"מסע אחר" - טיול שורשים לפולין ליטא ואוקראינה - יוני 2017

תמונה ראשית עבור:
מזרח פולין - אמצע הדרך

ביוני 2017 יצאנו למסע שורשים במזרח אירופה. שלוש מדינות בשבוע – פולין, ליטא ואוקראינה. אנחנו אלו ההורים ושלושת הבנות/אחיות. בארץ נשארו הבעלים והילדים. הורי ילידי הארץ, ובשבילם ובשבילנו היתה זו הפעם הראשונה לבקר במחוזות ילדותם של הוריהם/הסבים והסבתות.

זה לא טיול זה מסע

יום חמישי 8.6.17

אנו קובעים להיפגש בכניסה לטרמינל 1 לקראת השעה 19:00.

אורית, שהתלבטה רבות האם להגיע אם לאו בשל העובדה שנמצא שאינה מחוסנת לחצבת, מגיעה בסופו של דבר.

תהליך הבידוק יעיל יחסית ואנו מוצאים עצמינו בטרמינל 3 מעט לאחר השעה 20:00.

הבורדינג אמור להיות בשעה 21:00.. לאחר שיטוט קצר בג'יימס ריצ'רדסון, אנו מתפצלות, כאשר אורית קונה אוכל ושתיה בארומה והדס ואני מסיימות את התשלומים.

כולנו מתכנסים בסופו של דבר בבורדינג, אולם יש עיכוב קל.

בסופו של דבר הטיסה המריאה בכחצי שעה עיכוב.

נחתנו בפולין וביציאה מהשדה קיבל את פנינו מריוס. המדריך והנהג לימים בהם נשהה בפולין. בשלב הזה עדיין לא הבנו עד כמה הוא יהיה משמעותי להצלחת הטיול.

נסיעה קצרה מהשדה למלון.

קבלת חדרים וצניחה למיטות.

מחר מתחילים במסע.

יום שישי 9.6.17

יצאנו מוורשה לכיוון מזרח פולין ב- 8:30 בערך.

במהלך הנסיעה הקצרה ברחבי וורשה הסביר לנו מריוס על נקודות העניין שראינו. ובכלל לאורך כל הדרך הוא נתן מידע רב על פולין ודיבר בפתיחות רבה.

שמנו פעמינו לכיוון מזרח למחנה ההשמדה טרבלינקה. תחנתנו הראשונה במסע.

מעט לפני ההגעה עצרנו לראות ולהצטלם ליד קיני חסידות. מתברר שהחסידה הינה "הסמל המסחרי" של מספר מדינות אירופאיות.

770cd2fc6c33caaa47db6048e35111a8.JPG?l=8

הגענו לטרבלינקה, בה שהו באותה עת מבקרים בודדים בלבד.

בשלב הראשון נכנסו למוזיאון הקטן. בחנו את דגם המחנה וצפינו בשלושה סרטים בעברית, כאשר המרגש שבהם הינו עדותו המצולמת של אחד מהשורדים היחידים מהמורדים במחנה.

במוזיאון שלט ובו שמות הערים, מהן הופנו יהודים להשמדה, בין היתר מופיעה ביילסק פולדסקי, עיירתו של סבי. כתבנו מספר מילים בספר המבקרים במקום בשפה העברית לזכרם של בני משפחתו שכנראה נרצחו במקום.

לאחר מיכן פנינו לסיור באתר עצמו. תחילה צעדנו על השביל שהוקם בסמיכות לפסי הרכבת, כאשר אבנים גדולות מסמלות את גבולות המחנה. הגענו למקום בו מוצבות עשר אבנים גדולות, המציינות את שמות המדינות מהם גורשו היהודים לטרבלינקה.

האתר המרכזי הינו כבית עלמין ובו 17,000 אבנים, כאשר על חלקן חרוטים שמות הקהילות, שמהן הובאו לטרבלינקה הקורבנות להשמדה.

איתרנו באמצעות מפה שהיתה לנו את האבן המנציחה את ביילסק פולדסקי, ואמא הדליקה נר נשמה לזכר קרובי משפחתה, כשכנראה ונרצחו במקום.

המשכנו לשוטט, כאשר השקט והפסטורליות עומדים בניגוד מדהים לזוועה שהתרחשה כאן רק לפני כ- 75 שנים.

7d7b98feb80c28e5277623609bc5fde4.JPG?l=8

a4bb29f1f8d755d486d93eea60e7a8a2.JPG?l=8

לאחר סיום הסיור המשכנו מזרחה לכיוון ביילסק פולדסקי.

עצרנו בכניסה לעיירה ע"מ לצלם את שלט הכניסה אליה, ומריוס חיפש את בית העלמין היהודי שנמצא בסביבה.

לאחר חיפש קצר מצאנו את המקום. בית העלמין מגודר ומצויין בשלט כי זה הינו בית קברות יהודי. בית הקברות מלא בשרידי מצבות, אולם רובן ככולן מכוסות באזוב ולא ניתן לקרוא את החקוק על המצבות. אמו של סבי שנפטרה עוד טרם השואה כנראה קבורה במקום, אולם לא הצלחנו לזהות את השמות על הקברים.

במקום קבר אחים גדול בו קבורים כמאתיים מיהודי העיירה והאזור, שנרצחו במקום ע"י הנאצים. במקום מצבה שהוקמה לזכרם ע"י תושבי העיר.

1f8f4e51cb408dbbee22aee12e671cf4.JPG?l=8

לאחר שיטוט בבית הקברות נכנסנו לעיר. ברחוב הראשי כנסיה אורתודוקסית צבועה כחול שמיד שבתה את עיננו.

מריוס אירגן לנו מפגש קצר עם אחד מהעובדים במרכז המידע התיירותי של העיר, שסיפר מעט על האזור.

חצינו את הכביש ונכנסנו לכנסייה הכחולה, שבאותה העת נערכו בה הכנות לחתונה.

e0fe4a03ecb3be83698086e4bed1c12d.JPG?l=8

המשכנו לכיוון הכתובת, שכפי שידוע לנו, בה שכן ביתו של סבי. בסמיכות למקום בית העירייה הישן של העיר, שהיום שוכן בו מוזיאון וכן כנסיה קתולית גדולה. מוזר לחשוב שבימי ילדותו סבי ראה את כל המבינים האלו.

בכתובת בה היה ביתו של סבי מגרש ריק. לדברי מקומית ,שנשאלה על הנושא, הבתים נהרסו לפני כשש או שבע שנים. ממול למגרש הריק צריפים ישנים מתחילת המאה ה- 20. יש לשער בסבירות גבוהה שכך נראה ביתו של סבי.

cf3c0b02c852fef7608a13a5cb2306ab.JPG?l=8

לאחר מיכן פנינו שוב למרכז העיר לאזור בו שכן הגטו היהודי. במקום שלט המנציח את יהדות העיר בכלל והגטו בפרט. מעבר לכך לא נותרו שרידים לבניינים שהיו באזור, כולם נהרסו ובמקומם הוקמו בתי שיכון מהתקופה הסובייטית. חזרנו לכנסייה הכחולה וצפינו מעט בחתונה שהתקיימה בפנים.

24610418b9f15ad65fcdbdeabeffec74.JPG?l=8

בכלל העיר הותירה בנו רושם של עיר פועלים ברמה סוציואקונומית בינונית ומטה.

בשלב הזה עוד לא הכרנו מספיק את מריוס וחשבנו שלאחר השעה חמש בערב הוא ירצה שניסע לביאליסטוק בה לנו באותו יום ע"מ לסיימו. אולם, מריוס כמעט התעקש שניסע לטיקוצ'ין לראות את בית הכנסת העתיק באזור, למרות שהיה ברור שבשעה זו הוא כבר אינו פתוח למבקרים.

שמנו פעמינו לטיקוצ'ין, כאשר הנווט מכוון אותנו בדרכים צדדיות כפריות. היה מרתק לראות את הכפרים הפולניים, כאשר בחלקם בתים מתחילת המאה ה-20.

c4e32464af7e913685a9ba8700a36dc4.JPG?l=8

הגענו לטיקוצ'ין והסתובבנו סביב בית הכנסת הסגור, ברחוב הישן ובכיכר השוק. לאחר מיכן נסענו לתצפית קצרה על המצודה המשוחזרת באזור.

3adfddc0a11c0c6c758affbd83312ed7.JPG?l=8

לקראת שמונה בערב התחלנו בנסיעה ליעד הסופי ביאליסטוק.

בביאליסטוק התמקמנו במלון ויצאנו כולנו למסעדה מומלצת, אותה איתר מריוס.

האוכל אכן היה מצויין. בכלל לאורך כל הטיול, מריוס דאג לקחת אותנו למסעדות מיוחדות ומומלצות.

שבנו למלון לקראת חצות ונפלנו שדודים.

יום שבת 10.6.17

היום אנו אמורים לעבור לליטא לתור אחר שורשיה של סבתי מצד אמי. הנסיעה מוילנה לביאליסטוק עורכת כארבע שעות ויש הפרש של שעה בין פולין לליטא, כך שהנהג היה אמור לאסוף אותנו בסביבות 10:00 שעון פולין.

על-מנת לנצל את הבוקר באופן היעיל ביותר והמתאים ביותר לכל משתתפי הטיול החלטנו להתפצל. אורית והדס שרצו קצת שופינג, פנו לקניון סמוך למלון לשעה של קניות.

אמא אבא ואני התלווינו למריוס לסיור בביאליסטוק. ע"מ לבצע את הסיור באופן היעיל ביותר הוא לקח אותנו תחילה למבנה מחוץ למרכז העתיק של העיר בו שכן בעבר בית כנסת והיום פועל בו גוף מסחרי, חברת בנייה כמדומני. על קירות המבנה מצויין כי בעבר שכן בו בית כנסת. לאחר מיכן צפינו באנדרטה לזכר גיבורי העיר. חנינו בסמיכות לכיכר השוק וחיפשנו את האנדרטה לציון בית הכנסת הגדול של העיר. מצבת הזיכרון הינה בין בנייני מגורים התקופה הסובייטית, ומריוס נעזר בתושבים ע"מ לאתרה.

במקום בו שכן בעבר בית הכנסת מוקמת מעין כיפה מברזל, כתזכורת לכיפת בית הכנסת וכן יש לוח זיכרון. במקום קובצו כמה אלפים מיהודי העיר ונשרפו ע"י הנאצים בעודם בחיים.

75924f6fa12d13cdf3d94869b49693fd.JPG?l=8

לאחר מיכן פנינו לכיכר העיר היפה, שבשעת בוקר מוקדמת זו היתה עדיין ריקה. הכיכר קרויה ע"ש אליעזר לודוויג זמנהוף שהמציא את שפת האספרנטו. במקום מוזיאון ומדרחוב. צעדנו לכיוון הקתדרלה שלמרגלותיה שרה מקהלה מוסיקה כנסייתית שליוותה אותנו בהמשך הסיור. רק לאחר מיכן הבנו שבמקום התקיים בהמשך טקס הכתרה לבישוף חדש.

9a9b581e91b3063478ca177cbc20539b.JPG?l=8

פנינו לפארק המרכזי של העיר וראינו את פסל כלב הבולדוג הסתירי.

7d64179eee69aefb6f3988022519ab0e.JPG?l=8

צעדנו לאורך הפארק ונכנסנו לגנים של ארמון ברניצקי, שמשמש היום בפקולטה לרפואה. טיילנו בגני הארמון היפים וביציאה עמדנו מול המלון.

f770d07c8b0b80e4237861ffc6633845.JPG?l=8

e51972f7465b8991aa2121cfa3a02d5a.JPG?l=8

הנהג שאמור היה להסיענו לליטא כבר המתין לנו ואורית והדס בדיוק הגיעו. הורדנו את המזוודות. נפרדנו ממריוס עד לחלקו האחרון של הטיול עת נחזור לפולין והתחלנו בנסיעה.

הנסיעה לליטא אכן ערכה מעט מעל לארבע שעות. בשלב מסויים הנוף משתנה מנוף שטוח לחלוטין לנוף של גבעות נמוכות. האזור ברובו חקלאי.

כשקראנו את ההנחיות ליום זה לא הבנו מדוע רגינה, המדריכה שאמורה ללוות אותנו בליטא, תפגוש אותנו במלון רק בשעה 16:00. לאור אורך הנסיעה והפרשי השעות, אכן הגענו למלון בסביבות 16:00. מזל שהימים ארוכים ומאפשרים טיול עד השעות המאוחרות.

המלון בו התמקמנו הינו במבנה ישן במרכז העיר העתיקה של וילנה. שמנו את המזוודות בחדרים ונפגשנו עם רגינה לתחילת הסיור.

רגינה הינה ליטאית, שחוקרת את יהדות ליטא, היא למדה בארץ ומדברת עברית שוטפת. היא בעלת ידע עצום בהקשר של יהדות ליטא ומחייה את כל האירועים לסובבים אותה. בקיצור " טיפוס" , מדריכה ייחודית.

בשלב ראשון, מאחר והיינו מאד רעבים היא והדס נכנסנו לסופר קטן במרכז העיר וקנו לחם פרות ומגוון סלטי סלק וכרוב אותם אכלנו ברכב במהלך הנסיעה.

נסענו לכיוון ז'וסלי Žasliai העיירה בה חיה סבתי מצד אמי עד עלייתה לארץ בתחילת שנות ה- 30 של המאה ה- 20.

סבתי נהגה לספר לנו על הרחצה בנהר בהיותה נערה. מיד עם הכניסה לעיירה, ראינו אגם גדול. מענייו האם זה האגם בו היא נהגה לרחוץ. בכלל העיירה מוקפת בשלושה אגמים. תבלנו ידנו באגם, המים היו קרים, אך לא קפואים.

fb1efe3b92fde0150fbf9e9352a7c4cd.JPG?l=8

המשכנו למרכז העיר. מרכז העיר נשמר ברובו כפי שהיה בתחילת המאה שעברה. הכיכר המרוצפת נשמרה וכן חלק מהבתים/צריפים. למרות כל המאמצים של אמי וסריקת מכתבים וגלויות שסבתי קיבלה ממשפחתה וחברותיה, שנשארו בעיירה לא איתרנו את כתובתה. הסתובבנו בין רחובות העיירה ודמיינו איך היו החיים בה בתחילת המאה שעברה. רגינה הביאה איתה ספר על קהילות יהודי ליטא ובו תמונה של אחד מבתי הכנסת בעיירה. המבנה עדיין קיים, אולם כמובן אינו משמש עוד כבית כנסת.

20536984e66749fde855e1f6aa07ecc2.JPG?l=8

לאחר הסיור בעיירה נסענו לשוליה לבית הקברות היהודי. בית העלמין שוכן על גבעה קטנה. הוא מגודר ונראה כי נעשים בו מאמצי שיקום. הבנו ששגריר ישראל בליטא מעורב בכך. הסתובבנו בין המצבות שבחלקן עדיין קריאות. איתרנו מצבה, שהקבור בה, נושא את שם המשפחה של סבתי טרם נישואיה. האם הוא קרוב שלנו? שוב הדלקנו נר נשמה ועזבנו את המקום.

6447e4cce370f33038ea22d384c6a4ab.JPG?l=8

עד לסיור היינו בטוחים שמשפחתה של סבתי הוריה, אחיה ואחיותיה וכל בני ביתם נרצחו בפונאר. רגינה הביאה לידיעתנו מידע אחר. מתברר כי יהודי ז'וסלי גורשו בסביבות יולי-אוגוסט 1941 לעיירת המחוז Kaišiadorys, שם הוקם גטו ליהודי האזור. לאחר תקופה קצרה הם הוצעדו לאחד היערות בעשרה ק"מ מהעיירה נורו ונקברו בקבר אחים.

נסענו ל- Kaišiadorys וראינו את אזור הגטו. משם המשכנו ל - Žiežmaria בה משחזרים בית כנסת יהודי עתיק עשוי עץ. עוד במקום בית ישן וילדי בית הספר ציירו על חלונותיו תמונות מחיי העיירה וביניהן תמונה של משפחה יהודית. בשלב הזה עדיין לא הבנו שרגינה אינה יודעת כיצד להגיע לקבר האחים של משפחתה של סבתי, ובשל בינוי בכבישים אינה יודעת את הדרך. היא שוחחה עם אישה מבוגרת, כאשר לבסוף הבנו שבעלה של אישה זו הינו אחיין של חסיד אומות עולם, שסייע ליהודי האזור בתקופת השואה. האחיין הוא זה שמתחזק את קבר האחים. האחיין, שהיום הוא כבן שמונים, הצטרף אלינו לנסיעה והנחה את הנהג לאחד מהיערות באזור. הכניסה לאזור נעולה בשער ומתברר שלאחרונה הוא נרכש לצורך כריית חול. עברנו בדרך לא דרך את שולי השער הנעול והתחלנו לצעוד על שביל כורכר. לאחר מספר דקות של צעידה נכנסנו ליער, כאשר המקום סומן כמקום המוביל לקבר אחים. לאחר מספר דקות של הליכה במעבה היער הגענו לאזור מגודר ובו תיחום ארוך לקבר אחים, בדומה לתיחום שהיה בבית העלמין בביילסק פודלאסקי. במקום מצבה המנציחה את הנרצחים. טיפות גשם טפטפו, היינו בקרחת יער מוקפים בעצים גבוהים. רגינה תרגמה לנו את הכתוב על לוח הזיכרון. הרצח התבצע ב- 29.8.41 ובמקום נרצחו כ- 800 יהודי ז'וסלי ו Kaišiadorys . הכיתוב על המצבה נשחק כך שהיא למעשה ניסתה להבין את הכתוב במישוש החקיקה כמו שקוראים כתב ברייל. אמי אחיותיי ואנוכי הדלקנו נרות נשמה, ומארנו אל מלא רחמים. לאחר דקות התייחדות עזבנו את המקום. זה היה אחד מהרגעים המרגשים והעצובים במסע הזה.

78340e3d8e7f9c15a88e603f602d8c02.JPG?l=8

ea513625e4fcc28ca73e574ad37a01de.JPG?l=8

צעדנו החוצה וחזרנו ל – Žiežmariai. התברר שלמלווה שלנו יש מפתחות לבית הכנסת שעוסקים בשיחזורו. הוא פתח את המקום וראינו את המבנה מבפנים. השעה היתה כבר לאחר 20:00 והמקום היה חשוך.

c80d1e7368f8c1fb56bc5cd8f5612c20.JPG?l=8

9745322590a7ec10dc07ef6d64f14ded.JPG?l=8בשלב זה שבנו לוילנה. ישבנו לארוחת ערב מאוחרת באחת מהמסעדות במדרחוב של העיר ושוב נפלנו למיטות בשעה מאוחרת מותשים.

יום ראשון 11.6.17

היום יום פחות אישי. אנחנו מתחילים בסיור רגלי בעיר העתיקה של וילנה עם רגינה. מזג האוויר אפרורי וקריר ובהמשך אף ירד גשם. המלון שלנו שכן ליד שער השחר (Aušros Vartai) , שכל העובר בו מבורך על ידי הבתולה מריה. מעל השער מוצבת האיקונה שלה, ורבים מהעוברים הסתובבו לצפות בה.

342ac8d0fba8a9b7ec3c4cbe8d089935.JPG?l=8

בהמשך הרחוב בניין הפילהרמונית של וילנה ,שם נאם ז'בוטינסקי ועודד את יהודי וילנה לעזוב לפלשתינה. בצד השני של הרחוב כנסיית קזימיר הקדוש, בה התנהל בעת ביקורנו טקס שלווה בשירה. פנינו לרחובות הצדדיים לכיוון אזור הגטו היהודי הגדול. הבניינים השתמרו ומשמשים גם היום למגורים ולמסחר. בין היתר עברו בבניין היודנרט, ובבית החולים של הגטו. יצאנו מאזור הגטו לאחד מבתי הכנסת של וילנה שנשמר, בין היתר מאחר ולא היה בתוך אזור הגטו. בית הכנסת, שנמצא בשיפוצים, היה פתוח והיו בו מעט מתפללים. אבי התבקש להניח תפילין ועשה זאת.

2057020f57e1886e7205f21d034b63fd.JPG?l=8

יצאנו מבית הכנסת וצעדנו ל"מוזיאון הסובלנות" שמתעד את קורותיה ותולדותיה של הקהילה היהודית. לטעמי הסיור במוזיאון שהיה ריק מאדם בעת ביקורנו, ומיועד בעיקר לתלמידי בתי ספר בליטא היה מעייף משהו. האזור המעניין והמצמרר ביותר בו הוא החלל להנצחת הילדים הרבים שנרצחו, בו ניתן לראות תמונות, לקרוא סיפורי חיים ואף להניח אבן בחלל מיוחד לזכרם. עוד מוקרן במוזיאון סרט שצולם בשנית ה- 30 של המאה שעברה על יהדות וילנה. מספר סרטים שכאלו צולמו ע"י נציגים מאוניברסיטה אמריקאית שהגיעו למזרח אירופה לתעד את הקהילות היהודיות במספר ערים.

b1c381e130c01aede2eb09b4f5a9ec5d.JPG?l=8

בצאתנו מהמוזיאון ירד גשם משמעותי. חזרנו לכיוון מרכז העיר העתיקה ונכנסנו לרחוב בו עמד שער הגטו הגדול. צעדנו לאורך הרחוב וראינו את ספריית הגטו, את חצרות הבתים וכן שתי כתובות על חנויות באידיש באותיות עבריות שנשמרו. עברנו ליד הבית בו גר בעבר הגאון מוילנה, הבית נהרס ע"י הקומוניסטים וראינו את הפסל לזכרו.

cddce523b144338199b46b1236771a66.JPG?l=8

הגשם סרב להפסיק ונכנסנו לקונדיטוריה שלדברי רגינה היא מהטובות בעיר. שתינו שתיה חמה וחזרנו שוב לגשם.

2eae1ffb478ef4beef14fc41402a0a9d.JPG?l=8

עברנו באזור של הגטו הקטן. צפינו על ארמון הנשיאות של ליטא וראינו את החיילים.

01ef7ab1c49f6d5340f29fa0d81fddc9.JPG?l=8

משם פנינו לקתדרלה הגדולה של וילנה. גם בה התנהלה תפילה ונישאה דרשה באותה השעה- יום ראשון לא? הסתובבנו מעט, וראינו מוטיבים מהתנ"ך כמו פיסלו של משה בכניסה לקתדרלה.

683231daed9d4a23c2b1b45684467f54.JPG?l=8

בחזית הקתדרלה חיכה לנו הנהג איתו המשכנו בנסיעה לבית הקברות היהודי של וילנה. אולם עוד קודם לכן עברנו בביתה של רגינה שהביאה לנו ספר שקיבלה ממשפחה אותה הדריכה בעבר בז'וסלי, כאשר כלתו של תושב העיירה כתבה את קורות חייו. אורית התחילה לקרוא את הכתוב ומיד בעמודים הראשונים מצאה תיאור על נשוא הספר שניתן ע"י "רינה גולדה" הלוא היא סבתי. כמה מרגש. לדבריה ביתה היה בסמוך לביתו של חיים נשוא הספר בקצה העיירה, אולם מעבר לכך לא השכלנו. בבית הקברות היהודי בוילנה ראינו את קברו של הגאון מוילנה. באופן מפתיע לדעתי הגיעו מספר משפחות לבית הקברות. נראה שעדיין יש אנשים שמזהים עצמם כיהודים בעיר.

44ecb94dbbd04f0468e223b945484947.JPG?l=8

מבית העלמין חזרנו למלון ע"מ להעמיס את המזוודות ולהמשיך בטיול מחוץ לוילנה. עוד קודם לכן עצרנו בשוק המקורה, שהיה בעיננו מאכזב ביותר כאשר הסחורה בו היתה דלה. קנינו מעט פירות יער לחם וגבינה אותם אכלנו לצהריים. בינתיים הגשם פסק ואני ביקשתי לחזור לרחוב של הגטו ע"מ לצלם את המבנים. עשינו זאת ובדרך ראינו את פסלו של ד"ר דוליטל הוילנאי ד"ר צמח.

ba51d0342483d9b41d802237d1cfd82d.JPG?l=8

68934cc68818465a969616296af761fc.JPG?l=8

לאחר שהעמסנו את המזוודות התחלנו בנסיעה מוילנה לכיוון טירת טראקי. וואו איזה מקום! השמש בדיוק יצאה והטירה עמדה לפנינו במרכז האגם בכל הדרה. במקום ניתן לשכור סירות פדלים ולשוט באגם. התפצלנו כך שהורי הלכו על הגשרים המובילים לטירה ברגל ואילו אני, אחיותיי ורגינה שטנו בסירה לכיוון הטירה. בדרך לא דרך הצלחנו לקשור את הסירה לאחד מהרציפים ליד הטירה. רגינה נשארה בסירה ואנו ירדנו לאי של הטירה. חברנו להורינו והסתובבנו מעט. בחרנו שלא להיכנס לטירה בתשלום ורק צפינו בה. בדרך חזרה אימי חזרה אתנו בסירה ורגינה ואבי צעדנו ברגל. הפידול הפעם היה בניגוד לזרם והיה קשה מעט יותר, אבל עדיין מהנה. כך בילינו באתנחתא תיירותית מקסימה, כאשר השמש מחממת אותנו. קנינו פירושקי לדרך כארוחת צהריים מאוחרת והמשכנו.

753b135046868c465da628e670527349.JPG?l=8

6d7a5caa162036c7d92bcb8edf91016f.JPG?l=8

היעד הבא היה פונאר. המקום עוצמתי. הפער בין השקט הנוכחי וציוץ הציפורים לזוועה שהתרחשה כאן בלתי נתפס. השמענו את השיר של חוה אלברשטיין על פונאר ליד האנדרטה לזכר היהודים שנרצחו במקום והדלקנו נר נשמה. עברנו בין חלק מבורות ההריגה ובין היתר בור השריפה ממנו ברחו האסירים במנהרה שחפרו. במקום היו שתי נזירות ממנזר בוילנה שבעבר קיבל הכומר שלו אות של חסיד אומות עולם. הן התרגשו לשמוע עברית – שפת התנ"ך – במקום זה.

8914cf265b0488aa3df3e28559e41a6c.JPG?l=8

74464e1c22185752aff7d49e5d198916.JPG?l=8

abf24eab049a2a52d81b7ad9332549fb.JPG?l=8

לאחר הסיור במקום נסענו לשדה התעופה של וילנה. חיכתה לנו טיסת ערב מליטא ללבוב שבאוקראינה, טיסה של מעט מעל לשעה. באוקראינה היינו אמורים להתחקות אחר שורשי הוריו של אבי, שאמנם בתקופתם עיירתם קאלוש היתה שייכת לפולין, אולם עם שינויי הגבולות שייכת היום לאוקראינה. הטיסה איחרה במעט, ואנו נחתנו באוקראינה לקראת חצות. ביקורת הדרכונים באוקראינה היתה מהמחמירות שעברנו כאשר נשאלנו שאלות למטרת הביקור ומשך השהייה. לאורך כל הדרך לא היה לנו ברור מי יפגוש אותנו בהגיענו לאוקראינה. עם צאתנו מהשדה המתינו לנו איגור - מדריך דובר אנגלית, ונהג שעד עכשיו איני יודעת את שמו. בנסיעה מהשדה למלון התברר שהסיור מחר מוגבל עד ל- 14:00 עם הנהג, וכן שיש חוסר הבנה לגבי אחת מהערים בהם אנו רוצים לבקר. איגור הבטיח לבדוק מה הוא יכול לעשות בנדון מול המשרד. הגענו למלון שנראה כמבנה ישן ולא מתוחזק, אולם בפועל החדרים היו גדולים ומפנקים. זה המלון היחיד בטיול בו לנו יומיים. שוב הגענו בשעה מאוחרת ביותר לאחר יום עמוס. כאשר ע"מ להספיק את התוכנית למחרת היה עלינו לצאת בשעה 8:00.

יום שני 12.6.17

בשמונה בבוקר לערך פגשנו את איגור, שסיפר לנו בשמחה כי הוא שוחח עם המשרד והנהג עומד לרשותנו עד 17:00. הוא גם חקר על העיר סטניסלב, העיר בה ביקשנו לראות את בית הכנסת, ולא הכפר הקטן בשם הדומה שחשב שבו נרצה לבקר. יצאנו לדרך לכיוון בית הכנסת בסטניסלב Stanislavivka. סבתו של אבי היתה במקור מעיר זו והוא היה מעוניין לראותה. הנסיעה בדרכים כפריות, בכבישים ברמת תחזוקה נמוכה ביותר. נסיעה במהירות סבירה הרגישה כנסיעה מסוכנת. בצדי הדרך אלומות של תבואה, חקלאים עם קלשונים, נשים זקנות עם מטפחות ועגלות עם סוסים. במהלך הנסיעה הקריאה אמי את עדותו של יוסף דיצ'ק דודו של אבי, שהיה נשוי לגינקה אחותה של סבתי, על קורותיו במהלך מלחמת העולם השנייה. העדות מרגשת ומצמררת ומדהים עד כמה חייו ניצלו מספר פעמים בנס. עוד תואר בעדות כיצד נרצח סבו של אבי וכן קורותיה של גינקה במהלך המלחמה.

18c80037f5a838d03395fa59cd2bd185.JPG?l=8

לאחר כשלוש שעות של נסיעה הגענו ליעדנו. בית הכנסת שוכן במרכז העיר מרבית הבניין הגדול משמש היום לחנויות ולמסחר. יחד עם זאת חלקו עדיין פעיל ומתופעל ע"י נציג חב"ד. נכנסנו לבית הכנסת ופנינו לנציג חב"ד במקום. כששמע על מטרת ביקורנו – ביקור שורשים בעיר קלוש. הוא הוציא את ספר הלידות של קלוש בין השנים 1830 לערך ל- 1880 לערך. כל לידות היהודים בעיירה בשנים אלו תועדו בכתב יד סדור, אם כי כמעט ולא קריא לנו. ניסינו ללא הצלחה לאתר שם משפחה מוכר. לאחר מספר דקות במקום איגור, שהיה "שוטר זמנים", זרז אותנו לעזוב. להערכתנו אין בספר תיעוד של לידת קרובי משפחתנו שכן ברובם הם הגיעו לקלוש מערים אחרות באזור כאמור מסטניסלב או לבוב. אם היינו מקבלים ספר מאוחר יותר כנראה היו בו תיעוד לידתם של סבי, סבתי ואחיהם. המגע עם ספר זה היה מהחוויות המרגשות של הטיול. עוד קיבלנו בבית הכנסת רשימה בכתב יד מעורבת באותיות קיריליות ואותיות עבריות של השמות שזוהו על המצבות בבית העלמין היהודי בקלוש. גם מרשימה זו קשה היה לקבל מידע.

86537654972760defd60b986ce3bf788.JPG?l=8

abb4434afecea8cdb4e3c3bae964f5cd.JPG?l=8

מסטניסלב יצאנו בנסיעה לקאלוש עיר הולדתם של סבי וסבתי מצד אבי. קלוש היום הינה עיר תעשייה שחיים בה כ- 67,000 תושבים. העיר מוזנחת ונראה כי החיים בה במצב כלכלי ירוד. ידענו במדויק את הכתובת של הבית בו חיה סבתי טרם עלייתה לארץ ב- 1935. אביה בנה את הבית בשנת 1930. כאמור יוסף וגינקה דודיו של אבי עברו את מלחמת העולם השנייה, בנוסף גם הרמן אחיה הגדול של סבתי שרד את המלחמה. לאחר סיומה הם חזרו לקלוש והרמן אף נשאר לחיות במקום מספר שנים, כך שהבית זוהה בוודאות. הבית הוא בית דירות ולו שתי כניסות. לאחר המלחמה ובמהלך השילטון הקומוניסטי הוא שימש בניין של המשטר. היום יש בו משרדים של גוף שאחראי על יישום החלטות בית המשפט ("הוצאה לפועל?"). עובדות המשרד התירו לנו להיכנס למשרדיהן. הדירה שלהבנתנו היתה ביתה של סבתי סגורה ונראה כי איש לא גר בה היום. לצערנו, בית הדירות המרשים מוזנח, מלוכלך ומתפורר. בדמיוננו היה בית הדירות בית פרטי למשפחה אחת והופתענו לראות כי למעשה מדובר במספר דירות בבניין.

26499f53ec4a806e470318488ef41ecc.JPG?l=8

3680b0097ebae39cd207526063bb3e7c.JPG?l=8

לאחר מיכן המשכנו לבית הקברות היהודי בקלוש. ביתה הקברות שוכן בין בתי השיכונים. העשבייה בו גבוהה ביותר וממש הרגשנו כמפלסי דרך. במקום מצבות שחוקות וכן אנדרטה לזכרם של יהודי קאלוש והאזור שנרצחו בשואה. בין היתר אנו מעריכים כי אחיו הגדול של סבי נרצח ביערות באזור, כאשר רצחו את האליטה של תושבי האזור שכן הוא היה מורה ותאולוג. הדלקנו נר נשמה במקום.

313cd5c2394e46bb68c84d2edb18fc8e.JPG?l=8

1de4b19cc8329697baf805d65514273f.JPG?l=8

מבית העלמין נסענו לכיכר השוק היא מרכז העיר. מרבית הבניינים במקום נשמרו מתחילת המאה שעברה אם כי עברו שיפוצים כאלו ואחרים. לא מצאנו במקום כל עדות לחיי היהודים שהיו בעבר בעיר. המקום בו היה הגטו מכוסה היום בבנייני שיכון מהתקופה הסובייטית. איגור שאל אחד מהתושבים לגבי מקומו של בית הכנסת והוא הצביע על נקודה מסויימת שלא היה בה כל שריד.

53f65712e4aac73c9c5c2afc572127a4.JPG?l=8

f231c71d5ccc7c76956849960548f73f.JPG?l=8

המשכנו משם למוזיאון העיר, שבעבר היה בית התרבות היהודי. במוזיאון, אם לקרוא לתצוגה מוזיאון, מספר מוצגים בין היתר יש תצוגה של פריטים מחיי היהודים בעיר. המפעיל במוזיאון בחור צעיר שלא ידע מילה באנגלית, ניסה לעזור לאמי בפענוח כתובת שאיתרה ממש לפני הנסיעה בתקווה שתעיד משהו על כתובת מגוריו של סבי, לגביה לא היה לנו קצה חוט. מאחר ושמות הרחובות שונו מספר פעמים עם מעבר העיר מפולין לאוקראינה.

f9dc55d062bfb9c55cbe94519e4822ee.JPG?l=8

אותו הבחור יצא איתנו מחוץ למוזיאון לכיכר העיר והצביע על מגרש חניה, אשר לדבריו במקום זה שכן בעבר אחד מבתי הכנסת של העיר. הוא הוסיף כי במקום היתה רצפת שיש שכוסתה באספלט ע"מ לשמרה וכן לשמר פריטים היה ונשארו. בעתיד היה ויהיה רצון וכסף יוכלו לחפור מתחת לאספלט ולגלות את שרידי בית הכנסת.

e51b9032d1711f3644eed0d204ea15a6.JPG?l=8

איגור שידר כל הזמן לחץ להספיק ולחזור ללבוב עד לשעה חמש וכל הסיור לווה בתחושת חוסר נוחות בהקשר זה. אבי רצה לראות את מבשלת הבירה של העיר, ממנה היה דודו קונה בירה להבדלה. לצערנו, בשל לחץ הזמן ויתרנו על החיפוש. קנינו מספר מוצרים במחיר מצחיק בסופר לארוחת צהריים והתחלנו בנסיעה לכיוון לבוב. אם הנסיעה בדרך הלוך היתה מפחידה את הנסיעה בדרך חזור ניתן לתאר כסיפור אימה. הכבישים היו ברמה מזעזעת והנסיעה הינה כל העת במטרה להתחמק מהבורות בכביש. בסופו של דבר "עמדנו בזמנים" ולקראת חמש חזרנו ללבוב.

f14a54109b36a292eb0afea6077f9d66.JPG?l=8

איגור הדריך אותנו ברחבי לבוב. בין היתר הראה לנו את בניין ששימש בעבר כתיאטרון יהודי, כנסיות וקתדרלות. הגענו לכיכר העיר המקסימה של לבוב. הכיכר שוקקת חיים ובכלל לבוב הרשימה כעיר סטודנטיאלית ושמחה. בשלב הזה אורית והדס החליטו "לפרוש" ולהמתין על ספסל בכיכר. אני המשכתי בסיור, כאשר בין היתר עברנו בכניסה ארמנית עתיקה וראינו את רחובות העיר העתיקה. התחיל לטפטף ואיגור שפתאום קיבל אנרגיות רצה להמשיך לכיוון האזור היהודי. אני הצטרפתי לאורית והדס והורי המשיכו איתו בסיור.

d0b83edc49bb147ec7282b6efd3855b9.jpg?l=8

cd7226b45a18a5505708a7b8172d2059.jpg?l=8

8bba6d8398f556f1f5257aceee307562.jpg?l=8

בסופו של דבר לאחר קרוב לשעתיים וחצי של סיור נפרדנו מאיגור, שהותיר בנו חוויה חמוצה משהו של חוסר גמישות והצמדות לזמנים עד כדי פגיעה בטיול. התיישבנו במסעדה אקלקטית בכיכר העיר. העלויות מצחיקות. בכלל העלויות במסעדות בטיול היו כמחצית או פחות מהמקובל בארץ. במקרה של אוקראינה זה היה אף פחות. ארוחה של חמש מנות גדולות עלתה כמאה ₪ בקרוב. קנינו מספר מזכרות בכיכר וצפינו על הצעירים ששרו וניגנו. בסביבות 21:00 רצינו לחזור למלון. היינו עייפים מכדי ללכת ברגל ולא הערכנו עד כמה המלון קרוב למרכז העיר. איגור מראש אמר לנו שעלות מונית מהמרכז למלון הינה כ- 50 עד 60 גרבינה (המטבע האוקראיני), כאשר יחס ההמרה הינו כ- 100 גרבינה הינם כ- 14 ₪. המונית הראשונה שעצרנו רצתה כ- 100 גריבינה. בעיקרון לא הסכמנו לתשלום. עם מונית שנייה סיכמנו על 70. היינו צריכים שתי מוניות ומונית שלישית שוב רצתה 100, אולם הפעם הוא ירד ל- 70. תוך דקות היינו במלון, כאשר נסענו בסמיכות לפארק יפה, שלמחרת בבוקר ראינו שמתקיים בו שיעור יוגה. פרשנו לשינה בשעה מוקדמת יחסית.

יום שלישי 13.6.17

זהו, נגמר הנופך האישי של המסע. בשעה 8:00 היינו אמורים להתחיל ולנסוע מלבוב לקרקוב. בפועל יצאנו בסביבות 8:30. הבוקר קצת התעכב לנו והתופעה המוזרה יותר, זה המלון הראשון, שכאשר ביצענו בו צ'ק-אאוט, ניגשו לראות את החדרים ורק לאחר מיכן שחררו אותנו. הנסיעה מלבוב לכיוון פולין הינה בכבישים סבירים יותר בהשוואה ליום האתמול. עוד התברר שהנהג שאתמול לא שוחח איתנו מילה מסוגל לדבר מעט אנגלית. לקראת הגבול עצרנו בחנות נוחות ובזבזנו את כל הכסף האוקראיני שעוד נותר לנו. קנינו מעין מוחיטו שאמרו לנו שאינו אלכוהולי, אולם עד עכשיו אנו לא בטוחים שזה אכן כך. כ"כ הפחידו אותנו מעיכובים בגבול שהיינו מוכנים לכל דבר. בפועל שהיינו במעבר סביב ארבעים דקות, כאשר התהליך כולו היה מהיר ויעיל. רק הנהג ירד מהרכב עם הדרכונים ואנו נשארנו ישובים. עם מעבר הגבול שבנו שעה אחורה לשעון פולין. המשכנו בנסיעה מהירה ונוחה לכיוון קרקוב.

aa0d8ed32c301cb30a645313db03360e.JPG?l=8

בסביבות 12:00 הגענו למלון המודרני שהיה בפאתי האזור התיירותי של העיר. התמקמנו ושאלנו את עצמנו מתי אנו אמורים לפגוש את מריוס בשנית. בסופו של דבר התקשרנו אליו והוא הופתע עד מאד ממהירות הגעתנו. סיכמנו איתו שבשתיים ניפגש במלון. לקחנו מפה של העיר והתחלנו לתור את האזור. חצינו את הנהר לכיוון העיר העתיקה, ומיד לאחר החציה הדס עיקמה את הקרסול. מיהרנו לקנות לה תחבושת אלסטית והיא המשיכה לצעוד בימי הטיול הנותרים, כאילו דבר לא קרה, למרות שברור שסבלה מכאבים קשים. פנינו לכיוון הרובע היהודי ועברנו על-פני מספר בית כנסת ומוסדות יהודיים. לא עצרנו לצלם כי ברקע היתה הידיעה שעוד מעט נפגוש את מריוס ונקבל הדרכה. מהרובע יצאנו ופנינו לכיוון העיר העתיקה כשפננו לכיכר המרכזית. התיישבנו לארוחת צהריים במסעדה איטלקית, שבדיעבד התבררה כמסעדה הפחות מוצלחת בטיול. התקשרנו למריוס ותאמנו איתו שבמקום לחזור למלון הוא יפגוש אונו במסעדה. בשעה 15:00 מריוס הגיע והתחלנו את הטיול בעיר. תחילה הסתובבנו בכיכר השוק. צפינו על כנסיית מריה הקדושה שלה שני מגדלים לא זהים. ראינו סד עינויים באחת מדלתות הכנסייה והקשבנו לקולות החצוצרה.

6736dd0a4a4bdb287da930dc4015bbdb.JPG?l=8

e2bc611bbde9f6c64a153c6be218164b.JPG?l=8

dd48e5f95e8e832506017a111044982f.JPG?l=8

הסתכלנו על מבנה שוק הבדים והמשכנו לכיוון רחוב Ulica Florianska שבקצהו המנוגד לכיכר העיר השער הפלוריאני, השער היחיד משערי העיר ששרד, ואחריו הברביקן - מבנה צבאי עגול ומבוצר שנבנה בשנת 1498 בכדי להגן על העיר.

c104080287d84e46a8a87b41883f9d18.JPG?l=8

צעדנו בשדרות הגנים המקיפים את העיר העתיקה וחזרנו ברחוב מקביל לכיכר השוק. בדרך עצרנו בחנות הקוסמטיקה של רוסמן לקניות. המחירים אכן זולים משמעותית מהמחירים בארץ.

2445f3fe283283ce9a7a14be73777c35.JPG?l=8

חזרנו לכיכר השוק וסובבנו אותה מצידה השני. ראינו את הפסל Eros Bound, שהינו פסל מודרני יחסית של פני מסכה עשויים ברונזה ואינם מתאימים באופיים לעיר העתיקה, אולם הניגוד יוצר עניין מרתק.

a54f5b9756d1720a47059f397d6b3c56.JPG?l=8

עזבנו את כיכר השוק והמשכנו לשוטט בעיר העתיקה. נכסנו לאחת מהחצרות של אוניברסיטת קרקוב Jagiellonian University - Collegium Maius .

9bb3c505d8389e6f395107caa251c762.JPG?l=8

משם המשכנו לכיוון גבעת ואבל. למרות שבשעה זו היה ברור שהמבנים שעל הגבעה כבר סגורים לסיורים עלינו למעלה והסתובבנו מעט בחלקים הפתוחים. בין היתר ראינו בחצר הגבעה את הקתדרלה ואת הטירה המלכותית.

e03d4a3b1681220b98cf15c6ef9b10ae.JPG?l=8

7a57002bbba98bc5f57346662916488b.JPG?l=8

cbcb6f7eedc46f3233940d3646afdadc.JPG?l=8לאחר סיור על הגבעה התחלנו לרדת וצעדנו לכיוון הרובע היהודי ה Kazimierz ביו היתר ראינו את האתרים היהודיים הבאים:

  • בית הכנסת הרמ"א – זהו בית הכנסת הקטן ביותר, הממוקם בסמיכות לבית העלמין.
  • Temple Synagogue - בית כנסת רפורמי שהוקם במאה ה-19 ואשר שוכן בבניין מרשים, שנבנה בסגנון הניאו - רנסאנס. בתקופת המלחמה הוא ניזוק מאוד, אך לאחריה הוא שופץ ושוקם. כיום בית הכנסת פעיל רק מספר פעמים בשנה, אך מתקיימים בו קונצרטים של מוזיקה יהודית וקלאסית. צמוד לבית הכנסת נמצא "מרכז בית חיל", המרכז הקהילתי של יהודי קרקוב שנפתח באפריל 2008.
  • d9dad7aa19e38daf5685f4b447f83ffc.JPG?l=8
  • בניין בו שכן בית יתומים לנערים שלמדו עבודות מלאכה שונות
  • בית הכנסת KUPA – אחרון בתי הכנסת העתיקים ברובע שנבנה בשנות ה- 40 של המאה ה- 18. בנייתו מומנה מכספי קופת הקבל ומכאן שמו – קופה.
  • בית הכנסת איזאק – הקיים מהמאה ה- 17 ומאופיין בקישוטי טיח מתקופת הבארוק. בעת ביקרנו במקום היו בו מתפללים יהודים.
  • 5bc1fd6cbfa2209df05667b909e93502.JPG?l=8
  • בית הכנסת ה"גבוהה" – מהמאה ה- 16 בסגנון גותי/ רנסנס מאוחר. העת שהותנו במקום יצאה ממנו רבת בית הכנסת. בית הכנסת מכונה "הגבוהה" בשל מיקומו של אולם התפילה בקומה השנייה, דבר שלא היה שכיח.
  • 8d2456d1f234863c5f56426b450e3df5.JPG?l=8
  • בית הכנסת STARA – "הישן" – בית הכנסת בנוי מלבנים אדומות והוא הבניין היהודי העתיק ביותר בקרקוב. הוקם במאה ה- 15 ונבנה במחדש במחצית השניה של המאה ה-16.
  • df8fbea6fa313ffc3a35eb6311320c56.JPG?l=8
  • בית הכנסת של פופר – הוקם ב- 1620 ע"י אחד מהיהודים עשירי העיר.

אזור הרובע היהודי שוקק חיים, מלא במסעדות ועמוס באנשים. במקום מוסדות ומסעדות עם כיתוב בעברית. באף לא אחד מהמקומות ניכרה שמירה יוצאת דופן, בניגוד למשל לוילנה שם בכניסה לבית הכנסת היתה שוטרת.

לאחר סיום הסיור מריוס נדרש להביא את הרכב שחנה בסמיכות לעיר העתיקה. אנו בינתיים ישבנו להפסקה של קפה ועוגה באחת המסעדות שליד בית הכנסת פופר. המסעדות היו עמוסות בסועדים, כאשר בכולן נגנו בין היתר מוזיקה יהודית.

לאחר חזרתו של מריוס החל להחשיך ולנו היו עוד מספר יעדים להיום. בשלב ראשון נסענו לראות את הכניסה לבית החרושת של שינדלר, שהיום משמש כמוזיאון.

63f8355bc4981167f1a916ef1ea137ba.JPG?l=8

לאחר מיכן נסענו לאזור הגטו של קרקוב. מהגטו לא נשארו כמעט שרידים, אולם ראינו את מתחם הרחובות בהם הוא שכן. בין היתר ראינו את הכיכר המרכזית של הגטו ממנה בוצעו השילוחים. היום יש הנצחה במקום של כסאות ריקים ועליהם מעין דברי סריגה. הדבר מסמל את מה שהיה ואיננו – אנשים שאינם וחפצים שנשארו. בסמיכות לכיכר ממוקם בית המרקחת של תדיאוש פינקביץ-שהוכרז לימים, כחסיד אומות עולם בשל הצלת יהודים בתקופת המלחמה.

9bdf4337edb8296f90eac1a2b0db42f4.JPG?l=8

לאחר היום האינטנסיבי כאשר השעה כבר לאחר 21:00 היינו צריכים לאכול. מריוס יצר קשר עם מסעדה אותנטית אותה הכיר בעיר העתיקה ואנו נסענו אליה. איני יודעת את שם המסעדה, אולם היא היתה ממוקמת בכיכר בה היתה מזרקה עם אורות צבעוניים מתחלפים. המסעדה היתה מקסימה ומעוצבת, אולם בשל השעה המאוחרת ריקה למדי. המחירים שוב נמוכים ביותר והאוכל למעט הסלט שאבי אכל היה מצויין.

שוב הגענו למלון לקראת השעה 24:00 ונפלנו שדודים לאחר עוד יום אינטנסיבי.

וכן קרקוב יפיפיה!!

יום רביעי ה- 14.6.17

את הבוקר התחלנו בצילום האנדרטה בכיכר המרכזית של הגטו מחלון חדר המלון. התברר שהמלון שלנו ממש צמוד לכיכר. לאחר מיכן צילמנו אותה מהרחוב.

bb676204a22000b6f6730455c6ecbf14.JPG?l=8

נסענו מרחק קצר למקום בו נשארו שרידים של חומות הגטו.

הגרמנים בנו את החומה בצורה של מצבה, עצוב.

bb6d951b7fb46308392f67758882d133.JPG?l=8

משם נסענו למתחם בו היה מחנה העבודה פלאשוב. כשמגיעים למקום רואים מספר מבנים בודדים בהם ביתו של אמון גת שהיה מפקד המחנה. המחנה בנוי על שרידים של בית קברות יהודי ויש בו שבילים שרוצפו בשברי מצבות. המקום נראה כשטח בור ובו שיחים ומעט עצים, אולם מריוס מצא כי במקום מתבצעות חפירות על-ידי ארכיאולוגים פולנים. מתברר כי חפירות מתבצעות במתחם בו שכנו צריפי הגברים במחנה. סטינו מהשביל הראשי והגענו למקום החפירות. החופרים, שהבינו שאנו מישראל, הראו לנו את השבילים בפתח שרידי הצריפים, שרוצפו כאמור בשברי המצבות. על חלק מהשברים כיתוב בעברית והם ביקשו מאתנו לנסות ולקרוא, שכן הם כמובן אינם יודעים עברית. עברנו בין שלושת שרידי השבילים וניסינו לקרוא. בין היתר זיהינו שברי מצבות ועליהן כתוב "פ"נ" "חשוב" והמרגש ביותר "אשר תשרי תר..." בחלק מהשברים זיהינו כיתוב אולם הוא היה שחוק ולמרות מאמצנו לא הצלחנו לקראו. התחלנו להתרחק מהמקום חזרה לכיוון השביל המרכזי והחופרים שוב עצרו אותנו. הם הראו לנו שרדי מברשת שיניים ללא השיער כמובן שהוציאו ברגע זה בחפירה. המפגש עם הארכיאולוגים הפולנים היה אחד מהרגעים המרגשים והאינטימיים ביותר במסע המורכב הזה.

43369bcfaca104e23e9259373d9609b4.JPG?l=8

cca74b94227ae741d4147c1a30e81a49.JPG?l=8

84533a86cd10ba3749399bf317466e75.JPG?l=8

המשכו בשביל הראשי לשתי המצבות שבמקום. תחילה הגענו למצבה קטנה לזכר היהודים שנרצחו באזור במקום ולאחר מיכן לאנדרטה הגדולה והמרשימה. האנדרטה מורכבת מחמש דמויות שמרכינות את ראשון ויש חור במקום בו אמור להיות הלב.

42540808885f5f784a9ad83ff09c82f4.JPG?l=8

לאחר סיום הביקור בפלאשוב התחלנו בנסיעה כיוון אושוויץ. הגענו למקום מעט לפני הזמן ועצרנו להפסקה קצרה במתחם מסחרי קטן באזור. הגענו לאושוויץ לתחילת סיירנו ב- 11:30. המקום עמוס ביותר ובמקביל מתקיימים בו מספר סיורים בשפות שונות. אנו כמובן הצטרפנו לסיור באנגלית. ולחשוב שעכשיו לקראת סוף שנת הלימודים בארץ אין משלחות של תלמידים מישראל.

הסיור נחלק לשני חלקים. החלק הראשון במחנה הראשי באושוויץ 1, ולאחר מיכן נסיעה באוטובוס לבירקנאו-אושוויץ 2. הסיור אורך כארבע שעות. המדריכה הדגישה את שני תפקידיו של המחנה. האחד מחנה לכליאת פולנים ואסירים פוליטיים בהם גרמנים, והשני השמדת העם היהודי. את הסיור התחלנו תחת השער "העבודה משחררת" ועברנו בתצוגות שונות בכמה ממבני המחנה, שמשמשים כמוזיאון. בין היתר ניתן לקרוא מידע היסטורי על כמויות הנרצחים מלאומים שונים במחנה, מבנה המחנה וכדומה. ראינו תצוגות של מדים, חדרי מחנה הריכוז, דוגמאות למזון שניתן במחנה וכן תמונות של האסירים ופרטי ביוגרפיה עליהם כמוצאם, מקצועם, שנת הלידה ותאריך המוות, עוד נכנסנו לצינוק של המחנה. במסגרת הביקור ראינו מוצגים הקשורים להשמדת העם היהודי ובהם תמונת הנעליים, השיער, מזוודות, וכלים שונים שנשאו איתם היהודים במזוודותיהם. ביום ביקורנו מלאו 70 שנה בדיוק ליום בו נשלחו האסירים הראשונים למחנה. נשיאת פולין הגיעה לסיור במקום ובדיעבד התברר שהדברים שאמרה עוררו סערה פוליטית בפולין. עברנו באחד משני תאי הגזים והקרמטוריום שיועדו לאסירי המחנה ושרדו. בתום החלק הראשון של הסיור נסענו לאושוויץ-בירקנאו. עברנו בשער שתמונות כה רבות שלו ראינו עד היום. צעדנו במסמיכות לרמפה בה בוצעה הסלקציה והמשכנו עד לקצה המסילה. בקצה המסילה אזור ההנצחה המרכזי של המחנה. ליד הכיתוב בעברית הדלקנו נרות נשמה. פנינו שמאלה לכיוון אחד מתאי הגזים והקרמטוריום ההרוסים וצפינו בשרידים. משם המשכנו בין הצריפים. נכנסנו לצריף בסמיכות לשער המחנה אליו היו נשלחות אסירות חולות וחלשות שלא יכלו לעבוד עוד לפני שליחתן לתאי הגזים אל מותן. בשלב זה הסיור הסתיים וחברנו למריוס. מאחר שהיינו ברכב, נסענו למקום אליו היו הרכבות מגיעות עד 1944, אז הוקם הרציף אותו כולנו מכירים מתמונות הסלקציה במחנה.

לאחר סיום הסיור שוחחתי עליו עם אמי. החוויה המרכזית שלנו היא שהיה מעניין, ואני חייבת לציין כי למדתי פרטי מידע רבים. אבל לומר על ביקור באושוויץ מעניין זה בעייתי. רציתי להתרגש ולהתחבר וזה לא קרה, לצערי. יש במוזיאון משהו מנוכר ומרוחק, המדריכה מסרה פרטי מידע אבל כמעט ולא ניתן היה לשאול שאלות ובאופן ההדרכה היה משהו מנותק. מן הסתם, כפי שהוסבר לנו לאושוויץ היו מספר מטרות, אולם באופי הסיור הדגש הינו להיותו של אושוויץ מחנה ריכוז לאסירים ולא כמקום המרכזי לשואת העם היהודי, וכך הוחמצה מבחינתי המטרה של הביקור במקום. אני מבינה ומעריכה שהביקור של משלחות הנוער לפולין מתנהל באופן שונה ואני שמחה על-כך.

c57b41e1d8bb82da4984fce04d8cde2c.JPG?l=8

a620e9ac257ad311d5bd72172a23941f.JPG?l=8

27d74df8d43c48dc449792d64e20d40e.JPG?l=8

שוב עשינו הפסקה קצרה לנשנושים במרכז המסחרי בו עצרנו עם הגיענו לאושוויץ ולקראת 16:00 התחלנו בנסיעה לכיוון ורשה.

למחרת היה בפולין יום חג, וכל החנויות והמוזיאונים היו סגורים. אנו רצינו מעט קניות, ומריוס שהבין לרוח הקבוצה והעריך שלא נספיק לערוך קניות בורשה כשהחנויות נסגרות בעשר. עצר בקניון של קילצה, שנמצאת בערך באמצע הדרך בין קרקוב לורשה. הקצבנו לנושא שעה ומחצה. הדגש היה בעיקר על נעליים ותיקים שקל לקנות. ב- 19:30 חזרנו לרכב ע"מ להמשיך בנסיעה. מריוס הציע שנעצור לארוחת ערב בלודז', במסעדה בעלת נופך יהודי, ישראלי שמגישה אוכל פולני מזרח אירופאי וגם אוכל ישראלי כמו שקשוקה. המסעדה- anatewka, הנקראת ע"ש עיירתו של טוביה החולב, מדורגת מאד גבוה בטריפאדוויזור. המקום התגלה כמקום עם אווירה, תמונות רבנים, ריהוט כמו בית סבתא ומוסיקה יהודית וישראלית. האוכל היה חביב ושוב כפי שהורגלנו עד עכשיו לא יקר.

e64ad6081f8460bebff1b941c2266afc.jpg?l=8

עוד אוסיף כי נסענו מעט בלודז' ע”מ להגיע למסעדה ולאחר מיכן לצאת חזרה לכביש הראשי. רבים מבתי העיר היו חשוכים ונראה כי רבים מהתושבים עזבו אותה לטובת ורשה וקרקוב. בשעה 23:00 המשכנו בנסיעה לכיוון ורשה אליה הגענו לקראת 1:00. השתכנו במלון Polonia Palace Hotel שנראה מפנק, מפואר ומבטיח, אולם לא הספקנו כלל להנות ממנו.

יום חמישי 15.6.17

נשאר לנו חצי יום עד לטיסה לארץ, שיועד לסיור בורשה בירת פולין. ההרגשה שלנו היתה שהיינו שמחים להאריך את הטיול ביום נוסף, ע"מ לחוות את ורשה באופן מעמיק יותר כפי שמגיע לה. כזכור היום יום חג בפולין, כך שכל המוזיאונים והחנויות היו סגורים, דבר שיצר עומסים בעיר העתיקה.

יצאנו מעט מאוחר יותר מהתכנון, היינו עייפים מיום האתמול והאינטנסיביות של הטיול נתנה את אותותיה.

התחנה הראשונה היתה האזור הממשל של העיר, עברנו ליד מספר שגרירויות, משכן הנשיאה והפרלמנט. עצרנו לנקודת תצפית קצרה בפארק ווז'נקי באזור המוקדש למלחין שופן. במקום מעין פסל שלו וספסלים שכאשר לוחצים על כפתור מנגנים מיצירתו. חזרנו לרכב ונסענו לצידו השני של הפארק. ראינו את ארמון ווז'נקי וצעדנו לאורך תעלות המים במקום. הפארק מקסים ולו היה לנו זמן היינו שמחים להיות בו יותר.

cc3b680c17dbd5f5b58fbabaedc4aa1d.JPG?l=8

7d09d826d5fb813b1f33fb06d757f1e5.JPG?l=8

משם לקח אותנו מריוס לנקודת עצירה על גשת הויסלה, הנהר שעובר לאורך פולין וחוצה גם את ורשה. המקום מיועד לנופש ולהתרגעות, כאשר ראינו אנשים נחים על כיסאות נח ומעבורת עוברת בין נקודות שונות על הנהר. בהחלט הייתי שמחה לשבת שם קצת.

a920b92e0caaab58134f3418d1d83c3b.JPG?l=8

מצידו השני של הכביש ראינו אנדרטה חדשה יחסית לציון התקוממות אזרחים פולנים כנגד המשטר הנאצי לקראת סוף מלחמת העולם השניה.

849decd952a9870b9b85aa42cd6ac8a3.JPG?l=8

המשכנו לאזור הגטו היהודי, אולם קודם לכן עברנו ליד האנדרטה to the Fallen and Murdered in the Eastשנבנתה לזכרם של קורבנות הסובייטים במהלך מלחמת העולם השניה.dbb91a772d79a15b14c67f95600690e5.JPG?l=8

העצירה הראשונה שלנו באזור היהודי היתה באומשלאגפלאץ, הכיכר ממנה בוצעו השילוחים בעיקר לטרבלינקה. לאחר מיכן נסענו לרחוב מילא 18, שם היה בונקר ששימש את לוחמי גטו ורשה ובו רבים מהם התאבדו ובהם מרדכי אנילביץ. במקום אנדרטה עליה חקוקים שמות של מי שידוע שמת במקום וכן אבנים משרידי מבנים במקום. שוב הדלקנו נרות נשמה בשתי הנקודות.

a3b898e83ec5b5e5e8eee9d6b0d7be51.JPG?l=8

d329c631505bc67904eadeac565acde2.JPG?l=8

פנינו לאנדרטה הגדולה לזכר גיבורי הגטו, שדומה לה מוצגת גם ביד ושם, המציגה שני צדדים את השואה ואת הגבורה. בכיכר בסמיכות לאנדרטה המוזיאון הפולני לזכר יהדות פולין שהיה סגור באותו היום.

6a64c66bf0d6fc71143fed9bec7ae774.JPG?l=8

בצהרי היום בדרכינו לשדה התעופה עוד עברנו ברחוב בו מבנים ששרדו מתקופת הגטו ובהם בין היתר עדויות לחומה שהקיפה את הגטו.

bec7c7c7444f66313243bd3e062d4474.JPG?l=8

בזה תם החלק היהודי של המסע.

ערכנו ביקור קצר בעיר העתיקה של ורשה. אולם עוד קודם לכן ראינו במהלך הנסיעה את האנדרטה לזכר המרד הפולני בשלהי מלחמת העולם השניה.

העיר ברובה נהרסה במהלך מלחמת העולם השנייה ושוחזרה באופן נאמן למקור. עברנו ברחובות ובכיכר המרכזית וראינו את הארמון המלכותי (Zamek Królewski). כמו כן צפינו על הברביקאן barbican– שרידי החומה. כאמור העיר היתה עמוסה בנופשים מקומיים ותיירים. נכנסנו לאחת מהכנסיות בה התרחשה מיסת החג וראינו את קצה אחת מהתהלוכות הדתיות. הבתים צבעוניים והאווירה הינה אווירת כיף וחופש. מריוס עזב אותנו ע"מ להביא את הרכב ואנו נשארנו בכיכר הארמון לגלידה מצננת ולקניית כריכים לקראת הטיסה.

5b0332c7b01e26709bfcd7847cd57b58.JPG?l=8

0fd8c17de1bfa06fe394a174b0669bdd.JPG?l=8

388ce69e710a169da98af481a5229470.JPG?l=8

f34583d28585c6e5d080735e19e21e7e.JPG?l=6

7612c57508f2ffb44e4d21da8e8196b6.JPG?l=6

שבנו ופגשנו את מריוס ויצאנו מאזור העיר העתיקה. הנקודה האחרונה במסענו היתה במצבת הזיכרון לזכר החייל האלמוני. במקום בדיוק התבצע טקס חילופי המשמר ואנו צפינו בהם. לדברי מריוס זה אחד מהמקומות הבודדים שהגרמנים לא הרסו.

6a5d08f828f4b75ddc9a138551583d4f.JPG?l=8

267e3281d412f74e15c578fbea5f6f40.JPG?l=6

משם שמנו פעמינו לשדה התעופה. בדרך עוד עברנו כאמור לידי שרידי חומת הגטו וכן ליד מבנה מרשים מהתקופה הסוביטית בו שוכן היום – הארמון לתרבות ולאומנות.

3c5f8b1f731be32397cbdc4edab812cb.JPG?l=8

נפרדנו ממריוס שהיה מדריך מקסים, נעים, קשוב ובעל ידע ורב ונכנסנו לשדה.

טיסת וויזאייר התעכבה מעט, אולם נחתה בדיוק בזמן.

עברנו עלינו שמונה ימים מרתקים, גדושים, מלמדים, מרגשים.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של ariemalka?

הפוסט הבא ›
סלובקיה המפתיעה- קיץ 2017
סלובקיה המפתיעה- קיץ 2017
מתוך הבלוג של ariemalka
11-10-2017
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
טרום כריסטמס, טרום גיוס - פריס - דצמבר 2016
טרום כריסטמס, טרום גיוס - פריס - דצמבר 2016
מתוך הבלוג של ariemalka
24-12-2016
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של ariemalka »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לאירופה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×