הולנד מהאגדות: כפרי הדייגים מחוץ לאמסטרדם

אזור כפרי הדייגים ההולנדיים, הממוקם מעט צפונית לאמסטרדם, הוא אחד מיעדי התיירות הפופולאריים בהולנד: כפרים ציוריים, פינות חמד, טחנות רוח מסתובבות, קבקבי עץ, חריצי גבינה מפתים, וכל אלו נמצאים באזור קטן בסמוך לאמסטרדם - בואו להכיר
מיכל דורון
|
תמונה ראשית עבור: הולנד מהאגדות: כפרי הדייגים מחוץ לאמסטרדם
© איזיריידר אמסטרדם

ארץ המים

אזור כפרי הדייגים ההולנדיים הוא חבל הארץ שנקרא גם "ארץ המים" (Waterland) ולא בכדי; כמעט מחצית מהשטח של "ארץ המים" הוא מים (ולא ארץ...) ומשום שגם האדמה ה"יבשה" רוויה במי תהום, האזור איננו מתאים לגידולים חקלאיים. ההולנדים, שנמצאים במאבק תמידי עם איתני הטבע, ייבשו חלקים גדולים מחבל הארץ, בתחילה תוך שימוש בטחנות הרוח לשאיבת המים ובשלבים מאוחרים יותר בטכניקות שאיבה מודרניות יותר. התוצאה היא נוף רוגע ושופע מים, אחו ירוק זרוע בפרות שמנמנות, ומחולק ל"פולדרים" (Polders), ריבועים - ריבועים של שטחים מיובשים המוקפים בתעלות מים.

חבל הארץ גובל בימת אייזלמיר (Ijsselmeer), שבעבר נקראה הים הדרומי. הים הדרומי היה ים פנימי בעל קו חוף ארוך של יותר מ-400 ק"מ, דבר שאיפשר את התפתחות המסחר והדייג סביבו. משום שהאזור נמוך מגובה פני הים, ההולנדים היו צריכים גם להגן על הכפרים מפניו בעזרת סכרים וסוללות, שלעתים קרובות נחלשו, נהרסו וגרמו לשיטפונות. ההיסטוריה של המקום, אם כן, רוויה בסיפורי מאבק בים וביבשה - סיפורי שיטפון ואסון מחד, וסיפורי גבורה והצלה מופלאים, מאידך.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 נבנה ה"סכר הגדול", שהפריד בין הים הצפוני לים הדרומי. זה היה פרויקט לאומי אדיר בהיקפו, שדרש התגייסות של העם כולו ובסופו נמתח סכר של כ-32 קילומטרים בתוך הים. בעקבות בניית הסכר, יכולים ההולנדים לשלוט בקלות על גובה פני המים ובכך נפתרה בעיית השיטפונות. בנוסף, מפני שלא נכנסו יותר מים מלוחים לימת אייזלמיר ומי התהום ומים מהנהרות המשיכו לזרום, הים הפך ממלוח למתוק, ונחשב כיום לימה הגדולה ביותר במערב אירופה.

לכפרים השונים ניתן להגיע בתחבורה ציבורית מאמסטרדם, אך אם רוצים לבקר במספר כפרים ולנסוע בדרכים הכפריות הצרות והציוריות, כדאי לשכור רכב ליום או לצאת בסיור מאורגן מאמסטרדם. ניתן לקבל תמונה טובה של האזור בסיור בן חצי יום של חמש עד שש שעות.

האתרים הידועים באזור

וולנדם (Volendam) הכפר וולנדם הוא, כפי הנראה, כפר הדייגים המפורסם ביותר. עד לפני כ-15-20 שנה, היו מתאספים בסופי שבוע באזור הנמל, רבים מתושבי הכפר בתלבושת המסורתית האופיינית לכפר (לכל כפר בהולנד תלבושת אופיינית, שמובחנת בפרטים כגון, צבעים, סוג הרקמה או הזווית אליה פונה הכובע - כך מביני העניין יכלו לדעת מהיכן הגיע כל אחד - כי בהולנד כמו בהולנד - סדר צריך להיות). ספינות וסירות דייג היו מגיעות עמוסות שלל למרינה, בשעה שמעל הים להקת שחפים צווחים והמסחר בדגים התנהל ביד רמה. בתי הקפה היו מלאים בהולנדים מחייכים, שלוגמים את הבירה שלהם ומאזינים למוזיקה עממית אותה ניגנו להקות מקומיות מהכפר, שהתפרסמו בכל הולנד.

כיום הפך אזור הנמל של וולנדם ליעד פופולארי לתיירים. פעילות חביבה על המבקרים היא להצטלם בתלבושת מסורתית באחת מהחנויות באזור הנמל. החנויות סביב הנמל נחשבות הזולות בהולנד, מבחינת מחירי המזכרות. כדאי לרדת מהרחוב הראשי לכיוון ה"מבוך" (Dolhof) של סמטאות הכפר ולהתרשם מהיופי, הסדר והניקיון ההולנדי המפורסמים. ב-2016 נפתחה אטרקציה מיוחדת במינה – "החוויה של וולנדם" (Experience Volendam) - זוהי הדמיה של מציאות וירטואלית המציגה את השיטפון הגדול בשנת 1916 והיא מומלצת ביותר. אתר האינטרנט: www.experiencevolendam.nl

למי שרעב ואוהב, כדאי לטעום את המעדן ההולנדי הידוע ביותר – ההרינג, באחד מדוכני הדגים בנמל, ולהרפתקנים שביניכם נמליץ גם לאכול לחמנייה עם צלופח (Paling) מעושן (אך לא כשר).

הכפר זאנסה סחאנס (Zaanse Schans), הממוקם על גדות נהר הזאאן (Zaan), הוא למעשה כפר משוחזר, הכולל אוסף של מבנים שהובאו ממקומות שונים בהולנד. הכפר החל דרכו ככפר אמנים בתחילת שנות ה-60. זו הייתה תקופה של פיתוח ובנייה מואצת בהולנד, ומבנים עתיקים, שעמדו בדרכה של תנופת הבנייה, נהרסו. אנשים בעלי מודעות היסטורית ניסו להציל את המבנים ולרכז אותם במקום אחד. הכפר מנסה לתת למבקר תחושה של חזרה בזמן למאות ה-17-18. בגלל קרבתו לאמסטרדם הפך הכפר למוקד תיירות הומה.

בכפר פועל מפעל לקבקבי העץ, שסימן ההיכר שלו הוא נעל עץ צהובה ענקית שרואים מרחוק. במהלך הביקור במפעל אפשר לקבל הדגמה של ייצור נעלי העץ ולהתרשם ממאות הקבקבים התלויים בתצוגה. ההסבר במקום חביב ומרשים לכל המשפחה. גם כאן ניתן לבקר בחוות גבינות אם ויתרתם על ביקור מיוחד בה. נחמד לטייל בין הבתים העתיקים, הצבועים בירוק ולעבור את הגשרים על תעלות המים הרבות. אחת מגולות הכותרת כאן הוא ביקור בטחנות הרוח. טחנה אחת, לטחינת פיגמנטים לצבע, פועלת כמעט תמיד, ולרוב ניתן לבקר גם בטחנה אחרת שמשמשת כמנסרה לעצים. כיום ניתן לרכוש כרטיס Zaanse Schans המכסה מיטב האטרקציות בכפר, בעלות של 15 אירו למבוגר, 1- אירו לילדים ביגלאים 4-17 וחינם לילדים מתחת לגיל 4.

ברוק אין ווטרלנד (Broek in Waterland) - “נחל בארץ המים” - כפר ציורי קטן, שקט ומקסים שממוקם קרוב לאמסטרדם, אך עדיין לא התגלה לתיירים הרבים שפוקדים את האזור. אנשי הכפר התפרנסו, מאז ייסוד הכפר במאה ה-13, מדיג הרינג, ומסחר, בעיקר בחיטה, ועד מהרה שלטו בשוק הדגנים של אמסטרדם והתעשרו מאוד. עד היום גרים כאן אנשים אמידים, שלרוב עובדים בעיר ומעדיפים לגור בסביבה כפרית. מומלץ ללכת ברגל ממגרש החנייה לכיוון האגם, ומשם, לאחר כמה תמונות למזכרת על הרקע הכחול-ירקרק, להמשיך לכיוון הכנסייה או לשוטט בין בתי העץ באזור הנמל. מעניין לשים לב שבסביבות הנמל נשארה בנייה של המאה ה-17 מעץ (בנייה שנאסרה בערים) והצבע האופייני לכפר הוא אפור, שמסמל עוני (אולי חשש מעין הרע?!).

על אחד הכבישים הפנימיים ב"ארץ המים", נמצאת חוות הגבינות של יעקב (Jacob's Hoeve). זוהי חנות המפעל של גבינות קשות, טעימות במיוחד, מסוג גאודה. בחווה מקבלים אנשי המקום את המבקרים, בסבר פנים יפות. הם לבושים בבגדים הולנדיים מסורתיים ונותנים הסבר על ייצור הגבינה באנגלית וקצת בעברית. ההסבר מלווה בטעימות. במקום מיוצרות גבינות מחלב פרות, עזים וכבשים, והן מתובלות, ומגיעות בטעמים ובמרקמים שונים. כדאי לטעום מהגבינות המיוחדות, למשל, גבינת עזים מעושנת, גבינה בצבע ירוק-זוהר בטעם פסטו וגבינה מיושנת בתוספת חרדל-פטל. הגבינה באיכות מעולה, ובחווה תמצאו גם שירותים (בחינם), חניה (חינם), רפת עם פרות ודיר עזים וכבשים. כתובת: Katwoude 8, אתר אינטרנט: www.henriwillig.com/en

מוניקנדם (Monnickendam) “הסכר של הנזירים” - עיר קטנטנה, שקטה ונקייה עם אזור היסטורי יפהפה. רבים מהבתים נשמרו או שוחזרו מהמאות ה-17 וה-18, ובכל יום שבת מתקיים במרכז העיר שוק נחמד. בנוסף, באותו אזור ממוקם מגדל הפעמונים (קריון) העתיק ביותר בעולם! שעוד פועל, ובזמן שהשוק פעיל, מנגן בו מומחה הפעמונים של העיר לשמחת הקונים (או לצערם).

במוניקנדם היו גם חיים יהודיים לפני המלחמה - יש במקום בית קברות יהודי, בית כנסת, שכיום משמש כבית קפה, תבליט לזכר ליהודי העיר שגורשו, ואזכור של סיפור הצלתם המופלא של חמישה יהודים שהתחבאו בזמן המלחמה ברווח צר שבין הקומה הראשונה לגג של בית.

מרקן (Marken) הוא כפר דייגים קטן ומקסים, הממוקם על שטח שעד 1957 היה אי מבודד מהיבשת ההולנדית. אנשי האי התפרנסו מדייג ולחמו לא מעט באיתני הטבע, ובייחוד בסערות שניתקו גם את הקשר הימי עם היבשת ובשיטפונות שפקדו השכם והערב את האי ואיימו על תושביו. כיום, ניתן להגיע למרקן באוטו, בנסיעה על סכר באורך 3 ק"מ או לשוט כ-45 דקות על סירה שיוצאת מוולנדם (במחיר של כ-11.5 אירו לאדם). אפשר לעשות סיור קצר בכפר ולהתרשם מבתי העץ הירוקים (ירוק היה הצבע הזול והעמיד כנגד פגעי מזג האוויר), הממוקמים על גבעות עפר קטנות, שהגנו במקצת כנגד השיטפונות. באזור הנמל יש מספר בתי קפה נחמדים. אפשר גם לצאת מתחומי הכפר, לטייל ברגל מסביב לאי ולבקר במגדלור, "הסוס של מרקן", שממוקם בחלקו המזרחי של האי.

אדם (Edam) עיירה שלווה עם מרכז עתיק יפהפה. אדם מפורסמת בגבינות שנקראות על שמה. העיר היא בעלת מסורת של מאות שנים במסחר ימי, בחקלאות ובייצור גבינה. במאה ה-17, תור הזהב ההולנדי, התפרסמה אדם כמרכז לבניית ספינות, ובעזרת המסחר, הפכה לאחת הערים המשגשגות ביותר בהולנד של אותה תקופה. טיול לאורך התעלות וברחובות העתיקים, נותן תחושה של מסע בזמן: גגות הבתים, הכיכרות, הגשרים והבניינים ההיסטוריים - כל אלו נשמרו במרכז העיר באופן יוצא דופן.

בחודשי הקיץ מתקיים באדם פעם בשבוע (בדרך כלל בימי רביעי) שוק גבינות מסורתי. זוהי מסורת המתקיימת מאז המאה ה-15, בה מגיעות ערימות של גבינות על גבי "אלונקות" גדולות התלויות על צווארם (החזק) של ה"מוכרים". באחת הגבינות נקדח חור והמוכר מוציא חלק קטן לטעימה ובדיקת איכות, על פי הממצאים מתנהל משא ומתן בין הקונה למוכר בלחיצות ידיים מיוחדות, עד שהם מסכמים על מחיר ומעבירים את הגבינה לבית השקילה. את כל התהליך הזה מלווה תזמורת מקומית של כלי נשיפה ומציגים בני העיר בבגדים מסורתיים.

באדם יש גם בית קברות יהודי ואנדרטה לזכר יהודי העיר שנרצחו בשואה.

האגדה על בת הים מאדם - סיפור ידוע ממספר מקורות מהמאה ה-15, מספר על הסערה הגדולה של שנת 1403 שהתרחשה באזור. הסכרים שהגנו על האדמה מהים הדרומי נהרסו, והאדמה נשטפה במים רבים. בבוקר, לאחר שתוקנו הסכרים, התגלתה באחת מהשלוליות הגדולות שנשארו לאחר השיטפון, בת ים, מכוסה באצות ירוקות ובלכלוך רב. מספר נערות הצליחו ללכוד אותה, הכניסו אותה למיכל מים, ניקו אותה, לימדו אותה לאכול "אוכל של בני אדם" ולדבר ב"שפת בני האדם". הם גם לימדו אותה לטוות צמר. על פי המקורות, בת הים נשארה עד סוף חייה בין אנשים, הלכה כמו נוצרייה טובה לכנסייה ונקברה בה. לפי המקורות היה לבת הים עד סוף חייה, זנב של דג, הם רק לא מפרטים איך הצליחה לנעול את נעלי העץ על הזנב הזה…

הכותבת מיכל דורון היא מחברת איזי ריידר, המציעה סיורים מודרכים בעברית ברחבי הולנד ושירות הסעות משדה התעופה למלונות בעיר.

עשינו לכם חשק לטיול בהולנד? הנה עוד כמה כתבות במיוחד עבורכם:

יעדי הכתבה

סגור
×