מסיבה נורווגית בבריסביין

כיוון שלא היו לי בגדים מהודרים ללבוש, לבשתי חולצת פלנל וג`ינס שלמעשה זאת הייתה התלבושת הכי מהודרת שיכלתי למצוא בתקווה שחבריי הנורבגים יקבלו את זה בעין יפה אבל לצערי לא כך היה הדבר.
מערכת אתר למטייל
|
תמונה ראשית עבור: מסיבה נורווגית בבריסביין

מפגש עם הנורבגים

הסיפור שלי מתרחש בעיר השלווה והמקסימה בריסביין שבאוסטרליה לפני כחודשיים בערך בבוקר קיצי אחד. ביום השני לשהותי בבריסביין טיילתי לי בקמפוס האוניברסיטה המקומית ובעודי מהלך בין העצים הירוקים והמבנים המרשימים הבחנתי בהתגודדות של סטודנטים שמניפים דגלים בהתלהבות.

בהיותי אדם סקרן מטבעי התקרבתי אליהם והבחנתי שהדגלים המונפים הם דגלי נורבגיה. שאלתי אותם מה פשר העניין ומה הקשר לנורבגיה פתאום באמצע החיים ועוד באיזור הפסיפיק?

ומה הסתבר? הסטודנטים הם למעשה נורבגים שלומדים באוניברסיטה והסיבה להנפת הדגלים הייתה כי יום נורבגיה הלאומי היה אמור לחוג למחרת והם היו בעיצומו של מסע גיוס נרחב לגייס אנשים לחגוג איתם את יום נורבגיה החשוב ועבדיכם הנאמן לא יכל לעמוד בפיתוי כששמע שהחגיגה למעשה כוללת מסיבת קמפוס מטורפת עם 700 סטודנטים/ות נורבגים שכלולה בה תהלוכה ססגונית ברחובות בריסביין ההומים וכמו כן מאכלים נורבגים עממיים.

כמובן שהרעיון קסם לי באותו הרגע וישר אמרתי להם שאני אכן אבוא אבל אז הנורבגית החביבה העונה לשם אינגריד שאלה אותי אם אני מוכן לשלם 50 דולר ולהיות נוכח בארוחת ערב מפוארת במלון שרתון יחד עם כל הסטודנטים לאחר החגיגה בבוקר.

בתור אחד שלא אכל ארוחה טובה למעלה משלשה חדשים לא יכולתי לוותר על ההזמנה וגם לא רציתי להעכיר את היחסים בין ישראל ונורבגיה כך שאין ספק שראיתי את ההזמנה כשליחות חשובה וזו הייתה התרומה הקטנה שלי לממשלת נורבגיה.

שמח ונרגש עזבתי את הקמפוס וכל מה שחשבתי באותו היום היה אך ורק על המסיבה עם הנורבגים אבל לא שיתפתי אף אחד בתכניות כי ידעתי שהרבה אנשים לא יבינו למה אני עושה את זה אבל יש דברים בחיים שעליהם אני לא מוכן לוותר וחגיגת יום נורבגיה הלאומי הוא אחד מהם.

לתחילת הכתבה

מגיע למסיבה

לבוקר המסיבה בקמפוס האוניברסיטה כמובן שהגעתי ראשון דרוך בציפייה לראות את אותם 700 סטודנטים אבל עיניי לא ראו אותם. ישבתי לי על ספסל מסתכל לפנים ומסתכל לאחור לראות מאיפה הם אבל בעיקר מאיפה הן תבאנה. חיכיתי כחצי שעה ואז זה קרה. טיפין טיפין הם הופיעו לבושים במיטב החליפות ובמיטב השמלות, יפים ויפות,גבוהים וגבוהות.

זכור לי באותו הרגע אמרתי לעצמי: "ניר, אתה חייב לעבור לבריסביין וללמוד פה. תלמד אפילו פיסיקה אבל כל עוד יש לך נוף כזה מרהיב כל בוקר אתה תגמור בהצטיינות". האמת,לא הרגשתי הכי נח באותו הרגע כי לא תיארתי לעצמי שלתהלוכה צריך לבוא בלבוש מהודר ומה שאני לבשתי היה מכנסיים קצרים וטי שירט ככה שלא ידעתי אם הנורבגים יראו את זה בעין יפה אבל אזרתי אומץ והסתובבתי ביניהם ולהפתעתי הם לא אמרו כלום ואם אמרו אז זה בטח היה בנורבגית.

כולם הסתובבו שם עם דגלי נורבגיה עליזים ושמחים ובדיוק כאשר זללתי לי נקניקייה בסגנון נורבגי, עלמת חן צעירה נתנה לי במתנה דגלון של נורבגיה אבל לא יכלתי להודות לה משום שכל הפה שלי היה בפעילות אינטנסיבית של אכילה ולא רציתי להבהיל אף אחד אז כל שיכלתי לעשות היה לנפנף כשבידי הנקניקייה העסיסית לאות תודה.

שירי עם נורבגים ליוו את החגיגה בקמפוס ואז בשעה 11:00 בדיוק כל הסטודנטים התקבצו להם בשביל והתכוננו למצעד הגדול כאשר בראש עמדו להם 4 בחורות מדהימות כשהן מחזיקות דגל נורבגי ענק ומפזמות להן את ההמנון הנורבגי שאליו עוד נחזור בהמשך ופה אני אמרתי לעצמי:"איזה כיף לדגל". המצעד התחיל ו 700 סטודנטים נורבגים ונורבגיות מהלכים להם בשטחי הקמפוס ושרים לעצמם שירי עם נורבגים וקריאות עידוד בסגנון כיפאק היי שלמעשה נשמע כדלקמן: היפ היפ! הורה! היפ היפ! הורה! היפ היפ! הורה הורה הורה!

איזו שמחה? איזו אוירה קסומה הייתה בבריסביין באותו יום?!
אפילו כשיצאנו משטחי הקמפוס לעבר רחובות העיר, האוסטרלים הצטרפו לחגיגה בצפירות וקריאות עידוד אבל לא נראה לי שהם הבינו על מה מדובר אבל מה איכפת להם? כל עוד יש סיבה לחגוג הם ישתפו פעולה.

לאחר המצעד חזרנו לשטחי הקמפוס והגעתי למסקנה שמיציתי את עצמי שם והגיע הזמן לחזור,להתקלח ולהתכונן לקראת הערב במלון שרתון שאותו אני לא אשכח עוד הרבה זמן... השעות חלפו והגיעה שעת היציאה למלון. כיון שלא היו לי בגדים מהודרים ללבוש, לבשתי חולצת פלנל וג`ינס שלמעשה זאת הייתה התלבושת הכי מהודרת שיכלתי למצוא בתקווה שחבריי הנורבגים יקבלו את זה בעין יפה אבל לצערי לא כך היה הדבר.

כמובן שהגעתי בין הראשונים לאולם הקוקטיילים, לגמתי כוסית יין לבן ןאמרתי לעצמי: "זה יהיה ערב נפלא". איזה נפלא ואיזה באטיח? איך שהגיעו עוד ועוד אנשים שכמובן היו לבושים עוד יותר מהודר מאיך שהם נראו בשעות הבוקר, הבחנתי במבטים לעברי מצד כולם ופשוט רציתי לקבור את עצמי. איך בן אדם שפוי, הם בטח חשבו, מסוגל לבוא ליום נורבגיה הלאומי לבוש כמו שהוא לבוש. מי זה בכלל? הם בטח שאלו את עצמם.

הרגשתי כמו הברווזון המכוער באותו הרגע וכשהעפתי מבט על אופן לבושי ומבט על אופן לבושם אני פשוט נראיתי כמו חקלאי לעומתם ואז קלטתי שאני הזר היחידי במסיבה מתוך 700 נורבגים והאמינו לי שזה לא נעים בכלל. הדקות חלפו וכל מה שחשבתי היה להיכנס כבר לחדר האוכל, לשבת ושיפסיקו לנעוץ בי עיניים כבר אבל משום מה הארוחה התעכבה ואני מרב בושה חשבתי על נטישת האירוע אבל אז חשבתי גם על הכסף ששילמתי. באתי לחגוג ולתת כבוד ליום נורבגיה וזה מה שאני אעשה ולא משנה מה כרוך בזה.

אחרי ציפייה ממושכת חדר האוכל נפתח אבל אז הסיוט רק גבר משום שכמובן אף אחד לא רצה אותי לידו בשולחן..אחרי הכל מי ירצה לשבת ליד חקלאי? מצאתי לי שולחן שבו ישב נורבגי שנראה משועמם קצת וזה בדיוק מה שהייתי צריך.מישהו שלא איכפת לו מהערב ומהאנשים. התיישבתי לידו וישר הסכין ננעצה חזק בתוך ליבי: "למה אתה לבוש ככה?" הוא שאל. אמרתי לו שאני מישראל ובאתי לחגוג את יום נורבגיה. הוא היה מאד מופתע ושאל את השאלה הכי מטומטמת בעולם: "אתה טרוריסט"? עניתי בשלילה למרות שבתוך תוכי חשבתי שלהניח פצצה זה יכול להיות רעיון לא רע. העיקר שהסיוט יגמר.

לשולחן הצטרפו עוד כמה אנשים שכמובן נעצו בי מבטים עם סימן שאלה גדול על מצחם ואז זה התחיל. אזניי קלטו דבר לא מוכר, ניסיתי לקרב אותם לעבר מקור הרעש ואז קלטתי שיש שם בן אדם על הבמה שמדבר בנורבגית וכל הקהל צוחק ומוחא כפיים עם קריאות העידוד שכבר ידעתי היפ היפ הורה! למען האמת זה מאד הצחיק אותי ושמחתי שכולם סוף סוף מסתכלים על הבן אדם על הבמה ולא עליי ואיך שאני נראה.

אחריו עלו עוד כמה אנשים שחלק בירכו בנורבגית, חלק קיבלו פרחים..בקיצר היה שם טקס רציני כמעט כמו האוסקר כשבמוחי עולה שאלת המליון דולר: "מתי אוכלים"? לאחר כל הברכות, הנשיקות והחיוכים סוף סוף התחילה הארוחה וזו הייתה ארוחה מדהימה כמו שמצפים מבית מלון. לא רק האוכל היה נחמד אלא סוף סוף התפתחה שיחה גם עם חבריי לשולחן והסברתי להם שאני רק מטייל בבריסביין ולא גר פה ובגלל זה אני נראה כמי שבא מהרחוב והתפרץ למסיבה שאליה הוא לא הוזמן ולהפתעתי הם קיבלו את זה בהבנה.

הרגשתי כאילו שאני על גג העולם. מי היה מאמין שאני אהיה במלון שרתון בבריסביין, אוסטרליה חוגג את יום נורבגיה עם 700 סטודנטים זרים ומקבל הסבר מחברי לשולחן בשם לותר למה הבחורות הנורבגיות לפי דעתו הן הכי יפות שיש. כאמור, במהלך כל הארוחה נשמעו מדי פעם קריאות הכיפאק היי מפי הנורבגים שאותם כבר הכרנו ועבדיכם הנאמן שבתחילת הערב היה הברווזון המכוער, נהפך לסוס פרא, אזר אומץ בשעה שהיה שקט באולם והתחיל לקרוא בקול: היפ היפ! ואז 700 נורבגים ענו לי בעצמה אדירה: הורה!!! עשיתי עוד קריאת היפ היפ ושוב נעניתי בהורה! פעם שלישית ניסיתי וקיבלתי הורה הורה הורה!!!!!! ואז כולם הסתכלו לעבר מקור הרעש והבינו שמי שיזם את קריאת העידוד היה אותו "חקלאי" מוזר שלמעשה לא היה שייך למקום ולזמן אבל באותו הרגע שבו הם מחאו לי כפיים, ידעתי שאני כבר אחד מהם.

לאחר הארוחה המדהימה לקראת סיום הערב אותה אינגריד שמכרה לי את כרטיס הכניסה לערב הגישה לי פיסת נייר כתובה על ידה שבה כתבה לי באנגלית את ההמנון הנורבגי והיא אמרה לי שעומדים לשיר את זה עכשיו ואם אני רוצה אני יכול להצטרף בשירה. התרגשתי עד מאד ואכן ההמנון והדגל הונפו בחדר האוכל של מלון שרתון בבריסביין ואני ניסיתי לקרוא את המלים בצורה נכונה למרות שזה היה נסיון חורק שיניים אבל אני יכול לומר ששרתי את ההמנון הנורבגי יחד עם 700 נורבגים וזה היה רגע פשוט קסום שאף אחד לא יוכל לקחת את זה ממני.

אז זהו, זה הסיפור הקטן שלי מבריסביין ואני חושב שיש איזה מסר שמסתתר מאחוריו אבל לא הצלחתי למצוא אותו. :-) אם אתם מסתובבים שם באוניברסיטה תמסרו ד"ש לחבר`ה מנורבגיה מ"החקלאי".

לתחילת הכתבה

מקווה שנהניתם
ניר רוטנברג
nirosta@hotmail.com

יעדי הכתבה

סגור
0
×