ימים אחרונים בברזיל

נפרדים מברזיל ומדרום אמריקה בלנסויס, באי מורו, באיליה גרנדה, ובריו. אי אפשר לראות הכל בזמן כה קצר וכבר למדנו שכל מקום צריך את הזמן שלו. ריו העיר היפה תפסה אותנו לא מוכנים. הסיפורים על סכנות ושודדים נשכחו באחת מול יופיה.
משפחת שפירא
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ימים אחרונים בברזיל

לנסויס האי מורו ואילה גרנדה

לנסויס: אוטובוס לילה או דרך מאובקת, חמה וחד גונית, יורידו אתכם בנווה ירוק. מוסתרת בין גבעות וסבך ויער, יושבת לנסויס. הנוף מזכיר במשהו את לאוס למעט העובדה שתושביה רובם שחורים, צאצאי העבדים האפריקאים שהובאו למכרות. ליד תחנת האוטובוס הקטנה חוצה שביל אל תוך היער הישר להוספדחה של איליה. זו לא ההוספדחה היחידה בשולי העיירה אבל זו היתה ההוספדחה שלנו ואהבנו כל רגע. הבנות נקשרו אל שתי בנותיה הקטנות של איליה, ירדו איתן לעיירה לאכול פיצה, בילו בציורים ומשחקים. אני נקשרתי בעיקר לערסל הצהוב...ערסלים על מרפסות המשקיפות לנוף וארוחת הבוקר המדהימה ביותר שקיבלנו בדרום אמריקה. כמה דקות משם, נחשפים הסלעים האדומים של ההר בידי נהר הגולש אל הכפר. טבלנו בבריכות אדומות, מפלים קטנים המעסים את הגב, בועות אויר ממלאות בריכה אחרת. ניתן לעשות סיורי יום למפלים קרובים או לצאת לתור יומי למערת נטיפים, בריכות ומפלים ותצפית יפה. תור נוסף יציע שייט לאורך נהר ואחר אל המפל הגבוה ביותר של ברזיל. גם אחיה של איליה מארגן את הטיולים האלו. קיבלנו ממנו שירות מצויין. למי שממש מבקש לעשות כאן טרק בחום ובלחות הזו, טיילים חזרו עם עיניים בורקות מהטרק בן שלושת הימים.

האי מורו: המשכו הישיר של לנסיוס. ערסל, חוף ים, בעצם ארבעה חופים זה אחר זה, גולשים מהכפר, ממוספרים בסדר עולה. ישנו בחוף מספר שלוש, השתזפנו על הכסאות בחוף מספר שתיים, שיפוד גבינה על גחלים, סלט פירות עם גלידה ואסאי. אך האסאי...בעיקר אהבנו את חוף מספר ארבע. חוף שקט מאדם, בשפל נלכדים הדגים בבריכות חמימות וצלולות. גם אנחנו. בעיקר כשהשמיים מתקדרים פתאום וגשם יורד על הים והמים סביבך חמימים מחזירים את רחש הטיפות מסביב. מעברו השני של הכפר שמסעדותיו מזמינות מוארות בלילה, ניתן להימרח בבוץ שומני אדום או צהוב, לייבשו כקרום קשיח על העור ולהורידו בטבילה במים הנעימים. אי מדהים.

האי אילה גרנדה: דילגנו בטיסה מסלוודור לריו, פוסחים על חופים שרצינו. בעיקר הצטערנו על איטה קרה. אי אפשר לראות הכל בזמן כה קצר וכבר למדנו שכל מקום צריך את הזמן שלו. לכן קיצרנו מרחקים ומשדאגנו להשאיר ימים אחרונים לריו, נותרו לנו ימים בודדים עבור האי השקט הזה. אילה גרנדה. מגיעים אליו במעבורת או סירת דייג. עם מונית סירה יוצאים אל חופיו הרחוקים והיפים יותר. חול אלמוגים רך החורק, מצייץ, תחת רגליך המהדקות אותו. גלים נקיים וישרים, מתאימים לגולשים מתחילים. מאחור, עצים כדי לקשור את הערסל תחת צילם. תור יומי ללגונות כחולות ומפרצים יפים. משלב שנירקול, שמש ושייט. הכפר עצמו גדוש תיירים הוספדחות ומסעדות לרוב. נחמד.

לתחילת הכתבה

חופים וכדורגל בריו

ריו: העיר היפה הזו תפסה אותנו לא מוכנים. הסיפורים על סכנות ושודדים נשכחו באחת מול יופיה. קיבלנו חדר נחמד בשנקין שבקופה קבנה. חשבנו לשכור דירה לימים האחרונים בברזיל, להיות קצת לבד, ארבעתנו בבית, אבל למרות הרעש המובן המלווה את שנקין, ביתם של ישראלים רבים, אהבנו את המקום ואהבנו את המפגשים הרבים של חברים בדרכם לארץ. נשארנו בשנקין ואהבנו כל רגע. תודה לך סמדר על האירוח והעצות הרבות. מה עושים בריו? מטיילים בין חוף קופה קבנה ולאורך חוף הגולשים אל חוף איפנימה. הים השקט מתרומם ליד החוף לגל רחב, שניים שלושה מטר גובהו, ומתנפץ על החוף. כשהשמש נוטה מערבה, אל העיר, משחירים סלעי הענק הבוקעים מתוך בניניה. תצפית מהקורקבדו לצד פסלו הענק של ישו, תצפית מהר הסוכר בשקיעה. ריו היא אחת מהערים היפות ביותר שראינו. אהבנו ללכת בה ברגל או להשקיף דרך חלונות האוטובוסים. מקום נפלא להיפרד בו מברזיל. 

רק על משחק כדורגל במרקנה עוד לא סיפרנו. המעודדות רקדו במהלך כל המשחק כשכול העיניים על הכדור, זקן הקפיץ כדור לאורך כל ההפסקה וגנב את ההצגה, והיציעים, והקהל, ודגלי הענק, חגיגה. רק חבל שהקבוצה שבחרנו הפסידה...יצאנו מברזיל בטיסה ארוכה למכסיקו סיטי. ימים מאושרים היו לנו בתשעת החודשים בדרום אמריקה, מאז נחתנו בקיטו. מקומות מרגשים וחברים טובים על הדרך. הטיסה עוררה בנו שוב את אותו עקצוץ נעים של הרפתקה חדשה. מרכז אמריקה, מכסיקו, גואטמלה, הונדורס, ניקראגואה, קוסטה ריקה וקובה עוד לפנינו ואיתם חג הפסח, פסטיבלים מפגש משפחתי מיוחד, פרמידות, חופים, הרי געש...יש למה לצפות.
להתראות.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×