ירדן - סיור קצר בפטרה ועקבה

בעבר היה צריך להתגנב אל פטרה כדי לראות את שרידי העיר הנבטית המדהימה. היום, אפשר להגיע אליה בקלות, בטיולי יום מאורגנים שיקחו אתכם אל כל האתרים המעניינים. בטיול מאורגן מה שחשוב הוא מדריך טוב, ובסיפור שלפנינו, המדריך הוא שעשה את הטיול לכה מוצלח.
רונן הראל
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ירדן - סיור קצר בפטרה ועקבה

יוצאים לדרך בטיול מאורגן

בכל פעם בה אנו נוסעים לאילת, אנו מתלבטים אם לקחת או לא לקחת את הדרכונים. הרצון לבקר מדינה שכנה, מול החשש הבטחוני ואי הנוחות של חצי יום על הכביש ובמעבר הגבול, מול הסקרנות לראות את המקום עליו שר אריק לביא את שירו המפורסם "הסלע האדום". הפעם עשינו מעשה. לנוכח החשש, החלטנו לקחת טיול מאורגן. מצאנו באינטרנט כחמש חברות, על אחת מהן קראנו המלצות לא טובות באתר "למטייל", כך שהמגוון הצטמצם. לשלב הגמר הגיעו "פרדייז" ו"חולית". בשתיהן הציעו מדריך דובר עברית, ולנו ילדים קטנים אשר השפה האנגלית עדיין לא שגורה בפיהם. בחרנו ב"חולית" בלי סיבה מיוחדת, אולי מכיוון שהאתר באינטרנט הרשים יותר.

הטיול התחיל "ברגל שמאל" - כשעתיים וחצי של העברות/המתנות עד שהגענו אל האוטובוס המיוחל בצד הירדני. במהלך ההמתנות נוכחנו ששתי החברות ביניהן התלבטנו עובדות עם אותה סוכנות ירדנית, באופן ששתי הקבוצות התאחדו לקבוצה אחת. היינו תשעה עשר מטיילים: שני זוגות צעירים, חמישה זוגות בגיל יותר מבוגר (אחד מהם משוויץ – ישראלי לשעבר) ואנחנו. לאחר שהגענו לאוטובוס חסרי סבלנות, גילינו שהבטיחו מדריך בעברית, אך המדריך מדבר איתנו רק אנגלית, זה קורה לעיתים בטיולים האלו. חשבנו שאולי היינו צריכים לבצע טיול עצמאי, לעבור את הגבול לבד ולתאם מראש עם אחד ממדריכי התיירים העצמאיים בירדן, שפרטים שלהם ראינו באתר "למטייל", ומבלי שנהיה תלויים באף אחד. גם מאבטח שחשבנו שיתלווה לקבוצה ישראלית לא הצטרף אלינו. האוטובוס התחיל לנסוע, המדריך התחיל לדבר באנגלית. פניות שנעשו אליו בעברית לא נענו. לאחר כשתי דקות שינה המדריך את הטון, עבר לעברית והטיול עבר "מהפך".

לתחילת הכתבה

המדריך דאוד

אם אני צריך להגדיר איזה מדריך אני רוצה לפגוש בטיול מאורגן, אני אומר "כמו דאוד". מהרגע הראשון הוא הקסים את כולנו. הדריך אותנו לכל אורך הטיול, ללא מנוחה ועם המון אנרגיות חיוביות, שלא השאירו אף אחד מהמטיילים אדיש. הילדים שלנו קיבלו "טיפול" מיוחד. דאוד אבו-אסי הינו דרוזי מכפר סמוך לעקבה. עברית רהוטה בפיו. את השפה הוא מכיר על בורייה ושולף לאורך כל הדרך פתגמים, אמרות שפר ומשלים. כשנשאל לגבי רווקותו הוא עונה "מצא אישה מצא טוב, לא מצא – עוד יותר טוב". מכאן הוא חושף טפח מהיכרותו עם ה"ישראליות" ומספר לנו על עלילות "הרווק" בערוץ 10. דאוד מבין למה אמא של גיא החליטה להחזיר לווילה את יסמין. כן, הוא קורא עיתון יומי ישראלי, רואה ערוצים 2 ו- 10 ומכיר את ההבדל בין קופת חולים מכבי לכללית. דאוד למד באוניברסיטת עמאן בחוג לעברית ומדעי המדינה, ובהמשך התעניין ונחשף ליותר חומרים בשפה העברית. לאחר שסיים את לימודיו, הוא קנה מקלדת בעברית והתחיל להתכתב עם ישראלים בעברית. כן, יש לו כתובת דואר אלקטרוני באתר ישראלי. היכרותו עם ההוויה הישראלית מדהימה: השפה, הספרות, הסלנג, ניואנסים שגורמים לנו לחשוב בשלב מסוים שמשהו כאן לא מסתדר (ישראלי?). כמובן שיש לו גם דעות פוליטיות. הוא חושב שאנחנו לא עושים מספיק למען השלום עם שכנינו הפלסטינאים, ומוטרד מחוסר הפרגון לנשיא המדינה שמעון פרס. אנחנו הישראלים נחשבים בעיניו כ"שכנים העשירים" מהמערב. בשעה שהיקף האוכלוסייה בירדן נמוך רק בכ- 10% מישראל, התוצר בישראל ותקציב המדינה גדולים פי תשעה מאלו שבירדן. דאוד מפנטז בקול רם מה היה קורה אם רק היה עומד לרשות ירדן תקציב בהיקף תקציב הביטחון הישראלי.

לדבריו, הירדנים חשבו שיפיקו תועלת כלכלית מהסכם השלום, אך מסתבר שאת פירות הצמיחה רואים חברות זרות ו- 2.5 מיליון פועלים זרים, עיקרם ממצרים, אשר מועסקים במדינה. ובכל זאת, תועלת משמעותית אחת צמחה לו לעם הירדני: שרות החובה בצבא קוצר משלוש שנים לשלושה חודשים. "אם אין אויב לא צריך צבא". את המשאבים שהתפנו השקיעו הירדנים בתשתיות ובחינוך. אם במדינת ישראל העשירה הכביש שיורד דרום לאילת הוא עדיין חד מסלולי בכל נתיב (למעט הקטע שפועלים להרחבתו בין תמנע לאילת), הרי שבירדן הכביש שעולה מעקבה לכיוון צפון מזרח כולל שני מסלולים בכל נתיב. התנועה דלילה משמעותית מהתנועה על כביש הערבה, אך הכביש לתפארת. דאוד מסביר שבירדן יש חופש דיבור מוחלט, אך צריך להיות מנומס. ביקורת ניתן להעביר גם על השלטון, אך אי אפשר להיות בוטה "כמו אצלכם". דאוד דאג לכך שבמהלך כל יום הטיול הרגשנו ממש כמו בבית, כשהוא דואג לכל פרט ופרט – 5 כוכבים של שרות ויחס.

לתחילת הכתבה

ביקור בעיר עקבה

נכנסנו לעיר עקבה מכיוון צפון. העיר בה דרים 150,000 תושבים מאד צחיחה ולמעט במרכז העיר, התשתיות לא כל כך מפותחות. דאוד לקח אותנו לריביירה החדשה שנמצאת בבנייה בסמוך לחוף הים. אזור ענקי בבנייה, אלפי יחידות דיור. לדברי דאוד, מדובר בפרויקט של חברה בבעלות ראש ממשלת לבנון ואת הדירות עדיין לא מוכרים. "כשאין קשיי מימון, אין סיבה למכור עד שהפרויקט מושלם ורואים את מלוא הדרו". לאחר הסיור ליד הפרויקט של ראש ממשלת לבנון אנו עוברים במרכז העיר ליד דגל ירדן - הדגל הגדול בעולם לפי ספרי גינס, ולאחר כעשר דקות נוספות עוזבים את עקבה לכיוון מזרח.

החוף של עקבה במפרץ אילת ארוך בכשישה קילומטרים מהחוף הישראלי. ירדן, שנדרשה לחוף ארוך לצורך הרחבת הנמל הימי היחידי בה, ביקשה משכנתה מדרום לבצע עסקת החלפות שטחים. כך, בתמורה לשישה קילומטרים של חוף, לא ברור באיזה רוחב, ויתרה ירדן על 175 קמ"ר בדרום המדינה. רצה הגורל, ומתחת לשטח, שהועבר לערב הסעודית, התגלה שדה נפט ענקי, וכך פספסה ירדן בעלות על משאב זה, שיכול היה לרומם את מצבה הכלכלי. חלק מנוסעי האוטובוס ביקשו מדאוד לקנות ממתקים בעיר. המדריך גילה גמישות ואמר שנעצור בדרך חזרה, אלא שעוד צפויה לנו בהמשך הפתעה שתמנע זאת.

לתחילת הכתבה

הדרך לפטרה

הדרך לפטרה הינה במגמה של עליה. היא צחיחה ובשוליה ישובים קטנים. דאוד מסביר לנו שהאוכלוסייה אוהבת את המלך מכיוון שהוא דואג לתושבים. ישנם פרויקטים של דיור לחסרי דיור וישנם בתי ספר ממוזגים אזוריים. התושבים אוהבים את המלך כי מעבר לדאגה לחלשים, המלך דואג גם לחינוך. כרבע מתקציב הממלכה מוקדש לחינוך, משקל של למעלה מכפול מהמשקל בישראל. במהלך הדרך אנו עולים עד לגובה 1,550 מטר ומבצעים תצפית אל קבר אהרון. בנקודה זאת, ממנה נשקפים הסלעים האדומים וישראל, דאוד מסביר לנו על הישראלים ההרפתקנים, הראשון שבהם מאיר הר ציון, שעברו את הגבול בתחילת שנות החמישים. לאחריה אנו עוצרים במזנון מקומי וקונים שתיה וממתקים (הכל בדינר).

כחצי שעה לפני פטרה אנו רואים שיירה של מכוניות שרד אמריקניות. דאוד מסביר שמדובר בשיירת הרכבים של סגן נשיא ארה"ב ביידן, שאמור לנחות במנחת המסוקים במהלך היום. לפני פטרה אנחנו עוברים בכפר ואדי מוסא, על שם הסלע עליו הכה משה וממנו יצאו מים. המעיין עדיין מבעבע בכפר על אותו הסלע. מקוצר זמן, לא ראינו את המעיין.

לתחילת הכתבה

מסיירים בעיר הנבטית

את פטרה ראינו עד היום בתמונות או בעיקר בתמונה המפורסמת של עמודים חצובים באבן. מהר מאד גילינו שמדובר בעיר שלמה, מאות, אם לא אלפי מבנים/מערות נחצבו בסלע הכורכרי, חלקו אדום. אתר ענקי שיכול להכיל אלפי מטיילים. מדובר בעיר נבטית, שנבנתה לפני 2,300 שנים. העיר היתה מרכז אזרחי נבטי, היא שימשה סוחרים שהעבירו שיירות ובשלב מאוחר יותר הפכה לבית הקברות הרשמי של הנבטים באזור. הדרך לעיר היא במגמת ירידה באורך 1.5 ק"מ. המתקשים בהליכה יכולים להזמין כרכרה לשלושה לשני כיוונים ב- 30 דינר או סוס ב- 3 דינר לכיוון לרוכב. אנחנו עשינו את הדרך ברגל.

גם לאורך הדרך אתרים מקסימים. הראשון שבהם היה קוביות ה"רוחות", שהגנו על העיר מפני ה"רוחות הרעות". אחריו קבר ה"טריקטיניום" – עשיר נבטי שנקבר עם שלושת ילדיו. בכניסה אל הנקיק (ה"סיק") נבנה סכר בכדי למנוע משיטפונות מלזרום אל האתר. זה יעיל בדרך כלל, אך לפני שלושה שבועות היה שיטפון יוצא דופן בעוצמתו וקבוצה ישראלית נתקעה בפטרה עד השעות הקטנות של הלילה. לאחר הסכר, עם הכניסה אל ה"סיק", ניתן לראות את השער שבנו הרומים כשכבשו את המקום במאה השניה לספירה. הגשר קרס במהלך רעידת אדמה וכל שנותר ממנו הינו בסיס הקשת. לאורך כל הסיק קיימת תעלת מים, אשר הובילה מים ממעיין מוסא מהחלק העליון של הנקיק לתוך העיר. ואז מגיעים לעיר התחתונה, בראשית צופים במבנה המפורסם, שלוש קומות גובהו: אחת מתחת לאדמה ושתיים מעליה. המבנה נבנה במשך 100 שנים ושימש בסופו לקבורה של מלך הנבטים האהוב חרטט הרביעי (מקור הביטויים "לחרטט" או "חרטה ברטה"). הריבועים שבצידי המבנה שימשו לצורך פיגומים בעת הבניה. המבנה נבנה מלמעלה כלפי מטה. לאחר מכן ממשיכים עוד כ- 500 מטר לאורך הרחוב הראשי של העיר,  פוסעים ליד האצטדיון ויושבים למנוחה במזנון מקומי. החזרה היתה קשה יותר. הילדים התעייפו ועכשיו מדובר בעליה. בכל זאת בחרנו ברגליים. הילדים רצו לעלות על סוסים, אך העדפנו שרכיבה על סוסים תהיה בארץ, על רקע חשש של נפילה מסוס רחוק מהמולדת. היינו אמורים לצאת ב- 16:00 מפטרה, אלא שלנקודת המפגש לא הגיעו שני זוגות ששכרו כרכות. לאחר חצי שעה של המתנה הגיעו המאחרים והתבררה סיבת האיחור...

לתחילת הכתבה

סגן נשיא ארה"ב - ביידן בפטרה

כשהגענו לפטרה היו במקום לא מעט שוטרים. דאוד הבהיר שהנוכחות נובעת מביקור סגן הנשיא בממלכה. הטלנו ספק מסוים בדבריו. הייתכן שסגן נשיא ארה"ב יבקר באזור "לא סטרילי"? לאט לאט נוספו אינדיקציות: על ראש אחד הצוקים ראינו שני מאבטחים, שולחן כיבוד קל המתין במקום, ושרותים מיוחדים שהובאו, לדברי דאוד, במיוחד עבור אשתו של סגן הנשיא הוצבו לצד השרותים לקהל הרחב. סיימנו את הטיול בעיר פטרה ושמנו פעמינו חזרה למעלה לכיוון האוטובוסים בנקיק (ה"סיק") ואז, כשחשבנו שגולת הכותרת של הביקור תהיה השרותים הכימיים של אשתו של סגן הנשיא, לפתע בלי הודעה מוקדמת, בלי אזור סטרילי ובלי מגנומטרים, הוא הופיע ביחד עם אשתו, מוקף בכ- 20 מאבטחים שדאגו שעוברי האורח יזוזו לצדדים בכדי שסגן הנשיא, רעייתו והמדריך יעברו בניחותא ב"סיק", שכל רוחבו כשלושה וחצי מטר. ללא עניבה או ג'קט, ללא גינוני טקס ומבלי שיגרום לכל הפרעה לציבור, במרחק נגיעה מאיתנו.

נזכרנו שיומיים קודם לכן נסענו למשתלת רגבים באזור צומת בילו, בשעה ששיירת המכוניות המשוריינות של סגן הנשיא נסעה מירושלים לתל אביב. בתקשורת הודיעו שיחסמו את כביש 1 ונתיבי איילון, אך בפועל חסמו גם את כביש 6. כך, בכדי לחזור מצומת בילו לביתנו נאלצנו לנסוע דרך כביש 431 למודיעין ומשם, ביחד עם עוד אלפי נהגים חזרה לכביש שש. מצא את ההבדלים...

לתחילת הכתבה

צהריים במסעדת Petra magic והדרך חזרה

עייפים מהטיול חזרנו לאוטובוס בדרכינו לארוחת הצהריים. בכיכר של כפר מוסא נחסמנו על ידי מאבטחי סגן הנשיא. עשר דקות של המתנה, שיאפשרו לשיירת סגן הנשיא לעבור ממש לפנינו, כשאת השיירה סוגרת משאית השירותים של אשתו. במהלך ההמתנה סיפר לנו דאוד על המאכל הלאומי הירדני, לא חומוס אלא "מנסעף" – תבשיל על בסיס טלה, אותו מכינים בבית. יש מסעדות שמנסות לחקות, אך מדובר ב"חיקויים סיניים עלובים". דאוד טיפח אצלנו ציפיות לגבי המסעדה, אלא שהבהיר שכאן אין הכשר לא של הרב עובדיה יוסף ולא של הבד"צ, אך גם חזיר שאיננו כשר למוסלמים לא נמצא. נצטרך ל"הסתפק" באוכל טעים. להבטחות היה כיסוי. האוכל היה מצוין, החל מהמרק, המשך בסלטים, בדגים, בבשרים ובקינוחים.

הדרך חזרה היתה "קצרה" יותר (בזמן). הנסיעה נמשכה פחות משעה וחצי, בלי עצירות ובירידה. רובנו היינו עייפים. האוטובוס הוחשך וחלקנו נרדמנו. באוטובוס אנו מספיקים לשמוע סיפור מאורחים של מלון "קלאב הוטל". הם מנסים "להפטר" מהשבוע שלהם ללא הצלחה. פרסמו מודעה בעיתון למסירה בחינם, הציעו להעביר בעלות להנהלת המקום, הסכימו לשלם כסף, אך לא הצליחו. אין להם ברירה אלא להמשיך ולשלם כל שנה 2,200 ₪ עבור השבוע שלהם, בין אם יגיעו ובין אם לאו, כשרק המוות "יצילם" מהתחיבות זאת. ממתקים בעקבה כבר לא קנינו, הגענו מאוחר מידי, החנויות היו סגורות, וצריך להגיע עד 20:00 אל מעבר הגבול על שם יצחק רבין ז"ל. גם בצד הירדני נקרא המעבר באותו השם. לאחר שאנו נפרדים מדאוד ועוברים את הגבול, אני חוזר לדלפק החלפת הכספים. אם בבוקר המרתי תמורת כל 5.8 ₪ דינר אחד, כשאני מחזיר את 17 הדינר שנותרו לי חזרה, התעריף הינו 4.3 ₪ בלבד. מישהו שם ברשות שדות התעופה "חוגג" עלינו. 

לתחילת הכתבה

סוף דבר

לאורך הטיול הרגשנו בטוחים לחלוטין. כמו סגן הנשיא ביידן, כנראה שגם לגבינו לא היתה דרושה אבטחה מהסוג אותו אנו רואים וחווים בארצנו. כנראה שהמאבטח אותו ציפינו לפגוש באוטובוס פשוט איננו נחוץ. הירדנים אותם פגשנו במהלך הסיור היו מאד אדיבים, והפגינו קבלת פנים אוהדת וחמימה.

אני מסיים שורות אלו בתודה מקרב לב למדריך דאוד, שהפך את החוויה הקצרה למקסימה. הוא סיים את הסיור עם חלק ממילותיה של נעמי שמר ז"ל "אנחנו שנינו מאותו הכפר", בתקווה שיום אחד המזרח התיכון יהיה כפר גלובלי אחד ללא גבולות. לקחתי ממנו כרטיס ביקור ואני מצרף את הפרטים לאלו מבינכם שיהיו מעוניינים במדריך לתלפיות, בין אם באמצעות הסיטונאים מאילת (חולית או דיסקברי) או באופן עצמאי.

Daud Abo-Assi

מצורף קישור לביצוע השיר על ידי אריק לביא ז"ל ביו טיוב: %http://www.youtube.com/watch?v=_f6VDBUfX4k|www.youtube.com/watch|target=_blank%

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×