מגיעים לאי הדרומי

לאחר הפלגה מייגעת מגיע שגיא לאי הדרומי.. בנלסון הוא נהנה מחיי הלילה וצופה במשחק רוגבי ולאחר מכן בוחרים לעשות את טרק האייבל טזמן בקייאקים... בגריימות` שגיא מציץ, נפגע ומחליט להשאר באכסניית הדיוק ולסיום חוויות מהקרחונים...
מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: מגיעים לאי הדרומי
© מאורי הירש

עיירות האי הדרומי

המעבורת לאי הדרומי, מוולינגטון לפיקטון (Picton) היתה סיוט מתמשך, שנמתח לאורך 3 שעות. הים הסוער בו חזינו כמה רגעים לפני שהעלינו את המכונית למעבורת אכן הצדיק את החששות שהיו לנו לפני השיט. למרות שהמעבורת הענקית נראית כדבר שכמה גלים גבוהים ככל שיהיו, לא ממש יזיזו אותה, היא התנדנדה מצד לצד לאורך כל ההפלגה. למזלי, אני לא סובל ממחלת ים, אפילו ניצלתי את התנודות שלה להירדם יותר מהר. מה שקצת הזכיר לי את התקופה לפני 22 שנה, כשהייתי תינוק ואמא נדנדה אותי בעגלה כדי שארדם. אך דוקא בנקודה הזאת אמא קצת חסרה לי, שלא היתה שם להגיד לי לקחת מעיל איתי למעלה, למעבורת. אחרי שקפאתי מקור כששכבתי לישון על הרצפה של המעבורת, הצטערתי כל כך שלא הבאתי איתי מעיל, שק שינה ומזרון. כל האנשים במעבורת חוץ ממני היו מספיק חכמים (או שטיילו עם אמא שלהם), כדי להביא את כל הדברים האלה איתם. לפחות בפעם הבאה אני אהיה מוכן יותר.

כשהגענו לפיקטון השעה היתה 4 לפנות בוקר. לא בדיוק חשבנו על מה אנחנו הולכים לעשות כשנגיע לפיקטון. כל האכסניות היו סגורות בשעה כזאת, מה שהותיר לנו את האופציה של שינה בתוך המכונית כאופציה היחידה האפשרית. כשקמנו בבוקר והגענו לאכסניה לא ממש שמנו לב לנוף המדהים הנשקף מהטיילת של העיירה הקטנה.

מיצר מרלבורו (Marlborough Sound) בהחלט מדהים ביופיו ומספק קבלת פנים הולמת ביותר למגיעים לאי הדרומי דרך הים. מעברי המים כל כך מפותלים, שעל מנת להבין במה מדובר צריך להתחשב בעובדה הבאה: הקו האווירי של מיצרי הים היא 42 ק"מ, אך קו החוף שלו נמשך לאורך 379 ק"מ!! באמת מדהים, אך לצערי לא הזדמן לי לראות ולחוות את המיצר יותר מאשר צפיה בו מהטיילת בפיקטון.  מפיקטון הכיוון היה טרק האייבל טזמן (Abel Tazman). לפני שהגענו ל-Marahav, שהוא החוף ממנו יוצאים לטרק, הספקנו לעבור בנלסון ולגלות שחוץ מעיר גדולה סתמית (יחסית לניו זילנד) יש לעיר להציע גם חיי לילה לא רעים ופלאפל ישראלי אמיתי במסעדה של יורם במרכז העיר. האמת היא שציפינו לקצת יותר מאותו ערב בנלסון.

טרק החוף אייבל טזמן הוא אחד הפופולריים בניו זילנד. הוא נכלל ברשימת ה- Great Walks, ונדיר למצוא תייר שבילה בניו זילנד ולא טייל בצורה כזו או אחרת באייבל טזמן. הטרק עצמו נמתח בין אזור מיוער לחופים ומפרצים בודדים ויפהפיים. ישנן מספר דרכים לטייל באזור. זה מתחיל כמובן בהליכה לאורך הטרק כולו, האורכת בין 3 ל-4 ימים. אפשרי לקצר ולעשות חלקים מהטרק ואפשר גם לשלב הליכה עם שיט בקיאקים או בסירת מנוע. האפשרויות הן כמעט אינסופיות מהבחינה הזאת, גם אם רוצים רק לשייט בין החופים והמפרצים, והן כוללות בין היתר שיט ביאכטה, מפרשית, קיאקים, סירות מנוע ועוד... רק לבחור מה מתאים לכם.

אנחנו העדפנו להשאיר את הכוח ברגליים לטרקים בדרום ובאייבל טזמן לתת לידיים ולכתפיים לעבוד קשה, ובחרנו באופצית הקאיקים. השכרנו קיאקים ליום אחד בלי מדריך (נע בסביבות ה-65 דולר ליום לאדם) ואחרי תדרוך קצר איך לתפעל את הקיאק יצאנו לדרך עם מזג אוויר מושלם של שמיים נקיים מעננים ושמש חמה מעל. פרט לכך שנשברו לנו שני קיאקים בדרך וכמעט טבענו למוות (אני קצת מגזים בקטע של הטביעה, אבל לא היינו רחוקים מזה כל כך...). החילוץ ששלחנו לנו בסוף היום חתם יום מדהים עם נופים וחופים נפלאים וגם קצת (הרבה) שרירים תפוסים...

מטרק האייבל טזמן פנינו היו מועדות לכיוון הפארק הלאומי נלסון לייקס (Nelson Lakes). כשהגענו למשרד ה- DOC של הפארק ורצינו לברר איך אפשר להגיע לאגמים הקפואים בפארק, הפקידה במשרד אמרה שאין לה מושג על מה אנחנו מדברים והאגמים כלל לא קפואים, אלא סתם אגמים. הופתענו והתאכזבנו כאחד.  החלטנו לוותר על האיזור, ולהמשיך הלאה לכיוון ווסטפורט בחוף המערבי, מה שהתברר כטעות, כיוון שמאוחר יותר גילינו מתרמילאים אחרים שטיילו באיזור, שיש אגמים, הם אכן קפואים, וזה מראה מרהיב שאסור לפספס... בשבילנו זה היה מאוחר מדי, וכל מה שנשאר לנו היה להאשים את הפקידה במשרד ה-DOC שהטעתה אותנו כך...

העיירה ווסטפורט (Westport) התגלתה כעיירה ניו זילנדית טיפוסית, שקטה ומשעממת. האטרקציות היחידות בעיר הן ההליכה למושבת כלבי הים הסמוכה והיציאה מהעיר המובילה בכביש החוף המערבי אל גריימאות`.

בלית ברירה עשינו את שתי האטרקציות של העיר. מושבת כלבי הים, המכילה קרוב ל-100 כלבי ים, שוכנת על הסלעים בחוף טאוראנגה ביי, 12 ק"מ מווסטפורט. אפשר להגיע בשתי דרכים לנקודת התצפית הגבוהה מעל למושבה. האחת היא ברכב, שיביא אתכם עד כדי מרחק הליכה של 5 דקות מהמושבה, והדרך השניה, שהיא למעשה טרק קצר של שעה וחצי הלוך חזור מתחילת המפרץ עד למושבה וחזרה, דרך נופים נחמדים (ולא יותר) של החופים במפרץ. את כלבי הים עצמם לקח לנו כמה דקות לזהות בין הסלעים, כיוון שצבע עורם זהה מאוד לצבע הסלעים החומים, ובשעה שהגענו הם כנראה היו בשלב המנוחה היומית שלהם. אך לאחר שזיהינו כמה מהם, נגלו לעינינו, קרוב ל-20 כלבי ים שרועים להם בחוסר מעש על הסלעים.

הההרגשה הממש נחמדה, לראות חיות מיוחדות כאלה בטבע ולא מאחורי כלוב בגן חיות, נמהלה בקצת רגשות תסכול מכך שליפנים שעמדו לידינו היו מצלמות עם עדשות טלסקופיות שנתנו להם את האפשרות לצלם את הלכלוך באזניים של כלבי הים. מה לעשות שאחרי חצי שנה של טיול אני עדיין מתעצבן לראות את המצלמות הללו בידיים הלא נכונות...

הדרך מווסטפורט לגריימאות` נחשבת לאחת הדרכים היפות בניו זילנד. הכביש הצר והמפותל עובר ממש על הצוקים הנשברים בים. החופים המבודדים והיפים מצד אחד, לעומת הצוקים הירוקים- חומים מצד שני, נותנים לכביש את ההגדרה שהוא קיבל. ישנם קטעים בכביש שבהם הצוק תלול מדי מלהכיל את כל רוחבו של הכביש והוא הופך לכביש חד נתיבי ששתי מכוניות הבאות במקביל אחת לשניה יתקלו בבעיה לעבור בו. למרבה ההפתעה דוקא בקטעים הללו לא הגיעה שום מכונית לפנינו. כנראה שכשהנוף מושלם, הכל מושלם...

לתחילת הכתבה

ראפטינג בגריימאות'

פחות או יותר באמצע הדרך מווסטפורט לגריימאות` נמצאת העיירה פוניקייקי, הבנויה סביב לסלעי הפנקייק והבלו הולז. סלעי הפנקייק הם סלעים גיריים שקיבלו עם השנים צורות של שכבות שכבות. זה אמור כביכול להיראות כערמות של פנקייקים מונחים אחד על השני, ועל כן הם קיבלו את שמם, אך רק בעלי הדמיון המפותח ביותר יוכלו לקשר בין המראה של הסלעים למראה של ערמת פנקייקים. זה לא מפריע לשתי המסעדות בכניסה למסלול ההליכה למכור פנקייקים במחירים מופרזים...

הכניסה למסלול ההליכה נמצאת על הכביש הראשי והיא נחמדה מאוד. במסלול ההליכה המעגלי הקצר ניתן לראות את סלעי הפנקייק ואת התנפצות הגלים בהם ודרכם. בזמנים של גאות גבוהה המחזה אמור להיות מרהיב אפילו יותר, כיוון שהגלים הגבוהים הנתקלים בסלעים יוצרים נתזי מים ענקיים העולים למעלה דרך הנקיקים שיש בסלעים, מה שלפעמים נראה כאילו הגלים העולים מעלה הם בעצם גייזרים ענקיים. מומלץ לבדוק בלשכות המידע את זמני הגאות הגבוהה ולהתאים את ההגעה למקום.

העיירה Greymouth יושבת על שפך נהר הגריי (Grey) אל הים, בסופו של עמק גריי. העיירה היא הגדולה ביותר במחוז החוף המערבי והיא מאפיינת באופן די משקף את אורח החיים של התושבים בווסטלנד- שקט ורגוע. אין הרבה מה לעשות בעיר ואורח החיים הרגוע שבה יכול לשעמם בקלות תרמילאים רבים...פרט לחיי לילה קצת יותר מגוונים משיש בשאר עיירות החוף המערבי, אין יותר מדי מה לעשות בעיר, ממבט ראשון. למה ממבט ראשון? כיוון שלאחר מבט קצת יותר מעמיק, מגלים שהאזור מסביב הוא מקסים ושופע אטרקציות לא פחות מאזורים אחרים, מפורסמים יותר, בניו זילנד. זה מתחיל באזור הארתור פאס, הנמצא במרחק נסיעה של שעתיים מהעיר, נמשך בפעילויות מים רבות בנהרות הסובבים את העיר ועוד הרבה אטרקציות אחרות שארחיב עליהן בהמשך.

בתקופת הזמן שביליתי בגריימאות` הספקתי לעשות עוד כמה דברים, פרט ללעבוד ולהעביר את הזמן באכסניה. הדבר הראשון היה Black Water Rafting, או בשם הולם יותר- Caving. מדובר בעצם בטיול הרפתקאה במערה תת קרקעית שזורם דרכה נחל. כשהגעתי ל"בסיס החם" של חברת Wild West (פרטים בהמשך), התחברתי לקבוצה של עוד 10 אנשים וצויידנו בציוד המתאים להרפתקה הקרבה: 2 גופיות טרמיות, 2 זוגות גרביים עבות, מגפיים, חליפת גלישה ווסט צלילה, על מנת להגן עלינו מהמים הכמעט קפואים שיש במערה החשוכה (שיא עומקה הוא 55 מטרים מתחת לאדמה, אך כבר מהרגע הראשון החושך מוחלט). נסענו עם שני המדריכים לנקודת ההתחלה, מרחק של 10 דקות נסיעה. משם הלכנו ביער כחצי שעה עד לפתח המערה.

כשנכנסנו למערה הרגשתי כאילו עברתי לעולם אחר. הכל היה חשוך, המים היו קפואים והרגשנו אותם מצויין, למרות כל הציוד (לאחר כמה דקות הציוד עושה את שלו וכמעט לא מרגישים בקור). האמת היא שקצת איבדתי את תחושת הזמן בתוך המערה, אבל ההליכה בה ארכה מעל שעתיים וכללה קפיצה ממפלים לתוך המים, שיט קצר באבובים, זחילה בתעלות קטנטנות וכמובן התולעים הזוהרות המפורסמות והייחודיות לניו זילנד. בנוסף לכך היו עוד מספר הפתעות בדרך, שאני לא רוצה לספר ולהרוס למי שעוד מתכנן לעשות את זה. סך הכל - חוויה מדהימה ומלאת אדרנלין, ששווה בהחלט את 120 הדולרים שהיא עולה.

כשחזרנו לבסיס האם של החברה, חיכה לנו ג`קוזי חם כדי להירגע ממה שעברנו, מקלחות חמות, בירה ושתיה חמה חינם, מאפינס ענקיים ואינטרנט חופשי לשימושינו. המדריכים ואנשי הצוות בחברה היו כל כך אדיבים ונחמדים, עד שממש רציתי לחבק אותם בסוף היום. מומלץ ביותר! הדבר השני שעשיתי היה ראפטינג במים לבנים (White Water Rafting). זהו למעשה הראפטינג המקורי המוכר לכולם. גם את הראפטינג הזה עשיתי בחברת Wild West, לאחר הרושם הכל כך טוב שהם הותירו בחווית המערה.

לפני כן, כמה מילים על הראפטינג בניו זילנד ובכלל. אזור החוף המערבי שופע בנהרות היורדים מכיוון האלפים הדרומיים לעבר החוף. האזור נחשב לאזור הטוב בניו זילנד לשוט בנהרות שוצפים. מספר החברות המבצעות שיט כזה באזור הוא רב, ולכן המחירים הם מהנמוכים ביותר בניו זילנד. חברת Wild West מבצעת שיוטים ב- 8 נהרות (!) שונים באזור, ולכן קל יותר לבחור בעזרתם את רמת השיט המתאימה לכם ביותר. רמת השיט בנויה בעקרון על רמת הסיכון של האשדים בנהר. זה מתחיל באשד (rapid) בדרגה 1 עד דרגה 5. כשרמה 1 היא הפשוטה ביותר ורמה 5 היא המסובכת/ מסוכנת ביותר. בתור התחלה בחרתי לעשות שיט ראפטינג ברמה 2-3. מעבר לזה עשה רושם כמסוכן ומתאים לבעלי נסיון קודם בראפטינג.

יצאנו מבסיס האם של החברה ברכב 4*4, שהביא אותנו עד לנקודת ההתחלה של השיט בנהר Taipu באזור הארתור פאס. מזג האויר הפתיע לטובה וזכינו ליום כמעט מושלם של שמים כחולים חסרי עננים לחלוטין. כך זכינו להנות מהנוף המדהים באזור ומהעוצמה של הנהר בצורה הטובה ביותר. כעבור למעלה משלוש שעות של שיט בנהר, הגעתי למסקנה שאין כמו ראפטינג. כל כך נהניתי מהשיט, שכמעט ובכיתי כשגיליתי שהגענו לנקודת הסיום. הבטחתי לעצמי שאני יוצא לעוד שיט ראפטינג במהלך המשך הטיול, אך הפעם לנהר ברמת רפיד 5, כי רפיד 3 קצת חסר אדרנלין לטעמי. הטיול הספציפי שאני לקחתי עלה 145 דולר, וגם הוא שווה כל סנט. לפרטים נוספים אפשר להיכנס לאתר החברה המעולה.

לתחילת הכתבה

הקרחונים

התחנה הבאה בחוף המערבי אחרי גריימאות`, היא בעצם גולת הכותרת של החוף המערבי ואולי גם של ניו זילנד בכלל. הקרחונים ב-Franz Josef וב- Fox. אזור שיא הגובה של האלפים הדרומיים מכוסה בשלג וקרח תמידי. כמויות השלג העצומות שמתנקזות באזור יצרו מספר קרחונים היורדים מהרמה הגבוהה לכיוון הים והקרחונים פוקס ופרנץ ג`וזף הם הגדולים והמרשימים מביניהם. המראות של האלפים המושלגים, הנהרות השוצפים היורדים מהם ליד והקרחונים המדהימים מהמראות היפים ביותר בעולם של הטבע, ניתזים לעיני המתבונן בהם ומשאירים אותו פעור פה ומהופנט. בדיוק מסיבה זו האזור שוקק תיירים. שוקק עד כדי כך שהכפרים פרנץ ג`וזף ופוקס (כל אחד על שם קרחונו הוא וממוקם לרגליו) קיימים שם לטובת התיירים בלבד. הכפרים קטנים, לא יותר מ- 400 תושבים, וחברות המציעות פעילויות בקרחונים נמצאות בכל פינה בכפר. עם זאת הכפרים די נחמדים ואין הרגשה מנוכרת המתאימה לאזורים רווי תיירים אחרים. אך עדיין, פרט לפעילויות בקרחונים אין יותר מדי מה לעשות כאן.

בחינת הפעילויות בקרחונים, הן מחולקות ל- 3 סוגים עיקריים. הסוג הראשון הוא הליכה על קרחונים יחד עם קבוצה ומדריך הליכה על הקרח. ההליכה מתחלקת ליום הליכה שלם וחצי יום של הליכה. יום שלם של הליכה יזכה את ההולך ב-6 עד 7 שעות הליכה על הקרחון עצמו והגעה לנקודות יפות יותר בקרחון, כגון מערות קרח, נקיקים, צורות קרח שונות ועוד. המחיר לתענוג הוא בסביבות ה- 100 דולר בפרנץ ג`וזף ו- 75 דולר בקרחון פוקס. ההבדל במחירים נובע מהעובדה שפרנץ ג`וזף נחשב כביכול יותר יפה מקרחון פוקס. בעיני שניהם מדהימים, אבל זה במאמר מוסגר... סוג נוסף של הליכה על קרחון הוא הליכה במתכונת של חצי יום. חצי יום יזכה את ההולך בו בקצת יותר משעה הליכה על קרח ובעיקר בחוויה של ללכת על קרח מבלי ממש להכיר ולהינות מהקרחון העצום. המחיר נע בין 65 דולר בפרנץ ג`וזף ל-45 בפוקס. ישנה גם האפשרות לעשות קורס של יום אחד בטיפוס קירות קרח, בו תקבלו ציוד קצת יותר מקצועי מהנעליים עם הדוקרנים והגרזן שמקבלים בהליכות הרגילות, ותתנסו בטיפוס של 3 קירות גבוהים בקרחון בליווי מדריך מקצועי. הקורס עולה בסביבות ה-200 דולר בשני הקרחונים.

גולת הכותרת של האטרקציות באזור היא ה- Heli - Hike. תמורת 235 דולר בפוקס (265 בפרנץ ג`וזף) תזכו בטיסה במסוק במשך 10 דקות מעל הקרחון ונחיתה כמעט על פסגתו, משם תבלו כשעתיים בהליכה על הקרחון עצמו והמסוק יבוא לאסוף אתכם בחזרה. בנוסף לעובדה שתזכו לראות את הקרחון ממבט הציפור, תזכו גם בהליכה באזור שאמור להיות הכי יפה בקרחון. הטופ.

רוב התרמילאים בוחרים באופציה של הליכה של יום שלם על אחד הקרחונים, כאשר החסכנים (או הקמצנים) בוחרים בחצי היום הלא מספק. ישנם גם אנשים מטומטמים, ותסלחו לי על הביטוי, שמעדיפים לחסוך את הכסף לגמרי, ובוחרים לנסות לטפס על הקרחון לבד, בלי הדרכה, בניגוד להמלצות ובלי ציוד מתאים (לא ניתן להשכיר ציוד בכפרים). האנשים האלה יסיימו את היום, במקרה הטוב, כשהם לא חוו כלום מהקרחון והחליקו עליו במקום ללכת עליו, ובמקרה הרע תקועים בתוך בור מקרח מבלי שאף אחד יידע איפה הם בכלל. לא מומלץ, מסוכן וטפשי מאוד. אני החלטתי לנסות את שני הקרחונים ושני פעילויות. הראשונה היתה הלי הייק, בקרחו פוקס, והשניה היתה הליכה של יום שלם בפרנץ ג`וזף.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×