יפן - ביקור במוזיאון Miho

גם אם מבקרים ביום גשום במוזיאון Miho, המבקר כמו נותר מחובק בנוף ובמבנה כאחד, עד שאינו יודע להפריד בין שניהם. כיצד מסוגל תכנון אדריכלי לשלב נוף ומבנה כיחידה אחת? על המוזיאון המרתק הזה, בכתבה שלפניכם.
יהודית בר ואדר. רוני אלגביש, אתר "חפצים"
|
תמונה ראשית עבור: יפן - ביקור במוזיאון Miho
© Thinkstock

על המוזיאון

Miho הוא מוזיאון פרטי, המציג את אוסף העתיקות של תנועת ה-Shumei, תנועת רוחניות בודהיסטית רבת נכסים, המונה מאות אלפי חברים ברחבי העולם. באוסף ממצאים אנתרופולוגיים, שנאספו במשך שנים מתרבויות עתיקות במצרים, באירופה ובאסיה. מייסדת התנועה, על שמה קרוי המוזיאון, Mihoko Koyami, היא אחת הנשים העשירות ביותר ביפן ודמות בולטת בעולמה הרוחני. המוזיאון תוכנן על ידי האדריכל היפני I.M.Pei – בהזמנתה האישית. הקמת הבניין הושלמה ב-1997, לאחר שקטע שלם של הר הוזז ממקומו והוחזר, בכדי לאפשר על ידי הרשויות את אישור הבנייה המתאים לחנוכת הבית החגיגית - והרי שזהו לא עניין של מה בכך.

הכניסה למוזיאון הדרגתית. הנכנס בשערי המוזיאון כמו מובל באופן מונחה דרך מנהרה וגשר עד שנפתח לנגד עיניו מבנה המוזיאון. ההפתעה בלתי נמנעת, ומשאירה את המבקר פעור פה. נכחנו שמבנה זה של האדריכל פיי וגם עבודותיהם של אדריכלים יפניים אחרים, בהם ביקרנו, בולטים בשני מאפיינים:

  • ניכר שהמבנה אינו בא לשרת את האדריכל, את האגו שלו או את אישיותו הפרטית - ולכן, חזית המוזיאון מינורית עד צנועה.
  • המבנה שואב את צורתו מאלמנטים שמקורם בתרבות היפנית, דוגמת קו המשולש הקטום המופיע בחזיתות.

עובדה מפורסמת היא, שחיבתם של אדריכלים יפניים למבנים חפורים, הפכה עם השנים התמחות בפני עצמה. מאחורי תכנון המבנה שלפנינו ניתן לשער שעמדה כוונתו של פיי לייצר מחדש, בכלים ארכיטקטוניים, דיאלוג בין הביוגרפיה של הפריטים המוצגים לבין הקשרם הנוכחי, בין עבר להווה ובין פנים לחוץ. "זוהי שאנגרי-לה", הוא מתאר במילותיו, "גן עדן עלי אדמות".

קשה שלא להתרשם מהאופן שבו יושב המבנה באופן פיזי בסביבתו הטבעית, כביכול. מדרגות כניסה רחבות מובילות אל תוך המוזיאון, בקטע מבנה המתוכנן בחלקו – וטבעי לחלוטין בחלקו האחר. בשלב מסויים, תחת תיקרת זכוכית קלילה (שחוזרת בחלקים שונים בעיצוב הפנים), נפרד המבקר בהדרגתיות מהנוף הירוק שלמעלה – ומוצא עצמו בחלל תצוגה מסתי חפור.

מנסרות אור מבוקרות מאירות את חללי התצוגה החפורים, אשר מאורגנים בתכנית המבנה באופן א-סימטרי אך סדרתי. הקשר אל החוץ נשמר לאורך הסיור במוזיאון באמצעות תאורת התיקרה הטבעית המלווה אותו, וכן באמצעות סדרת ויסטות המכוונות אל נקודות שונות באופק הרחוק. את הנשימה העמוקה שיש לקחת בכדי להפנים את קנה המידה העצום של המבנה, מרככים קירות התצוגה הפנימיים, המחופים אבן לבנבנה טבעית – המוארת באופן טבעי ורך.

ביום בו ביקרנו הוצגה במוזיאון תערוכה של האמן היפני Jakuchu, מהמאה ה-18. לראשונה, עלו דמעות בעיניי מול יצירת אמנות (י.ב.). רק האמנות הסינית, היפנית – ששאבה את תפיסתה ואת הטכניקה שלה מהקליגרפיה – יכול במספר משיחות מכחול שחורות מעטות להביע ולפרוט כך על מיתריו הרגשיים של הצופה. מומלץ לצפות בסרט המוקרן באחד מאולמות המוזיאון על תהליך עבודות הבנייה, ולהתרשם מאישיותו וצניעותו השובים של האדריכל - פיי. לאחר הצפייה בסרט מעריכים את עבודתו מזווית ראייה נוספת – כיצד אישיותו ולא רק תפיסתו הארכיטקטונית באים לידי ביטוי במבנה המוזיאון.

לתחילת הכתבה

מיקומו של המוזיאון

המוזיאון ממוקם דרום מזרחית לעיר קיוטו, באיזור נוף הררי, מחוץ לעיר. הנסיעה אליו מאוד קלה, ואורכת כשעה וחצי ברכבת תחתית מקיוטו, או באוטובוס ישיר. באתר המוזיאון הדרכה מפורטת – כולל שעות הנסיעה של האוטובוסים הלוך ושוב אל ומפתח הכניסה. יחסית לשטח הפתוח הענק שעוטף אותו, גם שטח המוזיאון אינו קטן (כ-18,000 מ"ר שמרביתם שטחי גלריה תת קרקעיים ומוצגים בו דרך קבע כ-250 פריטים מתוך אוסף התנועה, המונה כ-2,000 פריטים השמורים בארכיב ומוצגים בו לסירוגין. כאמור, הבניין נמצא בלב נוף הררי עם יערות - יפה ביותר. בסתיו בו ביקרנו, העלים הזהובים-אדומים נגעו לליבנו, והופתענו מיופייה של פריחת הדובדבן (הקיימת בגן המוזיאון ומופיעה באביב - סביב חודש מרץ-אפריל).

אתר האינטרנט של המוזיאון: www.miho.jp.

לתחילת הכתבה

הכתבה נכתבה על ידי יהודית בר ואדר. רוני אלגביש, אתר "חפצים".


 
 

יעדי הכתבה

סגור
0
×