מזרח תורכיה: מונגוליה של המזרח התיכון

תמונה ראשית עבור: מזרח תורכיה: מונגוליה של המזרח התיכון - תמונת קאבר
אררט - אחרינו המבול

מונגוליה של המזרח התיכון

האזור הכורדי של טורקיה נראה בסתיו כמו מונגוליה של המזרח התיכון: פסגות מושלגות, מישורי עשב עצומים מנוקדים בכפרים מבודדים ומסבירי פנים, אגמים כחולים ושלווים, ובונוס נוסף: המקום נטול תיירים בכלל. מומלץ אם מחסומים צבאיים וגשם זלעפות לא מרתיעים אתכם.

הגעתי לטורקיה בתקופה מתוחה. היחסים הבעייתיים בין ביבי לארדואן, בשל המצב בעזה, איימו לחלחל גם ליחס בין העם התורכי למטייל הישראלי. כל מי שסיפרתי לו שאני נוסע למזרח טורקיה בתקופה הזו טען בתוקף שאני משוגע. אבל שום דבר מהמחלוקות המדיניות לא ניכר במרחב המזרח תורכי, שנראה שהמרחק עשה אותו אדיש לפוליטיקה האזורית.

טורקיה (או טורקייה, כפי שגזרה לאחרונה האקדמיה ללשון העברית לקרוא לה, במהלך שנראה כמו פעולת תגמול על מדיניותה) היא לא בדיוק מדינה, היא יבשת. ביבשת הזו ביקרתי כבר 7 פעמים, ובכל פעם מצאתי את עצמי באזור גאוגרפי שונה לגמרי, עם אקלים וצמחיה שנראים כאילו נלקחו מארץ אחרת. בעיני מזרח טורקיה, לפחות בסתיו, היא השונה ביותר. ואחת הסיבות להבדל נעוצות בכך שהמרחב הוא תוצאה של פעילות געשית שניכרת בכל תוואי הנוף: החרוטים הגעשיים, אדמת הטוף הפוריה, והאגמים הפרושים במרחב, בדגש על הגדול שבהם, אגם ואן.

phJNW4kmkaOgrtJUDzqEZcbBmVSecxYS1CbAJTAA


אגם ואן

כשסיפרתי לדניז, חברה מאיסטנבול, שאני מתחיל את הטיול שלי באגם ואן, היא שאלה "מה יש לך לחפש שם?" כששאלתי למה היא מתכוונת היא ענתה: "יש שם אגם, זה נכון, אבל זה הכל". ובכן, זה ממש לא הכל. דניז כנראה הכירה רק את רצועת החוף באגם ואן של הקיץ, עם תיירות הפנים המדוללת. אבל אגם ואן, ובעיקר הנפה שמסביבו, הוא הרבה יותר מ"אגם". בסתיו ההרים שמקיפים את האגם מושלגים, והוא יכול להזכיר מזוויות מסוימות, את אגם בייקל בסיביר (בכל זאת, אגם בגובה 1500 מטר מעל פני הים). מי שמעמיק בדרכים שבין מורדות ההרים באזור בטיולים רגליים קצרים, יכול למצוא שם כפרים מרשימים, פורחים ומסבירי פנים, גם אם באנגלית רצוצה.



pgqCGL1h1_9SAAuidDkg2xWLLd5H5R3K3OwFbPaz

אחרי טיול בחופו הדרומי של האגם, אפשר להגיע לעיר טטואן (Tatvan) הנמצאת בקצהו המערבי, ההררי יותר, של אגם ואן, ומונה 96 אלף איש (מנהג יפה יש לתורכים: בכניסה לכל כפר ועיר בטורקיה יש שלט בו כתוב כמה נפש, או Nufus, הוא מונה) העיר עצמה עמוסה שווקים ושוקקת חיים, אבל חדי העין יבחינו בכך שהרחובות, ובתי התה השוקקים בערב, כמעט נטולי נשים, מה ששונה מעט בערים בעלי אוכלוסיה כורדית רבה יותר, אליהן אגיע בהמשך הטיול.

לטאטואן הגעתי בדיוק ביום שבו גלאטסריי ניצחה את איזמיר בגמר אליפות טורקיה, כך שהעיר חגגה ונצבעה בצהוב ובאדום. אבל מהמוט, המוכר בחנות הפירות הסמוכה למלון טסאר שבו שהיתי, הרגיע אותי שמדובר בעיר רגועה יותר, עיר שמטיילים מגיעים אליה בעיקר כדי לדלג ממנה לאתרים סמוכים, בדגש על המוכר מכולם: אגם נמרוט שבתוככי הר נמרוט.

pDZpJYW0jUUhyS2x2bUUA_YRaDg28oL3LAc0m0ke

הר נמרוט, מעבר להיותו הר גבוה ומרשים, הוא גם ההר שאחראי על היווצרותו של אגם ואן. שכן, לבה שפרצה ממנו היא זו שחסמה את נתיב המים הגדול באזור והפכה אותו למעשה לאגם. בפסגתו של הר נמרוט (הקרוי על שם נמרוד המקראי) נמצא אגם הלוע השני בגודלו בעולם, וכביש גישה חדש שנסלל אליו מהעיר טאטואן מאפשר להגיע אליו בנסיעה, לעתים קופצנית, של חצי שעה. האגם מרשים אמנם, אבל הרבה פחות מאחיו הגדול בארה"ב. תצורות הבזלת באגם יזכירו לנוסע שכבות טוף מרמת הגולן, והאגם עצמו הוא מקום מצוין לטיולים רגליים שלווים ולמנוחת העמל. הנוף בירידה לכיוון אגם ואן עצמו מרשים הרבה יותר, ונראה כך:dU5e_cLu9PZGaDGmyFkAWcu9WOtNtjfvs_YcWZrA


הפנים צפונה

מימת ואן מומלץ לעלות אל הרמות של צפון מזרח טורקיה, שם הירוק ירוק מאוד, ויש לובן שלג בהרים. הדרך לנפה הצפון מזרחית, נפת קארס, עוברת למרגלות סופן דגי, הר געש כבוי בגובה 4058 מטר, ואחד מהמרשימים בהרי הגעש של האזור. ההר שניתן לראות אותו, ובאזורים מסוימים גם את השתקפותו, מכל פינה באגם ואן, מלווה מכיוונים שונים את הדרך הבוצית לפרקים. הנסיעה צפונה עוברת דרך העיר הכורדית אגרי, ובאיזור הזה הדרך היא יעד בפני עצמו: מישורי בקר וחקלאות ירוקים עד האופק ונהרות בזלת מתפתלים , מעין שדה ניסוי שמדגים מה היה קורה אם רמת הגולן היתה נמצאת באזור אקלים מונסוני. כאשר עוברים את אגרי, הדרכים מתגבהות, הפסגות מתבהרות, והאזור נראה לפרקים כמו טונדרה קנדית יותר מאשר כמו המזרח התיכון. המסלול עובר לאורך נהר אראס השיטפוני, שחוצה את הגבול המזרחי של טורקיה והופך, בקניון מרשים, לאחד ממקורות המים העיקריים של ארמניה. מהנהר הדרך עולה אל יער מחטני, משרידיהם של היערות הגדולים באזור, יער המכסה את חלקה הגדול של השמורה של איזור סריקמיש.

מי שיחפש מידע על סריקמיש בגוגל, ימצא בעיקר תמונות של חיילים מתים לצד דגלי טורקיה מכוסים דם. בסריקמיש התנהל אחד הקרבות הראשונים של מלחמת העולם הראשונה בין הרוסים לעות'מאנים, קרב עקוב מדם, בעיקר לצד הטורקי, שההפסד בו נחקק עמוקות בזיכרון הקולקטיבי כאחד השלבים העיקריים בנפילתה של אימפריה. הקרב ניכר בתוצאות החיפוש בגוגל כאמור, אבל פחות בכפר הנופש ואתר הסקי המקומיים, שפעילים בחורף, ומאכלסים גולשים טורקים ואיראניים, ובסתיו מהווים בעיקר אתנחתא מחטנית בלב ערבות העשב ששולטות באזור.

העיר קארס עצמה נמצאת כשעה נסיעה צפונה משם, על חורבותיה של עיר ארמנית עתיקה שעברה גלגולים סלג'וקים ועותמאנים, ואחד משרידיה הוא מצודת קארס המרשימה בת 900 השנים המתנשאת מעל האזור כולו. קארס היא עיר מחוז שרחובותיה עמוסים, ובדרך כלל גם פקוקים, וחנויותיה גדושות, האווירה בעיר אינה מעידה כלל על החורפים הקשים מאוד שהיא עוברת, כעיר בגובה 1760 מטר שהרים סביב לה. צפונית לקארס ניתן למצוא רק שדות וערבות בקר, שחלקם ראויים לטיולים רגליים קצרים. מי שמצפין שעה משם, יוכל להגיע לגדותיו של אגם סילדיר, הקפוא בחורף, ופורח בקיץ. כשבאופק הרחוק ניתן לראות את מסילת הרכבת ההולכת ונבנית בין טורקיה לגיאורגיה.

fI4XPWJYhmB-XRq__kWLbcrGY1cqJoDjvco2cAyQ

כדי לגוון את החזרה דרומה לאגם ואן, ועל הדרך לבקר באחת מפסגותיו של הטיול, בחרתי בנתיב הכורדי: נסיעה דרך העירה איגדיר אל בירת האיזור הכורדי של טורקיה, דוגבייזיט. הדרך עצמה גם היא ירוקה מאין כמוהה וזרועה עדרי כבשים (הכבישים לעומת זאת, כמו כל דרך שעוברת הפרשי טמפרטורה עצומים, נמצאת רוב הזמן בשיפוצים, אבל גם תחת שיפוצים הנהג הטורקי הטיפוסי ישקול לרדת מתחת ל-100 קמ"ש), כשהדרך מגיעה לגבול ארמניה, ניתן לצפות, ולקנא, בהרי הגעש המרשימים של המדינה השכנה. הדרך מלווה קניון הנמצא על הגבול, עד לירידות לנהר אראס השופע מים, ולאזור שבו זה נשפך אל תוך ארמניה, ומרווה את עמקיה הפוריים של ירוואן, בירת ארמניה, שאותה ניתן לראות ממרחק.

את הדרך, שחולפת בין גידולי השדה של העירה איגדיר, מובילה עכשיו פיסגה געשית מרשימה מעין כמוהה, שמנשאת מעל כל האזור: פיסגת האררט. האררט מאפיל על הכביש לכל אורכו עד העיר שנמצאת כמעט למרגלותיו: דוגבייאזיט. בדוגבייאיזט תוכלו למצוא מספר רב של דגלי תורכיה, ושלטים לאיראן הנמצאת 20 קילומטרים משם, אבל התושבים עצמם (שוחחתי עם רבים ולקחתי כמה בטרמפ בדרך) טוענים בתוקף שהם חיים ב"כורסידטאן". דוגביאזיט עצמה מסבירת פנים מאוד, ויותר נשים נראות ברחובותיה מאשר בערים אחרות באזור.

Fzx66M1GVQWtBWyU0moyUqloH3CWIicLSDWUkuu1

האררט המושלג נשקף מכל פינה, מכל בית, ומכל בית תה ומסעדה בעיר. מי שרוצה לצפות גם באררט הקטן, אחיו הקטן והחרוטי יותר של האררט, כדאי לו שיסע לעבר גבול איראן ויקבל תצפית מרהיבה לעבר שתי פסגות העל הללו (אפשר לרדת מהדרך לטיפוס על הרכס שמול האררט). רצוי כמובן לא לעבור את הגבול עם איראן אם אין לכם עניין לחזור עם קלסרים.

החזרה מדוגבייזיט לואן גם היא מעניינת נופית. והיא כוללת בעיקר הרים געשיים עם זרמים סלעיים משוננים של לבה טריה, כפרים כורדים חקלאיים, שבהם כדאי לבקר, ועמקים פוריים. את הנסיעה לאורך אגם ואן מומלץ לקטוע בעצירות לשחייה בחופי האגם השמנוניים מלוחים, אך הראויים לשחיה, אל מול השתקפותו של סופן דגי המושלג והמושלם. החוויה הזו תזכיר לכם, לקראת החזרה לארץ, כמה מזרח תורכיה שונה מהמזרח התיכון. כמה היא בעצם מונגוליה, שבמקרה נקלעה לכאן.


צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של יאיר בן דוד?

הפוסט הבא ›
ממלכת השמים - גנסו וצפון סיצואן
ממלכת השמים - גנסו וצפון סיצ'ואן
מתוך הבלוג של יאיר בן דוד
07-10-2018
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של יאיר בן דוד »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0
×