כך תגלו את דלהי: מסלול טיול מרתק ברכבת התחתית החדשה

הודו כבשה כבר מזמן את לב הישראלים, בכל הגילאים, שמתעניינים בתרבותה, בנופיה ובהיסטוריה שלה. כעת, עם צאתו של ספר חדש ומרתק בעברית - "עין להודו", קבלו הצצה ראשונה וגם מסלול מרתק ברכבת התחתית של דלהי, שייקח אתכם ברחבי ההיסטוריה המרתקת של בירת הודו
יגאל ברונר ודוד שולמן - מתוך הספר "עין להודו"
|
תמונה ראשית עבור: כך תגלו את דלהי: מסלול טיול מרתק ברכבת התחתית החדשה
© Depositephotos/saiko

הספר “עין להודו”, מאת פרופ' יגאל ברונר ופרופ' דוד שולמן, חתן פרס ישראל, מציג מבוא מקיף ומאיר עיניים להיסטוריה ולתרבות של התת-יבשת ההודית, ממקורותיה הפרה-היסטוריים ועד למאה ה-21. הספר פונה לקהל הרחב, לרבות דורות של אוהבי הודו בישראל, והוא מלווה בתמונות, מפות, איורים, ובמבחר קטעים מתורגמים שנותנים טעם ומוסיפים ניחוחות.

קוראים שירצו להבין את עקרון הקרמה, תורת הבודהה, שורשי היוגה וההגות ההינדואית, האופי והמורשת הייחודיים של האסלאם ההודי, היווצרותה של מדינת הלאום ופועלו של גאנדהי, או סתם לצאת לסיור בקו המטרו של דלהי, ימצאו בספר הזה את הכלים הדרושים להרפתקה ההודית.

הודו לאן? מסע ברכבת התחתית של ניו דלהי

אחד מפלאי העולם המודרני הוא המטרו של דלהי . הקו הראשון נחנך בסוף 2002, ונכון לכתיבת שורות אלו הרשת כבר מונה שישה קווים ועוד היד נטויה. יש 160 תחנות, אורך הקווים הוא כ־213 קילומטר, ונוסעים בו נכון להיום כ־2.6 מיליון איש ביום.

כשתוכננה דלהי המודרנית על ידי האדריכל הבריטי אדווין לוטיֶנס בתחילת המאה העשרים, היא דומיינה וגם נבנתה כעיר של רחובות ישרים ורחבים וכמשכנם של מוסדות השלטון. התפר בין דלהי החדשה של לוטיינס לדלהי הישנה, על הבזארים ההומים שלה, מחבר בין עולמות שונים. למעשה יש כאן לפחות שתי ערים שכנות אם לא יותר, אם מביאים בחשבון את הפרברים המתפשטים במהירות אל תוך הפריפריה הכפרית מכל עבר. המטרו הצליח לעשות את מה שלוטיינס לא חלם עליו והפך את המרחב האורבני העצום לעיר שחוברה לה יחדיו.

בואו נצא לסיור קצר בקו הצהוב של המטרו. נאמר מראש שכל ההיסטוריה של דלהי נמצאת מעל המסלול שבו נעבור, כמו גם כל המורכבות של ההווה המתמשך שלה. נתחיל בנקודה הצפונית ביותר עד כה, בתחנת גָ׳הַאנְגִיר פּוּרִי (Jahangirpuri), בשכונה הקרויה על שמו של הסולטאן המוגולי החשוב ג׳האנגיר (בנו של אכבר). ג׳האנגיר פורי יושבת על הדרך הראשית שחוצה את כל צפון הודו וקרויה באנגלית The Great Trunk Road (הדרך הראשית הגדולה).

אנחנו נמצאים כרגע בקצה הצפוני של מחוז ניו דלהי, לא רחוק מגבול מדינת הָרִיָאנָא. ההתפשטות המואצת של דלהי לתוך האזורים החקלאיים מצפון כרוכה במתחים קשים עם קהילת הג׳אט — איכרים המהווים כשליש מאוכלוסית הריאנא. הג׳אט סובלים בין השאר מהפקעה מסיבית של אדמותיהם לצורך הבום הנדל״ני של דלהי, לעתים רבות בלי פיצוי של ממש, והם חשים סכנה ממשית לאורח חייהם. נוסף למאבק על האדמה, כמו באזורים רבים של הודו ישנה מתיחות סביב חלוקת המים, במקרה זה בין מדינת הריאנא לבין העיר הענקית והצמאה השוכנת מדרום.

תעלה בשם מוּנָק קאנאל, שיוצאת מנהר הימונא, מחלקת את מימיה בין העיר לפריפריה ומהווה את צינור האספקה המרכזי של דלהי. יש מחלוקת מתמשכת על הקריטריונים לחלוקה. המתחים הללו התפרצו בפברואר 2016, כאשר מפגינים מקהילת הג׳אט חסמו את התעלה ובכך סגרו את הברז ליותר מעשרה מיליון תושבי הכרך. הברז נותר סגור למשך שבוע שלם. הג׳אט גם זיהו את מפלגת השלטון, BJP, כאחראית לנישולם מאדמותיהם ומעמדת הכוח שלהם בהריאנא. זו דוגמה קלאסית לדמוקרטיה הקסטאית, הדפוס הפוליטי המרכזי בהודו המודרנית. מן הראוי לציין שבמרחק קילומטרים ספורים ממקום חסימת התעלה שוכנות שתי אוניברסיטאות חדשות ופרטיות — אוניברסיטת ג׳ינדל ואוניברסיטת אשוקה — המשרתות את שמנה וסולתה של הודו החדשה.

נשלוף את הכרטיס המגנטי החכם — מעין אות מייצג של העידן החדש — ונניח אותו על הקורא האופטי בהיכנסנו לתחנת המטרו. הרכבת הבאה תגיע בתוך דקות ספורות, על פי לוח זמנים מוקפד (נוכל גם להשתמש באפליקציה כדי לוודא את מועדיה). הקרון יהיה נקי ונוצץ אך בתוך זמן קצר גם עמוס לעייפה. אנחנו מתחילים להדרים. כעבור כמה תחנות נגיע לאוניברסיטת דלהי, אחת משתי האוניברסיטאות המובילות בעיר, שנוסדה ב־1922 ביוזמתה של הממשלה הקולוניאלית. סמוך אליה נמצא הרכס שבו התבצרו הכוחות האנגליים בזמן המרד הגדול, כפי שתיארנו בפרק 7, וממנו יצאו אחר כך לכבוש מחדש את העיר העתיקה ולטבוח במורדיה. הרכס הוא שלוחה של הרי האָרָוָלִּי, שמשתרעים מאזור גוג׳ראת וראג׳סתאן ומצננים את האקלים בדלהי (גם אם זה לא תמיד מורגש, במיוחד בחודש מאי).

צפו במסע ברכבת התחתית של דלהי

עוד פיסת היסטוריה קולוניאלית מצפה לנו בתחנת Civil Lines, או מגורי האזרחים. מדובר בקומפלקס דיור נרחב שיועד לקציני הצבא הבריטי ולפקידות השלטון, ובתוכה המשנה למלך. בכל הערים הקולוניאליות בהודו יש אזור כזה, שגם כונה לרוב ״העיר הלבנה״, כלומר העיר שבה גרו הסאהיבים הלבנים. התחנה הבאה היא ״שער קשמיר״, שדרכו פרצו הבריטים את המצור במרד. מי שעתותיו בידו מוזמן לעזוב את התחתית ולבקר בביצורים שהשתמרו היטב וגם בכנסיית סנט ג׳ורג׳ הסמוכה, עוד מונומנט קולוניאלי מובהק.

אם נמשיך את המסע התת־קרקעי עוד תחנה אחת נמצא את עצמנו ממש מתחת לאחד המקומות הסואנים בעולם, צַ׳אנְדְנִי צ׳וֹק, השוק המרכזי של דלהי העתיקה. מעלינו ים גועש של ריקשות, פרות, אופנועים, מכוניות צופרות, אוטובוסים מפויחים, הולכי רגל וחנויות, שגודשים עד אפס מקום את הסמטאות הצרות. מדהים לחשוב שהקרון המשוכלל, השקט והמהיר חותך את המרחב הזה בלי אפילו להתבשם מריחותיו של השוק ההומה שמעליו. חוויה דומה מצפה לנו בתחנה הבאה, שבה נוכל לרדת לתחנת הרכבת המרכזית של דלהי ואזור מֶיין באזאר, המוכר למטייל הישראלי. אבל הקרון ממשיך בשלו, ובעוד תחנה בדיוק אנחנו בצומת העסקים של העיר החדשה, קונאט פּלייס, הקרויה היום — על המפה אך לא בפי התושבים — על שמו של ראג׳יב גאנדהי, שנרצח על ידי מתאבדת תמילית מסרי־לנקה ב־1991.

ובינתיים ברחובות ניו דלהי. צילום: unsplash/dewang-gupta

זו מערכת של מעגלים ורחובות החותכים אותם, שנבנתה בשלהי התקופה הקולוניאלית ומהווה את הלב המסחרי של העיר: כאן תמצאו את חנויות היוקרה לצד אינספור דוכני רחוב, מסעדות מכל המטבחים ההודיים והבינלאומיים, בתי קולנוע, מלונות פאר ומקדש פופולרי לאל הנומאן. הדשא שבעיגול המרכזי היה בעבר מקום מושבם של רוכלים אקזוטיים, שבין השאר הציעו במפגיע לנקות, תמורת תשלום צנוע, את אוזני העוברים ושבים בשלל מקלות ומשחות. היום הם אינם שם, וכל האזור שמתחת לדשא הוא צומת תחנות של המטרו שבו אנו נוסעים.

אם תרצו, תוכלו לצאת החוצה לנקות את הראש (אך לא את האוזניים), ולתפוס ריקשה לכיוון דרום־מזרח, לפּוּרָאנָא קִילָא, המבצר העתיק, שכשמו כן הוא. כאן יש שרידים ארכאולוגיים מהאלף השני לפנה״ס ואילך, וייתכן אפילו שזהו מקום משכנה של בירת גיבורי המהאבהארתה, אינדרה־פְּרַסְתְהָא. המבצר קיבל את צורתו הנוכחית כששופץ, במאה השש־העשרה, על ידי השליט האפגני שֵׁיר שאה, שלרגע איים לשים קץ לאימפריה המוגולית המתהווה. בזמן החלוקה נהפך המבצר למחנה פליטים ענק, וקרוב למאתיים אלף מוסלמים שגורשו מהשכונות הסמוכות מצאו בו מקלט זמני.

אם כבר הגענו לכאן, כדאי להדרים מעט ולהציץ במונומנט היפה ביותר בדלהי, קברו של הומאיון, אביו של אכבר, שצחצח חרבות עם אותו שר שאה. אם נחזור מערבה, לקו הצהוב, באזור התחנה אוּדְיוֹג בְּהָוָן, נחלוף על פני משרדי הממשלה והצבא, ונוכל לחזות בעוד מבני קבורה מפוארים: המאוזולאומים של סולטאני דלהי האחרונים משושלת לודי. כאן, במתחם גני לודי, תוכלו לראות בשעת בוקר את המעמד הבינוני של דלהי יוצא להליכה, לריצה, לטאי צ׳י או לתרגול יוגה.

יש עוד תחנות רבות בדרך, אבל נתעכב רק על שלוש נוספות. נתחיל בתחנת האוּז חָ'אס, כלומר מאגר המים המיוחד והמלכותי של סולטאני דלהי שנבנה בידי עלא א־דין ח׳ילג׳י, הזכור ממסעות כיבושיו בפרק 6. כאן נמצא מקבץ שלם של מבני פאר מתקופת סולטאנות דלהי, כולל קברו של פירוז שאה תוע׳לוק, ומגדל שעליו היו תולים, על פי המסורת, ראשי גנבים שהוצאו להורג. סביב למתחם מצויה אחת השכונות העשירות ביותר של דלהי, וגם כמה חנויות אופנה עילית והמתפרות שבהן מייצרים את הבגדים של שועי העיר.

תחנה חשובה נוספת היא הקֻטב מינאר, אותו מגדל ניצחון גבוה שניבט למרחקים ומבשר את תחילת השלטון המוסלמי במישורים של צפון הודו. המתחם היפהפה כולל מסגד, מדרסה, קבריהם של הסולטאנים אִילְתוּתְמִישׁ ועלא א־דין ח׳ילג׳י, ועוד. זו דוגמה מובהקת לאמנות האינדו־מוסלמית, וגם למִחזור של חלקי מקדשים הינדואיים וג׳איניים שאולי נהרסו לצורך כך. נוסף לכך עומד במקום עמוד ברזל עתיק שנצרף על ידי חרשי המתכת המומחים של ממלכת הגופתה, ונושא כתובת של השליט החשוב צ׳נדרה־גופתה השני (סוף המאה הרביעית) המהללת את האל וישנו. לא רחוק מכאן נמצאת גם האוניברסיטה החשובה האחרת של דלהי, הקרויה על שמו של ראש ממשלתה הראשון של הודו, נהרו. אולי תקפצו לשמוע הרצאה.

מגדל הקטב מינאר המרשים. צילום: unsplash/arun-anoop

התחנה הסופית של הקו הצהוב היא הוּדָא סיטי סנטר — טרמינל עתידני למראה הכולל קניון גדול. משם יוצאים הנוסעים הישר אל תוך הפרבר העשיר של גוּרְגָאוֹן. גורגאון מגלמת היבט של הודו העתידית: ארץ ההייטק, היזמים, הטכנולוגיה והכסף המהיר. זה מוקד כלכלי ועסקי בחזית המדע והטכנולוגיה, שצמח על הנדל״ן הזול יותר (לפחות בזמנו) מחוץ לעיר, ושמושך אליו אלפי עובדים מדי יום ביומו. התנועה בבוקר נעה מדלהי לגורגאון, ממש כאילו הזמן עצמו זורם באופן מואץ לכיוון שעליו היא מצביעה.

רוצים לקרוא עוד? הספר “עין להודו” כעת ב-50% הנחה, בלעדי לגולשי אתר למטייל, 56 ש”ח במקום 112 ש”ח, בקנייה באתר האינטרנט של ידיעות ספרים. קוד קופון: 7118. לרכישת הספר לחצו כאן »

על המחברים: פרופ' יגאל ברונר ופרופ' דוד שולמן, חתן פרס ישראל, חולקים יחד עשורים רבים של הוראה ומחקר על הודו באוניברסיטה העברית בירושלים, ותקופות שהייה ארוכות בתת-יבשת בכל שנה. בין נושאי ההתמחות שלהם: שפה וספרות סנסקריתית, השפות והתרבויות של דרום הודו, מוזיקה הודית על ענפיה, בישול סמבר וגידול עלי קארי.

יעדי הכתבה

סגור
×