מסלול בסנט פטרסבורג: כל מה שאפשר לעשות בעיר

איפה נמצאת השדרה היפה בעולם? מה יש באי הארנבות והיכן תרגישו חלק ממשפחת המלוכה הרוסית? סנט פטרסבורג נחשפת בתיאורים נפלאים וחוויות מלאות פאר במסלול של 10 ימים. בואו לביקור בין אווירה אריסטוקרטית לבין יערות עד חשוכים.
זיוית גלעד
|
תמונה ראשית עבור: מסלול בסנט פטרסבורג: כל מה שאפשר לעשות בעיר
© גיל חן

היום הראשון - השדרה היפה בעולם

יצאנו בבוקר לשדרת נייבסקי פרוספקט המפורסמת, שהיא גם הרחוב הראשי של סנט פטרסבורג וזירת הפעולה של הרבה סופרים רוסיים מפורסמים. התגובה הראשונית שלי היתה וואו, שלא נפסק לאורך כל הדרך. הכביש הרחב, הארמונות, בנייני הפאר המסוגננים, הפסלים, הגינות היפהפיות, שפע הפרחים, העציצים, והחנויות המרשימות ידהימו אתכם. למרות השוני, הכל משתלב ביחד בטוב טעם. בעיני זה אחד הרחובות היפים ביותר בעולם.

הלכנו את כל ארבעת הקילומטרים של הרחוב ברגל ולא הפסקנו להתפעל וההתפעלות הזו, הספיקה לנו כדי ללכת ברגל גם את כל הדרך חזרה. תוספת לכל היופי שברחוב מגיעה גם מהאנשים הלבושים יפה והכמות המדהימה של יפהפיות בלונדיניות גבוהות ודקיקות שכל אחת מהן הייתה הופכת בארץ מייד לדוגמנית צמרת. חנות הספרים היפה ביותר שראיתי אי פעם ממוקמת באחד הבניינים הבולטים ביופיו ובה היצע מעורר קנאה, בעיקר ברוסית, אך גם בעוד הרבה שפות. חיפשתי משהו בעברית, אך לא מצאתי.

אתרים מעניינים שראינו לאורך הרחוב:

  • קתדרלת קאזן – כנסיה ענקית בסגנון רומי.
  • כיכר אוסטרובסקי – כיכר המלאה בציירי רחוב ודוכני תמונות, שמאחריה גינה יפה ובה פסל ענק של הצארית קתרינה הגדולה. מאחוריה בניין תיאטרון מרשים. בגינה, כמו במקומות תיירותיים אחרים בעיר, מסתובבים זוגות, גבר גבוה מאוד המגלם את פטר הגדול שהיה גבוה במיוחד, ואישה יפה ומאופרת המגלמת את קתרינה הגדולה, שניהם בבגדים תקופתיים והם מציעים לעוברים ושבים להצטלם איתם בתשלום כמובן.
  • מעדניית ינובסקי – היכל בארוקי מפואר, מעוטר ומקושט, חובה להיכנס ולהסתכל. לקנות, זה כבר משהו אחר – נורא יקר. כתובת: נייבסקי 56.
  • גשר אניצ'קוב – אתר עטור פסלי סוסים מכל הכיוונים, מעל נהר פונטמקה עם נוף פתוח ויפה. יש ערים עם הרבה מזל, שני נהרות עוברים בתוך סנט פטרסבורג.
  • גוסטיני דבור – מבנה עמודים מיוחד במינו, שממוקם בערך באמצע הרחוב ומשמש כמרכז קניות.
  • פסאג' חנויות – מול הגוסטיני דבור, מהצד השני של הרחוב, כניסה לפסאג' הנראה כאילו נלקח מתוך ארמון פאר, עם ריצוף וחיפויי שיש, עמודים גבוהים וחנויות מעוצבות. אריסטוקרטיה במלוא הדרה ופארה, בעיקר כדאי להסתכל, המחירים בשמיים.
  • תחנת הרכבת מוסקוביה – תחנה הממוקמת באמצע הרחוב ובה קנינו כרטיסים לרכבת הלילה למוסקבה. האולם המרכזי הוא היכל מפואר ומעוטר בציורי קיר ותקרה, יש בה גם מסעדת מזון מהיר זולה וטובה יחסית.
  • מרכז קניות גלרי – נמצא בסמוך לתחנת הרכבת מוסקוביה, ענק, יפה ומודרני. נוכחות לכל הרשתות האירופיות המוכרות וגם כאלו שפחות. היינו שם בזמן מכירות סוף העונה, המחירים חצי מאלה שבארץ ועוד פחות. מומלץ ביותר.
  • כנסיית פיודורוב – כנסיה לבנה,עם כיפות מוזהבות יפה ביותר ומיוחדת מהתקופה הביזנטית. היתה סגורה במשך 100 שנה ושופצה לאחרונה אחרי מבצע התרמה בינלאומי. נמצאת ברחוב קטן ליד נייבסקי, קצת אחרי תחנת הרכבת, שממנה ניתן לראות את הכיפות המוזהבות, ובתוכה מוצג מודל של הכנסייה.
  • אלכסנדרו נייבסקי לברה - ממש בסוף הרחוב, הבחנו במנזר עתיק ויפה מוקף בגינות מרהיבות צבעוניות עם שפע של פרחים וגינון מסוגנן ובחורשה עתיקה עם עצי ערמון ולבנה ענקיים. במנזר פועלת גם מאפייה בה הנזירים אופים בעבודת יד ומוכרים למבקרים לחם נהדר. הכניסה למנזר בתשלום, כאשר הנזיר בשער שמע שאנחנו מ'ארץ הקודש' סרב לקחת מאיתנו כסף. במקום זה תרמנו ביד נדיבה - צריך כסף לשמור על כל היופי הזה.

היום השני – מכיכר הארמונות לאי הארנבות

מהמלון, הלכנו דרך רחוב נייבסקי, לקשת הניצחון של הצאר פטר הגדול, מייסדה ומקימה של העיר, לכיכר הארמונות, שבמרכזה ניצב על עמוד גבוה-גבוה פסל של מלאך אבן, השומר על העיר. המשכנו לכיוון האי וסלבסקי. בדרך ראינו שני מגדלורים עתיקים ויפים, מעוטרים בפסלים ומאחוריהם בניין מרהיב ביופיו בסגנון מקדש יווני, המשמש כבורסת הסחורות של העיר.

משם המשכנו לאי הארנבות, שעליו נמצא המבצר של פטר ופאבל, הבולט מכל מקום בגלל מגדל הזהב הגבוה שלו. זהו מתחם היסטורי מוקף בחומת אבן גרניט, אשר נבנה על ידי הצאר פאבל ושימש כבית כלא וצינוק לאנרכיסטים וקומוניסטים, שהתחלף במהרה לבית כלא לבני האצולה ותומכי המלוכה שלא הספיקו לברוח לפני המהפכה. על האי יש גם גלריות, פארק וכנסיה מפוארת עטורה קישוטי זהב. שעות פתיחה: 10:00-19:00, הכניסה לכנסיה בתשלום.

את ארוחת הצהרים אכלנו במסעדה של רשת הקרויה קוטיאיקה (אוכל ביתי) שלה סניפים בכל העיר ומאוד התאכזבנו.

בגשר עטור הפרחים שבתמונה עברנו מהאי חזרה לעיר והגענו לשדה מארס, המועתק מזה המקורי שברומא. משם המשכנו לגינת הקיץ היפהפיה והמסוגננת, אשר שימשה כמקום טיול למשפחת הצאר ובני האריסטוקרטיה המקומית. בגינה שפע של מזרקות, ביתנים, פסלים בהשראת המיתולוגיה היוונית ופסלי סופרים ומשוררים כגון פושקין, קרילוב, גוגול, דוסטוייבסקי ואחרים, שהם חלק מתושבי העיר המפורסמים.

עצים ענקיים נותנים צל על ערוגות פרחים ודשאים מעוצבים עם אבנים לבנות ואדומות. באחד העיקולים נגלית לפנינו גינת ורדים צבעונית ושיחי לילך פורחים מכל עבר. הגינה שופעת הפתעות, מאחרי כל עיקול מסתתר חלק חדש, שאינו דומה לקודמו. הרבה משפחות מטיילות עם הילדים ואני תוהה איך מקום כל כך יפה, תרבותי וקלאסי מטביע את חותמו על הילדים הגדלים בו. שעות פתיחה: 10:00-19:00, הכניסה ללא תשלום.

המשכנו לגינת מיכאלובסקי הסמוכה לשם, שהיא יפה, קטנה, הרבה פחות מעוצבת ויותר טבעית, אינה מגודרת ופתוחה תמיד. בין שתי הגינות נמצא ארמון מיכאלובסקי המרשים, בו נרצח הנזיר רספוטין. מכיוון שכנסיית הדמים הסמוכה היתה סגורה, המשכנו ברגל ל"אדמירליטי" – בניין מטה חיל הים הרוסי, המרשים ביופיו ובגודל כיפת הזהב שלו. הוא מוקף גינות, מזרקות ופסלים. הלכנו כמובן לראות את פסל "פרש הברונזה", המוצב על גוש גרניט ענק ועליו פטר הגדול רכוב על סוס שדורס נחש. הפסל ידוע מאוד בזכות הפואמה בשם זה, שנכתבה על ידי פושקין ומהווה אחד מסמלי העיר. משם הלכנו לראות את תיאטרון מרינסקי המפורסם, המפואר מבחוץ ומבפנים. רצינו לקנות כרטיסים לאופרה, אך נרתענו מהמחיר הגבוה (400 ש"ח לכרטיס). בדרך חזרה למלון נכנסנו גם לראות את בית הכנסת הגדול והיפה בעיר, הסמוך לשם.

היום השלישי – להרגיש מלכים בארמון פטרגוף

במטרו נסענו עד לתחנת המטרו "אבטובו אלפרה", שהיא אחת מתחנות המטרו היפות ביותר בעיר. מחוץ לתחנה נמצא מסוף של מוניות שירות (מרטרושקה), אשר באחת מהן נסענו לארמון פטרגוף (אפשר להגיע גם ברחפת ששטה בנהר הנייבה החוצה את העיר, אשר יוצאת מהמזח שלפני ארמון אדמירליטי - הרבה יותר מהר ונוח והרבה יותר יקר). את ארמון פטרגוף הקים הצאר פטר הגדול כארמון קיץ למשפחתו, מאוחר יותר הוא הוגדל ושופץ על ידי הצארית קתרינה הגדולה. הארמון הוא דוגמא קלאסית לסגנון הבארוק הרוסי, המאופיין בהגזמה פראית. הוא עמוס בקישוטי ועיטורי זהב בכל מקום, קירות עמודים פסלים, תקרות, ריהוט ומה לא. יש בו שפע של ריהוט איטלקי וצרפתי עתיק ויפה, תמונות שמן, כלי בית ואוכל מסוגננים מאנגליה וסין, אח ענקית לחימום שעשויה מחרסינה הולנדית המצויירת בכחול, חדר סיני מיופייף, הכל עמוס ומקושט, אך לטעמי – To much.

מסביב לארמון נתקלנו בעוד ארמון, קטן יותר, וביתנים שונים יפים ומקושטים. תפארת המקום הוא הקסקד הגדול – מערכת מזרקות המחוברות על בסיס עיקרון הכלים השלובים, עטורות פסלים המצופים כולם בזהב. בשעה 11.00 בדיוק בלוויית מוזיקה, נפתחות המזרקות בהדרגה מהעליונות עד לתחתונות, זה מחזה מרהיב עיניים. גם כאן הכל מפואר מוזהב ומקושט להחריד.

הפארק הענקי, המקיף את הארמון, מכיל גינות פרחים מושקעות ומעוצבות ועוד מזרקות וביתנים. בחלק המרוחק מהארמון הופך הפארק ליער טבעי ובו עצי אדר, ערמון, אלון, אגוז ולבנה אדירים, עבים וגבוהים במיוחד עקב דילול. צמחיית תת - יער של שרכים, שיחים, עשבים ושפע פרחי בר, חלקם מוכרים גם מהארץ כמו פעמוניות, דרדר כחול, קחוונים, תלתנים למיניהם ועוד הרבה שאינם מוכרים לנו.

הארמון וסביבתו מהווים הפגנה לעושרם ותפארתם של הצארים לבית רומנוב ולפי דעתי, גם קצת לחוסר טעמם. סידורי הכניסה מעצבנים במיוחד ולא יעילים. קודם צריך לקנות כרטיס לכניסה לפארק (עומדים בתור), אחר כך לקנות כרטיס לכניסה לארמון (עומדים בתור) אחר כך מדריך אודיו (עומדים בתור), רק אחר כך נכנסים (שוב עומדים בתור). אנחנו באנו במיוחד ממש מוקדם, כדי להימנע מהתורים – לא עזר. המחירים לתיירים גבוהים מהמחירים לרוסים, עם זאת מדובר בחוויה חד פעמית, שונה מארמונות אחרים באירופה וזה אחד האתרים המפורסמים ביותר ברוסיה - לא לוותר.

היום הרביעי - סיבוב כנסיות

סנט פטרסבורג נודעת בכנסיותיה המיוחדות. החלטנו לעשות 'סיבוב כנסיות', במפורסמות שבכנסיות העיר. כמה נוח שכולן בטווח הליכה ברגל מהמלון שלנו. התחלנו ב"כנסיית הדמים", המיוחדת והמפורסמת, שבה נרצח הצאר אלכסנדר השני על ידי ניהליסטים, שנמצאת בתעלת גריבויידה היפה. כנסייה בסגנון שונה מהכנסיות הרוסיות, מעוטרת מבחוץ במוזאיקה מאמייל צבעוני בשלל צבעים. מבפנים כל הקירות מהרצפה עד לתקרה עמוסות בתמונות של קדושים ממוזאיקה ומסביבן קישוטי זהב. רוב המבקרים יוצאים מגדרם מרוב התלהבות, לטעמי זה חסר טעם. הכניסה בתשלום, יש תור די גדול, שעות פתיחה: 10:00-18:00, חוץ מיום שני.

המשכנו משם לקתדרלת קאזאן שברחוב נייבסקי. חיקוי מגושם לכנסיית סן פטרוס ברומא, מבנה גדול עמודים בצורת חצי עיגול מרשים מבחוץ יותר מאשר מבפנים. הכניסה חופשית.

הכנסיה הבאה היא קתדרלת איסאקי הענקית (הרביעית בגודלה העולם), שהיא הכנסייה המרכזית והחשובה של העיר. סמוכה לארמון אדמירליטי ובדרך שפע של בניינים, כל אחד יפה מקודמו. הפעם, לשם שינוי היה כדאי. הקתדרלה ממש יפה, עם קירות וריצוף משיש וקישוטי זהב עדינים. אוסף תמונות מוזאיקה העשויות בעבודה עדינה כל כך, שהן נראות במבט ראשון כתמונות שמן. נדיר לראות עבודת מוזאיקה מדהימה כזאת. שווה ביותר. הכניסה בתשלום, שעות פתיחה: 10:00-18:00. ארוחת צהריים אכלנו במסעדה נחמדה ומעוצבת בשם פריבדלסקי, אשר לה כמה סניפים ברחבי העיר - טעים וזול.

היום החמישי – יוצאים מהעיר בעקבות פושקין

נוסעים לעיר פושקין, במטרו עד לתחנת המטרו פושקינו (התחנה האחרונה בקו הכחול). משם יש כמה קווים של מוניות שירות (מרטרושקה) הנוסעים בכיוון. פושקין היא עיר קטנה ויפה מאוד. בתים ציוריים, שפע של פארקים, מדשאות, גינות, עצים גבוהים. גולת הכותרת היא ארמון פושקין – ארמון הקיץ של הצארית קתרינה הגדולה. סגנון הבארוק הרוסי המקושט והמוגזם שולט גם כאן. מאות קילוגרמים של זהב הושקעו בקישוט החדים. פנינת הכתר של הארמון הוא ה-Ambar Room, חדר המחופה כולו ענבר בשפע של גוונים וסוגים, מרשים ביותר.

העושר והפאר המוגזמים האלה, שלא ראיתי כמותם באף אחד מארמונות אירופה, באמת יכולים לעלות לכל אחד על העצבים. בארמון יש קפיטריה נחמדה, שנעים לשבת לשתות בה קפה אחרי הביקור. אחר כך עשינו טיול בפארק, שהוא יפה עוד יותר מכל קודמיו. שפע של דשאים, גינות ויער עבות מסביב. פביליונים יפים ומקושטים מפוזרים בו ובחלקם תערוכות שונות. במרכז הפארק אגם ובתוכו אי שאליו הגענו באמצעות גשר, הקפנו את האגם ברגל, טיילנו בשבילי היער ואין מילים לתאר את היופי.

כיוון שהיה לנו זמן ושמענו על תערוכת פרחים שמתקיימת שם, תפסנו מונית שירות ביציאה מהפארק ונסענו לארמון פבלובסק, שנמצא במרחק של כרבע שעה נסיעה משם. עוד ארמון מפואר אם כי אינו מתקרב לקודמו, מסביבו פארק יפה ויער נהדר. אם אתם לא משוגעים כמונו על פרקים ויערות זה לא הכרחי. משם חזרנו במונית שירות לפטרסבורג (כשעה נסיעה).

היום השישי – פיקניק בחברת סנאים

בפרץ של ספונטיות אנחנו מחליטים לנסוע להלסינקי שבפינלד, אחרי ששמענו מאורחים במלון שלנו כמה זה נגיש (ישראלים לא צריכים ויזה, רוסים כן). נוסעים במטרו לתחנת הרכבת פינלדסקיה שבכיכר לנין וקונים כרטיס המיועד ליום המחרת. התחנה חדשה, יפה, מודרנית ונוחה. החלפנו כסף ב-Change שבמקום, שהוא הכי טוב שמצאנו, היחיד ללא עמלה ותעריף ההחלפה מצוין. אחרי שגמרנו את כל הסידורים (כרגיל, כאן ממתינים בתור) חוזרים למלון ובסופרמרקט הקרוב שלידו אנחנו מצטיידים בעוף בגריל, ירקות ופירות. בנוסף לתרמוס עם קפה ובקבוק מים, אנחנו נוסעים לעשות פיקניק בפארק C.P.K.E.O (מטרו - קרטובסקי אוסטרוב). הפארק גדול מאוד, בשוליו לונה פארק לילדים והוא שופע דשאים, עצים וגינות, במרכז אגם ונחל מתפתל לאורכו.

טיילנו בפארק, ישבנו על הדשא, אכלנו ושתינו והסתכלנו על הסנאים המפצחים אגוזים שמסביב ונהנו מיום שקט ושליו. אחרי הצהריים הלכנו דרך הפארק לחוף הים הבלטי, במקום מרינות, סירות ויאכטות, שכונות חדשות עם בניינים גבוהים, שזכו מייד לכינוי "סביוני פטרסבורג", מסעדות יוקרתיות ובתי קפה. מאוחר בערב הלכנו לרציף הסירות שעל נהר הנייבה מאחרי ארמון החורף, וקנינו כרטיסים לשייט לילי כדי לראות ב-24:00 בלילה את פתיחת הגשרים לאורך הנייבה, הנעשית על מנת לאפשר לאוניות גדולות להפליג לים, דבר הנחשב לסיור חובה. כולם אמרו לנו כמה זה יפה ושאסור להחמיץ. לדעתי האישית, מיותר לגמרי. עומדים הרבה זמן בתור מבולגן לקנות כרטיסים, המון אנשים על הסירה דחוק צפוף ואין בחוץ מספיק מקומות ישיבה. השייט איטי להחריד וסתם משעמם. מי שדחוף לו לראות את פתיחת הגשרים, ניתן לעשות זאת בעמידה על גדת הנהר בצורה נעימה הרבה יותר.

היום השביעי - קפיצה מפתיעה לפינלנד

בשעה 6 בבוקר אנחנו עולות על הרכבת היפה והמהירה "אלגרו". הכיסאות הם כמו במטוסים ובקדמת כל כיסא שולחן קטן, נקי ונוח מאוד. כל הדרך נשקפים מהחלון יערות אין סופיים, בעיקר אורנים ועצי אשוח. אני נרדמת ובשעה 8:45 אני מתעוררת בהלסינקי. רצים, רצים להספיק את המירב שניתן ביום אחד. לקחנו 'סיטי טור' בכיכר המרכזית ואחר כך טיילנו בעיר ובאתריה, נהנינו מיריד גדול של סוף השבוע שנערך בכיכר הירידים. קיווינו שלפחות בפינלנד יהיה קצת קר, אבל היה ממש חם. ב-19:00 בערב עלינו על הרכבת בחזרה, בשעה 22:00 אנחנו שוב בסנט פטרסבורג.

היום השמיני – יום תרבותי במוזיאון

סוף סוף אנחנו מגיעים למוזיאון הרמיטאג' המפורסם, גאוות העיר, הנחשב למוזיאון הגדול בעולם. הוא ממוקם על גדות נהר הנייבה, בארמון החורף של הצארים (לא לוותר בשום אופן), עשרים דקות הליכה מהמלון שלנו. הזהירו אותנו מהתורים הארוכים שלפני הקופות, אכן הם קיימים, אך אפשר פשוט בלי תור לקנות כרטיסי כניסה גם בכרטיס אשראי וגם במזומן במכונות הממוקמות בקצה הכיכר הענקית שלפני הארמון. זוגות של "פטר הגדול ו"קתרינה הגדולה" עטים עלינו מכל עבר ומציעים לנו לצלם אותם, להצטלם אתם ביחד ולחוד ובקושי אנחנו מתנערים מהם וממהרים למוזיאון.

באולם הראשון מתקיימת תערוכה מתחלפת של דוגמאות מבגדי משפחת הצארים לבית רומנוב לדורותיה. משמלות משי ותחרה רקומות בזהב, פנינים ואבנים יקרות וקרינולינות, עד לחליפות משי וקטיפה. רואים את התחלפות האופנה במשך השנים.

מסביב ניתן לראות גם ריהוט, כלי בית וקישוטים שונים, שקיבלו הצארים כמתנות משליטים אחרים. כמו תמיד גם כאן חוגגים העושר והפאר וההדר. התערוכה יפה, מעניינת ומעוררת התפעלות. מושג העושר מקבל אצלי פרופורציות חדשות. ההרמיטאג' הוא מוזיאון ענק, אין סיכוי לראות אפילו חצי מהמוצגים. צריך להתמקד במה שמעניין כל אחד או לבקש המלצות במקום. ליד המוצגים יש כיתוב באנגלית, כך שהאודיו גייד שלקחנו בתשלום ממש מיותר. החזקנו מעמד במוזיאון חמש שעות, כולל הפסקת צהרים שעשינו באמצע בקפיטריה שבמקום, עד שנשברנו ונסענו במטרו לשוטט בשוק העירוני (לא משהו).

היום התשיעי - חוויות מתוקות ביער

מצויידים בדליים מאולתרים ממיכלים שונים, אנחנו נוסעים גם הפעם במטרו לתחנת רכבת פינלדנסקיה ומשם, נוסעים ברכבת קלה (מאספת) מקומית עד לכפר קומרובו, שממנו אנחנו הולכים לטיול ביער. זהו יער רוסי טבעי, כמו באגדות, כזה שפשר ללכת בו לאיבוד ואנחנו מקפידים לא לאבד את השביל. נכנסים למעבה היער שבו עצים מחטניים לצד עצים רחבי עלים, גבוהים מאוד וצפופים מאוד וביניהם צמחיית תת יער, שהצמח הדומיננטי בה בעונה זו של השנה הוא שיחי אוכמניות בר שחורות העמוסים בפירות בשלים. ההרגשה היא של ניתוק מוחלט מהעולם ומכל ציביליזציה. שקט מוחלט, לא שומעים כלום מלבד ציוצי ציפורים, קרקורי קרפדות המקפצות לרגלנו כאשר אנחנו מבהילים אותם ורשרושי בעלי חיים חולפים.

מטיילים עד שמגיעים לקרחת יער ירוקה, בה אנחנו עורכים פיקניק, שוכבים על הגב ומביטים בקרעי השמיים המבצבצים מבין הצמרות. מצידי שזה לא יגמר. אנחנו לא מוותרים על איסוף אוכמניות ולמרות שהפירות קטנים, אנחנו ממלאים בקלות את המיכלים המאולתרים שהבאנו. בדרך היציאה מהיער מצאנו גם שרידים אחרונים של סוף העונה של תותי בר קטנים אדומים ומתוקים על שיחים קטנים, המשתרעים על האדמה. לאורך הנחל שיחי פטל מסוג קסיס שאינו מצוי בארץ. בערב הגענו למלון עמוסי אוכמניות, שאותם חילקנו לחדרנית, פקידי הקבלה ועובדי חדר האוכל במלון, שקבלו אותם בשמחה רבה. נהננו בימים הבאים מאוכמניות גם בארוחת הבוקר. החוויה של הטיול ביער המדהים הזה שאין דומה לו בארץ ואיסוף פירות היער למיניהם, היא החוויה הכי לא ישראלית שיכולה להיות ובלתי נשכחת מבחינתי.

היום העשירי – נפרדים ממלאך האבן

זהו היום האחרון שלנו בסנט פטרסבורג. אנחנו פותחים במוזיאון לאמנות רוסית, הנמצא מאחורי גינת הקיץ בכיכר האמנויות. מעניין לראות אומנות שאינה מוכרת לנו, אך אופן ההצגה הבלתי מקצועי של המוצגים, והתאורה הבלתי מתאימה, פוגמת בהנאה. אם אתם מתכוננים לבקר במוזיאון לאמנות רוסית שבמוסקבה, המוזיאון הנוכחי לא מרשים באותה מידה, כך שאפשר לוותר עליו.

אחרי ארוחת צהרים במסעדה הנחמדה פריקדלפי, הסמוכה, אנחנו הולכים למרכז הקניות הענק Gallery, שבו מצויות כל הרשתות שבארץ ועוד הרבה אחרות, מכירות סוף העונה בעיצומן ואני עורכת קניות שוות ביותר במחירים נמוכים בהרבה לעומת אלה שבארץ. במקום גם מבחר בתי קפה ומסעדות. כשגוררים אותי בכוח משם, אנחנו חוזרים בשעה 22:00 בערב בפעם האחרונה לכיכר הארמון הענקית שלפני ארמון החורף. סצינת חיי הלילה של הצעירים בעיצומה. המקום מלא בלהקות, זמרים ונגנים למיניהם, מוזיקה רוסית ומוזיקת פופ נשמעת מכל עבר, חלקם מפתיעים ברמתם הגבוהה. צעירים מסתובבים עם איפור מוגזם, פירסינג ותלבושות משונות ומחליקי סקטים ורולר בליידס מכל עבר.

בשעה 24:00 בלילה, העפנו מבט אחרון במלאך האבן הניצב גבוה-גבוה בראש עמוד אלכסנדר שבמרכז הכיכר, פורש את כנפיו כשומר על העיר היפהפיה, נפרדנו וחזרנו למלון לאסוף את המזוודות בדרכנו לרכבת הלילה למוסקבה.

מידע חשוב נוסף לביקור

תחבורה ציבורית – התחבורה בסנט פטרסבורג נהדרת. שפע של תחנות מטרו פזורות בכל העיר וחמשת הקווים המצוינים בצבעים שונים, מאפשרים להגיע לכל מקום מהר ובזול (כרטיס נסיעה כ-2.5 ש”ח). התחנות יפות ונקיות ותדירות הרכבות גבוהה מאוד. בנוסף, קיימים הרבה קווי אוטובוס (שלא השתמשנו בהם בכלל) ורשת צפופה של רכבות ליעדים קרובים ורחוקים. אמצעי תחבורה אחר הוא ה"מרטרושקה" מעין מונית שירות, היוצאת ממספר תחנות ליעדים קרובים מחוץ לעיר, גם הן זמינות, נוחות וזולות.

רכבות - נוחות יפות ומהירות. נסענו ברכבת לילה למוסקבה, נסיעה שנמשכה 11 שעות, שאותן בילינו בתא עם דרגשי שינה נוחים, סדינים נקיים וכריות. השירותים מרווחים ונקיים ויש כיור רחצה. יש גם קרון מסעדה כמו בסרטים. המחיר – כ-185 שקל (נתון לשינויים בהתאם לשער הרובל). למרבית ההפתעה, המחירים בקופה זולים יותר מאלה שבאינטרנט. יש הבדלים במחירים בין הרכבות השונות, בהתאם למהירות הרכבת. להלסינקי נסענו ב"אלגרו" רכבת המהירה מודרנית יפה ונקייה להפליא פחות משלוש שעות נסיעה, המחיר כ-200 דולר. יש גם רכבת רגילה שלוקח לה כשש שעות נסיעה, כמעט בחצי מחיר (למרחקים ארוכים – לקנות כרטיסים כמה שיותר מראש). אפשר לקנות כרטיסי רכבת גם בסוכנויות הנסיעות שבעיר, אך ממש לא כדאי, בכולן לוקחים עמלות מופרזות המייקרות מאוד את העניין.

כסף מקומי – הכסף המקומי הוא הרובל, שערכו כ-10 רובל לשקל אחד. Change ניתן למצוא לאורך רחוב נייבסקי ובמקומות מרכזיים בעיר. כדאי מאוד לבדוק לפני שמחליפים, יש פערים גבוהים בעמלה שלוקחים וכן בתעריף המוצע.

לינה – אנחנו התמקמנו במלון גרנד הוטל, שנמצא ברחוב הקטן בולשיה קוניושניה, היוצא מרחוב נייבסקי. היחס בו קשוב ומשפחתי ומבחינת המיקום אין טוב ממנו, הוא נמצא במרכז העניינים ובמרחק הליכה ברגל מרוב אתרי העיר העיקריים, כמו גם מקווי תחבורה ומתחנות מטרו. מבחינות אחרות הוא מצדיק את שלושת כוכביו, אך לא יותר מזה.

בארוחת הבוקר נתקלנו בשפע אוכל כגון נקניקיות, תפוחי אדמה, אורז, אטריות, שעועית, פשטידות, בלינצ'ס נהדרים, שמנת, סלטים מבושלים, עוגות ועוד, חיפושי אחרי קצת יוגורט וירקות טריים עלו בתוהו. זה היה המפגש הראשון שלנו עם האוכל הרוסי הכבד, עתיר השמן, המיונז והפחמימות - גורמה זה לא, ועל בריאות אין מה לדבר. הדבר היחיד שאהבתי הוא קווס - המשקה הלאומי שלהם (בנוסף לבורשט) שהוא מעין בירה קלה ללא אלכוהול ומרענן מאוד בחום של רוסיה. כן זו לא טעות - שמחתי כל כך לנסוע לרוסיה באמצע יולי, כדי לברוח מחום יולי-אוגוסט של תל אביב ל"קור הרוסי", כאשר את פנינו בסנט פטרסבורג, קיבל חמסין אמיתי. למחרת קצת השתפר, אך כל ימינו ברוסיה עד אמצע אוגוסט היה מזג אוויר קייצי וחם יותר מדי, כל החולצות ארוכות-השרוול, הסוודרים והמטריות שסחבנו, נותרו ללא שימוש.

לתחילת הכתבה

לפניכם כתבות נוספות על סנט פטרסבורג העשויות לעניין אתכם:

יעדי הכתבה

סגור
0
×