ירח דבש בסקנדינביה

סקנדינביה מייצגת את החיים כמו שהם צריכים להיות: המון יופי בעיניים, אנשים רגועים, שמחים, פתוחים, טובי לב, אין מתח, אין עוינות, הכל עובד, אין הפתעות לרעה, הנופים מדהימים. טיול קצת יקר, אבל שווה כל גרוש...
רועי פלד
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ירח דבש בסקנדינביה
Dollarphotoclub ©

נוסעים לסקנדינביה

עברה כמעט שנה, אבל לקראת מטיילי הסתיו הקרוב החלטתי לשחזר את הטיול שלנו. תחילת הסיכום נכתבה שבוע לאחר החזרה, והיא הוזנחה באמצע. ההשלמה נעשתה עכשיו. התחתנו בסוף אוגוסט 2005, ו-36 שעות אחרי הארוע המרגש כבר היינו על מטוס בדרך לטיול בסקנדינביה המקסימה. בדרך עצרנו אצל חברים בלונדון ובאדינבורו, אבל מאחר ששם כאמור התארחנו אצל חברים אז אין לנו הרבה עצות מועילות לאנשים, חוץ מזה שאדינבורו וסקוטלנד בכלל הן מקסימות, הפסטיבל באדינבורו הוא כיף גדול ובהחלט שווה להגיע לשם. ההמשך היה חודש של טיול רכבות בסקנדינביה, שעליו נפרט להלן. ננסה לשלב סיפורים על הנופים והאתרים עם מידע פרקטי וטיפים, בתקווה שזה יעזור למטיילי העתיד במקומות המופלאים האלה.

זה לא יחדש כלום לאף אחד – סקנדינביה יקרה, יקרה, יקרה. בכל זאת אפשר לעשות אותה בצורה זולה יותר עם קצת מאמץ. השורה התחתונה שלנו הייתה תקציב ממוצע של 140 $ ליום (עבור שנינו) שאיפשר לנו לינה באכסניות נוער בחדר זוגי (ופה ושם טיפה יותר פינוק), אוכל בדרך-כלל הכנו בעצמנו באכסניה, + ארוחה זולה ביום (מזון מהיר) ופה ושם קצת יותר פינוק. כניסות לאתרים, תחבורה עירונית, אוטובוסים, קצת מתנות לאחיינים וכד`. המחיר הזה לא כולל את הסקאנרייל – פס הרכבות שלה לשנינו יחד 600 $. כמובן לא כולל טיסות. אנחנו לא שותים ולא מעשנים – אלה שני דברים משמעותיים מאד לתקציב בסקנדינביה. כמו כן הבאנו סטוק של "טובשילים" מהארץ ששימוש אותנו בערבים היטב, אם כי בדרך גילינו שאם נצמדים לסופרמרקטים זולים, פער המחירים בהם מהארץ קיים, אבל לא ענק. לדעתי מי שמוכן ממש רק להכין לעצמו אוכל ולישון הכי בזול שיש, יכול לגמור עם 110$ ליום לזוג. צריך לקחת בחשבון שהימים בערים הרבה יותר יקרים מימים מחוץ לערים (יותר פיתויים והכל יותר יקר), המחיר שלנו מחושב על חצי מהימים בערים וחצי בדרכים.

לגבי כרטיס של איגוד האכסניות, חיוני למי שמתכוון לישון הרבה באכסניות. אמנם ניתן להוציא אותו במקום, זה מה שאנחנו תיכננו, אבל זה עולה כפול אם לא עושים את זה במדינה שלך, אז עדיף להוציא אותו בארץ. לגבי כרטיס סטודנט בינלאומי – בזבוז כסף. בכל מקום שהיו הנחות לסטודנטים הסתפקו בתעודת הסטודנט הרגילה שלנו ממוסדות הלימוד שלנו (אם בכלל ביקשו לראות תעודה, בדרך כלל גם זה לא). רק במקום אחד אמרו שצריך את הכרטיס הבינלאומי, אבל גם שם אמרו את זה רק לרקורד, והסתפקו בתעודות הרגילות שלנו. חשוב! באכסניות בסקנדינביה אסור לישון עם שקי שינה, מסיבות של הגיינה (והן באמת תמיד הגיניות). צריך להביא מצעים (סדין, צפיה, ציפית אם רוצים). מקבלים כרית, שמיכת נוצות ומזרון. אפשר גם לשכור מצעים בכל אכסניה, אבל זה מוסיף סביבות 10$ ליום לאדם, וזה מיותר. סחבנו מהארץ והיה שווה.

אנחנו נסענו עם הלונלי פלאנט העדכני ביותר של סקנדינביה מ 2005, שיבאנו במיוחד מארה"ב. הוא לא היה משהו. ראשית, חלק לא מבוטל מהדברים שהיו כתובים שם התגלו כלא נכונים מבחינת שעות ומבחינת מחירים (השינויים היו לפעמים לרעה ולפעמים גם לטובה). שנית, הוא טוב למי שמחפש מידע על מה קורה בערים, אבל מאד לוקה בחסר לגבי כל הפנינים המעניינות שמתחבאות מחוץ לדרכים הראשיות. מצד שני, אני לא בטוח שיש מדריך יותר טוב לתרמילאים.

תקופת המסע היתה ספטמבר, זה היה אילוץ של חתונה ועבודה, אבל זו גם תקופה עם יתרונות. יולי ואוגוסט הם צפופים בתיירים, ואנחנו תמיד משתדלים להימנע מטיולים בזמן הזה, כשבכל מקום צריך לעמוד בתור, כל דבר צריך להזמין מראש וכו`. ממה שדיברנו עם מקומיים, כנראה העונה הכי טובה לסוע היא תחילת יוני. אז מזג האויר נעים, הכל נפתח והשמש זורחת כמעט 24 שעות ביממה, או ממש 24 אם מצפינים. בספטמבר שלנו מזג האויר היה מאד הפכפך (יתואר בהמשך) ולא מעט דברים כבר היו סגורים. מצד שני הכל היה שקט ורגוע, הטבע היה בצבעים מדהימים של צהוב ואדום, והצלחנו לראות את הזוהר הצפוני, מה שאי אפשר ביוני...

לתחילת הכתבה

דנמרק

התחלנו את הטיול שלנו בקופנהאגן אליה הגענו בטיסה מאדינבורו. קופנהאגן היא עיר כייפית, מלאת אטרקציות, מוזיאונים, בילויים וכו`. הגענו אליה מלונדון ואדינבורו שהן עתירות פארקים וריאות ירוקות. בקופנהאגן אין את זה, ולא יכולנו ליהנות מהמנהג שאימצנו לעצמנו לרבוץ כל יום שעה-שעתיים בפארק רחב ידיים. אבל יש בה הרבה דברים נפלאים אחרים.

לינה – ישנו באכסניה החדשה והענקית Danhostel Copenhagen City לא מומלץ. זאת נחשבת "אכסניית המעצבים הראשונה באירופה". היא אכן חדשה ונקיה, נראית כמו מלון, אבל יש בה בעיקר את החסרונות של מלון. גדול מאד, אין שטחי מפגש ציבוריים למטיילים, יחס מנוכר, הלובי קטן ותמיד רועש ומלא. היתרון הוא המיקום – חמש דקות הליכה ממרכז העיר. מצד שני היא קצת יותר יקרה מהאכסניות האחרות, והפער מכסה על נסיעות הלוך ושוב בתחבורה הציבורית. צריך לשים לב כי בקופנהאגן יש כמה אכסניות די מטונפות (מה שלא תמצאו בשאר סקנדינביה גם אם תתאמצו). מומלץ ללכת לאחת האכסניות האחרות של רשת Danhostel  (כתובת האתר: www.danhostel.dk) או להשתמש בשירותים המעולים של UseIt – המודיעין לצעירים. לילה באכסניה שלנו – 20$ למיטה בחדר של 5-6 מיטות (שירותים ומקלחת בתוך החדר). 17$ באכסניות האחרות של דןהוסטל. Uselt  ממוקם במרכז העיר. יש שם חבר`ה מקסימים שעוזרים והכל בחינם. אפשר לבוא לשם והם יסדרו לכם לינה ב Bed&Breakfast במחיר של אכסנית נוער. הם יתנו לכם מידע מפורט. יש להם חוברות מאד מפורטות ויעילות על כל האטרקציות בעיר, עם מחירים, זמני פתיחה, ובעיקר עם המון טיפים יעילים למטייל דל תקציב. כמו כן יש שם אינטרנט חינם! עוד דבר חשוב – אפשר לאחסן שם חפצים בחינם. זה חמש דקות הליכה מתחנת הרכבת, כך שאפשר קודם כל להתפרק מהציוד שם, ואז להתחיל לראות את העיר.

את המידע על האתרים אפשר למצוא בכל מדריך, לכן נציין רק דברים שהיו חוויתיים במיוחד. בימי רביעי רבים מהמוזיאונים הם חינם לציבור הרחב או לסטודנטים. זו תחושה נעימה למטייל דל תקציב, ואז ראינו את מוזיאון האמנות קארלסברג גליפוטק שבו כמה מהיצירות המפורסמות של ואן-גוך, סזאן, מונק, פיקסו ואחרים, את מוזיאון העיצוב (בדיוק ממול) ואת המוזיאון העירוני. המדרחוב הארוך בעולם מלא חנויות מעניינות עם המילה האחרונה באלקטרוניקה ובעיצוב. רחוב Nyhavn על המים מלא בתי קפה. ערב בטיבולי הוא קצת יקר, אבל הוא חובה (וכמובן להישאר עד הסגירה למופעים וזיקוקי דינור). ביקור בכריסטיאניה הוא חוויה שמזכירה קצת את סיני. יש שם מלא פריקים, דוכנים שונים ומגוונים ומסעדה צמחונית יחסית לא יקרה, שנראית קצת כמו מטבח בקומונה או בהיאחזות נח"ל. לכל חובב אמנות חובה להגיע למוזיאון לואיזיאנה המדהים ביופיו, על חוף הים, שעה צפונית מהעיר ברכבת (יש כרטיס משולב לרכבת וכניסה למוזיאון).

לתחילת הכתבה

בדרך לאוסלו

אנחנו נסענו ללואיזיאנה ומשם המשכנו ברכבת להלסינגבורג שבשוודיה. צריך לקחת בחשבון שללואיזיאנה יש כרבע שעה הליכה מתחנת הרכבת. ביום חם, עם כל הציוד, לא היה קל... הלסינגבורג בשוודיה שוכנת מול הלסינגור שבדנמרק ומגיעים אליה במעבורת. חוצים מפרץ צר למדי, ומכל אחת מהערים רואים מצוין את השניה. זו עיר חביבה, שאותנו שימשה בעיקר כתחנה בדרך לנורווגיה, אם כי נהנינו מאד לטייל בה יום אחד. יש בה מבצר עתיק, גנים יפים, חוף ים חולי נחמד. ישנו כאן באכסניה מקסימה – וילה טלאסה (www.villathalassa.com). אפשר להגיע לשם רק במונית, או באוטובוס + 10 דקות הליכה ביער, או ב 40 דקות הליכה ממרכז העיר כמו שאנחנו עשינו, אבל זה שווה את זה. חדרים טובים, אוירה טובה, מטבח מאובזר היטב, ובעיקר סביבה ירוקה ושקטה עם נוף מקסים. עלה לנו 57$ חדר זוגי עם מקלחת ושירותים בחוץ (נקיים ומרווחים). עוד 13$ ארוחת בוקר לשנינו. מאחר שידענו שנהיה שם רק לילה אחד, בהגיענו איפסנו את החפצים בלוקרים בתחנת הרכבת, ולקחנו בתיקים קטנים רק מצעים ולבנים להחלפה. חזרנו על התרגיל הזה בהמשך בכמה מקומות. היה לנו שווה את ה 4-5$ ליום להרגיש קצת משוחררים מהתרמילים.

מהלסינגבורג לקחנו רכבת לילה לאוסלו. צריך לדעת שרב הנסיעות ארוכות הטווח בסקנדינביה מחייבות הזמנת מקום, מה שדורש תוספת גם אם יש לך סקאנרייל, של סביבות 15$ לאדם. מיטה ברכבת לילה זה כ 30-35$ לאדם (בפינלנד 20), ואם רוצים מיטה בתא זוגי זה מגיע ל 50$ לאדם (כולל ההזמנה). כמובן שזה במקום אכסניה. בתא זוגי זה גם כולל ארוחת בוקר די מהנה בתחנת היעד. בדנמרק ושוודיה אין בעיה, אבל בנורווגיה ופינלנד צריך לקחת בחשבון שבתאים עם כמה מפרידים בין גברים ונשים. אם אתם זוג ורוצים להישאר ביחד, תהיו חייבים לקחת תא זוגי. זה עוד יתרון של נסיעה בתקופה שקטה, כי פעמיים שילמנו על תאים עם עוד אנשים, והיינו היחידים בתא...

אוסלו היא יפהפיה, אבל אין בה הרבה מה לעשות. במקרה שלנו המטרה העיקרית הייתה להתחתן כי בארץ עשינו חתונה רפורמית. חוץ מה-8 דקות שנמשכה החתונה שלנו הספקנו לטייל לאורך הרחוב הראשי, לבקר במוזיאון האמנות ולראות את "הצעקה" של מונק, לראות את חילופי המשמר בארמון המלכותי ולטייל ברגל עד גני ויגלאנד המדהימים, ובחזרה למרכז העיר. בערב לקחנו רכבת לילה לכיוון הכפר השליו והמקסים Flam

Flam הוא כפר של 400 תושבים, שהמיקום המדהים שלו מביא אליו חצי מליון תיירים בשנה. הוא נמצא בקצה אחת השלוחות של הפיורד הארוך בעולם. הירידה אליו היא במסע רכבת מדהים שיורד מגובה כמעט 1,000 מטר לגובה פני הים תוך שהוא עובר מנהרות וגשרים לרב ועוצר לאפשר לתיירים לצלם מפלים. הרפתקנים שוכרים אופניים בתחנת הרכבת העליונה ויורדים את הדרך 5-6 שעות ברכיבה בתוך נופים קסומים. את האופניים אפשר להחזיר למטה. בכפר קיבלנו מפה עם מסלולי הליכה מפורטים ברגל. מאחד שזה היה ליל ה"חתונה" האזרחית שלנו, פינקנו את עצמנו במלון של ממש, מלון Fretheim, חדר זוגי 150$ לינה וארוחת בוקר. שמעתי ממטיילים אחרים שהאכסניה/קמפינג במקום היא מעולה וזולה (עברנו לידה והיא נראתה נחמדה מאד).

מ Flam יצאנו בשיט של שעתיים שעובר נופים מקסימים בתוך הפיורד לגודוואנגן ומשם אוטובוס לעיר ווס, וממנה בחזרה ברכבת לאוסלו. האוטובוס עולה 20$ לאדם (חצי מזה לסטודנטים) והמעבורת 40$ (אין הנחת סטודנטים). מאוסלו המשכנו ישר ברכבת לאנדלסנס. זוהי עיירה קטנה וחמודה, אבל הגענו אליה בעיקר בשביל מסלול טיול מפורסם שנמצא לידה – "דרך הטרולים". ישנו בבקתת עץ נחמדה בקמפינה שממש בכניסה לדרך הזו – 60$ ללילה לבקתת עץ זוגית עם שירותים ומקלחת בחוץ, וצריך לשלם 1.5$ לאדם למים חמים במקלחת למשך 5 דקות. בהתחלה זה נראה משונה, אבל נתקלנו בזה בעוד מקומות בהמשך. המקום היה ממש בתוך נוף מדהים, בין צוקי ענק בצבע אפור כהה. הטיול לדרך הטרולים היה מקסים. זה טיול של יום שלם בין נחלים וסלעים ולא מעט טיפוס אבל מגיעים לנופים של עמק רחב ידיים עם עשרות (אולי מאות) מפלים מכל עבר. מומלץ מאד.

לתחילת הכתבה 

איי לופוטן

התחנה הבאה שלנו, אחרי נסיעה ארוכה ברכבת לילה, והפעם על כסא רגיל בלי תא שינה (מטעמי תקציב) הייתה לאיי לופוטן. כאן כבר מדובר בנקודה צפונית וקרה, הרבה צפונית לחוג הצפוני, אבל נופים מדהימים של עשב ארקטי, פסגות מושלגות, כפרי דייגים, שלווה ושקט. לפני ההגעה ללופוטן הגענו לעיר החוף בודו (Bodo), שהיא עיר די משעממת, בה העברנו כמה שעות המתנה למעבורת. כדאי לוודא מראש את התיאום בין הרכבת המגיעה מדרום למעבורת ללופוטן. אנחנו לא שמנו לב שבימי ד` אין מעבורת בוקר ולכן נתקענו בעיר למשך היום. לא נורא, נמרחנו בפאב חביב ובעזרת מודיעין התיירים הידידותי (כ 40 דקות הליכה מהרכב) הזמנו לנו חדר באכסניה בלופוטן.

המעבורת יצאה בארבע אחר הצהריים. שיט של שלוש וחצי שעות, באמצעו תפסה אותנו סופת שלגים די מפחידה, אבל לא אופיינית לזמן הזה של השנה (לפי דברי המקומיים). בנמל אספה אותנו האשה שמנהלת את האכסניה בכפר הקטן והמקסים A, שבקצה שרשרת האיים. הלכנו לישון אצלה בבקתת עץ יפהפיה ברמה של צימר איכותי בצפון (400 קרונות או 50 יורו). בבוקר – שמיים כחולים, שמש זורחת. הליכה לקצה הכפר ויש נוף מדהים של ים ואיים מרוחקים. הליכה לכיוון השני לטיול לאורך נחל שהיא סיפרה לנו עליו, ותוך דקות השמש מתחלפת בשלג עצבני. אנחנו מנסים לעצור טרמפים, אבל מאד לא נהוג במקום. אין מה לבנות על זה. אחר הצהריים התחלנו לנוע באוטובוסים (בלופוטן אין רכבות, וכאמור אין מה לבנות על טרמפים). לכיוון אכסניית הנוער המפורסמת של סטאמסונד (Stamsund). היא נחשבת לאחת הטובות בעולם, בעיקר בזכות הבעלים החביב שמשרה על המקום אוירה של מחנה נוער. יש סירות שאפשר לקחת חופשי לשוט במפרץ. יש מועדון שהחבר`ה רובצים בו, רואים סרטים, מקשקשים וכו`. יש חדרים סבירים. אין מה לעשות בסטמסונד חוץ מלהתהלך, לטפס על גבעות, לצפות לנופים מדהימים, להירגע. מי שיודע ליהנות משקט ישב שם בכיף יומיים-שלושה. מספרים על הרבה חבר`ה שנתקעו שם לשבועות, מנהל האכסניה מדי פעם מאפשר לחבר`ה להישאר לעבוד איתו תמורת לינה ומזון חינם, ויש שם כמה קבועים שחוזרים. סיפר גם על כמה ישראלים שעבדו איתו.

לאחר שלושה ימים שם, התעלקנו על קבוצה של תלמידי בית-ספר שישנו באכסניה וכפינו את עצמנו על האוטובוס שלהם כדי לנוע לכיוון סבולבאר (Svolvaer) – העיר הגדולה של לופוטן, יחד עם זוג אוסטרלים חביבים שפגשנו שם והתחלנו לטייל איתם. משם, למחרת באוטובוס לנארביק (Narvik) ומשם ברכבת לאחד משיאי הטיול – שמורת הטבע אביסקו (Abisko) חזרנו לשוודיה – שער הכניסה ללפלנד. באביסקו מומלץ מאד לישון ב"תחנת התיירים", שהיא למעשה מעין בית ספר שדה. קצת יותר יקר מהאופציות האחרות, רמה מאד מאד גבוהה. המון פעילויות מודרכות שמעשירות מאד את ההנאה מהאזור (חדר זוגי עם שירותים ומקלחת 720 קר, יש חדרי אכסניה רגילים בפחות. אוכל כדאי להביא, כי במקום מאד מאד יקר לאכול. יש מטבח לרשות האורחים).

יצאנו עם מדריך שלהם ליום טיול מרתק בקניון מוקף מפולות קרח ובטיפוס לאגם מים צלולים. עלינו ברכבל לתצפית מרהיבה על האזור (17 דקות עליה ברוחות עזות וקור כלבים, חוויה מטורפת, למעלה היה מטר שלג). המדריכים אומרים שהתקופה הכי מרהיבה שם היא ביוני שהכל פורח. אני יכול לומר שבסתיו צבעי הכתום-אדום-צהוב השולטים מסביב מרהיבים גם הם. אביסקו נחשבת המקום הטוב בעולם לראות את הזוהר הצפוני. מזלנו לא התמזל בימים שהיינו שם, אבל יש שם מומחים לנושא שמודיעים מראש מתי כדאי להסתכל ולאיזה כיוון, ואם יש סבירות גבוהה לראות (שבתקופות ספטמבר-מרץ זה רב הלילות לטענתם) אז יוצא בחצות סיור מודרך עם מומחה לחיפוש הזוהר הצפוני.

לתחילת הכתבה

פינלנד

לאחר שלושה ימים שם התחלנו לחתוך לכיוון פינלנד. שלושת הימים הראשונים בפינלנד בילינו ברובאניימי (Rovaniemi)- עיר תיירותית חביבה. ביקרנו בה במוזיאון הארקטיקום בו לומדים הרבה על הלאפים, הזוהר הצפוני ועוד תופעות של האזור. נסענו לכפר של סנטה-קלאוס, חוויה אולטרה-תיירותית, אבל משעשעת. ברובאניימי ישנו באכסניית רודוךף. יתרונה הגדול, חוץ מנקיון, שהיא שלוחה של מלון די מפואר וארוחות הבוקר נאכלות במלון ומשביעות מאד. חשבנו שכשלוחה זה יהיה אחד ליד השני אז הלכנו למלון לקבל מפתח ואז גילינו שיש עוד הליכה ארוכה בעליה עם התיקים לאכסניה. המלצה – לסע לאכסניה, להשאיר שם מישהו עם התיק, ושאחד ילך ברגל להביא את המפתח מהמלון.

משם הדרמנו לכיוון קופיו (Kuopio). עיר חביבה במרכז פינלנד, עם אזורי טבע של יערות אדומים יפהפיים לטייל בהם שעות, לראות סנאים וחיות, לשבת על שפת אגמים, ליהנות מהשקט. ישנו באכסניה הצמודה למלון נופש יחסית מפואר (סטנדרטים של פינלנד בגדול יותר דומים לארץ מאשר לשאר סקנדינביה). שם המלון הוא Rauhalahti (חדר זוגי 70 יורו עם א.בוקר). צריך אוטובוס לעיר, אבל יש כל שעה, ומצד שני כאן נהנים ממש מהמלון על שלל בריכות קרות וחמות, שירותים שונים, מתקני נופש וארוחות טובות. העיר מציעה מוזיאונים מגוונים לאמנות, שווקים צבעוניים. נתקלנו כאן שוב ברשת פיצריות שהצילה אותנו לא אחת בפינלנד – Rex pizza – 8 יורו ואוכלים כפי יכולתכם, פיצות, פסטות וסלטים חופשי. ככלל פינלנד זולה משמעותית משכנותיה. התצפית מהמגדל שביער ליד העיר מרהיבה, ואפשר לראות שם אנשים מתאמנים בקפיצות סקי שזה די מרשים. ליד האכסניה, לאחר כעשרים דקות צעידה ביער, יש הסאונה הגדולה בעולם, שזו חוויה שאסור להחמיץ. היא פתוחה ימי שלישי בערב לערבים פינים מסורתיים- אוכל די מגעיל, אקורדיוניסט סטנד-אפיסט, אבל העיקר – שתי מגבות ענק ונכנסים עם עוד כשישים איש לסאונה. מתבשלים שם ואז מספר צעדים על שביל עץ מפתח הסאונה לתוך אגם קפוא שקופצים אליו (הפיניות עושות את זה בעירום בלי להתבלבל). יוצאים – חוזרים להתבשל, שוב לאגם הקפוא וחוזר חלילה. זה מטורף, קשה לתאר את ההרגשה. מאד ממריץ, ומרענן.

משם לסאבולינה (Savonlina). עיר יפה לחוף אגם. בקיץ יש כאן פסטיבלים גדולים. בסתיו היא עיר די משעממת, אבל נופי אגם יפים באזור. בקיץ יש מכאן הפלגות בשרשרת האגמים האדירה שמסביב. אנחנו נהנינו מטיולי הליכה ביערות האדומים. מביקור בטירה העתיקה המרשימה של העיר. מביקור ראשון בקולנוע מקומי עם קהל פיני (צריך לוודא שהסרט דובר אנגלית ולא מדובב). מפיצה טורקית (כל הפיצריות בסקנדינביה של מוסלמים, לא ברור). סך הכל לא נקודה הכרחית. אין כאן לינה זולה חוץ מבקיץ שיש אכסנית קיץ. אנחנו נהנינו ממלון משפחתי קטן בשם Hospitz במחיר 75 יורו לזוג עם א.בוקר.

הלסינקי היתה הפתעה לטובה. הגענו אליה בעיקר כי היו לנו חברים שרצינו לבקר שם. אבל העיר ממש ממש כיפית. לחובבי עיצוב – זאת מכה. חנויות עיצוב מדהימות, אספנו קטלוגים בטירוף. הדברים השווים באמת יקרים אז קנינו רק דוגמיות. יש מקומות בילוי מגניבים בערבים. יש אי שהוא מוזיאון פתוח שורץ סנאים ובתים עתיקים. יש אוניות שמפליגות לאי סמוך שהוא למעשה בסיס צבאי מדהים ביופיו שאפשר להתהלך בו שעות בין בתי קפה, גלריות, מוזיאונים ועוד. יש מוזיאון אמנות מודרנית עדכני ומרשים, יש מיצגים ברחוב, יש שווקים בחוץ ושווקים מקורים, ומרכזי קניות, וחיי לילה תוססים ומגוונים. ממש הפתעה לטובה. הערה – התחבורה הציבורית בעיר מבוססת על אוטובוסים ולא קל בכלל להתמצא בהם.

לתחילת הכתבה

שטוקהולם

מהלסינקי לקחנו מעבורת לילה לשטוקהולם. חוויה. עיר ענקית צפה. לקחנו חדר זוגי, שזה מומלץ. כי עבור מקומיים רבים ההפלגות האלה הן דרך זולה להשיג אלכוהול (פטור ממכס) ואתם לא רוצים להיתקע בחדר עם פינים שיכורים. בחדר מולנו היתה מסיבת השתכרות גדולה עם מוסיקה רועשת. כשהלכנו לישון ביקשנו בדחילו ורחימו שישקיטו קצת, די חששנו מהתגובה שלהם, אבל תוך שניה נהיה שקט מוחלט. מתברר שיש בטחון מאד קפדני על המעבורות ומי שעושה צרות – אפשר לקרוא לבטחון והוא מושלך לתא מעצר על המעבורת. חוץ מזה יש הופעות של אמנים, מסעדות, בתי קפה, חנויות דיוטי פרי ומה לא. היציאה מהלסינקי לאור השקיעה והגעה לשטוקהולם לאור הזריחה שתיהן מרהיבות.

שטוקהולם היא בעיני אחת הערים היפות, המענינות והכיפיות בעולם ובלי ספק שיא הטיול. היינו שם חמישה ימים, והיה אפשר עוד. היא יפהפיה, מרתקת, מגוונת, אנשים נחמדים. מה לא. ישנו באכסניה Fridhemsplan. נקיה כמו בית מרקחת. חדרים ברמה מאד גבוהה. מרווח. נעים. לא בדיוק אוירה של אכסניה, קצת קר וחסר מגע אישי. מיקום לא מאד מרכזי, אבל על תחנת רכבת תחתית גדולה. קצת יותר זול מבמרכז וסך הכל מאד מומלץ (75$ לחדר זוגי). זו פעם שניה שלי בשטוקהולם – בעבר ישנתי באכסנית Af Schapman – שהיא אכסניה על אוניה שעוגנת בארכיפלגו ממש במרכז העיר מול הארמון – לא יקרה ומאד מומלצת, חדרים קטנטנים אבל הרבה אוירה, צריך להזמין הרבה זמן מראש.

על שטוקהולם אפשר לכתוב בלי סוף – רב המידע זמין בקלות באינטרנט. הסתובבנו במלא מוזיאונים (זה המקום היחיד בו השקענו ב"כרטיס עיר" שנותן כניסות חינם להרבה אתרים כי באמת יש המון אתרים מעניינים, טיילנו כמעט יום שלם במוזיאון הפתוח Skansen שיש בו בתי מלאכה מסורתיים וגן חיות צפוניות. עוד חצי יום הלך בעיר העתיקה שהיא פנינה אמיתית – סמטאות עם חנויות מיוחדות, בתי קפה קטנים וחביבים, הכל מצועצע אבל יפה מאד. ראינו את חילופי המשמר בארמון המלוכה שהיו החביבים ביותר מהארבעה שפקדנו (לונדון, קופנהאגן, אוסלו) וכללו תזמורת צבאית גדולה שניגנה לא פחות ולא יותר מלהיטי Abba קצביים. היינו בשלל תערוכות אמנות מודרנית מדהימות (נפלנו על "ליל מוזיאונים" בו כולם בהנחה פתוחים עד 1 בלילה והתחבורה ביניהם חינם). יצאנו לשייט מקסים באריכפלגו. באמת עיר מקסימה, כייפית, מדהימה, אין סוף אפשרויות, שווה ביותר.

כדי להזכיר לעצמנו שאנחנו בירח דבש, הסתגרנו ללילה האחרון של הטיול במלון של ממש Radisson Sas, אבל זה כבר סיפור אחר. כמה שזה יצא ארוך, וכמה שאני מרגיש שלא סיפרתי כלום. בעיני סקנדינביה מייצגת את החיים כמו שהם צריכים להיות – המון יופי בעיניים, אנשים רגועים, שמחים, פתוחים, טובי לב, אין מתח, אין עוינות, הכל עובד, אין הפתעות לרעה, הנופים מדהימים. אכן קצת יקר, אבל שווה כל גרוש... 

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×