מזרח קנדה בסתיו 2003

אוקטובר 2003. זה היה טיול בזק. היינו זקוקים מאוד לחופשה. במאלב – חברת התעופה ההונגרית היו כרטיסים זולים מאוד לצפון אמריקה, היו לנו 11 ימי חופשה ואנחנו בעיקר השתוקקנו לצבעי הסתיו.
אין ספק שהטיול שיתואר כאן לא ממצה אפילו בקצת את כל מה שיש לאזור להציע מבחינת אתרים, אך המעט שטעמנו היה נפלא ומהנה, ובעיקר היה ספונטני – לא תמיד יש הגיון בתוואי שלנו אך נרשמה הנאה רבה מהכיוונים שבחרנו לפעמים בהחלטה של רגע. התמונות מתקופת הפילם, לכן מעט מאוד תועד.
יצאנו לדרך. הטיסה התחילה עם הפסקה של 11 שעות בבודפשט. נחמד לגוון. אח"כ זמן טיסה דומה לטורונטו. מגיעים כמעט בחצות, למלון בשדה התעופה. סידור טוב כי כך אין ג'ט לג.
הבוקר הבא מתחיל עם טיסת אייר קנדה לקוויבק סיטי. התוכנית היא לרדת חזרה לטורונטו בטיול רכוב.

המכונית
אני אוהבת לנהוג. בחיי היומיום אני נוהגת במכוניות די משעממות. טיול זו הזדמנות להתפרע. הפעם חיכתה לנו בהחלט הפתעה. קיבלנו מוסטנג של ארסים. צהובה. עם אגזוז מרעיש אבל אחיזה נמוכה וחזקה על הכביש. בהתחלה הייתי מאוד נבוכה, אבל מהר מאוד נהניתי, והיה יום אחד שהיא אפילו הצילה אותנו.

מוסטנג
מוסטנג
קוויבק
מזמינים מוטל עוד מהארץ, קצת מחוץ לעיר העתיקה המתויירת, אך שני קווי אוטובוס בפתח. ממש זורקים את החפצים בחדר ויוצאים בחדווה רבה לעיר.
קוויבק סיטי מזמנת לנו מה שיש לכל עיר אירופאית יפה להציע - מצודה, כנסייה, מוזיאון וארמון, מדרחוב מזמין, מסעדות צרפתיות מעולות ונהר רחב ידיים.
קוויבק יושבה במאה ה16 ע"י צרפתים. בקוויבק (המקומיים מכנים אותה קבק) יש תחושה יותר צרפתית מאשר במולדת. מטיילים בנמל הישן, עולים למצודה ולטיילת העץ הארוכה ממנה יש תצפית מרהיבה על נהר סנט לורנס ותותחים עתיקים וכבדים מכוונים לאוייב בלתי נראה. לאורך הטיילת ספסלים וקיוסקים ממש כמו בשדרה פריסאית. במדרחוב מצד אחד חתן כלה ומצד שני תזמורת מכבי האש. יש יותר צרפת מזה?

קוויבק

קוויבק

קוויבק
קוויבק

היום השני נפתח בארוחת בוקר ענקית במחירים מגוחכים בדיינר הסמוך למוטל. זו תהיה תחילתה של מסורת לאורך הטיול. היום מוקדש לטיול נופי העובר בשארלוואה ובפיורד סאגנה. אנחנו בעיקר נוסעים וחוווים את הנופים דרך חלון המכונית, מתמסרים לצהובה המרעישה. גם הדרך כולה צהובה. העלים שהיו כבר אדומים וכתומים, כך סיפרו לנו, הספיקו להצהיב. על גדת הפיורד יורדים למנוחה ולפיקניק – אנחנו והטבע, אין נפש חיה סביבנו. אנחנו מבינים שכאן בצפון, שיא עונת השלכת עבר. אם רוצים שלכת של ממש צריך לחפש אותה יותר בדרום.

פיורד סאגנה
פיורד סאגנה
מונטריאול
מגיעים למונטריאול, אף היא בחבל קוויבק, אף היא דוברת צרפתית. שוכרים חדר בהולידי אין קצת מחוץ למרכז אך החנייה חינם ותחנת מטרו קרובה מקשרת אותנו לכל האתרים. במונטריאול קצב חיים כמו בניו יורק – שדרות רחבות בינות לגורדי שחקים לצד רחובות ציוריים מאוכלסי חנויות מעצבים וגלריות מצד אחד וחנויות דליקטס עם תור ארוך של קונים עד לעיקול הרחוב, עצי מייפל רחבי אצבעות מאדימים לארגמן עמוק נטועים בכל מקום, עיר עתיקה ליד הנמל היפה שמאוד מאוד מזכירה את ערי אירופה, אוניברסיטת מק'גיל המרשימה, הרובע הלטיני, קתדרלה יפייפיה, מתבשמים מהריח ברחובות, מהתבוננות באנשים, מבתי הקפה המצויינים – איזה כייף לנו!

מונטריאול

ככר זאק קארטיה, מונטריאול
ככר ז'אק קרטיה
השיטוט בעיר מביא אותנו לקראת שקיעה דרך רחובות העיר העתיקה לככר ז'אק קארטיה – שהיא ניגוד מוחלט לכל מה שתיארתי קודם ויחד עם זאת לא. הככר בנויה ארמונות מסביב, בית העירייה ועמוד נלסון במרכזו ממול הנמל. הככר מהמאה ה19 שוקקת חיים, מקומיים ותיירים כאחד, מסעדות מעולות, לכל אחת הגן שלה, פזורות מסביב ורובן מציעות גם מוסיקה חיה מלבד האוכל המוקפד. מתאהבת אנושות במקום, מחליטה שלא משנה מה עושים מחר, הערב שייך גם הוא לכאן. למרות היום הארוך מבלים כאן עד מאוחר והמטרו מחזיר אותנו לחדר. נעים להסתובב במונטריאול המוארת להפליא, גם בלילה.

מונטריאול

ככר זאק קרטיה, מונטריאול
ככר ז'אק קרטיה
בבוקר יוצאים לטיול של טבע בתוך העיר. עולים להר שעל שמו קרויה העיר – מונט (הר) רואייל (מלכותי). תחנתו האחרונה של האוטובוס שלנו נמצאת ברחוב סואן שמוביל בסופו לעלייה להר. נהנים לראות בכל פינה שניה "סופר-פארם" כאילו היינו בארץ... הטיול לפסגת ההר נעים, בשביל הליכה מסודר ובעלייה מתונה.

מונט-רויאל
הדרך למעלה מונט-רואיל

השלכת כאן יפייפיה – כל קשת הצבעים מצהוב דרך זהב ועד לאדום ארגמן. כשהולכים מתחת לעצים רחבי הענפים והעלים האלה מטיילים לאיטם מהענף עד לאדמה - התחושה היא של ריחוף. של הליכה בארץ האגדות. הבונוס בראש ההר – מרפסת נוף ענקית שצופה על קו הנוף של העיר ובית קפה נחמד רחב ידיים.

מונט-רויאל
התצפית ממונט-רואייל

הירידה לקראת שקיעה יפה לא פחות מהעלייה, יש מבחר שבילים כשכל אחד מהם מוביל לאתר אחר. למטה מחכים הרבה אוטובוסים של תיירים. אנחנו הולכים ברגל עד לרחוב של האוטובוס שלנו ומשם נוסעים שוב לככר ז'אק קארטייה. הקסם של אתמול לא פג. והיום אנחנו יושבים במסעדה שזמרי ג'אז ולהקה קטנה, טובה מאוד, מנעימים את ארוחתנו המעולה.

ככר זאק קרטיה, מונטריאול
ככר ז'אק קרטיה, מונטריאול

מונטריאול

בערב במלון, הבריק לנו רעיון. אם נדרים ונחצה את הגבול לוורמונט שבארה"ב, יש סיכוי טוב לפגוש בעוד מהצבעים המדהימים של השלכת. כאן המקום להגיד שההרגשה של הימצאות בתוך היערות הבוערים פשוט משכרת. התבוננות במפה מגלה לנו תוואי טיול נחמד ליומיים הבאים.

קצת מוורמונט וקצת מהאדירונדק
ירדנו ממונטריאול דרומה בכביש 15 למעבר הגבול בלאקפול. כמה דקות ואנחנו בצד השני. נכנסים למשרד האינפורמיישן הראשון שאנחנו פוגשים. מפות משובצות חפצים חמודים בעבודת יד והרבה בקבוקוני מייפל מכניסים אותנו לאווירה. האשה הנחמדה מאחורי הדלפק מסבירה לנו עד כמה אנחנו ברי מזל – היום הוא יום השיא של השלכת, והמקום הטוב ביותר לפגוש אותה היא אומרת, נמצא ממש מעבר לפינה בעיירה חמודה שנקראית סטואי. היא מציידת אותנו במפות ובחוברות צבעוניות ואנחנו יוצאים לדרך עם חיוך מאוזן לאוזן.

ורמונט
Stowe אכן חמודה ביותר, והדרך אליה מפותלת בתוך יער זהב. השעה בערך 11 בבוקר, בדיוק הזמן לבראנץ' כהלכה. נכנסים למסעדה חביבה שמודיעה בשלט גדול שהגענו בדיוק בזמן לבראנץ' ההולנדי שלהם. אנחנו מזמינים ערימת פנקייק'ס עם פירות ורטבים שונים כולל כמובן מייפל בייצור עצמי. מלווה בחביתת ענק צהובה וקפה אמיתי שמתמלא דרך פלא כל פעם שמסיימים את הספל. שבעים יתר על המידה יוצאים להמשך הדרך ומגלים בקצה הרחוב שמשפחת פון טראמפ האוסטרית, זו מהסרט צלילי המוזיקה היגרה במציאות לכאן והמשיכה במסורת השירה המשפחתית.

סטואי
stowe
יורדים עד מידלסקס ומשם פונים לכביש 17 מערבה, וכיוון שאין מעבר על השאמפליין יש צורך להדרים עד לוויטהול על מנת להצפין על כביש 22 עד לווסטפורט ומשם מערבה ללייק פלאסיד- עיירה ואגם.
עצרנו כאן כי פשוט נגמר הכוח. הכביש היה יפייפה, השלכת פינקה אותנו, העיירה והאגם גם כן. אנחנו מתפנקים בלינה בפונדק מאוד נחמד ויש לנו בערך חצי יום ליהנות מעיירת הסקי הנעימה. מטיילים סביב האגם, קצת קניות ברחוב הראשי ונחים לקראת מחר.

שלכת

אוטוואה
התחנה הבאה שלנו היא אוטוואה. עוברים במעבר קורנוול חזרה לקנדה ובכניסה לאוטוואה עוצרים באינפורמיישן שמפנים אותנו למלון מאוד נחמד בחלק של הול, לא רחוק מגשר אלכסנדרה. הגשר הזה מוביל ממוזיאון האנתרופולגיה הנהדר בהול, לגלריה הלאומית באוטוואה – כל מה שבעצם רצינו כאן.
אוטוואה היא בירת קנדה ונמצאת בחבל אונטריו. היא התאחדה עם העיר השכנה הול-גטניו שנמצאת בחבל קוויבק, כך שצרפתית ואנגלית מהלכים על הגשרים המחברים בינהן.
המוזיאון הנפלא לאנתרופולוגיה הוא מבנה מרשים ביותר שעוצב ע"י הארכיטקט הקנדי דאגלאס קרדינל. הוא מעוצב בצורת גלים ארוכים ומתמשכים שבעיניי הם סימבול מעניין לקו הדק שהמוזיאון מצייר בתערוכות בפנים, מראשית החיים בקנדה דרך גילוי היבשת ע"י האירופאיים וההתישבות בה ועד לחיים היום. מוצגים פשוטים כמו החפצים היומיומיים ששימשו את בני האומה הראשונה וחפצים שהביאו איתם המהגרים השונים מעוררים שאלות רבות ומעניינות. אנחנו מתוודעים כאן לטוטמים, לפירוש גילוף העמודים האלה ונשבים בקיסמם. הטוטמים הם בעצם סמלי משפחה והוצבו בפתח הבית. הטוטם סיפר לכל מי הם דיירי הבית כולל כמובן אבות המשפחה. הטוטם מגולף מלמעלה למטה כולל דמויות אנשים וכן חיות שהן בד"כ דימוי לבן המשפחה שהן מייצגות. תערוכה נודדת של אמנות הארט-דקו השלימה עבורנו סיור מעניין. המוזיאון גדול מאוד ונדרשות כמה שעות כדי לחקור את כל מוצגיו. במקום גם קולנוע איימקס.
http://www.civilization.ca/cmc/home

מוזיאון לאנתרופולוגיה, אוטוואה
המוזיאון לאנתרופולוגיה, אוטוואה

טוטמים במוזיאון לאנתרופולוגיה, אוטאווה
המוזיאון לאנתרופולוגיה, אוטוואה

מעבר לגשר היפה העובר מעל נהר אוטווה עומד בניין הזכוכית הקוביסטי שהוא הגלריה הלאומית באוטוואה, בעיצובו של הארכיטקט הקנדי-ישראלי משה ספדיה. המבנה מתכתב עם ארמונות זכוכית קלסיים אחרים בעולם ומצד שני עם הפרלמנט הנאו-גוטי מעבר לכביש. המוזיאון מעניין ומהנה. העיר העתיקה אונטריו נמצאת ממש מעבר לפינה – קטנה ונעימה. אנחנו מסיימים יום נעים במסעדת מריו – שרק כעבור שנים מתברר לנו שהיא בעצם רשת בקנדה – אוכל איטלקי מושלם, אווירת דיינר כמו בסרטים!

גלריה לאומית אוטוואה
גלריה הלאומית באוטוואה

הפרלמנט של אוטוואה
הפרלמנט של אוטאווה

מפלי הניאגרה ואיך לא ראינו את אלף האיים
האתר הבא אליו התכוונו להגיע הוא מפלי הניאגרה. בבוקר בתחזית מזג האויר מודיעים לנו שבאזור מתרחשת סופה של 200 קמ"ש. לנו אין זמן לחכות ובטפשות רבה יוצאים לדרך, בכביש העוקף את אגם אונטריו ממזרח.
טפשות כי כך פספסנו את אלף האיים בדרך – איזו סירה תצא לאגם בסופה כזו, ואפילו מהחוף לא רואים דבר. טפשות כי זה ממש מסוכן. מזל שיש לנו חיית כבישים שנצמדת חזק לכביש והרוח בקושי נוגעת לה. יחד עם זאת הנהיגה קשה מאוד, המראה מהאגם השחור (כנראה בגלל התרוממות בוץ מהקרקעית) מפחידה למדי. כשמגיעים למפלים הרוח נרגעת מעט.

סופה בימת אונטריו
אגם אונטריו בסערה
התחנה הראשונה – ווירפול. מקום מפגש שני הנהרות. המים עושים סיבוב כמו בכיור רגע לפני שהם נשפכים הלאה. יש מרפסת תצפית. למהדרין יש רכבל שמטייל מעל לנקודת הסיבוב ממש. לנו זה נראה מיותר כי אנחנו רואים נוף כל כך נפלא מכאן.

ווירפול, מפלי הניאגרה
ווירפול
הדרך עד למפלים רצופה שכונות של בתי עשירים. בין לבין רואים כמה בבנייה. ממש עכשיו. מרחוק זה נראה כאילו הם נבנים לצורך תפאורה, מקורות עץ. ראינו זאת לא פעם בסרטים, לא מאמינים שזה כך גם במציאות.
הגענו למפלים. קראתי לא מעט ביקורות על מפלי הניאגרה, בעיקר על הנהירה לשם ועל כך שיש מפלים יותר יפים בעולם. אנחנו מתלהבים מאוד. בעיקר כי אנחנו מגיעים ממקום שחון מים. כמויות המים האדירות הנשפכות בכל שניה לא אמיתיות... אנחנו מטיילים רק בצד הקנדי, מראה המים מהפנט. נכנסים למוזיאון קטן שמספר בתמונות איך בנו את המקום ולאחר כשעתיים במקום ממשיכים הלאה. עוברים במעבר הגבול הסמוך – פעם שלישית בטיול הזה. השוטר מתבדח איתנו, מבקש שנצא מהרכב ונבוא איתו פנימה לביתן. זה מפחיד אותנו, אך הוא מחתים לנו את הדרכונים מיד ומאחל לנו נסיעה טובה. לא הבנו.

מפלי הניאגרה - הצד האמריקאי
מפלי הניאגרה, הצד האמריקאי

מפלי הניאגרה הצד הקנדי
מפלי הניאגרה, הצד הקנדי
שמים פעמינו לעיירה ניאגרה-און-דה-לייק. החלטנו שנחפש שם לינה. העיירה מוצאת חן בעיננו מאוד – המחירים שלה מאוד לא. כל בד-אנד-ברקפסט עולה כפול ממה ששילמנו עד כה, המלונות פי שלוש... אהה, וצריך לציין שיש מעט מאוד מקומות פנויים. אחרי סיבוב ושניים, מגיעים למוטל בקצה העיירה. המחיר סביר, החדר די פשוט.
יוצאים לטייל בעיירה המאוד יפה ונעימה אך נסגרת די מוקדם ונכנסים למסעדה היחידה שראינו פתוחה. אחת הנפילות היחידות בטיול הזה... בבוקר לעומת זאת הופתענו מאוד לגלות סלסלה ליד הדלת עם לחמניות טריות וארוחת בוקר מאוד נחמדה.

טורונטו
יצאנו לדרך לטורונטו. טורונטו היא עיר של ארכיטקטורה מודרנית, עיר עילית ועיר תחתית. העיר התחתית היא מבוך של 27 ק"מ קניון!!! ויש יציאות למקומות המרכזיים בעיר כמו העירייה ומגדל cn

טורונטו

אנחנו מטיילים לפי המסלול של מישלין, מצביעים על בניינים מעניינים, מצטלמים ליד חלקם, פוגשים בככר העירייה כמה סטים של סרטים – כנראה שטורונטו היא יעד מבוקש לצילום סרטים. בניין עיריית טורונטו הוא בעל סיפור מיוחד. המבנה מחולק לשלושה - מבנה עגול במרכז ושני מגדלים בחצי עיגול כאילו מסוככים עליו. אם מסתכלים עליו היטב, רואים שכל חלונותיו פונים כלפי פנים, כאילו אין לבנין העירייה כלום עם העיר בה הוא מוצב...

עיריית טורונטו
העירייה החדשה, טורונטו

המסלול מוביל אותנו לצ'יינה טאון בצהרי היום – הרחוב שוקק חיים, שוק ססגוני, הרבה אנשי המזרח (סינים?) שלא מדברים ולו מילה באנגלית. מוכרים כאן כל מיני ירקות ופירות, צעצועים וצורכי בית. אנחנו פונים למסעדה סינית בקומה העליונה של בניין בקניון. במסעדה אין מערביים וגם המלצר לא בדיוק מדבר אנגלית, מגיש לנו תפריט כתוב כולו סינית (כנראה). אנחנו מצביעים על מנות כאלו ואחרות בתפריט – מהמרים. זו היתה אחת הארוחות הטעימות שאכלנו ועדיין זכורה לנו ככזו, אף על פי שאין לנו מושג, עד היום מה אכלנו. לא כל המרקמים היו מוכרים לנו...

העירייה הישנה, טורונטו
העירייה הישנה, טורונטו
למחרת מבקרים במוזיאון הלאומי, נהנים מתערוכה נוספת של ארט-דקו ואמנות של האומה הראשונה. מהתבוננות באתר המוזיאון אני רואה שהוא עטה בניין חדש ומרשים ביותר. משאירים מספיק זמן כדי להגיע לשדה התעופה – אנחנו זוכרים את המחלפים הרבים מספור מהיום הראשון, חוששים להתבלבל ומשאירים מספיק זמן לתיקון.

קניות
אהבנו. היצע הקניונים הגדול לא יכול היה להשאיר אותנו אדישים. מחירי סוף העונה הוסיפו לאטרקטיביות, ובגדי הסתיו הקנדיים שיכולים לחמם את החורף הכי קר בארץ הוסיפו לפרקטיות.
אהבנו יותר את השיק הצרפתי בקוויבק ובמונטריאול. קניון ענק בכל מובן פגשנו ברוצ'סטר - המון המון ק"מ של חנויות והכל הכל היה במחירים זולים זולים.
מעברי הגבול
לא בכל כביש הנראה על המפה כחוצה את שתי המדינות (קנדה-ארה"ב) אפשר לעבור את הגבול, יחד עם זאת יש הרבה מעברי גבול. אנחנו הימרנו ומצאנו שבקטנים יותר נוח יותר לעבור. פחות עומדים בתור ושוטרי הגבול פחות מציקים (בהשוואה לסיפורים בפורום צפון אמריקה). יותר קל לעבור מארה"ב לקנדה מאשר ההיפך. רצוי מאוד לא להתחכם, ולא להחזיק במכונית פריטים אסורים בהעברה. בראש וראשונה אסור להעביר מוצרי מזון טריים (לא קופסאות סגורות) ראינו במכוניות לפנינו עורכים חיפוש ומחרימים.
לינקים:
מציעה לבדוק מה מצבם של המלונות האלה היום.
מוטל בקוויבק:
Auberge l'Abitation de Champlain

הולידי אין במונטריאול
פונדק בלייק פלסיד

ניאגרה און דה לייק



אוניברסיטת מגיליס, מונטריאול
אוניברסיטת מק'גיליס, מונטריאול

לאלבום התמונות שלי

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של רבקה.ק.?

הפוסט הבא ›
טיול קסום בלפלנד
טיול קסום בלפלנד
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
14-12-2014
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
האי ונקובר, וושינגטון, ונקובר
האי ונקובר, וושינגטון, ונקובר
מתוך הבלוג של רבקה.ק.
24-11-2014
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של רבקה.ק. »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מזג האויר

רבקה קופלר צלמת ומספרת | OSSEFET-OTZAROT | אוספת אוצרות
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

מזג אויר

השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×