מקסיקו ברכב שכור - תרמילאות בעצמאות

מקסיקו היא הרבה יותר מחופשת בטן גב- במציאות ניתן למצוא בה תרבות עשירה של עתיקות המאיה, כפרים אינדיאנים ופסטיבלים שלא נגמרים! חני ובני, אוהבי טיולים בני 60, יוצאים למקסיקו לטיול שחלקו הגדול ברכב שכור, ומוצאים מדינה צבעונית ומלאה באהבה. בכתבה מקיפה זו תמצאו מידע נרחב- מארגון הטיול, לאתרי הטבע והתרבות ועד להסברים היסטורים.
חני שטיינברג
|
מפה
תמונה ראשית עבור: מקסיקו ברכב שכור - תרמילאות בעצמאות
Thinkstock Imagebank ©

מידע שימושי

מקסיקו- חודש וקצת. חלק ברכב וחלק לא, ואם נוסעים למקסיקו, אז לפחות קצת נתפנק. "לזקנים" כמונו- בני בן 60, ואני, חני, בת 56 אהבת טיולים שאינה יודעת גבול. ומה זה פינוק? רכב שכור, ואם אפשר, אז לנווט עםGPS . לא נשמע מוגזם. אז רכב שכרנו בקלות, אבל ההפתעה הייתה, שמערכת ניווט עדיין אינה בשימוש במקסיקו. לדברי חברת ההשכרה, אולי במהלך 2007 יחול שינוי.
 
מפת דרכים – או מקומות ציון מרכזיים
קנקון (Cancun), פלאייה דה כרמן (Playa del Carmen), טולום (Tulum), קובה (Coba), ויאדוליד (Valladolid), פרנסיסקו אסקרגה (Francisco escarcega), פלנקה (Palenque), סן קריסטובל (San cristobal de las casas), טוקסטלה (Tuxtla Gueirretz) צ`יוואואה (Chihuahua), קריל (Creel), אל פוארטה ( El fuerte), לוס מוצ`יס (Los mochise), מקסיקו סיטי (Mexico city).

טיסות
תל אביב => ניו- יורק : כרטיסים מוזמנים מראש
ניו- יורק => קנקון : הזמנת כרטיסים דרך האינטרנט בניו יורק.
 : (Chihuahua) צ`יוואואה=> Tuxtla סוכן מקומי בעיר.
 (Mexico city) מקסיקו סיטי => Los mochise  : הזמנה טלפונית, אך בסוף קניית כרטיסים בשדה התעופה בחברה אחרת.
 ניו-יורק  => (Mexico city) מקסיקו סיטי: הזמנה דרך האינטרנט.
ניו- יורק => תל אביב : כרטיסים מוזמנים מראש.
 
רכב שכור
את הרכב שכרנו בקנקון, כבר בשדה התעופה יש שורה ארוכה של סוכנויות השכרה. מתוך ניסיון קודם טוב עם חברת אלמו נגשנו לסוכן זה, אבל המחיר שהוא ביקש נראה לנו מוגזם. למרות שנראה כיו כל הסוכנים עובדים יחד ונותנים אותו מחיר, זה לא כך. סוכן חברת הרץ (למרות שנחשבת כחברה יקרה) היה טוב יותר, והמחיר היה טוב יותר. שילמנו 47$ ליום כולל ביטוח מקיף. על מחיר זה יש להוסיף את דמי החזרת הרכב ממקום אחר (לא מקנקון). אנחנו התכוונו להחזיר את הרכב בואחקה, בסוף החזרנו את הרכב בטוקסטלה (עיר הבירה של מדינת צ`יאפאס, Chiapas) ועל כך שילמנו כ- 400$ נוספים (התשלום תלוי במרחק בק"מ מהמקום שבו הושכר הרכב). כדאי מאד להוריד מהאינטרנט את המדריך לבדיקת רכב לפני ההשכרה (המדריך באנגלית). יש בו רשימה מסודרת של מה צריך לבדוק לפני שמקבלים את הרכב. החזרת הרכב הייתה מהירה ומקצועית בלי ניסיון לאלץ אותנו לתשלומים נוספים.
 
כבישי מקסיקו
בניגוד גמור לכל האזהרות, באיזורים בהם נסענו, הכבישים טובים, השילוט מצוין, ו"נימוסי" הנהגים ראויים לחיקוי. למשל, אם נוסעת לפניך משאית כך שאין שדה ראיה לעקיפה, נהג המשאית מאותת לנהג שאחריו שהדרך פנויה. חשוב לדעת כי לכבישים אין שוליים, כך שאם רוצים לעצור לצילום או לכל מטרה אחרת, זה בעייתי לפעמים. צריך להמשיך לנסוע עד שמגיעים למקום שבו אפשר לעצור.
 
בכל זאת אזהרה
"מכה" שלא קראנו עליה בשום מקום שמדובר במקסיקו. גבשושיות כביש בכל מקום! בשפת המקום טופס (Topes), הגבהות של הכביש שאם לא שמים לב אליהם ונוהגים מהר, או אפילו במהירות רגילה, הרי מרגישים מה זו תעופה במכונית!! מעברי החצייה מוגבהים מאוד, ואין ברירה אלא לתת זכות קדימה להולכי רגל (נראה לי מתאים למחוזותינו). ברבים מן המקומות אין שילוט שמזהיר שיש הגבהות בדרך, ואתה מוצא את עצמך מתעופף והמכונית נחבטת. אחרי מספר "מעופים" כאלה התחלנו לעקוב בתשומת לב אחרי מכוניות שלפנינו, הפכנו "חשדנים" לפני כל איזור מגורים, אפילו אם יש בו רק שני בתים!
 
מפות   וספרים
אם אין מערכת ניווט, אז צריך מפות. לפי המלצה קנינו Road guide (Guia de carreteras) של מקסיקו שכולל את כל מקסיקו, וגם פירוט על מספר ערים מרכזיות. (אתר החברה – www.quimeramx.com). מדריך הכבישים נוח מאד, ושימש אותנו כל הדרך. הספר הטוב ביותר לנוסע בכבישים, היה הספר של חברת AAA" (triple A) 2006. אם אתם יכולים להשיג אותו, הוא מצוין לנסיעות עצמן. 
 
השימוש במדריך לונלי פלנט (Lonely Planet) שנת 2003, הספיק ברוב המקרים. כמו כן, השתמשנו ב- Central America &Mexico. 
 
דלק
שוב, בניגוד למה שקראנו בהרבה מקומות על בעיה של תחנות דלק, והמלצה להצטייד במיכל דלק רזרבי, הרי שאין כל בעיה יש תחנות דלק בכל מקום. נכון שלא צריך לנסוע עד הטיפה האחרונה, אבל גם לא צריך לקחת דלק רזרבי. הוא רק נשפך ומסריח את האוטו (מה שקרה לנו). כדאי לדעת שבמקסיקו יש חברת דלק אחת בלבד, והיא חברה ממשלתית.
 
אוכל
המון בשר, אבל למי שמקפיד לא לאכול בשר אין מה לדאוג- יש הרבה פירות, ירקות, תירס בכל צורה אפשרית, וכמובן, טורטיות מכל הסוגים. יש גם הרבה מאפיות עם סוגים שונים של עוגיות, ולחמניות. כאוהבי שווקים, חיפשנו בכל מקום שוק. את הגויאבות הטובות ביותר שאכלתי אי פעם, אכלתי במקסיקו. שפע של פירות, חלקם חדשים לנו וחלקם מוכרים. בהתחלה קנינו רק פירות עם קליפה כמו בננות, אחר כך עברנו לפירות מכל הסוגים ורק רחצנו עם מי סבון. לאחר מכן, כבר קנינו פירות בתוך כוסות מרוכלים ברחוב, טורטיות ממוכר ברחוב, מיץ תפוזים מרוכל ברחוב, וכלום לא קרה! אני לא בטוחה שזו המלצה אבל אצלנו זה עבד. דבר שעליו הקפדנו לאורך כל הטיול היה שתיית מים מבקבוקים. ברוב בתי המלון והאכסניות יש אפשרות למילוי מים ממתקן, ללא תשלום או תשלום נמוך.
 
בגדים וציוד 
לקחת כמה שפחות. בכל מקום יש מכבסה שתמורת תשלום סמלי מכבסת ומקפלת תוך מספר שעות. חשוב לקחת בגדים קלים לאזורים החמים, וכמובן, כובע. לקחת משהו ארוך וחם לאיזורים הקרים יותר- שכמיה או מעיל גשם קל כי יורד גשם, כפכפים ונעלי ספורט (אפשר גם כובע חם). אם חסר, אפשר לקנות שם, זה זול ופשוט. לא לשכוח לקחת מגן קרינה, ותכשיר נגד יתושים.
 
בדיקות משטרה
מקסיקו היא בעצם פדרציה של מדינות תחת שלטון מרכזי אחד, כך שבמעברים בין מדינה למדינה יש בדיקות של משטרת גבולות. חלקן מהירות, אבל יש מקומות בהם הבדיקה יסודית: מבקשים מכולם לצאת מהאוטו, ובודקים ביסודיות את כל האוטו, כולל התיקים. בדרך רואים מפעם לפעם עצירת רכבים לבדיקות. אין שום "אפליה" בין מקומיים ותיירים, וכולם עוברים אותן בדיקות.
 
"לטיול יצאנו..."
מראש החלטנו לא להישאר בקנקון אלא לישון בפלאייה דה כרמן.
 

פלאייה דל כרמן וטולום

העיירה נמצאת כ- 40 דקות נסיעה מקנקון (68 ק"מ) לאורך החוף (כביש 307), יושבת על הנתיב הנקרא ריביירה מאיה (Riviera Maya ). השילוט ביציאה משדה התעופה נוח וקל. העיירה, שהיא בעצם לא כל כך עיירה כי יש בה 47 אלף תושבים, הייתה מקום היציאה של עולי רגל  שבאו לבקר את המקדשים בקוזמול. לעיירה הגענו לקראת ערב די עייפים, כך שלא התאמצנו בנושא הלינה ונכנסנו למלון זול בשם ,Cabanas ממש לא מלון מלהיב. העיירה עצמה מתויירת מאוד, לחה וחמה. מי שמחפש חוף יפה, זה המקום. זו עיירה תוססת ושמחה, מקום נעים להתחלת טיול באיזור החופים, העדיפה על עיר כמו קנקון. לנו הספיק יום אחד, ובבוקר ארזנו מטלטלים בדרך לטולום.

טולום (Tulum)
ממשיכים בנסיעה בכביש 307 לאורך החוף, ומגיעים לעיירה קטנה שהמקום הכי מרכזי בה היא תחנת האוטובוסים. ובכל זאת, לעיירה חוף הים מדהים עם בתי מלון ובקתות לאורכו. אנחנו בחרנו להישאר בעיירה והתאכסנו במעין הוסטל הנקרא Rancho Tranquilo . המקום כולל בונגלוס בתוך מתחם מגודר של צמחיה, וכן אפשרות לחדרים הכוללים גם מקלחת צמודה. הבעיה היא שהחדרים עם המקלחת די מעופשים, אז בחרנו בבונגלו שכלל מיטה, כילה עם שני מדפים קטנים ושירותים ומקלחת משותפים בחוץ. המקום נחמד מאד, איש האחזקה במקום הוא בחור אמריקאי ששמח מאד לתת עצות. יש במקום "ספרייה" להחלפה המבוססת על ספרים שאנשים השאירו. בבוקר קפה ועוגה. בעונה המקום מלא לגמרי. 

בערב, על פי המלצת איש האחזקה (שכחתי את שמו) הלכנו לאכול במסעדה הנקראת Ginger  (נמצאת מול האכסניה Weary Traveler Hostel) במרכז העיירה. למרות ההמלצות, לדעתי המקום אינו מוצלח. יש אוכל מקסיקני פשוט וטוב, וכשבמסעדה מקסיקנית מנסים לעשות ארוחות גורמה באמת לא מצליח להם, ואז קרטיב פירות תוצרת בית שנמכר בכל מקום טוב יותר.
 
עתיקות טולום
בבוקר נסענו לבקר בעתיקות טולום. כתוב שהן נפתחות ב 8, אבל כשהגענו ב 9 נראה היה שהמקום רק נפתח. עתיקות המאיה טולטק בנויות על איזור המשקיף לים האזורי. העתיקות הן מן המאה ה 10. חשופים כ 60 מבנים, שחלקם ממש משקיפים לים. אפשר לרדת לחוף מאיזור העתיקות. אין אפשרות לעלות על רוב העתיקות. האיזור יפה ביותר- השילוב של ים, עתיקות ודשאים רחבים הוא מופלא. לא קשה לדמיין את הספרדים המגיחים מהים לתוך פאר שכזה. 

עזבנו את קו החוף ונסענו לכיוון עתיקות קובה (Coba): נסיעה בכביש 180 שילוט טוב כ- 47 ק"מ מטולום. האזור מישורי עם כפרים קטנים או בתים בודדים לאורך הכביש. כדאי להיזהר מפרות המשוטטות באזור. 

עתיקות

עתיקות קובה (Coba)
לפי השערת הארכיאולוגים, קובה שימשה כעיר מחוז חשובה, בעיקר לצורכי מסחר בין אנשי החוף ופנים הארץ. את החפירות במקום החלו רק ב- 1973 ומשערים שיש כ- 6,500 מבנים באזור העתיקות.

כשהגענו לאזור העתיקות ראינו התקהלות, די קרוב לכניסה לאתר. הסתבר שבאנו בדיוק ביום שבו נערכו טקסים לחגיגת "יום שפת המאיה". היו שם ילדים מבתי ספר, נאומים, ובעיקר הרבה ריקודים ושירים אינדיאנים. לא להאמין- הרקדנים רוקדים יחפים על משטח מלא באבני חצץ, ובחיוך מאוזן לאוזן. עמדנו מוקסמים מהריקודים, התלבושות והקהל המקומי שמסביב.

כשנכנסים לעתיקות יש שלוש אפשרויות: ללכת ברגל, לשכור אופנים או לשכור מעין ריקשה. הכי כדאי לשכור אופניים!! העתיקות מכסות שטח רחב בתוך צמחיה, והשבילים ממש נועדו לאופניים. פירמידת ה Nohoch Mul היא המבנה הגבוה ביותר בכל האזור הצפוני של יוקטן. אני נשברתי כבר בתחילת הטיפוס על הפירמידה, אך בני זכה לצפות באנשים מלמעלה. עזבנו את המקום המרשים הזה ופנינו לכיוון העיר ויאדוליד (Valladolid). ממשיכים בכביש 307 ופונים ל- 180 לכיוון פנים הארץ. 

ויאדוליד (Valladolid)
לרוץ לעיר המקסימה הזאת לפני שהיא תהפוך לתיירותית (יש כוונה לבנות שדה תעופה קרוב לעיר). למרות הקרבה שלה לעתיקות צ`יצ`ן איצה (Chichen Itza)  יש בה עדיין מעט תיירים (הם כנראה מעדיפים את נוחיות ערי החוף). העיר נבנתה ב- 1543 על ידי הספרדי Francisco de Montejo  שהיה אחראי מטעם השלטון הספרדי ברוב אזור יוקטן.  בעיר מבנים קולוניאלים יפיפיים, כיכר מרכזית גדולה (סוקאלו) וכנסיות יפות. בשולי הסוקאלו יש מבנה גדול עם קשתות, זה "אזור האוכל" מסעדות עם כוסות ענק של מיץ פירות, אוכל מקומי טוב, ואוירה נהדרת.

הכיכר המרכזית מלאה באנשים, רוכלים וילדים. הכיסאות הצמודים שבכיכר בנויים בדרך מקורית והרעיון הוא נהדר, יושבים פנים מול פנים ולא צד לצד. בבוקר התעוררנו לקולות פיצוץ, ואנחנו הישראלים, שכל כך רגישים לפיצוצים, יצאנו מהר החוצה לראות מה קורה. מסתבר שיש חגיגה לכבוד קדוש כלשהו, ותהלוכת אנשים (בעיקר נשים), מתקדמת לכיוון הכנסייה, לקבל את ברכת הכומר. הפיצוצים הם מעין זיקוקים תוצרת בית שמלווים כמעט כל חגיגה. התהלוכה הייתה צבעונית, עם נגנים, ילדים בתלבושות מקומיות והרבה שמחה.

בעיר עצמה יש מערת נטיפים Cenote Zaci. אפשר לוותר, או ללכת ולא לצפות למשהו גדול. מדובר במערת נטיפים עם אגם מים באמצע, נחמד ביום חם.(כ 4 ק"מ מהעיר יש מערת נטיפים גדולה יותר אליה לא הגענו וחבל). התאכסנו במלון Maria de la Luz מול הכיכר המרכזית, חדר גדול עם מזגן פונה לפטיו ובריכה. מאד יפה (38 דולר ללילה ללא ארוחת בוקר). ארוחת בוקר הכוללת בופה עשיר (5 דולר).  בעיר נשארנו יומיים כאשר ביום השני נסענו לעתיקות Chichen Itza. כיוון הנסיעה הוא לכיוון העיר  Merida  בכביש 180.

עתיקות צ`יצ`ן איצה (Chichen Itza)
העתיקות הנפלאות של עיר המאיה מ- 600-900 אחרי הספירה, הוכרו על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. החפירות הראשונות במקום החלו בתחילת המאה ה– 20. ארכיאולוגים משערים שיש במקום מאות מבנים, כאשר עד היום נחשפו רק כ- 30. הקסטיליו (Castillo), שהיא פירמידה ענקית, שולטת על המקום, ומגרש המשחקים (ball court) עם חישוקי אבן מעוטרים, דרכם היה על הכדור לעבור (יש הדגמה של המשחק בסרט וידאו במוזיאון האנתרופולוגי במקסיקו סיטי).

פגשנו במקום קבוצה של מטיילים ישראלים. היה נעים לשמוע עברית, מה שלא שמענו כל הדרך וגם בעצם בהמשך הדרך רק מעט מאד. בכניסה לאתר יש הרבה מוכרים מקומיים שפורשים את מרכולתם (בעיקר עבודות אבן ועץ) על שטיחים לצידי הדרך. בסוף היום כל המוצגים נארזים אחד אחד בתוך ניר עיתון ומוכנסים לסלים גדולים, נישאים ברצועות הסל הכרוכות על הראש הביתה. למחרת הם שוב נפתחים, מנוקים ומוצגים לתיירים. נכון אמרה המדריכה של קבוצת המטיילים הישראלים: "למקסיקנים, בעיקר כפי שהם מוצגים במערבונים, יש תדמית של "מנומנמים" בלשון עדינה, מה שאנחנו ראינו הם אנשים חרוצים ביותר, עובדים קשה ומנסים להתפרנס בזיעת אפם."

כדאי לבוא מוקדם לפני גדודי התיירים, ולא לשכוח מים וכובע כי חם ויש הרבה מה לראות. אחרי יומיים בויאדוליד, פנינו לכיוון פלנקה.

לתחילת הכתבה

פלנקה

הנסיעה היא על כביש 295 עד צומת צ`טומל (Chetumal), והמשך הנסיעה בכביש 186. יש שילוט טוב בדרך. הדרך מויאדוליד לפלנקה ארוכה מאוד. החלטנו לעשות אותה עם חניית ביניים באמצע. ההמלצה שקיבלנו הייתה, לעצור בעירה יפה בשם באקאלר (Bacalar) היושבת על אגם גדול. לבסוף, הדרך לפלנקה הייתה טובה מששערנו והגענו לאיזור די מוקדם, לכן החלטנו להמשיך לנסוע ככל שניתן בשעות האור. לקראת ערב הגענו לעיר מחוז אפורה פרנסיסקו אסקרגה (Francisco escarcega) המשמשת כחניון לילה למשאיות הרבות העוברות באיזור. יכול להיות שהיה כדי לעצור בעיר עם אגם יפה מאשר בעיר "שינה" למשאיות, אבל הגענו עייפים כך שפרט לארוחה חטופה לא עשינו הרבה.

בבוקר יצאנו לכיוון פלנקה. המשכנו לנסוע בכביש 185 עד צומת קטאציה (Catazaia), מעבר לכביש 199 (יש שילוט טוב בדרך), צריך לנסוע לכיוון פלנקה. החלטנו להתמקם לא בפלנקה העיר, אלא באזור שנקרא אל פנצ`ן (El- Panchan ). לפי הסיפור, מיסד המקום הזה נקרא דון מויזס, שהגיע לאזור כארכיאולוג וקנה את האזור וקרא לו El Panchan כפירושו בשפת המאיה, גן עדן עלי אדמות. כיום האזור מנוהל על ידי ילדיו. במקום מבנים רבים, בונגלוס, מסעדה מרכזית, אפשרות לארגון טיולים באזור, וקולקטיבו שנוסע כמעט כל הזמן בין המקום לפלנקה עצמה עם חניה בעתיקות.

כאשר מגיעים לפלנקה יש לנסוע לכיוון העתיקות, וממש לפני שער הכניסה לעתיקות יש פניה שמאלה לשביל עפר בוצי- זה המקום. המליצו לנו על הוסטל של אד ומרגריטה, חדר יפה ונוח בתוך מבנה דו-קומתי. לפי מה שהבנו כמעט כל המקומות דומים, כך שאם אין מקום באחד, אפשר ללכת לאחר. במקום שתי מסעדות, אחת גדולה ואחת קטנה, עם הופעות בערב.

המקום נפלא, נחל עובר קרוב מאוד לאיזור המגורים. בלילה ירד גשם בלי סוף, אבל לא היה קר. רק שמענו את רעש המים הזורמים. הצמחייה עבותה וצבעונית. המקום הוא גן עדן אמיתי, רק טבע וטבע. בערב הייתה הופעה של להקת נגינה מקומית, וסתם ישיבה עם הרבה מטיילים הפוקדים את המסעדה. אווירה קוסמופוליטית, הרבה מטיילים מגרמניה ואנגליה.

המרחק לעתיקות מהכניסה הוא כ- 3 ק"מ. לא צריך לצעוד כי חם ואין מה לראות בדרך. יתרה מכך, כל הזמן עוברים קולקטיבים שמסיעים עד העתיקות.

עתיקות פלנקה
האתר שוכן במיקום אסטרטגי שולט בלב מישור מוגבה. פלנקה הייתה עיר ששימשה, כפי הנראה, כמרכז אומנותי, דתי ואסטרונומי בין המאות שישית ותשיעית לספירה. המקום הזכיר לי את תוכנית הרדיו "חפש את המטמון"- בתוך צמחיה, מאחורי צמחיה ובין הצמחים יש מקומות נפלאים, ויש תחושה שאם לא תספיק לראות מספיק מהר, הג`ונגל יגדל חזרה לתוך העתיקות.

בכל מקום שפונים רואים שיש עוד ועוד עתיקות שעדיין לא נגעו בהם. בתוך פירמידה מדורגת שהיא המקדש הכתובות החקוקות (Tempo de las inscripciones ) נמצא קברו המרהיב של שליט פלנקה, המלך פאקאל, שמת ב- 683 לספירה. מסכת הקבורה שלו היא חלק נוסף מהממצאים ומהיצירות שנמצאו במקום, ומוצגים במוזיאון האנתרופולוגי במקסיקו סיטי. בתוך איזור העתיקות יש שביל מסומן ונוח שיורד לכיוון המוזיאון (סגור ביום ב`). לאורך השביל יש מפלי מים נהדרים וצמחיה עבותה. מומלץ מאד. השביל מסתיים במוזיאון ובכביש. משם לקחת חזרה קולקטיבו לאל פאנצ`ן. מזהירים לא להסתובב לבד בשבילי העתיקות, כך שאם חוששים, כדאי להיצמד לקבוצה או למטיילים נוספים. התחושה היא שאפשר ללכת לאיבוד די בקלות בתוך העושר הזה של עתיקות וצמחיה.

העיר פלנקה עצמה לא מרשימה. פרט לכיכר המרכזית עם פסל במרכז, יש קצת מסעדות, בית מלון גדול שמתאים יותר במבנה שלו לסין מאשר למקסיקו. לא מצאנו משהו מעניין. אפשר למצאת מפלנקה לטיולים נוספים בג`ונגל.

לתחילת הכתבה

מיסול אה ואגווה אסול

מיסול אה (Misol –Ha)
כ 19 ק"מ מפלנקה, כביש 199 נמצאים מפלי Misol –Ha. זה מפל גבוה שיורד מגובה של כ- 30 מטר לתוך בריכה רחבה. יורדים למפל בשביל חלקלק, ונרטבים כהוגן לאורך הדרך. ראינו מטיילים שנכנסו לשחות בתוך הבריכה. המקום מרהיב, ושווה ביקור.

אגווה אסול (Agua Azul)
המשכנו בנסיעה בכביש 199 לכיוון מפלי המים של Agua Azul. כ- 68 ק"מ מפלנקה לכיוון העיר Ocosingo מגיעים למפלים. למרות שהמפלים עצמם אינם גבוהים, הרי השילוב בין מים שזורמים בשצף בתוך צמחיה רבה, הם חזיון מדהים. למרות שהגענו בעונה שהמים אינם כחולים אלא נוטים יותר לצבע אדמה, עדיין המראה היה נפלא. "במות" מעץ מגודרות מאפשרות מראה כמעט פנורמי של הזרימה.

עזבנו את המפלים וחזרנו לפלנקה. בדיעבד היה כדאי לשלב את המפלים עם הנסיעה לסן קריסטובל (San Cristobal) בכדי להמנע מנסיעה וחזרה ושוב נסיעה באותו כיוון (המפלים נמצאים על הדרך לסן קריסטובל). בצער רב עזבנו את גן העדן הזה אחרי יומיים, בדרכנו לסן קריסטובל.

לתחילת הכתבה 

סן קריסטובל ונה בולום

סן קריסטובל דה לס קאסאס (San Cristobal de las casas) 
מקסיקו היא נפלאה (אני עדיין לא "מסכמת") אבל סן קריסטובל היא היהלום שבכתר, לפחות בין המקומות שראינו שגם הם היו יפהפיים. זה התחיל מכך שהבן שלנו היה שם חודש, וסיפר סיפורים על מקום יפהפה- מבנים קולוניאליים, רחובות צרים ומזג אוויר ירושלמי.

ממשיכים בכביש 199 כ- 180 ק"מ מפלנקה בכביש עם נוף מדהים אבל עם די הרבה מהמורות, פיתולים ובחלק מהדרך גם ערפל סמיך. ובכל זאת, הנוף היה עוצר נשימה. לאורך כל הדרך הרים מנוקדים בבתים.

העיר סן קריסטובל הוקמה ב- 1528 על ידי חיילי Hernando Cortes שבראשם עמד דיאגו דה מסריאגוס (Diego de Mesariegos), לימים מושל קובה. העיר יושבת בתוך עמק המוקף בהרי הצ`יאפאס (Chiapas).

נה בולום (Na Bolom)
על המקום קראנו לפני שהגענו לסן קריסטובל, והחלטנו לשהות בו לפחות לילה אחד. ממש לא טעות. המקום נמצא כעשרה בלוקים מהכיכר המרכזית, ומשמש כמוזיאון אבל עם כ- 12 חדרי אירוח. המבנה הקולוניאלי המרשים הוקם ב- 1891 ונקנה על ידי הארכיאולוג פרנץ בלום ואשתו גרטאוד ב- 1950 (הסיפור של בני זוג זה, הוא דני והיא שוויצרית ממוצא יהודי, הוא סיפור מעניין בפני עצמו). הזוג הקדיש את ממרצו וכספו לשימור יערות הגשם ושבטי ה-Lacandon שמתגוררים ביערות באזור סן קריסטובל. היום משמש הבית כמוזיאון- נקודת התכנסות תרבותית, בחסות המקום ובעזרת מתנדבים רבים מכל העולם המנסים לשמר את תרבות התושבים המקומיים ותרבותם.

חדרי הארוח מצוידים באח לחימום. המקום מטופח מאוד עם חצר וגן גדול מסביב. ארוחת ערב מוגשת על שולחן אחד ארוך, סביבו יושבים כל האורחים וכן סועדים מבחוץ. נאמר לנו כי בעונה יש להזמין מקום מראש, אך כשהגענו, המקום היה די ריק, כך שבארוחת ערב ישבנו רק אנחנו, על שולחן ארוך כאורך הגלות, מה שנקרא סעודת מלכים!!. ארוחת בוקר (כלול במחיר) מוגשת בפטיו בכלים יפים, ובכלל פינוק אמיתי. במקום אפשר לקבל המון אינפורמציה על האזור וכן לארגן טיולים עם הדרכה. העלות קצת גבוהה,כ 60$  לחדר זוגי.

המדריכה שלנו לכפרי האינדיאנים באזור, הייתה אישה בשם מריה- דוברת אנגלית ותושבת המקום. מומלץ ביותר (Maria Teresa Santiago casantiago@latinmail.com) אם היא לא פנויה, אני בטוחה שאפשר להזמין מהמקום מדריכים אחרים, גם אם מחליטים לא ללון במקום, לא לוותר על ביקור במקום, וקבלת אינפורמציה לגבי טיולים באזור. הם אמינים, מקצועיים ודוברי אנגלית.

הפסטיבל- בכיכר המרכזית בסן קריסטובל ראינו במה גדולה עם מערכות הגברה והמקום נראה מוכן להופעה. הסתבר כי באנו בדיוק לפסטיבל בינלאומי. חגיגה אמיתית. הפסטיבל ניקרא Cervantino Barroco, ובמשך חמישה ימים בהם הינו בסן קריסטובל, התבסמנו כל אחר צהרים וערב בהופעות מדהימות של ריקודים, מוסיקה, הופעות אור קוליות, פיסול סביבתי, סדנאות יצירה, מקהלות מקומיות וזיקוקי דינור. חלק גדול מההופעות היו בחוץ, בכיכר המרכזית, והיו גם הופעות בתוך אולמות בעיר עצמה. הנאה מושלמת. אם אתם מתכננים נסיעה ויכולים להגיע בתאריכים בהם מתקיים הפסטיבל (לא דווקא בסן קריסטובל, הפסטיבל מתקיים כל שנה ברחבי מקסיקו). אל תפסידו!! 

סן קריסטובל היא עיר יפה- יש בה הרבה כנסיות יפות, שוק גדול שבאמת לא כדי להפסיד, ומוזיאונים כמו מוזיאון הענבר. אהבנו גם את המוזיאון לרפואת המאיה (על מוזיאון הג`ייד אפשר לוותר, זו יותר חנות לממכר תכשיטים מאשר מוזיאון). בכלל מזג האויר הזכיר מאד חורף ירושלמי, לפעמים קר ורטוב ולפעמים חמים ונעים ובערב מומלץ להצטייד בלבוש חם.

לתחילת הכתבה

סן חואן צ`אמולה וזינאקאנטן

שני כפרי אינדינים מקסימים, San juan chamula, Zinacantan, אליהם הגענו עם המדריכה טרזה, במונית מקומית. הסיפור עם נהגי המוניות הוא מעניין. לפי דברי טרזה, אלה חבר`ה צעירים שעבדו כשנה בארה"ב (לא סיפרה איך) בכל אופן הם חזרו עם מספיק כסף לקנות רכב שמשמש כמונית. בכפר צ`אמולה קיבלנו הסבר מקיף לגבי מנהגי הדת של בני המקום. הכנסיה היא אכסניה לטקסים שעיקרם דת מקומית ומעט נצרות. הריצפה מכוסה מחטי אורן, על הרצפה כורעים משפחות משפחות (יש ימים לילדים וימים למבוגרים). המשפחה מדליקה שורות של נרות מצבעים שונים. לצבעים יש משמעות סמלית. תרנגולות (חומות) משמשות בטקס התפילה לטיהור האנשים מחטאים, בטקס המזכיר את טקס ה"כפרות" שלנו-  בתנועה מהירה, "סיבוב" של ראש התרנגולת וניגמר!! (לפחות עבור התרנגולת). בכנסיה אוספים את חלב הנרות הרבים ומוכרים אותו לשימוש חוזר. ראינו גם מרפא אשר מדד את הדופק של אחת המתפללות ולפי הדופק יציע טיפול. ליד כל משפחה עמדו הרבה בקבוקים של משקאות סודה. ההסבר לכך הוא, כי שתית משקה הסודה מביא ליציאת הרוחות הרעות מגוף האדם. (לא להתלהב ולאמץ את השיטה !!!). לפי טרזה סיגנון התפילה הייחודי, לא כל כך מוצא חן בעיני הממסד הכנסייתי, גם בגלל ההפסד הכספי כי אנשי המקום אינם מעבירים תרומות לכנסיה, כך שגם ביקורי אנשי דת נוצרים במקום הם מעטים. הטקסים המקומיים מודרכים על ידי שמאן ומלווים בקטורת ובשירה.

הכפרים ממוקמים בעמקים מוקפי הרים גבוהים. בדרך ניתן לראות הרבה חממות שנבנו כדי לשמש מקור הכנסה לתושבים. מגדלים בהם בעיקר פרחים וירקות.

חזרנו לסן קריסטובל, ואחרי יום שהות ולינה בנה בולום, עברנו למלון "קאסה מרגריטה" (Casa Margarita). זה מלון נחמד עם חדרים גדולים, אינטרנט (לא עבד כשהיינו ) והנחה לישראלים (כתוב בגדול ובעברית). ליד המלון סופר, מכבסה, ובית קפה מעולה. המלון ממוקם קרוב לכיכר המרכזית. עזבנו בצער רב את המקום והמשכנו בדרך.

לתחילת הכתבה 

ואחקה וקניון סומיאדרו

וחאקה (Oaxaca)- למה לא הגענו אליה והשינוי בתוכנית.
התוכנית המקורית הייתה להגיע לוחאקה (Oaxaca)  להיות שם מספר ימים ולהחזיר שם את הרכב השכור. משם להמשיך בטיסות פנימיות או תחבורה ציבורית אחרת. אבל עוד כשהיינו בסן קריסטובל החלו להגיע דיווחים על מהומות בוחאקה, שהחלו כדרישה של ארגוני המורים למשכורות גבוהות יותר, והתדרדרו למהומות רציניות והתערבות מסיבית של המשטרה. בהפגנות שהיו סמוך לבואנו נורו יריות ונהרגו אנשים. חלקים מהעיר נסגרו והתיירים עזבו את העיר. לפי ברורים עם אנשים בסן קריסטובל,  ולפי החדשות הסתבר לנו כי אין זה הזמן המתאים לבקר במקום.
שינינו תוכניות והחלטנו להחזיר את הרכב השכור בעיר Tuxtla Gutierrez שהיא בירתה של מדינת Chiapas, רצינו להחזיר את הרכב בסן קריסטובל, אך לא מצאנו שם סוכנות של הרץ. ב- Tuxtla Gutierrez מצאנו סוכנות של חברת הרץ בתוך אחד מבתי המלון היותר מפוארים.

קניון סומיאדרו (Sumidero canyon)
בדרך מסן קריסטובל ל Tuxtla Gutierrez עצרנו "להתרעננות" בקניון הנהדר הזה. בעומק של 1,000 מטר, שוכן אחד המקומות היפים שראינו. הצטרפנו לשיט בסירה. הסירה יוצאת כאשר היא מלאה. הסיור מגיע עד הסכר שהוקם על הנהר Grijalalva. הסכר הגדול הזה יצר את שמורת הטבע הנפלאה הזאת. בספרים שונים קראנו שיש תנינים על גדות הנהר. אנחנו לא ראינו תנינים אבל ראינו הרבה ציפורים, קופים והרבה סירות תיירים. לא לשכוח למרוח מגן קרינה, כי למרות ההרגשה הקרירה של רסס המים, השמש עושה את שלה ואנחנו נשרפנו כהוגן.

Tuxtla Gutierrez
הדרך מסן קריסטובל ל- Tuxtla היא ירידה מגובה ההרים לתוך אזור העמק. מרגישים את השינוי במזג האוויר די מהר. נסיעה בכביש 190 (יש מקומות שמצויין 190 ויש מקומות ש 199, לא הבנו מדוע למרות שזה אותו כביש) אפשר לנסוע בכביש אגרה, אך אנחנו בחרנו בכביש שעובר בין הכפרים, מפותל יותר וארוך יותר, אך יפה יותר. חשבנו שנספיק להגיע לגן החיות של העיר שקראנו שהוא שוה ביקור, אבל הגענו מאוחר. את הרכב השכור החזרנו במלון קמינו ריאל (Camino Real).  הצוות של חברת הרץ היה מאוד אדיב ויעיל, והחזרת הרכב לקחה זמן קצר ביותר. ניסינו בעזרת סוכנות נסיעות במלון, להזמין טיסה צפונה לאיזור קניון קופר (Copper Canyon), אך הסתבר שניתן להזמין כרטיס רק דרך סוכן חברת התעופה Mexicana בעיר ולהזמין דרכו.
 
קניון קופר נמצא בהרי Sierra Tarahumare. הקניון שנקרא בספרדית Las Barancas del Cobre, קניון הנחושת. הוא למעשה רשת של חמישה נהרות, שישה קניונים גדולים המחוברים זה לזה, ועוד כמאתיים קניונים קטנים יותר.

הרכבת שעוברת בתוך הקניון ה-South Orient Line נוסעת בין צ`יוואואה ללוס מוצ`יס (Los mochis), מרחק של 650 ק"מ. התוכנית שלנו הייתה לצאת מ-Los mochis ולנסוע ברכבת, עד העיר צ`יוואואה. אבל.... תוכניות לחוד ומציאות לחוד. כאשר הגענו לסוכן חברת התעופה ב- Tuxtla, הסתבר כי אין כרטיסי טיסה ל- Los mochis בימים הקרובים, החלטנו להחליף את הכיוונים: להתחיל בצ`יוואואה ולסיים ב- Los mochis.
 
ערכנו סיבוב הכרות עם העיר, עיר גדולה כמו כל עיר גדולה אחרת בלי שום מאפיין מקומי, אולי פרט לאוכל במסעדות. את הלילה העברנו במלון מרשת City express , נוח ובסדר ללילה אחד. בבוקר טסנו לצ`יוואואה (Chihuahua) עם נחיתה במקסיקו סיטי והחלפת מטוס. כאשר הגענו לצ`יוואואה הסתבר שאחד התיקים לא הגיע, הטיפול של חברת התעופה היה מהיר וטוב.

לתחילת הכתבה

צ`יוואואה וקריל

העיר צ`יוואואה (Chihuahua) החלה כהתישבות קטנה של כורים כבר במאה ה- 17, והמקום הנוכחי שלה נקבע על ידי הספרדים שהגיעו ב 1709. למרות בידודה, היתה העיר מקום מרכזי במלחמות העצמאות של מקסיקו. אחת הדמויות המפורסמות ביותר היא Pancho Villa ,דמות שכל חובב מערבונים מכיר. העיר נמצאת כ-30 דקות נסיעה משדה התעופה. מרכז העיר יפה, עם קתדרלה גדולה ומרשימה. והכיכר המרכזית פלאסה דס ארמס (Plaza De Armas).

בבוקר הלכנו ברגל עד המרכז, והסתבר כי האזור שהיה כל כך שומם בלילה, הוא אזור שוק הומה במשך היום. "באור יום" העיר יפה עם הרבה פסלים של כלבי צ`יוואואה (דומה לפרוייקט האריות בירושלים). סיור עשינו עם "טרולי" לתיירים. לא להפסיד!! לטרולי יש מסלול שכולל את כל האטרקציות בעיר ובין מקום אחד לשני יש כשעה, כשלרוב המקומות זה זמן מספיק לסיור. יש הרבה מה לראות. בעיקר נהנינו מהמוזיאון של Pancho Villa ומבית מהנדס המכרות, שהוא בניין יפיפה מבחוץ ומבפנים. כיוון שהגענו לעיר לפני יום המתים ראינו את כל ההכנות. בחלק מהמקומות יש פינות לציון יום המתים, בהם יש תמונה של המת. התמונה יכולה להיות גם של שחקן מפורסם, בגדים, אוכל, שתיה, מזכרות וחפצים הקשורים במת. בנוסף לדברים אלה, יש מנחות של אוכל והמון פרחים. הכי נגעו ללבנו שתי פינות של בני נוער בהם היה גם כדור-סל שהיה שייך לבחור שמת, חולצת ספורט ועוד חפצים אישיים. ליד הפינות הופיעה מקהלה של בני נוער.

למרות שהעיר באמת לא "נחשבת" כיעד לטיול, אנחנו מאד נהנינו וכדאי להגיע ולבקר בה. מה שהיה באמת מדהים פרט למוזאונים ופסלי הצ`יוואואה בכל הצבעים והצורות, היו מגפי הבוקרים. ממש מהסרטים, מגפיים מכל הצבעים החל מחום עד אדום, חלקות או עם עיטורים מעור נחש!! ובעיקר מחודדות באורך. מאוד מרשים ומותאם לחגורת המכנסיים.

את הערב העברנו במסעדת המלון- אוכל מקומי טוב ומשביע. תכננו לנסוע למחרת ברכבת לכיוון קניון קופר עד העיירה קריל (Creel). יש רכבת מחלקה ראשונה ורכבת מחלקה שניה. על פי האינפורמציה שלנו, אין הבדל גדול בין הרכבות, למעט העובדה שבראשונה המחיר כפול. לכן החלטנו לנסוע ברכבת המחלקה השניה שיוצאת בשעה 7:00. הרכבת יפה, נוחה אבל... בניגוד לכל מיני כתבות על הנוף עוצר הנשימה שרואים אז זה לא בדיוק כך. יש נוף עוצר נשימה בחלק השני של הנסיעה. זאת אומרת, מקריל ל Los mochis, הרכבת עוברת בנופים מדהימים ובתוך קניון ענק. אבל בחלק הראשון מצ`יוואואה עד לקריל כדאי לנסוע באוטובוס. כשדיברנו אחר כך עם מטיילים אחרים, הסתבר שחלק גדול באמת לוקחים אוטובוס בחלק הזה. לא לשכוח להכין אוכל לנסיעה- המסעדה יקרה, ועד שמקבלים כוס קפה לוקח די הרבה זמן.

קריל (Creel)
בערך במחצית הדרך, נקרא על שם Enriqe Creel שהיה מושל צ`יוואואה ב- 1907 ויוזם הרכבת. פסלו נימצא בכיכר המרכזית. בעיירה וסביבתה מתגוררים כ- 7000 תושבים, רובם מבני השבט Tarahumara. העיירה משמשת כמרכז מסחרי ומרכז לעיבוד עצים שנכרתים ביערות הסביבה.

המקום הוא מרכז נפלא לטיולים באזור. יש הרבה תיירים, והרבה אפשרויות לסיורים באזור. את רוב האינפורמציה קיבלנו מסוכנות של השכרת מכוניות לטיולים שניקראת The 3 Amigos, הנמצאים ברחוב המרכזי בקריל- דוברי אנגלית ומסבירי פנים. בסוף לא שכרנו רכב והצטרפנו לזוג אנגלים (בני 70 לפחות, אבל לקחו אותנו בקלילות בכושר שלהם, פשוט תופעה מדהימה היכולת שלהם). ברכב 4X4 עם מדריך בשם אריק, דובר אנגלית טובה ומכיר את האזור מצויין, יצאנו לאזור קניון Basaeachi. הנסיעה למקום לוקחת כ- 4 שעות, ולאחר מכן הליכה לא קלה של כ- 3 ק"מ לכל כיוון, אבל הסוף שווה את הכל. מגיעים לתצפית מדהימה על הקניון- הרים ענקיים, וערוצים עוד יותר גדולים, לכל כיוון שמסתכלים יש נופים נפלאים. כדאי ומומלץ.

בעיירה פוגשים הרבה תיירים חלקם מגיעים מארצות הברית (קפיצה מעבר לגבול) רק לביקור באזור זה, רובם בטיולים מאורגנים. אפשר לבחור לטייל באופן עצמאי באזור, עם אופניים או רגלית. המליצו לנו מאוד לנסוע לעיירה בשם Batopilas – כ- 120 ק"מ מקריל בטיול הנמשך לפחות יומיים. החלטנו לא לנסוע לשם מפאת קוצר זמן. יש הכל במקום, אנשים נחמדים, אווירה טובה , נוף נפלא, אז מה צריך עוד?

לנו בהוסטל מרגריטה (Margarita) ממש ליד תחנת הרכבת, ליד הכיכר והכנסיה. בירידה מהרכבת ממתינים נציגי בתי המלון שמחכים כדי לשכנע לבוא איתם. ההוסטל מאוד פופולרי, כך שבעונה יש להזמין מקום מראש. הוא מהווה מקום מפגש להרבה מטיילים, והוא נקי ומסודר. המחיר כולל ארוחת בוקר וערב. התפריט אחיד והארוחה מוגשת לשולחנות הארוכים כשכל האורחים מסבים יחד, מומלץ מאד. בזמן הארוחה נערך מפגש עם המטיילים האחרים, וזו הזדמנות לשמוע וללמוד מאחרים. פגשנו במקום אמא ובת הולנדיות שמטילות באזור (האמא עברה מהולנד למקסיקו לפני מספר שנים) היה מאוד מעניין לשמוע ולהיות איתם. מהמלון יוצאים טיולים שאפשר להצטרף אליהם, ויש תמיד מטיילים שבאים לחפש מצטרפים לטיול שלהם (כך פגשנו את שני האנגלים שאיתם נסענו).

הנסיעה מקריל ל- Los mochis
בבוקר הגענו לתחנת הרכבת להמשך הנסיעה, ולנוף הנפלא של הקניון שאליו כבר קצת נחשפנו בקריל. עוד בקריל קיבלנו אינפורמציה שכדאי לנו לרדת לפני Los mochis ולשהות יום אחד בעיר בשם El Fuerte שהיא עיר קולניאלית קטנה ויפה, ועדיף לשהות בה בלילה מאשר ב-Los mochis. המרחק בין שתי הערים הוא כשעתיים נסיעה באוטובוס. התוכנית היתה לנסוע ל- Los mochis באוטובוס ולטוס משם למקסיקו סיטי.

הרכבת התמלאה במהירות, הפעם לקחנו רכבת מחלקה ראשונה היוצאת שעתיים לפני רכבת המחלקה השניה על מנת להגיע ל- El Fuerte עוד באור יום. התחנה הראשונה של הרכבת היא Divisadero. יש שם עצירה של 20 דקות לתצפית על הקניון- פשוט נפלא! הגודל והמרחבים אדירים. התמקמנו היטב בכיסאות וציפינו למראות של נופים מדהימים .... אבל אחרי כחצי שעה הרכבת עצרה. הסתבר שבהמשך הדרך ירדה רכבת משא מהפסים והמסילה נפגעה. נאלצנו להמתין כ- 6 שעות עד שהסתיימו התיקונים. וכך הסתיים בעצם הטיול באור יום, כשהתחדשה הנסיעה כבר ירדה כבר החשיכה ואת הנופים הנפלאים של הקניון ראינו לאור הירח (לפחות היה ירח מלא). בשש שעות ההמתנה הכרנו זוג אמריקאים שהגיעו במטרה לראות את הקניון וכמונו ראו אותו לאור הירח, וגם קבוצה גדולה של פנסיונרים אמריקאים ששמחו מאד לדבר איתנו ולשמוע מה קורה באזורנו.

לתחילת הכתבה

אל פוארטה ולוס מוצ'יס

הגענו בחצות לאל פוארטה (El Fuerte), ויחד עם עוד זוג מטיילים נסענו מתחנת הרכבת המרוחקת מהעיר למרכז העיר שלמרות השעה המאוחרת היתה די הומה. ביקשנו מנהג המונית להביא אותנו למלון (את שם המלון וההמלצות לקחנו מלונלי פלנט). בעל המלון פתח קיבל אותנו בחמימות רבה למרות השעה המאוחרת. כמו בהרבה מקומות במקסיקו החדרים בנויים סביב פטיו גדול, החדר גדול והמזגן רועש, אך באזור החוף קשה בלעדיו.

בבוקר עשינו סיור בעיר היפהפיה- רחובות צרים, בתים עם קשתות וכיכר מרכזית. לעיר טיילת על גדות הנהר ואוירה מקסימה. הרבה מקומות היו סגורים כי הגענו ביום ראשון, אבל יכולנו לשבת בכיכר ליד הכנסיה ולשמוע את השירה מהכנסיה כי היה קהל גדול, וחלקו עמד בחוץ מחוסר מקום בכנסיה פנימה. תחנת האוטובוס ל- Los mochis נמצאת ממש בתוך השוק. אומנם מצוינת שעה ליציאת האוטובוס אבל כשהאוטובוס מלא הוא יוצא גם לפני המועד המצוין, כך שכדאי להגיע לפחות חצי שעה לפני המועד המתוכנן. לנהג יש עוזר נהג שתפקידו לסדר את הנוסעים והמטלטלין בצורה מיטבית, כך שיהיה ניתן לדחוס נוסעים נוספים. תוך דקה הוא הזיז ילד קטן וביקש מהאמא שתושיב אותו על ברכיה וכך גם עם ילד נוסף ויש לנו מקום ישיבה. בדרך עובר עוזר הנהג עם כוס פלסטיק ואוסף את הכסף לנסיעה. בדרך עצירה בכפרים, הרבה מוסיקה , ונוסעים מאד לבביים וחייכנים.

לוס מוצ`יס (Los mochis)
כמו שסיפרו לנו, עיר גדולה, די מלוכלכת וממש רק עיר מעבר. לנו במלון במרכז העיר, סיבוב קצר, ובאמת אין מה לעשות. בבוקר יצאנו לשדה התעופה (נפתח רק ב- 7:00) לטיסה למקסיקו סיטי. (לשים לב יש חברות מקומיות שטסות למקסיקו סיטי וההבדל בינם לבין Air Mexico הוא 100$ לכרטיס. ניתן לקנות בשדה התעופה).

לתחילת הכתבה

מקסיקו סיטי

הגענו למקסיקו סיטי ולפי ההמלצות, בעצם האזהרות, הזמנו מונית כבר בשדה התעופה, ופנינו למלון שהמליצו עליו, מלון קתדרלה הנמצא ממש ליד ה- Zucalo. ה- Zucalo הוא כיכר ענקית, שלשמחתנו בתקופה שהיינו, היו בה כל ערב מופעים על במה מרכזית. פרט להמולה, היו הופעות רחוב, כל מיני רקדנים ושמאנים מעלי קטורות. הכיכר הומה גם בשעות המאוחרות ואז הכל מלא בדוכני אוכל. (אחת הבעיות במלון בו שהינו, שהחדר שלנו פנה לכיוון הכיכר, כך שהרעש היה כמעט בלתי נסבל עד השעות המאוד מאוחרות. מומלץ לבקש חדר שאינו פונה לכיכר!!! (בכיכר יש גם אכסניה בה שוהים רוב החבר`ה הצעירים, אנחנו השתמשנו בשמחה בשירותי המסעדה של האכסניה ודרכה הצטרפנו לטיול לפירמידות טיאוטיוואקן שמחוץ למקסיקו סיטי).

בכדי לקבל את התחושה הראשונית של העיר הענקית הזאת, לקחנו את הסיור באוטובוס Turibus City Tour. יש כרטיס ליום, יומיים ושלושה (100 פזו ליום, 140 ליומיים). קנינו את הכרטיס של היומיים מתוך מחשבה שמה שלא נספיק ביום הראשון נעשה ביום השני. האוטובוס הוא דרך מאד טובה לראות את המקומות העיקריים בעיר ולהחליט במה מתרכזים. לשים לב!! כשעולים על האוטוסבוס מקבלים כרטיס וגם מעין צמיד על היד, לא להוריד את הצמיד כי בלי הצמיד לא נותנים להמשיך בנסיעה, וזה גם מה שקרה לנו ביום השני. נשארנו בחוץ!!! האוטובוס הראשון יוצא ב- 9 בבוקר והאחרון ב- 9 בערב. אפשר לעלות ולרדת בכל אחת מהתחנות, ויש הסבר באנגלית לאתרים שלאורך הדרך. אחרי הסיבוב הראשון החלטנו להתרכז במוזיאון האנתרופולוגי, גן חיות, שווקים, קצת מוזאונים ואזורים אחרים בעיר.

אטרקציות שונות במקסיקו סיטי
המוזיאון האנתרופולוגי
חוויה מדהימה, לשריין יום שלם לביקור, להצטייד בנעלים טובות, להשכיר בכניסה את המדריך המוקלט, מאד מעניין! לא להתיאש אם לא מספיקים את כל המוזיאון או נופלים מהרגלים לפני הסוף!!. המוזיאון נפלא, ואנחנו הרגשנו שאחרי שחווינו את מקסיקו הוא סיום שסוגר מעגל ומעמיק את ההבנה ואת חווית המקום.

גן החיות
נמצא בתוך פארק ענק עם אגמיים וסירות (Chapultepec Park). היה ממש חיוני אחרי המוזיאון האנתרופולוגי של היום הקודם. הפארק גדול וכיף לטייל בו, וכזה גם גן החיות, הרבה חיות שנמצאות כמו בסביבה טבעית, הרבה ילדים ובתי ספר, אבל מרחבים גדולים. לשים לב שאסור להכניס אוכל לגן החיות בכניסה יש בדיקות. הכניסה היא ללא תשלום.

שווקים
שוק האומנויות מאכזב. אומנם יש בו הרבה דוכנים שאפשר לקנות בהם, אבל את אותם דברים אפשר לקנות גם בסוקלו. לא להגיע לפני השעה 11 כי הוא סגור. בדרך, כמו תמיד, מצאנו שוק "אמיתי"  של המקומיים, כרגיל ענק, נקי, עם המון דוכני דגים ומאכלי ים כולל כריש (לא גדול) וסרטניים ענקיים. גם פה, כמו בשווקים אחרים שבהם היינו יש "פינת קפה", ופינת מיצים טבעיים מפירות שונים, וזה ממש תענוג. בדרך חזרה עברנו וטיילנו ב- Zona Rosa שנחשבת כאזור הבוטיקים והמסעדות הטובות של מקסיקו סיטי. מקום יפה , נחמד להסתובב .

ככר סנטיאגו דה-טיאטלוקו Plaza Santiago de Tlateloco
דרך האכסניה ב- Zucalo נרשמנו לטיול למקדש הירח והשמש בטיאוטיוואקאן. המדריך, בחור צעיר הדובר אנגלית טובה. הסיור מתחיל בעיר עצמה ב- Plaza Santiago de Tlateloco, הכיכר הישנה ביותר. השוק המרכזי של האצטקים היה בכיכר הזאת ועליו ב- 1524 בנו הפרנציסקאנים כנסיה גדולה. כיום הככר מוכרת יותר כככר שלוש התרבויות כיוון שיש בה אלמנטיים של אצטקים, קולוניאליים, וגם מודרניים. באוקטובר 1968 לפני תחילת המשחקים האולימפיים, התקיימה הפגנת סטודנטים אשר דוכאה על ידי הממשל בכוח רב. עד היום לא יודעים כמה נהרגו בהפגנה, וגם עצם ההפגנה לא נחשף לציבור בעת ההיא, בכדי לא "לפגוע" באולימפידה. 

בזיליקה דה-גוואדלופה Basilica de Guadalupe
כנסיית גוואדלופה היא הכנסיה הקדושה ביותר בכל מקסיקו. מאות אלפי מאמינים מכל רחבי העולם באים לכנסיה הזאת לחגוג את חג הבתולה מגוואדלופה ב- 12 לדצמבר. לפי המסורת, הבתולה הופיעה שלוש פעמים בפני הנסיך האינדאני חואן דיאגו (Juan diego ), ודמותה נחקקה בשעון מזהב שהיה בתוך הכנסיה. מה שקרה במשך השנים עקב תנאי קרקע לא יציבים במקום (כמו במקומות אחרים במקסיקו סיטי, שבאופן כללי היא אגם מיובש) נוצר סדק רחב בקיר הכנסיה, והיא הפכה למוזיאון. נבנתה כנסיה חדשה גדולה ביותר, שיכולה להכיל יותר מ 20,000 מאמינים. ההערכה היא כי יש כ- 20 מליון מבקרים בכנסיה בשנה. בסמוך לכנסיה יש תצפית מאד יפה על אזורים נרחבים במקסיקו סיטי.

סדנא משפחתית לעבודות אבן ומוצרי אגבה
במרחק קצר מפירמידת השמש והירח בטאוטיאוקאן, ביקרנו בסדנא למוצרי אבן בעיקר מאבן שחורה קשה בשם אובסידיאן. הסדנא מאוד מרשימה, וניתן לרכוש במקום פסלים ועבודות אבן מרהיבות. במקום גם ניתן הסבר על צמח האגבה, והמוצרים שמפיקים ממנו כולל מוצרי שתיה, ותפירה.

טאוטיאוקאן
מקדש השמש והירח – אם עד הביקור במקום ראינו והתפעלנו מהמקדשים והפירמידות, הרי מקדש הירח והשמש היה הסיום המזהיר של הכל- הגודל, התיכנון המדוייק, והיופי הם עוצרי נשימה. לא מפליא שהאצטקים שהגיעו למקום כשהיה נטוש, חשבו שמי שבנה את הפירמידות היו בני אלים. לא ברור ממש מי בנה את הטאוטיאוקאן. סבורים כי היא הוקמה בסביבות 100 לפני הספירה, וכי שש מאות שנה לאחר מכן חיו בה יותר ממאה אלף איש. הליכה ב"שדרה" המרכזית, שדרת המתים (Avenida de los Muertos ), שלכל אורכה יש מבנים, כאשר פירמידת השמש ופירמידת הירח הן המרשימות ביותר. זה כמו מסע לזמן אחר. לקחת את הזמן שלכם, ולטייל לאורך השדרה הנפלאה הזאת, לטפס על הפירמידות (גם אם לא מגיעים עד הקצה, עדיין רואים נוף מרהיב), פשוט נפלא.

שכונת קוצ`ימילקו Xochimilco
את היום האחרון שלנו במקסיקו סיטי הקדשנו ל- Xochimilco. זו שכונה הנמצאת כ- 20 ק"מ דרומית למרכז העיר, ופירוש שמה הוא: האזור בו גדלים הפרחים. המקום הוא שאריות האגם שהקיף בעבר את מקסיקו סיטי. האזור נקרא גם הגנים הצפים, והוא בנוי ממרחב של תעלות מים רחבות וצרות שבהן משייטות סירות צבעוניות בגדלים שונים, גם לצרכי תיירות וגם לתעבורה (לאנשים הגרים על גדות התעלות). למקום נסענו במטרו (יש תחנה בסוקלו). נוסעים במטרו עד תחנת Tasquena, מחליפים לרכבת Ligero, ונוסעים בה עד התחנה האחרונה. פשוט ולוקח כשעה להגיע.

כשמגיעים למקום לשאול איפה נמצאת התחנה הגדולה של הסירות ומשם לקחת סירה לשיט. השיט הוא חוויה מרגיעה ומהנה. בהרבה מקומות יש סירות עם נגנים, ולאורך גדות הנהר יש בתים שאפשר לקנות בהם צמחים, שתיה וכדומה. בין לבין ראינו המון מוזאונים עם ציורי קיר נפלאים, פסלים ,שדרות ומזרקות מים, שכל אחת יפה יותר מהשניה. למרות שהיינו בעיר חמישה ימים, הצלחנו רק "לגרד" את היופי וההדר של העיר הנפלאה הזאת. נכון, יש פשע, נכון, יש אזורים שאפילו המשטרה לא מעיזה להכנס אליהם, אבל לנו כתיירים שלא הולכים למקומות האלה, העיר הציעה מגוון כל כך גדול של יופי, שחמישה ימים הם רק ההתחלה. בצער רב חזרנו למלון ולמחרת טיסה חזרה לניו יורק ליומיים גשומים וחזרנו לארץ.

הנסיעה למקסיקו הייתה חוויה נהדרת- האנשים, הנופים, ובעצם הכל היה נפלא. מומלץ ביותר! לגבי שכירת הרכב, לנו זה היה מאד נוח להתנייע ללא תלות בתחבורה ציבורית, שכן ניתן לעצור מתי שרוצים ומשנים תוכניות בהתאם למקום. אני חושבת שבדרך זו חשים יותר את הארץ. יתרה מכך, נראה לי כי לארבעה אנשים ברכב זה גם יוצא יותר כלכלי מאשר להתנייע בתחבורה ציבורית.

לתחילת הכתבה

כתבה וצילמה: חני שטיינברג

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה למקסיקו

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×