נוסי בה והצפון (חלק שני לטיול)

נוסי בה הוא אי לחופה של מדגסקר שמשלב בין אתרים תיירותיים למדי, לחופים פראיים ונטולי תיירים. בכתבה שלפניכם על שבוע בחוף מבודד שכזה, שאמנם כלל שודדים, אבל היה ממש כמו ביקור בגן עדן.
ורדי פרידמן
|
תמונה ראשית עבור: נוסי בה והצפון (חלק שני לטיול)
Irina84/Dollarphotoclub ©

נחיתה באי הניחוחות

נוסי בה, או "האי הגדול", שוכן בחלקה הצפון מערבי של מדגסקר, בתעלת מוזמביק (המפרידה בינו לבין יבשת האם שלו, אפריקה). הוא נקרא גם "אי הניחוחות" ונחשב לאחד מיעדי התיירות הפופולריים ביותר (גם בין המקומיים). ואכן, מיד כשיצאנו משדה התעופה המזערי של האי ונכנסנו למונית, החל הנהג למוד התיירים בהסבר מקיף על כל שיח, פרח ועץ רענן.... את הניחוח קלטנו מיד.

בנוסי בה צומח שיח הילאנג-ילאנג, ממנו מייצרים את השמן הארומתרפי המפורסם ובכל רחבי האי מורגש ריח הפריחה המשכר. בהמשך קיבלנו הרצאה (+ הדגמה) על שיחי פלפל (שחור, ירוק ואדום, מסתבר שזה אותו אחד בשלבים שונים של הבשלה), וניל, קפה, קנה סוכר, "אל תיגע בי" (זוכרים את השיח הזה שמתכווץ כשנוגעים בו?), פרח שנראה כמו איבר מין נשי ושובר את הקרח בין נהגי המוניות לתיירים.... ועוד מינים רבים של צמחים שאין סיכוי שאזכור את כולם. אין דבר שלא צומח באי הירוק הזה ולמען האמת, אני יכולה להבין למה. עם טמפרטורה ממוצעת של 25 מעלות, שמיים כחולים, חול לבן וים בצבע טורקיז - גם אני הייתי רוצה לגדול שם.

נהג המונית לא פסח גם על רשימת הפעילויות המוצעות לתיירים: טיפוס על הר פסו (passot) כדי לצפות משם בשקיעה (אנחנו לא מהאנשים שמטפסים), יום שייט סביב האיים הקטנים המקיפים את נוסי בה (משהו בסגנון 6 איים בשלוש שעות) וטיול למפל הקטן והנסתר (שלשם דווקא טיילנו לבדנו ואכן הוא כל כך נסתר, שאלמלא עזרה ותשורה כספית לאנשי הכפר ששומר עליו, לא היינו מוצאים אותו). דחינו את הצעותיו בנימוס וביקשנו שייקח אותנו לאחד המקומות היותר מבודדים באי, כזה שתיירים צרפתים שמנים ואיטלקים מיוזעים לא שורצים בו וזונות מלגשיות לא מחפשות בו את הטרף הבא. הגענו לכפר קטן בשם אמבונדרונה שהציע בונגלוס פשוטים וחוף שקט, הרגשנו שהגענו לגן עדן.

לתחילת הכתבה

שוד בגן עדן

בבוקר הראשון שלנו, א`, שתמיד קם לפני, התפרץ לבונגלו ושלף אותי מהמיטה. "את חייבת להכנס איתי למים, עכשיו, ככה, כמו שאת, לא יאמן עד כמה המים נעימים". התפשרנו על צחצוח שיניים בתמורה לזה שיאפשר לי ללבוש לפחות את החלק התחתון של הביקיני. יד ביד רצנו לעבר המים כמו בסרט הודי משובח. האדוות ליכחו את רגלינו, הסרטנים ברחו מפנינו בבהלה, הדייגים לטשו עיניים בשדי המרקדים.... אכן צדק אהובי, המים היו נפלאים. שקופים וזכים, בטמפרטורה מושלמת, איבדנו עצמינו לדעת בתוכם. 

כשחזרנו מהמים רץ לקראתנו בעל המקום בפנים שלא בישרו טובות. "המנקה ראתה מישהו יוצא מהבונגלו שלכם" אמר. רצנו לבונגלו. במבט ראשון נראה שהכל היה על כנו אבל מבט שני כבר גילה בלגאן שלא מתאים לחולת סדר שכמוני. "הדרכונים" צעק א`. הסתכלנו אחד על השני בפחד. א` הפרנואידי גרם לי לילה קודם לטפס לקומה השניה חסרת המדרגות של הבונגלו ולהחביא בפינה נסתרת מהעין את הדרכונים והכסף. טיפסתי למעלה בלב הולם... מה יקרה אם לא יהיו הדרכונים? איך נוכל להמשיך את הטיול? איך נוכל לחזור הביתה? אין שגרירות ישראלית במדגסקר ואנחנו עדיין לא נתינים צרפתיים... והכסף... הלוא רק אתמול חשבתי שהגענו לגן עדן עלי אדמות.... גיששתי על רצפת העץ בחשיכה... החבילה היתה שם. פתחתי, ספרתי, הכל היה שם. ירדתי חזרה ברגליים רועדות.

"אוקי", נשם א` בהקלה (ובטח אמר לעצמו "צדקתי"...) "אז מה הוא לקח?" "המצלמה" נחרדתי אני. את המצלמה, הדיסקמן, המטען, את כל הציוד הדיגיטלי שמנו בארונית קטנה שעמדה ליד המיטה (מסודרים, כבר אמרנו?). פתחנו אותה שנינו - הכל היה שם. עכשיו כבר היינו מבולבלים. הוא לא הספיק? הוא לא לקח כלום? התיקים היו זרוקים על הרצפה, והארון היה הפוך. הוא לקח בגדים? בדקנו אם משהו חסר. "חסרים לי זוג תחתונים. הסוטה לקח את התחתונים שלי!" צעקתי. "עזבי אותך תחתונים" אמר א` בקול עצוב "הוא לקח את משקפי הראייה שלי!". הסתכלתי עליו כלא מאמינה. הוא לקח את משקפי הראייה שלו? מה יש לו לעשות עם משקפיי ראייה? מה יעשה א` ללא משקפי ראייה? "הוא לקח גם את משקפי השמש שלנו, פינצטה, מספריים, סכין גילוח ומשחה נגד פטריות" סיכם א` את רשימת הדברים החסרים. "גנב הגייני" מלמלתי. א` היה שבור. מכל הדברים שהגנב יכול היה לקחת - הוא לקח דוקא את מאור עיניו. איך יוכל להמשיך בטיול ללא משקפיים? אמנם הוא לא צריך אותם לקריאה ובמשך היום הוא יכול להסתדר בלעדיהם, אבל כשהלילה יורד הראייה נהיית מטושטשת, דמויות מתעגלות, צללים מרקדים. מה יעשה?

פתאום נכנס לבונגלו מארק, בעל המקום. הוא שלח כמה מאנשיו לנסות ולהתחקות אחר עקבות הגנב מאחר ומישהו הצליח לזהות אותו ועכשיו הם חזרו. "הוא הצליח לברוח, איים עליהם בסכין" דיווח לנו. "אבל עכשיו אנחנו הולכים למשפחה שלו בכפר, רוצה להצטרף?" הציע לא` במחווה גברית. א` הצמיד אותי אליו באביריות "אני חייב ללכת" אמר בעוז, נישק אותי לשלום והצטרף לחבורת הלוחמים האמיצה שיצאה לדרכה. ליוויתי אותם במבט מצועף והלכתי להשתזף על החוף....

השעות נקפו, השמיים השחירו, רוחות החלו לנשוב והגברים עדיין לא חזרו מהקרב. התחלתי להתפלל "אלי, הובל אותם לניצחון, הנח להם להכניע את אויביהם, תן להם לכבוש את ייצרם ושאלכס ימצא לפחות את משקפי הראיה שלו לעזאזל". פתאום נפתחה הדלת, בפתח עמד האביר שלי, ממושקף! "את לא תאמיני להרפתקאה שעברתי" סיפר, כשהאדרנלין עדיין מסעיר את דמו "הלכנו לבית של הגנב בכפר, הם דיברו עם המשפחה שלו, ניסו לאיים שנלך למשטרה אם הדברים לא יוחזרו אולם המשפחה בשלה - "לא ראינו אותו, אנחנו לא יודעים איפה הוא או איפה הדברים שלקח".... אחרי שעה של שיחה נשברתי והתפרצתי כמו ערס מבאר שבע (הוא אמנם מבאר שבע אבל ממש לא ערס...), התחלתי לצעוק בצרפתית, אנגלית, אפילו כמה קללות בעברית התגנבו לי למונולוג.... כנראה שזה עזר כי הם ניגשו לארון והוציאו ממנו גרב אחת קרועה ואת המשקפיים שלי!!!". לא היה גבול לשמחה. מיד נכנסנו למיטה לחגוג את המאורע.

לתחילת הכתבה

החיים הטובים באי

להוציא את נסיבות המקרה, הביקור בכפר היה חוויה מרתקת עבור א`. זו היתה היחשפות ראשונה (ובהחלט לא אחרונה) למדסגקר הכפרית שאליה התיירים לא מגיעים (גם כי אין מה לחפש שם...). למרות היותו ממוקם קרוב כל כך לים וסביב קרקע כה פוריה הכפר נראה שונה לחלוטין מכפרי הדייגים, סביבם נמצאים הבונגלוס למטיילים: סמטאות מרופשות ומאובקות, פחונים וצריפים הבנויים ממגוון מרשים של פסולת זמינה, כלבי רחוב, חושות קטנות המציעות קפה וממתקים מלגשיים, הרבה אנשים רובצים במנוחת הבוקר שמתמשך לצהריים וחנות מכולת המנוהלת בידי איטלקי שמנמן שגר שם כבר 7 שנים... 

למחרת בבוקר שוב יצאנו מהבונגלו לטבילת בוקר (הפעם נעלנו אותו), שלאחריה הוגשה לנו ארוחת בוקר של מלכים: קפה חזק וארומתי, בגט, חמאה וריבה (תוצרת בית), פרוסות פפאיה, תפוז ובננה. בהמשך היום התברר לנו כי האוכל באי אינו נופל ברמתו ממסעדות יוקרה בפריז. שלל הדגה והתבלינים באי יוצרים שילוב שגורם לחיך לחייך.... רוצים דוגמה? קחו מחבת, טגנו בשמן ג`ינג`ר ושום, הוסיפו שרימפס טריים ואננס חתוך, טבלו בפלפל ומלח ולא תאמינו כמה טעימה יכולה המנה הפשוטה הזו להיות. רוצים להתחכם? הכינו רוטב משמנת מתוקה ומקל וניל (יש לחרוץ אותו לכל אורכו על מנת לתת לגרירים השחורים הזעירים להתפזר בתבשיל ולתת את הטעם), שפכו אותו מעל לנגוסטין חלוט או עשוי בגריל והרגישו מינימום ז`ואל רובשון....

א` לא הסכים אפילו להריח דג מרחוק לפני שהגענו למדגסקר. בתוך שבוע הוא מצץ צבתות לובסטרים, חיטט בקרביהם של סרטנים קטנים ופירק דגים במומחיות של דייג ויקינגי חסון. כל ארוחה נפתחה ונסתיימה במנה נאה של רום מקומי ולאחר שבוע וחצי באי הקסום הזה הבנו שאם לא נמשיך הלאה - סופנו שנשאר שם. אם מחמת יופיו ועושרו של האי או אם מחמת משקלנו שהלך ותפח מיום ליום. ארזנו מטלטלינו, הודינו לתושבים המקסימים שעזרו לנו להשיב את אשר נגנב מאיתנו ועלינו על סירה אשר תיקח אותנו חזרה אל ה-"grande terre" - האדמה הגדולה, ליעדנו הבא - דייגו סווארז, העיר הצפונית ביותר במדגסקר ובה הנשים היפות ביותר בעולם!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×