לא טוב היות האדם לבדו - גם בחו``ל

"לא טוב היות האדם לבדו", את זה כל אחד יודע ואם בורא עולם בעצמו קבע כך, מי אנו שנחלוק על הקביעה הזו? אחד המצבים בחיים, בו לרובנו חשוב כל כך להיות בחברת אחרים ולחלוק איתם את הרגע, הוא טיול או חופשה בחו"ל. לעיתים, מתחשק לנו כל כך לצאת לחו"ל, אך יש משהו המונע בעדינו לעשות זאת והוא הבעיה הפשוטה, שאין בעצם עם מי לטוס. מטיילים רבים לא מוותרים על טיול ומוצאים שותפים זרים לנסיעה. הנה קצת הסברים, חוויות והמלצות של אלו שחיפשו, מצאו, טיילו וחזרו.
איתמר ברק - מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: לא טוב היות האדם לבדו - גם בחו``ל
Thinkstock Imagebank ©

יש אנשים, שבשבילם לטייל זה לבד זו הדרך היחידה ליהנות- "אני לבד מול העולם", אבל עבור חלק גדול מהאנשים זה ההיפך הגמור. עבורם, לא מדובר סתם באי נוחות. לכן, חלק נכבד מהמתכננים טיול או חופשה בחו"ל יעדיפו אפילו למצוא שותפים זרים לצורך הנסיעה (ויש כאלה שיעדיפו שותפים אך ורק למשך הטיסה עצמה) ובלבד שלא לבלות את הזמן לבד, אי שם בארץ לא נודעת.

הכל התחיל ברחם

אם חשבתם, שהצורך שלכם למצוא שותף לנסיעה נובע סתם מחשק או גחמה חולפת, טעות בידיכם. הצורך האנושי להימצא בחברתם של בני אדם אחרים, מקורו עוד הרבה לפני שתכננתם את הנסיעה. למעשה, כבר ברחם אימכם נטבע בכם הצורך למצוא שותף לטיול בדרום אמריקה או בהודו, רק שלא ידעתם את זה. ההסבר נעוץ בתוצאות מחקרים, שהראו כי כבר ברחם וגם לאחר הלידה, כאשר הייתם נתונים במצב של חוסר אונות, אימכם הייתה זו שטיפלה בכם וסיפקה את כל צרכיכם, על כן פיתחתם אליה חיבה וכך נוצר הקשר ביניכם. כלומר, נוכחותה של האם סייע לסלק תחושות שליליות והגביר את התחושות החיוביות. השותפה הנחמדה שלך לטיסה או זה שאיתו אתה מגיע להוסטל בלילה הראשון בסידני הם אמנם לא אמא שלך (תודה לאל), אך אלו הן דמויות, שמסייעות להגברת תחושת הביטחון וההנאה שלך מהמצב. לכן, נוצר החיבור בינך ובינם.

נסיעה לבד לחו"ל יכולה להיות עבור רבים סיטואציה די מלחיצה או לא משמחת במיוחד. גם אם אנו טסים לנקות הראש, לשאוף אוויר ולשמוע את הציפורים מצייצות, רובנו עדיין ירצו שיהיה שם מישהו שיסייע לנו להתמודד עם הבלתי ידוע או אפילו סתם מישהו, שיהיה שם לידינו, כדי שנוכל להשתאות יחד מהמראות ושיצלם אותנו עם הנוף. לכן, תודו בזה או לא, למידת התועלת והכדאיות גרידא של יציאה עם שותפים יש משקל מכריע בהחלטה ולא רק אם זה יהיה כיף או לא. לאפרת אזולאי (23), סטודנטית מירושלים, היה נחוץ מאוד לצאת לטייל באפריקה עם שותף ולו רק כדי שיהיה מי שיעזור להפיג את כל החששות והפחדים, בהם היא התמלאה עוד לפני שעלתה על המטוס. "האמת היא, שמאוד מאוד פחדתי לפני הנסיעה, בעיקר בגלל שנסעתי לאפריקה, שמצטיירת כאן (לפחות למעגל הקרובים והחברים שלי) כמקום מאוד מסוכן. הייתי מוכנה נפשית להגיע לאוגנדה, לראות שזה לא מתאים לי ולחזור הביתה אחרי יומיים. הייתי מוכנה לגרוע מכל". גם לשגיא (29) מקריית אתא היו לבטים רבים לפני הנסיעה, הקשורים בטיול לבד: "חברי הקרובים, לא יכלו לקבל חופשה ארוכה כל כך מהעבודה. אלו שכן קיבלו חופשה, נסעו ליעד אחר, שהיה פחות מועדף עלי. כמובן שהיו לי חששות. מעולם לא טיילתי לבד לפני כן, פחדתי שלא אמצא אנשים לטייל איתם, שלא יהיה לי עם מי לחלוק את החוויות, עם מי לצאת לבלות בערבים. לטייל לבד- משמע פחות בטחון בטיול, פחות כוח התמקחות בשווקים, פחות נוח".

לעיתים, החששות והלבטים לגבי הלא נודע בטיול לבד בחו"ל מתמצים אך ורק בנקודת הזמן של הטיסה והנחיתה. עבור זה הומצא המושג "נחיתה רכה". אנשים המחפשים שותף לטיסה ולנחיתה רכה בסך הכל לא מעוניינים לבלות 10 שעות בטיסה מבלי להוציא הגה מן הפה, רוצים לקשקש עם מישהו ולהתייעץ בזמן הטיסה. במקרה הטוב, יקחו גם מונית ביחד להוסטל ויעבירו את הימים הראשונים ביחד עד שכל אחד ילך לדרכו. במקרה הממש טוב, גם ימשיכו לטייל הלאה ומי יודע... "יזרמו". 

איך מחפשים? 

בעולמנו היום, כאשר אנשים מוצאים אהבה, מתחתנים ומקימים משפחות בעקבות היכרות באתרי אינטרנט, טיול עם שותף זר הוא כבר כסף קטן. הכל עניין של הכרה בכך, שלפנטז על טיול בחו"ל ובסופו של דבר לא לטוס רק בגלל שאין עם מי, זהו מחיר כבד מדי, שלשלם אותו אינו דבר מחוייב המציאות. אפרת ושגיא לא ויתרו והחליטו, שהם לא נשארים בארץ ומצד שני לא יטיילו לבד. מה הפתרון? עבור שניהם זה היה פרסום מודעה בלוח "מחפשים שותפים" באתר למטייל. "כשהייתי בהרצאה על אפריקה בסניף של "למטייל", המרצה טענה באוזני, שזה לא יהיה חכם מצדי לטוס לבד, אבל למרות הפחדים החלטתי לא לוותר", מספרת אפרת. "פרסמתי מודעה בלוח "מחפשים שותפים" באתר עם התכנית שלי- לנסוע לטייל באפריקה, להתחיל באוגנדה ובמהלך הטיול להתנדב לתקופה של חודש בערך. הזמנתי את מי שמעוניין- פשוט להצטרף".

אז החלטתם למצוא שותף ואפילו פרסמתם מודעה בלוח באתר למטייל, שמתם פתק על לוח חיפוש שותפים בחנויות למטייל, ביקשתם ממכרים וחברים שירחרחו אצל חברים שלהם ואפילו הקמתם קבוצה בפייסבוק. יכול להיות שתוצפו בעשרות פניות, אם אתם נוסעים ליעד פופולרי, ויכול להיות שלא יהיו לכם בידיים הרבה הצעות מפתות. לאפרת לא היו חיים קלים. "בתחילה חיפשתי תקופה די ארוכה באתר למטייל ובשלב מסויים קצת התייאשתי, כי לא מצאתי אף אחד- אין הרבה אנשים שמעוניינים לטייל באפריקה, אז למצוא מישהו בגיל דומה, שמתכנן טיול באותה התקופה ועם אותן התכניות? נדיר מאוד. הסרתי את המודעה מהאתר ותכננתי לנסוע לבד. גם בגלל שעשיתי זאת בעבר ואני אוהבת לטייל לבד וגם מחוסר ברירה- הייתי מעדיפה להתחיל טיול כזה עם מישהו רק בגלל שזה אפריקה וזה מפחיד, אבל אם אין- אני יודעת שכיף לי גם עם עצמי", מספרת אפרת. "אך לאחר שהמרצה בלמטייל סיפרה לי על הסיכונים הכרוכים בלטייל לבד באפריקה, פרסמתי שוב מודעה עם התכנית שלי. חשבתי לעצמי שאני אסע בכל מקרה- אם פתאום אמצא שותף- מה טוב. ואז הילה התקשרה".

לשלב הסינון והבחירה יש משקל משמעותי. תוצאות מחקרים חברתיים מראים, כי אנו נוטים להימשך אל המוכר והדומה לנו. הסיבה לכך היא די פשוטה- אם האדם איתו אתם מטיילים מחזיק באותן העמדות ודעות (לגבי נושאים ברומו של עולם, כגון הסכסוך הישראלי-ערבי, האם לרדת עכשיו או מאוחר יותר לחוף או האם לצאת הערב לבר או ללכת לרקוד) נוצר איזון, שהוא כמובן נעים הרבה יותר ממצב לא מאוזן, בו אין הסכמה. לפי אחד המודלים הפסיכולוגים-חברתיים, אנו מתרחקים מאנשים המביעים דעות מנוגדות ומעדיפים את קרבתם של אלו המביעים דעות זהות. כאשר אדם אחר מביע הסכמה איתנו, זו מעין טפיחה על האגו ולכן נרצה להישאר עימו בקשר. כלומר, אנחנו מחפשים שותפים שיהיו דומים לנו, כי למה בעצם שארצה לטוס עם מישהו זר, שלא אוהב שום דבר כמוני? אנחנו בסך הכל רוצים לטייל ולבלות עם מישהו, מבלי שיהיה צורך לנהל משאים ומתנים על כל דבר. די להציץ בסוגי הטיול השונים על פיהם אפשר לפרסם מודעה או לחפש מודעה בלוח "מחפשים שותפים" באתר: טיול תרמילאי, חופשת סקי, טיול שטח, נופש, טיול מבוגרים, טיול גייז ועוד. סוגי הטיול נותנים סינון ראשוני, באמצעותו אפשר להתחיל ולהתקרב אל זהות השותף המיוחל. במודעה עצמה, בדרך כלל, מפורסמים המאפיינים המבוקשים הנוספים: מעשנים או לא (סיגריות בלבד!), להתכלב- כן או לא, לספוג תרבויות או לרבוץ בשמש, לראות נופים או לקרוע את העיר. הכל פתוח.

אודישנים ל"שותף נולד"

לכל אחד חשובים מאפיינים שונים בשותף הפוטנציאלי. לטלי (24), סטודנטית מתל אביב, היו כמה דרישות מהשותף לטיול באוסטרליה וניו זילנד: "לא היה איכפת לי אם זה יהיה שותף או שותפה, אבל כן רציתי שיהיו בני גילי, פחות או יותר. היה לי חשוב גם שיהיה חילוני בגלל הנוחות בבישול עצמי, ללא הקפדה על כללי כשרות. דבר נוסף שבדקתי זה עמדה לגבי סמים כי אני מתנגדת נחרצות ולא הייתי מטיילת עם מישהו, שזה אופי הטיול שלו", היא מספרת. רמת המעורבות של השותף הפוטנציאלי בתכנון הטיול גם היא משחקת תפקיד במסע החיפושים, כי אם אתם באמת רוצים לטייל עם מישהו ולא להתמקח על כל עיר או פינה במפה, כדאי להכניס גם את העניין הזה לאודישנים. "בזמן חיפוש השותפה, היה חשוב לי שנהיה באותו הראש, מבחינת רמת מחייה וזמן טיול: האם השותף או השותפה אוהבים "להתקע" במקומות מסויימים או לראות ולהמשיך הלאה", מספר שגיא. "אני לבסוף מצאתי שותפה, שהיה חשוב לי שתעזור בהכנת המסלול לטיול, לפחות למדינה או שתיים הראשונות, כדי שנהיה יותר מאופסים על מה שעומד לפנינו." 

בליינד דייט

תקראו לזה איך שתרצו, גם אם אין לכם כוונות רומנטיות אלא רק למצוא מישהו לנסוע במוניות, יש דמיון רב בין בליינד דייט ובין מציאת שותף לנסיעה. לכן, הסיטואציה הראשונית יכולה להיות מעט מביכה. בניגוד לשגיא שלא הרגיש כמו בבליינד דייט וידע בבירור, שמדוברבהיכרות לצורך חברה לטיול ושותפה לתכנון: "נפגשנו פעמיים לפני הטיול בבתי קפה ודיברנו הרבה בטלפון. מכיוון שהייתי יותר מנוסה בטיולים היא התייעצה איתי רבות לגבי הציוד שיש לקנות לקראת הטיול, איך מתנהל טיול כזה וכו`. ישבנו עם מפות וספרי טיולים והחלטנו על המקומות החשובים אליהם אנחנו רוצים להגיע". טלי הרגישה מעט אחרת: "בתחילה מרגישים כמו בבליינד דייט או ראיון עבודה. מנסים מעט להכיר זה את זה. חשוב לשאול את השאלות החשובות ולא להתבייש, הרי בכל זאת מדובר בטיול שאמורים ליהנות ממנו. אם התשובות לא מוצאות חן, אפשר לעבור למישהו אחר". 

התקבלת!

אחרי שמוצאים, סוף סוף, את הנפש התאומה (בשאיפה), אחרי שתכננתם את המסלול (או שהחלטתם לזרום יחד) מגיע הרגע הגדול ועולים על המטוס. עכשיו מה שנותר הוא בסך הכל לנסות לחיות יחד. "בקטנה". מידת ההצלחה של השותפות תלויה במידה ניכרת במידה, שבה צרכי שני הצדדים משלימים זה את זה. יש כאלה שזה עבד להם ויש כאלה שלא. אז איך שומרים על ה"ביחד" אבל בכל זאת שומרים על אוויר לנשימה? עד כמה זה, שהיתרון של אחד הוא מענה לחיסרון של השני, עוזר לשמור על ה"ביחד"? עבור אפרת, הטיול היה רק פתח לידידות מופלאה: "אני והשותפה הילה ישנו במשך שבעה חודשים ביחד, רוב הזמן באוהל, כך שאפשר לומר שהיינו דבוקות אחת לשניה 24 שעות. אבל, לדעתי, הדבר הכי חשוב היה הידיעה, שזה בסדר אם כל אחת רוצה לעשות משהו אחר וזה בסדר אם נתפצל. כדאי לאפשר את הפיצול, כשצריך, ולא להישאר ביחד בכוח. צריך לדעת להתרחק וללכת לטייל קצת לבד, כשזה הופך להיות יותר מידי. היה חשוב לנו מאוד גם להתחשבן על כל אגורה- זה היה קצת מעצבן לפעמים אבל זה שמר על שלום ובטחון". 

עבור שגיא זה היה קצת שונה: " אחד היתרונות, שהיו לי בחיבור עם השותפה הזו, הוא שהיא דיברה ספרדית שותפת, דבר שעזר הרבה בהתנהלות היומיומית, למרות שידעתי מעט ספרדית. כמו כן, החסכון הכספי בתחבורה ובכל דבר שאפשר להתחלק בו בעלויות הוזיל את הטיול". אבל מהר מאוד התגלה שלא הכל דבש: "טיילנו במשך שבוע וחצי בפנמה ועוד יומיים בקוסטה ריקה, לפני שנפרדנו כל אחד לדרכו. לאחר מספר ימים הבחורה התגלתה כילדותית וכמפונקת ביותר. התלוננה על כל דבר וליוותה זאת בפרצופים ילדותיים. ניסיתי להיות סבלני כלפיה, אך עם הזמן הסבלנות הפכה להימנעות משיחות בשביל להימנע ממצבים לא נעימים. באחד הימים יצאתי לטיול אופניים לבדי, כי היא לא רצתה להצטרף. קבענו להיפגש מחדש אחרי הצהריים. חזרתי ב-5 אחר הצהריים לחדר שלנו והיא לא הייתה בו. הנחתי שהיא יצאה לאכול, לאינטרנט או סידורים אחרים. אני הלכתי וחזרתי לחדר בערב. נכנסתי ושמתי לב, שלא רק שהיא לא שם, אלא שגם התיקים שלה לא בחדר. שאלתי את בעל המקום אם הוא ראה אותה והוא ענה לי שהיא שילמה את חלקה על החדר ופשוט עזבה את המקום ולא ידע להגיד לאן. הלכה בלי לומר שלום. משלב זה של הטיול טיילתי בלעדיה", מספר שגיא. 


נפרדנו כך...

אז קורה שנפרדים ומתפצלים, זהו חלק בלתי נפרד מהעניין. לפעמים זה קורה בגלל ריב או אנרגיה לא טובה בין השותפים, כמו במקרה של שגיא ולפעמים זה פשוט קורה מאליו, כחלק מ"הזרימה" הטבעית של הטיול. המפגש עם מטיילים אחרים הוא משהו בלתי נמנע וזה גם חלק גדול מהפאן בטיול, בעיקר אם פוגשים אנשים ממדינות אחרות- באמצעות המפגש עם אנשים ממדינות אחרות, באמת ניתן להכיר תרבויות שונות ומנהגים אחרים. לכן, אפשר ואף מומלץ, במסגרת האג`נדה המשותפת של "לתת אוויר" אחד לשני, להכיר גם אחרים. "יצא במהלך הטיול שפגשנו מטיילים אחרים- לפעמים התאחדנו איתם ולפעמים גם התפצלנו", מספרת אפרת. "למשל, כשהיינו בקניה, היה טרק שרציתי לעשות והילה לא ובמקרה פגשתי עוד מישהו שתכנן לנסוע לשם, אז טיילתי איתו- אבל אחר כך תמיד נפגשנו שוב". גם עבור שגיא הפרידה מהשותפה, שהכיר בארץ, עשתה רק טוב: "הכרתי המון אנשים, ישנתי בהוסטלים, דבר שהוכיח את עצמו כחוויה מדהימה, שבדיעבד, מההתחלה הייתי צריך לעשות. כשישנים בהוסטלים מכירים הרבה יותר אנשים, מקבלים טיפים לגבי אטרקציות, לגבי מקומות לינה, תחבורה וטיפים נוספים שמקלים על מהלך הטיול".

אולי עוד קיץ אנחנו ניפגש? 

ייתכן, שהשותפים איתם תטיילו בחו"ל יהיו חבריכם הטובים החדשים, כאלה שבזכותם תיזכרו בערגה בלילותיכם המשותפים באוהל אי שם בערבות אוסטרליה או בשמורות באפריקה והם יהיו שם בשבילכם גם הרבה אחרי שתחזרו לארץ. ככה זה בשביל אפרת: "הילה ואני נשארנו כמובן בקשר מצוין עד היום. יש לנו כבר שפה משותפת, שאנשים אחרים לא מבינים (וזה חוץ מסווהילית...). יש לנו קשר לחיים". גם עבור שגיא, שנפרד מהשותפה המקורית והתחבר לשותפים אחרים יש פרצופים ושמות חדשים, שילוו אותו בהמשך הדרך. "הקשר שנשמר הוא קצת רופף, במיילים וטלפונים מידי פעם. אני מקווה שבקרוב אפגש איתם שוב", מספרת טלי. 

טיפים לשותפות משגשגת

ביקשנו מבעלי הניסיון לתת כמה המלצות וטיפים, "עשה ואל תעשה", לאלה שמחפשים עכשיו עם מי לנסוע לטיול:
שגיא: "חוק ברזל: אם מטיילים עם מישהו ולא נהנים, כדאי להוציא את זה ולהגיד את האמת בנימוס. כדאי ורצוי להגיד, שזה פשוט לא מסתדר ורוצים להמשיך לבד או להיפרד. בסופו של דבר, זה הטיול שלכם ואם יש סיבה, שמפריעה לכם ליהנות ממנו, כדאי לפתור אותה. המקומות הללו בטיול לא יחזרו על עצמם וחבל. אחרי שחוסכים כל כך הרבה כסף ומתכננים את הטיול, שלא יקרה לכם מצב שלא תיהנו ממנו".

טלי: "חשוב לתאם מראש התנהגות בשעת משבר, כדי שלא ייווצר פיצוץ. כדאי לפתוח נושאים מכעיסים לפני שמגיעים לפיצוץ. לי אישית זה לא קרה, אבל כדאי לברר את הדברים האלו מראש- האם השותף דברן או שנוטה לפיצוצים ועדיף לתת לו חצי שעה להירגע בשקט. חשוב להתייחס אל השותף כפי שהיית רוצה שיתייחסו אלייך, יחס גורר יחס. לדוגמה, אם אני זו שישנה במיטה השווה אתמול, באופן אוטומטי, עלי לוותר עליה היום. זה רק הגיוני. אם אתה לא מסוגל לוותר או להתחשב- כדאי שתטייל לבד. בענייני כסף, הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת, והוא עובד נפלא, זה ארנק משותף להוצאות אוכל, דלק וכו`. כל אחד תורם סכום זהה לארנק. אם בסופרמרקט מישהו קנה משהו נוסף עבור עצמו הוא מחזיר כסף לקופה (בשביל זה חשוב לשמור קבלות). זה פותר המון בעיות והתחשבנויות. מרגישים פחות קטנוניים (אתה חייב לי דולר פה ודולר שם...)".

אפרת: "הסוד הוא, בעיקר, לא להיות תלויים אחד בשני יותר מדי. להיות ראש גדול ולעשות יותר ממה שנראה לך שאתה צריך, מבלי להרגיש "פראייר" אחר כך. כדאי לאמץ בדיחות משותפות, לעבוד על עצמך, כך שלא תתעצבן מכל שטות, ולנסות להתרגל לעובדה שלא הכול הולך בדרך שלך, כלומר להתפשר ולהתחשב. מה לא לעשות? לא לצפות שיתחשבו בך כל הזמן, אבל לא לוותר על משהו שאתה ממש רוצה לעשות, רק כדי להישאר ביחד- כי זה תמיד יפריע לך אחר כך. הכי חשוב זה לנסות שלא להיות יותר מידי מרוכז בעצמך, אבל זה קל להגיד וקצת יותר קשה ליישום...".

כדאי תמיד לזכור שגם אם החלטתם לנסוע עם שותף, שמצאתם דרך האינטרנט או כל אמצעי אחר, לא מדובר בחתונה קתולית. אתם יכולים רק לצאת מורווחים מכל זה. סעו, טיילו, בלו ביחד ומי יודע, אולי באמת מצאתם לעצמכם ידיד נפש אמיתי. אם לא? לא קרה כלום, הכרתם עוד נפש בעולם הזה, העברתם כמה ימים והמשכתם הלאה. שימרו על ראש פתוח ומצברוח טוב כך שתוכלו להתחבר לאנשים אחרים, כדי שיהיה לכם עם מי לחלוק את הרגעים שהם אולי הכיפיים ביותר בחיים. 

לתחילת הכתבה 

יעדי הכתבה

סגור
0
×