לחגוג את חנוכה בלונדון הקרה

מבחן סוף סמסטר באיטלקית. השאלה בחיבור: איך חוגגים ``נטלה`` (=כריסטמס) בארצך? פרט והדגם, מותר להשתמש במילון... לך תסביר באיטלקית שבארץ אין כריסטמס, ובסוף דצמבר כולם הולכים לעבודה כרגיל.. שום מילון לא יעזור כאן. דצמבר באירופה, כתבה קוסמופוליטית.
inbal_f
|
תמונה ראשית עבור: לחגוג את חנוכה בלונדון הקרה
© איתמר ברק

 חנוכה באירופה

הכתבה מתחילה בראשית החודש, כשחברי ההולנדים לתוכנית מחליטים שצריך ללמד את כל מי שליקריץ אינו זורם בעורקיו וכתום אינו הצבע האהוב עליו איך מקדימים מכה לתרופה ומתחילים עם מכת המתנות כבר בראשיתו של דצמבר. לחג קוראים סינטרקלאאס. בתרגום חופשי לכל בוגרי תנועות הנוער מדובר במשחק גמד ענק ברמת האומה כולה. אנשים מבוגרים לפחות בגילם, מקבלים פתק עם שם של חבר, לו הם צריכים לתת מתנה וגם לכתוב שיר. המתנות והשירים מתקבלים יחדיו בטקס אחד ארוך. מצב הרוח: שמח, תחושת הפרידה עוד לא באוויר. התרשמות הכתבת: האם ידעתם כמה קשה לכתוב שיר מתוחכם עם חרוזים באנגלית?

שלושה ימים אחרי, כבר הספקתי לאבד את המתנה, ככה זה כשסינטרקלאאס הוא חג של ילדים גדולים, אז החגיגה מתובלת בשתייה. חנוכה הגיע, חג האורות. הקהילה היהודית בבולוניה, הבנויה מרב אחד והרבה סטודנטים שאוהבים סופגניות, מתכנסת בפרברי בולוניה. החברים מהלימודים שאלו אותי מה זה אומר, חנוכה. כמה מביך היה שההסבר שלי הסתיים בערך בדקה ורבע, כי כל שזכרתי היה שחנוכה זה חג האור ושהיה פח שמן שהספיק לשמונה ימים. כנראה שאני אור לגויים כבר לא אביא, אפילו את יהודה המכבי שכחתי בהסבר. בחגיגה הישראלית מדליקים נרות וגם מקבלים חנוכיה הביתה. האיכות הגבוהה של החנוכיה (תוצרת סין) גרמה להצפת העיתון של שותפי בשעווה תוצרת הארץ. בפעם הראשונה בחיים ראיתי סביבון שכתוב עליו נ.ג.ה.ש: "נס גדול היה שם! "שם!", התפעלתי באוזני אסף, חבר מהתוכנית שבעבר גם עלה מאוקראינה לארץ. "אוף, את כזאת מתלהבת, רואים שנולדת בארץ, אתם, הישראלים, אין לכם מושג מה זה חגים"..

כמה ימים לפני דצמבר יש עוד חג, אמריקאי. אני לא זוכרת מי מחבריי בארץ הקודש כינה את החג בשנינות- חג מתן תודה. תנחשו למה הוא קשור? נכון, גם כן לאוכל. אז הרגנו טורקי, תרנגול הודו. צריך להודות על מה שיש וגם על מה שאין. יש 10 ק"ג הודו, ועוד כמה בקבוקי יין. וטארט אגסים מצוין ואורז מקסיקני, כל העמים מודים לאמריקאים, שמצאו עוד סיבה למסיבה.

אבל דצמבר הוא גם סוף סמסטר. מצב רוח חמוץ נופל על משתתפי התוכנית - כולם שמחים לחזור להורים ולחברים בחגים, כולם קצת עצובים שכבר הכל נגמר. דינמיקה של שלושה חודשים בהם בערך נושמים אחד את השני, עם עליות וירידות ואהבות ושנאות ואכזבות ומסיבות ומריבות, נגמרים בשנייה. כולם, כולל כתבתנו מבולוניה, מאוד תשושים, מספר לא מבוטל של מטלות ומבחנים, בשיטה איטלקית אופיינית הצליחו להידחף בשמונה ימים.

לתחילת הכתבה

כריסטמס באירופה

שבועיים אחרי חנוכה, ראש השנה שלי. מוזר, לחגוג בחו"ל. מפטפטים עם הארץ, בודקים אימיילים מאה פעם ביום, יוצאים לשתות בערב. בגיל עשר כמו בגיל עשרים ושבע, תמיד שמחתי לקראת היומולדת וכשנגמר לא ממש הבנתי על מה הייתה כל המהומה. ערב קודם יצאתי עם חבריי, סטודנטים תפרנים שכמונו, לחגוג. אז עשינו מהפכה ובמקום איטלקי אכלנו סיני, שארית הפליטה של הסטודנטים שעוד לא נסעו הביתה. זוכרים, פעם, שכל אירוע היו חוגגים במסעדה סינית ? אייטיז זה כאן.. באופן מפתיע, הרבה זכרו את היומולדת שלי, ואפילו קיבלתי מסטפני וגווידו את הדיסק ג`אז איטלקי הראשון שלי.

ואז גם אני נסעתי, כי אם יש כריסטמס אז חוגגים, אין ברירה. איך אמרו במונטי פייטון: "זה אמור להיות אירוע משמח, בוא לא נריב ונתווכח מי הרג את מי"... תיק קטן, מתנות הרבה ונוסעים לאנגליה. שעה וחצי באוטובוס עם כנפיים, והופ - פתאום כולם מדברים אנגלית! איזה כיף! בחנות אומרים מרי כריסטמס ולא בון נטלה! אני מבינה מה מדברים בשולחן לידי בבית קפה ואפילו הסרט האמריקאי לא מדובב! איזה יופי של עיר, לונדון. צודקים הבריטים, צודקים, למה לנסוע בצד הנכון של הכביש ולאמץ את המטבע של כל היבשת, אם אפשר לעשות דווקא לכולם, לגבות יותר כסף על כל דבר ובכל זאת, שאני כל כך אשמח להסתובב ברחובות של העיר המעולה הזאת שלא מתחילה ולא נגמרת.

פקיד הקבלה במלון מפקיסטן, מבקש לשאול אותי שאלות על ישראל. אני מסבירה לו שיש בארץ פחות אנשים מבלונדון, והוא כמעט מקבל דום לב. ובעיר גדולה כמו בעיר גדולה, גם כשלא מחפשים הרפתקאות הן מוצאות אותך. שתי מסיבות לא צפויות בנוטינג היל, אני יוצאת לבלות עם בחורים זרים שהכרתי בסרט. אני קמה מאוחר ומתחילה לקרוא ספר. חופש.

אחרי יום של שיטוטים ופינוקים במחירים מופקעים, כולל טיולים אופנתיים בסוהו ובנוטניג היל, ארוחת ערב בקובנט גרדן, מספר חובות תיירותיות עם רוב�, ועוד מספר בלתי מבוטל של הוצאות מיותרות אך בלתי נמנעות לשכמותי.. גילי סוף סוף מגיעה. החברה הראשונה שלי מהארץ וגם בת זוגתו של רוב�, נוחתת וכולנו מדרימים יחד לדרום אנגליה, לדורסט, המושב של רוב�, כמו שהוא מגדיר אותו.

במושב של רוב� חגגנו כריסטמס. אמיתי. עם כל הטקס. תשכחו מכל מה שסיפרו לכם על הבריטים. הם לא קרים והאוכל שלהם ממש לא מגעיל. ימים של רביצה משפחתית, הרבה שתיה והמון המון בשר, מיני פאי ורוטב קרנבריז (מתכונים יתקבלו בהתאם לבקשה מיוחדת..:). למרות צבע הדרכון שלי (כחול ולא אדום) גם אני קיבלתי גרב עם מתנות, וישבתי לראות כל היום תוכניות בבי.בי.סי ולשחק UNO (השם הבריטי לטאקי), כמו יום כיפור, אבל עם אוכל, ובאנגלית.. טוב, אז זה כבר לא ממש יום כיפור. אני לא יכולה בכלל להסביר כמה כיף היה. האווירה, השיחות, הפגישה, טקסי המתנות, עץ האשוח עם הקישוטים, השקט שאחרי הסערה, האוכל, הבירה, הכל.... ובעיקר בעיקר גילי ורוב�.

בבוקר שאחרי הכריסטמס המכנסיים בקושי נסגרות, טקטיקת בנות טובה- אם יש בעיות עם מכנסיים, תמיד נכנסים בחצאית... אנחנו מתגלגלים לאוטו של רוב�, אנגליה עדיין בחופש. היום לחופש קוראים בוקסינג דיי. לא, אף אחד לא זוכר למה קוראים לזה ככה. מרטין, אבא של רוב� והמארח הבריטי הכי מוצלח שפגשתי, בודק במילון: כשהממלכה הבריטית באמת שלטה בעולם (ולא רק היתה בטוחה שהיא שולטת בעולם) הבריטים נתנו ביום זה למשרתים את המשכורת השנתית שלהם, בקופסאות.

סיבות היסטוריות לחופש זה תמיד טוב, אפילו השמש חשבה ככה והאירה באור יפהפה את החלק הזה של אנגליה, שנראה כמו כל מיני סרטים שראיתי בסינמטק בירושלים. גבעות יפות וירוקות עם בתים קטנים ודלתות צבעוניות שביניהם מבצבץ ים. האנשים ברחוב נועלים מגפי גומי, בגלל הבוץ בשדה והיום מסתיים בחוץ בארבע ומתחיל בפאב. באחד הפאבים אנחנו רואים שלט האוסר להישבע בשום דבר בין כותלי הפאב ומי שיימצא נשבע ייזרק החוצה. סרט סינמטקים כבר אמרתי?

מדושנת עונג מהבריטים אני נפרדת בעצב מרוב� וגילי ומהמשפחה שלהם שם במועצה אזורית דרום אנגליה. היעד הבא- פריז. לונדון מגניבה ואני אפילו מבינה את השפה, אבל בפריז אני אמורה לפגוש את רויטל, חברה מהארץ, שהתגעגעתי אליה עד מאוד... ופריז.. פעם אחרונה שנפגשנו הייתי בת 18 ולבושתי אפילו לא ידעתי טארט טאטן מהו..
 
היה לנו הרבה מה להשלים, גם לי עם רויטל, וגם לי עם פריז. פריז היתה מדהימה, יפה ושלווה, קרה ומחליפה צבעים לפי שעות היום. רויטל, עדית ואני שוטטנו בימים ברגל, בין הרבעים השונים ובערב שוב אכלנו ושתינו בלי סוף. לא הייתה כל סיבה לא לחזור על דברים שכבר עשיתי לפני תשע שנים.. כך, למשל, גיליתי כמה כיף להסתובב מיין גם באמצע היום ולהיות ערים בבית בלילה, לראות מוזיאון ותערוכה ולישון עד מאוחר, לקנות גבינות מסריחות בשוק, ולהדליק קטורת כדי לנטרל את הריח שלהן בבית. הצרפתים האלו, איך אמר שארל דה גול, קשה לאחד מדינה שיש בה יותר סוגים של גבינות ממחוזות...

אני מציעה לכל מי שיכול לשכור מהצרפתים את הטוסטר אובן שלהם, רק כדי להיזכר איזה טעם צריך להיות ללחם ולבאגט, אפילו במחיר של שלטים רק בצרפתית, בהרבה אתרים באמצע פריז. כמה השראה ופיוטיות מרוכזים בעיר אחת!

31 בדצמבר, שמונה בערב, בטיסה מפריז למילאנו אספתי עוד כמה חברים בניילון, החלפנו מיילים, קבענו שניפגש "בשנה הבאה" באיטליה הבנויה. ברכבת לבולוניה ישנתי וכתבתי בפנקס. בערב כבר חזרתי לפיאצה מג`ורה - לראות את הזיקוקים ואת העיר סופרת לאחור. התגעגעתי לרעש האיטלקי, אחרי כל הבריטים והצרפתים, אבל היה לי מאוד מאוד מוזר לחזור לחו"ל מטיול בחו"ל (הרי כשנגמר חופש לא אמורים להתבאס בתור בנתב"ג?). אז ספרנו לאחור, שתינו ואיחלנו איחולים לשנה החדשה... ומרוב מסעות נרדמתי בפאב..

אני נותנת ביס בקנולו האחרון שנשאר, ממה שג`וליה חברה שלי, הביאה מהכריסטמס בסיציליה. בכך למעשה נסתם הגולל על החודש ומחר בבוקר מתחיל סמסטר חדש, אנשים חדשים, לפחות חלק, תכנים חדשים, ושוב לצערי צריך לשים את התיק-טיולים בצד קצת, שינוח. אחרי חודש מלא סערות(!), אני לוקחת נשימה עמוקה ועושה חשבון נפש קטן על כל מה שעבר עלי בשלושה וחצי החודשים מאז שהתחלתי את ההרפתקה האיטלקית שלי. מה הספקתי ומה לא, מה חיפשתי ומה מצאתי, איפה שמחתי ואיפה התאכזבתי. להבדיל ממה שכל החברים בארץ נוטים לחשוב - השהייה בחו"ל היא לא תמיד ורודה ונוצצת. נכון, בתקופה זו של השנה, היא הרבה יותר נוצצת, אבל מביאה איתה גם קצת מחלת בית וחור ענק בכיס.

בכל טיול, בכל מסע, בכל פעם שמתנתקים קצת ממשהו ישן ומוכר, לומדים עוד קצת- על עצמך, על הסביבה. בארבעה חודשים עשיתי לי חברים חדשים, התגעגעתי, שמחתי, בכיתי, טיילתי, התאכזבתי, התרשמתי, התעייפתי ובעיקר למדתי. מסתבר שתמיד יש עוד המון מה ללמוד מכל אלו שמסביבך, לא משנה איזו שפה הם מדברים. איך ג`וליה אמרה- “Paese che voi, usanze che trovi”, כלומר- בכל מקום שנמצאים, צריך להשתמש במה שמוצאים. אני מנסה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה ללונדון

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד כרטיסים לאטרקציות לחסוך את התור
ולבלות יותר
ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×