמרים, אריות על עצים וכו') מאשר בנגורנגורו (זה גם כתוב בלונלי פלנט שבתקופה הזאת זה הפארק הכי "חי"). שווה לבדוק אולי להוסיף יום או להוריד את מניירה/נגורונגורו.

לושוטו - Lushoto

עיירה קטנה שנמצאת בהרי האוסמברה (גובה 1200 מ'). מהווה מעין בסיס ליציאה לטיולים של 3-4 ימים בין הכפרים על ההרים, כשאת את הלילות עושים בכפרים עצמם ביחד עם מדריך מלושוטו (50 דולר לבן אדם כולל אוכל ולינה). אפשרות נוספת, בה אנחנו בחרנו, היא לצאת מלושוטו לטיולי יום ולחזור ולישון שם. עשינו שני טיולים:

1. המסלול המשולב: טיפוס לנקודת תצפית בשם MAGANBA – עוברים במעין יער גשם וכמה כפרים עד לנקודת התצפית (1850 מ') עם נוף מרהיב על ההרים והכפרים מלמטה. משם ממשיכים לנקודת התצפית של לשוטו שלא נופלת מהקודמת, כשבדרך לשם עוצרים בחווה שמייצרת גבינה לארוחת צהריים די טובה (אירנטה ויו). כל המסלול לוקח כ- 5-6 שעות בהליכה רגועה ונינוחה.

2. מפל Mkuzu – הליכה של כ- 18 ק"מ על קווי הרכס (עולים ויורדים כמה פעמים), תוך כדי שעוברים בכפרים (עברנו באחד שמייצרים שם בירה מקני סוכר ואפילו עזרנו בייצור..). מגיעים למפל עם בריכת מים קפואים, שם המדריך פורס את ארוחת הצהריים (מעין פיקניק) ואחרי רחצה חוזרים לכפר הקרוב ומשם לוקחים Daladala ללושוטו (45 דק' נסיעה). רמת הקושי בינונית בגלל הטיפוסים, אבל ממש לא נורא – המפל שווה את זה בסוף לדעתי. לקח בערך 6 שעות.

את הטיולים סגרנו במקום שנקרא אמנם Tourist information center, אבל המידע המרכזי, אם לא היחידי, שיש להם לתת לכם שם נוגע לטיולים שהם בעצמם מוציאים. הם היו בסדר גמור וגם המדריכים שלהם היו נחמדים (מאחורי תחנת הדלק לא רחוק מתחנת האוטובוסים). המחיר שהסכמנו עליו, אחרי מיקוח כמובן, הוא 27,000 שילינג לבן אדם, ליום.

הגעה מארושה: יש אוטובוס ישיר (15,000) אבל מדובר באוטובוס די מקרטע, מלא במקומיים שלוקח לו לפחות שעה יותר להגיע מאחר ויש עליות ומדובר בסיוט לא קטן. אנחנו שינינו בשניה האחרונה לפי המלצה – עולים על האוטובוס לדאר-א-סלאם (25,000) ויורדים בדרך ב- Mombo (כ- 4 שעות). שם לוקחים Daladala (3000) ללושוטו עוד שעה וחצי (אפשר מונית ב- 10,000). תוודאו לפני היציאה מארושה איזה סוג אוטובוס זה – יש מספיק חברות עם אוטובוסים איכותיים.

שינה: בלשוטו זה עובד כך – בתוך העיירה המקומות פחות טובים מאלה שמחוץ לה (ויש כמה במרחק של 15-30 דק'). מי שרוצה להתפנק יותר כדאי לו שישן בחוץ. למי שחשוב הקרבה יותר למרכז (מקום ממש קטן ואין מה לעשות שם חוץ מלצאת לטיולי יום..) אז יש כמה מקומות סבירים. הכי סביר שאנחנו מצאנו נקרא Tumaini, שם נמצאת גם "מסעדת העיירה" – לא לצפות ליותר מדי ולהזמין כשעה וחצי לפני הזמן שאתם רוצים באמת לאכול. המקום שייך לנוצרים ואי אפשר לשתות שם אלכוהול (אבל מותר להביא יין, לא בירה). חדר זוגי – 25,000 שילינג.

בנק – בנק אחד במרכז. לדולר יחסית נמוך אבל ליורו (מה שלי היה..) השער הכי טוב בטנזניה שנתקלתי (לא ברור איך, אז למי שיש זה המקום להיפטר ממנו). כסף מהכספומט עם כרטיס בינלאומי.

Daladala מדובר באחד הדברים הכי אותנטיים שיש באפריקה – מיניבוס שבו דוחפים כמה שיותר אנשים (לרוב מקומיים), על שקי האורז שלהם ומה לא. איכשהו הם מצליחים לדחוף 4 אנשים על ספסל של 2 ולא פעם מרגישים חנוקים, אבל זה חלק מהחוויה שם. לרוב עוצרים בכל חור בדרך להעלות אנשים כשמכל הצדדים מקיפים את הרכב סוחרים ומנסים למכור משהו לנוסעים מהחלונות. חוויה.

ילדים – רואים מלא ילדים בכפרים בדרך כשמטיילים שם. הרבה עוני ופליאה כל פעם שרואים אדם לבן (Mzungu!). הם מאוד אוהבים שמביאים להם דברים כמו: בלונים, סוכריות (PIPI), עטים וכו'.

זנזיבר

החודשים יולי-אוגוסט נחשבים High Season (אבל לא ה- Peak) ולכן מומלץ כמה שיותר מראש כשאתם יודעים מה התכניות שלכם להמשך להזמין מראש (לפחות שבועיים מראש למקומות הטובים). אפשר לעשות את זה מהארץ ואפשר תוך כדי תנועה בטנזניה. קחו בחשבון שמהארץ יהיה יותר קשה להתמקח (למרות שגם את זה עשינו במיילים) וכשמדברים איתם בטלפון או מגיעים לדלפק אפשר לקבל הנחה גדולה יותר, בטח כשמדובר על מספר לילות באותו מקום באופן משמעותי.

סטון טאון

החלק העתיק בזנזיבר טאון, העיר המרכזית הסמוכה לנמל ומהווה מתחם נחמד של סמטאות עתיקות, בהן שווקים וחנויות לתיירים בעיקר. אפשר לקחת סיורים מודרכים בתשלום לנקודות האטרקטיביות (שוק העבדים, מוזיאונים, שוק התבלינים וכו'). לנו לא התחשק עוד להתעסק עם מדריכים וחרשנו ב- 3-4 שעות ברגל את כל הסמטאות. אין פה המלצה גורפת – פגשנו אנשים שנשארו שם 3 ימים ונהנו ולנו רק היה חשק כבר להגיע לחופים ועדיין הרגשנו שמיצינו את המקום.

הגעה: מלושוטו לקחנו אוטובוס לעיר טנגה (4 שעות, 6000 שילינג) ומשם המראנו בספק דאון ספק מטוס ריסוס (ישבתי ליד הטייס!) ביחד עם עוד 10 אנשים לזנזיבר, אחרי נחיתה באי Pemba (100 דולר לבן-אדם, חברת Coastl – לקחת בחשבון מגבלה של 30 ק"ג לזוג) סה"כ 45 דק'. יש אפשרות מלושוטו לקחת אוטובוס לדאר-א-סאלם (5.5 שעות, 10,000 שילינג) ולהמריא משם (70 דולר) או לקחת מעבורת מהירה של 2.5 שעות (30 דולר). מארושה טיסה עולה בערך 130 דולר.

לינה: ישנו לילה אחד בסטון טאון אחרי שנחתנו שם בחמש בערב. לקחנו חדר ב:

http://www.dhowpalace-hotel.com/ (דואו זה השם של סירת הדייגים בזנזיבר) – מלון יחסית מפואר בסטון טאון (90 דולר אחרי הנחה 10%). בריכת שחייה, חדרים ענקיים ומפנקים (קשה היה לראות את המיטה השנייה מהמיטה שלי), נמצא בסמוך לנמל במיקום מעולה. מהגג שלו אפשר לראות שקיעה מדהימה.

הסעות לחופים: אפשר לקחת תמיד Daladala בזול (ראה התייחסות בלושוטו), אבל עדיף להזמין מיניבוס-תיירים שעושה איסוף מהמלונות. לא משנה מה תעשו אל תזמינו מהמלון אלא תחפשו סוכנות נסיעות (אחת מני רבות בעיר). המלון שלנו ביקש 15 דולר לבן אדם (מונית רק לנו רצו 30...) ואילו בסוכנות 8 דולר לבן אדם.


Nungwi Beach

החוף ממוקם בצפון האי כאשר יש לו צד מערבי וצד מזרחי. הצד המערבי הוא הצד ה"חי" יותר. רוב המלונות נמצאים בצד הזה והוא היחידי שמקיים סוג של חיי לילה (מלבד מסיבות בימים מסוימים בחוף Kendwa הסמוך. בכלל, ה"מסיבות" על החוף שמתרחשות אחת לכמה זמן מורכבות בדרך כלל מ- 60% מקומיים). אני בכוונה מעדן את המונחים כי מי שמצפה לערבים של תאילנד עלול להתאכזב. רוב האוכלוסייה המגיעה לאיזור הזה מורכבת מזוגות בירח דבש, קבוצות תיירים גדולות מאירופה (לרוב איטלקים) שעושות הכל ביחד (אפילו כבשו כמה מלונות שם), משפחות וקצת חברים שמטיילים (כמונו). לכן, חיי הלילה שם מסתכמים לרוב בארוחת ערב ויציאה ל"פאב" המקומי ממש על החוף שמראה סימני גסיסה בסביבות 11 בלילה. הצד המזרחי מיועד לרוב לזוגות ו"מתבודדים" או סתם כאלה שרוצים יותר שקט. בנוסף, החופים המערביים קטנים וצפופים יותר והגאות והשפל (שמשתנים פעמיים ביום!) מגיעים להפרשים של 4 מ', כך שלפעמים יוצא שאחרי שעתיים על החוף כל המתרחצים פזורים על 5 מ"ר. בצד המזרחי החופים הרבה יותר רחבים והרבה יותר נטושים. החופים עצמם הם קסומים – מים שקופים שהופכים לטורקיז וחולות לבנים – חלום.

לחוף Kendwa אפשר ללכת ברגל בשפל (עדיף רק ביום) והוא הרבה יותר סימפטי לרחצה מפאת גודלו (צד מערבי). תשימו לב להרבה מציקנים על החופים שיציעו לכם כל דבר: טיולי שנורקלינג לאי מנמבה, טיולי דייג עם מקומיים, שחייה עם דולפינים, מוניות-סירה, מזכרות, וכו'. צחקנו שם על זה שהטעות הכי גדולה שאתה יכול לעשות שם זה לקרוא בטעות שלט של איזו סוכנות על החוף – הוא לא יעזוב אותך יום שלם...

בהתחלה זה מוזר לראות מקומיים לבושים בבגדי שבט המסאיי (הקשר מקרי לחלוטין). מדובר במציקנים משודרגים שבדרך-כלל מסתובבים עם האיטלקים (שללא ספק שולטים באי – מגיעים בצ'ארטר הכל-כלול), אחרי שלמדו לדבר איטלקית שוטף ולמלא כל חסר שהם צריכים, כולל לתקשר עם המקומיים – תראו אחד כזה על כל 3-4 איטלקים כמו שומרי ראש.

לינה:Sunset Beach Resort (http://www.sunsetbeachzanzibar.com/) – היינו שם 6 לילות ואחרי שהם ביקשו 120 דולר ללילה הגענו להסכמה שנשלם 60 דולר ללילה (היה לנו מודיעין שהאיטלקים החרימו אותם והיו מלא חדרים ריקים...). נמצא מרחק 2 דק' הליכה ממרכז נונגווי-מערב, בריכת שחייה, חדרים קרובים לחוף, מים חמים, כילות, כספת בחדר. באמת מקום טוב למי שלא רוצה להשקיע מעל 100 דולר ולא רוצה להתכלב.

Langi Langi – מלון במרכז נונגווי-מערב במיקום מצויין. מחירים קצת יקרים והחדרים קטנים (90 דולר ללילה לזוג/2 מיטות). הבעלים שם חמוד מאוד והוא אוהב מאוד ישראלים – קוראים לו Sele והוא פינק אותנו כל ערב עם מנות על חשבונו (כולל שקשוקה מדהימה!). מי שמעוניין להזמין דרכו חדרים (המשרדים בדובאי ולכן זה בעיה להעביר כסף מראש) יכול ליצור איתו קשר באי מייל:
asantes@yahoo.com (הזמנות: 911000 773 255+).

מקומות זולים מומלצים באזור: ספינה (מאחורי מלון ה- Z היוקרתי), 40 דולר ללילה לזוג (מאוד בסיסי).

צלילות: בצד המערבי של נונגווי יש 4-5 חברות שמציעות כולן צלילה באותם אתרים. מבירור עם 3 חברות המחירים הם זהים. המועדונים המובילים הם: East Africa Divers (מדריך ישראלי – אורפז) וה- Spanish Divers (מדריך ישראלי – דוד). שניהם טובים וההבדל המרכזי הוא שלצלילות באי Mnemba לוקח להגיע שעה וחצי עם סירת דואו (ספאניש) ואילו עם סירת גומי מהירה לוקח חצי שעה (אפריקה). מצד שני, הספאניש מספקים ארוחת צהריים ואפריקה לא. לשיקולכם.

אנחנו צללנו עם אפריקה דיוורס (4 צלילות – 2 מהם באי מנמבה (מוסיף 30$ בגלל המרחק) = 210$ לבן-אדם, צלילת רענון עולה בנפרד – 30$). הם היו בסדר גמור ונהנינו מאוד מהצלילות (לא אוהב השוואות לסיני/אילת וכו' – יש מה לראות ולא התאכזבנו). את המקום מנהלים זוג גרמנים מבוגרים וחביבים (הבעל, מיכאל, מדריך משעשע במיוחד). בנוסף אורפז הוא אחלה גבר והוא שמח לעזור בלי קשר לצלילות (וגם פטר אותנו מלשלם על השכרת הציוד לצלילה). יש להם משרד במלון Z ממש מול המסעדה (Cinamon, האוכל לא שווה את המחירים) לפני המדרגות לחוף. הספאניש נמצאים ממש באמצע החוף המרכזי בנונגווי מערב.

מזג אוויר: נאמר לנו שם שיולי הוא החודש הכי טוב מבחינת מזג אוויר. באוגוסט היו לפעמים בקרים/ימים אפורים עם עננות גבוהה. התזוזה של העננים מהירה ולפעמים אפילו מטפטף בעונה הזאת (למרות שזאת העונה היבשה..).

זהו, היה לנו כיף גדול ומקווה שבעזרת הטיפים גם לכם!

אפשר לשלוח שאלות בכיף ל- Baroraviv@gmail.com.

תבלו.

היפו עייף באגם מניארהזברות בסרנגטי



מפל מקוזו - לושוטוזנזיבר - חוף נונגווי (בתמונה - דואו - סירת דייגים)




אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של avivbo2?

לכל הפוסטים של avivbo2 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

כתבה מעולה


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×