טננריבו - מפגש ראשון עם מדגסקר (חלק ראשון לטיול)

טננריבו (או טנה בקיצור), עיר הבירה של מדגסקר היא נקודת המפגש הראשונה של המגיעים למדינה דרך האוויר. היא עיר מיוחדת ללא ספק, עם צדדים חיובים ושליליים. מה שבטוח - מעניין בה.
ורדי פרידמן
|
תמונה ראשית עבור: טננריבו - מפגש ראשון עם מדגסקר (חלק ראשון לטיול)
Irina84/Dollarphotoclub ©

הקדמה: בוחרים במדסקר

הכל התחיל בזה שא`, בן זוגי לחיים ואהבת חיי החליט שהגיע הזמן לבקש חופש. אבל חופש ארוך, אמיתי, כמו אלה שהיינו לוקחים אחרי הצבא או באוניברסיטה, לפני שהתחלנו לעבוד בעבודות של גדולים, שבהן מקבלים 12 ימי חופשה (חוקיים) בשנה. א` מיד אמר "הודו", הוא היה שם כבר פעמיים, אני מיד סרבתי. "בוא ניסע למקום חדש, מקום ששנינו עדיין לא היינו בו". פתחנו אטלס. "בדרום אמריקה אני הייתי, בחצי אסיה אתה היית, בקריביים יורד גשם בקיץ"... היה חשוב שמרבית הטיול יהיה באזור חופים (לי), אבל גם לראות קצת תרבויות (לו)... מה עם אפריקה? מיד כשפתחנו את מפת אפריקה - לא היה ספק. הוא פשוט קפץ לנו מול העיניים, מדגסקר, יושב לו במלוא הדרו באמצע האוקיינוס ההודי, משוייך לאפריקה אך עם זאת מבדיל את עצמו במקצת, כאילו אומר "אני מיוחד".

התחלנו לקרוא עליו קצת: "מדגסקר הוא האי הרביעי בגודלו בעולם" (בערך בגודל של אנגליה), "בתקופת הדינוזאורים הוא ניתק מחופה המזרחי של אפריקה ומאז מפרידה בינו ובין יבשת האם שלו תעלת מוזמביק", זו אגב הסיבה לכך שרוב היצורים החיים והצומחים בו אנדמיים (יחודיים) לו. "ראשוני תושביו הגיעו מהאיים הפולינזיים, אינדונזיה ומלזיה לפני כאלפיים שנה. הם הביאו איתם תרבות, חקלאות ומסחר אסיאתים שהשתלבו במשך הזמן עם מנהגי המתיישבים השחורים שהגיעו מאפריקה. על כן ניתן לראות אנשים כהי עור בעלי עיניים מלוכסנות מעט, כמו גם אפריקאים של ממש, וכן הודים, פקיסטנים וערבים. בשנת 1500 הגיעו האירופאים הסקרניים במסעותיהם גם לגן עדן זה. פורטוגזים, הולנדים, בריטים וצרפתים, כולם רצו לחמוס את השפע המצוי באי ולהפוך את תושביו לעבדים... האחרונים ששלטו באי היו הצרפתים, עד שנת 1960 בה הוכרזה עצמאותו". "צרפתים?" זעקתי, "אנחנו אפילו מדברים צרפתית עכשיו, ואם הצרפתים היו שם, אפשר להניח שהם השאירו אחריהם מורשת גסטרונומית מרשימה". הפור נפל. נוסעים למדגסקר.

כשליבי עולה על גדותיו מאושר הלכתי לסוכנות טיולים, שם התאבנתי נוכח מחיר הכרטיס: 1400 אירו (תעשו את החישוב לבד) לכרטיס הלוך ושוב בעונת השיא (יולי-אוגוסט). בעונות המתות ניתן למצוא כרטיסים בחצי מחיר אבל אז מזג האויר פחות נעים (פחות נעים = גשם בלתי פוסק). לא נורא, חשבתי לעצמי, בשביל מה א` עובד כל כך קשה אם לא כדי שנוכל להנות מהחיים? (אמרתי כבר שאני מובטלת?). קנינו כרטיסים, הוצאנו ויזה (שגרירות מדגסקר, שכר טירחה של 35 אירו), קנינו תיק והתחלנו לספור את הימים. לא, לא עשינו חיסונים. בשגרירות מדגסקר נעלבו כששאלתי אם צריך לעשות חיסונים מיוחדים לפני הנסיעה. אם מישהו שנהנה לקחת לריאם סתם ליתר בטחון - שיערב לו.

לתחילת הכתבה

נחיתה בטננריבו

טסנו מפריז, 12 שעות, טיסה ישירה לטננריבו, עיר הבירה, הנמצאת במרכז המדינה, באזור שנקרא "haute plateaux" - "אדמה גבוהה" (1000-2000 מטר מעל פני הים). פירוש שמה של העיר הוא "עיר האלף (לוחמים)". בשנת 1610 כבש המלך אנדריאנג`קה, את מה שהיה עד אז כפר קטן, ובנה את ארמונו על הגבעה הגבוהה ביותר. 385 שנים עמד הארמון על תילו. מלכים קמו ונפלו, כובשים זרים עברו בעיר, מלחמות מבחוץ והפיכות מבפנים והארמון עומד, עד יום הבחירות המקומיות ב-1995 כששריפה שפרצה בארמון הרסה אותו עד היסוד. דבר לא נותר מלבד השלד שהיה בנוי מאבן (כל הארמון היה בנוי מעץ שהובא על ידי עבדים מכל קצוות המדינה). היום כבר החלו בשיפוץ ושיחזור הארמון ואת המבקרים מקבל בכניסה שלט מאיר עיניים שמזהיר משימוש באש. בעיר חיים כשני מליון תושבים. זו העיר היחידה הגדולה במדגסקר ובה נמצאות השגרירויות, האוניברסיטאות, הבנקים הגדולים וכו`.

בניגוד לטיול הקודם שלי, החלטתי לעשות קצת תחקירים על מדגסקר. גלשתי שעות ברשת, קראתי את כל ה"לונלי פלנט" עוד לפני הנסיעה, דמיינתי אי טרופי שטוף שמש, פינטזתי על ארוחות שחיתות, ראיתי את עצמי שוכבת על כסא נוח באחד מהרזורטים הרבים שקראתי עליהם לוגמת קוקטליים.. איכשהו, בין כל המידע הרב הזה פרט אחד קטן (אך משמעותי) לא נכנס לי לתודעה - מדגסקר היא מדינת עולם שלישי. את השוק מהעיר קיבלנו בבוקר. יצאנו מהמלון המטופח אל הרחוב, שם כמעט נדרסנו על ידי מונית, רנו 4 מקרטעת עמוסה בשישה אנשים (בהמשך שברנו את השיא, נסענו ברכב דומה 8 אנשים!). מילא דרסה, שובל העשן השחור שפלטה עמד באויר עוד הרבה אחריה שהיא נעלמה. בכלל, לא רק שהדלק מאוד יקר במדגסקר, הם מעולם לא שמעו על דלק נטול עופרת, לכן נאלצנו ללכת בעיר תוך נפנוף ידיים, שנועד לעזור לנו לראות מבעד למסך העשן, ולהכניס קצת אוויר נקי לריאות. מצד שני, אולי עדיף לא לנשום כי הריח בעיר לא מומלץ לנשים הרות, ילדים וכל יצור חי....  אבל אם מתעלמים מהריח, הצפיפות, המוני חסרי הבית והזונות שפושטות על הרחובות בלילה - זוהי עיר מיוחדת במינה. טננריבו (או טנה בקיצור) משקפת את העם החי בה - יש בה הכל, מכל וכל, הכל בערבוביה חסרת סדר והגיון. מסריחה מצד אחד ובעלת שפע גסטרונומי מהצד השני, תושביה חביבים וידידותיים להפליא, רובם עניים מרודים אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, שמחים וצחקנים.

הטיול ברחבי העיר מומלץ לבעלי כושר קרבי בלבד. יש כמה כבישים ראשיים בהם דוהרים נהגים מלגשים חסרי רשיון נהיגה אולם רוב התושבים עושים את דרכם ברגל, מה שאומר טיפוס קשה ובלתי נגמר של מדרגות. מדרגות אבן צרות, מדרגות אדמה חלקלקות, שבילים ללא מדרגות בכלל... אם תוסיפו למשוואה את אויר ההרים הדליל בחמצן והשחור-שחור הזה הנפלט מהמכוניות, לא פלא שעצרנו לנוח כל 10 מדרגות (טוב, אנחנו גם לא ממש בכושר... מודה...). אולם אחרי שצולחים את שבילי המרדגות הרבים, אחרי שעונים בחזרה "בונז`ור" לכל עובר אורח (כבר אמרנו שהמלגשים הם עם סימפטי במיוחד?), אוכלים בדוכני אוכל מקומיים המציעים מגוון של מטוגנים למיניהם, ועוברים בין בתים מטים לנפול וחצרות מעופשות מצד אחד ובתים מסוגננים מאחורי חומות גבוהות מהעבר השני - משקיפים על עיר יפהפיה, המקיפה אגם גדול (ומסריח במיוחד) שבליבו עומדת אנדרטה לזכר המתים, שווקים צבעוניים ובתי קומות הבנויים מסביב לאגם, בתים קטנים הפזורים על הגבעות הרבות מסביב ושדות אורז הנותנים נגיעות של צבע ירוק בין האדום של האדמה והכחול של השמיים. רבים מהבתים בעיר (וכן בכפרים מסביב) בנויים מאדמת חומר אדומה המאפיינת את האזור, ובזמן שקיעה העיר נצבעת בגווני אדום ורוד וזהב מרהיבים.

עונת החורף במדגסקר היא העונה היבשה, שיותר קל לטייל בה. הנהרות לא עולים על גדותיהם, הכבישים (שלושת הכבישים במדינה...) לא מוצפים ושמורות הטבע לא בוציות. אולם טנה, מפאת גובהה, קרה מאוד בלילה. להזכירכם, הגענו מפריז, היינו אכולי געגוע לחום, עורנו הלבן שיווע לשמש והוא זה שהכריע מה יהיה הצעד הבא - נוסי בה (nosy be) "האי הגדול", בצידה הצפון מערבי של מדגסקר, לא רחוק מהיבשת. כל תייר צרפתי שמכבד את עצמו מכיר את המקום, אמרת נוסי בה אמרת חופש. נפרדנו מטנה בהבטחה לחזור (לא היתה ברירה, הטיסה חזרה לפריז יוצאת רק משם) ומיהרנו בעקבות השמש, החום והחופים.

הגענו לנוסי בה ובבוקר הראשון שלנו באי - נשדדנו...

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×