יוון - מהיבשה לאיים ובחזרה

היום זה ברור, היעד החם, בימים של פוסט טורקיה, הוא יוון. מדינת הכחול לבן מבטיחה נופים מרגשים, מארחים מסבירי פנים וחופים שמגדירים מחדש את הצבע הכחול. בני הזוג סוי בחרו את יוון כיעד לירח הדבש, אחרי 29 ימים שבילו במלונות חלומיים, נסיעות בדרכים פתלתלות, מפולות סלעים, מזג אוויר מגוון והרים עוצרי נשימה, הם בחרו לשתף אתכם במסלול הבלתי נשכח.
ערן סוי
|
תמונה ראשית עבור: יוון - מהיבשה לאיים ובחזרה
© אביטל ישראל

באמצע אוקטובר 2009, יצאנו, זוג בשנות ה-30 לחייו ונשוי טרי לירח דבש ביוון במשך חודש ימים. הבחירה ביוון נראית אולי תמוהה, והתגובה הראשונה של רוב האנשים היא "יוון? מה יש לעשות שם חודש שלם?", אבל בראיה לאחור, כשאני נזכר ביערות העבותים, החופים הצלולים, האוכל המשגע והאנשים הנפלאים, אני יודע שזאת הייתה בחירה טובה. מצד שני, אולי השורשים היווניים שלי והקרבה לארץ השפיעו גם כן. לפני כל טיול שלנו, אני אוהב לעשות שיעורי בית עד הפרט האחרון. נכון, לפעמים רוצים לשנות מסלול ברגע האחרון, או להשאר עוד יום במקום קסום, אבל אני מעדיף לנצל את היום עד סופו ולהמנע מלחפש מקום לינה בכפר מבודד באמצע הלילה. החלטנו לחלק את הטיול לשניים: כשבועיים ב - "יבשה" ועוד כשבועיים ב - "איים". התחלנו מאתונה והקפנו כמעט את כל יוון, דרך חצי האי פליון, סלוניקי, אגמי פרספה, מטאורה, זגוריה, אווריטניה, וחזרה לאתונה. בדרך אפילו הספקנו לקפוץ גם לקורפו ולבסוף קינחנו בנקסוס וסנטוריני. אז אם אתם בעניין של חודש לא שגרתי בכפרים ציוריים, טברנות הרים ואגמים, בואו והצטרפו אלינו, אנחנו מתחילים.

ימים 2 - 1: מאתונה לחצי האי פליון



יום 1 - הטיסה הקצרה מהארץ לאתונה עברה בקלות ולאחר שלקחנו את הרכב התחלנו בנסיעה, ארוכה יחסית, ליעד הראשון, חצי האי פליון. את הרכב הזמנו מראש דרך חברת EconomyCarRentals.com, האתר שלהם קצת מעצבן אבל הם מספקים את הביטוח הכי טוב (כולל ביטול השתתפות עצמית מלאה) ובמחיר מצוין. כיוונו את ה-GPS לפורטריה (Portaria), העיירה בה נבלה את הלילה, והתחלנו בנסיעה בחשש מה מפני סיפורי הזוועה ששמענו על תרבות הנהיגה היוונית. חוץ ממעט תנועה סביב אתונה, הנסיעה, שארכה כארבע שעות, עברה בסדר גמור. היוונים לא נוסעים יותר גרוע מהישראלים ובכלל, לאורך כל הטיול הרגשנו בטוחים מאוד בכבישים מבחינת נהגים אחרים, איכות הכבישים עצמם זה כבר סיפור אחר לגמרי. בדרך גילינו מנהג מוזר - בכבישים של נתיב אחד לכל כיוון, כמעט כולם נוסעים עם חצי רכב על השוליים וחצי על הכביש. בצורה כזו נהגים מהירים וחסרי סבלנות יכולים לעקוף בנוחות, בלי לפלוש לנתיב הנגדי או לעבור קווי הפרדה לבנים, ולא נוצר מצב בו לאורך קילומטרים רבים כולם תקועים אחרי משאית איטית במיוחד.

חצי האי פליון מאופיין בעיירות הרריות וכפרים קטנים, ביערות הנושקים למפרצים צלולים ובכבישים פתלתלים. ברגע שעברנו את וולוס, העיר הגדולה באזור, והתחלנו לטפס לכיוון פורטריה, הכבישים הפכו צרים ותלולים במיוחד, והעבודות בכבישים, שחסמו לעיתים את הנתיב, לא הקלו על הנהיגה. בשעות אחר הצהריים הגענו למרכז העיירה; רחוב צר, מרוצף באבנים עם מספר חנויות לתיירים ומזרקת אבן קטנה. לקח לנו מספר דקות לגלות את המלון, Hotel krista, שהסתתר בסמטה צרה ליד כיכר שקטה ופסטורלית עם עץ דולב גדול במרכזה. כבר כאן גילינו שסחיבת המזוודות למלונות לאורך הטיול הולכת להיות משימה לא פשוטה. רב המלונות והחדרים להשכרה (דומאטיה) ממוקמים בדרך כלל בקצה גרם מדרגות אינסופי או בקצה סמטה לא מרוצפת. המלון בכלל, והחדר שקיבלנו (למרות שהיה בקומה עליונה, בקצה שני גרמי מדרגות צרים) בפרט, היו מקסימים בצורה בלתי רגילה. על המיטה חיכתה לנו סלסלה קטנה עם שוקולדים ובקבוקונים של ציפורו – השנאפס של יוון. בכדי לנצל את שעות האור האחרונות של היום, מיד נסענו לטייל בעיירה השכנה מקריניצה (Makrinitsa). העיירה המנומנמת שוכנת מרחק של חמש דקות נסיעה מפורטריה ומאופיינת, כמו שאר העיירות באזור, בבתי אבן עם גגות מרעפי אבן צפחה. טיילנו טיול קצר ושקט בין בתי העיירה, וזכינו לתצפית נפלאה על וולוס השוכנת למרגלות ההר. חזרנו למלון ולאחר מקלחת מהירה ירדנו לארוחת ערב במסעדת המלון, הנמצאת ליד הכיכר. באזורים הכפריים ביוון מקבלים, חוץ מפרוסות הלחם הרגילות, גם קנקן מים צוננים מהמזרקות הרבות שנמצאות בכל פינה, במקרה זה המזרקה הייתה ממש ליד השולחן שלנו והמלצר פשוט מילא את הקנקן במים והניח אותו על שולחננו. האוכל במקום מומלץ ביותר וארוחת הבוקר שקיבלנו הייתה אולי העשירה ביותר בכל הטיול: בורקסים, מאפים, גבינות, ירקות ועוד כיד המלך.

פליון. צלם: ערן סוי


יום 2 - את יום המחרת הקדשנו לטיול בעיירות הנמצאות בצד המזרחי של חצי האי. למרות המרחקים הקצרים, הנסיעה קשה למדי ולוקחת זמן רב בגלל הפיתולים הרבים והכבישים הצרים. מקום הלינה הבא שלנו היה על שפת הים בעיירה אגיוס יואניס (Agios Ioannis) ובחרנו לנסוע לשם בדרך הדרומית העוברת במיליאס (Milies). אזור זה נקרא בירת התפוחים של יוון ואכן, לאורך כל הדרך עברנו מטעי עצים עמוסים בפרי ונתקלנו במקומיים רבים העוסקים בקטיף. בדרך הספקנו לעבור בקיסוס (Kissos) ובאגיוס דימטריוס (Agios Dimitrios), עיירות נחמדות לטיול קצר בסמטאות הקצרות. בלי אטרקציות מיוחדות. בשעות אחר הצהריים, אחרי ירידה פתלתלה מקצה ההר לגובה פני הים, הגענו לבסוף אל המלון, Kentrikon. אחד מהיתרונות של טיול בתקופה פחות מבוקשת הוא כמות התיירים הקטנה, וכך זכינו לשדרוג החדר שהזמנו לסוויטה מפנקת, שכמובן הייתה בקצה המלון הבנוי על מדרון ההר. הספקנו ללכת לטיול קצר בחוף הים הצמוד ואני אף נכנסתי לטבילה קצרה במים הקרים. לאורך הטיילת הקצרה בחוף ישנם מספר מסעדות באיכות סבירה אך לא יותר מכך.

לתחילת הכתבה

ימים 4 - 3: מחצי האי פליון לסלוניקי



יום 3 - היום החלטנו להקדיש את הטיול לחופים של פליון. התחלנו מנסיעה ארוכה צפונה לחוף חורפטו (Xorefto) חוף ארוך ורחב עם נוף הררי וירוק נפלא מאחוריו, אשר היה כמעט נטוש לגמרי. לאחר מכן חזרנו לאזור המלון וביקרנו בצגרדה (Tsagarada) עם עץ הדולב הענק שבכיכר המרכזית של הכפר. הכיכר היתה נטושה לגמרי, מחזה שבטח לא קורה בחודשי הקיץ החמים, כך שיכולנו להשתעשע ולטפס על העץ בחופשיות. לאחר מכן המשכנו לחוף המפורסם והיפה ביותר לטעמי בפליון, חוף מילופוטמוס. החוף, אשר בנוי משני מפרצים קטנים מוקפים בצוקי אבן ומופרדים במעבר אבן טבעי, הוא בהחלט מקום קסום לבילוי רומנטי. חזרנו לעוד לילה במלון ולצערנו התעוררנו לבוקר גשום וערפילי. ועכשיו, כשספל קפה רותח מחמם את ידינו, והמבטים מצטעפים אל מול הסמטאות הרטובות, אפשר לעצור רגע ולדבר על מזג האוויר. התקופה בה נסענו נחשבת נוחה יחסית למרכז הארץ וגבולית לאיים ואכן, למרות שרוב הזמן מזג האוויר היה נוח וחמים, פקדו אותנו מספר ימי גשם בודדים שהפריעו למסלול המתוכנן מראש. בנקסוס סוף העונה הורגש היטב. כמעט כל שעות היום הייתה רוח חזקה אשר הפכה את השהות בחוף הים ללא נעימה. בסנטוריני יום של גשם ומזג אוויר סגרירי מנעו מהאווירה להיות מושלמת, אך לפחות סיפקו תפאורה דרמטית לצילומי שקיעה מדהימים. ועם כל המידע הזה, אנחנו יוצאים אל השלוליות בבוקר היום הרביעי. היום אנחנו אמורים להגיע לסלוניקי ובדרך עוד תיכננתי לעבור בהר אולימפוס כך שנסיעה בכבישים המפותלים של פליון בגשם סוער וערפל כבר היוותה בעיה חמורה.

יום 4 - לאחר כשעה הגשם נחלש מעט והחלטנו לצאת לדרך. את הדרך חזרה החלטנו לעשות, בשביל הגיוון, דרך חניה (Chania), עיירה המשמשת כאתר סקי יוקרתי בחורף אך לא בטוח שמצדיקה את הטיפוס הארוך שדרוש בשביל לעבור דרכה. לאחר כשלוש שעות נסיעה הגענו בשעת צהריים לעיירה ליטוחורו (Litochoro), השוכנת למרגלות הר אולימפוס. מזג האוויר עדיין היה סגרירי, עם גשמים קלים מדי פעם, ולכן כמעט ולא ראינו את ההר. החלטנו בכל זאת לנסוע אל המחנה הראשון ולקוות שהמצב ישתפר. המחנה בתחתית ההר דווקא היה מלא מטיילים (או יותר מטפסים) שבאו יותר מוכנים מאיתנו וקצת גשם לא הלך להפריע להם בתוכניות הטיפוס שלהם. אנחנו ניצלנו הפוגה בגשם למסלול קצר של כשעה בחלק המיוער של המסלול לפסגה (אפשר להגיע לפסגה וחזרה גם ביום אחד למי שנמצא בכושר ויוצא מוקדם בבוקר, אך רוב האנשים עושים זאת ביומיים עם לילה בבקתה במהלך המסלול). לפני שהמשכנו בדרכנו לכיוון סלוניקי, אכלנו בליטוחורו, בפעם הראשונה ובהחלט לא האחרונה, גירוס (Gyros), מעין שווארמה (יש גם עוף) בלאפה קטנה עם עגבניות צ'יפס ורוטב יוגורט. המזון המהיר הפופולרי והזול ביותר ביוון. לסלוניקי הגענו לאחר עוד כשעת נסיעה בלי כל בעיה.

לתחילת הכתבה

ימים 11 - 5: מסלוניקי לקלמבקה


יום 5 - סלוניקי (Thessaloniki), למרות היותה העיר השנייה בגודלה ביוון, מקנה תחושה נעימה ושכונתית כמעט. בניגוד למרכז העיר על מגדליו המודרניים, רוב העיר בנויה בפשטות, בלי אוטוסטרדות מהירות ומחלפים גדולים, ובמשך הזמן שבילינו כאן לא הזזנו את הרכב כלל. המלון שבחרנו היה זול מאוד, Nea Metropolis (אתר: www.neametropolis.gr), סיפק חניה בחינם וממוקם באזור סביר וקרוב למדי (כעשר דקות הליכה) לאזור הבילויים ולטיילת, אך איני בטוח שהייתי ממליץ עליו למי שמורגל לסטנדרטים גבוהים. (בערב הלכנו לטיול בטיילת השופעת במסעדות ובארים, ומכיוון שהיה זה יום שבת, האזור היה מלא בבליינים צעירים ושמחים. למחרת, שוב מזג האוויר היה סגרירי ולכן החלטנו לטייל באתרי העתיקות הפזורים בעיר ובראשם המוזיאון הארכיאולוגי. המוזיאון לא גדול במיוחד, אך עם תצוגות מעניינות בעיקר של מטבעות עתיקים שנמצאו בכל רחבי יוון.

יום 6 - התעוררנו ליום חדש ושמשי, לארוחת בוקר של טוסט עם ריבה וקרואסון בשקית. את היום נסיים באגמי פרספה הנמצאים בקצה הצפון מזרחי של יוון, מרחק של כ - 250 קילומטר מסלוניקי בנסיעה רצופה, אך בדרך יש לנו עוד מספר אתרים לעבור. התחלנו באדסה (Edessa) ומשם המשכנו לורגינה (Vergina), עיקוף אשר האריך את הדרך לפרספה בעוד כשעת נסיעה. כל אזור אדסה וורגינה הינו מישורי, כך שהנסיעה הינה קלה ועוברת בעיירות חקלאיות שכוחות אל, בינות לשדות חיטה ותירס. אדסה עצמה היא עיירה בינונית ומודרנית יחסית. האטרקציה העיקרית בה היא מספר מפלי מים גדולים אשר מאפשרים למבקרים להתקרב אליהם ואף לעבור מאחורי המפל הגדול מביניהם. המקום נחמד ושליו וביקור קצר של שעה ממצה את העניין. משם, לאחר נסיעה של שעה הגענו לורגינה. כפר קטן ושומם אשר התפרסם מאוד בעקבות גילוי קברי מלכי מקדוניה, ככל הנראה של פיליפ השני, אביו של אלכסנדר הגדול. הקברים, שנחשפו בשנת 1977, נמצאים תחת תל והסיור בהם (ניתן לראות רק את שער הכניסה לקברים) הינו מתחת לאדמה. במוזיאון שבמקום מוצגים כל החפצים שנמצאו בקברים, ביניהם שריון, מגן של המלך ועשרות חרבות וכלי נשק שונים ועוד פריטים יקרי ערך רבים מזהב ואבני חן כגון הכתר של המלך – מומלץ. מורגינה המשכנו בנסיעה ארוכה של כשלוש שעות דרך פלורינה עד לאגיוס גרמנוס (Aghios Germanos) השוכנת בקרבת אגמי פרספה. הנסיעה אינה קלה, אך הנוף ההררי ויערות העד בדרך יפים, והמראה של האגמים מוקפים בהרים גבוהים וקודרים מצדיק את הנסיעה.

אגמי פרספה הם מקום מומלץ ביותר לאוהבי טבע ונוף פראי, שאינם נרתעים מלהרחיק מחוץ למסלול התיירות המוכר. שני האגמים שוכנים בפינה הצפון מזרחית של יוון. שטח האגם הגדול נמצא ברובו באלבניה ושטח האגם הקטן נמצא כולו ביוון, כאשר רצועה יבשה צרה מפרידה ביניהם. מטבע הדברים האגמים מושכים אליהם בעלי חיים רבים ובמיוחד בעלי כנף גדולים כקטנים. האזור מאופיין בגידולי שעועית ענק הנמכרים בשקיות במגוון גדלים. אגיוס גרמנוס הינו כפר קטן ביותר, הנמצא על שיפולי אחד ההרים הצופים אל האגמים, מרחק של פחות מעשר דקות נסיעה. הכפר מבודד למדי וחוץ מתושבים מקומיים לא נתקלנו בתיירים אחרים מלבדנו, למרות שבשיא עונת התיירות מגיע לאזור מספר לא מבוטל של תיירים אירופאיים. המקום בו ישנו (To Petrino: www.prespespetrino.com) הינו בבעלות מספר נשים מהאזור, כחלק מיוזמה של ממשלת יוון לעידוד נשים לצאת לעבודה, במיוחד בתחומי התיירות. הצלחנו לתקשר בקושי עם המארחת בעזרת מספר המילים הקטן שלמדנו בינתיים ביוונית וקצת בגרמנית בסיסית שהיא מבינה כנראה מתיירים קודמים. החדר היה פשוט אך נקי, והמארחת דאגה להדליק לנו את האח שבחדר ליצירת אווירה רומנטית. ארוחת הבוקר הייתה גם היא נחמדה עם מאכלים שלא נתקלנו בהם במקומות אחרים ביוון. בשעות האור האחרונות של היום החלטנו לרדת לאגמים לטיול קצר. נסענו לאגיוס אכיליוס (Aghios Achillios), אי קטנטן במרכז מיקרי פרספה (האגם הקטן) המחובר ליבשה בגשר צף באורך כ-200 מטר. לא הספקנו לראות הרבה מכיוון שברגע שהשמש התחילה לשקוע, האוויר התמלא בנחילי יתושים ענקיים ומיד ברחנו חזרה לרכב והיישר לכפר לארוחת ערב. מתוך שלוש הטברנות שפועלות במקום רק אחת הייתה פתוחה ובמהלך היומיים הבאים זכינו להזמין בערך את כל המנות שבתפריט. בעל המקום ידידותי מאוד. הוא יודע קצת אנגלית והצליח כל פעם מחדש להפתיע אותנו בקינוח אחר על חשבון הבית. שם גם פגשנו מדריך מקומי, אחיו של בעל הטברנה, ששמע שהגיעו ישראלים לכפר ובא להציע את שירותיו ולספר על מפגשיו עם ישראלים אחרים. קבענו לצאת איתו לסיור באגם הגדול למחרת.

פרספה - הגשר לאגיוס אכיליוס. צלם: ערן סוי



יום 7 – הסיור באגם מומלץ מאוד (כדאי להביא ביגוד ארוך לסובלים מקור), עולה כ - 15 יורו לזוג ואורך כשעה וחצי בהם מקבלים מידע מפורט, באנגלית שוטפת, מהמדריך. אגב, חוץ מלמצוא אותו בטברנה במרכז הכפר, הוא עובד באכסניה שנמצאת ממש מול רציף הסירות בעיירה פסרדס (Psarades) על שפת האגם. לאחר הסיור נסענו עם הרכב מסביב למיקרי פרספה וחזרנו לאגיוס אכיליוס לטיול רגלי באורך של כשעה וחצי עד הצלב הענק שבקצה האי לתצפית נחמדה על האזור.

יום 8 – חצי היום הראשון עבר בנסיעה עד לקלמבקה (Kalambaka) הנמצאת ליד מנזרי מטאורה. הנסיעה ארכה כשלוש וחצי שעות כשבדרך עצרנו להפסקה קצרה בקסטוריה (Kastoria), עיר השוכנת בלשון יבשה מיוער הנכנס לתוך אגם. העיר ידועה בייצור ושיווק פרוות ומשמשת כאתר נופש לעשירי יוון. הספקנו לעשות סיור קצר במוזיאון פולקלור מקומי ששימש כבית אחוזה של אחד מאצילי העיירה. המוזיאון קטן והקופאית היא גם המדריכה, אלו הקצרים בזמן יוכלו לוותר. ככל שהתקרבנו למטאורה הנוף נהפך מהררי לגבעות, ולאחר הדרך הארוכה והמתישה, כאשר מעבר לסיבוב נגלים לפתע צוקי הגיר והמנזרים לראשם, העייפות נעלמת כלא הייתה. המלון אותו הזמנו Pyrgos Adrachti (אתר: www.hotel-adrachti.gr/index_eng.html) נמצא ממש למרגלות הצוקים, בסופה של עלייה צרה ומפחידה בקצה העיירה. המלון נראה ממש חדש ומומלץ ביותר. בעל המלון אף הסכים לתת לנו לכבס את כל הבגדים המלוכלכים שצברנו עד עכשיו ללא כל תשלום. הוא גם סיפק לנו מפה מאויירת עם פרטי כל המנזרים ושעות הפתיחה השונות שלהם. לאחר התארגנות זריזה, מיהרנו לכיוון המנזרים בכדי לנצל את מזג האוויר הנפלא ששרר באותו יום. אין מילים לתאר את יופי האזור והתגמדות המנזרים לעומת צריחי האבן הענקיים. המנזרים, שהוקמו על-ידי נזירים, ככל הנראה החל מהמאה התשיעית, שימשו כאזור המושלם להתבודדות הנזירים ולהגנה מפני אוייבים. גם היום ניתן לראות איך העבירו סחורות ואנשים למנזרים באמצעות חבלים וגלגלות. עד הערב הספקנו לבקר במנזר הגדול שהוא גם המרשים מבין השישה ובעוד שני מנזרים נוספים. הגישה למנזרים כרוכה לעיתים בטיפוס של מדרגות אבן אך לא מהווה בעיה גם לאנשים עם כושר גבולי.

לתחילת הכתבה

ימים 11 - 9: מסלוניקי ליואנינה



יום 9 – היום יש לנו הרבה מקומות להספיק בדרך לכפרי זגוריה. הנסיעה ישירות לזגוריה אורכת כשלוש שעות אך אנו הארכנו אותה עם שתי עצירות בדרך. המקום הראשון במרחק של כשעתיים נסיעה הוא הכפר הקטן והציורי מצובו (Metsovo). הכפר אמנם יפהפה, הכיכר הראשית מלאה בחנויות מזכרות קיטשיות לתיירים, והנסיעה מורטת עצבים בכביש צר ומתפתל עד לקצה ההר עליו שוכן הכפר לא בהכרח שווה את הטרחה, במיוחד למי שרק עובר במקום לחצי שעה קצרה. ממצובו המשכנו לפרמה (Perama) השוכנת לחופי אגם יואנינה. במרכז העיירה, הלא מרשימה במיוחד, באמצע הרחוב הראשי, ישנו גרם מדרגות המוביל למערת נטיפים גדולה ומרשימה. הסיור במערה מוביל את המבקרים לעומק של יותר מ-50 מטר מתחת לאדמה וכולל טיפוס של 163 מדרגות ביציאה. ההדרכה לקונית ועיקרה המדריכה המצביעה תצורות נטיפים שונות ונוקבת בשמם. הסיור עצמו אורך כשעה. לאחר הסיור המשכנו בנסיעה של כשעה עד ללב אזור הזגורוכיה (כפרי זגוריה). מהרגע שיורדים מהכביש הראשי לכיוון הכפרים, מרגישים שחוזרים מאות שנים אחורה. הכביש הצר והמשובש עובר בעמק קטן וירוק בינות הרים מיוערים עד שמתחילים לטפס על ההר לכפר הקטן מונודנדרי (Monodendri). למלון הנחמד Archontiko Zarkada (אתר: archontiko-zarkada-monodendri-zagorochoria.focusgreece.gr) הגענו בשעות אחר הצהריים. כל הדרך ירד גשם קל שהפך את הנסיעה לאיטית וזהירה יותר. לאחר התארגנות קצרה יצאנו עם הרכב להשקיף על קניון ויקוס המפורסם מתצפית אוקסיה הנמצאת במרחק של כחמש דקות נסיעה מהמלון. בדרך עוברים תצורות אבן יפות, שיצרו הרוחות והמים בסלעים, וקיבלו את השם "יער האבן". התצפית קניון ויקוס נפרש במלוא הדרו ומשרה אווירת התפעלות ועוצמה.

יום 10 – את היום פתחנו בטיול בין גשרי זגוריה. ישנם מספר גשרים באזור, כאשר רובם נגישים מהרכב. כיוון שרצינו לשלב טיול רגלי, החלטנו לעשות טיול מעגלי בין הגשרים, לפי מסלול שהיה בספר שברשותנו. התחלנו מגשר האבן הראשון על הדרך המובילה לקיפוי (Kipoi). התקדמנו מזרחה לאורך ערוץ הנחל, חלפנו ליד גשר אבן נוסף בדרך והמשכנו עד שהגענו לגשר הצמוד ממש לקיפוי. התקדמנו בקצב איטי יחסית מכיוון שהיה קשה ללכת על חלוקי האבן הגדולים שבערוץ הנחל ולכן החלטנו לנסות לחזור דרך ההר ולא דרך הערוץ. המסלול חזרה לקח לנו כמעט שעה בשביל קטן בינות לעצים. השביל הרחיק אותנו מהערוץ ולבסוף הוציא אותנו לכביש ליד גשר קטן נוסף שנחבא בין העצים, כקילומטר לפני המקום בו השארנו את הרכב (הגשר הראשון). החלטנו לוותר על המשך הטיול הרגלי ונסענו לכיוון קצהו השני של ערוץ הויקוס, לכפרים פפיגו (Papigo) ומיקרו פפיגו (Mikro Papigo). הנופים בדרך נהדרים ורואים את הערוץ מזווית אחרת לגמרי. בדרך חוצים את נהר הווידומטיס (Voidomatis) על גשר אבן צר. כדאי לעצור בקצה הגשר למנוחה קצרה על שפת הנהר, שם משקפים המים את הסלעים והעצים באור יקרות. על מנת להגיע לפפיגו, יש לטפס לפסגת ההר בסדרת פיתולים מסמרי שיער. הכפרים עצמם קטנים מאוד וחוץ מטיול קצר בסמטאות הצרות ותצפית על הנוף, אין הרבה מה לעשות. באמצע הדרך למיקרו פפיגו מצד שמאל, שביל קצר מוביל למקווי מים יפים, אך בזמן שביקרנו שם כמעט ולא היו מים. ממיקרו פפיגו חזרנו שוב למלון במונודנדרי, מרחק של כמעט שעה, לא לפני שעברנו בכפר ויקוס (Vykos) לתצפית נוספת על ערוץ הויקוס המרשים מסוף השביל ממנו באים המטיילים שבחרו לעבור את כל הערוץ ממונודנדרי לכפר.

יום 11 – בבוקר עזבנו את זגוריה ונסענו צפונה לעשות רפטינג (30 יורו לאדם) בקוניצה. למרות שמזג האוויר לא היה אידיאלי, לפחות לא ירד גשם, וכך הגענו לצריף של חברת No Limits, הממוקם ליד שמורת בורזני (Bourazani). שמורת טבע קטנה בה מגדלים צבאים וחזירי בר וניתן להשתתף בהאכלתם (מקוצר זמן לא הגענו לשמורה). להפתעתנו חיכו לרפטינג די הרבה תיירים, כולם יוונים ואנחנו, הזרים היחידים. הרפטינג שארך כשעה וחצי היה די מאכזב, נהר אאוס בעונה זו היה רגוע מאוד כך שלמרות הנופים השונים, הרגשנו קצת כמו קייקים בנהר הירדן. המדריכה בסירה דיברה רוב הזמן ביוונית כך שגם הסברים על האזור לא ממש קיבלנו. לאחר הרפטינג חזרנו לאזור יואנינה על מנת לקצר את המרחק שנצטרך לעבור למחרת בדרך למעבורת לקורפו. למרות הגשם הקל שירד מדי פעם הספקנו לטייל מעט בין חומות יואנינה (Ioannina) עד שהתחילה רוח חזקה שהניסה אותנו חזרה למלון בפרמה. העיר נחמדה מאוד עם אזור עתיק ויפה, שופע במקומות בילוי ומסעדות נחמדות.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×