מסלול באיטליה - טיול בחבל אומבריה

מסלול, המלצות וחוויות מחבל אומבריה - ארץ כפרית יוצאת דופן, שאם מקשיבים טוב טוב לשלווה העוטפת, שומעים את דפיקות הלב ואולי אפילו את האהבה שמועברת לבן/בת הזוג לצדכם.
גיל אפשטיין
|
תמונה ראשית עבור: מסלול באיטליה - טיול בחבל אומבריה
© איתמר ברק


תוכנית המילוט

ככה סתם באמצע החיים, ניצלנו סוף שבוע ואת חג השבועות לגיחה קצרה בת חמישה ימים ונטולת ילדים לאיטליה, והפעם למי שמכונה לעיתים, אחותה ה"זנוחה" של טוסקנה, אומבריה. גילוי נאות – יסלח לנו פרנציסקוס הקדוש, אבל כנסיות, פרסקאות והיסטוריה לא עושים לנו את זה ולכן התמקדנו בכפרים, שוטטות בסמטאות ונופי הטבע. בהתאם לכך, מקומות הלינה היו ברובם בחוות חקלאיות מחוץ למקומות ישוב. המטרה היתה טיול שלו ורגוע ולכן המסלול המתואר אינו בהכרח ה"אופטימלי" מבחינת ניצול הזמן או הספק של יעדים.

לתחילת הכתבה

נוף באומבריה_צילום גיל אפשטיין


יום 1 - נחיתה והגעה

נחתנו ברומא בשעת ערב מאוחרת, לקחנו את הרכב ויצאנו לנסיעה לעבר מקום הלינה הראשון, המרוחק כשעה נסיעה מרומא. שוב הוכח, כי עם כל הכבוד ל-GPS (ויש כבוד), לא כדאי לוותר גם על מפה. במקרה שלנו, היציאות הרלבנטיות מהכביש המהיר היו חסומות עקב עבודות ולו היה הדבר תלוי ב-GPS הוא היה ממשיך להסיע אותנו במעגלים עד לסיום העבודות. נכון, יש אופציות מתקדמות יותר ש"יאלצו" אותו לבחור בדרך אחרת, אבל ב-1:00 בלילה, המוח עובד לאט יותר. ניווטנו קצת בהתאם למפה, ניסינו את מזלנו גם אצל כמה צעירים אנטיפתים אבל לבסוף החלטנו "לנחות" על בעל החווה בטלפון ב-2:00 לפנות בוקר. הוא מצידו התקשר והזעיק מביתה את הטבחית (היחידה שדוברת אנגלית) וזו הגיעה אלינו והובילה אותנו אל היעד. לא נעים, אבל כפי שבעל החווה אמר: "זה בסדר, זו העבודה שלי" וגם הודה שהשילוט מהאטוסטרדה גרוע ביותר (בתרגום מאיטלקית זה אומר שהשילוט לא קיים).

לתחילת הכתבה

יום 2 - ארוחת בוקר כולל נוף

אחרי תלאות הלילה, שמחנו לארוחת הבוקר שכללה שתי פרוסות עוגה, קפה, כוס מיץ וצלוחית של ריבה. לשם מה הריבה? זה בדיוק גם מה שאנחנו שאלנו את עצמנו, בציפייה ללחם שבוודאי עוד מעט יגיע. קולות בישול וטיגון שעלו מהמטבח הסמוך נטעו בנו תקוות גדולות. גם הטבחית ה"מושיעה" הופיעה והגישה לנו בחיוך מאפה קטן שהכינה במטבח הסמוך. לאחר כחצי שעה, הבנו שאין לצפות להפתעות נוספות. ביקשנו אם אפשר לקבל פרוסת לחם וזכינו לשני טוסטים קטנים ומוכנים (קנויים). התנחמנו בעובדה שארוחות הבוקר הבאות יכולות רק להיות טובות יותר ויצאנו לדרך. התחנה הראשונה היתה אורבייטו (Orvieto). הקתדרלה שמגיחה מבין הסמטאות, מרשימה ויפה. היא ניצבת במרכזה של כיכר וממנה מסתעפים רחובות צרים ובהן חנויות מעניינות לדברי קרמיקה, עור (פגשנו ברצענית), עבודות מתכת וחפצים שונים מעץ זית. מאורבייטו נסענו בכביש S79 bis לטודי (Todi). הכביש נופי, שלו מאוד ומפותל. המראה של טודי הניצבת בראש גבעה מרשים מרחוק, אולם טודי עצמה לא הותירה עלינו רושם עמוק. מקום הלינה השני שלנו היה חווה חקלאית הסמוכה לטודי וממנה נשקף נוף יפה של העיירה.

לתחילת הכתבה

יום 3 - טיול כפרי בבאניה, ספלו ואסיזי

בנסיעה לא ארוכה הגענו לבבאניה (Bevagna), כפר חביב. יום ראשון סיפק לנו הזדמנות לחוות שוק קטן, לשמוע תזמורת נוער בהופעה בפני בני משפחה גאים ולחזות בחתונה שנערכה בכנסייה בכיכר המרכזית. עם סיום הטקס יצאו בני הזוג לכיכר, שם חיכתה להם כרכרה רתומה לסוס לבן. אל דאגה, מכונית לבנה ומעוטרת, שחנתה גם היא בכיכר, הבהירה שגם מרכבה מודרנית עומדת לרשותם. ערוכים לכל התפתחות, נפרשה מטרייה גדולה ולבנה מעל ראשי הזוג המאושר ברגע שטיפות גשם ראשונות הופיעו. משם המשכנו לספלו (Spello), המשקיפה על נוף מרהיב. ההפתעה האמיתית ציפתה בסמטאות העיירה, שהיו מלאות רובן ככולן באדניות ועציצי פרחים עד שנדמה שהעיירה כולה פורחת. הסיבה לפריחה מאוחרת זו, למעשה, היתה נטועה בפוסטרים המבשרים על תחרות המרפסת והחלון היפים ביותר ומספרים, המסמנים את ההשתתפות בתחרות נראו בסמטאות רבות. אחר הצהריים המשכנו אל אסיזי (Assisi), עירו של פרנציסקוס הקדוש, מייסד המסדר הפרנציסקני. חששנו מגדודי התיירים שמציפים אותה, אבל כיוון שהגענו בסביבות השעה חמש אחר הצהריים, פגשנו בהם בדרכם החוצה. מדרגות נעות הוליכו אותנו מהחניון, במעלה ההר, אל שער הכניסה לעיר. העיר מאוד תיירותית ובין שלל החנויות נתקלנו בבעל חנות ולו זוג חברים ישראלים שגרים בעיר קרוב לשנה. משום מה, הוא התקשה להבין את חוסר ההתלהבות שלנו לבוא ולפגוש באחינו האובדים מהמולדת. בזיליקה די סן פרנצ'סקו, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות ביותר לקתולים, מרשימה מאוד במימדיה. העיר, המתנשאת מעל סביבתה, בולטת ומרשימה למרחוק והנוף הנשקף ממנה מרהיב. את הלילה בילינו במלון מחוץ לעיר, במבנה ששימש בעבר כטירה. בקבלה שמנו לב שתלוי דגלון של קבוצת מכבי תל-אביב עם חתימות כל השחקנים. כששאלנו מה למכבי ולמלון, נאמר לנו שבעל המלון ורופא הקבוצה של מכבי למדו יחד רפואה באיטליה ונותרו בקשרי ידידות. הדגלון נמסר לבעל המלון כמתנה מחברו הישראלי, בעת שהתארח אצלו.

לתחילת הכתבה

IT0510_259_resize.jpg

יום 4 - טיול בואלו די נרה וקסטלוצ'יו

נסענו מזרחה אל עבר רכס ההרים מונטי סיביליני (Monti Sibillini). בדרך עצרנו ב-Vallo Di Nera, כפר קטן בראש ההר. ניתן לוותר. משם המשכנו לעבר העיירה המרכזית באיזור נורצ'ה (Norcia). הגענו בזמן מנוחת הצהריים ורק חנויות ספורות היו פתוחות. חיפשנו את לשכת התיירות של הפארק, שם קיווינו לקבל מפות והמלצות על מסלולי טיול ברגל. לאחר מאמצים רבים הצלחנו להבין מאיזו פקידה נחמדה בעירייה שלשכת המידע תהיה סגורה בחודשיים הקרובים, עקב שיפוצים בבניין בו היא שוכנת. כיוון שירד גשם, המשכנו אל עבר מקום הלינה שלנו, חווה חקלאית מחוץ לעיר. שם הוכיחו לנו שקשיי שפה הם לא מכשול כשרוצים לעזור. האבא של בעלי החווה הביא מפות שלו של הפארק, הסביר והמליץ. החלטנו לנצל את ההתבהרות ולצאת לסיור אחר הצהריים בהרים. נסענו לעבר קסטלוצ'יו (Castelluccio). בדרך, גיחה קצרה לעבר Forca di Presta. בקתות בהרים מלמדות שהאיזור פופולארי לטיולי הליכה ארוכים. בדרך לקסטלוצ'יו עברנו בעמק שהוא מישור עצום מימדים מוקף בהרים שבפסגת אחדים מהם עדיין יש שלג. עדרי כבשים וסוסים פזורים בשטח. לצערנו, הקדמנו מעט אבל ביוני או יולי, כל המישור הזה מכוסה בפריחה מרהיבה בשלל צבעים. קסטלוצ'יו עצמה, מצד שני, לא ראויה לציון. חזרנו לנורצ'ה. העיירה מוקפת חומה, ומדרחוב ארוך מחבר בין שניים מהשערים. לאורך המדרחוב איטליזים (Norcinerie) רבים ובפתחם מתנוססים ראשים של חזירי בר, שבהם מוכרים בשרים מיובשים בסגנון נורצ'ה. פטריות הכמהין (Tartufu) מוצעות כמעט עם כל מנה וניתן לומר שההבדל בין מנה עם כמהין ומנה ללא הוא 5 יורו.

לתחילת הכתבה

יום 5 - נסיעה לפרצ'י ועוד

נסענו אל פרצ'י (Preci), מתוך מטרה לעשות מסלול טיול ברגל לידה. אחרי כמה הסברים הבנו שהשבילים מסומנים בשלושה פסים קטנים (אדום, לבן, אדום) ושניתן למצוא סימון בכל נקודה שיכול להיות בה מקום לספק, דוגמת הסתעפות. בחרנו במסלול שמטפס בהר אל עבר איזו כנסייה. הדרך היתה נעימה והנוף מקסים. לצערנו המסלול התברר כחסום בנקודה מסויימת עקב גדרות שהוצבו במקום. עדיין, היה שווה. חזרנו לכביש המוליך אל קסטלוצ'יו, אבל הפעם לקטע שמגיע מצפון. הדרך מפותלת והנוף מדהים. מעט אחרי קסטלוצ'יו "חתכנו" בדרך צרה אל עבר כביש S4. המשכנו בנסיעה ארוכה דרומה עד ל Rieti, שם הצפנו שוב לעבר ההרים בכביש R4 Bis. הכביש מתפתל ועולה לפסגת Terminilo. שם חיכו לנו אתרי סקי נטושים ונסיעה בכביש צר שמשני צידיו קירות שלג גבוהים. ממש בפסגה הגיח מן העבר השני רוכב אופניים שעלה את כל העלייה, לא יאומן.

לתחילת הכתבה

יום 6 - על הדרך חזרה דרומה

התחלנו את הדרך דרומה לעבר רומא. תחנה ראשונה היה הכפר שיוג'ינו (Scheggino). כפר חמוד מאוד ליד נחל. למי שזקוק, יש גן שעשועים נחמד ממש בכניסה ליד הנחל. שווה ביקור. המשכנו דרומה לעבר Terni, בדרכנו למפלי מרמור (Cascata Delle Marmore), מפלים מלאכותיים שיצרו הרומאים. השם הזכיר לי את האופרה "לה מרמור" מהמערכון של חבורת "לול", אבל לא ידוע לי אם זו הייתה ההשראה לשם. יש להתעדכן לגבי שעות "הפתיחה" בהן זורמים מים במלוא העוצמה. כשאנחנו ביקרנו, ביום חול, המפלים זרמו שעה אחת בצהריים ושעה נוספת אחר הצהריים. בשאר הזמן, כל העוצמה משמשת לייצור חשמל. שימו לב, שכשבאים מצפון, החנייה והכניסה נמצאים משמאל לדרך, מעט לפני Terni. המפלים, הנופלים בשלוש מדרגות מגובה של 165 מטרים (הגבוהים באירופה), מאוד מרשימים. יש כמה מסלולי הליכה לתצפית ועלייה לראש המפל. בראש המפל יש חניון נוסף ובזמנים מסויימים יש גם Shuttle בין שני החניונים. נקודות התצפית היפות הן בשני הקצוות, למטה ולמעלה. על הדרך ביניהן ניתן לוותר אם "מקפצים" בין שני החניונים. עד שהגענו למעלה, הגיע זמן סגירת המים וזכינו לראות איך הזרם הולך ונחלש עד שפוסק כמעט כליל. במצב "הסגור", זו הייתה שמורת טבע בארץ. החלטנו לנסות ולהספיק לבקר בעוד מקום אחד ובחרנו בעיירה אמליה (Amelia), שמדריכי הטיולים ממליצים עליה. האמת, התאכזבנו. העיירה היתה מסוגרת כליל (שעת צהריים) ותלולה מאוד לטיפוס ברגל. הגשם, שהחל לרדת והרוח הקרה, תרמו להחלטה לחזור לרכב. משם, בנסיעה על האוטוסטרדה עד לשדה התעופה ברומא והביתה. אנחנו עוד נחזור, כשפרחי הבר יפרחו במונטי סיביליני.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×