ניו זילנד באופניים - האי הדרומי

האי הדרומי הוא מדהים ביופיו, בעל אנשים נחמדים וחברותיים, שתמיד שמחים לעזור, ומלא בפעילויות ודברים מעניינים. מקום שכזה לא שוכחים אף פעם, ביחוד לא כשמקיפים אותו באופניים.
ירון אורנשטיין
|
מפה
תמונה ראשית עבור: ניו זילנד באופניים - האי הדרומי
© מאורי הירש

לפני המסע:
כמוכל חייל לפני שחרור, הייתי חייב לבחור יעד ולטוס לטייל בעולם. זה לא הטרידאותי במיוחד ולא התעסקתי במחשבה הזאת עד שהצטרפתי לרכיבת לילה אחת. זוהיתה רכיבת ליל ירח מלא לאורך נחל אלכסנדר. היה על-הכיפאק ופגשתי שם בחור, שחיפש שותפים למסע אופניים בניו זילנד. אמנם התאריכים לא התאימו לי (הואיצא עוד כשהייתי בשירות חובה והיתה לי עוד שנת קבע לפני), אבל הרעיון נשמעלי מדליק. מאז הרעיון הפך לחלום– מסע אופניים בניו זילנד!

אזהתחלתי בהכנות. התעניינתי בכל מיני מקורות באינטרנט לגבי מסעות אופנייםבניו זילנד וציוד מיוחד שצריך לקחת. בסופו של דבר, יצרתי קשר עם אדם יקרמאוד, שטייל בעבר בניו זילנד על אופניים. שמו שחר גורביץ` ואני חייב לוהמון תודות על כל העזרה, המידע והציוד, שהוא סיפק לי.

היו המוןהתלבטויות בדרך: כן לקחת אופניים/לא לקחת, כן לקחת נעלי טרקים/לא לקחת, כןלקחת נעלי רכיבה/לא לקחת, כן לקחת תרמיל גדול/ לא לקחת וכו`. בסופו של דברקיבלתי כמה החלטות, שבדיעבד לא היו נכונות, אבל הסתדרתי. לאחר שקיבלתימידע מוטעה מפורום אופניים, שקיים שוק אופניים יד שניה גדול בניו זילנד, החלטתי לא לקחת אופניים (בייחוד ששאר הציוד שקל לי 20 ק"ג). כן לקחתי נעליטרקים (עדיין שנוי במחלוקת אם הייתי צריך אותם או לא). כן לקחת תרמיל גבענק– לחלוטין מיותר (הסתדרתי בטרקים עם תרמיל 25 ליטר). כן לקחתי פליז ענקומנופח– מיותר.

יום הפרידה הגיע והיה קשה מאוד. הפרידה היתה מהירה מאוד (לא היה זמן), והיה עצוב מאוד להפרד מדפי, חברתי (ממש עצוב.(

ההתחלה בכרייסצ`רץ`:
אני מאוד אוהב טיסות, ולכן החלק הזה של הטיול היה ממש כיפי. טיסת אל-על ל-Hong Kong ארכה 11 שעות וטיסת ההמשך לאוקלנדעם Cathay Pacific ארכה גם כן 11 שעות. בשתי הטיסות היו מסכים אישיים, אז הספקתי לראות המון סרטים.

נחתי ב-Auckland בהתרגשות רבה. סוף-סוף ניו זילנד. היה לי עוד Layover של 9 שעות (עד לטיסת המשך ל-Christchurch), שהעברתי במקלחת ושינה בשדה עצמו. הגעתי בערב (של יום שישי ה-6.2) ועדייןלא הייתי עייף, אז יצאתי להסתובב בעיר. בין היתר, גיליתי שאסור לשתותאלכוהול ברחובות העיר (איזה חנונים!). את היום למחרת ביליתי בחיפוש אחראופניים. עברתי בכל חנויות האופניים בעיר (בערך חמש), ולא מצאתי אף זוגמשומש. מסתבר, שבניו זילנד אין כזה קטע של טרייד-אין כמו הארץ. לא מצאתיאף מודעה לקנות אופניים משומשות באכסניה, אז פשוט קניתי את האופנייםהזולות ביותר (Kona Lanai), שהוכיחו את עצמן והיו רכישה מוצלחת ביותר. אתהימים הבאים ב-Christchurch העברתי בכל מיני סידורים עם תחושת בדידותמעיקה. כנראה שזה קורה להרבה אנשים שיוצאים לטייל לבד ולא רגילים לזה. אבלאחרי כמה זמן הכל הסתדר והייתי הפופולרי שבין החבר`ה בכל אכסניה.

עשיתיכל מיני דברים בזמן שלי ב-Christchurch ופגשתי כל מיני אנשים (בציפיה לחברשלי תום, שהצטרף אלי). עשיתי סיור בעיר המשעממת ובמוזיאון המשעמם. יצאתילרכיבת שטח בסינגל טרקים, כשהצטרפתי לרוכב קיווי (קיווי= כינוי למשהוניו-זילנדי) מבוגר שהוביל אותי. יצאתי לטרק של יומיים עם בחור ישראלי (גלאסף), שטייל באוסטרליה באופניים. הטרק בארתרוז פסהיה קשה, וחתכתיבאמצע עם זוג אנגלים (אחרי יום), שכעס שעיכבתי אותם... חזרתי בטרמפים והיהכיף לאללה: טרמפ ראשון עם מדריכת הליכה על קרחון מפוקס גלייסר ועוד טרמפעם תייר מפיג`י. פגשתי שלושה ישראלים בני גילי: ירון, זיו ואופיר, שגםיצאו לטייל על אופניים. לא היה להם הרבה נסיון ולא התחברתי איתם, אזויתרתי על האפשרות להצטרף אליהם.

יצאתי לטייל ב-Banks Peninsula יומיים על אופניים. זו היתה קריעה רצינית: יום ראשון טיפסתי 4 גבעות, כלאחת בגובה 500 מ`... בסוף לא היה לי כוח לזוז... מזל, שבאכסניה בדיוקהכינו BBQ (על חשבון הבית), אז היה אחלה. פגשתי שם רוכבת שוויצרית מקסימהבת 27, שחזרתי איתה ביום למחרת. ביליתי עוד יום ב-Christchurch (בגללהגשם), ואז תום הגיע.
 
Canterbury Hinterland
Christchurch -> Timaru = 285km = 4 cycling days
Christchurch -> Oxford: 64km
Oxford -> Stavely: 90km
Stavely -> Geraldine: 60km
Geraldine -> Timaru: 45km
 
ביום למחרת תום הגיע ויכולנו לצאת. בדרך למלון שלו חילקו ארוחת בוקרחינם כתמיכה ברכיבה על אופניים כדרך חיים וכמובן שתמכנו (באכילה). תום קנהאופניים במהירות והכנו את הציוד תוך שעתיים. יצאנו לדרך מ-Christchurch לכיוון Oxford, מרחק 64 ק"מ. ההתחלה תמיד בעייתית ועוצרים הרבהלסדר את הציוד ולכוון את האופניים, שיהיו נוחות יותר. הדרך לא היתהמיוחדת, אבל העובדה שזה היה היום הראשון בו רכבנו בניו זילנד ריגש ביותר. הכל היה חדש ומסקרן מאוד. עצרנו בדרך לאכול בפאב מקומי – ואכלתי את הפאיהטוב ביותר שאכלתי בכל ניו זילנד. את הערב סיימנו באכסניה נחמדה בבעלותאישה ניו-אייג`ית מבוגרת. נשארנו יום נוסף, כי הינו עייפים, וניצלנו אותולטרק בסביבה.

המשכנו ברכיבה מ-Oxford ל-Stavely, מרחק של 90ק"מ. היום יום קשה– למרות הדרך השטוחה יחסית, קיבלנו רוח ראש חזקה מאוד, ורוח ראש יכולה להיות קטלנית בניו זילנד. הרוח היתה חזקה במיוחד במקום בשם Windwistle, ששמו מגיע מהמוניטין של רוח חזקה... סיימנו את היום בעוד אכסניה של משפחה ניו-אייג`ית.

למחרת יצאנו לסיור קצר למקום, שבנו בו עיר מהסרט "שר הטבעות". היה מאכזב ולא שווה את הכסף. המשכנו ברכיבה ל-Geraldin, עיירה פרובינציאלית קטנה ונחמדה. ניצלנו את העובדה שיש מסעדות, והתפנקנו בארוחה מכובדת.
 
משם המשכנו ל-Timaru, נסיעה של 45 ק"מ, בדרך קצת מסוכנת. עברנו בעיירה קטנה בשם Temuka, כדי להוציא לתום כרטיס H.I.T (ראשי תיבות של Thosting Israeli travelers, רשת של משפחות נוצריות אוהבות-ישראלים, ומארחות מטיילים ישראלים בחינם). המשכנו על HW1, שבהחלט לא מומלץ לאופניים. Timaru היא עיר נמל קטנהונחמדה. באכסניה קיבלנו הרצאה מקיפה בנוגע לחוקי ההגירה של ניו זילנד מפימהגר רומני... היה מענין ומשעשע (בייחוד הדרך, שבה הוא שיחק את פקידיההגירה). גם כאן התפנקנו ואכלנו ב-All you can eat סיני... היה טעיםומפוצץ!
 
Meckanzie Country
Timaru -> Oamaru = 316km = 5 cycling days

Timaru -> Fairlie = 67 km
Fairlie -> Lake Tekapo = 44.2 km
Lake Tekapo -> Omarama = 86.5 km
Omaram -> Oamaru = 118.2 km
 
מ-Timaru יצאנו אל איזור עם נוף יפה יותר– Lake Tekapo. היינו אמורים לרכוב באותו יום ל-Fairlie, עיירה קטנה במרחק 67 ק"מ. התחלנו לרכוב, ואחרי 25 ק"מ עצרה אותנו גברתבמכונית, וסיפרה שהולכת להיות סופה בהמשך הדרך, ועדיף שנעצור. היא הזמינהאותנו לישון אצלם בחווה ואנחנו הסכמנו. דאנקן, בעל החווה, קיבל אותנוושיכן אותנו במחסן הצמר. הוא הראה לנו איך גוזזים כבשה, ולקח אותנו לסיורבחווה על הטרקטורון שלו. היה ממש כיף! חוויה שלא נשכח ודוגמה מצויינתלנחמדוּת והאירוח החם של הקיווים. קפצנו לפאב השכונתי, שם אכלנו ארוחה, וצפינו בחוואים המקומיים צופים ברוגבי ולוגמים בירה.
 
למחרת קמנו מוקדם (6:00 בבוקר!) ויצאנו לדרך בקור מקפיא. עשינו את כלהדרך מהחווה (ליד Cave) עד ל-Lake Tekapo לאורך מחוז מקנזי (על שם James Mackenzie, שגנב כבשים וברח וכך גילה את המחוז הזה). הרכיבה היתה יפה והיהלנו Pass אחד לעבור: Burkes pass. הוא לא היה קשה במיוחד, אבלממנו עד ל-Lake Tekapo היתה רוח ראש חזקה מאוד! המסלול היה ירידה ובקושיהגענו ל-10 קמ"ש! אנחנו בהחלט שונאים רוח-ראש.
 
Mt. Cook (שנמצא ליד Lake Tekapo) הינו אחת מהאטרקציות המובילות שלניו זילנד, ולכן היינו חייבים לקחת יום מנוחה ולבקר את המקום. לצערנו, האיזור ידוע באקלים הפרטי שלו, ורוב הזמן ההר מכוסה בעננים. כך קרה גםכשאנחנו נסענו לבקר אותו (הצטרפנו לבחור שבדי מהאכסניה), ולא זכינו לראותאת ההר. עם זאת, הטרק היה חביב ביותר ונהננו.

מ-Lake Tekapo המשכנו ל-Omarama, בירת ה-Gliding בניו זילנד (80 ק"מ). בדרך עצרנו ב-Twizel לקניות ופגשנו את החברים הישראלים, שגם רוכבים על אופניים. הדרך עצמה עברהלאורך תעלה יפה עם מים צלולים. הרוח היתה ממש חזקה, ותום ואני עבדנוב-Drafting, כלומר כל כמה דקות מישהו אחר הוביל וחסם את הרוח לשני– שיטהמעולה לחסכון באנרגיה. עם זאת, עדין הגענו תשושים לאכסניה בסוף היום.

מ-Omarama המשכנו ל-Oamaru (מרחק 125 ק"מ) על פני יומיים. המסע עבר ב-Waitaki Valley, עמק מקסים, מלא באגמים וסכרים ונופים מדהימים. היה ממש יפה, והרוח לא היתהנגדנו (סוף סוף). באותו הזמן תושבי המקום חששו מפרויקט חשמל חדש (Aqua Project), שהיה מציף את העמק והורס את כל הגידולים באיזור. בילינו אתהלילה באכסניה משפחתית קטנה (רק 4 מיטות). זה היה בדיוק הערב האחרון שלשני צ`יליאנים, שעבדו בחווה באיזור במשך חודשיים. קיבלנו מהם פירות במתנה (לא משתווים בטעם לפירות בארץ.
 
בינתיים סיגלנו לעצמו דיאטה קבועה להמשך הטיול. כל בוקר פתחנו ב-Porridge (דייסת שיבולת-שועל), מבושלת עם סוכר וקינמון (בהמשך הוספתי אבקת חלב, שנחשבה למותרות בתחילת הדרך). מאכל מומלץ מאוד– שוקל מעט, נותן המוןאנרגיה וקל להכנה. במהלך היום היינו אוכלים סנדוויצ`ים של חמאת בוטניםוריבה (PB & J), מקור לפחמימות מורכבות (הלחם) וזמינות (הריבה) וחלבוןושומן צמחי (חמאת הבוטנים). בערב היה לנו סבב של מאכלים: פסטות לסוגיהן, פיצות מוכנות והמבורגר וצ`יפס. היינו אוכלים בחוץ מעט מאוד (מטעמי תקציב). חשוב לציין, שבכל אכסנייה יש מטבח נקי ומצויד היטב, ולכן נוח מאוד לקנותאוכל בסופר ולבשל בעצמך.

Oamaru הינה עיר קטנה ונחמדה. שם התנסנובפעם הראשונה בלינה ב-HIT. ניקי אירחה אותנו באותו הערב, ביחד עם עוד 5ישראלים נוספים. ניקי היא מוסד מוכר בקרב המטיילים הישראלים בניו זילנד. היא בנתה צריפון בגינה, כדי שתוכל לארח עוד ישראלים ומסוגלת לארח 13ישראלים בו-זמנית. Oamaru הינה גם מקום פופולרי לצפייה בפינגווינים.
 
Oamaru -> Dunedin
Oamaru -> Dunedin = 115 = 2 cycling days
Oamaru -> Palmerstone = 60 km
Palmerstone -> Dunedin = 55 km
 
מ-Oamaru יצאנו ל-Palmerstone (מרחק 60 ק"מ). הדרך מקסימה ועוברתלאורך חופי האוקיינוס השקט. בדרך היו מספר אטרקציות, בינהן מושבת כלבי-ים (Shag Point) וסלעים ענקיים בשם Moeraki Boulders. הסלעים הם חתיכותגדולות של סלעים עגולים בצורה מושלמת, שיושבים על החוף. האגדה המאוריתמספרת, שהם סלים של סירת ציד שנטרפה בים. יש כמובן גם הסבר גיאולוגיהגיוני. לאורך איזור זה של החוף יש המון נקודות תצפית על כלבי-יםופינגווינים. בערב בילינו בעוד HIT בביתם של זוג פנסיונרים, הפעם עם עוד 3ישראלים. היום שלמחרת היה גשום, אז יצאנו עם הישראלים במכונית שלהם לראותאת אותן אטרקציות של היום הקודם (שוב).
 

היעד הבא היה Dunedin (מרחק 55 ק"מ). רכיבה יפה, שעוברת על פני חופים, עמקים ובסוף מטפסת על Mt. Cargill, שממנו ניתן לתצפת על ה- Otago Peninsula. מההר יורדים בירידה מגניבה אל העיר עצמה, וכבר על ההתחלה מקבלים אתהאווירה הצעירה של המקום. דאנידין הינה עיר סטודנטים: מתוך 120,000 תושביהעיר, 20,000 הם סטודנטים. המקום חי וצעיר ומלא במקומות בילוי.

ביליתיבערך שבוע בעיר (לחלוטין יותר מדי זמן). ביקרנו במפעל השוקולד של Cadbury בסיור כיפי, שנתן לי הרגשה של ילד. ביקרנו במפעל הבירה Speight`s, שהיהפחות כיפי אבל סיפק שתיה חופשית בסופו. יום אחד יצאתי לרכיבה ב- Otago Peninsula, רכיבה משגעת, צמודה לקו המים עם נופי הרים יפים. את שאר הזמןהעברתי בלעשות כביסה, אינטרנט ומוזיאון Otago המומלץ!), שבו התחברתי עםזוג סטודנטים (קיווית ונורבגי). אחת מהחוויות הטובות של הטיול. אחרי זהביליתי איתם ועוד זכיתי להזמנה להשאר בדירתם (לצערי בדיוק עזבנו את העיר). בזמן הזה תום נסע לאסוף את חברתו, שהצטרפה אלינו. טיילנו ביחד שבוע עדשנפרדנו (מפאת קוצר זמן שלהם(.
 
The Catlins
Dunedin -> Invercargill = 269 km = 5 cycling days
Dunedin -> Balcalutha = 92km
Balcaluth -> Paptowai = 58 km
Papatowai -> Invercargill = 120 km
 
המשך המסע היה בשלישיה– רכבנו מ-Dunedin ל-Invercargill (מרחק 270 ק"מ) ב-6 ימים, כשאנחנו עוברים באחד מהאיזורים היפים ביותר בניו זילנד: הקטלינז. האטנו את הקצב והקטנו מרחקים וביום הראשון הגענו לאירוח ב-HIT אצל חוואיפנסיונר, שלקח אותנו לסיבוב בטרקטורון בחווה והדגים לנו איך גוזזים כבשה (פעם שניה שלי ושל תום). ביום השני הגענו ל-Balclutha, עיר הבירהשל האיזור (4,000 תושבים) והתארחנו אצל עוד זוג פנסיונרים. כל הדרך מקסימהעם נופים מדהימים. יש מלא פארקים ושמורות טבע בצידי הדרך, ומדי פעם נשקףהים. היא גם קצת קשה, וכוללת עליות בדרכי עפר, אבל הכל נעשה באיטיותורוגע– אז אין בעיה.
 
מ-Balclutha המשכנו ל-Pounawea (מרחק 35 ק"מ), שם פגשנו לראשונהרוכב גרמני צעיר (21) בשם סבסטיאן, שיותר מאוחר יהפוך לשותף למסע שלי. למחרת שטנו בקיאקים באיזור (במהלכם פגשנו כלבי-ים) והמשכנו ל- Paptowai(מרחק 20 ק"מ), שם לנו באכסניה באמצע שום-מקום.

ביום הבא חיכתה לנו אטרקציה שווה ממש: ה-Cathedral Caves. אלו מערות שנוצרו על ידי שחיקת הסלע במשך אלפי שנים והן נראות בדיוק כמוקתדרלה. אפשר לבקר אותן רק בזמן השפל. אחלה אטרקציה! עצרנו ב-Waikawa, כשבדרך פגשנו רוכבת פולנית, שרוצה להרזות ולא יכולה לוותר על שוקולדים וגלידות, אז היא בחרה בדרך הרכיבה.
 
למחרת הגענו ל-Invercargill, שם ישנו אצל שירלי (עוד פנסיונרית שלה-HIT). אינברקרגיל הינה עיר גדולה (בסטנדרטים ניו-זילנדיים) בת 50,000תושבים, אך היא גם העיר המשעממת ביותר. לכן הלכנו לראות סרט בקולנוע (Once Upon a Time in Mexico), שם פגשנו את סבסטיאן שוב, והחלטנו שנחבור ביחדונטייל (תום ושלי עזבו אותי). יצאנו ל-Stewart Island, אי שנמצאדרומית לאינברקרגיל, לטרק של 3 ימים. במהלך הטרק התחברנו עם שתי בחורותנחמדות, אוסטרלית ואנגלית, ויצאנו איתן אחרי זה למועדון באינברקרגיל (היתהאחלה מסיבה!(
 
Southland
Invercargill -> Te-Anau = 187km = 2 cycling days
Invercargill -> Tuatepere = 90km
Tuatepere -> Te-Anau = 100km
 
יום הרכיבה מ-Invercargill ל-Tuatepere היה היום הקשה ביותר עדכה. 90 ק"מ של רוח ראש חזקה. התקדמתי בקצב של פחות מ-15 קמ"ש. ממש מתסכלומעצבן. היה נוף מדהים, אך הרוח שוברת את המורל והרצון להמשיך. בדרך גםסבסטיאן סבל מכאבים בברך ותפס אוטובוס להמשך. ב-Tuatepere, עיירה קטנהשמתגאה במפעל הנקניקיות שלה, ישנתי אצל עוד פנסיונרית מ-HIT (עם עוד שניישראלים). את שלושת הימים הבאים בילינו בטרק ה-Hump Bridge, והיה לנומזג-אוויר גרוע.

היום הבא הקשה ביותר היה מ-Tueatepe ל-Te-Anau, בירת הפיורדלנד (האיזור היפה ביותר בניו זילנד, מלא בטרקים מדהימים). 100ק"מ עם רוח ראש נוראית, שהאטה אותי ל-13.5 קמ"ש. זה היה היום היחיד, שחוויתי משבר פיזי ופשוט לא יכולתי להמשיך. באמצע הדרך כשעצרתי הרגשתישאני רוצה לישון ולא להמשיך. איכשהו התגברתי על המשבר, ובעצירת פאי וגלידהב-Manapouri אספתי אנרגיה וסיימתי את ה-20 ק"מ האחרונים. בדיעבד, הסתבר לי שכיוון הרוח הדומיננטי באיזור הזה הוא North west, בדיוק הפוךלכיוון שאני התקדמתי. איזה ספר גרוע הלונלי פלאנט, שממליץ לנוע נגד הרוח.
 
Te-Anau הינה מרכז הטרקים של פיורד-לנד וממנה אפשר לצאת לטרקים רבים. אנייצאתי לטרק ה-Kepler המעולה, בזמן שסבסטיאן נח, על-מנת שלא תכאב לו הברךיותר. הטרק היה מצוין, היה לנו שלג ביום הראשון (פעם ראשונה בחיי, שראיתישלג יורד) וביום השני הלכנו על רכס מושלג, כשהשמש מעלינו. בטרק התחברתי עםזוג אמריקאים נחמדים ועוד קנדית נחמדה, שבילתה איתי גם ב-Queenstown. כשחזרתי מהטרק, יצאנו (סבסטיאן ואני) להפלגה ב-Milford Sound. מקום מדהים של הרים עצומים מתנשאים מעל פיורד (קרחון שהפשיר והתחבר לים)– ואכן זה הזכיר לי מאוד את הנופים של הפיורדים בנורבגיה.

לצערי, במקום להמשיך לרכוב, הושבתתי. בסופו של היום הראשון של טרק ה-Kepler החלה לכאוב לי ברך שמאל כאבים עזים מאוד בכל פעם שהלכתי. הכאבים המשיכו בשארימי הטרק, ביחוד בירידות. לכן, נאלצתי לקחת אוטובוס מ-Te-Anau ל-Queenstown, בזמן שסבסטיאן רכב את הדרך (עשינו תורנויות בכאבי ברכיים). ב-Queenstown הייתי תקוע חמישה ימים לטיפול פיזיותרפיה, שבסופו של דברהחזיר אותי לאוכף (על ידי הוספת מדרסים מתאימים). במהלך היום הייתי רואהאת האטרקציות של Queenstown, מבלה עם חברים וגם יצאתי לרכיבה בסינגלים (קלים) של האיזור. בערב יצאתי עם חבר`ה שהכרתי, ושיחקתי המון Pool (פעילותפופולרית מאוד במועדונים בניו זילנד).
 
בערב פסח התרפאתי ויכולתי להמשיך לרכוב (נס פסח). יצאתי ברכיבה מדהימה מ-Queenstown ל-Wanaka (מרחק 75 ק"מ). בתחילת הדרך פגשתי את רונן, שלן איתי באותו HIT בערב, אזביקשתי ממנו לקחת לי את הציוד באוטו שלו. המסלול עובר מעל ה-Crown Range, הר בגובה 1100 מטר. הטיפוס מלווה בנוף מדהים והירידה מטורפת! כל הדרך היתהלי רוח גב (סוף סוף... עוד נס פסח), והתקדמתי במהירויות גבוהות. הגעתיב-17:00 ל-HIT, ותפסתי את כל הישראלים (11 במספר) בהכנות לסדר. בעלת הביתהסכימה שנערוך סדר בביתה, אחת מהחוויות הכיפיות של הטיול. היה אחלה סדר!
 
ב-Wanaka הלכתי לראות את Rob Roy Glacier, ביקרתי ב-Puzzle World, טיפסתי על Mt. Roy וקינחתי ברכיבה על Mt. Iron בסך הכל ביליתי יומיים במקום ולצערי לא נראה לי שספגתי את האווירה, שרובהאנשים שמבקרים במקום מתאהבים בה. בשלב זה של הטיול נפרדתי מסבסטיאן, שהמשיך באוטובוס (מפאת קוצר זמן ובעיות ברכיים), בעוד אני המשכתי ברכיבה– אך אל דאגה! בקרוב אתחבר לרוכבת אוסטרלית נחמדה.

The West Coast
Wanaka -> Westport = 564 km = 6 cycling days
Wanaka -> Makarora = 64.4 km
Makarora -> Haast = 81.6 km
Haast -> Fox Glacier = 118.6 km
Fox Glacier -> Harihari = 87 km
Harihari -> Greymouth = 111.3 km
Greymouth -> Westport = 100.8km
 

המשך הטיול היה על פני איזור הרכיבה עם הנוף היפה ביותר (לטעמי): לאורך החוף המערבי של האי הדרומי! קצת על הגיאוגרפיה של האי הדרומי: במרכזו מתנשאת שרשרת הרים בגובה של 3000 מטר, שחוסמת את כל העננים שמגיעיםמהמערב. לכן, יותר מחצי מהימים בחוף המערבי גשומים, והמקום ירוק בצורהמדהימה. רצועת החוף צרה מאוד וממש לידה מתנשאים הרים גבוהים וירוקים. החוףכמעט ולא מיושב, ויש לו אווירה מיוחדת. זה היה המקום האהוב עלי לרכוב בו (למרות השוליים הלא-קיימים בכביש).
 
מ-Wanaka יצאתי ל-Makarora (מרחק 64.4 ק"מ), ישוב של 30 איש, שיש בו אתר קמפינג. היום היה נוף מדהים– נוף אגמים מוקפים בהרים. רכיבהליד מים תמיד עושה לי את זה. באתר קמפינג פגשתי את גילי, רוכבת אוסטרלית, שטיילה איתי במשך 3 ימים. למחרת המשכנו ליישוב בשם Haast (מרחק 81.6 ק"מ), ביום מדהים, בו עברנו את ה-Haast Pass, המחסום האקלימי של החוףהמערבי. האיזור מיוער בצורה מדהימה ומלא נקודות-חן בצדי הדרך. בקושיהתקדמנו ברכיבה מרוב עצירות למפלים/בריכות/אגמים ועוד... בהחלט אחד הימיםהיפים ביותר של הרכיבה בניו זילנד.

בתחילת היום הבא ירד עלינו גשם, כמסורת החוף המערבי. אני מאוד פחדתי מחוויות של אנשים אחרים, שטיילו בחוףודיווחו על גשם בלתי-פוסק. התחלתי עם מעיל הגשם ומכנסי הפיג`מה שלי ובמהרהנרטבתי, ובעצירה רעדתי מקור. התחלתי להתבאס, אך עם המשך הרכיבה, החלטתילהתעלם מהרטיבות ולהינות– ואכן הצלחתי! הקור עבר (כי ברכיבה מתחממים), ופשוט התרכזתי בנוף ובצמחיה ונהנתי לאללה! אחרי חצי שעה גם הגשם הפסיקוהשמש יצאה. בכל המשך השהות בחוף המערבי לא ירד גשם בכלל (נדיר מאוד). זההיה חודש אפריל מוזר, שהביא מזג-אוויר קייצי לכל ניו זילנד. הגענו ל-Fox Galcier (מרחק 118.6 ק"מ), כשאני חסר אנרגיה.

בחוף המערבי יש שני קרחונים – Fox Glacier ו-Franz Glacier, שאפשר לצאת ל-Hike עליהם (אחת האטרקציות המובילות של ניו זילנד). אז למחרתנחנו ויצאנו לסיור מאורגן על הקרחון– היה בהחלט מדהים ושווה את המחירהיקר! לובשים דוקרנים על הנעליים ומקבלים מקל עם שפיץ (לאחיזה בקרח). הולכים אחרי המדריך, שחוצב את הדרך עם גרזן עם ההתקדמות. בערב פגשתי אתסבסטיאן בפעם האחרונה, והסתבר לי שהוא גם טייל עם גילי בעבר, אז כולנובילינו את הערב ביחד.
 
חד הדברים המיוחדים בניו זילנד הוא אווירת המטיילים, ובייחוד אחוות רוכביהאופניים. ניו זילנד היא ארץ תיירותית מאוד, מלאה במטיילים ובאכסניותמקסימות. רוב האכסניות מצליחות לשמור על אווירה ביתית וחמימה, שמקרבת ביןהמטיילים. כל ערב מבשלים ביחד במטבח, מדברים, משתפים חוויות, ובסופו שלדבר מבלים את הערב ביחד. בנוסף על התרמילאים הרבים, בניו זילנד יש רוכביאופניים בכמויות. בכל זמן הרכיבה בעונת השיא פגשתי רוכבי אופניים בדרך (תמיד חוויה נחמדה). כשנפגשים עם רוכבים באכסניות מיד מרגישים ב"אחוותהרוכבים" המיוחדת, מתיידדים בקלות ומחליפים רשמים.

לצערי, נאלצתי להפרד משותפתי לרכיבה, גילי, והמשכתי לבדי (מכאן והלאה לא מצאתי עוד אף שותף למסע). יום רכיבה אחד ל-HariHari (מרחק 87 ק"מ), כשבדרך עצרנו בקרחון Franz Josef, ושם נפרדתי מגילי. HariHari הינה עיירה מצ`וקמקת, בעלת פאב, מלון, אכסניה וחנות– אין בה שוםדבר מעבר. האכסניה מתגאה בעצמה כמארחת רוכבי אופניים (הם היחידים שמשתמשיםבשירותיה), אך במקום לפגוש רוכבים נוספים, פגשתי 4 הולנדים + תינוקתשהשתכנו במקום, כי כל שאר המקומות היו תפוסים. הרביעיה היתה מקסימהוביליתי איתם את הערב במסעדה. הם גם הזמינו אותי לבירה וסיפקו לי תפוחיםלמחרת.

המשכתי ל-Gerymouth (מרחק 111.3 ק"מ), העיר הגדולהביותר (10,000 תושבים) בחוף המערבי. העיר משעממת וחסרת אטרקציות, אך יש בהאכסניה נחמדה, שמנוהלת על ידי זוג ישראלים. בזמן שלנתי שם לא היה אףישראלי נוסף, אז לא היה לי עם מי לראות את "מבצע סבתא" ב-DVD... אך עדייןפגשתי שם אחלה חברה אירופאים ואמריקאים.

ביום הבא כבר התחלתי להרגיש עייפות ברגליים, וידעתי, שאני צריך מנוחה. רכבתי ל-Westport (מרחק 100.8 ק"מ), כשבדרך יש נוף חופים מדהים, עם שברי סלעים בתוך הים (כבר אמרתי שיש לי חולשה לרכיבה לצד מים?). עוד אטרקציה מהמובילות בניוזילנד היתה בדרך: The Pancake Rocks. אלו הם סלעים, שנראים כמוערמות פאנקייק, שגם כן נוצרו על ידי שחיקה של המים, ויש אגדה מאורית, שמסבירה איך הם נוצרו. בקיצור, הסלעים מדהימים!

ב-Wesport נחתי יום אחד, והתחברתי עם אוסטרי נחמד מהאכסניה. יצאנולהליכה קצרה למפלים יפים באיזור שצפוני ל-Westport. בערב יצאנו לפאבוהתחברנו עם אחד מהברמנים המקומיים, שנתן לנו מעט תובנות לגבי האנשים שלהחוף המערבי והאווירה הכללית במקום. אכן, למקומיים פה יש אופי מיוחד: הםמתעצבנים בקלות וחושבים שהכל מגיע להם, אך הם גם אנשים חמים וחביביםביותר. לסיכום, החוף המערבי הוא מקום קסום, וששת ימי הרכיבה לאורכו היואחד מהשיאים במסע האופניים שלי בניו זילנד.
 
Westport -> Picton
Wesport -> picton = 340 km = 4 cycling days
Wesport -> Murchison = 85 km
Murchison -> St. Arnaud = 65 km
St. Arnaud -> Nelson = 89km
Nelson -> Havelock = 74.5 km
Havelock -> Picton = 35.5 km
 
היעד הראשי הבא היה Neslon– אחת מהערים הגדולות בניו זילנד (50,000תושבים) והכיפיות בינהן. הרכיבה היתה מתוכננת לשלושה ימים, אבל התוכניותהשתנו בדרך. מ-Westport יצאתי ברכיבה ל-Murchsion (מרחק 85 ק"מ), עוד עיירה קטנה. הדרך לשם היתה מדהימה! רכיבה לאורך נהר (Buller Gorge), כשהכביש נמצא מעל, ומעל הכביש צוק שנופל אל הנהר– פשוט אדיר! הדרך המשיכה כך עד ל-St. Arnaud (מרחק 65 ק"מ), שם לנתי אצל משפחת חוואים צעירה(HIT), שהיו בין המשפחותהאהובות עלי. היו להם שני ילדים קטנים חמודים והזוג עצמו היה מקסים. כל-כךאהבתי אותם, שנשארתי יום נוסף והם נתנו לי להשתמש בקייאק שלהם לחתירהב-Nelson Lakes. היה מאוד עצוב לעזוב.

החלטתי לדלג על Nelson ולהגיע ל-Picton, כיון שקבעתי עם שתי בנות ישראליות שפגשתי במהלך הטיול, שאצטרף אליהם לטרק ה-Abel Tasman ולביקור ב-Golden Bay. אז, רכבתי ל-Richmond (רכיבה קלה של 74.6 ק"מ), שם התארחתי אצל עוד פנסיונרית של HIT. ראוילציין, שנעזרתי בשירותים של ה-Information Center בעיר, ועזרה לי גברתמבוגרת נחמדה. בהמשך הטיול בסייגון (ויאטנם) פגשתי את הבן שלה – איזה עולםקטן!
 
התכנון למחרת היה לרכוב ל-Havelock, שמכריזה על עצמה כבירת ה-Green shellfish. כשהגעתי לעיר (לאחר רכיבה של 78 ק"מ) השעה היתה 16:00, והחלטתיללכת על ה-35 ק"מ האחרונים בשעתיים של אור שנותרו (היו לי סידורים לעשותב-Picton בקשר לחיסונים למזרח). הגעתי בחשיכה אחרי שרכבתי בדרך מדהימה עםנופי Sound בין הרים– עוד אחת מהרכיבות היפות של ניו זילנד.

בשלבהזה עשיתי הפסקה עם הרכיבה והצטרפתי לזוג הישראליות (ליטל וענבל), שקבעתיאיתן מראש. חזרנו אחורה ל-Nelson ועשינו את ה-Abel Tasman בקיאקים (יומייםשל טרק בקיאק– מגניב!). ביקרנו ב-Golden Bay, ובקצה האי הדרומי רכבנו עלסוסים (ה-Trotting קצת הפחיד אותי).

אחרי כמה ימים חזרנו ל-Picton, ואז עשיתי את טרק ה-Queen Charlotte באופניים. לנקודת ההתחלה מגיעים בסירה, ויש אפשרות, שיסחבו לך את הציודולישון באכסניות בדרך. אני (הקמצן) החלטתי לצאת עם האופניים הפשוטות שלי (שהצמיגים שלהן כבר נשחקו), לסחוב אוהל, מזרון ושק שינה ולחזור בחזרהברכיבה (כ-20 ק"מ אקסטרה.

אז, היה קשה! קשה מאוד אפילו! סחבתי אתהאופניים יותר מ-50 אחוז מהדרך. דבר ראשון, בדיוק ירד גשם וכל המסלול היהחלקלק ולא יכולתי לעשות חצי מהעליות בדרך (העליות מאוד תלולות). אם הייתילוקח אופני הרים טובות יותר, היה לי יותר קל. בנוסף, אם הייתי משתמשבשירותי העברת ציוד– היה לי בהרבה יותר קל, והאופניים לא היו סוחבות אחורהבעליות. אם הייתי ישן באכסניות בדרך, בכלל לא הייתי צריך לסחוב כל-כך הרבהציוד. לא נורא, זו היתה עדיין חוויה מגניבה (אם כי במהלכה קצת מבאסת) ושרדתי אותה.

בלילה ישנתי באתר קמפינג לבדי באמצע השמורה. היה די מפחיד, לא העזתילצאת מהאוהל בחשיכה. למזלי היתה לי את החברה שלי להתכתב איתה ב-SMS ולהעביר את הזמן הבודד שלי. זהו לאי הדרומי. כאן מסתיים המסע באי המדהיםביופיו, בעל אנשים נחמדים וחברותיים, שתמיד שמחים לעזור, ומלא בפעילויותודברים מעניינים.

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לניו זילנד

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0
×