כמה ימים נפלאים באיזור אגם אטיטלן

איזור אגם דה אטיטלן מבטיח למבקרים בו חוויה נפלאה שמשלבת נופים מרהיבים עם אנשים מקסימים. כתבנו בשטח מתמקם בכפר סן פדרו לה לגונה, ומשם יוצא לתור את האיזור. על טרק קצר ונפלא, שייט קיאקים רטוב במיוחד, ועוד - בכתבה שלפניכם.
יובל אופק
|
מפה
תמונה ראשית עבור: כמה ימים נפלאים באיזור אגם אטיטלן

סן פדרו

"תמורת 120 קצאל (15$) לכל אחד אנחנו ניקח אתכם לפנצ`חל" אמר לנו הבחור הנחמד מסוכנות הנסיעות בצ`יצ`יקסטננגו (Chichicastenango), ובכך שלח אותנו למצוא את השעות ומחירי האוטובוסים הציבוריים במדריכי הטיולים שלנו. 9:00 היתה שעת האוטובוס שבחרנו, לפי המדריך, והתייצבנו בצומת שליד הגשר, לא רחוק מהמרכז, כמה דקות לפני הזמן. 

"האוטובוס לפנצ`חל (Panajachel) יצא בשמונה. יש גם אחד ב-11:30,
Yo Soy Conductor (אני המפקח)" אמר לנו המפקח, איש מבוגר עם פנים נעימות ודף עם הרבה שורות של שעות. "קחו אוטובוס ללוס אנקואנטרוס (Los Enquentros) ומשם תמשיכו לפנצ`חל". ארבע שעות, שלושה אוטובוסים (כ-3Q לאחד) וסירה אחת (20Q לתיירים, 12Q למקומיים) הביאו אותנו בסופו של דבר לצידו השני של לאגו דה אטיטלן (Lago De Atitlan) המדהים, לכפר סן פדרו לה לגונה (San Pedro La Laguna). ברוכים הבאים למערכת התחבורה בגואטמלה -  זול, מבולגן, אבל בסוף מגיעים לאן שצריך. 

בגובה 1500 מטר מעל פני הים, בתוך מה שהיה הר געש עצום, ואז, לפני 85 מיליון שנה, קרס פנימה, נוצר אגם גדול בערך כמו הכינרת. לידו צמחו הרי געש חדשים (סן פדרו, סנטיאגו, אטיטלן) ושאר ההרים סביב, שיוצרים נוף מרהיב כשהשמים בהירים, ונוף קסום כשההרים עוטים זקן עננים מכושף. 

נפרדנו מהקפטן החמוד ופנינו במעלה המזח, משאירים מאחור את ה-לנצ`ה, סירת מנוע עם כ-15 מקומות והרבה כאב בעצם הזנב כשהיא מקפצת בקלילות על הגלים). עשרות נערים מקומיים עטים עלינו עם ההגעה למזח ותוך קריאות "שלום, שלום, מה המצב אחי" מציעים לנו מלון מהמבחר של הכפר הקטן. הכפר למעשה מחולק לשניים: חלקו התחתון הוא רצועה צרה וקרובה לאגם המכיל את המלונות, המסעדות ושאר השירותים לתיירים, וחלקו העליון, בו גרים התושבים. פנינו למלון "העמק הכחול" (
Valle Azul) שהתברר כבחירה זולה, בינונית באיכותה ובעלת נוף מטמטם של האגם בכל שעה של היום והלילה ובכל מזג אויר. 

סן פדרו מציעה מספר אטרקציות תיירותיות - המחירים הזולים בגואטמלה, האגם על שלל אפשרויותיו וטיפוס על וולקן סן פדרו. אלה הפכו אותו לבסיס ישראלי מרכזי, ובעונה החלשה הכיל להערכתנו לפחות 50 מכוחותינו. מקומות הלינה המרכזיים עבור ישראלים הםCasa Elena , ו-Zoola. האחרון, המציע גם מסעדה, הוקם על ידי ישראלית ומציע שלל מטעמי המטבח הישראלי - מסביח ועד שניצל ופירה. (השניצל קצת יבש לטעמי, אבל כל החיות בגואטמלה קצת רזות). אפשר גם להחליף שם ספרים ולשחק שח, שש-בש או טאקי. אל שני המקומות אפשר להגיע כשפונים שמאלה קצת אחרי המזח, ולעקוב אחרי השלטים או לשאול כל אחד ברחוב. 

לתחילת הכתבה

סן מרקוס ואטיטלן

למחרת ניצלנו את השמיים הבהירים ויצאנו לשיט קיאקים (10Q לשעה, 25Q ל-3 שעות). בחרתי את האדום, מקווה לזכות במזל טוב מהצבע האהוב עלי. אדם, בן דודי, קיבל את הצהוב בהכנעה ויצאנו לדרך. קיאק הפלסטיק הקל חותך את המים כמו חמאה רכה, ואני עם המשוט הדו צדדי, מינימום מיכאל קלגנוב. קצת אחרי שיצאנו לדרך שאלתי את אדם אם לא היינו צריכים לבקש חגורת הצלה אבל נרגענו ביודענו ששנינו בוגרי שיעורי השחיה של יהודית בבריכה של הקיבוץ ואין חשש. חתרנו במרץ לעבר סן מרקוס (San Marcus La Laguna), המפורסם באוירה המיסטית השורה בו וסדנאות היוגה המוצעות למעונינים. 

הגענו על החוף המסולע שמתחת לכפר והחנינו את הקיאקים. על הסלעים רבצו מספר תיירים, מספר תיירות חשופות חזה ומספר מקומיים שהשקיפו בהנאה על מספר התיירות... אחרי ששחינו מעט באגם, ורבצנו גם אנחנו על הסלעים, שמנו לב לעננים המתקדרים מעל הכפר ולרעמים שהחלו לרעום. החלטנו לשים משוטינו בזריזות בחזרה אל סן פדרו.

עוד אנחנו חותרים במרץ נגד הגלים הגבוהים מעט, מתרחקים מעט מחוף סן מרקוס, איבד אחד מאיתנו מעט את שיווי המשקל. ניסיון להחזיר את היציבות לקליפת האגוז האדומה, והופ, אני בתוך המים. לפחות הקיאק לא התהפך ומיד אפשר לעלות עליו ולהמשיך בשיט. אני קופץ על הקיאק, המשוט בידי האחת, מזניח מאחור את בקבוק המים שצף בנינוחות והחל מתרחק ממני, ומנסה להתייצב על הקיאק, הופ! עכשיו גם הקיאק התהפך. דווקא הפיכת הקיאק מסתברת כמלאכה פשוטה, ואני, עכבר ים מנוסה, הופך אותו בעדינות, משאיר את המשוט אצל אדם וחוזר אל הקיאק על מנת להתייצב בחזרה בישיבה. עולה על הקיאק במאונך, מנסה להתאזן ומגלה שהתאזנתי עם הפנים לאחורי הקיאק. אני פונה לאחור על מנת להסתדר, ומוצא את עצמי שוב שוחה במימי האגם. דקות ארוכות של ניסיונות חוזרים ונשנים ודפיקות לב מואצות עברו עד שלבסוף התייצבתי במקומי על הקיאק, מנסה להוציא מים מגופו על ידי סחיטה רב פעמית של כובע הבד שלי. המשוט שוב בידיים והפעם בזהירות, חותר לעבר סן פדרו. הגענו בשלום אל החוף, קצת אחרי שטיפות הגשם הראשונות החלו לזלוף וקצת לפני שהמבול החל לרדת. הסיכום: מוצלח מאוד, להיזהר לא להתהפך וכדאי לקחת בכל זאת חגורת הצלה... 

את שארית היום ניצלנו למנוחה וביקור במוזיאון הצוטוחיל (
Tzutujil) המתאר בסרט, הדרכה אנושית ובאביזרי המחשה משעשעים ופשוטים את תולדות האגם וההתיישבות שלגדותיו (35Q)
 
למחרת יצאנו השכם בבוקר לטפס על וולקן סן פדרו. בגלל שסוכנות הנסיעות
Bigfoot שמומלצת לעניין כבר הייתה סגורה, החלטנו לנסות את מזלנו ולחכות קצת לפני שש בבוקר, שהיא השעה היעודה ליציאה להר ליד הסוכנות. חמושים בלחם, חמאה תוצרת ניו זילנד, דבש ואבוקדו התייצבנו בשעה היעודה ושמחנו לגלות שפרידה, קנדית נחמדה בת 25, היתה יותר רצינית מאיתנו ולכבודה הגיע המדריך ולקח גם אותנו להר.

סידור המחירים מעניין. מי שמגיע עצמאית לכניסה לשמורה, ומעוניין לטייל לבד, משלם 100
Q. מי שמשלם לסוכנות נסיעות ומגיע עם מדריך משלם 100Q. כן, זה אותו הדבר ואנחנו שמחנו להיעזר בשירותיו של מריו בן ה-17, החמוש במאצ`טה, שהיה אדיב, נעים וגם סידר לנו מקלות הליכה איכותיים. 3 שעות וקצת ארכה ההליכה מהכפר עד הפיסגה. עוצרים בדרך בין הערפילים להפעיל את פק"ל הקפה ולהנות ממנה ראשונה של לחם עם דבש. נדהמנו מהנוף הקסום שהתבהר לנגד עינינו תוך שתיית הקפה. המשכנו לעלות, מגיעים לפסגה ונהנים מדקות מספר של נוף יפיפה, שהתכסה לבסוף במעטה סמיך של ערפל ולא התפוגג עוד. הירידה היתה חלקלקה מאוד, ובסיומה נפרדנו בתודות ממריו ומשפחתו וחזרנו לכפר. 

לא מיצינו את האגם בהשאירנו מאחור כפרים רבים ומקסימים לחוף האגם שבהם לא ביקרנו ואולי עוד נשוב אליהם. בכל מקרה, כמו שאמר לנו בעל המסעדה שמתחת המלון ("La Cala", ב-18Q ארוחת בוקר מפנקת), ואישר גם תייר שגר איתנו במלון והופל מאופנועו על ידי שודד בדרך לסנטיאגו אטיטלן: אין לנוע בדרכים מסביב לאגם ברגל או באופניים אלא באבטחה מסויימת, או בלי שום דבר שאפשר לגנוב. לא ניסינו. למחרת בבוקר יצאנו באוטובוס של 8:30 (הפעם שאלנו את התושבים ולא את המדריך) לקצאלטננגו (Quetzaltenango) ולשלה (Xela), ועל כך, בפעם הבאה...

לתחילת הכתבה

הטיפים של יובל

תחבורה ציבורית בגואטמלה - חוויה מומלצת. מאוד זול ועוזר להכיר את הארץ ואת תושביה מקרוב. לא להסתמך על לוחות הזמנים במדריכי הטיולים. למען האמת, קשה להסתמך על לוחות הזמנים בשום מקום. בדרך כלל, התושבים יודעים הכי טוב, בעיקר אלה שנמצאים קרוב לתחנות האוטובוס. תשמרו את הכסף קרוב אליכם (כמו בכל מקום צפוף). ותדעו, תמיד יש מקום לעוד נוסעים באוטובוס. יכול להיות מאוד צפוף, אבל אם היינו רוצים אוטו מרווח היינו נוסעים באגד... או משלמים מספר דולרים בעבור Shuttle של אחת מסוכנויות הנסיעות.

שייט מפנחצ`ל - כשמגיעים באוטובוס, כדאי לרדת בתחנת הדלק, בכניסה שקרובה הרבה יותר למזח הראשי, מאשר המרכז בו יוריד אתכם האוטובוס. מהמזח הזה יוצאות הסירות לרוב הכפרים, מלבד סנטיאגו דה אטיטלן, אליו יוצאות הסירות ממזח אחר. 12Q למקומיים, 20Q לתיירים. יכול להיות שמי שבא בקבוצה גדולה או עם הרבה סבלנות יכול להתמקח יותר על המחיר, אבל בינינו, שווה להתמקח בשביל 4 שקל? בכל אופן, מומלץ לשבת בחלק האחורי של הסירה שקופץ הרבה פחות והרבה פחות כואב בתחת.

לינה בסן פדרו לה לגונה - חדר לזוג יכול לעלות 30Q סך הכל, אפילו עם מקלחת. רוב המקומות הזולים יקחו 50Q לזוג עם מקלחת ו-30Q בלי מקלחת. שמות המקומות עם הרבה ישראלים הם Casa Helena הזול ו-Zoola הקצת יותר יקר, ובהתאם גם יותר נעים. כל ילד ישמח לקחת אתכם לשם, או שתעלו מהמזח, פנו שמאלה בפניה הראשונה ותעקבו אחרי השילוט כ-500 מטר.

מוזיאון בסן פדרו - למי שמעוניין לשמוע קצת על המקום בו הוא רובץ שבוע, שבועיים, שנה - מוזיאון הצוטוחיל (Tzutujil) המתאר בסרט, הדרכה אנושית ובאביזרי המחשה משעשעים ופשוטים את תולדות האגם וההתיישבות שלגדותיו (35Q). 

סן פדרו וכל אגם אטיטלן - אזהרה חמורה משודדים. כל הדרכים היוצאות מהכפרים מסוכנות. מומלץ לנסוע ברכב גדול, אוטובוס או ספינה. אם בכל זאת בחרתם לטייל ברגל או באופניים, תשאירו את המצלמה במלון.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×