טרק בפארק דנאלי - אלסקה

פארק המדינה דנאלי, האח הקטן של הפארק הלאומי דנאלי, מספק כמה מהנופים המרשימים ביותר באלסקה ארה``ב, אם אתם נכונים להתמודד עם היתושים האימתניים, הדובים והקור בעמק בעל השם הלא מבטיח Bitch Creek...
עופר גלמונד
|
תמונה ראשית עבור: טרק בפארק דנאלי - אלסקה
Depositphotos/Harvey Ster ©

פארק דנאלי

נתיב: דרך Little Coal Creek, אגם Byers משך הטרק: שלושה- חמישה ימים. דרגת קושי: בינוני- קשה תלוי במזג אוויר. הצטיידות: נעלים, אוהל וביגוד אטימים לגשם, שק שינה חם ותרסיס חזק נגד יתושים. את האוכל עדיף לקנות באנקורג` או בפיירבנקס. עונה: אמצע יוני עד אמצע ספטמבר.

הפארק הלאומי דנאלי Denali National Park הוא מוקד המשיכה העיקרי למטיילים באלסקה והם מצטופפים בפתחו במשך עונת הקיץ הקצרה, בהמתנה לקבל אישור לטייל בו. רק מעטים מהם שמים לב ל"אח הקטן"- פארק המדינה דנאלי Denali State Park הנמצא מדרום מזרח לפארק הלאומי. אזור זה הוא אחד הסודות השמורים היפים של אלסקה והנופים שלו הם מהמרשימים ביותר שראיתי. מסלול הליכה העובר בחלקה המזרחי של השמורה מכונה Kesugi Ridge Route והוא ללא ספק גולת הכותרת של הפארק. יומיים עברו מהרגע שפגשתי את יניב ואת אסף בעיר אנקורג` Anchonage ועד שמצאנו את עצמנו מתנהלים באיטיות צפונה לכיוון פארק דנאלי. מיקומו של הפארק, כ-250 ק"מ צפונית לאנקורג`, הופך אותו לאחד המקומות הנגישים ביותר לטרקים באלסקה.

בשעה עשר בלילה הגענו לרחבת העפר המסמנת את נקודת ההתחלה של הטרק Little Coal Creek Trail . בכל מקום אחר היינו מקימים את האוהלים, אך באלסקה השעה עשר בלילה היא זמן קסום. השמש של הקיץ הצפוני כמעט ואינה שוקעת אלא יורדת מעט מתחת לאופק, צובעת את העולם באור דמדומים למשך מספר שעות וכבר בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר היא עולה בחזרה. מאושרים מההזדמנות לחלץ את העצמות לאחר יום ארוך של טרמפים, החלטנו להתחיל ללכת מיד. אור בין ערביים, הדרך המתפתלת בינות לסבך הירוק, המים הזורמים- אלסקה נתנה לנו את ההצגה שרק היא יודעת לתת.

היתושים והשבילים

מהר מאוד גילינו שאנחנו לא הנהנים היחידים בשטח. היתושים המקומיים ("הציפורים הלאומיות של אלסקה") עטו עלינו עם כל עצירה, ששים על ההזדמנות לטעום משהו חדש ומזמזמים באושר סביבנו. זה אולי המקום לספר שתשובי אלסקה נוהגים לחלק את יתושי ארצם לשני סוגים עיקריים: הסוג האחד קטן מספיק על מנת לחדור מבעד לחרירי הרשת בחלון והסוג האחר גדול מספיק כדי לפתוח את הדלת בעצמו. אין בכוונתי לקבוע כאן מי מהסוגים הוא הגרוע ביותר- זוהי סוגייה המסעירה את אלסקה מזה זמן רב- אך אין לי ספק ששני הסוגים היו שם באותו ערב. עד מהרה הגענו אל מעל לקו היער, לשטח פתוח של טונדרה אלפינית. משם השקפנו אל צדו הדרומי של רכס אלסקה Alaska Range שהוא למעשה השלוחה הצפונית של שרשרת הרי הרוקי. הנוף שנתגלה לעינינו היה מהמם: צוקי גרניט נישאים, קרחונים ופסגות מושלגות שמילאו את האופק. ואנחנו- כמחווה למקום יפה במיוחד ובהתאם לרוח הטיול- הקמנו אוהלים והלכנו לישון.

בבוקר השכמנו לצעוד באיטיות דרומה ולשמחתנו גילינו שהמסלול לא קשה במיוחד. השביל התפתל לאורך קו רכס של גבעות מתונות הזרועות באוסף יפיפה של בריכות אלפיניות. הר מקינלי Mckinley המשתקף בהן אילץ אותנו לעצור להפסקת אוכל כדי להצטלם ליד כל אחת מהן. ההליכה בפארק היא לעיתים בנתיב מטושטש, כאשר הכיוון הכללי מסומן ברוג`ומים שהוקמו בידי פקחי השמורה. זוהי צורת סימון המאפשרת מעקב אחר הדרך גם כאשר מזג האוויר בעייתי והקרקע מכוסה שלג וגם כאשר הדרך עוברת בשטחים מסולעים שבהם אין אפשרות לראות נתיב על הקרקע.

ביום השני הגענו לערוץ עמוק המכונה Bitch Creek, מדובר בערוץ נבזי, אשר חצייתו כרוכה בירידה ובעלייה ממושכת, במעבר דרך אזור בוצי במיוחד ובהליכה בסבך קוצני. לא הופתענו כשגשם כבד תפס אותנו בדיוק כשעברנו בנחל ונאלצנו להקים מחסה ולעצור למשך זמן קצר. תוצאותיו של גשם זה התבררו עוד באותו ערב: יניב שיצא לטרק ללא מכנסי גשם, נרטב כולו ולאחר שעצרנו בסופו של דבר בצדו השני של הערוץ, היה ברור כי השילוב המדאיג של עייפות, לחות, והקור החלו להשפיע עליו. היינו על רכס חשוף בטמפרטורה שהתקרבה במהירות לאפס מעלות ויניב- שעד אז קיטר בהתמדה לאורך כל העלייה החל לפתח אדישות מדאיגה לסביבתו, סממן מובהק למכת קור. למזלו ולמזלנו היה ברשותנו סט בגדים יבש, מוכן עבור מקרים כאלה בדיוק וכאשר יניב הופיע מחדש בפתח האוהל אחרי שהייה קצרה בשק"ש הוא כבר היה שמח וטוב לב. מאוחר יותר לאחר ארוחת ערב דשנה שישבנו מסביב לסיר שוקו מה ביל הוא סיפר על הזיות שאפפו אותו בזמן שהיה באוהל, בעיקר הזיות מהסוג המוכר כ"הזיות-דובים-מרחרחים-לי-את-הרגל".

למחרת לאחר מנוחה ארוכה, המשכנו בהליכה לאורך הרכס ובסופו של דבר לאחר תצפית אחרונה המשכנו עם השביל היורד בתלילות אל אגם ביירס Byers, שם נפגשת הדרך עם הכביש הראשי צפונה, בנקודה שהיא גם נקודת הסיום של הטרק.

שלוש דרכים לחזרה

לאורך הטרק יש שלוש דרכים היורדות מן הרכס ובהן ניתן כדי לחזור אל הכביש: הראשונה, במרחק יום הליכה מנקודת ההתחלה, נקראת Ermine Hill Trail והיא הדרך שנבנתה במיוחד כדי לאפשר ירידה מהרכס במקרה של מזג אוויר גרוע. רמת התחזוקה שלה אינה גבוהה והיא אינה מומלצת כחלק מהטרק. היציאה השניה- במרחק יומיים- שלושה מנקודת ההתחלה (לקח לנו ארבעה ימים)- היא Byers Lake Trail. ניתן להאריך את הטרק ביום ולהמשיך ללכת לאורך הרכס, אך הירידה במקרה הזה תהיה כרוכה בהליכה דרך הערוץ בעל השם המעיק משהו Troublesome Creek. שמו של ערוץ ניתן לו בשל הדובים השחורים הנמשכים כל קיץ אל הדגים שבו, וזו גם הסיבה שהוא נסגר לתנועת מטיילים מספר פעמים בכל קיץ. ככלל, דובים אינם מהווים בעיה לאורך הטרק , אך מומלץ להתעדכן על ידי הרנג`רים המקומיים לפני היציאה בנוגע לאירועים האחרונים.

בסופו של דבר נדמה לי שהטיול באלסקה שונה מטיול בכל מקום אחר. בניגוד לאזורים אחרים בעולם, שם ההליכה היא בין ישובים והמפגש עם אנשים הוא חלק מהטרק, אלסקה מעניקה להולך בה את חווית הטבע האולטימטיבית, לטוב ולרע. מזג אוויר הפכפך, בעלי החיים המקומיים- מיתוש ועד דוב ואתגרים רבים נוספים- כולם עלולים לגרום בעיות ודורשים תשומת לב והכנה מוקדמת. אולם המפגש עם שמש חצות , עם נוף המהמם של ההרים והקרחונים או עם בעלי החיים הייחודיים למקום, יוצר תחושה של חיבור מוחלט לטבע ושל טיול בעולם קסום שכבר כמעט נעלם לחלוטין. תחושה זו היא שגורמת למטייל באלסקה להתאהב בה ולא לשכוח את החוויה לעולם.

כתב וצילם: עופר גלמונד מתוך "יבשות" מספר 10 טבע דברים

עופר גלמונד, מדריך טיולים וצלם, בעבר תושב אלסקה וקנדה והיום תושב צפון ת"א. מתמחה בייעוץ, תכנון והדרכת טיולים לאלסקה ולרוקיס הקנדיים. אתר אינטרנט: ofergelmond.com

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לצפון אמריקה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×