לאוס - אף פעם לא מאוחר לטייל, גם לבד

יציאה לבד לטיול נראית לאנשים רבים כחוויה שכדאי להימנע ממנה ככל הניתן. הנה טיול לא שגרתי בלאוס, העובר באתרי תיירות פופולריים במדינה, ממנו ניתן ללמוד המון, בזכות המון טיפים ומידע שימושי. את הטיול ביצעה שושנה, בת 71, לבדה והיא רק מוכיחה, במיוחד לנשים, שאין ממה לפחד בטיול לבד.
שושנה ויטנברג
|
תמונה ראשית עבור: לאוס - אף פעם לא מאוחר לטייל, גם לבד

מגיעים ללאוס

יצאתי למסע עם חבר, במחשבה שנתכנן ביחד במהלך הטיול את המקומות שנבקר. בסופו של דבר נפרדנו לאחר מספר ימים בתאילנד. המסע ללאוס נמשך 23 ימים במהלך חודש פברואר 2007. יצאתי בטיסה מעמאן לבנגקוק, המשכתי באוטובוס עד צ`אנג מאי ומשם צפונה לגבול לאוס. את הלילה הראשון עשינו בציאנג קהונג. הנסיעה לשם הייתה במיניבוס ממוזג ל-10 איש. הנסיעה הייתה משעה 10:30 עד 17:00, ועלתה 1,450 באט, כולל ארוחת צהריים, ארוחת בוקר אמריקאית למחרת ב-ציאנג קהונג ולינה במקום, המחיר אינו כולל לינה בפאק בנג. החדר בציאנג קהונג היה פשוט, נקי ומים חמים במקלחת.

יום 1: בגבול תאילנד, סירה קטנה לקחה את הקבוצה לעבר השני של נהר המקונג ללאוס להחתמת הדרכון. קיבלנו שובר לשהייה במעבורת ליומיים הבאים. את הלילה לא עברנו במעבורת אלא בפק בנג – לאוס.

יום 2: ביום הראשון של השייט התקלקל פרופלור אחד, והיה צורך להחליף אותו, רוב הנוסעים ירדו לחוף, אך אני העדפתי להישאר במעבורת, בגלל החום.  במעבורת היו 8 ישראלים צעירים, אליהם התחברתי מיד. הגענו לפק בנג בשעת הדמדומים. הגישה לחוף הייתה בעייתית, לכן הונחו קרשים לגשר מאולתר. עלינו מספר רב של מדרגות, את המזוודות הביא סבל תמורת 25 באט. הגענו למקום שאיני יודעת איך להגדירו, מלון במושגים של לאוס. נתנו לי חדר ואני חייבת לציין שלא ראיתי הרבה בחושך. קניתי מרק דגים ואורז תמורת 120 באט.

יום 3: יצאנו בשיט על נהר המקונג, הנוף בגדות היה יפה ורבגוני, שדות של ירקות, סירות למיניהן ובתים. באחת התחנות העמיסו חבילות עצומות וכדי לעבור ממקום למקום במעבורת נאלצנו לדרוך עליהן. כדי להימנע מרעש המנוע ישבתי בקדמת המעבורת. קבוצת הישראלים התנהגה למופת והייתי גאה בהם. עם דמדומים הגענו ל-לואנג פרבנג (Luang Prabang) בט"ו בשבט. שם ביליתי 5 ימים. רצינו להגיע לבית חב"ד על מנת לחגוג את החג. הקבוצה החליטה למצוא קודם מקום לינה ורק אחר כך ללכת לבית חב"ד. רצינו לשכור 4 חדרים אבל בחור מבית ההארחה בשם Thony 2 Guest House שכנע אותנו לקחת 3 חדרים. אני רציתי לפרוש אך לא הסכימו. חדר אחד היה מיועד לי ושני החדרים הנותרים לקבוצה. בבית חב"ד התאספו בערך 50 איש. ישבנו מסביב לשולחנות, שרנו ושמחנו, הגישו לנו ארוחה חמה, והייתה אוירה ממש חגיגית. כשהגענו לבית הארחה גיליתי שהקירות בחדרי מכוסי עובש. לא חיכיתי רגע וכתבתי לקבוצה את סיבת עזיבתי. הזמנתי טוק-טוק ולקחו אותי ללילה אחד לבית ההארחה Boun Guing. הלכתי לישון מאוחר, ופתאום אני מתעוררת לשיחה בשפה סינית מאחד החדרים הסמוכים. אחרי התלבטות קצרה, דפקתי על הדלת, ובשפת הסימנים ביקשתי שקט. להפתעתי הרבה זה פעל.  

יום 4: בבוקר מצאתי בית הארחה נחמד במרכז העיר במחיר של Chittana -6$ .החדר שהתאכסנתי בו 5 לילות שייך לאחד הבתים הכלולים ברשימת המורשת העולמית של אונסקו, (UNESCO World Heritage). הלכתי להחליף כסף. שער החליפין היה:
1$= 10,000Kip
100$=3,550 Baht

עשיתי עיסוי תמורת 4.5$, כתבתי דואר אלקטרוני לבני משפחתי, הלכתי לשוק הלילי וקניתי 2 זוגות מכנסי דייגים תמורת 4$ לשני הזוגות ביחד. השוק הזה הוא חגיגה לעיניים. בערב פגשתי אישה שהלכתי אתה למחרת לקבר של Henry Mouhot, שגילה את Angkor Vat. בחזרה, ביקרנו בחווה של פילים. 

לתחילת הכתבה

טיול בהר הקדוש ובמפלים

יום 5: היום השני בלואנג פראבאנג התחיל בנסיעה בתוק-תוק למפלי קואנגסי (Kouangsy Waterfall) - כ-30 ק"מ מלואנג פראבנג עלה לי 5$ הלוך ושוב. המפל הוא מקום יפה מאוד. יש בו: בריכות בצבע טורקיז בהן אפשר לשחות, שטח לפיקניק, מקום מגודר שבו חי נמר מסכן, שביל הליכה בתוך היער המביא לפסגת ההר. הכניסה לאתר עלתה 15,000 kip.  

יום 6: יום שלישי בלואנג פראבנג. בבוקר עברתי על גשר במבוק לצד השני של נהר מקונג. זה היה כרוך בתשלום. אין שום דבר מיוחד בצד השני, אלא רק החוויה לעבור את הגשר. היה יפה לראות את העיר מהצד השני של הנהר. העיר ניצבת גבוה מעל הנהר, במקום הזה הנהר מתפתל וניתן לראות את שדות הירקות ליד הגדה. הנוף יפה מאוד. אחרי הצהריים, לקראת הערב, עליתי להר הקדוש Phousi. היו 300 מדרגות עד הכניסה לתצפית, שם ניתן היה לראות את נהר המקונג בזמן שקיעת השמש, הנהר מקבל גוון אדום. במקום היו תיירים רבים. בירידה משם השוק הלילי "הזמין" אותי לביקור נוסף. קניתי צעיפים ב-$2 ונרשמתי לטרק למחרת לכפרים של השבטים.

יום 7: יום רביעי בלואנג פראבנג. הטרק עלה 25 $ כולל Lunch Bag. היינו שלושה: גרמני בגיל 45, המדריך ואני. אם היו יותר משתתפים הטרק היה עולה פחות. נסענו בערך 1/2 שעה לנהר, עברנו בסירה קטנה ובהמשך עברנו כמה כפרים. ילדים שיחקו ביניהם, נשים התעסקו בעבודות יד. כשחילקתי כמה מתנות קטנות כולם היו מאושרים.

הנף היה רבגוני, ומזג אויר נעים. נתקלנו בבית ספר אחד, כל הגילאים ביחד בחדר אחד, העוני שראיתי היה רב. לא ספר, לא מחברת, לא עפרון, הכול בעל-פה. בנים ובנות ביחד. ילדה בגיל 8 טיפלה בתינוק ועל ידה עוד כמה ילדים בגילאים שונים. היה ברור שההורים עובדים בשדה ותפקיד הילדה היה לשמור על כל החבורה. ראיתי מחסן עצום של אורז, באר מים והרבה פרות ועופות. הטיול היה מעניין, שמחתי להכיר את תנאי החיים של הכפריים.

לתחילת הכתבה

ביקור במקדשים ובמערות

יום 8: יום חמישי בלואנג פראבנג. כל בוקר, הנזירים אוספים לעצמם ארוחה. זה מתבצע מוקדם ובשקט. האוכלוסייה מביאה סל עם תבשילים ומניחה בקערה של הנזירים. הם באים מקצה הרחוב, עוברים בשורה על פני הנשים היושבות על הברכיים. אם תייר רוצה מנת אוכל הוא חייב לקנות אותה. אם נשאר אורז אחרי שהנזירים עברו, מדביקים את שארית האוכל על שיח, כך הציפורים יאכלו אותו. הרבה תיירים מצלמים את הטקס הזה. 

נרשמתי לביקור של מערת או פאק (Pak Ou) עלות 5$. המערה נמצאת 40 ק"מ מלואנג פראבנג. שטנו במעבורת. עצרנו בכפר אחד המייצר ויסקי מאורז. חלק מהבקבוקים הכילו נחשים. עצרנו גם בכפר של אריגת בדים ממשי וכותנה. המערה הייתה חבויה בתוך צוק תלול של אבן סיד. היו 2 חלקים אך אני הייתי רק בחלק התחתון. הכניסה עלתה 1$. במערה היו הרבה פסלים של בודהה (Buddha) בגדלים שונים, עשויים מכל מיני חומרים. המערה הייתה על גדות הנהר מקונג. הנוף ממנו היה מקסים. בחזרה עצרנו לחצי שעה, כי פוצצו שדה מוקשים שהיה במסלול הסירה. אחרי הצהריים בקרתי ב- מקדש Vat Xieng Thong. כניסה 1$ - יפה במיוחד. יום לפני נסיעתי ל-ואנג ויאנג (Vang Vieng) קניתי כרטיס ב- 10$ למיניבוס של 10 איש. היה אמור להיות ממוזג אך לא היה.

יום 9: ישבתי על-יד הנהג ונהניתי מהנוף היפה. פעמיים עצרנו, פעם שתיתי קפה, פעם קניתי בננות. במיניבוס היו צעירים מפולין, מיוון, זוג מצרפת ומהאיים-הקנריים. הנסיעה ארכה כ-5 שעות. העיירה התפתחה מאוד בעקבות התיירות. קיימים מספר internet café, דואר, בנק מסעדות ו- Guest House זולים. שכרתי חדר ב -5$ (שנחשב יקר) נקי + מים חמים. לגסטהאוס הייתה מרפסת ענקית הפונה לנהר Nam Song .מעל לנהר היה גשר מעץ, מתנדנד, עליו עברו אופניים, אופנועים וכמובן אנשים. בטווח הליכה היו סככות נגד השמש, וכל מי שתפס מקום ישיבה בסככה, הייתה לו אפשרות להכניס ולקרר את הרגליים בתוך הנהר. היו צעירים ששטו באבוב, או בקיאק. אפשר היה לשכור אופניים ולטייל בסביבה. אני קראתי בספר "לטייל בלאוס" ותכננתי את הימים הבאים. הצטרפה אלי בסככה בחורה מהארץ.  

ימים 10 ו-11: למחרת, מוקדם בבוקר הלכתי לטייל והגעתי קרוב למערה. קיוויתי לחזור לפני החום הצפוי. הטיול נערך בין 7.00 ל- 9.00 בבוקר. עברתי את גשר העץ ופניתי לכיוון ההר. חציתי שדה שהיה בו שביל, ונתקלתי גם בשלט כתוב באנגלית עם הוראות. ממרחקים ראיתי בית בודד ובמרחק רב גם מפה אדומה על שולחן. שום דבר אחר. אחרי שהתקדמתי יותר, יצא מהבית גבר ונעמד לפני השולחן. זה היה נראה לי כמו בהצגה. הוא נתן לי כרטיס ואמר לי באיזה כיוון להמשיך. זה היה במרגלות ההר. האמת, לא פחדתי. הייתה עליה קטנה וכניסה למערה. בגלל שלא הבאתי פנס, ויתרתי, ולא נכנסתי יותר מדי עמוק. היה חושך וסלעים. עמדתי קצת בפתח המערה והסתכלתי על הנוף, הסתובבתי והתחלתי לרדת בחזרה. האיש עזב את העמדה שלו, אך פגשתי את אשתו שעבדה בשדה. הצצתי לתוך הבית, שנראה לי די קטן וריק. בירכתי אותה, והמשכתי. התעטפתי בהרגשה טובה, ושיבחתי את עצמי. במרחק לא רב מ-Vang Vieng נסעתי למקום מיוחד שנקרא Morodok. התברר, שזה Guest House השייך למורשת עולמית, יקר מאוד (Euro 240). 

לתחילת הכתבה

עוברים בכפר האקולוגי וסביבתו

יום 12: הנסיעה ל- ויאנטיין (Vientiane) במיניבוס עלתה 80,000 kip. הזמנתי חדר ב- Lovan guest house. עלה לי 10.00 $. הם ידעו אנגלית, די מרכזי, ושקט. בסביבה היה Scandinavian Bakery ובמרחק קצר על שפת נהר מקונג שורה של מסעדות.

יום 13 ו-14: השארתי את המזוודה בגסט האוס ולמחרת נסעתי לכפר האקולוגי Ban Pako שממוקם 50 ק"מ מ-Vientiane. הייתי סקרנית ורציתי להתרחק מויאנטיין, שהיא עיר לא משמעותית מבחינה תיירותית. משוק Talat Sao (תחנת אוטובוס) נסעתי בטוק-טוק -8$ עד כפר Somsamai (איחרתי לאוטובוס שעלה 600 kip). שם שטתי 1/2 שעה בסירה (25,000 kip). ב-Ban Pako חיכו לי, כי הודעתי להם על בואי. רציתי להיות בטוחה שקיים חדר. נשארתי שם יומיים, אף על פי שרציתי להישאר יותר. מהסירה, הייתה קצת עליה, לשדרה המטופחת ופוויליון. שם הייתה קבלת קהל. קיבלתי חדר אמצעי בין שורה של 5 חדרים הבנויים בצמוד, שהכניסה לכל אחד הייתה באמצעות כמה מדרגות. בתוך החדר היו 2 מיטות מכוסות בכילה נגד יתושים. כיסא לקחתי בעצמי מהחדר הסמוך. קירות החדר היו בנויים מקש. היו תריסים על שני הקירות הצמודים ל-2 החדרים על-יד, כך שאם החדר היה תפוס, התריס היה סגור. בידוד קולי לא היה קיים. הכי נהניתי בזמן שהלכתי לישון. שמעתי את רשרוש החרקים מעבר לבית, את תנועת העלים של הדקלים, והתחושה הייתה שלמות עם הטבע מסביבי.

בגלל שכל כך נהניתי ממיץ הפפיה בלואנג פראבנג, הזמנתי סלט פפיה. אבל הוא היה בלתי אכיל. היו שם כמה ערסלים, ומרפסת המשקיפה לנהר. הסביבה פראית ומרגיעה. לא הלכתי לטיול, אלא ממש בכוח התפנקתי ונחתי. קבעתי תור לסאונה נפלאה (הסקה מעצי אקליפטוס וצמחים אחרים ריחניים, שמשתמשים לפי העונה), שגרמה להבראתי המוחלטת משיעול מעצבן שסחבתי עוד מהארץ. את החזרה לויאנטיין עשיתי באמצעות טוק-טוק בלבד.

ימים 15-17: כדי להגיע ל- 4,000 האיים Si Phan Don הזדקקתי לטוס ל- Pakse (דרום Laos). טיסה הלוך-ושוב עלתה 95$ ב- Lao Aviation, משך הטיסה כשעה. משדה התעופה עד לתחנת האוטובוס נסעתי בטוק-טוק (2$). הנסיעה ל- Don Khong עלתה 40,000 kip. הסירה שהביאה אותי לצד השני של הנהר עלתה 20,000 kip.הגסטהאוס לא היה לטעמי, אך נשארתי כי היה חם מאוד וגם כי הייתי עייפה. עלה 8$. למזלי פגשתי בערב זוג נחמד, ששכנעו אותי להצטרף אליהם למחרת בשייט (20,000 kip) ל- Don Det. את ארוחת הערב וגם את ארוחת הבוקר אכלתי בגסט האוס. הנוף בזמן השייט היה יפה. טוב שלבשתי חולצה עם שרוול ארוך, כי בסירה היה חם מאד. גסט האוס Phaka (דג היה מצויר על קיר הבית) עלה 2$. לא דיברו אנגלית אלא צרפתית. שלושתנו ביחד הלכנו לראות את מפל Pha Pheng. הכניסה עלתה 9,000 kip. היה חם מאוד. קטע הדרך האחרון היה על סלעים ולא במיוחד קל. אני נשארתי על-יד בריכה, ונהניתי לראות כל מה שנעשה שם. משפחה עם ילדים התרחצו, אחרים כיבסו בגדים והיו גם שחפפו ראש. את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה השוכנת על גדות המים. שם אין תאורה בלילה, לכן נתנו לנו פנסים, כדי להסתדר ברחוב. האווירה היתה רגועה, הבית עשוי מעץ, החדר פשוט ביותר, והאנשים נחמדים ואדיבים. המפל זורם סמוך לגדה המזרחית של מקונג. באזור זה מקונג נפרד מלאוס וזורם לאורך 500 ק"מ דרך קמבודיה, עד לדלתה של דרום וייטנאם. חזרתי בסירה ל-Nakasong ובאוטובוס (30,000 kip) ל-Pakse. 

לתחילת הכתבה

מצ`אמפסאק עד ויאנטיין והביתה

ימים 18 ו-19: עצרתי ב-Champasak. ממקום זה אפשר לבקר בשרידי המקדש Vat Phou, הנמצא כ-10 ק"מ דרומית ל-Champsak. האתר הוא אתר קדוש בעיניי העם, שרידי המקדש מתקופת ממלכת האנגקור ששלטה כאן בין המאה ה-9 למאה ה-15. כדי להגיע לשם עליתי על מעבורת וישנתי בגסטהאוס הנקרא Khampoui (עלה 2$). היה עלוב, חם, בלי מזגן. למחרת שכרתי ב - 1$ אופניים כדי להגיע ל- Vat Phou. לא שמתי לב שהאופניים לא היו מתאימים לי, והיה קשה להתקדם. בעצם הייתי בכיוון נכון, אך החלטתי להשאיר אותם בגסטהאוס הנמצא בדרך. המשכתי הלאה בטרמפ.

יום 20: בחזרה, הגעתי ל-Pakse שאין לו חשיבות מבחינה תיירותית. על-פי המלצה של תיירת הלכתי לגסטהאוס Phonsavanh, עלוב ביותר (4$). קניתי בשוק פרי טמרינדי והלכתי לטייל. עברתי גשר רחב (להולכי רגל ומכוניות) מעל מקונג. התחיל להחשיך והיה נעים. נכנסתי למקדש אחד, והקשבתי ל-chanting לילי של הנזירים. זה היה מרגיע מאוד. שוחחתי אחרי זה עם נזירים מתלמדים, באנגלית. אחרי זמן מסוים נתנו לי להבין שאסור להם להיות בקרבת אישה. בזמן הטיול שלי גיליתי מלון סיני גדול. אחרי שבדקתי חדר החלטתי ללון שם (16$). חדר גדול, שירותים מודרניים, מצעים מבריקים, מזגן שקט, הכול ברמה מצוינת. למחרת טסתי בחזרה לויאנטיין. מבחינתי הטיול שלי נגמר.

ימים 21-23: בעיר הבירה חם ואין שום דבר שמעניין אותי. ביליתי שם עוד כמה ימים עד הטיסה הביתה.

מסקנות: נהניתי לפגוש תיירים בכל הגילאים מכל העולם. אני סבורה שטיול מהסוג שעשיתי: תורם לשמירת הנעורים, מציב אתגרים יום-יומיים שלא פוגשים בארץ, תורם לביטחון עצמי ונותן תקווה לתכנן את הטיול הבא!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×