יומן מסע לרומניה - אפריל 2017, חלק 6

תמונה ראשית עבור: יומן מסע לרומניה - אפריל 2017, חלק 6 - תמונת קאבר
Barsana - Manastirea Barsana

יום שני, 17/4/2017

ירדנו לארוחת הבוקר, שהיתה טובה ועשירה.

לסיכום מלון זה, מלון Hotel Beyfin, מיקום טוב מאוד, חדר נוח, ארוחת בוקר טובה. הבעייה היחידה היתה שהמיזוג לא עבד טוב ופשוט לא היה לי כוח לפנות לקבלה. לאור חג הפסחא, סיכוי טוב שגם לא היה בנמצא איש תחזוקה.

טמפרטורת הסביבה היתה כל הזמן סביב 5-6 מעלות.

יצאנו לדרך לכיוון העיירה קאבניק Cavnic, שהיתה אמורה להיות יפה אך התבררה כסתמית לחלוטין. אולי העיירה פעילה יותר בעונת הסקי.

בדרך לשם עברנו בכביש הררי ומפותל, עד שנכנסנו למחוז מאראמורש (ברומנית (Maramureș. עברנו בדרך הררית יפה ביותר, בין הכפרים. כמעט בכל בית היה שטח חקלאי קטן בו גידלו ירקות, תרנגולות וכבשים והיו בחצרות מחסני עץ להסקה בחורף, מחסני קלחי תירס, באר בחזית הבית, בית שירותים חיצוני. הבתים היו לרוב פשוטים ביותר, שלא לאמר עלובים. מבנה הבתים והחצרות הראה בבירור על סביבה חקלאית.

5bc52ec32af8a777b25e07991bbbd830.jpg?l=8

152c9c3aa00d386434b7a56efc57545a.jpg?l=8

בשל חג הפסחא הסתובבו לא מעט כפריים לבושים בבגדים האופייניים.

497e713bd8417de5e8999ff6c2728460.JPG?l=8

לאורך הכביש, כשחלפנו על-פני הכפרים הקטנים, כבר התחלנו לראות שערי עץ מגולפים בכניסה לבתים. זהו אחד המאפיינים של אזור מארמורש.

d3ac1be8cb999889fe2f8ddf955227ae.JPG?l=8

לכל אורך הדרך, ולמעשה לכל אורך הטיול, ראינו את עצי הדובדבן הפורחים בכל מקום בלבן ובוורוד וצובעים את הנוף ההררי הנפלא.

b9276e97ee9a0e9e7efb873cc54638a9.JPG?l=8

1886cb30107fdf2cd23ac288f528c7b7.JPG?l=8

e5116fefd5a4e271676fe56769ee3be5.JPG?l=8

bbea8e13ee00ae5895caf25e0c4580e7.JPG?l=8

בעיירה קאבניק הכל היה סגור ושומם לרגל חג הפסחא, אבל מצאנו סופרמרקט פתוח וקנינו שתייה ומעט חטיפים.

ביציאה מהעיירה ראינו עמוד אבן גדול ושחוק לחלוטין. עמוד זה נקרא The Tatars' Pillar(ברומנית Stâlpul Tătarilor או Stâlpul Tătar), כלומר ״עמוד הטאטארים״ והוא מסמל את ניצחון המקומיים על הטאטארים בשנת 1717 וגובהו 7.2 מטרים. כלומר, זה המקום הרחוק ביותר ברומניה אליו הגיעו הטאטארים (בדומה ל- ״עד הלום״ אצלנו בארץ, בסמוך לאשדוד, שהיא הנקודה בה נעצר הצבא המצרי).

d794717e40a1081ea014fbfb3cc95dd2.jpg?l=8

יצאנו משם בחזרה לכיוון העיירה סאפאנצה Săpânța, בה נמצא ״בית הקברות העליז״ (Cimitirul Vesel ברומנית). בדרך, לא רחוק מקאבניק, עברנו בסמוך למסלולי הסקי של העיירה, בחלקם היה עדיין שלג וטמפ׳ הסביבה ירדה ל- 4 מעלות צלזיוס.

בכל כפר ראינו קן בודד של חסידות, שנבנה על ערסל מתכת מיוחד שהוצב במטרה להקל עליהן את בניית הקן. בשום מקום לא ראינו מספר קינים, וזה מעניין שכן זו ציפור נפוצה מאוד במרכז וצפון רומניה, ואפילו יש מילה ייחודית עבורה ברומנית (Barza), שאין לה מקבילה בשום שפה אחרת.

f749e0801fe4011cf9d63dcbc4c01ff0.JPG?l=8

החסידות נודדות באביב מדרום אפריקה, מרחק של 6,000-8,000 ק״מ, וחוזרות בעל שנה להטיל ביציהן באותו הקן. אם הוא נפגע בהיעדרן, הן מתקנות אותו במקום לעבור למקום אחר.

כאמור ברומניה הכינו תשתית לקינים מעל עמודי חשמל, כתוצאה מכך יש לא מעט חסידות שמתחשמלות בכל שנה.

בעיירה סאפאנצה נכנסנו כאמור לבית הקברות, שהוא מפורסם בשל המצבות הצבעונית, עליהן נכתבו חרוזים מצחיקים הקשורים לחייו או מותו של הנפטר. את הרעיון ייזם הנגר סטאן פאטראש Stan Ioan Pătraș, שנולד בעיירה, ושבשנת 1935 החליט לשנות את השיטה והחל לייצר מצבות מעץ אלון ועליהן כיתובים אירוניים, ברומנית בעגת הכפר, כולל שגיאות התחביר שהיו נהוגות אז. תוך שנה הוא כבר שכלל את השיטה והחל לצייר גם את דיוקן הנפטרים והשתמש בצבע כחול מיוחד – "כחול סאפאנצה". לצבעים העיקריים האחרים בהם השתמש גם היתה משמעות: ירוק – חיים, צהוב – פוריות, אדום – תשוקה, שחור – מוות. האיש נפטר בשנת 1977 ועד אז הספיק לייצר כ- 700 מצבות. בבית הקברות יש כיום כ- 800 מצבות – שכן מאז נפטר פאטראש המשיך תלמידו במלאכת ייצורן.

חלק מהמצבות מתארות את הישגי הנפתר, או הדרך בה מת, או את מקצועו או מעלליו במהלך חייו. אחת המצבות המוכרות ביותר (מס' 21) נראית כך:

2e843916f413a1f4b5dbbd229f435403.jpg?l=8

והחרוזים הכתובים עליה מתורגמים באופן חופשי כך:

תחת הצלב הכבד הזה,

שוכבת חמותי המסכנה.

לו חייתה שלושה ימים נוספים,

אני זה שהיה שוכב כאן (והיא היתה קוראת את הכתוב על צלב זה).

אתם, אלה שפה חולפים,

אנא נסו שלא להעיר אותה,

כי אם היא חוזרת הביתה,

היא תבקר אותי יותר. (כלומר תמשיך לבקר אותו ללא הרף על מעשיו)

אבל אני בטח אתנהג כמו שצריך,

כדי שלא תהייה לה סיבה לחזור מהקבר.

הישארי כאן, חמותי יקירי!

או אחת אחרת:

הנה אני נח,

סטפן הוא שמי.

כל עוד חייתי, אהבתי לשתות.

כשאשתי עזבה אותי,

שתיתי כי הייתי עצוב.

ואז שתיתי יותר,

כדי לשמח אותי.

אז זה לא היה כל כך נורא,

שאשתי עזבה אותי,

כי אני חייב לשתות,

עם החברים שלי.

שתיתי הרבה,

ועכשיו אני עדיין צמא.

אז כשאתם באים,

אל מקום מנוחתי,

השאירו כאן קצת יין.

29f25558989414f0e5f77d9a75e9a931.jpg?l=8

ad5b62ca0038a656a10c638c05171713.JPG?l=8

על כמה עשרות מצבות יש פלטת מתכת עגולה בצבע צהוב עליהן רשום מספר. אני מניח שיש איזו חוברת הדרכה המסבירה מי שוכן באותם הקברים, אך לא הצלחתי למצוא.

במקום יש גם כנסייה יפה חיצונית אך פשוטה מאוד בפנים, עם רעפים צבעוניים המכסים את גגה, ולא רחוק משם, לאורך כביש הגישה לבית הקברות, יש כנסייה יפה מעץ, שהיתה בבנייה או בהרחבה כשביקרנו במקום.

את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדת Casa Iurca de Calinesti שבעיירה Sighetu Marmatiei. כיאה למורשת האזור, כל המסעדה בנוייה מעץ, עם חצר בה יש שולחנות ישיבה וגם מתקנים לילדים.

האוכל היה טעים אך חלק מהמנות הגיעו קרות, וחבל.

611bc205c624018a9293630f79c0022c.jpg?l=8

ממש בצמוד למסעדה נמצא הבית בו נולד הסופר אלי ויזל.

f16f9c6552b8e7f93b207893ba7e7362.JPG?l=81b596603d546731c7f7a1d75953229bc.JPG?l=8

מכאן המשכנו לעיירה בארסנה Bârsana, בה יש מספר מנזרים העשויים מעץ וכן בתים רבים להם שער כניסה לחצר מעץ מעובד ומפוסל. המאפיין את העיירה הוא שמרבית הבתים מעוטרים בקישוטי עץ מורכבים.

34d4a1260b4cfa879a4220c06d74a187.JPG?l=8

נכנסנו לאחד מבתי המלאכה והנגר שהוא בעלי המקום, Teodor Bârsan, הסביר לנו שהוא השתתף בתערוכה בוושינגטון ואף הראה לנו תעודה ממכון סמית׳סוניאן. בחצר היו שערים מעוצבים בשלבים שונים של הכנה, שרשראות מגולפות מחתיכה בודדת של עץ, מיניאטורות בתוך בקבוקי זכוכית ועוד. מרשים. מתברר שבשנת 1999 הכיר בו ארגון אונסקו כאוצר אנושי חי! Living Human Treasure בגין אומנותו. וזה עוד יותר מרשים.

76992c5685b8f298d1251b48fb72862e.jpg?l=8

43badbc68fdf7c41832330bea4d4aa96.JPG?l=8

בכניסה לעיירה, על גבעה ובתוך מתחם המגודר בגדר עץ, נמצאת כנסייה עתיקה שנבנתה בשנת 1720 שמה Church of the Presentation of the Virgin in the Temple (וברומנית Biserica de lemn) והיא אחת מהכנסיות מעץ באזור, המוגדרות כאתר שימור של אונסקו. ההגעה אליה בכביש העולה בגבעה ואז יש חניון קטן ושער (מעץ, כמובן) עם מנעול בריח (גם מעץ...) דרכו ניתן להיכנס ולהגיע לכנסייה דרך מטע גדול של עצי דובדבן.

הסתובבנו בינות לבתים כדי להתרשם מהשערים והעיטורים השונים. הכנסייה נבנתה בשנת 1720 ובתוכה יש ציורי קיר נהדרים, אך לצערנו כשהגענו (וגם בהתחשב בחג הפסחא) – המקום היה סגור ולכן לא נכנסנו. היה יפה ומעניין.

9374375108bbb9dc2755170b8b5c0f6f.jpg?l=8

מכאן המשכנו למנזר בארסנה Mănăstirea Bârsana, שנמצא במרחק ק״מ ספורים מהעיירה. מדובר באתר מדהים, שראשיתו כמובן לפני מאות שנים, אך המתחם הנוכחי הוקם לפני כ- 25 שנה ויש בו כיום מספר מבנים וכנסיות, כולם כמובן מעוטרים בעץ מגולף, בתוך מתחם מוקף חומה ובמרכזו גן מעוצב ויפה.

הכנסייה הראשית גם מוגדרת כאתר אונסקו והיא מבנה העץ הגבוה באירופה. המקום מומלץ בחום וניתן לשהות בו שעתיים בקלות. פשוט אי-אפשר להפסיק לצלם.

da9da17050138d734269bb70be119d5d.JPG?l=8


8a2f7994e083dddaf48cd3afeaff1507.JPG?l=8

fc8d0a82b517036777c82db7c20ecd3a.JPG?l=8

a83a465b9d43129d6d94faba2501e449.JPG?l=8

90af05c064b1d692a2eaf13c3dcb7d47.JPG?l=8

2c0849bb514341115739ff89a0e0a3ad.JPG?l=8

93d063646a3a0079407e23e8daa8ba57.JPG?l=8

ומכאן המשכנו למלון שלנו ללילה זה, Pensiunea Landhaus שבעיירה וישאו דה סוס (ברומנית Vișeu de Sus).

גם כאן הדרך היתה יפה מאוד ומרחוק ראינו הרים מושלגים, אותם ראינו מקרוב יותר למחרת בבוקר.

aa8ba416356cbad85b8f5946963a60da.jpg?l=6

a9ac6c378f62ae1bdfaa7e9be379963d.JPG?l=6

בתוך העיירה וישאו דה סוס, הוביל אותנו ווייז דרך מבוך של שבילי עפר צרים ומלאים בורות. המקום עצמו ממש מבודד. החדרים לא גדולים אך נקיים ביותר, יש חימום והמיטה נוחה.

נסענו לעיירה וישאו כדי לאכול ארוחת ערב. תחילה ניסינו את מסעדת La Cassa, שהומלצה ע״י בעלת המלון, אך לא היה בה מקום ולכן נסענו למסעדת Gabriela, ששוכנת בקומת הקרקע של מלון באותו השם, בה אכלנו ארוחה קלה. חזרנו למלון אך לפתע ווייז החליט להתקין את עצמו בכל מכשירי בטלפון והטאבלטים ולאחר מכן סירב לקלוט GPS, כך שנאלצנו להיעזר בתוכנות ניווט off line אותן התקנתי כמובן מראש.

לבסוף הגענו לחדר ולאחר התארגנות הלכנו לישון.

השבילים המובילים אל המלון הם שבילי עפר מחוררים, ומכיוון שבימים האחרונים ירד גשם, הבורות היו מלאים במים. מאוד הזכיר לי את שבילי העפר המובילים לשמורות הטבע בקוסטה ריקה, בה ביקרנו לאחרונה.

קישור לפוסט הקודם

קישור לפוסט הבא

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של wisniak?

הפוסט הבא ›
יומן מסע לרומניה - אפריל 2017, חלק 7
יומן מסע לרומניה - אפריל 2017, חלק 7
מתוך הבלוג של wisniak
02-05-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
יומן מסע לרומניה - אפריל 2017, חלק 5
יומן מסע לרומניה - אפריל 2017, חלק 5
מתוך הבלוג של wisniak
01-05-2017
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של wisniak »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×