יפן - ארבעה פסטיבלים שאסור להחמיץ

ביקור ביפן הוא חוויה יוצאת דופן במיוחד, בייחוד אם מבקרים בזמן הפסטיבלים הססגוניים והמעניינים במדינה. פסטיבל הסאקי ופסטיבל הלחימה הם שניים מתוך כמה אירועים מומלצים.
הגר
|
מפה
תמונה ראשית עבור: יפן - ארבעה פסטיבלים שאסור להחמיץ
© Sorasak/Unsplash

טיפים לגבי הפסטיבלים ביפן

בין הדברים המיוחדים החווייתיים ביותר ביפן נמצאים הפסטיבלים שלה. ביפן מתקיימים עשרות פסטיבלים שונים ומיוחדים בשנה, אשר מספקים אפשרות לחוות פן נוסף בתרבות היפנית.

אני טיילתי ביפן במשך כחודש באוקטובר 2008. כשתכננתי את המסלול שלי ניסיתי לבנות אותו בצורה ההגיונית ביותר מצד אחד, וכך שיכלול כמה שיותר פסטיבלים מצד שני. ראשית, עשיתי רשימה מלאה ככל האפשר של הפסטיבלים שמתקיימים באוקטובר, בעזרת ה- Lonely Planet, האתר של לשכת התיירות היפנית ואתרים נוספים (באמצעות חיפוש בגוגל של "Festivals in Japan"). לאחר מכן, ניסיתי לראות איך אני בונה מסלול הגיוני מבחינת מרחקי הנסיעות והכיוון הכללי של הטיול, כך שאספיק לחוות כמה שיותר פסטיבלים. בסך הכל השתתפתי בארבעה פסטיבלים. לשלושה מהם תכננתי להגיע מראש: הימג'י, טאקאיאמה וניקו. אל הרביעי, בעיר סאיג'ו שליד הירושימה, הגעתי, למזלי, במקרה. בכתבה זו אספר לכם על הפסטיבלים הללו ואנסה לתת מידע שיעזור לכם, אם גם אתם מתכננים טיול באוקטובר. אתחיל בכמה טיפים כלליים לגבי הפסטיבלים:

1. פסטיבלים רבים נמשכים יומיים, אך פעמים רבות אין כל הבדל בין ההתרחשויות בשני הימים ויום אחד מספיק בהחלט.
2. ניתן תמיד לחפש את האתר של לשכת התיירות המקומית של העיר בה מתקיים הפסטיבל ולברר פרטים נוספים. הם נחמדים מאוד ועונים במהירות. לי עזר מאוד לתכנון כשהם סיפרו לי בדיוק איך מתנהל הפסטיבל ומהן שעות ההתחלה והסיום שלו.
3. בכל מקום שיש פסטיבל צצים מיד עשרות דוכני אוכל. הם בדרך כלל זהים לחלוטין בכל הפסטיבלים, אז לא צריך למהר ולטעום מהכל בפסטיבל הראשון, כי אתם תראו את הדוכנים האלה שוב ושוב (אם באמת תלכו למספר פסטיבלים).

לתחילת הכתבה

פסטיבל הסתיו בטאקיאמה

פסטיבל הסתיו בטאקיאמה (Takayama Matsuri) נחשב לאחד משלושת הפסטיבלים היפים ביותר ביפן. הוא מתקיים פעמיים בשנה, באביב (14-15 באפריל) ובסתיו (9-10 באוקטובר). בגלל הדירוג הגבוה שלו במצעד הפסטיבלים (מה לעשות, היפנים פשוט אוהבים לדרג הכל), הוא מושך אנשים רבים מכל רחבי יפן, ולכן קשה מאוד להשיג מקומות לינה ברגע האחרון. מומלץ מאוד להזמין מקומות לינה מספר חודשים מראש, כי אחר כך זה הופך לקשה ביותר. אחרי אינספור פניות למקומות לינה שונים, מצאתי מקום רק ב- Youth Hostel המקומי. היה סביר, אבל לא יותר מזה. גם המקומות השמורים ברכבות בבוקר הפסטיבל היו מלאים ומצאתי מקום רק ברכבת מוקדמת מאוד בבוקר. לכן מומלץ להזמין גם מקומות לרכבת מספר ימים מראש.

העיר עצמה היא עיר חמודה מאוד, מלאה בחנויות של כל מיני חפצי אומנות מקומיים. מרכז הפסטיבל הוא תהלוכה של 11 אפיריונים ברחובות העיירה (בפסטיבל האביב יש 12). הסיבה שהפסטיבל נחשב ליפה כל כך היא בזכות האפיריונים האלה, אשר נחשבים ליפים ולמושקעים במיוחד. בימים עברו אנשי העיר הציגו לראווה את העושר שלהם באמצעות ההשקעה באפיריונים. במקום לשלם מיסים, האומנים המקומיים קישטו את האפיריונים והתוצאה? לפחות בעיניי, חביבה, לא הרבה יותר מזה. האפיריונים האלה מוצגים לראווה במהלך היום, ובהמשך גוררים אותם בתהלוכה לאורך הרחובות. אחד מרגעי השיא של הפסטיבל הוא מופע המריונטות, שמתקיים פעמיים ביום במקדש המקומי. את המריונטות מפעילים מומחים שהתאמנו לשם כך במשך שנים רבות. כיאה לתיאטרון יפני, כל תנועה שהבובות עושות אמורה לסמל משהו.

הלכתי למופע הראשון, והיה כל כך עמוס באנשים, שמהמרחק בו עמדתי לקח לי זמן רב להבין שהנקודה הקטנה והרחוקה שזזה היא המריונטה, אז ויתרתי די מהר וחזרתי להסתובב בעיר. כשעברתי שוב באזור, כשעה לפני המופע השני של היום, אנשים כבר התחילו לתפוס מקומות. כשחזרתי זמן קצר יותר לפני תחילת המופע הצלחתי למצוא פינה שממנה היה אפשר לראות לא רע. חשבתי לעצמי שבתור חובבת תיאטרון גדולה, אני בוודאי איהנה מהמופע, למרות שהוא בדרך כלל קשה מאוד עבור צופים מערביים. אז חשבתי. אני חייבת להודות שהמופע היה לחלוטין לא ברור בעיניי: בובה גדולה שפשוט מסתובבת ומחייכת לקהל ובובה קטנה שעושה קצת אקרובטיקה ובסוף מגיעה לשיא השיאים – מתיישבת על כתפייה של הבובה הגדולה! כל תרגיל כזה זכה לקריאות התפעלות רבות מהקהל. והכל כמובן נורא, נורא איטי. קיוויתי שאוכל בכל זאת ליהנות מהמופע, אבל אני חייבת להודות שזה היה משעמם למדי. למרות השם שיצא לפסטיבל, בעיניי הוא היה דווקא הכי פחות מרשים/מהנה מכל הפסטיבלים בהם הייתי. ציפיתי לאווירה יותר מיוחדת ברחובות, אבל אנשים סתם טיילו להם. לסיכום, היה נחמד, העיירה מקסימה, אבל לא היה מרגש במיוחד.

לתחילת הכתבה

פסטיבל הסאקי בסאיג'ו

לפסטיבל הסאקי בסאיג'ו (Sake Matzuri in Saijo) הגעתי לגמרי במקרה. אין לו פרסום באנגלית בכלל. כשהגעתי להירושימה, האנשים אצלם התארחתי סיפרו לי שבדיוק בתאריכים שאני נמצאת שם מתקיים הפסטיבל בעיר סאיג'ו, שזו עיר קרובה מאוד להירושימה ומגיעים אליה בנסיעה ברכבת JR. הפסטיבל מתקיים בסביבות התאריכים 10-12 באוקטובר, אבל ייתכן שזה משתנה קצת משנה לשנה, אז מומלץ לבדוק מראש עם לשכת התיירות של הירושימה. הפסטיבל הוא אחד הפסטיבלים המשעשעים ביותר. לפסטיבל מגיעים יצרני סאקי מכל רחבי יפן ובסך הכל יש שם יותר מ- 900 סוגי סאקי!

התחלתי בסיור בין מבשלות הסאקי, שם כל כוס עלתה בדרך כלל 100 ין. אחר כך נכנסתי לפארק גדול, שם נמצא החלק המרכזי של הפסטיבל. כרטיס כניסה עולה 1600 ין, ובתמורה מקבלים ספל סאקי קטן שעליו כתוב ביפנית "פסטיבל הסאקי". רק עם הכוס הזאת אפשר לשתות בפסטיבל – לוקחים אותה לאחד הדוכנים, בוחרים את הסאקי שרוצים מתוך תפריט הסאקי, והם ממלאים את הכוס – חופשי חופשי בלי הגבלה. קבוצות ומשפחות פורשות מחצלות ושמיכות על הדשא, כמו בפיקניק, ובכל פעם הולך מישהו אחר להביא סיבוב נוסף של סאקי (מסוג חדש כמובן). מה שנפלא בפסטיבל הזה הוא שכולם כל כך מאושרים. היו שם גם הורים עם ילדים וגם אנשים זקנים. וכולם מאושרים. אין ספק שמנטאליות השתייה שם שונה לחלוטין מאשר בארץ. הרכבת בדרך חזרה להירושימה הייתה מלאה באנשים שיכורים מרוחים על הכסאות... בתור מישהי שלא חובבת שתייה כלל וכלל, אני חייבת להודות שהפסטיבל הזה היה בהחלט חוויה!

לתחילת הכתבה

פסטיבל הלחימה בהימג'י

פסטיבל הלחימה (Nada no kenka Matsuri) מתקיים בעיר הימג'י בתאריכים 14-15 באוקטובר. נוסעים כמה תחנות ברכבת מקומית כדי להגיע לפסטיבל עצמו ויורדים יחד עם המוני האנשים. כשהגעתי למקום, הדבר הראשון שראיתי זה אנשים מבוגרים לבושים בחיתולים! כל המשתתפים בפסטיבל לבושים במין בד שעוטף את אזור החלציים שלהם, כשמאחורה יש חתיכת בד צרה ומקדימה היא קצת יותר רחבה. למעשה, פשוט מסתובבים שם המון אנשים עם ישבנים חשופים. צעירים, מבוגרים, זקנים, ילדים, שמנים, רזים, שעירים, חלקים – כולם. לא מומלץ לבעלי לב חלש. המשתתפים מגיעים מאזורים שונים ולכל אזור יש צבע משלו ואפיריון (שנקרא Yatai) משלו. הכל מאוד צבעוני ומקושט. האפיריונים האלה כבדים עד מאוד ונדרשים המון גברים חסונים כדי לשאת אותם. הפסטיבל התחיל בכך שכל קבוצה הסתובבה עם האפיריון שלה וניסתה לעשות רושם על כל האחרים. אחר כך הם עשו תהלוכה, והיה אפשר לראות על הפנים של האנשים כמה קשה להם לסחוב את האפיריונים. הכל קורה תוך כדי תיפוף ושירה קצובה והאווירה שמחה ביותר. ואז הגיע הרגע שכולם ציפו לו – מלחמת האפיריונים. שני אפיריונים של שתי קבוצות מורמים למעלה, ואנשי הקבוצה מתחילים לרוץ לעבר הקבוצה האחרת, עד שהאפיריונים מתנגשים ונופלים ברעש גדול. זה ממש מפחיד, כי הנפילה בהחלט יכולה למעוך את הסוחבים או את הצופים אשר מסתובבים ממש בלב העניינים, אבל כנראה שהם מתורגלים מספיק.

לאחר כמה התנגשויות כאלה חשבתי שזה הכל, אבל אז ראיתי שכל הצופים מתחילים לנוע לכיוון מסוים. הייתי צייתנית והתחלתי לעקוב אחרי העדר. אחרי כמה דקות הליכה הגעתי למקום שהכניס אותי להלם. זה היה אותו דבר כמו מה שראיתי לפני כן, אבל עצום! כמו איצטדיון ענק, מלא בהמוני אנשים, שלא הבנתי מאיפה הגיעו. באצטדיון הזה היו פרושות בכל מקום מחצלות ומסתבר שכולם היו מצוידים. כולם הביאו שמיכות, פרשו אותן על המחצלות (בלי נעליים, כמובן) ו... פתחו שולחן. כל משפחה הביאה איתה המון קופסאות אוכל וכולם ישבו ואכלו. האפיריונים הגיעו בתהלוכה מהמקום הקודם והמשיכו להילחם. הם כל פעם נפלו, הרימו מחדש את האפיריון והמשיכו להילחם. ככה במשך המון זמן. זה היה נראה כמו מאמץ פיזי נוראי. לאחר שהרגשתי שמיציתי לקחתי רכבת חזרה למרכז הימג'י. לסיכום, פסטיבל הזוי, מעניין ומוזר ביותר. בהחלט חוויה מיוחדת. לינה בהימג'י: אני לנתי במלון Tokoyo Inn, שהיה מלון נחמד ויעיל ביותר. ארוחת בוקר כלולה במחיר הלא יקר והמיקום ממש צמוד לתחנת הרכבת, כך שזה היה נוח ביותר.

לתחילת הכתבה

פסטיבל הסתיו בניקו

פסטיבל הסתיו בניקו (Nikko Toshogu Shuki Taisai) הוא פסטיבל מגניב ביותר, שמתקיים ב- 17 באוקטובר, אבל למעשה הוא מתחיל כבר ב- 16 באוקטובר. הוא היחיד מבין הפסטיבלים שתיארתי עד כה שתוכן הפסטיבל שונה בין הימים ולכן מומלץ להגיע לכל היומיים. ב- 16 באוקטובר, בסביבות 13:00 (שוב, רצוי לברר מראש עם לשכת התיירות), מתקיים ה- Yabusame, תצוגת תכלית של קשתים רכובים על סוסים. המוני אנשים מתאספים לאורך מסלול הרכיבה, ולמרבה ההפתעה יש אפילו קריינות באנגלית. בהתחלה יש תהלוכה של כל הרוכבים ועוזריהם, לבושים כמיטב המסורת ואז זה מתחיל. ישנם 12 רוכבים, כל רוכב בתורו רוכב על סוסו במהירות ואז, תוך כדי קריאות רמות יורה שלושה חצים אחד אחרי השני למטרות שממוקמות בצד, לאורך המסלול. בערך שליש מהקשתים פגעו בכל שלושת המטרות – מדהים למדי. לצד כל מטרה ישבו חמישה אנשים בלבוש טקסי (לטעמי, הם ישבו קרוב מדי למטרה...) ואחרי כל פעם שנורה חץ למטרה היה להם מין טקס שבו שניים מהם קמו, אחד לקח את החץ שנורה, הם השתחוו זה לזה, כרעו על הרצפה, השתחוו שוב, הראשון העביר לשני את החץ, עוד קידה והם חזרו לשבת במקומותיהם. אחרי כל חץ שנורה, הם עשו את כל הטקס הזה במלואו. ההופעה כולה הייתה מדהימה.

ביום השני, ב- 17 באוקטובר, התחיל הפסטיבל ב- 11:00 בבוקר. הפסטיבל נקרא משהו כמו "מצעד של 1000 אנשים", כשבפועל צעדו בערך 700, כשכל קבוצה לבושה בסגנון שונה, בבגדים מסורתיים של פעם. הפסטיבל הזה מתקיים בכל שנה, כבר למעלה מ- 350 שנים וחלק מהתלבושות, למרות שעברו תיקונים ושימורים, הן תלבושות מקוריות מהתקופה ההיא. מדהים! במצעד צעדו קשישים לצד ילדים, וכולם בפנים רציניות להחריד. הם נעלו כפכפים עשויים מקש, ונראו ממש מתפרקים. הכל היה מאוד צבעוני ונחמד. הם צעדו עד למקדש קרוב וכשהגיעו לשם, ישר נעמדו בתור לקבל קופסאות אוכל. השעה היתה רק 11:30 וכולם הסתובבו עם קופסאות האוכל שהם קיבלו. הם גם הרשו לעצמם להוריד את החלקים הכבדים של התחפושות ואפילו להתחיל לחייך ולצחוק. באותו זמן התקיים במקדש טקס מסורתי, בו אנשים מעבירים מיד ליד מנחות, בתהליך ארוך ואיטי ביותר. לינה בניקו: אני ישנתי במינשוקו קטן ומקסים בשם Rindo-no-ie. המחיר זול יחסית למקומות אחרים בעיר, החדרים קטנטנים אבל נוחים ובעלי הבית מקסימים באופן חריג. מומלץ!

אלה היו ארבעת הפסטיבלים שהספקתי לבקר בהם במהלך טיול של חודש. אין ספק שהם הוסיפו המון צבע ועניין לטיול כולו, ואפשרו לי לחוות צדדים חדשים ומיוחדים של יפן.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה ליפן

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×