מדריד הדודה והדוד

כמעט ולא הספקתי להרגיש מה זה להיות לבד, וכבר נחתו בעיר הדודה והדוד מברלין. כמה ימים של אטרקציות מרכזיות לתיירים, מוזיאונים, אוכל טוב ושופינג, והכל על חשבון הברון, שנגמרים בסעודה מפסקת לא שגרתית ובבית הכנסת בערב יום כיפור.
yaeli177
|
מפה
תמונה ראשית עבור: מדריד הדודה והדוד
© Depositphoto/Bloodua

הקדמה

קצת עצוב להיות לבד בחגים, הבנתי פתאום אחרי שנירית חזרה ארצה. בהתחלה הופתעתי מעצמי, הרי ארוחות משפחתיות בחגים אף פעם לא היו כל כך חביבות עלי. ואז התחילה להתגבש אצלי ההכרה שאולי הטיול הזה שינה אותי קצת. לכן כל כך שמחתי כשקיבלתי פתאום אי-מייל מהבית, שהודיע לי בחגיגיות שדודה מרינה ובעלה באים למדריד בדיוק לחגים. לפני שנה הודעה כזו הייתה מכניסה אותי לפאניקה, אני הרי בקושי מכיר את הדודים שלי שגרים בגרמניה. אבל אחרי שנירית ואני בילינו אצלם בברלין שלושה ימים נפלאים, ובנוסף לעובדה שעכשיו אני כאן לבד, אפשר להבין למה כל כך שמחתי. התחלתי לנקות במרץ את הדירה ששכרנו בעיר נירית ואני, וכשהכל היה מוכן, נסעתי לשדה התעופה, לחכות...

בשעה טובה ומאוחרת נחתו הדודים. חיבוקים ונישוקים וקריאות שמחה ברוסית נרגשת, אני מנגב את הלחיים, וכבר עמדתי להוביל אותם אל המטרו ולנסוע לעיר, אבל הם התפלאו: מטרו? מה פתאום? אנחנו בחופשה, ניקח מונית!

וכשישבנו במונית, או אז כבר התחלתי לקבל מושג איזה שבוע זה יהיה... נירית ואני הרי לא העזנו לחשוב על מונית, ובטח שלא על בית מלון, וניסינו לחסוך יורו ליורו.

אני חייב לומר כאן מילה בנושא הזה: אולי נוצר כאן הרושם שאנחנו קמצנים ומיובשים כמו זוג צנוניות בשוק של זאגרב. אבל כשמטיילים באירופה תקופה ממושכת, וגם רוצים להשאיר כסף ללימודים, חייבים לחסוך, והרבה. אירופה היא לא הודו ולא דרום אמריקה, וקשה לחיות כאן כמו מלכים. למדנו לחסוך היכן שאפשר (למעט בנסיעות, ללכת ברגל, לקנות מוצרים במקומות הכי זולים וכיוצא באלה), להימנע מאטרקציות תיירותיות יקרות ולהסתפק בפינוקים קטנים. סך הכל הצלחנו לעמוד בתקציב של עד 800 יורו לאדם לחודש (כולל הכל - נסיעות בינלאומיות, שכר דירה חודשי, אוכל וכל השאר), ולדעתי, באירופה, זה מכובד מאוד.

בקיצור התחלתי להבין שאני בבעיה, איך אראה לדודים את מדריד, ברגל?? הרי הם לא מסוגלים ללכת מרחקים כאלה, ובטח גם לא רוצים. אבל הפיתרון היה פשוט ממה שחשבתי. בגאווה משפחתית רוסית קשת עורף, הם הכריזו שהם מזמינים אותי להכל, וכמה שהתווכחתי (ובחיי שהתווכחתי) לא עזר. וכך, לראשונה בטיול הזה, התנהגתי כמו תייר אמיתי, אוכל במסעדות, נוסע במוניות, נכנס לאטרקציות יקרות, ונהנה מחברה משפחתית נעימה.

לתחילת הכתבה

אטרקציות מרכזיות

במדריד ישנם כמה אתרים מרכזיים ודרך נוחה לראותם בלי להתאמץ, היא לקנות כרטיס לאוטובוס התיירים, לשבת בקומה השנייה, הפתוחה, ופשוט לנסוע איתו ברחבי העיר. האוטובוסים האלה נוסעים בשלושה מסלולים ברחבי העיר (מסלול היסטורי, מסלול מודרני, ומסלול לאורך מונומנטים מרכזיים), ויש גם אזניות עם הסברים באנגלית על כל דבר ודבר. מה שיפה הוא שאפשר לאורך כל היום לרדת מן האוטובוס ולעלות חזרה כמה שרוצים, ואף לנסוע בכל שלושת המסלולים באותו כרטיס. היה לי משונה אמנם לשבת עם כל מיני סבים וסבתות מכל העולם, אבל אם אני לא משלם, מה איכפת לי? וחוץ מזה, אם להודות על האמת, הסיורים האלה בכלל לא רעים, וכך גם ההסברים באוזניות. לטעמי, מומלץ לקחת את סיור מס` 1 (ההיסטורי) לאורך היום וכך לראות את כל מרכז העיר, ואולי גם להיכנס לאחד המוזיאונים. ובערב, אחרי רדת החשיכה, לקחת את מסלול מס` 2 (המודרני) ולראות איך כל המזרקות לאורך שדרות פסאו דל פרדו (Paseo del Prado) מוארות בצורה נפלאה ובכלל להתרשם מעט מחיי הלילה הפעילים של העיר.

חוץ משלושת המוזיאונים המרכזיים בעיר, במרכז ההיסטורי של מדריד ישנם עוד כמה אתרים חשובים. אני אוהב בעיקר את אזור פוארטו דל סול ("שער השמש", הכיכר קרויה כך על שמו של שער בחומות מדריד העתיקה שניצב כאן, החומות נהרסו במאה ה-19 בכדי להרחיב את העיר וכיום לא נותר במקום זכר לשער). שנדמה שתמיד תמיד הוא מלא באנשים, בין אם ביום או בלילה. מסול נמתחים שני מדרחובים ענקיים עד רחוב Gran Via (שנבנה במאה ה-20 בעת הרחבת העיר ושימש כעורק התחבורה הראשי בין מזרח ומערב העיר, ומכאן שמו: "דרך גדולה"), Carmen ו-Preciados, לאורך שניהם פרוש אזור הקניות הראשי, המיועד בעיקר לתיירים. מי שמחפש מותגים מובילים ומוכן לגהץ את האשראי (ולא לשכוח דרכון!), זה המקום בשבילו! ובלי שום קשר נעים מאוד סתם לטייל באזור הזה ולהתרשם מהצבעוניות.

אם ממשיכים מסול ברחוב מאיור (Calle Mayor) מגיעים לפלאסה מאיור (Plaza Mayor) שהיא למעשה המרכז ההיסטורי של העיר וחלק גדול מההיסטוריה של העיר קשור במקום הזה. זו בעצם רחבה גדולה המוקפת מכל עבריה בניינים וביניהם ארמון המלך המקושט כולו בציורים צבעוניים. האמת? במהלך היום די משעמם כאן, אבל בלילה נאספים בכיכר לא מעט אנשים, מתגודדים סביב אמני רחוב או מאכלסים את בתי הקפה הרבים.

אפשרות אחרת, כך עשינו הדודים ואני, היא להמשיך מסול ברחוב ארנל (Calle Arenal) ולזרום איתו, על שפע החנויות הקטנות שבו, עד כיכר פלאסה איזבל ה-II (Plaza de Isabel II) שבה ניצב התיאטרון המלכותי (Teatro Real) ובה אווירה נעימה, ולהמשיך משם ברחוב קרלוס ה-3 (ממש מאחורי התיאטרון) עד פלאסה אוריינטה (Plaza de Oriente) והארמון המלכותי (Palacio Real) שמאחוריה. הארמון מרשים, אין ספק, וגם הגנים הצמודים אליו. אבל אני שבעתי כבר ארמונות (בוינה היינו, בברלין היינו, בוורסאי היינו, די - כמה אפשר?), ואחרי לא מעט וויכוחים עם הדודה שלי, נתתי להם להנות מהארמון לבד. אבל, אל דאגה, לא פיספסתי כלום כי מרינה דאגה לספר לי בפרוטרוט על כל אחד מהמון, המון, המון החדרים שבו (הכניסה לארמון משמאל לפלאסה אוריינטה, פתוח בקיץ ב`-שבת 09:00-15:00 וביום א` 09:00-14:00, דמי כניסה 7 יורו למבוגר, 3.3 יורו לסטודנט או ילדים עד גיל 16. הכניסה לגנים חופשית).

אחר כך, נכנסנו גם לקתדרלת העיר, הצמודה לארמון, Catedrala de la Almudena. להבדיל מקתדרלות אחרות שראינו, הקתדרלה הזו כלל לא מצועצעת וכמעט נקייה מקישוטים והיא פשוט גדולה, נעימה ומרשימה (הכניסה חינם).

משם, המשכנו למקדש המצרי הנמצא על גבעה הסמוכה לארמון (Templo de Debod, פתוח ג`-ו` 09:45-14:00 ואחר כך 16:45-20:15, הכניסה חינם). לקח לי קצת זמן להבין מה עושה כאן מקדש מצרי (אמיתי לחלוטין!) אבל אחר כך נהיו לי פלשבקים מערוץ 8, וגם חוברת המידע עזרה להבין שבמסגרת הקמת סכר אסואן במצרים (פרויקט הנדסי אדיר מימדים) נשקפה סכנת הצפה במים לאוצרות ארכיאולוגיים מצריים קדומים באזור. מדינות רבות תרמו ידע הנדסי ומשאבים אחרים לביצוע פרויקט שלם של הצלת המונומנטים הארכיאולוגיים ע"י פירוקם והעתקתם בשלמותם לאזור סמוך גבוה יותר. כאות הוקרה לעזרתה של ספרד במבצע המדהים הזה, העניקו להם המצרים במתנה את המקדש המצרי הזה, שהורכב כאן בחזרה, בדיוק כפי שהיה. בפנים אמנם לא הכי מרשים וכל ההסברים בספרדית, אבל הוא בחינם ובהחלט מהווה שינוי מרענן מארמונות הרנסנס למיניהם. ובכלל, הסיפור עצמו די משעשע, חבל שאנחנו לא קיבלנו איזה מקדש מצרי במתנה...

מהמקדש 5 דקות הליכה עד לפלאסה אספניה (Plaza de España), בה נמצאת אנדרטה המוקדשת למיגל סרוואנטס, הסופר הספרדי שכתב את הספר הנמצא במקום השני בעולם במספר ההדפסות (אחרי התנ"ך) - דון קישוט, או דון קיחוטה במקור. בכיכר הוצב פסל מרשים של שתי הדמויות הראשיות בספר, דון קישוט ונושא כליו הוותיק סנצ`ו פנצ`ו, הרוכבים קדימה בעוז, ומאחוריהם יושב בשלוות אבן לבנה מיגל סרוואנטס. תחנת רוח אמנם אין, אבל כאשר מסתכלים על הפסל מלפנים אפשר להבחין כיצד תוכנן כך שישתלב בצורה נפלאה בבניינים האדירים מאחוריו ומצדדיו ברחוב Gran Via. מומלץ.

אחרי שמיצינו את האתרים ההיסטוריים והמונומנטים נחו הדודים (גרמנים או לא, כולם מאמצים בשמחה את הסייסטה הספרדית המסורתית, לדברי גילי, בחור ישראלי שפגשנו שבוע קודם לכן באכסנייה, וגר שלושה חודשים בברצלונה עם שותף ספרדי פרו-פלסטיני, הסייסטה הולכת ככה: בערך ב-13:00-14:00 סוגרים הכל וחוזרים הביתה מהעבודה להיות עם הילדים ולאכול ביחד - מה רע? - אוכלים עד 15:00-15:30 ואז מרביצים שינה של בדיוק 25 דקות, קמים כמו פנתרים וחוזרים לעבוד עד 20:00-21:00).

מאוחר יותר הזמינו אותי הדודים לארוחה טובה באחד המקומות הרבים הפזורים לאורך רחוב Gran Via. למרות שמדריד אינה שוכנת לחוף הים, היא ידועה באיכות והטריות של מאכלי הים והדגים שלה. הדודים טענו שזול כאן יותר מברלין, ולי נדמה שהמחירים כאן מעט זולים גם בהשוואה לארץ (מחיר ארוחה סבירה 5-6 יורו). אחר כך הלכנו למוזיאונים לספוג קצת תרבות.

שלושת המוזיאונים המרכזיים של העיר פזורים לאורך פסאו דל פרדו, שלדעתי משקף במדויק את תמצית היופי האירופאי - שדרות ענקיות ובמרכזן מתחם להולכי רגל, שנמשך לאורך עצי אדר עצומים ואין ספור מזרקות מים. נעים ויפה גם ביום וגם בלילה (אגב, תוכניות שאפתניות של הממשל המקומי מדברות על הפיכת כל השדרות למתחם ענק להולכי רגל, לקראת אולימפיאדת 2012 שמדריד מעוניינת לארח...).

הגדול והחשוב מבין המוזיאונים, הפראדו (Museo del Prado) מכיל אוסף עצום של יצירות אמנות מהמאה ה-15 ועד המאה ה-19. האוסף כל כך גדול שהחלל במוזיאון קטן מלהכיל את כולו, ולכן בונים עבורו כעת הרחבה הנמצאת בסמוך אליו. יש דגש גדול על אמנים ספרדיים כמו ולאסקז, גויה ואל-גרקו (שבמקור היה בכלל יווני מכרתים אך חי רוב ימיו בספרד), לצד אמנים גדולים אחרים כגון רובנס, קראוואג`יו, רמברנדט ואחרים. לחובבי האמנות האמיתיים מומלץ להקדיש למוזיאון לפחות שעתיים-שלוש.

בנוסף לפראדו וממולו ניצב מוזיאון טייסן-בורנמיסה (Museo Thysen Bornemisa) בו נמצא אוסף של יצירות אמנות קלאסיות לצד אמנות המאה ה-20 ואמנות עכשיווית. קצת מכל דבר וביחד אוסף (פרטי!) מרשים במיוחד. אני הרגשתי כבוד לעמוד מול יצירות של ואן גוך, קנדינסקי ולוסיאן פרויד ולהתבונן.

המוזיאון השלישי על שם המלכה סופיה (Centro de Arte Rena Sofia), נמצא בקצה הפסאו על יד תחנת הרכבת אתוצ`ה (Atocha). המוזיאון, ששוכן בבניין שהיה בעבר בית חולים, מחזיק אוסף קבוע של אמנות מהמאה ה-20 ותערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית, יש כאן יצירות של סלבדור דאלי, חואן מירו וכמובן פיקאסו. אשר יצירתו על מלחמת האזרחים הספרדית "הגרניקה" ניצבת בגאווה בקומה השנייה ונשמרת באופן קבוע ע"י כמה שומרים ומוקפת המוני תיירים. גם אם לא בשביל היצירות האחרות, שווה להגיע למוזיאון ולו בכדי לראות את היצירה הזו וללמוד מעט על ההיסטוריה הספרדית העקובה מדם (ניתן להשכיר אזניות עם הסברים בקבלה) ולהתפעל באמת.

לתחילת הכתבה

סיכום על מוזיאונים

די בצדק, שלושת המוזיאונים נחשבים לגולת הכותרת באטרקציות התיירותיות בעיר, ולכן מומלץ שלא להחמיצם. לנסות ולראות את כולם ביום אחד זו ממש התאבדות קמיקזית ותוביל רק לכאב ראש היסטרי. לכן, מומלץ לחלק את הביקור לשניים, ללכת למוזיאון הריינה סופיה בשבת בצהריים ולפראדו בראשון בבוקר, וכך להרוויח ביקור בשניהם, ועוד בחינם! (מי שבכל זאת מעוניין לשלב את שלושתם ביום אחד, כרטיס משולב עולה 7.6 יורו) ובזמן שאתם נהנים מהאמנות, חשבו על כך שבהתאם למדיניות הספרדית, המוזיאונים פתוחים דרך קבע בחינם לילדים, פנסיונרים וכן למובטלים. דרך יפה באמצעותה מנסה השלטון לקרב את האמנות בדיוק לאלה שאין בידם האמצעים לכך. אפשר רק להיזכר בעצב במדיניות הישראלית בנושא...

ואחרי שנהנינו ממעט ממה שיש לעיר להציע, לא נשאר אלא... לעשות קצת שופינג! גם עם הדודים וגם עם נירית הסתובבנו מעט בין החנויות באזור סול, ואחר כך ניגשנו לסניף של רשת Zara הספרדית ברחוב Gran Via (מול מס` 33), שאמנם ברחבי העיר פזורים כ-20 סניפים שלה, אך הסניף הזה מציע 5 קומות של קניות (לפי הדודים זה זול נורא בהשוואה לברלין, וגם בהשוואה לארץ זה זול), לנשים גברים וילדים. מי שמחפש מציאות יכול להיכנס לסניף העודפים הסמוך (Lefties), שם אפשר למצוא דברים נחמדים מהעונות שעברו או מהעונה הנוכחית עם פגמים קלים במחירים טובים ממש (אפילו קמצן כמוני קנה). רק חסכו מעצמכם תוהו ובוהו ותורים באורך הגלות ובואו לחנות בשעות הבוקר לפני הגעת ההמונים (פתוח ב`-שבת ברציפות 09:00-20:00).

ועוד דבר אחרון בעניין קניות, ברחוב Calle Barquillo ישנן הרבה חנויות של אלקטרוניקה וחלקן מציעות מחירים די זולים, ואם מוסיפים לזאת את החזר המע"מ (מעל 91 יורו מגיע החזר מע"מ של 16% מגובה המחיר המקורי אותו מקבלים בשדה התעופה או בתאום עם החנות), אפשר למצוא מציאות.

ואחרי כל ההתרוצצויות, הגיע ערב יום כיפור, והדודים הזמינו אותי לארוחה מפסקת, במסעדה כמובן. הם התיישבו ואני רצתי מהר החוצה לטלפן לאמא לפני שנכנס החג בארץ, וכששבתי למסעדה גיליתי לתדהמתי, שהדודים בחרו לאכול בסעודה המפסקת שלנו דווקא שרימפס! אני לא מהאדוקים שביהודים, אף לא קרוב לזה, ובכל זאת הצטיירו לי הדודים כזוג שומרי מסורת. התפלאתי, וכשאמרתי משהו בנושא, אמר לי הדוד, תוך כדי מציצת שרימפס טרי, שאחרי שהוא יגמור לקיים את כל שאר המצוות, הוא יתרכז בכשרות... ואחרי הטריפה, אלוהים ישמור, נסענו יחד לבית הכנסת בעיר, הנמצא ברחוב Trinidad (קו מטרו 1 עד תחנת Iglesia, כדאי להביא דרכון), לשמוע את תפילת כל נדרי. לכולנו, כך נדמה, היה הרבה על מה לכפר...

ולמחרת, הם נסעו ושוב נותרתי לבדי. העיר נדמית כל כך סואנת וחיה בלי הפסקה, והיה לי לא נעים להיות בחוץ, כשבבית בארץ כל כך דומם ואחר. הרגיש לי לא נכון עם כל המולת הרחוב הבלתי פוסקת. אז פשוט נשארתי בבית, ובשביל לא להשתגע (נירית לקחה חזרה לארץ את כל הספרים שהיו לנו) החלטתי לעשות מבצע ניקיון יסודי, ובשקט קיללתי את השותפה הצרפתייה שלי שהצליחה לטנף את האמבטיה בצורה שאפילו בצבא לא ראיתי.

בשבוע שנותר לי להעביר לבדי עד שיגיעו החברים, החלטתי להתמקד באזורים המודרניים וה"חיים" יותר של העיר. ואחר כך יגיעו החברים לבקר אותי בשבוע נהדר שנבלה יחד בעיר. בשבילי - זה חלום שמתגשם. בינתיים אני אלך לשלוח עוד אי-מייל לנירית. ועד אז... אדיוס!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×