לא רק באקו: המקומות המיוחדים שאפשר לראות בעיר הבירה של אזרביג'אן ומחוצה לה

רוצים להכיר את אזרביג'אן ומקומות נוספים מחוץ למסלול התיירותי והמוכר בבאקו? בואו לשמוע סיפורים וליהנות מתרבות, היסטוריה, אדריכלות, נופים ותופעות טבע. כל מה שנשאר לכם זה לגלות את המקומות המיוחדים כולל נסיעה בלאדה להרי געש של בוץ
שיר בהר
|
תמונה ראשית עבור: לא רק באקו: המקומות המיוחדים שאפשר לראות בעיר הבירה של אזרביג'אן ומחוצה לה
© שיר בהר

מה המשותף למכוניות לאדה בשלל צבעים, להבות, פרות והיידר אלייב (Heydar Aliyev)? זו לא התחלה של בדיחה, אלא רק חלק מהסמלים שתראו בכל פינה בביקור באזרביג'אן (Azerbaijan). סביר להניח שעבור רובכם אזרביג'אן משמעה באקו, עיר הבירה, אבל מסתבר, שיש עוד מה לראות במדינה הזו, חוץ מבאקו.

בכל מקום בו תבקרו יקבלו את פניכם אנשים שמחים ומסבירי פנים. גם בבאקו המודרנית, שם התקשורת פשוטה יותר, ויש בה לא מעט דוברי אנגלית, וגם באזורים מחוצה לה, שם תאלצו לרוב להעזר במדריך מקומי או למצוא מישהו דובר אנגלית.

תמונתו של נשיא אזרביג'אן מתנוססת מכל עבר לצד מכוניות לאדה בשלל צבעים, צילום: שיר בהר

אזרביג'אן, השוכנת ברכס הקווקז על גדות הים הכספי, עברה לא מעט שינויי שלטון. לאחר שהתגבשה ללאום במאה ה-11 נכבשה בידי רוסיה, טורקיה ופרס. מלחמות שליטה הביאו לחלוקת השטח בין רוסיה ופרס לאורך נהר אראס בשנת 1813. מאז אזרביג'אן נשלטה תחת האימפריה הרוסית עד שנת 1918, אז התחוללה מלחמת אזרחים ברוסיה ואזרביג'אן ניצלה את המצב להכרזה על עצמאותה, שהחזיקה שנתיים בלבד.

ב-1920 שוב נכבשה בידי השלטון הסובייטי ורק בשנת 1991 זכתה לעצמאות. תקופת המעבר היתה קשה ורק משנת 2006 הכלכלה החלה להשתקם הודות לשדות הנפט הרבים שבשטחה, שהפכו אותה לאחת המדינות העשירות בעולם. את הנוכחות הסובייטית רואים בכל פינה עד היום, גם בצורת הבנייה, גם בשלטים, שחלקם עם אותיות קיריליות, גם ברכבי הלאדה שתראו בערים הגדולות ובאזורים כפריים וגם בהתנהלות.

למרות שרוב התושבים מוסלמים אין חשש לטייל במדינה שבה 66 מחוזות ו-11 ערים, כיוון שרובם חילוניים ומגלים סובלנות דתית כלפי הזולת. עבורי זו היתה פעם ראשונה שטיילתי וסביבי לא מעט נשים לבושות בורקות, אך הרגשתי נינוחה וחסרת דאגה. אין ספק שאי אפשר להתעלם מהנוכחות שלהן ולא פעם המחזה היה סוריאליסטי, כשאישה מבקשת מבעלה לצלם אותה עם הבורקה ומבקשת לראות איך יצאה התמונה או כשהיא יושבת לצידו בסירה המשיטה אותם באגם המלאכותי שבבאקו בולווארד ומצטלמת תוך כדי שייט, כשלא רואים את הפנים שלה בכלל.

היציאה מעיר הבירה נתנה לי תחושה, שיצאתי למסע בזמן. לא בגלל הכבישים, שהיו רחבים ברובם וסלולים היטב, אלא בגלל השינוי בנוף, החיים הכפריים, השירותים שזרקו אותי לתקופת המנדט – בלי אסלה ומושב, הפרות והכבשים שמתהלכים חופשי בכבישים ובכפרים, תושבים המתגודדים סביב אופנוע או שולחן קפה, בתים ישנים ומתקלפים, ישיבה מתחת לסככות, הילדים שמשחקים בחול מחוץ לבתים, הנוכחות המשטרתית הגדולה והפשטות שעוטפת הכל.

שיחת אופנוענים בצד הדרך, צילום: שיר בהר

במעבר חד את העיר המודרנית והתוססת מחליפים אדמת טרשים, בניה צפופה מאוד ונמוכה עם גגות צבעוניים - סגול, כחול, ירוק, אפור, אדום וחום המשנים גם צורה מבית לבית. בצידי הדרכים דוכני פירות וירקות, חנות מזכרות, מסעדות עם ספסלי ישיבה בין העצים ודוכני קפה על גחלים, כוורות דבורים, דבש, חמוצים ופירות יבשים. ככל שממשיכים בנסיעה גם הנוף משתנה, הצבע הירוק נגלה לעין והעצים סביב הולכים ומתעבים והופכים ליערות.

אזור Ismayilli מיוער ומתאים לפיקניק, צילום: שיר בהר

באקו: תרבות, אדריכלות וערב רב של ניגודים

באקו (Baku), בירת אזרביג'אן, היא העיר הגדולה במדינה. גרים בה 2.5 מיליון תושבים ורבים אחרים מגיעים לעבוד בה. לעיר שני כינויים, האחד “עיר הרוחות” – תרגום שמה מפרסית, המתאר את הרוחות החזקות הנושבות בה והשני – עיר האש, בגלל עושר הנפט של המדינה.

העיר מקדמת אירועי ספורט ומארחת משחקים ותחרויות. כבר ארבע שנים (משנת 2016), שבחודש אפריל סוגרים את רחובות העיר לכבוד תחרות פורמולה 1 למשך שלושה ימים ולעיר חוזה לארבע שנים נוספות, העיר אירחה במאי 2019 את גמר הליגה האירופית בכדורגל, אז ניצחה צ'לסי את ארסנל ואפילו קבוצת בני יהודה שיחקה שם במסגרת סיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית השנה.

תחרות פורמולה 1 סביב חומות העיר העתיקה בבאקו, צילום: יח"צ מועצת התיירות של אזרבייג'ן

עד סוף המאה ה-19 החיים התנהלו בתוך חומות כפולות של העיר העתיקה, שנבנו במאה ה-12, לשם הגנה על העיר. בחלל שבין שתי החומות שפכו שמן והבעירו אש, שמנעה מהאויב להכנס לעיר. מאוחר יותר הרסו את החומה הכפולה, בגלל שאנשים השליכו זבל לחלל בין החומות. בשנת 2000 אונסק”ו הכריזה על העיר העתיקה ועל ארמון שירוואנשה ומגדל הבתולה שבתוכה כאתרי מורשת עולמיים.

היום חיים מחוץ לחומות, בעיר מאוד מודרנית ונקייה, שבה באים כל הזמן לידי ביטוי ישן לצד חדש ומערב לצד מזרח במבנים מרשימים ומפוארים, מזרקות יפהפיות, פארקים רחבי ידיים, מוזיאונים, שווקים ומסעדות. וזה לא הכל. יש בה גם טיילת ארוכה הנמתחת לאורך 11 ק”מ, חנויות אופנתיות, רחובות רחבים, תחבורה ציבורית – 22 תחנות מטרו ושלושה קווים ותאורה ההופכת את העיר לנוצצת בשעות החשיכה, אז כל הבניינים מוארים.

העיר העתיקה

הכניסה לעיר העתיקה דרך החומות גוררת אחריה וואו גדול. המעבר מהמבנים המודרניים, הגינות ובתי הקפה הנחבאים ביניהם אל מבנים מהמאה ה-15, כשממרחק ניבטים מגדלי הלהבה ובניין הטלוויזיה מהמאה ה-20 וקרוב יותר מוזוליאום מהמאה ה-15, מחדדים את הניגודיות שמקיפה מכל עבר.

ארמון שירוואנשה (Şirvanşahlar sarayı) נבנה במאה ה-15 ושימש את המשפחה המלכותית למגורים. בארמון ארבע קומות והוא משמש כיום כמוזיאון בו ניתן לראות סמלים של הממלכה הקדומה, מוזוליאום, שרידי בית מרחץ ואיך התנהלו החיים בארמון.

  • שעות פעילות: כל ימות השבוע, 10:00-18:00
  • עלות: 15 מאנאט
  • אתר אינטרנט: icherisheher.gov.az

מגדל הבתולה (Maiden Tower) היה סמל העיר בעבר, החל מהמאה ה-12. כיום מגדל הלהבה הפך לסמל החדש של העיר. ישנן מספר גרסאות שזיכו אותו בשמו. הראשונה – המגדל שימש כהגנה על העיר, כש-200 איש נכנסו פנימה, עלו עם חבל לקומה השנייה, חתכו אותו והאויב לא היה יכול להכנס פנימה. השנייה – המגדל שימש כמגדלור. לפי כמה היסטוריונים המגדל נבנה במאה ה-7 ושימש כמגדל שתיקה, כיוון שהשאירו בקומה העליונה שלו אנשים מתים שהעופות אכלו אותם. וגרסה נוספת מבוססת על אגדה, שמספרת על נערה שלא רצתה להתחתן, עלתה לראש המגדל וקפצה אל מותה.

לא משנה עם איזו גרסה תלכו, תוכלו לעלות לראש המגדל ולראות ממנו תצפית יפה על העיר. מה שמייחד תצפית זו היא העובדה שגובה הבניין 29.5 מטר, והעיר באקו נמצאת בגובה של 28 מטר מתחת לפני הים, כך כשמגיעים למעלה נמצאים כמעט בגובה פני הים.

  • שעות פעילות: כל ימות השבוע, 10:00-18:00
  • עלות: 10 מאנאט
  • אתר אינטרנט: icherisheher.gov.az

מגדל הבתולה - סמל עבר של העיר, צילום: שיר בהר

אל תוותרו על שיטוט בסמטאות העיר העתיקה, בין דוכני מזכרות ובאזרים המציעים למכירה בין היתר שטיחים, ספלי תה במגוון עיטורים וצבעים, מטפחות צבעוניות, כובעי פרווה קוזאקים, כלי נחושת ומטריושקות. כאן זה הזמן לנצל את כישורי המיקוח שלכם – מדובר במנהג מקובל. בין לבין תתקלו בבתים לחתולים שנראים כמו מלונה משולשת – כן, כן, בעיר דואגים שלחתולים יהיה מקום בו יוכלו לנוח, לשתות ולאכול.

הליכה ברחוב Kicik Qala dongesi תוביל אתכם אל פינה קסומה בה האומן עלי שמסי (Ali Shamsi) מציג חלק מיצירותיו על קירות הבניין בו נמצאת הגלריה שלו ועל עצים מסביב. ליד כל יצירה מופיע הסבר ו-QR code המאפשר ללמוד עליה יותר. אם יתמזל מזלכם והגלריה תהיה פתוחה, תוכלו להכנס פנימה ולראות יצירות נוספות שלו.

היצירה שילוש על קיר בניין הגלריה של עלי שמסי, צילום: שיר בהר

כמה מטרים אחרי הגלריה, תוכלו לראות בחלון הבניין אשה עומלת על הכנת בצק דק שנראה כמו טורטיה. זהו אחד המאכלים המסורתיים שנקרא גוטב (Qutab) – אותו אפשר לקבל במילוי בשר, עשבי תיבול, גבינה או דלעת, במחיר מצחיק של 2-4 מאנאט.

מוזיאון השטיחים

במוזיאון השטיחים (Azerbaijan National Carpet Museum) שלוש קומות, שלוקחות אתכם למסע טווית שטיחים מהמאה ה-18 ועד היום. הסיור במוזיאון מתחיל משלב הכנת צמר הכבשים, ממנו עשויים רוב השטיחים והכנת צבעי הצמר, דרך שרטוט הדוגמאות שמופיעות על השטיחים ועד הטוויה עצמה, שאורכת בין חמישה לשישה חודשים, כששלוש נשים עובדות על אותו שטיח. בסך הכל תראו ארבעה סגנונות שטיחים – כל אחד אופייני לאזור אחר באזרביג׳אן. המוזיאון מחזיק את אוסף השטיחים הגדול בעולם.

  • כתובת: Mikayıl Useynov av., 28
  • שעות פעילות: שלישי – שישי, 10:00-18:00, שבת – ראשון, 10:00-20:00, שני – סגור
  • עלות: מבוגר: 7 מאנאט, תלמיד / סטודנט: 3 מאנאט
  • אתר אינטרנט: azcarpetmuseum.az

שטיח בתהליך אריגה במוזיאון השטיחים, צילום: שיר בהר

מרכז התרבות של היידר אלייב

מרכז התרבות של היידר אלייב (Heydar Aliyev Center) הוקם על שמו של הנשיא שכיהן במדינה לאחר שקיבלה את עצמאותה, בין השנים 1993-2003. הבניין הלבן המזכיר מרחוק כובע סומבררו נראה למרחק רב ומעורר התפעלות. בדרך אליו מרבדי דשא ובהם פסלי ארנבים גדולים בצבעי אדום וכחול ושלט I Love Baku, שמזמין להצטלם לידו.

את המבנה המרשים תכננה האדריכלית זאהה חדיד עם עיצוב שאין בו אף זווית, רק עיקולים. במרכז העצום תערוכה על חיי הנשיא, הנותנת תחושה של סגידה לאיש אחד, שליוותה אותי לכל אורך השהות באזרביג'אן, בין היתר בגלל העובדה ששלטי חוצות ענקיים עם דמותו מכבבים בכל פינה בבאקו ומחוצה לה. הסיבה לכך – שזה החוק, שקבע הבן שלו שממשיך את דרכו וכעת מכהן כנשיא כבר קדנציה שלישית. בתערוכה מציגים את השינוי שעברה אזרביג'אן מהתקופה הסובייטית והענייה לתקופה של היום כמדינה עצמאית ועשירה. סגידה, הערצה או חוק – התערוכה מאוד מרשימה ומיוחדת וכוללת גם עמדות האזנה ומסכי מולטימדיה.

עוד במוזיאון – פסלים, תערוכה של מיני באקו, המורשת האזרית ובתוכה כלי נגינה המשמיעים את הצלילים שלהם כשנעמדים מולם ותערוכות מתחלפות, ביניהן תערוכת בובות מיוחדת במינה, שהיה לי קשה להתנתק ממנה. לא מדובר בסתם בובות, אלא בדמויות מספרים, סרטים ואנשים חשובים, שמוצגים בצורה גרוטסקית לצד סמלים ודמויות אופייניות לאזרביג'אן.

  • כתובת: 1 Heydar Aliyev prospekti
  • שעות פעילות: שלישי – שישי, 11:00-19:00, שבת – ראשון, 11:00-18:00, שני – סגור
  • עלות: 15 מאנאט
  • אתר אינטרנט: heydaraliyevcenter.az

התערוכה על חייו של היידר אלייב, צילום: שיר בהר

מגדלי הלהבה

מגדלי הלהבה (Flame Tower) כאמור מהווים את הסמל החדש של העיר. ללהבה משמעות חזקה בהיסטוריה האזרית עוד מימי קדם. את שלושת מגדלי הלהבה המזדקרים לגובה של בין 140 ל-190 מטרים, אפשר לראות כמעט מכל מקום בעיר. המגדל הגבוה משמש למגורים, האמצעי למלון והנמוך למשרדים. יופיים בולט בשעות הערב, כשהחושך יורד, אז הם מוארים בצבעים שונים – ירוק, כחול ואדום – כצבעי הדגל, גווני צהוב, כתום ואדום – כגווני להבה בוערת וצורות וצבעים נוספים.

מגדלי הלהבה בגווני הדגל, צילום: שיר בהר

מסלול הקדושים

בתוך פארק היילנד (Highland Park) הנמצא למרגלות מגדלי הלהבה, נמצא מסלול הקדושים (Martyrs' Lane) שם קבורים כ-150 אנשים, שנרצחו בידי הצבא האדום בסוף מלחמת העולם הראשונה, אז ארבע קבוצות רוסיות לחמו על השליטה באזור. בקצה השביל דולקת להבת אש תמיד לזכרם של הגיבורים הלאומיים ובכל שנה ב-20 בינואר מגיעים לכאן כמיליון איש לציין את יום השנה לקורבנות שנהרגו.

מרחבת אש התמיד נפרסת תצפית מרהיבה על העיר, לאורך הים הכספי ובלילה האזור כולו מואר.

  • כתובת: Mehdi Hüseyn Street
  • שעות פעילות: 24 שעות ביממה
  • עלות: הכניסה חופשית

מסעדת מוזיאון שירוואנשה

כדי להתחקות אחרי המטבח האזרי והמוסיקה האופיינית לאזרביג'אן, כדאי לאכול במסעדת מוזיאון שירוואנשה (Shirvanshah Muzey Restaurant). על במה מוגבהת בחדר המרכזי נמצאת להקת נגנים מקומית ולפעמים מצטרפים אליהם רקדנים מקומיים בתלבושת מסורתית. בין המנות תוכלו לשוטט בחללי המסעדה ולראות רהיטים, תכשיטים, כלי בישול, שטיחים ואמנות מקומית.

  • כתובת: Salatin Asgerova str. 86
  • שעות פעילות: כל ימות השבוע, 9:00-23:00

ארוחה לצלילי מוזיקה אזרית, צילום: שיר בהר

איפה ישנים?

ממש בקצה הטיילת נמצא מלון בולוורד באקו אוטוגרף קולקשיין (Boulevard Hotel Baku Autograph Collection), בדרגת אירוח של 5 כוכבים. המלון הענק והמודרני משלב יצירות וחפצי אמנות בין המרחבים הגדולים של המלון ומציע לצד חדרי אירוח מפנקים גם שתי מסעדות – מערבית והודית לבנונית, בר, ספא, חדר כושר ובריכה.

Gerloczy Rooms de Lux

אחת ממסעדות המלון, צילום: שיר בהר

גובוסטן: צפונות הפטרוגליפים והרי געש של בוץ

בגובוסטן (Qubustan) נמצאת שמורת פטרוגליפים מרהיבה (Gobustan Rock Art Cultural Landscape Reserve) שהוכרזה בשנת 2007 כאתר מורשת עולמי של אונסק”ו. בשמורה 6,000 סלעים – על חלקם ציורי מערות. רעידת אדמה שפקדה את האזור אחראית לפיזור הסלעים בשטח ולגוונים השונים שניתן לראות בהם.

קצת לפני הכניסה לשמורה נמצא מוזיאון אינטראקטיבי, שמסביר על תופעת הפטרוגליפים החל מהמאה ה-15 לפני הספירה ועד המאה ה-3 לספירה. הביקור במוזיאון הוא בגדר חובה לפני היציאה לשמורה.

כאן תוכלו ללמוד בדרך חוויתית, באמצעות מסכי מגע, משחקים ואמצעים ויזואליים על הסמלים שחרטו על הסלעים, כל אחד אופייני לתקופה שלו וכולל את מה שאנשים ראו סביבם, איך אספו את הממצאים שמצאו במערות, מה היו הכלים ששירתו את התושבים שגרו כאן, איך השתמשו בסלעים ליצירת מוזיקה, סוגי התכשיטים שסימלו מעמדות, למה גרמו שינוי האקלים ומה אפיין את החיים בסביבה.

שמורת הפטרוגליפים בגובוסטן, צילום: שיר בהר

  • שעות פעילות: כל ימות השבוע, 10:00-18:00
  • עלות: מוזיאון + שמורה: מבוגר: 10 מאנאט, ילד / סטודנט: 5 מאנאט
  • אתר אינטרנט: www.gobustan-rockart.az

גולת הכותרת מבחינתי היתה הרי געש של בוץ (Gobustan Mud Volcano), שרק הנסיעה אליהם במוניות לאדה היא חוויה יוצאת דופן. נראה שרק נהגי הלאדה יודעים את הדרך לשדה בו מתרחשת תופעת טבע מיוחדת של בוץ המבעבע מבטן האדמה בטמפרטורה קרה.

בעולם יש בסך הכל 8,000 שדות כאלה ו-350 מתוכם נמצאים באזרביג'אן. הגז שנמצא מתחת לשדות האלה יוצר את הרי הגעש הבוציים – חלקם פעילים ומבעבעים ושומעים את פעולת הבעבוע מרגע שיוצאים מהרכב וחלקם כבר לא פעילים.

הרי הגעש מתחילים מגובה פני השדה וכשהאזור פעיל, נוצר חור באדמה, ממנו מבעבע הבוץ. כשהוא מתקרר על פני השטח הוא מתקשה וכך לאט לאט נוצר הר בגובה מקסימלי של אחד עד שני מטר. אם אתם בענייני יופי, תוכלו למרוח את הבוץ על הפנים ועל הידיים, להמתין שהוא יתקשה ואחר-כך לשטוף אותו (נהגי המוניות מצויידים בבקבוקי מים לשטיפת הבוץ).

מבחינת נהגי המוניות הנסיעה בשטח הפתוח היא כמו מסלול מרוצים, אז אם אתם לא רוצים להחסיר פעימה, תבקשו מהם מראש לא לנסוע מהר מידי. ואם תשמעו שהתקיימה בשטח תחרות בין נהג פורמולה 1 מיומן לנהג הטוב ביותר של מוניות הלאדה, תדעו שזו לא אגדה אורבונית, אלא מקרה שהיה. אנחנו רק יכולים לגלות לכם שנהג הפורמולה 1 ניצח למרות שנהג המונית בהחלט נתן לו פייט רציני.

וככה זה נראה מקרוב:

  • דרכי הגעה: במידה ולא הגעתם לכאן עם מדריך מקומי, תוכלו למצוא את מוניות הלאדה מחכות לאסוף מבקרים בכניסה לגובוסטן, בכיכר בו נמצא שלט גדול עם השם גובוסטן (Qubustan). הנסיעה אורכת כ-15-20 דקות לכל כיוון ועולה 15 מאנאט לרכב.

מרגיש כמו נחיתה במאדים - לאדה על הר געש של בוץ, צילום: שיר בהר

שקי: מרכז היסטורי, ארמון וספא

העיר שקי (Sheki) עלתה לכותרות ב-1 באפריל 2019, כשאונסק”ו הכריזה על המרכז ההיסטורי שלה ועל ארמון קאן (Khans Palace) כאתרי מורשת עולמיים. טיול קצר בעיר יתן לכם הצצה אל החיים הפשוטים של האזרביג'אנים, שנראה שעדיין חיים כמו במאה הקודמת. כך שאל תתפלאו אם פתאום תראו משאית שנראית כאילו יצאה מסרט היסטורי נוסעת באיטיות במעלה הרחוב, עוצרת כל כמה מטרים ומתא הנוסעים יורד פועל עטוי כפפות שפותח את הפחים, שבצידי הכביש. זו בעצם משאית הזבל העירונית, אליה זורק הפועל את השקיות העמוסות, שהוא מוציא בידיים מהפחים.

זה לא סרט היסטורי: יום בחיי העיר שקי, צילום: שיר בהר

בין הסמטאות הקרובות לעיר העתיקה תוכלו לראות מבנים ישנים עם זיקה לארכיטקטורה של ימי ביניים, חנויות מזכרות עם עבודות יד מקומיות של תכשיטים וצעיפי משי וחנויות ממתקים מקומיים. רוב המבנים נבנו מחדש במאה ה-18, אחרי ששטפון גדול מחק את רוב העיר.

את ארמון קאן (Khans Palace) בנה חוסיין קאן מושטק בשנת 1762. בניית הארמון נמשכה שנתיים ועוד שמונה שנים ציירו את כל מה שתראו על הקירות. מסביב לארמון עצי כותנה עתיקים, שמהווים מזכרת לימים עברו, בהם שימשה העיר מרכז סחר בינלאומי של כותנה והיתה נקודת חיבור בין מזרח למערב על דרך המשי.

הארמון בנוי בצורת מגדל, יש בו שתי קומות, בכל אחת מהן שלושה חדרים, אך ניתן להכנס רק לחמישה מהם. הארמון לא שימש למגורים אלא לאדמיניסטרציה ולאירוח מבקרים ואורחים לא רשמיים.

בחזית הארמון, בשתי הקומות, חלונות שבקה (Shebeke) שאת יופיים אפשר לראות רק מתוך הארמון עצמו. ומה זו שבקה אתם שואלים? אומנות פסיפס זכוכית צבעונית, שהחיבור בין החלקים נעשה ללא שימוש בדבק או בברגים, אלא באמצעות חיתוך מדוייק וחיבור אל מסגרת עץ. כל חלון שוקל 30 ק”ג וכולל 5,000 חלקי זכוכית קטנים בגווני כחול, תכלת, אדום וצהוב. כל אחד מהצבעים מסמל את אחת מעונות השנה: כחול – חורף, תכלת – אביב, אדום – קיץ וצהוב – סתיו.

במבט מקרוב אפשר לראות שישנם הבדלים בגווני הצבעים. הזכוכיות הכהות הן מקוריות, עשויות עבודת יד מוונציה ואילו הבהירות הן השלמה מתקופה מאוחרת יותר ויוצרו במפעל בסנט פטרסבורג. מעל שורת חלונות השבקה אפשר לראות חלונות נוספים, עשויים צורות גיאומטריות המזכירות מנדלות בגוונים של צהוב, בורדו וירוק.

חלונות שבקה בארמון קאן, צילום: יח"צ מועצת התיירות של אזרבייג'ן

מה עוד רואים בקומה הראשונה? את החדר ששימש לקבלת אורחים חשובים. אל תרימו גבה לעובדה שהחדר ריק מרהיטים. המנהג היה לשבת על הרצפה, שכוסתה בשטיחים ובכריות. כאן החאן גם התייעץ עם יועציו.

החדר הבא, שמעוצב בפשטות, שימש את הפקידים, שאיחסנו את הניירת בחללים שבקירות. שימו לב שבין כל החדרים ישנו לוח עץ מאוייר בחלק התחתון של הדלת. הסיבה לכך היתה בריאותית – לשמור על גבם של היושבים על הרצפה, שלא יתקרר מהרוח וימנע כאבי גב.

במעבר לקומה השנייה תצטרכו להתכופף כדי לעבור דרך תקרה נמוכה בעלת ריבועים בתכלת ובאדום ובהמשך לתת תנופה כדי לעלות במדרגות הגבוהות המובילות לחדר המלכה. איך תדעו שהגעתם לחדר המלכה? את פניכם יקבל הצבע האדום המזוהה אצל האזרביג'אנים עם נשים וגם עם האש, שחשיבותה נודעה בתרבות שלהם והנשים שמרו עליה. אפילו השם של המלכה מזוהה עם צבעי האש – חורשוט, שמשמעה שמש.

החדר הבא היה חשוב מאוד לחאן, שהיה גם משורר. כאן הוא אירח משוררים כמוהו. את הקירות מעטרות דמויות רכובות על סוסים – 400 לוחמים מדתות שונות שמייצגות את העבר של אזרביג'אן ביניהם פרסים ואזרביג'אנים.

החדר הפרטי של החאן עמוס סמליים משמעותיים, החל מעץ הרימון הקדוש לאזרביג'אנים, דרך הדרקונים, האריות, האיילות ועד הטווס והדגים.

  • כתובת: Giləhli, Şəki
  • שעות פעילות: כל ימות השבוע, 10:00-18:00
  • עלות: 5 מאנאט

חזית ארמון קאן, בין עצי כותנה, צילום: יח"צ מועצת התיירות של אזרבייג'ן

איפה ישנים?

ממש באמצע הטבע, בין הרים מוריקים ופסגות הרים, שוכן ריזורט, מלון וספא מרקסאל (Marxal Resort & Spa) המציע חדרי אירוח מרווחים, מסעדות, בית קפה, בר, אולם באולינג וביליארד, מתחם ספא הכולל טיפולים וסוגי מסאז'ים שונים, חדר כושר ובריכה מחוממת, מועדון לילה, חדר קריוקי, שולחנות טניס, אולם קולנוע, מרכז פעילויות לילדים, מכוניות לילדים, סירות קטאמרן ומתקני משחק.

בנוסף אפשר לצאת מהמלון לטיולים מודרכים באזור, טיולי סוסים וטיולי ג'יפים.

Gerloczy Rooms de Lux

קבלו הצצה למלון:

גאנג'ה: האגם הכחול, סוכה, מסעדת קונספט רוסית ופארק

במחוז גאנג'ה (Ganja) נמצא הפארק הלאומי גויגול (Göygöl National Park) ממנו יוצאים מספר מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות. את מפות הטיול ניתן לקחת בכניסה לשמורה. בפארק עצי אלון ומייפל, בעלי חיים כמו עיזים, ציפורים, נשר וצבאים ואזורי פיקניק.

במרכז הפארק אגם כחול, שקיבל את שמו מהמים הצלולים שבו והעניק את השם Göygöl לפארק כולו ולאגם. האגם נוצר מרעידת אדמה שהיתה באזור במאה ה-13, אך רק ב-2008 הפך המקום לפארק לאומי.

הליכה של כ-400 מטר ממתחם החניה שבמרכז הפארק, תביא אתכם אל האגם. אין אפשרות לרדת אל האגם. במקום גם דוכני מזון ומתקני שעשועים לילדים.

  • שעות פעילות: כל ימות השבוע, 9:00-18:00
  • עלות: 2 מאנאט לאדם + 1 מאנאט לרכב

האגם הכחול במרכז הפארק הלאומי, צילום: שיר בהר

לא רחוק מהכניסה לשמורה נמצאת המסעדה Hayat (שפירושה חיים). גם כאן, כמו במסעדות רבות באזרביג'אן יושבים בחיק הטבע, אך הישיבה כאן מזכירה סוכות. ה”סוכות” מרוחקות אחת מהשנייה, כך שיש לכם פרטיות להשקיף על הנוף שמסביב.

בין המנות המסורתיות תמצאו מגש גבינות, גוטב – אותן טורטיות ממולאות בשר, עשבי תיבול, גבינה או דלעת, לחם, מנות בשר כבש ומנת סאג של עוף, ירקות ובצק ממולא בשר המוגש על כלי שבתחתיתו גחלים לוהטות. בין המשקאות תמצאו גם את המשקה הלאומי העשוי פירות טריים ומזכיר לנו כל-כך בית ונקרא, לא תאמינו, פשוט – קומפוט.

סאג עוף וירקות במסעדת Hayat, צילום: שיר בהר
העיר גאנג'ה (Ganja) היא העיר השנייה בגודלה באזרביג'אן. היא רחוקה מלהיות נוצצת ומודרנית כמו באקו, ובמרכזה מספר מבנים, שניתן להתרשם מהם רק מבחוץ: בניין הפילהרמונית נבנה רק לפני שנה (2018), מולו מזרקה מרשימה, חמאם, מסגד שהכניסה לנשים אליו אסורה והמוזוליאום של חוואד חאן (Cavad Xan), שנפל בקרב בו הסובייטים כבשו את אזרביג'אן ואנשי העיר גאים בו על כך. מול המתחם הזה נמצא מרכז קניות ובסמוך אליו שדרת חנויות.

מזרקה ובניין הפילהרמונית במרכז העיר גאנג'ה, צילום: שיר בהר

במרחק כמה דקות נסיעה משם נמצא פארק היידר אלייב (Heydar Aliyev Park). כן, גם פה מתנוסס שמו של הנשיא הקודם בפארק רחב ידיים, שהוקם בשנת 2014. בקצהו מוזיאון על הנשיא, במרכזו אגם מלאכותי, בית קפה ומתקני משחק לילדים ומסביב גנים מטופחים. ניתן להתנייד בפארק עם מכוניות גולף או אופניים, אותם שוכרים בכניסה לפארק בעלות של 2 מאנאט לאדם במכונית גולף ו-3-5 מאנאט לשעת רכיבה על אופניים. קצת לפני הכניסה לפארק תראו שלט ענק של I Love Ganca, שאפשר להצטלם לידו, כשברקע שער הכניסה לפארק.

שער הכניסה לפארק היידר אלייב, צילום: שיר בהר

את השוס של העיר גיליתי במסעדת קונספט מחתרתית רוסית בשם זירזמי (Zirzami). לכאן אפשר להכנס רק אחרי שמקבלים בשיחת טלפון את הסיסמא למקום (יש דוברי אנגלית). בשלב הראשון יש להקיש על דלת ברזל. מחלון קטן שבמרכז הדלת מציצה דמותו של השומר שמבקש את הסיסמא. הוא סוגר את החלון והולך לבדוק אם היא נכונה. את ההמשך לא נגלה, כדי לא להרוס לכם את ההפתעה, אבל אחרי שקפצנו מבהלה, פתחו לנו את הדלת בשמחה, אנחנו התגלגלנו מצחוק ונכנסנו אל מקום שהרגיש כאילו הגענו לרוסיה.

כל המלצרים ובעלי התפקידים במקום לבושים מדי צבא רוסיים, העיצוב של המקום והמוסיקה משלימים את האווירה. בין לבין או בסוף הארוחה תוכלו להצטלם עם אביזרים שנמצאים בפינת הצילום. במקום תפריט מגוון במחירים ממש מצחיקים, למשל: מנת גולש עולה 2.7 מאנאט ו-10 יחידות כיסני ורניקי עולות 1.5 מאנאט.

  • כתובת: 131 Vəli Xuluflu
  • טלפון: 994-70-919-41-45+
  • שעות פעילות: כל ימות השבוע, 12:00-23:45
  • עמוד אינסטגרם (כולל תפריט): www.instagram.com/zirzemirestaurant

את המקומיים תמצאו בשוק Ganja Sabati Bazar הגדול, שם המוכרים פורסים את מרכולתם על דוכני עץ, ארגזים, בתוך קערות ואפילו בשקיות, אחרים יושבים בכניסה לשוק או מחוצה לו ומציגים את מה שהם מציעים למכירה בדליים, גיגיות או פחים. אין יותר אותנטי מזה.

אם אתם רוצים לקנות תבלינים, כאן תוכלו לקנות 100 גרם תבלינים במחיר של מאנאט אחד בלבד ופירות וירקות – רובם במחיר של בין חצי מאנאט למאנאט אחד לקילו. בשוק גם לחם מקומי, פירות יבשים, אגוזים, ריבות, חמוצים, תה, בשר, ביצים וגבינות. מלבד שלושת האחרונים שלא נראים במצב מזמין – האחרים פשוט עושים חשק לקנות.

  • כתובת: Abbas sahhat פינת Vali khuluflu

דליים, סלסלות, קערות ושקים - כולם כלי קיבול למכירה בשוק, צילום: שיר בהר

לתחילת הכתבה

הכתבת היתה אורחת של מועצת התיירות של אזרביג'אן (ATB).

עשינו לכם חשק להכיר את אזרביג'אן? מצאנו עוד כמה כתבות שיכולות לעניין אתכם:

יעדי הכתבה

סגור
×