טרק בשמורת הפיינה- צ`ילה

בקצה הדרומי של יבשת אמריקה הדרומית נמצאת אחת משמורות הטבע היפות בעולם: הפארק הלאומי טורס דל פיינה. בפארק יש יותר מ-200 ק``מ של שבילים ומסלולי הליכה, העוברים במגוון מדהים של נופים- אגמים בשלל צבעים, קרחונים, מפלים, צוקים נישאים, יערות עבותים ומרחבים פתוחים.
מגזין טבע הדברם
|
מפה
תמונה ראשית עבור: טרק בשמורת הפיינה- צ`ילה

רקע לטרק

נתיב: המסלול ההיקפי בשמורת הפיינה.
משך הטרק: שבעה עד עשרה ימים.
דרגת קושי: בינונית
עונה: הקיץ הצ`יליאני, כלומר חודשים דצמבר עד מרץ.
הצטיידות: ניתן לקנות מזון בפורטו נטלס, וכן אמצעים לטיהור מים. יש צורך בציוד מחנאות הכולל שק שינה חם ואוהל עמיד בפני מים. את כל הציוד ניתן לשכור שם. כדאי להצטייד במפה טופוגרפית 1:100,000 של השמורה אותה ניתן להשיג בפורטו נטלס או בכניסה לפארק.

בקצה הדרומי של יבשת אמריקה הדרומית נמצאת אחת משמורות הטבע היפות בעולם: הפארק הלאומי טורס דל פיינה Parque National Torres Del Paine. הפארק משתרע על שטח של יותר מ 1600 קמ"ר, ויש בו יותר מ-200 ק"מ של שבילים ומסלולי הליכה, העוברים במגוון מדהים של נופים- אגמים בשלל צבעים, קרחונים, מפלים, צוקים נישאים, יערות עבותים ומרחבים פתוחים. פירוש השם פיינה בשפת ילדי האזור הוא כחול. טיול ברחבי השמורה מראה כי הצבע הכחול על כל גווניו אכן שולט בה. הפארק הלאומי טורס דל פיינה נמצא במרחק 400 ק"מ מהעיר פונטה ארנאס Punta Arenas בירת מחוז מגלן Magellanes הצ`יליאנית, וכ 150 ק"מ מן העיירה פורטו נטלס Puerto Natales המהווה בסיס להתארגנות וליציאה לטיולים בשמורה.

הנסיעה מפורטו נטלס נמשכת כשלוש שעות, בדרך עפר כבושה, במרחבי השממה העצומים של פאטאגוניה. מעט אחרי היציאה לדרך אפשר לעצור לביקור "בכיסא השטן", גוש סלע תלכיד, קונגלומרט, בצורת שרפרף גדול, ובמערת המילודון Cueva Del Milodon שהיא חלל ענק בתוך מצוק. משם יש לעשות עוד דרך ארוכה למדיי במישורים סחופי רוחות, אך הנוף המונוטוני נשבר כשמרחוק מופיע לפתע הגוש המצוקי הגדול של הפיינה, הנמצא בלב השמורה.

היווצרות הגוש המצוקי היא תוצאה של קימוט שכבות סלע עקב פעילות טאקטונית, לפני כ-12 מיליוני שנים. זהו גוש גדול של סלעי גרניט, שפרץ למעלה דרך שכבות רכות של סלעי משקע, ונשאר בולט לאחר שהסלע הרך סביבו התבלה ונסחף. במרכז הרכס מתנשאים מגדלי הפיינה Torres Del Paine, אשר העניקו לפארק את שמו. אלו הם שלושה מצוקי גרניט שגובהם בין 2600 ל 2850 מטרים מעל גובה פני הים. לעיתים קרובות מכוסות פסגותיהם בעננים, אולם למראה המגדלים המתנשאים מעל סביבתם ביום בהיר, אין פלא שהם הפכו לסמלו של המקום. בנוסף, כולל הפיינה את פסגות הפיינה גרנדה Paine Grande, פסגת האדמירל Nieto וקרני הפיינה Cuernos Del Paine שהם קירות מרשימים המורכבים מסלעי גרניט בהירים שבראשם שכבת סלע כהה.

שמורת הפיינה היא מקום לבעלי חיים רבים. ניתן לפגוש בה את הגואנקו, אחד מארבעת בני משפחת הגמליים החיים בדרום אמריקה, שועלים, ארנבות, ולעיתים נדירות גם פומות. בשמורה יש עופות רבים, כמו הננדו Rhea הדומה ליען קטן, פלמינגו צ`ילה, אווזי בר וברווזים שונים, ברבורים שחורי צוואר, נקרים אדומי ראש וקונדור האנדים, הדורס בעל מוטת הכנפיים הגדולה בעולם, מרחף מעל.

לתחילת הכתבה

מסלול הטיול

אפשרויות הטיול בשמורה רבות ומגוונות. על התרמילאים אהוב במיוחד המסלול המעגלי הארוך, המקיף את הגוש המצוקי כולו, אבל יש גם מסלולים קצרים וקלים. לאורך המסלול יש אתרים קמפינג ובקתות לשימוש המטיילים. ניתן להתחיל ליד בניין מנהלת הפארק בדרום אגם פאוהה Peohe, או בכניסה לפארק על יד לגונת אמרגה Laguna Amarga. צריך להירשם בעת הכניסה לפארק, ועל פי הנחיות עובדי השמורה אסור לטרק לבד. מומלץ להתחיל במסלול כנגד כוון השעון. מהכניסה לפארק הולכים כשעתיים עד לבקתה של לגונה אמרגה, ומשם עוד כשעה וחצי עד לחווה בה ניתן לעצור למנוחה. החוות המקומיות מכונות אסטנסיה Estancia. מכאן הולכים כשלוש וחצי שעות עד לאגם קטן שלמרגלות הטורס. השביל מסומן, אך לקראת סופו יש טיפוס לא קל במעלה דרדרת של אבנים וסחף שנוצרה על ידי גלישת קרחון קדום. הנוף הנשקף מלמעלה מדהים: מגדלי גרניט עצומים, ביניהם שלג שטרם הפשיר, ולמרגלותיהם לגונה קטנה שלמימיה גוון אפרפר.

לאחר הירידה חזרה למחנה אוספים את הציוד ומתחילים להקיף את הרכס, מאחורי קרני פיינה. הדרך עוברת בעמק בו מתפתל נהר הפיינה. בדרך אגמים, מפלים וערוצים בשלל צבעים. על שפת אגם דיקסון אפשר להשקיף על קרחון דיקסון שהוא אחד משני הקרחונים הגדולים הנמצאים בחלקו המערבי של הפארק. הדרך עוברת בחלקה ביער עצי אלון. גזעים גדולים שנפלו חוסמים לא אחת את השביל, עדות לסערות החורף ולרוחות החזקות המנשבות לעיתים קרובות באזור. לפעמים יש לחצות ערוצים על גבי גשרים מסודרים או מאולתרים. הקטע הנחשב לקשה ביותר במסלול הוא המעבר ההררי, פאסו Paso, ג`ון הנרי. העלייה לא קלה, אך כשמשקיפים לקרחון גריי הנשקף במלוא הדרו ההרגשה נפלאה. הירידה לעבר הקרחון קשה, בעיקר בגלל הרוחות הקשות המנשבות באזור, שגרמו לא אחת למותם של מטיילים. רוח נגדית, לעומת זאת, יכולה להאט מאוד את קצב ההליכה.

לאחר שעוברים את הקטע החשוף, מגיעים שוב ליער. עוד ירידה קלה, ומכאן ממשיכה הדרך לאורך הקרחון, עד למקום בו הוא נושק לאגם גריי. ההליכה לצד הקרחון מאפשרת לבחון את הצורות והגוונים השונים של הקרח. על האגם צפים גושי קרח בגדלים שונים שניתקו מהקרחון. מכאן הדרך ליציאה קצרה, אולם ניתן להמשיך ולטייל בשמורה. ההליכה לאגם פינגו Lago Pingo, למשל, יפה מאוד ומאפשרת מפגש עם בעלי חיים רבים. מסלול מומלץ נוסף מוביל ללב הגוש המצוקי, אל מתחת לקרני פיינה. השביל מוליך מפאוהה לקרחון פרנסס Ventisquero Frances ומשם ממשיך ועולה מתוך היער לאזור חשוף יותר בו נמצא "המחנה הבריטי" Campamento Britanico למרגלות הסכין החד של קרני פיינה. הנוף הדרמתי הופך את השמורה ליפה ביותר אך אסור לטעות ביופי הזה. חשוב לזכור כי זהו אזור לא קל לטיול, הידוע לשמצה ברוחות המנשבות בו. לכן חשוב מאוד לטייל בקבוצות ולעולם לא לבד..

יוצאים לטרק הטורס דל פיינה? כל מה שחשוב לדעת באתר "עפתי" >>

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×