יומן מסע לוייטנאם - דצמבר 2015, חלק 13 ואחרון

תמונה ראשית עבור: יומן מסע לוייטנאם - דצמבר 2015, חלק 13 ואחרון - תמונת קאבר
Can Tho - Rang Cai

9/1/2016, יום שבת

יום אחרון בוויטנאם....

אחרי שנת לילה טובה קמנו מקודם כדי לצאת לדרך בשעה 07:00 לתכנית להיום.

תחילה נסענו מרחק קצר לנמל הקרוב, שם טיילנו אמש, ועלינו על סמפן שלקח אותנו לשוק הצף של Rang Cai, בו מוכרים ירקות ופירות מכל הסוגים. בדרך ראינו את אורח חיי התושבים הגרים לאורך גדות הנהר.

cd11c68f8e20c2cb571222ab1cc41351.JPG?l=8

670dc6b189534369de84a9bbac6997c2.JPG?l=8

8bee1805d95f51ac5ff77681df0d035c.JPG?l=8

6c8258625e7f4686f0407dd4808fcb8d.JPG?l=8

שוק Rang Cai הוא השוק הסיטונאי הגדול ביותר בדלתת המקונג והוא מתקיים בין השעות 05:00-12:00. השוק נמצא כ- 6 ק״מ מ- Can Tho, או כחצי שעה שייט בסירת סמפן. בניגוד לשווקים הצפים שראינו בתאילנד, בהם התיירים והקונים מסתובבים על במות הליכה על גדות הנהר והמוכרות באות אליהם בסירה, כאן כל השוק מתקיים על המים באמצע הנהר והקונים צריכים לעלות על סמפן ולהגיע למוכרים. מכיוון שיש כאן מאות סירות בגדלים שונים, המקום צפוף למדי, המוכרים תולים על תורן קטן דוגמאות של מה שהם מוכרים. כך שאם רוצים למשל לקנות אננס, אז צריך לחפש תרנים מהם תלוי הפרי הזה.

3e2d45ca8c6042095aee46adfe61fd29.JPG?l=8

48b7d54166496d89d73ab208db8aca6e.JPG?l=8

79f951afa0d4c419a529cf3189cbe776.JPG?l=8

מכאן חזרנו לסירה וחזרנו דרומה, על הנהר. שטנו באחת ההתפצלויות עד שהגענו לחוות הפירות Ba Cong, בה מגדלים את רוב סוגי הפירות שקיימים בוייטנאם: מנגו, פפאיה, קוקוסים, אננס, jack fruit, האגס האדום, dragon fruit (לא ידעתי שהוא גדל על קקטוס), star fruit (שצמיחת הפרי מסמנת את בוא חג ה- Tet, ראש השנה), קקאו ועוד. ראמבוטן, לונגן, טאמרינד ומנגוסטין לא ראינו כאן. לאחר הביקור קיבלנו דגימה של הפירות ותה חם. קניתי קופסה עם כחצי ק״ג jack fruit לדרך, שהרי זו אחת ההזדמנויות האחרונות בטיול הזה לאכול מהפרי הנפלא הזה.

3bf0bbb8745fbe73e8d04eae9d80559d.JPG?l=8

2b00ec1508c4d4982400e71cbd147735.JPG?l=8

e5070df7bdb385d598cf211346f89eb0.JPG?l=8

9a0021337d09ef98d502ca927ee0339c.JPG?l=8

d9ad8bcef6c63fce1cea79e70280e51b.JPG?l=8

464ee21c44184603b4fba1bb28880bb6.JPG?l=8

מכאן המשכנו צפונה בנהר ונסענו למפעל לייצואר אטריות אורז, בשם Sau Soai, שמייצר כ- 250 ק״ג של דפי אורז ליום. דפים אלה עבים יותר מאלה המשמשים לאגרולים. צפינו בתהליך המעניין.

466922cd41129593429be8d5380b762c.JPG?l=8

726d8e5c51def4712c49b4ecb6e391a3.JPG?l=8

d38b1cb58bf71dde230cb14398accaf6.JPG?l=8

ab3ee21d87b5f18106aca269858af084.JPG?l=8

ומכאן התחלנו בנסיעה הארוכה בחזרה לשדה התעופה של סייגון, בדרכנו הביתה דרך בנגקוק.

מעת לעת התעוות הנהג שלנו בעוויתות משונות... ניסיתי להיזכר אם זה קרה לו גם בנסיעות עד כה, או שמא זה תוצאה של יין האורז ששתינו אמש... אבל בחיי שזה הזכיר לי את סרטי המטריקס, כשהסוכנים היו משתלטים על מישהו – ופתאום היה מתעוות נוראות עד שתוך שניות בודדות הפך להיות אחד הסוכנים. כך שהסתכלתי בעניין מזווית העין כדי לראות מתי אמצא את הסוכן סמית' יושב בכיסא הנהג.

ee06aa2d7a8d073c60d53bb34831a257.jpg?l=8

בדרך עצרנו במפעל קטן לייצור מקלות קטורת, ריחני ומעניין.

a78cfaf37d9c6c69f3faac5be34327aa.JPG?l=8

bc1d3ebf630bbe4626ae2f51979947bb.JPG?l=8

3bd7f7e4b147b3553f335bd65eb094dd.JPG?l=8

b9d81535d44745443bd285a96c26577f.JPG?l=8

את ארוחת הצהריים אכלנו בתחנת המנוחה Mekong Rest Stop, בה עצרנו בדרך הלוך לכיוון דרום. אכלנו ארוחת צהריים טובה, שכללה שוב את דג אוזני הפיל, ולקינוח קנינו כמובן שייק של הפרי jack fruit.

לשדה התעופה של הנוי הגענו מוקדם. מדובר בסה״כ במבנה מודרני. תהליך הבידוק היה מהיר ויעיל וכך מצאנו את עצמנו במהרה באזור החנויות, תוהים מה לעשות עם הכסף הווייטנאמי שיותר בידינו. רכשנו מספר מוצרים ואת היתרה המרנו בחזרה לדולרים.

לאחר כל הסידורים נותרה לנו כשעה ומשהו עד לטיסה לבנגקוק, שיצאה יחסית בזמן ועברה ללא אירועים מיוחדים.

לסיכום הטיול הזה: נפלא. נופים נהדרים, אנשים נעימים, אוכל נהדר. גם מז״א הסגרירי שהיה לנו בכל הצפון לא פגע בהנאה.

לאור היות המדינה קומוניסטית, מאוד הפתיעה אותי הפתיחות הרבה של התושבים. אמנם יש לא מעט שוטרים, אבל לא באופן מעיק. לא רואים יחידות צבאיות או אנשים חמושים. לא ראינו אפילו מחסום צבאי אחד. עכשיו שאני חושב על זה, היו רק 2 מקרים בהם ראינו שוטרים - וזה היה כשעצרו נהגים בכבישים בינעירוניים.

מבחינת תיירות, המדינה מפותחת מאוד. התשתיות טובות. בכל הערים בהן ביקרנו היה שימוש רחב מאוד בפרסום באמצעות שלטי ניאון בוהקים. האינטרנט קיים בכל מקום - באיכות טובה מאוד. המון חנויות, מסעדות ובתי מלון ברמה שלא היתה מביישת שום מדינה מערבית. ראינו המון מכוניות יוקרה, בין אם ג׳יפים, מרצדסים ועוד - למרות המיסוי הגבוה על המכוניות והדלק.

עם זאת העוני והפשטות בולטים בכל מקום. נראה שהרוב המכריע של התושבים חי מעבדות דחק או עבודות ידניות פשוטות. מאוד דומה לתאילנד. כל אחד תורם עוד מרכיב בשרשרת המזון התעשייתית, עד שמגיעים למוצר המוגמר. ולא משנה אם זה מקל של קטורת, כובע קש חרוטי או כל מוצר אחר.

בשום מקום לא הרגשנו חוסר נוחות או סיכון אישי - והסתובבנו ק״מ רבים מאוד בשכונות נידחות בסאיגון ועוד. האנשים תמיד חייכו והיו אדיבים ביותר.

לפני הנסיעה הזהירו אותנו שהוייטנאמים, ובמיוחד בצפון, רואים כל תייר כיעד לסחיטת כספים (לא במובן הפלילי). אז נכון, המוכרות תמיד באו וניסו למכור משהו, אבל זה לא היה טורדני ובהחלט לא היה שונה ממה שקורה בתאילנד. כך שמבחינתי זו התה התראת שווא בהחלט.

שוני בולט מאוד יחסית לתאילנד הוא רמת הצניעות. אם ניתן להגדיר את תאילנד כ- ״סדום ועמורה״ ובכל פינה מנסים למכור לתיירים מין בכל הדרכים האפשריות, ובכל מקום רואים איזה אנגלי או גרמני שמן וזקן הצמוד לתאילנדים צעירונת שיכלה להיות נכדתו, הרי שכאן לא ראינו זאת אפילו פעם אחת. אין מועדוני מין, אין lady boys, לא מנסים לפתות את התיירים בכל מיני סוגי body massage. אני משער שגם כאן, כמו בכל מקום אחר בעולם, יש העוסקים במקצוע העתיק ביותר. אבל חד משמעית - לא משנה היכן הסתובבנו - לא היה שום סימן לפעילות כזאת. בנוסף, ממש לא מקובל כאן לגור יחדיו לפני הנישואין. כלומר החברה הווייטנאמית היא די שמרנית.

פתיחת המדינה לתיירות הובילה כמובן לשינוי ואובדן מסויים של ״בתולויות״ המקום, אך אם יוצאים לשטח ולא נשארים בערים הגדולות - בהחלט ניתן לראות את ״הדבר האמיתי״. גם כאן, כמו בתאילנד, יש מקומות בהם בנות השבטים יודעות שהן יעד תיירותי. אבל ההרגשה כאן היא שזה עדיין לא הפך לעסק מסחרי (כל מי שביקר בכפרי ״ארוכות הצוואר״ בצפון תאילנד יבין על מה אני מדבר). בכל שוק בו ביקרנו, והיינו בשווקים בהם רואים תיירים בתדירות נמוכה מאוד, רואים את הנשים בלבושן המסורתי. כך שהעניין הזה הוא בהחלט אמיתי.

סיכום וטיפים:

1. המחירים זולים מאוד (לינה, מזון, קניות).

2. אינטרנט: כמעט בכל מקום (גם בכפרים הנידחים ביותר) יש אינטרנט חינם. אם הוא מוגן בסיסמה - לבקש ותקבלו. ברכבת הלוך/חזור לסא פא אין אינטרנט. אפשר לקנות כרטיס סים מקומי (נניח של חברת VN Mobifone) עם 3GB בכ- 10$ וזה יתן מענה לנסיעה ברכבת ו/או במצבים אחרים בהם לא יהיה WIFI חינם.

3. מטרייה ומעיל גשם: חיוניים בעונה זו. אפשר לקנות כאן מטריות בעל מקום במחירים זולים וגם מוכרים כאמור בכל מקום מעילי גשם מזויפים של The North Face או פונצ׳ואים.

4. ביגוד חם להרים (נניח סא פא): חיוני, כולל כובע צמר ואולי אפילו חם צוואר. רצוי ביגוד בשכבות, כך שתוכלו להשיל בגדים בכניסה למסעדות וכו׳.

5. הנעלה: רצוי נעליים עמידות למים - ובעונה הרטובה אפילו להביא זוג נוסף. מי שנועל מידות קטנות יוכל כאמור לקנות נעליים מזויפות לשימוש במהלך הטיול ואולי גם לאחר מכן. אין כאן מידות גדולות.

6. אוכל: זול וטעים מאוד. יש מכל הסוגים והמינים. לשים לב שרוב האוכל המוגש בטיולים המאורגנים (כתפריט קבוע), ובמיוחד בצפון - הוא מטוגן. בעצם - די הרבה מזונות כאן הם מטוגנים - אגרולים, אורז ועוד. יש כמובן גם אורז מאודה (sticky rice). השתייה המיוחדת (מים מינרליים, קולה...) היא ע״ח הסועד, כמו בתאילנד. אבל המחירים זולים מאוד.

7. קניות: כאמור - הכל זול מאוד. רוב הסחורה הממותגת - מזויפת. בחלק קטן מהחנויות יש כנראה גם סחורה מקורית - לבקש אותה (תבדקו מראש איך ניתן לזהות מוצר מקורי של החברה הרלבנטית. למשל - מדבקת הולוגרמה ועוד). להתמקח - אבל בסופו של יום יש לשמור על כבוד המוכר, ואסור לשכוח שפער המחירים הוא מצחיק ולכן חבל להשקיע חצי שעה במיקוח כדי לחסוך 2 דולר...

8. קפה: הקפה הווייטנאמי הוא מצויין. המדינה הופכת להיות אחת ממגדלות הקפה הגדולות בעולם. מי שאוהב קפה חזק, לא לשכוח לציין ״וייטנאם״, אחרת תקבלו קפה חלש יותר, כי המקומיים לא מאמינים שהמערביים יכולים לשתות קפה חזק כמותם. בכלל, שיטת הגשת הקפה היא מעניינת.

9. שמות האנשים: לרוב הוייטנאמים יש 3 שמות. שם המשפחה נרשם ראשון, לאחריו השם האמצעי ובסופו של דבר השם הפרטי. יש לשמור על הרשמיות בעת קיום שיחות עימם. כאן לא מקובל, כמו בארה״ב למשל, לפנות מייד למישהו לא מוכר בשמו הפרטי - זה נחשב להתנשאות. ולכן יש להיצמד לכותרת הפורמאלית Mr., Miss וכו׳ לשם הפרטי, עד לקבלת אישור ״רשמי״ לפנייה בדרך אחרת. למשל Mr. David.

10. אמונות טפלות: מכיוון שהוייטנאמים מאמינים בשדים ורוחות, הרי שיש כאן הרבה מאוד אמונות טפלות. ולכן אסור לנגוע למישהו בראש, שכן זה נחשב לעלבון קשה ביותר לאדם וגם לאבותיו. אסור לנגוע רק בכתף אחת. אם נגעתם בכף זה עלול להעיר את השד היושב שם ולהביא למזל רע לאותו האדם, ולכן יש לנגוע מייד גם בכתף השנייה. אסור לקרוא לאנשים באמצעות האצבע או כשכף היד כלפי מעלה, זה נחשב להתנשאות. ולכן יש לסמן כשכף היד מופנית כלפי מטה. ועוד ועוד.

11. נימוסין: הגישו כל מסמך, תשלום וכו׳ ב- 2 ידיים, כמנהג המזרח. אין לזרוק שטרות או כרטיסי אשראי על השולחן במקום להגישם כאמור ב- 2 הידיים. אחרת זה נחשב לעלבון.

12. טיפים: לא במסעדות, אבל כן למדריך, לנהג, לעובדי המלון שסוחבים את המזוודות. לא מדובר בסכומים גדולים בכלל (בניגוד לארה״ב שם זה פשוט שוד ממוסד לאור היום), אבל לאט זה גומר את המזומנים. לקחת זאת בחשבון מבחינת המרת כסף.

קישור לפוסט הקודם

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של wisniak?

הפוסט הבא ›
יומן מסע לצכיה - אוקטובר 2016, חלק 1
יומן מסע לצ'כיה - אוקטובר 2016, חלק 1
מתוך הבלוג של wisniak
18-10-2016
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
יומן מסע לוייטנאם - דצמבר 2015, חלק 12
יומן מסע לוייטנאם - דצמבר 2015, חלק 12
מתוך הבלוג של wisniak
11-03-2016
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של wisniak »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הודעות מהפורומים על קאן תו

תמונת המשתמש
היי! רוצה להתייעץ לגבי קאן תו? פשוט שואלים פה והחברים מהפורום ישמחו לענות לך :)
סגור
×