ירח דבש בפטגוניה

הייתם רוצים להעביר את ירח הדבש שלכם בפטגוניה המופלאה? בואו לקרוא על טיול לא שיגרתי של נופים מרהיבים, אגמים, קרחונים וגם הרבה בשר ארגנטינאי משובח. פתאום כולם רוצים להתחתן... אתם מוזמנים לקרוא על החוויה המיוחדת הזו.
נצר מנדל
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ירח דבש בפטגוניה
© איתי אמוזה

חזרנו לפני שלושה שבועות מירח דבש חלומי של חודש בפטגוניה: צ`ילה וארגנטינה, טיול שנערך בתאריכים ה- 11/9 ועד ה- 12/10. אולי זה לא ירח הדבש הכי שגרתי, כי לא היו בו הרבה מנוחה ופינוקים, אבל לפחות הגענו לקצה העולם, לארץ הקיצוניות הגדולה: קור מול חום, שלג מול שממה, ארץ שיש בה אינסוף נופים פראיים ומגוונים. 

יוצאים לדרך

היינו די סגורים על המסלול עוד מהארץ ולכן גם הזמנו שלוש טיסות פנימיות באתר של Abs Travel. טסנו עם Swiss (מומלץ מאוד. הכרטיס עלה 1360 דולר) ונחתנו בסנטיאגו. הזמנו לילה מהארץ בהוסטל Casa Roja, חדר זוגי עם שירותים ומקלחת צמודים בעלות של 31 דולר. החדר היה מזעזע! לא נקי, קר ורועש (המדרגות מעץ צמודות לקיר החיצוני שלו). השתמשנו במטרו הנוח לסיבוב אטרקציות קצר בעיר (כמו תצפית מהסנטה לוסיה) ולמחרת לקחנו את ההסעה של ההוסטל לשדה התעופה (עלות הנסיעה: 9 דולר).

לתחילת הכתבה

 ברילוצ`ה - טיול הג`יפים עם חורחה

טסנו לברילוצ`ה (Bariloche) עם LAN, חברת התעופה הדרום אמריקנית שמפעילה שתי טיסות שבועיות בקו זה. הגענו למלון De Febrero 7 שהזמנו מהארץ לפי המלצות הלונלי פלאנט, מלון שהתגלה כמלון טוב, נקי וחם, במיקום מעולה ובמחיר בין הזולים שיש בעיר (לילה במלון, כולל ארוחת בוקר, בעלות של 96 פזו, שזה כ-32 דולר) ובקבלה יושב בחור ישראלי. 

מכיוון שקיבלנו המלצות מישראלים לעשות סיור עם חורחה, הלכנו להזמין אצלו סיור ליום למחרת. חורחה עומד בכל יום ב- 17:00 באינטרנט בעברית שמול ה- Ciervo Rojo (מלון עם דוברי עברית בקבלה, נקודת מפגש לישראלים לכל מי שרוצה מידע או רוצה להתארגן עם עוד זוגות כדי לשכור רכב). הסיור היה נחמד אבל הוא לא זול (הסיור עולה 100 פזו לאדם). בסיור עוברים בכל נקודות התצפית ולאורך האגמים באזור ומקנחים בארוחת אסדו משובחת באמצע היער. בנסיעה, כדאי לתפוס מקום בספסל הקדמי (לא צפוף ורואים היטב במהלך הנסיעה).

מכיוון שהיינו בעונת הסקי, ביום אחר לקחנו אוטובוס מקומי לאתר Cerro Catedral. כניסה לאתר עולה רק לגולשים והשכרת הציוד והשימוש במעליות עולים כארבעים דולר. אם אתם רוצים שיעור, כדאי להזמין אותו מראש. יש שפע בתי ספר ויש כמובן גם שיעורים פרטיים בעברית. לפני הנסיעה שמענו שהעיר היא גן עדן לחובבי הסטייקים, הגלידות והשוקולד, מה שהתגלה כנכון (לשמחתנו). קינחנו כל יום פעילות ב- De Alberto, מסעדת הבשרים הטובה ביותר בארגנטינה (המנה המומלצת היא: Bife de Lomo, זהו הפילה. כדאי לבחור במנה שלימה ולא חצי) וכשנותר מקום, אכלנו גם גלידה ב- Jauja.

חשבנו לקחת רכב לאזור שבעת האגמים, אך התחזית הייתה גשומה / מושלגת וחלק מהכביש היה סגור. לכן, ויתרנו והזמנו כרטיסי אוטובוס למחרת, לפוארטו מונט. רצינו לשכור שם רכב לאיזור האגמים הצ`יליאנים והקרטרה אוסטרל. ישבנו באוטובוס בצד שמאל והיה לנו נוף מרהיב של אגמים ודרך מושלגת עד הגבול. מעבר הגבול לצ`ילה לוקח זמן כי בדיקות המכס קפדניות ויש לזרוק כל אוכל טרי (פירות וירקות, מוצרי חלב ובשר). 

הגענו לפוארטו מונט (Puerto Montt), שהיתה די נטושה מתיירים (עונת התיירות מתחילה למעשה רק באוקטובר וגם עמדת המודיעין סגורה). העיר עצמה לא מעניינת במיוחד, יש לה טיילת חביבה והמון מסעדות סלמון (היא בירת הסלמון של צ`ילה, או משהו כזה..). התמקמנו במלון Don Vicente שעל הטיילת וניסינו להשיג רכב אך בשל יום העצמאות הצ`יליאני, בו כל המדינה לוקחת חופש של כשבוע, כל הרכבים היו מוזמנים. למחרת בבוקר נסענו במיניבוס עירוני ("קולקטיבו") לפוארטו ואראס (Puerto Varas) בעלות של 3 דולר לאדם, 20 דקות נסיעה. בילינו שם את היום על האגם הציורי שמשקיף על שני הרי געש ונהנינו מאירועי יום העצמאות שכללו מצעד, יריד ורודיאו. התמקמנו במלון Hospedaje שעל האגם ברחוב Santa Rosa מספר 168 (המחיר 34 דולר כולל ארוחת בוקר). אכלנו בערב במסעדה מומלצת שמציעה פסטה טרייה, פיצות ופירות ים, הכל עשוי בטבון מול האורחים. המסעדה ממוקמת ברחוב San Bernardo ליד תחנת הדלק והסופר של Santa Isabel (במנות כדאי לכם לנסות את ה-Centolla, זה סרטן ענק שמשתלב מצוין עם לזניה).

לתחילת הכתבה 

מפוארטו ואראס לפוקון

עוד בפוארטו מונט הזמנו כרטיסים לפוקון (Pucon) ובבוקר עלינו שוב על קולקטיבו לפוארטו מונט ועל אוטובוס לפוקון, אליה הגענו לאחר כשש שעות של נסיעה בדרך ירוקה עם ניחוח כפרי, אפילו שרובה באוטוסטרדה. נשמענו להמלצת הלונלי פלאנט ולקחנו חדר ב- La tetera אבל אי הבנה לגבי המחיר הקדימה את עזיבתנו (העלות היא 50 דולר לחדר סביר כולל ארוחת בוקר מעולה, אם כי ניתקלנו בבעיות חימום ומים חמים). 

התיעצנו עם קלאודיו מ- Hospedaje Wohlenberg, עליו קיבלנו המלצות חמות לגבי טיפוס על הויאריקה אך הבנו שתנאי מזג האוויר לימים הקרובים לא אופטימיים במיוחד (המקום צמוד לתחנת האוטובוסים של Jac ו-Pullman). דיברנו גם עם גדעון מ-Limai Tours, תקוותנו האחרונה לרכב בעיר שעוד לא ממש התעוררה לעונת התיירות (סוכנויות רכב גדולות, כמו אוויס והרץ, עוד לא פתחו וגם הייתה בעיית רכבים בשל יום העצמאות). הסוכנות שלו היא ברחוב הראשי, ואם הוא לא שם הוא בהוסטל שלו ברחוב Palguin 261. גדעון קישר אותנו לזוג ישראלים נוסף (שגם היה בירח דבש) אותם כבר הכרנו מברילוצ`ה, והבנו שלוח הזמנים שלנו זהה. החלטנו על תאריך יציאה וביקשנו מגדעון שיזמין לנו רכב Nissan פיק-אפ (שהוא מספיק גבוה בשביל כבישי העפר של הקרטרה). הרכבים הם לא של גדעון, הוא רק מתווך עם סוכנות בסנטיאגו. 

בפוקון, בה היינו בסך הכל שלושה לילות, לא בזבזנו זמן. יצאנו לראפטינג סוער של שלוש שעות עם חברת Polytur, שעלה 34 דולר לאדם כולל הסעה וכל ציוד הבטיחות. המדריכים מאד מיומנים ודוברי אנגלית ואף כמה מילים בעברית. מומלץ! דרך גדעון יצאנו גם לסיור סוסים למפל הנסתר ושמונים וארבעת המטרים שנשפכים בתוך היער היו מראה מלבב. כדאי!

באחד הערבים יצאנו למעיינות החמים של Los Pozones (גם דרך גדעון). אלו בריכות יפות וטבעיות (העלות: 18 דולר לאדם, כולל כניסה והסעה). ישנו בהוסטל של המעיינות (לזוגות לא מומלץ לישון שם. קצת רועש בלילה והעלות היא 20 דולר לחדר עם מקלחת ושירותים. לא היו מים חמים בחדר והחימום היה חלש. הטמפרטורות בעונה הזו בלילה לא עולות על 8 מעלות, ובדרך כלל שואפות לאפס ומאד לא נעים לחזור לחדר קר. ולכן כדאי כדאי לוודא שיש בחדר Calefaccion (הסקה) ו-Agua Caliente (ואפילו לפתוח את הברז לפני שמחליטים). ברחוב הראשי, Trawen, מצאנו מסעדה טובה לכל מיני מאכלים קצת יותר מיוחדים וצמחוניים. המקום הכי מוצלח שישנו בו היה Hostal Willy ב- Calle Arauco 560, שעלה לנו 32 דולר לחדר חדיש ויפה עם מקלחת ושירותים צמודים, ללא ארוחת בוקר. 

לתחילת הכתבה

פארק לוס אלרסס, בדרך לקרטרה אוסטרל

יצאנו בבוקר לכיוון הקרטרה לפי מסלול של חמישה ימים שבנינו עם גדעון (יום אחד אקסטרה, לכל מקרה). נסענו על האוטוסטרדה לכיוון פוארטו ואראס והגענו ישירות למלון שתוכנן לישון בו כי היה כבר די מאוחר. למחרת יצאנו לכיוון איזור האגמים הצ`יליאנים ולכיוון הגבול עם ארגנטינה. הפארק Vicente Rozales הוא חובה. זהו אחד המקומות היפים ביותר שהיינו בהם, עם אגם Todos Los Santos שמעליו מתנשא הר הגעש אוסורנו. ביקרנו במפלים Saltos del Petrohue, המשכנו לנסוע עד למעגן סירות ב- Petrohue, לקחנו שיט פרטי של חצי שעה שעלה לנו 14 דולר (העלות היתה נמוכה גם בגלל שזו לא היתה העונה וגם בגלל שהיינו זוג, משמע הסכום התחלק בין שנינו) ומאד נהנינו. התקדמנו לכיוון הגבול, והגענו לברילוצ`ה, שוב כדי לישון במקום המוכר ולאכול סטייקים אצל אלברטו. 

למחרת, היום השלישי שלנו עם הרכב, תכננו להגיע עד לפוטלאופו (Futaleufu), העיירה הראשונה על הקרטרה אוסטרל (Carretera Austral). שעתיים נסיעה מברילוצ`ה על Ruta 40 נמצאת אל בולסון El Bolson, עיירה קטנה ומנומנמת (בעיקר ביום ראשון בבוקר, כשאנחנו הגענו). לא היה לנו זמן לחכות לשוק של יום ראשון, ונסענו לחווה Onda Azul של הישראלים ב- Lago Puelo, כעשרה ק"מ משם.  החווה בעונה זו היא ירוקה ופורחת. אכלנו שם ארוחת בוקר ישראלית (סלט, חומוס, שקשוקה, מלאווח), שהיתה מצויינת. מקום נחמד להירגע. המשכנו לאגם היפה ונסענו, בהמלצת אבי מהחווה, לכיוון פארק Los Alerces, בדרך עפר, שלא הייתה עיקוף אבל קצת עיכבה אותנו, כי לא היינו רגילים עדיין לדרכים כאלה. 
 
הפארק מאוד יפה ולא כדאי לפספס. ביציאה מהפארק, כבר היינו די קרובים לגבול, מילאנו מיכל דלק מלא ואת הג`ריקן הרזרבי של ה- 20 ליטר שקיבלנו עם הרכב ויצאנו לגבול. במעבר הגבול סירבו שנעבור עם הג`ריקן וויתרו לנו אחרי שהעברנו את מה שהיה אפשר למיכל של הרכב (לא יותר מארבעה ליטר). חשוב מאוד לנסות להעביר דלק מארגנטינה לצ`ילה, כי המחיר בצ`ילה כמעט כפול. 

פוטלאופו לא הייתה ערוכה לתיירים עדיין, רוב המקומות היו סגורים (גם אין ראפטינג בעונה הזו), אבל מצאנו בקתה ב-50  דולר לארבעתנו עם שני חדרי שינה, ככה שיצא לנו אפילו די בזול. הבקתה היא עם מטבחון ולכן בישלנו בחדר. מצאנו גם בעיירה אינטרנט, כך שלא הרגשנו לגמרי מנותקים כפי שחשבנו שיהיה.

לתחילת הכתבה

המפרץ בפויוהואפי

בבוקר יצאנו לכיוון פויוהואפי (Poyuhuapi). הכביש היה במצב טוב למרות שהוא דרך עפר והנופים היו מהממים. הגענו לעיירה בשעות צהריים המאוחרות, שוב הלכנו לפי המלצה מהלונלי פלאנט ל- Casa Ludwig, שאותו מנהלת אישה גרמנייה חביבה. גם שם לא כל המקומות כבר היו מוכנים לארח, אבל לה היו כמה חדרים שבדיוק עברו שיפוץ והיא גם עשתה לנו מחיר מיוחד לתיירים הראשונים בעונה, מחיר של 38 דולר כולל ארוחת בוקר. באתר המעיינות החמים בדיוק היו שיפוצים, לכן יצאנו לסיבוב בעיירה שממוקמת על מפרצון רומנטי בהרים ובערב אכלנו במסעדה מקומית, שמציעה דגים או בשר (הדגים בצ`ילה מוגשים מאוד מלוחים). 

לתחילת הכתבה

 

הקרחון התלוי, פארק לאומי קוולאט

למחרת, אחרי ארוחת בוקר דשנה יצאנו לכיוון הפארק הלאומי Queulat. חוץ מהקרחון התלוי, שהכניסה אליו יותר קרובה לעיירה, יש בפארק גם מסלולי הליכה עם מפלים (הם נימצאים בק"מ ה- 170. כשאנחנו היינו הם היו סגורים). בכניסה לקרחון התלוי לא היה שומר, לכן גם לא שילמנו, ומיותר לציין שהיינו התיירים היחידים (ככה זה היה לכל אורך הקרטרה). מצאנו תצפית שנימצאת חמש דקות הליכה מהחנייה ואחת נוספת שהיא שעתיים הליכה במסלול מסודר אבל בעלייה די מאומצת בתוך יער סבוך ומתקרבת לקרחון. לשמחתנו, תפסנו יום שמש בהיר (רוב הימים שם גשומים, מעוננים או גם וגם) והתצפית שלנו על הקרחון הייתה שווה את המאמץ.

משם, הקרטרה ממשיכה בכביש עפר די משובש, שחלקו נסלל בימים אלה. בדרך ישנן שתיים, שלוש עיירות, אחת מהן היא Villa Manihuales, שמעבר למכולת קטנה ותחנת דלק, אין בה כלום. העדפנו לוותר עליה ולהמשיך עד לקויהקה (Coyhaique), בירת המחוז והמקום בו התבקשנו להחזיר את הרכב. הגענו בלילה, והיה קשה מאוד למצוא מלון ראוי, ולכן התפשרנו על מלון די מזעזע ב-100 (!) דולר לארבעתנו ("San Rafael") כולל ארוחת בוקר. 

בבוקר ביררנו מחירי טיסה ללגונה סן רפאל, עליה שמענו ניסים ונפלאות, אבל ה- 200 דולר לאדם (העלות שצויינה בלונלי פלאנט) הגיעו ליותר מ- 400 (בשתי סוכנויות רצו 1500 דולר לארבעתנו, רק לטיסה מעל הלגונה. אי אפשר היה לנחות באותו יום כי המסלול היה מוצף). ויתרנו והזמנו טיסה למחרת לפונטה ארנס (Punta Arenas), עם חברת התעופה Sky. אין טיסות ישירות לפוארטו נאטאלס, המקום ממנו יוצאים לטרק של הטורס דל פיינה, כי יש שם רק שדה תעופה למטוסים קטנים. הטיסה הקצרה (שעה וחצי) עלתה 80 דולר לאדם וההגעה לשדה התעופה שליד קויהקה עלתה 10 דולר לאדם. 

עדיין בקויהקה, עברנו למלון סמוך למלון הגרוע שהיה הרבה יותר חביב ובמחיר סביר. המלון הוא Hospedaje Gladys והוא נימצא ברחוב General Parra. החדר עלה לנו 38 דולר ללא ארוחת בוקר והבעלים דוברת אנגלית רהוטה. בגלל שהיינו עדיין עם הרכב, יצאנו לכיוון Cerro Castillo, המרוחק 100 ק"מ מהעיר על כביש סלול. זוהי שמורה נאה, אך לא חובה. החזרנו את הרכב ללא בעיות, ולמחרת טסנו לפונטה ארנס, וישר עלינו על אוטובוס לפוארטו נאטאלס (Puerto Natales) שלוש שעות נסיעה, יש קו לשם שעובר בשדה התעופה. 

הגענו ישר להוסטל שהזמנו יום קודם באינטרנט, Dos Lagunas, שבעליה, אלחנדרו, דובר אנגלית טובה. שילמנו 40 דולר כולל ארוחת בוקר טובה, שירותים ומקלחת משותפים אך נקיים. אלחנדרו סיפק לנו מידע מועיל מאד על הפארק Torres Del Paine. החלטנו לנסוע לשני לילות לקלאפטה לפני שנגיע לפארק, כי העונה מתחילה רק באחד לאוקטובר ואנחנו הגענו מוקדם מדי. לפני שנפתחת העונה אין שירותים בפארק (כמו קטאמראן או רפוחיוס), והעדפנו שיהיו לנו את כל האופציות פתוחות. 

לתחילת הכתבה

הפריטו מורנו ואל קלאפטה

הגענו לקלאפטה (El Calafate) למחרת בצהריים (משך הנסיעה היה כ- 5 שעות) ובגלל שהעונה עוד "צולעת", לא מצאנו סיורים לקרחון הפריטו מורנו (Perito Moreno) גם בצהריים (יש כאלה רק בקיץ). לא רצינו לפספס את היום ולקחנו מונית שעלתה 230 פזו (קצת פחות מ-80 דולר). הנסיעה ארכה כשעה והנהג המתין לנו שם עד שסיימנו לבחון את הקרחון וההתנפצויות שלו (כשעה וחצי). הכניסה לפארק עלתה לנו 30 פזו (10 דולר). סיור מאורגן לקרחון עלה כ- 30 דולר לאדם ונימשך כל היום (לכן, אם אתם לשלושה אנשים ומעלה כדאי לקחת מונית). 

חזרנו לעיירה, לקחנו חדר ב- Calafate Hostel HI, הוסטל גדול שמציע מגוון של חדרים. לקחנו חדר פרטי, עם שירותים ומקלחת צמודים ב-110 פזו ללילה, כולל ארוחת בוקר. הזמנו דרכם את השיט לקרחון האופסלה (Upsala), שעלה 200 פזו לאדם. הסיור היה שווה כל פזו, אפשר להסתכל על הקרחונים שעות, ושטים לקרחונים שאין גישה אחרת אליהם. יש רק חברה אחת שמוציאה את השיט, אז המחירים דומים בכל הסוכנויות, אבל שווה לברר.

מסעדה מומלצת היא La Cuccina, מסעדה איטלקית לא יקרה במיוחד על הרחוב הראשי. עוד דבר מעניין, שהכרטיס חזרה לפוראטו נאטאלס היה זול יותר מהכיוון הלוך (ארגנטינה כל הזמן מוכיחה את עצמה בתחום הזה). 

אחרי יומיים עמוסים בקלאפטה, חזרנו לפוארטו נאטאלס, להתארגן למסלול ה-W. שכרנו אוהל, שני מזרונים, גזיה וכלי בישול מהגרמני החביב ב-Casa Cecilia, מקום שאולי היה יותר נחמד לישון בו. בסופרים של פוארטו נאטאלס מצאנו מנות מוכנות של קנור, דייסות של קוואקר והמון חטיפים ועוגיות (כל מה שצריך לטרקים). קנינו לחמניות לצהריי כל יום (מים לא צריך, אפשר למלא במפלי הפארק) ואת הציוד המיותר השארנו אצל אלחנדרו (שלא ביקש על זה כסף). הוא הזמין לנו הסעה לבוקר (20 דולר לאדם, הלוך-חזור) וירדנו בתחנה השנייה, אחרי הכניסה לפארק. 

בזמן שחיכינו לעלות על הקטאמראן, הלכנו רבע שעה למפלים המרשימים Salto Grande. ירדנו מהקטאמראן ב-Paine grande והלכנו כשלוש וחצי שעות עד למחנה האיטלקי. היינו לבד עם עוד זוג, ומכיוון שאין שם רפוחיו / מחסה (אלה שכן נמצאים בפארק עולים 40 דולר ליחיד!) התמקמנו במחסה פתוח ואפילו הדלקנו מדורה על שרידי מדורה קודמת, למרות שאסור, כי היה קור אימים ולא היה שומר (מיתרונות היום הראשון של העונה). בתנאי קור כאלה הציוד התרמי שקנינו הוכיח את עצמו. גופיה וגעטקס, גרביים תרמיות, כובע כמובן וצעיף פליז, מעיל פליז והכי חשוב - מעיל רוח טוב שגם אטום למים. למחרת הלכנו לעמק הצרפתי (שלוש שעות לכל כיוון) כשהקרחון על ההר מעלינו לא מפסיק להפיק התנפצויות רועמות וחזרנו לישון במחנה האיטלקי.

בבוקר השלישי חזרנו ל-Paine grande, עלינו על הקטאמראן והחלטנו לחזור לפוארטו נאטאלס כי תנאי מזג האוויר השתנו לרעה וממילא לא היה ניתן לטפס על הטורסים, כמו שתכננו. הנסיעה בקטאמראן לשני כיוונים חסכה לנו הליכה (מייגעת) של יום שלם עם הציוד על הגב (מהטורוסים למחנה האיטלקי), לכן כדאי לשקול זאת בחיוב, למרות התוספת הכספית. רק שימו לב ללוחות הזמנים שלו. הוא יוצא רק פעמיים ביום. 

לסיכום חווית הביקור בפארק, נהנינו מהנופים הדרמטיים והטבע שנראה כאילו יד אדם לא נגעה בו. אולי דווקא משום שהיינו שם בתקופה כזו, למשל כשהעמק הצרפתי עדיין מושלג, זכינו לראות נופים נהדרים שקשה למצוא בעוד מקומות. כדאי להזכיר שלא היה קל בכלל. הקור והרוחות עושים את שלהם, לא בכל מקום יש מחסה / רפוחיו מסודר וכשנאלצים לסחוב את כל הציוד על הגב בקטעי דרך בין מחנות, גם אם יפים לכשעצמם, זה קשה. 

עוד באותו היום, נסענו באוטובוס האחרון לפונטה ארנס (הזמינו לנו כרטיסים והוסטל דרך קאזה ססליה) והגענו להוסטל Fitz Roy, שהיה מאוד קרוב לתחנת האוטובוס. החדר הזוגי עלה 40 דולר והוא כלל שירותים ומקלחת משותפים וכן ארוחת בוקר. ההוסטל גם קרוב לתחנת האוטובוס היוצאת לאושוויה (Ushuaia), היעד הבא שלנו. 

לתחילת הכתבה 

אושוויה

הנסיעה ארכה כ- 10 שעות. הגענו לאושוויה, שממוקמת להפליא בין ההרים למפרץ, מצאנו מלון נהדר, Mustapic,  ב- 100 פזו (קיבלנו מחיר מיוחד בגלל שבאנו לשלושה לילות). החדרים נחמדים, עם מקלחת ושירותים בחדר, ממרפסת המלון יש נוף פנורמי נהדר של העיר היפה הזו ובעלת הבית דוברת אנגלית. נהנינו בעיר ממזג אויר יפה, בהיר, קנינו מזכרות, החתמנו דרכונים וקיבלנו תעודה שהגענו לעיר הכי דרומית בעולם (ב-tourist information). למחרת נסענו לפארק Tierra del Fuego, שאחרי הפארקים הקודמים כבר היה נראה מיותר, ונהנינו מארוחת שחיתות במסעדה סמוכה למלון, מסעדת Lola

לתחילת הכתבה 

בואנוס איירס

טסנו עם ארולינס לבואנוס איירס, אבל ליעד המתוכנן שלנו (פוארטו מדרין) לא הגענו, כי LAN ביטלה את הטיסה מבלי ליידע אותנו או לדאוג לנו לטיסה חלופית. למרות שכספנו הוחזר לא יכולנו לקנות טיסה אחרת כי המחיר היה כפול. התנחמנו בעובדה שאם כבר להיתקע איפשהו, אז עדיף בבואנוס איירס. ישנו במלון Gran Hotel Ailen, מלון שלושה כוכבים שעלה רק קצת יותר מהמלונות המעופשים באזור (180 פזו ללילה). המיקום שלו מעולה, על שדרת Mayo קרוב לתחתית ולכל קווי האוטובוס הראשיים. ביום הראשון כבר יצאנו לסיור קניות ברחוב פלורידה וקינחנו בקניון היוקרתי גלריה פסיפיקו . את ארוחת הערב אכלנו במסעדת "אכול כפי יכולתך" המפורסמת, Siga La Vaca. קניון מוצלח לקניות עם מחירים טובים הוא Abasto, יש בו גם מקדונלדס כשר, למי שמחפש וכרגע יש שם תערוכה בינלאומית בנושא גוף האדם, Bodies. בעיר, ברחוב קורדובה, יש גם איזור אאוטלטים.
 

לתחילת הכתבה 

טיפים כלליים

מזג אויר: היה לנו מזג אוויר מעולה. רוב הימים לא ירד גשם, היה בהיר ולא קר מדי. אבל זה עדיין קור שיש להיערך לו ולקחת ביגוד חם. מזג האוויר לא צפוי בפטגוניה ומשתנה כל הזמן, יש לזכור שאם באים בקיץ זה לא אומר שלא ירד גשם או שלא יהיה קר- הכל עניין של מזל. 

טיסות: אנחנו הזמנו מראש 4 טיסות ובמקום עוד טיסה אחת. התבטלו לנו 2 טיסות של Lan מבלי שקיבלנו על כך כל הודעה או פיצוי באמת הולם, אז כדאי לוודא כמה פעמים כל טיסה. ביטולים שם זה עניין נפוץ מדי, גם ב-Aerolinas. 

הזמנת מלונות: את המלונות אין טעם להזמין מהארץ (אולי רק ללילה הראשון), אבל אם אתם יודעים לאן אתם נוסעים בטווח של יום או יומיים, תיצרו קשר באינטרנט לוודא שיש מקום. במקומות כמו קויהקה, קלאפטה או אושוויה, שמפוצצים בתיירים בעונה, הדבר נכון במיוחד. 

עלויות: בין צ`ילה לארגנטינה יש הבדלי מחירים למרות שארגנטינה סוגרת פערים. קלאפטה ואושוויה יקרות יחסית והמחירים שהזכרתי כנראה לא יהיו רלוונטיים בעונה (מנובמבר). וכמו שודאי שמתם לב, לינה בבואנוס איירס במיקום מרכזי היא לא זולה (מאוד חשוב לבחור במקום מרכזי כי המטרו לא מגיעה לכל מקום ומוניות עולות הרבה כסף).

תכנון מסלול: למי שנוסע לא בעונה, שיצפה לגמישות בתכנון המסלול. גם מזג האוויר יכול להפתיע (בגלל זה ויתרנו על האגמים הארגנטיניים) וגם יש מקומות שלא פתוחים (הטרקים באזור פוקון, למשל, מלונות ואטרקציות, שמכינים את עצמם לעונה). אבל זיכרו שתמיד יש מה לעשות, יש הרבה מה לראות ואנחנו לא הרגשנו שפיספסנו. 

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×