בין ויאטנם לקמבודיה: מסע עוצר נשימה

תמונה ראשית עבור: בין ויאטנם לקמבודיה: מסע עוצר נשימה - תמונת קאבר

חודש אחד – וכל כך הרבה טוב: שתי מדינות קסומות, מרתקות, מלאות ניגודים וזולות יחסית, עם נופים עוצרי נשימה, אנשים יפים, היסטוריה עשירה ולא מעט פלאי עולם. מסע בלתי נשכח בצפון ויאטנם + נגיעה בקמבודיה. תקציר ארוך בהחלט.

5a66d41cb834c8ee8e3540d23ee689bd.jpg?l=6

6c284cf0127484122b26647382ca3eda.jpg?l=6

6d549dfe77c2ca792aa4352c07920be0.jpg?l=6

***

הזמן: ספטמבר 2018. המשתתפים: זוג שיעשה הכל כדי לברוח מהארץ בחגים. המטרה: לטעום את ויאטנם ולקנח עם קורטוב של קמבודיה. (ספוילר: היה קצר מדי. חודש בהחלט לא מספיק. אם בכוונתכם לטייל בויאטנם או בקמבודיה – תתפטרו מהעבודה קודם). עלויות: כ-2,000$ לראש, כולל טיסות. (ולזכותנו ייאמר שהפעם די התפנקנו wink). ממריאים: טסנו להאנוי עם 'קטאר איירליינס' (730$ הלוך-חזור, עם 2 עצירות ביניים באיסטנבול ובדוחא). דרך ארוכה ומתישה, אבל שאלוהים יברך את נטפליקס. yes

***

אופנועים, שווקים ומסאז'ים:
האנוי Hanoi >>>

בתום 21 שעות ועונה שלמה של 'בית הנייר', נחתנו סוף סוף בבירת ויאטנם. אחרי תהליך קבלת הויזה (פרטים טכניים בסוף) ורכישת סים מקומי, נסענו למלון Holiday Splendid Hotel שהזמינותי מראש וממוקם בעיר העתיקה (חדר זוגי ב-24$).

האנוי הייתה בשבילנו בעיקר תחנת מעבר, אבל אל תטעו! מדובר בעיר יפה, תוססת, מוקפת אגמים, שווקים זולים, רוכלים עם כובעי קש מסורתיים ואינספור אופנועים שרוחשים ברחובות הצרים. במהלך היומיים ששהינו בה, הספקנו להתוודע לתרבות מרתקת, לאוכל שלא הכרנו, לתודעת שירות שבארץ אפשר רק לחלום עליה, למסאז' הכי טוב שקיבלנו אי פעם (Oreint Spa – וואו!) ולבסוף הגענו למסקנה המתבקשת: הויאטנמים הם בין העמים החמודים ביותר שהיושב במרומים הפליא לעשות. surprise

9f21bae1daf5eb305a1ab15900c0acab.jpg?l=6


אלפיים קבין של יופי:
הלונג ביי Halong Bay >>>

פלא העולם שהתברכה בו ויאטנם הוא בעצם מה שגרם לי להכניס אותה ל-Travel-List שלי. 2,000 איים פרושים על פני כ-1,500 קמ"ר ויוצרים נוף דרמטי ומדהים. בהחלט אפשר להבין למה הוא נבחר לאחד משבעת פלאי עולם הטבע על חשבון ים המלח שלנו.

בהלונג ביי ניתן לצאת להפלגה של יום אחד, יומיים או אפילו שלושה, ואם ממונכם בכיסכם בהחלט הייתי ממליצה ללכת על השלושה. מבטיחה לכם, הנוף הזה לא נמאס אף פעם. אנחנו הלכנו על הפלגה של יומיים עם Azalea Cruise (אוניית 5 כוכבים – הזהרתי שאנחנו לא הולכים להתקמצן בטיול הזה!). התענוג עלה 300$ לזוג, כולל הסעה מהאנוי, מסאז' ופנסיון מלא, אבל מה אגיד לכם, אנחנו חיים פעם אחת, וזה היה שווה כל דולר.
האונייה מפנקת ברמות, השירות יוצא מגדרו, והאמבטיה בחדר… הו, האמבטיה! אין ספק שזו האמבטיה הכי טובה שעשיתי בחיים. יהיה קשה מאוד לחזור למקלחון העלוב בדירה המתפוררת שלי מעתה ואילך.

נ.ב – לא חייבים להתפרע כמונו. יש עוד ה-מ-ו-ן אוניות בדרגות תיירות שונות שמציעות את אותו שייט בדיוק, אפשר פשוט להגיע להאנוי ולמצוא דיל שמתאים לכם באחת הסוכנויות. הנוף הוא אותו נוף, רק תחזיקו אצבעות ליפול על מזג אוויר טוב ונטול עננים.593f5cdd050bed6ef054aa034c571484.jpg?l=6

0784f826f7d0bb3a7bca5d791538ede9.jpg?l=6


הו, מאמא:
סאפה (Sapa) >>>

סאפה היא עיר הררית בצפון-מערב ויאטנם, עם נופים מדהימים, טרסות אורז בלתי נגמרות, כפרים אותנטיים ומקומיים בתלבושות צבעוניות. הגענו לכאן אחרי 8 שעות נסיעה בסליפר (אוטובוס לילה) עמוס ישראלים שיצא מהאנוי (9$ לאדם). הלינה בבתי המקומיים בכפר (Home Stay) היא אחת החוויות העיקריות של סאפא, ובדרך כלל זה עובד ככה: כל מיני “מאמות” בתלבושות מסורתיות עטות עליכם, אתם בוחרים אחת והולכים איתה לכפר שלה (בטרק שנמשך בין 5-10 שעות, תלוי איפה היא גרה). ישנים אצלה בבית, אוכלים אצלה, וזוכים כביכול לחוויית אירוח כפרית “אותנטית”. אבל את מילה ”אותנטית” תשאירו במרכאות. המאמות מתפרנסות מתיירים, ובלי עין הרע, יש הרבה מהם. אם החוויה האותנטית בכל זאת חשובה לכם, הייתי ממליצה לבחור במאמא אקראית ולא מפורסמת.

c3c9cd25e3bbe04ef9529db21265d940.JPG?l=6

9e54cf23b2a60f7f5cb50e43a467042a.JPG?l=6

אנחנו תיאמנו הגעה יום לפני עם מאמא סיסי, חביבת הישראלים. אממה? בגלל שהיא כל כך פופולרית, לא פחות מ-20 ישראלים תיאמו איתה לאותו יום, והקומבינטורית פשוט פיצלה אותנו לשתי קבוצות, ושלחה אותנו לטרק עם כלתה הצעירה שסחבה תינוק בן 4 חודשים על הגב.
הטרק שנמשך 10 שעות היה לא פחות ממדהים, גם אם לא קל ומלא בוץ (לא לבוא עם סנדלי שורש!). בדרך רואים טרסות של אורז, נהר גועש, יערות של עצי במבוק, תרנגולות, ברווזים, בופאלו, חזירים וילדות קטנות ושמנסות למכור צמידים. המון בני מיעוטים חיים בכפרים זה ליד זה, בתלבושות מסורתיות וצורת חיים שנראה שלא השתנתה כבר מאות שנים.

8cb18201ca43789ffa1cd8137eb460f7.JPG?l=6

759520002b6968ab62eef642c2e7d703.JPG?l=6

d6a1d919b25c89ea35f7f1f5187c4e73.JPG?l=6

לקראת ערב הגענו סוף סוף לבית של מאמא סיסי והוגשה לנו ארוחת ערב ביתית שכללה בעיקר אורז וירקות כיד המלך + פלייליסט של עומר אדם ברקע. מאמא סיסי ובעלה פינקו עם שוטים של יין אורז והתעקשו שכולם ישתו מהדבר הדוחה הזה כדי להרים את האווירה. מה אומר לכם, הצליח לה, ובהחלט היה שמח סביב השולחן.

e5bef45deab6c3c05c6c71f94b8b8d04.jpg?l=6

למחרת, אחרי ארוחת בוקר (פנקייקים עם דבש, בננה ולימון) יצאנו יחד עם מאמא סיסי לטיול למפלים, שנמצאים במרחק הליכה קצר מהכפר, ובצהרים בעלה הסיע את כל החבורה בחזרה למרכז סאפה. אחרי טיול מלכלך וחוויתי שכזה, החלטנו שבא לנו להתפנק קצת, אז הזמנו סוויטת קינג במלון Lacasa Sapa (לילה ב-40$) שממוקם במרכז העיירה. wink

את המשך היום ניצלנו כדי לראות עוד קצת מסאפה, וירדנו ברגל (כחצי שעה הליכה מהמלון) לכפר קאט-קאט (Cat Cat). החצופים גובים כסף בכניסה לכפר, שמרגיש כמו תצוגת תכלית לתיירים, אבל לזכותם ייאמר שמסלול היורד לכפר די מדהים, וגם המפלים יפים. בהחלט לא חובה, אבל אם יש לכם זמן – לכו תראו.

צפון ויאטנם על אופנוע:
הא ג'יאנג (Ha Giang) >>>

למחרת בבוקר יוצאים מכיוון סאפא להא ג'יאנג, הממוקמת אי שם בצפון ויאטנם. התארגנו קבוצה של עשרה ישראלים ונסענו עם ואן מאורגן, בדרך די קטסטרופלית שכוללת הרבה סיבובים. הנסיעה נמשכה כ-5 שעות, ולקראת 16:00 הגענו להא ג'יאנג וירדנו בסוכנות של קיקי, כי כאן על פי המסורת נוהגים בני ישראל לארגן את טיולי האופנועים ל”לופ”.
מה זה הלופ אתם שואלים? מדובר במסלול של כ-400 ק”מ שעובר דרך תצורות הנוף המדהימות והמיוחדות ביותר בדרום מזרח אסיה, ולרוב עושים אותו על אופנועים. יחד עם זוג נוסף סגרנו ג'יפ + אופנוע לשלושה ימים, כשבכל פעם מישהו אחד על האופנוע והשלושה האחרים בג'יפ. בהתחלה חששנו ששלושה ימים באופנוע זה קשוח מדי ולכן הוספנו את הג'יפ, אבל בדיעבד, הנסיעה באופנוע הייתה החוויה האמיתית והעוצמתית בטיול הזה. תחושת האדרנלין בתוספת הנופים האדירים שנפתחים מולך בשלושה מימדים... וואו! surprise (נכון, גם בג'יפ רואים את הנופים, אבל בהנחה שאתם לא בטיול בית אבות, תעשו את זה באופנוע, מבטיחה שלא תרצו לרדת ממנו).

12861bdb615d4d0692b1b076057426f5.JPG?l=6

המדריך שלנו היה טי, ויאטנמי חמוד בן 22 עם אנגלית טיפה קלוקלת, אבל הוא השתדל לתת הסברים לאורך הדרך. פעמיים ביום עצרנו לאכול במסעדות אקראיות על הדרך ובלילות התאכסנו במלונות בסיסיים עם חדרים פרטיים.
בחלק מהנקודות שהגענו אליהם נאלצנו ללכת קצת ברגל כדי להגיע לנקודות תצפית מדהימות, אבל מדובר בהליכות קצרות של לא יותר מחצי שעה. בין היתר מבקרים גם במערת נטיפים ענקית, המרשימה ביותר שראיתי בחיי.
ביום השני המסלול מגיע לנקודת הגבול עם סין, הנוף כאן עצום מימדים! אף מצלמה לא מצליחה להעביר כראוי את העוצמה של הדברים כפי שתראו אותם בעיניים, אבל אני אצרף את תמונותיי בכל זאת angel

446f78c60d4c1d744d5f99a1b183d1b6.JPG?l=6

552f5caced2601d4cf4e196b6a63db40.JPG?l=6

630a9d0a61ee931286280f4945ecb501.JPG?l=6

אחרי שלושה ימים בדרכים, בין כפרים אותנטיים, תצפיות משוגעות והתראות-שווא על טייפון (ישראלים סתם אוהבים להלחיץ אחד את השני), השלמנו את הלופ והגענו חזרה להא ג'יאנג. מכיוון שהיעד הבא שלנו היה טאם-קוק, שמחנו לגלות שיש סליפר ישיר שמגיע לנין בין, העיירה הסמוכה (ברוך בורא הסליפרים!yes)

בשעה 19:00 כבר התחלנו את נסיעת הלילה שארכה כ-10 שעות. לפנות בוקר נזרקנו מהאוטובוס בנין בין, כשאת פנינו מקבל גשם זלעפות, וחששנו שהמזל שנפל בחלקנו עד כה עם מזג אוויר מושלם עומד להשתנות. למזלנו, בלודג' שהזמנו מראש נתנו לנו להיכנס לחדר למרות שהשעה הייתה 5 לפנות בוקר, ואחרי מנוחה קצרה קמנו רעננים לעוד יום חדש במקום חדש. angry

קפיצה קטנה לגן עדן:
טאם קוק Tam Coc >>>

טאם קוק הוא עוד אחד מהמקומות שכל כך הייתי רוצה להישאר בהם קצת יותר. אלוהים, מה זה כל היופי הזה? סלעי גיר ענקיים שמתנשאים לשמיים מתוך שדות אורז, נהרות, פגודות, תצפיות מרהיבות ונוף שגם המצלמה המשוכללת שלי לא מצליחה להתמודד איתו. ישנו ב-Tam Coc Nature (חדר זוגי ב-30$) שמציע יחידות אירוח שלוות עם נוף של ההר וחדרים על המים, מסוג המקומות שבא לך לחיות בהם לנצח. לא ייאמן כמה פסטורלי בצד הזה של הכדור.

146ab49aa76d35cdfb94db5f82f810f2.jpg?l=6

למחרת שכרנו אופנוע ליום אחד (אין צורך ברישיון) ונסענו להר האנג מואה (Hang Múa), שבראשו מקדש המשקיף על האזור. אל הפסגה והמקדש מובילות כמה מאות מדרגות (תתכוננו להזיע) והעלייה לוקחת בערך חצי שעה. בפסגה הגבוהה ישנו פסל של דרקון ארוך ומשם נשקף נוף מדהים של נהר נגו דונג (Ngo Dong), ושדות האורז המוצפים. למרות שהגענו ביום מעונן והראות לא הייתה מיטבית, היה שווה לטפס את זה. (הכניסה עולה כ-100K דונג לאדם, ולעתים יש צורך לשלם גם על חנייה לאופנוע בכניסה).

57cbc7469ef4f1370fcb4906f3113878.jpg?l=6


מכאן המשכנו לאתר השיט של טראנג אן (Trang An). יצאנו לשייט של שלוש שעות, בסירה קטנה עם משיטה מקומית ועוד זוג ישראלים אקראיים. ניתן לבחור בין 3 מסלולים, לא ממש היה לנו מושג מה ההבדל ביניהם, אז בחרנו במסלול שכולל 7 מערות. לאורך כל המסלול לא נתקלנו כמעט בסירות האחרות, אז יש מצב שבחרנו במסלול הפחות פופולרי, אבל זה היה שווה את השקט.kiss במהלך השייט עוברת הסירה בין סלעי הענק, שדות האורז והדייגים שעובדים בנהר, ונכנסת בתור המערות שחצבו המים (לפעמים צריך ממש להשתטח בסירה כדי לא לחטוף בראש). חוויה מדהימה, לא לפספס! (גם אם יש מי שיגיד לכם שזה בדיוק כמו הלונג ביי. זה לא).

1ff6e75d866e44e3630bfde13d2b758c.JPG?l=6

433b036be652792653b35bab468ff213.JPG?l=6


למחרת אנחנו נפרדים באופן זמני מויאטנם. פרידה לא קלה יש לציין, כי מאוד היינו רוצים להישאר עוד, אבל – המטוס מחכה. בזמן שכל עדר הישראלים עושה דרכו להויאן, אנחנו משנים כיוון ועולים על טיסת VitJet מהאנוי לסיאם ריפ בקמבודיה (70$). טיסה קצרה של שעה וחצי, והופ – אנחנו במדינה אחרת. תרבות אחרת. אנשים אחרים. להתראות ויאטנם, גוד מורנינג קמבודיה. הלוואי שתהיי טובה אלינו.


בין קודש לחול:
סיאם ריפ Siem Reap >>>

לקראת ערב נחתנו בנמל התעופה של סיאם ריפ, העיר המתוירת ביותר בקמבודיה. (ויזה עושים במקום תמורת 30$, צריך להביא תמונות פספורט מהבית). נהג מטעם המלון שהזמנו מראש המתין לנו בכניסה עם כרכרה רתומה לאופנוע (ככה נראים כל הטוקטוקים בעיר, שזה רעיון אדיר בפני עצמו), והסיע אותנו למחוז חפצנו כמו שני בני אצולה.
במלון Gold Smit Hotel זכינו לקבלת פנים שטרם נראתה כמוה. בחור חייכן-בהגזמה הגיש לנו קוקטייל ומגבת חמה, הסביר לנו על כל האזור, הציע להזמין לנו טוק-טוק למקדשים ואפילו ביקש שנלמד אותו מילות נימוסין בעברית. בחיי, מאיפה הם שואבים את כל החביבות והנחמדות והחנפנות הזו? חייבים ללמד את זה בארץ. אחר כך החייכן-בהגזמה הוביל אותנו אחר כבוד לחדר שלנו, שכלל מרפסת, אמבטיה ענקית ואפילו מיני-בר חופשי מלא במשקאות שמתחדש כל יום. על כל החלום הזה אנחנו משלמים רק 34$ ללילה? קמבודיה, את בהחלט טובה אלינו laugh

למחרת יוצאים לטיול במקדשי אנגקור (Angkor) המפורסמים, בליווי של נהג הטוקטוק של המלון (24$), שגם סיפק לנו מים לאורך הדרך. רצוי לעשות שיעורי בית עוד לפני שאתם מגיעים למקדשים ולקרוא עליהם קצת, כדי להבין את המשמעות ההיסטורית של המקום האדיר שאתם עומדים לראות.

ffa0cca6192ca3492a92b073cedad90c.JPG?l=6

7ecdc72d2e451ba9ba6f887efe645e0a.JPG?l=6

***
בקצרה: המקדשים הם השרידים היחידים שנותרו מההיסטוריה המפוארת של קמבודיה. הם נבנו בין השנים 879-1191, כשהאימפריה הקמרית הייתה בשיא פריחתה (הקמר היא הקבוצה האתנית העיקרית בקמבודיה) ומקדשי אנגקור נחשבים לאחד ההישגים הארכיטקטוניים המרשימים של המין האנושי. 200 ק"מ המרכזים בתוכם שרידים של כ-1000 מקדשים עתיקים.
אחרי שהתאילנדים בזזו את אנגקור בשנת 1431, היא נשארה בחזקת "עיר אבודה" במשך מאות שנים. סיפורים על העיר שאבדה בג'ונגלים הופצו בחוגי חוקרי העתיקות, אך מעטים האמינו כי הסיפורים הם יותר מאגדות מקומיות, עד שחוקר צרפתי הציג את אנגקור בפני העולם בשנת 1860. הצרפתים הוקסמו מהעיר הקדומה וניהלו פרויקט שיקום נרחב במקום. המחקר נפסק ב־1972, כאשר מלחמת האזרחים אילצה את הצרפתים לעזוב את קמבודיה.

***

בחזרה ל-2018. אנחנו צועדים אל תוך המקדשים, יחד עם עוד רבבות תיירים, כמו לתוך סרט הרפתקאות אפל (בין היתר צולמו כאן הסרטים "אינדיאנה ג'ונס" וטומב ריידר"). כרטיס כניסה ליום אחד אינו זול (37$ לאדם), אך אם אתם כבר בקמבודיה, סביר להניח שלא תרצו לפספס את הביקור. אין ספק שזה אחד המקומות המדהימים ביבשת. הבאיון, מקדש שבו חצובים באבני הבניה עשרות פרצופים ענקיים של אלים חייכנים ואדישים, הוא זה שהקסים אותי מעל כולם.

אם אתם מחובבי הז'אנר, תוכלו לקנות גם כרטיס לשלושה ימים/שבוע. אנחנו באופן אישי הותשנו כבר אחרי יום אחד ופשוט נמסנו מרוב חום. מומלץ להתחיל את היום כמה שיותר מוקדם, או כמה שיותר מאוחר לקראת השקיעה, כי אתם בהחלט הולכים להזיע.

f0e0c0810fb215e216e3bb6329ddf141.JPG?l=6

1adfecdb72830653c02bb8316d70448b.JPG?l=6

e84e61b2816ba5b2b6dc513fafd9ecd0.JPG?l=6

על סיאם ריפ עצמה אומרים שהיא מכילה יותר גסטהאוסים מאשר מקדשים, כנראה שזה נכון. העיר מאוד תיירותית, יש בה אוכל רחוב מעולה, ברים, מסעדות, שוק לילה מגניב, ובעיקר אווירה כיפית ובטוחה. כל הרעש והבלאגן שאופייני לערים האסיאתיות לא מתבטא פה. בערב הסתובבנו באזור של ה”פאב סטריט”, אכלנו ארוחה מעולה שבושלה על פתיליות וכמובן שלא ויתרנו על פוט-מסאז' ב-2$.

למחרת, בעקבות המלצה של ישראלים, הצטרפנו לפרויקט בשם Cambodian village experience, שהקים בחור בשם סמבאט כדי לתמוך בבית הספר בכפר שלו, וזו ללא ספק הייתה אחת החוויות הכי מיוחדות בטיול שלנו. היינו קבוצה של 6 ישראלים, והתלוו אלינו 6 ילדים מתוקים וחברותיים מבית הספר היסודי. יחד נסענו על עגלת משאית שחוברה לאופנוע, למדנו על חיי הכפר, ביקרנו בפגודות, חוות תנינים, שדות אורז ובסוף הגענו לבית הספר, שם בישלנו ארוחת צהרים יחד עם הילדים ואפילו רקדנו איתם את “באלה הידיים” שהם למדו במיוחד בשבילנו. חוויה מיוחדת ומומלצת laugh

8fdce7b0be88d1c9122323c237c4ccf4.JPG?l=6

להשתכשך עם פילים:
סן מונורום Sen Monorom >>>

המישורים הנצחיים של קמבודיה מגיעים לסופם במחוז מונדולקירי שבמזרח המדינה, שם מחליפות אותן גבעות מוריקות, יערות בתוליים, נהרות, כפרים מקומיים ופרויקטים תיירותיים סביבתיים לשמירה על החי והטבע. תושביו של חבל ארץ זה הם בני הבונונג, קבוצת מיעוט בקמבודיה, עם תרבות, שפה ומנהגים משלהם.

על אף שהאזור מדהים בכל קנה מידה, ועל כולו מהלך קסם שקט ורענן, התיירים היחידים שפגשנו פה היו צרפתים, ואיכשהו הישראלים נעדרו מהנוף. בני עמנו מתרכזים כרגיל בחופי הזהב, ולא טורחים לחרוג למחוזות אחרים בקמבודיה. חבל.

הגענו לכאן באוטובוס לילה מסיאם ריפ (כולל עצירה מיותרת בפנום פן), בדרך מרהיבה של מרחבים ירוקים. אנשים כמעט שלא נראו בצידי הדרך. הגענו לבירת המחוז סן מונורום לקראת 13:00 בצהרים. אוויר הרים קריר וגשם זלעפות קיבל את פנינו כשירדנו מהאוטובוס, אז נאלצנו להתמקם ב-Avocado Hostel (חדר זוגי ב-13$) עד יעבור זעם. בלילה הבא כבר העדפנו לעבור ללודג` מרוחק מהעיר בשם Nature Lodge (חדר זוגי ב-15$), שנמצא ממש בלב הירוק של הטבע, ומסתבר שייך לבחורה ישראלית שנישאה לקמבודי. יש כאן בונגלוס הבנויים מחומרים טבעיים וממוחזרים, סוסים ותרנגולות והרבה שקט. ויש כאן אפילו מסעדה לא רעה בכלל. מומלץ בחום לחובבי שלווה ומקלחות שטח. blush

“פרויקט הפילים”

במחוז מונדולקירי נמצאים הכי הרבה פילים בקמבודיה, ופועלים כאן מספר פרויקטים שנועדו “לשחרר” את הפילים שמחזיקים אנשי הכפרים כחיות עבודה. הפרויקט (בעזרת כספי התיירים) משלם לאנשי הכפר שכירות יומית, על מנת לשחרר את הפילים שבבעלותם מעוד יום עבודה מפרך, ולאפשר להם להסתובב באזור פתוח בטבע.

עם בוקר חברנו לקבוצה שהורכבה כולה מצרפתים, ויחד עם המדריך שלנו, ירדנו במסלול בוצי וחלקלק בתוך הג'ונגל. אחרי חצי שעה פגשנו שלוש פילות. המפגש עם החיה העצומה והאהובה עליי עוד מימי “המלך בבר” היה מלהיב כתמיד. האכלנו אותן בבננות היישר מכף היד, והן גילו סקרנות והפגינו יכולות אינטליגנטיות מרשימות.
אך בתוך כל ההתלהבות, אפשר לשכוח לרגע שהחיה החמודה הזו יכולה להיות קטלנית. ברגע של הסחת דעת זכיתי לבעיטה מהפילה היישר לצלעות, ואחרי דקה בה לא הצלחתי לנשום, הבנתי שזה היה יכול להיגמר גרוע הרבה יותר. לא כל יום חוטפים מחוות אהבה כזו מפיל. smiley

אחרי החוויה המבעיתה אכלנו ארוחת צהרים בשטח, ולמרות שירד מבול, יצאנו לשטוף שתיים מהפילות בנהר. הייתי מעט סקפטית לגבי הצורך של הפילים “להתקלח”. הם אמנם מסתובבים ביער באופן חופשי, לא נאלצים לעבוד, והתיירים לא מורשים לרכב עליהם (כפי שנעשה בתאילנד, למשל), אבל הם עדיין לא לגמרי חופשיים לעשות כרצונם. לפני שחוברים לפרויקט מסוים, תמיד כדאי לוודא שלא נותנים יד לפגיעה בפילים לצורכי תיירות. (עלות הטיול: 40$ לאדם).

1b86d3ff85c55c3440b93d8f6fd48cb4.jpg?l=6

למחרת שכרנו טוקטוק עם נהג מקומי חייכן ושמנמן עם אנגלית טובה, שלקח אותנו לטיול באזור. הגענו למפל בוסרה (‪Bousra Waterfall‬) שנחשב לגדול בקמבודיה, אך האטרקציה המרכזית עבורנו הייתה טקס של שבט מקומי שנראה כמו חגיגת האביב, עם נערות עטורות פרחים בלבוש ססגוני, כולם רוקדים ושרים. הם כל כך התלהבו מנוכחות שני התיירים הלא-קשורים-לאירוע, והזמינו אותנו לרקוד ולהצטלם איתם, כאילו היינו אורחי הכבוד.

d2d7dd2eb0162f6e9b749ce57c2dbab9.JPG?l=6

9d95e144b8efa3eb649b54a978574f4e.JPG?l=6

אחר כך גם טבלנו בנהר, ביקרנו במקום בו מגדלים פולי קפה ופלפל, והמשכנו לתצפית על "אוקינוס העצים" כפי שהמקומיים קוראים לזה. ה"אוקיינוס" הזה כנראה ולא יישאר פה לזמן רב, כיוון שקמבודיה היא המדינה שמורידה עצים בקצב הכי גבוה בעולם. frown

9e11da50ff35a2a7ca29a7a03fb133e8.JPG?l=6

קמבודיה, אמרו לי טיילים ישראליים לא פעם, משעממת. אז אמרו... אותי היא לא שעממה לרגע. השהות שלנו כאן אמנם הייתה קצרה להחריד, אך גילינו ארץ קסומה עם אוכלוסיה מסבירת פנים שטרם הצליחה להתגבר על הפשעים האכזריים שבוצעו בה. כל כך הרבה סיפורים עצובים והיסטוריה מרתקת שלצערי מעולם לא למדתי עליה בבית הספר...

***

שואת קמבודיה החלה בקיץ של 1975. שני מיליון אזרחים (כרבע מאוכלוסיית קמבודיה!) נטבחו ונקברו בקברי אחים על ידי המשטר הקומוניסטי הברוטאלי של פול-פוט והקמר רוז'. כל אנשי האקדמיה וכל מרכיב משקפיים שנחשד בהיותו אינטליגנט עונו ונרצחו. אחרי ארבע שנות אימה פלשה ויאטנם לקמבודיה ושחררה את שארית האוכלוסייה מוכת הטראומה, וכמובן שהעולם שתק.

אם לא די בכך, קמבודיה נפגעה קשות במהלך מלחמת ויאטנם. כל מי שרק יכול הפציץ שם וזרע אלפי שדות מוקשים. פגעי המלחמה דחפו מיליוני פליטים אל הערים המרכזיות, דבר אשר הביא להתפרצות מגפות קשות. גם כיום רובו המכריע של העם הקמבודי חי בעוני, כאשר המשכורת הממוצעת למשפחה היא כ-100 דולר לחודש.

***519f9d39536ab9042d6864b6d907e5cd.JPG?l=6


מכיוון שהטיסה שלנו חזרה ארצה יצאה מהו צ'י מין שבדרום ויאטנם, החלטנו להקדיש לה את שני הימים האחרונים וחצינו את הגבול בחזרה לויאטנם, לסיבוב פרידה אחרון ודי. (אוטובוס מסן מונורום לסנול (snoul) > טוקטוק לגבול > אוטובוס להו צ'י מין. סך כל הנסיעה כ-6 שעות).


נהר של אופנועים:
הו צ'י מין (סייגון) HCMC >>>

העיר הגדולה מכה בנו בכל הכוח: ברוכים הבאים לבירת הדרום. 9 מיליון איש חיים בה, הכבישים מוצפים במיליוני אופנועים, ואחת החוויות האתגריות כאן זה לנסות לחצות את הכביש בלי להידרס. בנוסף, כשהוויאטנמים מסיימים את יום העבודה ויוצרים זרם בלתי פוסק של אופנועים, מומלץ לשבת בפינת הרחוב ולצפות במחזה שיותיר אתכם פעורי פה.

5d73360b16887ccc35cd0b44ec306b58.png?l=6

הו צ'י מין מציעה שפע של מקומות בילוי, תרבות, קניות, מסאז'ים ואוכל טוב. מכיוון שלאורך הטיול לא ממש התרכזנו בשופינג, כאן הגיע הזמן להשלים פערים ולבזבז את הכסף שנותר, אז קינחנו את המסע בשוק הלילה עם קניית מתנות, בגדי ספורט, פסלים, בובות ושאר פקלאות.

לא יכולנו לוותר על הביקור במוזיאון שרידי המלחמה (War Remnants Museum) , שמציג אוסף מזעזע למדי מזוועות מלחמת ויאטנם, כמו עוברים שנפגעו מההפצצות הכימיות, כלובי נמרים שבהם הוחזקו שבויים ותמונות מטרידות ביותר הממחישות את הזוועות שעולל הצבא האמריקאי. כ-60 אלף חיילים אמריקנים ומיליוני אזרחים ויאטנמים מצאו את מותם במלחמה ההיא. ויאטנם של 2018 היא אומנם מדינה שוחרת שלום בוורסיה קומוניסטית, אך עדיין מצולקת.

ב-2 הלילות האחרונים התפנקנו במלון Alagon Saigon Hotel & Spa (חדר זוגי עם חבילת ספא ב-62$ ללילה). המלון מציע בריכה, ג'קוזי, חדר מפנק, ארוחת בוקר, תה מנחה בצהרים ומסאז' של 60 דקות לכל אחד בכל ערב. תענוג אחרון לפני השיבה לחיי העמל והיזע...

לסיכום…

היה מושלם. מזג האוויר הפתיע לטובה, הלו”ז התנהל כמתוכנן, כל מקום אליו הגענו חשף נופים מרהיבים, תרבות שופעת, ירוק-עד וקסם שקשה להסביר. האנשים שפגשנו בדרך, בין טרסות אורז ירוקות וכפרים שקטים ופסטורליים, היו מקסימים ואדיבים. המחירים הנוחים אפשרו להתפנק וליהנות עד הסוף מכל מה שרצינו, והדבר היחיד שחסרונו באמת הורגש היה זמן. הייתי נותנת הכל בשביל עוד זמן. היבשת נפלאה ולא נגמרת, ויש כל כך הרבה מה לראות ולעשות, נצלו כל טיפת זמן שיש לכם וטיילו כמה שרק אפשר. yes

כמובטח – כמה פרטים טכניים:

ויזה: על מנת להיכנס לויאטנם יש להצטייד בוויזה מראש: נכנסים לאחד מאתרי האינטרנט שמציעים את השירות (למשל » https://goo.gl/un3Vrs) ומשלמים 6$ לאדם. יש לבחור ויזה לחודש או לשלושה חודשים, ואם אתם רוצים כניסה אחת או כניסה רב-פעמית.
(כניסה אחת תעלה 25$ וכניסה רב-פעמית 50$, שאותם תשלמו עם הגעתכם לשדה התעופה).
אישור הוויזה יגיע אליכם למייל, עליכם להדפיס ולהביא אותו אתכם יחד עם תמונת פספורט. בדלפק הקבלה שבשדה התעופה משלימים את התהליך וחותמים לכם על הוויזה.

לינה: מחירים המלונות הזולים הם פשוט חלום עבור הישראלים, כך שאתם יכולים להרשות לעצמכם להתפנק בלי לדאוג יותר מדי לכיס. ב-30-40$ ללילה אפשר למצוא מלונות שלא מביישים מלונות 5 כוכבים בארץ. במלונות המבוקשים רצוי להזמין מקום מראש
** טיפ למזמינים דרך Booking – הזמינו דרך הקישור הזה כדי לקבל 15$ מתנה לאחר ההזמנה »https://www.booking.com/s/34_6/25d0787d.

אוכל: מרק “פו” הויאטנמי בהחלט היה ערב לחך. מלבד נקודת האור הזו, האוכל שאכלנו במהלך הטיול לא היה מגוון במיוחד וכלל בעיקר אורז ונודלס שגרמו לנו להתגעגע לאוכל הבלתי-ינוצח של ארץ ישראל. גם הכלב השחוט שראינו תלוי באיזה שוק לא ממש עורר את בלוטות הרעב שלנו, אבל מה אגיד לכם, להיות צמחונית למשך חודש זה הרבה פחות נורא ממה שחשבתי. למרבה המזל, בערים הגדולות ניתן למצוא מסעדות ורשתות בינלאומיות, כך שתמיד אפשר לרוץ למקדונלדס כשחשקה נפשכם בג'אנק.

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה: תשמחו לשמוע או לא, ויאטנם מ-פ-ו-צ-צ-ת ישראלים. בעיקר בתקופת החגים. לרגע היה נדמה לי שפשוט לא נשאר אף אחד בארץ, כי כולם כאן, גודשים את הסוכנות של רוז כאילו אין עוד מלבדה ומתופפים ברחובות עם סנדלי השורש שלהם. בקיצור, אם המטרה שלכם הייתה לברוח מהישראליאדה של תאילנד אז… לא.

תהנו!! wink

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של naama972?

‹ הפוסט הקודם
48 שעות של קסם בקופנהגן
48 שעות של קסם בקופנהגן
מתוך הבלוג של naama972
10-08-2018
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של naama972 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

מהמם ומרתק

השב  · 
I haven’t been everywhere, but it’s on my list
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

תגובות פייסבוק

סגור
0
×