יומן דרום הודו - חלק ב'

תמר ושמעון יוצאים לטיול בן שלושה וחצי שבועות בדרום הודו - עם הנהג המסור מוני. טיול שאפשר לסכמו במלים: ``היה טיול חוויתי ומרגש - מ ש ג ע - כזה עוד לא היה לנו``! לפניכם חלקו השני של המסע.
תמר יוחאי
|
מפה
תמונה ראשית עבור: יומן דרום הודו - חלק ב'
depositphotos ©

קוצ`ין

30.1.05 יום 13 (ראשון בשבוע): התעוררנו מוקדם ויצאנו לטייל ברחובות. האזור שקט מאוד, איננו רגילים להסתובב בהודו כך בניחותא. היום יש לנו מדריך היפראקטיבי. לדעתו באנו לעשות עבודת גמר על קוצ`ין. הוא מחלק לנו דפי עבודה לוקח לנו זמן להרגיע אותו. בכנסיית פרנציסקוס הקדוש יש היום פסטיבל ואנחנו נהנים מהמקהלה השרה בכמה קולות. בקארלה יש רוב נוצרי, כנסיות בכל מקום. ממשיכים לעבר חוף הים עם רשתות הדיג הסיניות הציוריות. ממול מבצר קוצ`ין. בית הכנסת והרובע היהודי הם היפים ביותר בעיר, למרות שלא נשארו היום הרבה יהודים. חנויות תיירים בשפע. בארמון ההולנדי ציורים יפים. בקארלה לא רואים לונגי צבעוני. כאן כולם לובשים דוטי לבן וכמובן "משחקים איתו כל הזמן" - פותחים, קושרים מחדש ומקפלים לשניים.

לפי התכנית היינו אמורים לשוט בים לראות את השקיעה. אנחנו מוותרים על הרעיון. חברת מוקשה טורס אינה מרימה ידיים ומוני מציע לנו, כתחליף, ללכת הערב למופע אמנות הלחימה ההודית. נדברים להיפגש ב-5. עד אז אנחנו מטיילים שנינו ברחובות העיר ואפילו קונים כמה חפציצים. אחר הצהריים יוצאים בחברת מוני ונציג חברת מוקשה טורס לכפר, המרוחק כשעה מהעיר, לבית ספר לאמנות הלחימה. בדרך עפר, בתוך חורשה גדולה, מבנה ארוך, רצפתו אדמה מוקשית, כלי לחימה תלויים על הקיר ובפינה מקום תפילה בעל 7 קומות. מתברר כי אנחנו האורחים היחידים. המורה, בחור צעיר, מתיישב לידנו ובאנגלית שוטפת וברורה מסביר לנו את שלבי הלימוד, תוך כדי הדגמת התלמידים. הם גמישים להפליא ומדויקים מאוד בתנועותיהם. לאחר כל שלב של הסבר יש קטע של "לחימה". הכללים מאוד ברורים. אנחנו שואלים שאלות ונענים. שעה וחצי של מופע אישי לנו. חוויה מרתקת. הכל משולם על ידי חברת מוקשה טורס, למרות שלא היה בתכנית המקורית.  

לתחילת הכתבה

קוצ`ין - וויטרי

31.1.05 יום 14 (שני בשבוע): עם בוקר עוזבים את קוצ`ין לעבר וויטרי, הנמצאת באזור וויאנד. מורגש באופן בולט שהסביבה הופכת לרוב של מוסלמים, לפי הלבוש וריבוי המסגדים. כל הידוע לנו הוא שהזמנו מקום בלודג` ביער גשם ל-2 לילות במלון Green Magic, ויש לנו מסלול טיול מוכן למחר. כמו כן הודיעו לנו מחברת מוקשה טורס כי הם שידרגו אותנו מ-Eco lodge ל-Tree house. הדרך מטפסת כלפי מעלה, רובה במעבה יער. לאחר כ-6 שעות (200 ק"מ) מגיעים לוויטרי. יש כבר שילוט בצד הדרך לעבר המלון שלנו. ברם, המלון אינו נראה. מוני גם הוא פעם ראשונה באזור. הוא בטוח שמחכה לנו הפעם מלון מפנק במיוחד כי משיחת טלפון מקרית שערך אתמול נודע לו כי התוספת בגין השדרוג הינה 200 $. לפתע עוצר אותנו מישהו, מחליף מספר מלים עם מוני המספר לנו כי אי אפשר להגיע עם המכונית למלון, אלא רק עם ג`יפ ואדם זה בא לאספנו. מעבירים את חפצינו לג`יפ נפרדים ממוני ויורדים לדרך העפר. לפני זמן מה ירד גשם והדרך בוצית. עליות תלולות. הג`יפ מפלס דרכו בכבדות. מסביבנו יער יפהפה. בין העצים הגבוהים עצי קפה. אשכולות אשכולות של גרעיני קפה בצבע אדום והעצים בפריחה לבנה יפה והריח ריח יסמין הממלא את האוויר.

עולים במעלה ההר עד שמגיעים לקרחת יער. הג`יפ עוצר ואנחנו יורדים. שביל צר מוביל לעבר בית מאורך ובו כמה חדרים (לודג`ים) ורחבה עם 4 שולחנות. מנהל המלון מקבל אותנו. מציע לנו קפה ומהר מאוד מבין שאיננו יודעים לאן הגענו. הוא מציע לנו לגשת למקום בו נישן הלילה "כי בחשיכה זה קצת מפחיד להגיע לשם פעם ראשונה". עולים בחזרה על הג`יפ, ממשיכים לטפס במעלה ההר. באמצע הדרך עוצרים. העובדים מתחילים להוריד את החפצים שלנו - לא ברור לנו לאן מועדות פניהם. הם יורדים בשביל לא שביל בין העצים ואנחנו אחריהם, עד שמגיעים לבקתה. פותחים את הדלת ולפנינו נגלה גשר חבלים המוביל לעץ ועל צמרת העץ בקתה בנויה מבמבוק (העץ גובהו 40 מטר). את קריאות ההפתעה, הצחוקים והתרועות שלנו שמעו בכל הודו. עוברים את גשר החבלים ובבקתה, בקומה ראשונה, שוכנות 2 נשים מקנדה, טרישיה וג`אקי. אנחנו מתיידדים איתן מיידית. הנשים שמחות איתנו מאוד (ולמען האמת גם אנחנו). מכאן ואילך נהיה צמודים ביומיים הקרובים.

עולים לקומה השנייה לראות את ביתנו ליומיים הבאים. מיטה נמוכה מעצי במבוק, שירותים, כיור וטוש עם מים זורמים, ללא דלתות. מרפסת אשר ממנה נשקף כל העמק והרים סביב לו. יער הגשם פרוס לפנינו, רעש של בעלי חיים ובעלי כנף. השעה שעת שקיעה. הצבעים והמראות מוציאים מאתנו שנית את קריאות ההתפעלות ואיננו מפסיקים לצחוק. האם כל זה אכן קורה לנו או שאנו חולמים???
עששיות נפט מודלקות בכל פינות הבקתה, הן לא תכובנה גם בלילה בכדי להרחיק את החיות. אנחנו עם סנדלים. הבנות מדריכות אותנו לנעול נעליים, כיוון שאנו ביער גשם ויש ליצ`ס (עלוקות).

ב-7.30 מגיע הג`יפ לקחת אותנו לארוחת ערב. בבונגלוס נמצאת קבוצה צרפתית עליזה ולאחר שתייה חמה אנחנו מוזמנים כולנו להופעת ריקודים של נערה בת 13. תחילה נכנסים לראות איך היא מתאפרת (חלק חשוב מהמופע). מתיישבים בעיגול אך הנערה מתמהמהת. שמעון מכריז כי אם היא לא רוקדת הוא ירקוד. אומר ועושה והשמחה רבה. הנערה רוקדת מאוד יפה, כך גם עיניה. היא מזכירה לנו את הפסטיבל במאמאלפוראם. ארוחת הערב מיוחדת במינה. על עלי בננה מוגשות מנות קטנות של מאכלים הודיים. המנהל ועוזרו עוברים בין השולחנות ומציעים תוספות. אווירה כיפית. ב-11.30 הג`יפ מסיע אותנו ואת הבנות חזרה לעץ שלנו המרוחק כקילומטר וחצי מהבונגלוס. לילה, חשוך, קולות החיות נשמעות מהיער. אנחנו נצמדים האחד לשני. שמעון משמיע יללות תן והבנות מגיבות מהקומה הראשונה בקולות צחוק. שחרור אמיתי לכולנו. לילה טוב.

לתחילת הכתבה

וויטרי על העץ

1.2.05 יום 15 (שלישי בשבוע): אור ראשון של בוקר מעיר אותנו ואנחנו קמים למרפסת עם כוס קפה (דאגנו למים חמים בתרמוס מבעוד ערב). כל העמק מכוסה בעננים, כפי שרואים מהמטוס. לאט לאט הם מתפזרים וההרים מבצבצים. קולות ציפורים ובעלי חיים אחרים. הצבעים משתנים מרגע לרגע עם עלייתה של השמש. העמק מתגלה והמצלמה דופקת בלי חשבון. בוקר טוב לבנות ואנחנו נהנים ביחד מהמראות. לארוחת הבוקר צועדים ביחד ברגל. שוב ארוחה בסגנון הודי טיפוסי. לבקשתנו מכינים לנו חביתות. כל הצוות נחמד וחייכני ומוכן למלא כל בקשה. לנו היה טיול מתוכנן להבוקר אבל הבנות מבקשות שנצטרף אליהן לג`יפ שהן שכרו ואנחנו נענים בשמחה. 

נוסעים לקנות פירות (שמעון In duty) ומטפסים ברגל גבוה בהרים לעבר מערה עם כתב ציורים קדום. במערה פוגשים קבוצה גדולה של תלמידי כיתות נמוכות. הם מסתכלים עלינו כאילו נפלנו מהירח. מוכרחים לשבור את הקרח. אנחנו מתחילים לשאול אותם לשמם וחוזרים על כל שם, הפרצופים מתחילים לחייך. מבקשים מהם לשיר והם אינם מבינים. הדגמה קלה והם מתארגנים לשירה. לאחר זאת הם מבקשים מאתנו לשיר ואנו פוצחים בהבאנו שלום עליכם. הם מצטרפים במחיאות כפיים והחגיגה גדולה. הצלחנו לבקוע את הקרח ועוד הרבה יותר מכך. נפרדים בלחיצות ידיים לכל הכיתה. בירידה מההר מגלים על ידי סימני דם כי הליצ`ס אוהבות את שמעון (כנראה הן אוהבות אנשים מתוקים). הוא זוכה לטיפול מסור של 3 נשים (תמר ו-2 הבנות). לאחר סעודת פירות ממשיכים לעבר אגם מקומי. הדרך יפהפיה. גבעות של שיחי תה ומתוכם מבצבצות דמויות צבעוניות (הסארי, הסארי) של קוטפות התה.

שיחי קפה פורחים, יערות, כפרים קטנים. מה עוד צריך הבנ-אדם בחיים. אחר הצהריים חזרנו לכוס קפה ולעץ שלנו. הבנות נהנות מידו המעסה של שמעון וכולנו נהנים שוב מהשקיעה. בארוחת הערב גילינו כי למקום הגיע עוד זוג ישראלים והוא שוכן על העץ השני (הנמצא צמוד לבונגלוס ואליו עולים במעלית בעזרת חבל הקשור בצידו השני לנאד מים). 

לתחילת הכתבה

וויטרי - קורג

2.2.05 יום 16 (רביעי בשבוע): לאחר מראות וקולות הבוקר היפים וארוחת בוקר נפרדים מהעץ ומשתי הבנות (אשר מתות לקחת את הידיים של שמעון איתן ואולי אפילו את כולו). מה שמחה פגישתנו המחודשת עם מוני נהגנו. אבל בהזדמנות חגיגית זו, עת מתרווחים ברכב (ביתנו האינטימי בעת האחרונה) מגלים כי הליצ`ס לא פסחו גם על תמר.

נסיעה של 5 שעות בין מטעי הקפה והיערות לקורג. יורדים לשביל עפר העובר במטע של עצי קפה, קוקוסים, פלפל שחור ותבלינים נוספים. כאן, בלב המטע, שוכן מלוננו, Orange County.
דשאים, ביתנים יפים עם גגות קש, עצי קוקוס ועליהם מטפסים שיחי הפלפל, עצי קפה, אגם, ברווזים ואווזים, ערסלים מפוזרים בשטח. החדר גדול יפה ומפנק. מתארגנים מהר ויוצאים לסיור מודרך של המלון בגני התבלינים. בשבילנו זה היה כבר סיור שני, הצמחים מוכרים לנו וזוהי בהחלט תזכורת נחמדה. חוצמזה כל שאר המבקרים הם הודים (מתברר כי זהו רזורט שמתאכסנים בו בעיקר הודים עשירים, חלקם כאלה שחיים כל ימות השנה בחו"ל). ההיכרות בזמן הסיור מביאה לנו "ידידים" חדשים להחליף איתם שלום שלום בארוחות ובמפגש על המדרכות. גני התבלינים מוקפים גדרות חשמליות כנגד החיות. אבל, לדברי המדריך, הפילים חכמים. הם מכניסים פיסת עץ בין החוטים, גורמים לקצר ואז נכנסים למטעים. המנוחה לאחר יומיים על העץ נחוצה לנו ואנו מבלים את הערב בשיטוט במקום היפה הזה ובארוחה טובה. 

לתחילת הכתבה

קורג וסביבתה

3.2.05 יום 17 (חמישי בשבוע): נסיעה בין כפרים ומטעים למרכז האכלת ורחיצת פילים. אזור קורג היה פראי ומיוער מאוד. עם השנים חלק מהיערות נכרתו והאזור יושב. הסכנה להכחדות מוחלטת של הפילים הביאה להקמת מרכז להאכלתם ורחצתם על גדות נהר הקאוורי (כן, אותו נהר שפגשנו בטמיל נאדו באזור פונדיצ`רי - טריצ`י - מדוראי). חוצים בסירה את הנהר, חוזים ברחיצה ובהאכלה (כדורי מזון מבושל שהעובדים והתיירים מכניסים ישר לפיו של הפיל) ואפילו זוכים ברכיבה. לאחר רחיצתם והאכלתם הפילים משוחררים ליער. חצי שעה נוספת של נסיעה מביאה אותנו למקדש הזהב הטיבטי. קומפלקס גדול של מבנים, גינון יפה ובמרכז 2 מקדשים יפהפיים עם כל המוטיבים הטיבטיים. באזור זה קיימת התיישבות גדולה של טיבטים אשר ברחו מטיבט עם הכיבוש הסיני. כאן פגשנו 3 חברה ישראלים אשר סיפרו לנו כי הוריהם אסרו עליהם לבקר בטאמיל נאדו בגלל הצונאמי. לאחר ביקור בסכר על נהר הקאוורי חזרנו למלון. הסביבה יפה וכיף לטייל בה ברגל. 

לתחילת הכתבה

קורג - מייסור

4.2.05 יום 18 (ששי בשבוע): נסיעה של כ-3 שעות הביאה אותנו למייסור למלון Sandesh De Prince. שמחנו לקבל מכתב שהשאירו לנו הבנות (הן התאכסנו במלון זה ועזבו הבוקר). בין השאר הן כותבות כי הטיפול שקבלו משמעון על העץ עזר להן מאוד. שוק Devaraja במייסור - שוק גדול ותוסס של פירות, ירקות, פרחים ותבלינים. 

בפוקס נפלנו על חנות יחידה של פסלים הנמצאת בשוק ושם מצאנו את אשר חיפשנו במהלך כל הטיול. המשכנו לגני ברינדאבאן (לא היה בתכנית אך הבנות המליצו במכתבן). הגנים נמצאים על שפת סכר ענק על נהר הקאוורי. מדי יום, בשעות הערב, נוהרים למקום הודים בהמוניהם לראות מופע אור קולי של מזרקות. ושוב צבעי הסארי על רקע הסכר, המדשאות והמזרקות היא יפה יפה. עם חזרתנו למלון שמעון ניסה לתקן את המסרטה שהתקלקלה, ללא הצלחה. בערב התקיימה בבריכת המלון מסיבה פרטית אשר הפריעה את מנוחתנו. גם פנייתנו לקבלה לא עזרה.

לתחילת הכתבה

מייסור

5.2.05 יום 19 (שבת): בחברת מוני והמדריך סטריני ואסאן נוסעים כ-30 ק"מ לסומנתאפור למקדש קשאבה. זהו מקדש מרהיב ביופיו, מפוסל באבן רכה המתקשה ברבות השנים, מה שאפשר לפסלים לעשות עבודה יפה ומדויקת. ביציאה מהמקדש מרכז חנויות לתיירים. בדרך כלל איננו נכנסים אבל הפעם, כבר מבחוץ, רואים פסלי ברונזה יפים יפים. נכנסים, לא משתווים על המחיר ויוצאים. כבר היינו במכונית כשהחלטנו לא לוותר. שמעון יורד לבד וחוזר מאושר עם 2 הפסלים. המחיר - כפי שרצינו בתחילה. אשף (או בשפת המקום "שבש"). בדרך חזרה מספר המדריך כי הוא בכלל מהנדס בניין מכפר בסביבת מייסור. אבל בגלל היותו שייך לקסטה נמוכה אינו מצליח להשיג עבודה כמהנדס.

ארמון המהארג`ה במייסור מפתיע ביופיו. סגנון מעורב הינדי מוסלמי, תמונות יפהפיות, אדריכלות משגעת, תערובת של ויטראג`ים מראות וצבעים. דלתות מעץ מגולף, רצפות פסיפס. החומרים הובאו מכל אירופה. במיוחד יפה מרכז רחבת קבלת האורחים החשובים המוקף כולו עמודים וכיפה באמצעו. מראה נפלא של עיצוב. לצערנו היום שבת והארמון מואר בלילה רק ביום א`. למען האמת יכולנו להסתפק ביום אחד במייסור, אבל את זאת אנחנו יודעים בדיעבד. 

לתחילת הכתבה

מייסור - האסאן

6.2.05 יום 20 (ראשון בשבוע): הנסיעה ממייסור להאסאן אורכת כ-4 שעות (175 ק"מ). הדרך אינה מעניינת במיוחד ואנחנו מעבירים אותה בשיחה, בשירה (מוני מסתכל עלינו מהצד כחולם) ובאכילת פפאיות ואננס, כמובן. האסאן - מלון Hoysala - הרגשה של חוסר נקיון בחדר. הרצפה, הדלתות- הכול. מלון זה שייך לרשת המלונות שהתאכסנו בה בקורג וההבדל הוא כבין שמיים וארץ. כרגיל, פותרים את העניין בעזרת ידינו והמטליות הלחות. לבקשתנו, בירור קצר של מוני מעלה כי במקדש בלור אליו מכוונות פנינו יש פסטיבל המתחיל בשעה 4.30. כיוון שהשעה עוד מוקדמת נוסעים קודם למקדש בהלבידו. בפתח המקדש פוגשים את מדריכנו. הפעם איש מבוגר. המקדש מפוסל באבן, הפעם אבן גרניט שחורה קשה. אמנם הפסלים פחות מדויקים ומעוטרים (לעומת סומנתאפור) אבל עדיין הוא מאוד מאוד יפה. מקדש בלור פחות יפה אבל יש בו היום פסטיבל - יום החתונה של וישנו ולקשמי. כניסת המקדש מעוטרת בעלי מנגו טריים וזה סימן לפסטיבל. פסלי-בובות לקשמי מועברות ליד וישנו בתהלוכה עם תופים וכלי נשיפה ושם נערכת חתונה כדת וכדין. בגמר הטקס הולכים עם הבובות בכל הכפר לבשר לכולם כי וישנו ולקשמי התחתנו. 

לתחילת הכתבה

האסאן - הוספט

7.2.05 יום 21 (שני בשבוע): לפני עוזבנו את המלון מבקשים מאיתנו חוות דעת. כיוון שלא החמאנו הם מבקשים לשנות את דעתנו. אנחנו מתעקשים וזה לא הכי נעים. בהמשך נודע לנו במקרה כי מוני ישן הלילה במכונית. אנחנו לא יודעים את נפשנו - למרות שאין לנו מושג ברור היכן ישן בימים אחרים. לדבריו יש מקומות שבהם המלון מקצה מקום שינה לנהגים או שהם מתארגנים לבד ולוקחים חדר בסביבה. איננו יודעים בדיוק מה קרה הלילה, אבל פיתחנו לגביו מעורבות רגשית וזה קשה. בהמשך הוא יספר לנו כי הוא מקבל מהחברה 1500 רופי לחודש (150 שקל) ובימים שבהם הוא נוסע עם תיירים - תוספת של 150 רופי ליום. לפי חישובינו אי אפשר בסכום זה גם לאכול וגם למצוא מקום לישון (לא כל התיירים דואגים לו כפי שאנו מאכילים ומשקים אותו כל היום). הטיפ הניתן על ידי התיירים מהווה למעשה את המשכורת האמיתית (מקובל לתת לנהג טיפ של 50-100 רופי ליום. אנחנו נתנו 200).

היום לפנינו 7 שעות של נסיעה (300 ק"מ). כמחצית מהדרך היא בכביש משובש מאוד והנסיעה איטית. לבקשתנו מוני מפעיל דיסק עם מוזיקה הודית ואנו שרים בקול רם. לא חשוב אם המנגינה מתאימה, שמח במכונית וזה העיקר. בדרך מוני מספר לנו בהתלהבות כי הצליח ליצור קשר בין האבות של חבר נעורים שלו ושל חברה ללימודים וכנראה שבימים הקרובים יהיה מפגש בין המשפחות. שידוך זה מטיל עליו אחריות כבדה.

מרגישים בדרך שאנו עוברים באזורים שחונים. גם איפה שיש גידולים הם נמוכים ושפופים. החלק האחרון של הדרך עובר שוב ליד אגמים. הצמחים והגידולים מתרבים. הרבה בננות. מוני מספר כי ההרים, אותם אנו חוצים עשירים במרבצי ברזל ועופרות אחרים ויש הרבה מכרות.

הכניסה להוספט הומה ביותר. שוק פירות וירקות, המון אנשים ברחוב, חנויות צבעוניות. המלון שלנו להיום, Malligi, שוכן בלב העיירה אך במקום שקט. המלון נמצא בשיפוצים וזה נראה נורא. לא צפינו ליותר מדי כי נציגי החברה הזהירו אותנו מראש, אך הבטיחו יחס מיוחד. מנהל המלון יוצא לפוגשנו ומוביל אותנו לחדרנו בקומה השלישית. החדר מפתיע לטובה. גדול, נקי ויפה. יורדים לטייל ברחוב, בין החנויות והתנועה, זוהי הודו האמיתית. 

לתחילת הכתבה

הוספט - האמפי - הוספט

8.2.05 יום 22 (שלישי בשבוע): הוספט - האמפי - הוספט
נסיעה של כחצי שעה מביאה אותנו להאמפי. כבר בדרך רואים את סלעי הענק הצצים בכל מקום כאילו עומדים ליפול בכל רגע. זהו כפר של מקדשים ועתיקות, של ארמונות ורחובות שוק עתיקים, חלקם שוחזרו וחלקם בשלבי או לקראת שחזור. בחפירות הנערכות במקום מגלים כמעט כל יום משהו חדש. קבוצת הנשים העובדות בחפירות, מפנות עפר למשאית עם מגשים קטנים קעורים לראשן (בסארי צבעוני כמובן, המשווה להן מראה כאילו היו לבושות בשמלות נשף). על רקע סלעי הענק והמקדשים - זהו מראה מכשף המרתק אותנו למקומנו. שעה ארוכה עומדים וצופים בהן. בדרכנו למרכז המלכותי אנו רואים קבוצה של נשים גוזמות את הדשא במגלים קטנים.

מקדש ויטאלה הוא המרשים מכל. הפסלים, הגילופים, ויותר מכל העמודים המוסיקליים, שכאשר מקישים עליהם שומעים מגוון שלם של צלילים, כל סדרת עמודים - מגוון אחר. המדריך שלנו מפליא להקיש על העמודים. ברחבת המקדש יש מרכבה המזכירה את המרכבות במאהבליפוראם. מדריכנו מספר כי בעבר גלגלי המרכבה הסתובבו. הנוף הסלעי משרה תחושה קסומה ומיוחדת. לעת צהריים פונים למסעדת מאנגו טריי עליה קראנו ושמענו רבות. מדריכנו הולך הביתה לאכול ואנו מזמינים את מוני להצטרף אלינו. הוא ממש מבקש על נפשו, מסביר כי זה לא ראוי שהוא יצטרף וזה יכול להזיק לו. הוא מבטיח שבערב יצטרף אלינו לארוחת ערב במלון. בלב כבד פונים למסעדה אליה מוביל שביל צר בין עצי הבננות. המסעדה בנויה בצל עץ מנגו ענק. מדרגות רחבות, בכל מדרגה פרושות מחצלות ולידן שולחנות קטנים. הסועדים יושבים על המחצלות, פניהם אל הנוף החקלאי והנהר. הרבה ישראלים במקום. הזמנו פנקייק וקפה ונהננו מהרוגע. מסיימים את היום בהליכה לאורך הנהר, בין סלעים ומקדשים עתיקים, בטיול בין בתי הכפר ולבסוף צפייה בשקיעה היורדת (מאחד המקדשים בהרים). בדרך חזרה להוספט סיכמנו לעצמנו שהאמפי שווה את הנסיעה הארוכה שעשינו בשבילה. בערב - ארוחת הסיום עם מוני במסעדת המלון מזמנת לנו התנסות חדשה. המלצר הראשי מביא לנו תפריטים ומתעלם ממוני. מגישים לו את התפריט שלנו ומבקשים תפריט נוסף. בסיום הארוחה שמעון יוזם תרגיל למלצר. הוא נותן את הכסף למוני ומבקשו לשלם. המלצר ההמום אינו יודע את נפשו. הוא מביא את העודף ועוקב אחרינו מרחוק. אנחנו שלושתנו מתפוצצים מצחוק. בקומנו ללכת הוא ניגש ולוחץ חזק את ידו של מוני כאילו מבקש להתנצל.

לתחילת הכתבה

הוספט - בנגלור

9.2.05 יום 23 (רביעי בשבוע): הבוקר מתחיל לא כל כך טוב. מוני מאחר קצת ובבואו מספר כי היה תור גדול של הנהגים על השירותים. כל נסיונותנו להרגיעו אינם עוזרים. הוא מצוברח ואינו מעלה חיוך על פניו. שמעון מלטף את גבו בתוספת "שבש" אבל היום גם זה לא עוזר. שואלים אותו ישירות מה קרה ורק מאוחר יותר הוא מספר כי אינו יודע איך יתחיל עכשיו טיול (בעוד שלושה ימים) עם מטיילים חדשים. נפשו נקשרה בנפשנו כפי שנפשנו נקשרה בנפשו. רק שיחת הטלפון המגיעה בהמשך הדרך מעודדת אותו. הוא מבקש סליחה, עוצר בצד הדרך ומדבר ולאחר מכן מספר כי זו א�מה� של חברתו מהלימודים (אשר הוא "שידך" בין 2 האבות), צלצלה לספר לו שהיום נוסעת כל המשפחה לפגוש את המשפחה של החתן המיועד. מוני מאושר ומתחיל כבר לפנטז איך הם ייצאו ביחד לירח דבש. בעוד כמה שעות נתבשר כי הפגישה עלתה יפה ונקבעה פגישה נוספת בבית ה"כלה".

כך עוברת לה הדרך, הכביש טוב מאוד - אוטוסטרדה - ובשעות הצהריים מגיעים לבנגלור. אין לנו מושג היכן אנחנו ישנים הלילה. בבנגלור מתקיימת תערוכה אווירית ולמרות שהיה לנו מקום מוזמן במלון במרכז העיר ההזמנה בוטלה לכבוד הזמנה ממשלתית (הממשלה הזמינה את כל המלון). מוני קיבל כתובת ובעזרת עוברים ושבים הוא מוצא את המקום, בפאתי העיר. המלון לא לרוחנו אבל לא ניתן לשום דבר לקלקל את יומנו האחרון. משאירים את החפצים ויוצאים לרחרח את העיר. זוהי עיר ענקית אשר אין לה התחלה ואין לה סוף - 7 מליון איש. עם חשכה חוזרים למלון ומזמינים את מוני לארוחת סיום נוספת. הארוחה נעימה מאוד. צוחקים הרבה ובמצב רוח טוב מתארגנים לאריזת המזוודות. 

לתחילת הכתבה

בנגלור - הביתה 

10.2.05 יום 24 (חמישי בשבוע): חצי יום סיור בבנגלור. אנחנו כבר רוצים הביתה ולא מתעניינים יותר מדי - גנים, מקדש, חתונה נוספת ולבקשתנו כוס קפה ושירותים בבית מלון ואנחנו בדרכנו לשדה התעופה. עוצרים, מוני מוציא הזמנה לחתונתו ומודיע כי תירוצים לא יתקבלו. מורלי מתקשר להגיד שלום ולהתנצל על המלון של אתמול, נשיקות וחיבוקים למוני. היי שלום הודו, להתראות בפעם הבאה. 

לתחילת הכתבה

חתונה

במשך שנים אביו של מוני חיפש לו כלה. קודם כל היה עליו להשיא את בנותיו הבוגרות (4 במספר) ורק אחר כך את בנו היחיד והצעיר ביותר - כיום בן 27. מבין הדברים ניתן היה להבין כי גם המצב הכלכלי היה צריך קצת להשתפר. השאת האחיות גזלה משאבים רבים. מוני נאלץ להפסיק את לימודיו עם גמר התיכון ולצאת לעבוד. הוא עבד בתור עוזר נהג באוטובוס ותוך כדי עבודה למד לנהוג והוציא רישיון. לאחר זמן מה הבין כי עבודה זו אינה נותנת לו סיפוק ועבר לעבוד כנהג במכונית פרטית, תחילה בשרות בתי מלון וכיום בחברת מוקשהטורס.

לשם חיפוש כלה פנה האב לסוכנויות שידוכים. במהלך הזמן היו כמה מועמדות שנפסלו במהלך בדיקת ההתאמה באמצעות הורוסקופ. כאשר נמצאה כלה שעברה את משוכת ההורוסקופ, בדק אבא של מוני את הרקע הסוציו-אקונומי, את הייחוס המשפחתי ונערכו מפגשים של המשפחות. קודם ההורים של החתן המיועד הוזמנו לבית הכלה, התרשמו מהמשפחה וראו את הכלה ואחר כך הורי הכלה הוזמנו לבית החתן. מפגשים אלה נערכו בחוג המשפחה הקרוב (אחים ואחיות ובני זוגם, אחים של האב וכו`) אשר גם להם יש מעמד וזכות להביע את דעתם. במהלך המפגשים נבדק וסוכם גם החלק הכספי. מי ישא בהוצאות, מה תקבל הכלה ממשפחתה וכו`. החתן והכלה המיועדים קיבלו תמונות האחד של השני. השאלה האם הם יכלו להביע התנגדות לאחר קבלת התמונה נענתה כי תיאורטית הם יכלו להתנגד, אך מעשית הם יודעים כי אביהם רוצה את הטוב ביותר בשבילם ועל כן הם קיבלו את בחירתו.

שאלנו את מוני איך הוא התנהג כאשר הגיעו הורי הכלה המיועדת. תשובתו היתה כי כמעט לא נכח בפגישה. ראו אותו, שאלו כמה שאלות בסיסיות, הוא ענה בקיצור ולעניין ובזה הסתיים תפקידו. לאחר הסכמת הצדדים נערכה מסיבת האירוסין ושם בני הזוג ראו האחד את השני לראשונה. במעמד זה הם הגניבו גם כמה מלים, אך מתוך ידיעה שכולם מסתכלים עליהם. במהלך מסיבת האירוסין נקבע המועד לחתונה וכן סדרי החתונה.

לאשתו לעתיד של מוני קוראים ציטרה, היא בת 19 ומסיימת שנה שנייה בקולג` של בנות (נותרה לה עוד שנת לימודים). למוני חשוב שהיא תמשיך ללמוד כי האשה היא זו שמחנכת את הילדים. מדבריו ניתן להבין כי היא מעולם לא דיברה עם גבר שאינו מבני משפחתה. הקולג` קרוב לבית מגוריה ואם היא יוצאת לקניות א�מה מתלווה אליה.

מוני וציטרה מדברים ביניהם בטלפון בהסתר, מבלי שהוריהם יידעו על כך. עכשיו אנחנו שותפים לסוד. לשאלתנו, מוני מספר כי בתחילה רק הוא דיבר, ציטרה התביישה. עכשיו היא מתחילה להיפתח ופחות מתביישת ממנו.

לאחר החתונה ציטרה תעבור (כמנהג המקום) לגור בבית הוריו (הוא בן יחיד) ולאחר שתקבל הכשרה אצל אמו היא תהיה זו שתטפל בכל בני הבית - בישול, כביסה, ניקיון, טיפול בילדים ובשאר בני המשפחה וכו`. מוני ממש מציין שאמו תצא לפנסיה לאחר החתונה, מקסימום תעזור קצת לאשתו. ציטרה לא תצא לעבוד. לדבריו של מוני הוא רוצה את הטוב ביותר בשבילה והיא תהיה מספיק עסוקה גם כך.
האשה היא זו שקמה ראשונה בבוקר ומכינה קפה לכל בני הבית. לאחר מכן היא מטפלת בילדים, מבשלת ואורזת לבעלה ארוחה לצהריים, מכינה ארוחת בוקר לשאר בני הבית ורק לאחר מכן היא מתפנה להתלבש ולאכול בעצמה. ואז צריך לנקות את הבית ולצאת לקניות (אוכלים כמעט רק אוכל טרי שנקנה ובושל באותו היום). בין לבין היא הולכת למקדש להתפלל, מכבסת (ביד) ומכינה אוכל לכל בני הבית.

כאשר הבעל חוזר הביתה הוא מצפה שהיא תהיה בשבילו חייכנית ונינוחה, תגיש לו מגבת לשטוף את פניו וכוס קפה, כי הרי הוא עבד כל היום מאוד קשה.

למוני יש 4 אחיות, שתיים מהן עובדות בחוץ. שאלנו האם אינו רואה הבדל בין אחיותיו והוא אכן ציין כי שתי האחיות העובדות מפותחות ומתקדמות יותר, אך הדגיש כי יצאו לעבוד רק מסיבה כלכלית ואילו יכלו הן לא היו עובדות. הוא מודע לכך שיציאת האישה לעבודה מביאה קידום ועצמאות, אך מדגיש כי תהליך זה יקרה רק בעוד כמה דורות.

הבגדים שנקנו לבני הזוג לחתונה הוערכו על ידו בסכום של כ-3000$ (מכונת כביסה עולה 250$). חשיבות מיוחדת ניתנת לסארי אשר יישמר לאורך שנים ויהיה הבגד המיוחד ביותר לו תזכה האישה בחייה. מהוריה מקבלת הכלה בעיקר תכשיטים. האירוסין נערכו בספטמבר. החתונה תתנהל ב-2 חלקים ב-12.3 בערב קבלת פנים וב-13.3 בבוקר הטכס הדתי. לפני פרידתנו נתן לנו מוני הזמנה לחתונה וביקש בכל ליבו שנבוא ("תירוצים לא יתקבלו"). כן כן הוא שבה את ליבנו ואנחנו שבינו את לבו.
שיהיה במזל טוב !!!

 לתחילת הכתבה 

ס י כ ו ם

היה טיול חוויתי ומרגש - מ ש ג ע - כזה עוד לא היה לנו. הבחירה בחברת מוקשה טורס היתה מוצלחת ביותר. עצם העובדה שמקור החברה בדרום הודו גרמה לכך שהם לא נזקקו לסוכני משנה (למעט קטע אוראנגאבאד, אשר אכן היה חלש יותר). נהג אחד ליווה אותנו כל הדרך. הנהג דיבר אנגלית טובה וברורה. נוצר קשר מצוין בינינו לבן הנהג. הוא הרגיש אחריות אישית לכך שנהיה מרוצים.
החברה גילתה רוחב לב ונתנה הרבה מעל התכנית המקורית. וכנראה שגם אנחנו הכנו את הטיול היטב וידענו, על כן, בדיוק מה אנחנו רוצים. עמדנו על הדברים במשא ומתן עם החברה וכן דאגנו לספק להם מידע על עצמנו (מי אנחנו, מה אנחנו אוהבים וכו`).

כמה דברים שהיינו משנים בדיעבד:
מדוראי - זקוקה לעוד חצי יום (השוק, השוק).
קומרקום - אפשר לוותר וביומיים בקוצ`ין אפשר לעשות גם את הבקווטרס (יש טיול מקוצין שבו משולבות ירידות לכפרים).
מונאר - לא הופיעה בתכניתנו וכדאי להיות בה (ואולי גם באוטיי).
מייסור - אפשר להספיק את הכול בפחות מיום. אין צורך להיות יומיים.
מהאמפי כדאי להמשיך לגואה ומשם לחזור ארצה. בנגלור מיותרת לגמרי.
את כל השינויים הנ"ל ניתן לעשות באותה מסגרת של זמן.

סוכנות:
Moksha tours & Travels
info@mokshtours.com
91-9443143409
Mr Murali:
91-9444259416
Mr Rajash
91- 9840271739

לתחילת הכתבה 

יעדי הכתבה

סגור
×