נסעתי לחפש מחוזות ילדותי ב...מרוקו

תמונה ראשית עבור: נסעתי לחפש מחוזות ילדותי ב...מרוקו - תמונת קאבר
רחל לבון - בכיכר ג'מע אל פנה במרקש

תשאלו את עצמכם מה לה לילדה שנולדה ברומניה לחפש מחוזות ילדות במרוקו???
נפלה עליה דעתה - ובכן לא.

כשהייתי קטנה בתחילת כיתה ד' עברתי עם הורי להתגורר בשכונת עולים בחולון. חברתי
הטובה ביותר גלדיס אלבז היתה ממוצא מרוקאי ולבנה יותר ממני. כיון שאני הייתי בת
יחידה והם היו ארבעה אחים הבית תמיד היה הומה בילדים ומלא שמחת חיים. שם
התוודעתי למאכלי העדה אותם מאד אהבתי, שם למדתי איך לחגוג את הפסח ולבער
את החמץ לפני, מנהגים שלא היו קיימים בבית הורי. שנים שאני מתגעגעת
למרק המיוחד שהאמא היתה מכינה שם ומעולם לא הגעתי למרקם המתאים ולטעמים.
חשבתי אולי במרוקו אמצא את מבוקשי
.

העפתי מבט בלוח השנה וראיתי שאני יכולה להעיז ולבקש חופשה בת שבועיים במעט
ימי חופשה כדי שהבוס לא יכעס נוסעת לחו"ל פעמיים בשנה ואכן המשוכה הזו עברה
בשלום.בחרתי את חברת פגסוס והתוודענו במפגש הקבוצה בארץ למדריך מוני ממוצא
מרוקאי שמתבדח המון.

יום 1 משדה"ת לרבאט
הטיסה יצאה לדרך יום לפני יום כיפור עם טורקיש איירליינס שמאד השתפרו מאז הטיסה הקודמת
איתם לטורקיה. מטוסים חדישים עם מרווחים
גדולים בין השורות, מסכי טלויזיה אישיים ואוכל טעים.
קונקשן מצויין של שעתיים בהלוך
באיסטנבול, המתנה של כשעה בבית הנתיבות ברבאט עד לקבלת
הויזות בדרכון
.

שוטר שמסמן לנו ללכת אחריו לפי פס לבן שעל הרצפה בהעדר המדריך שהלך עם הדרכונים ואנו
חוששים לאן הוא לוקח אותנו. כל מה שרצה שנגיע ל-CHANGE כדי שנחליף מטבע במקום שעושה
זאת ללא הזדקקות לדרכונים. קנינו בקבוק מים להרוות את הצמא בבית הנתיבות הלא ממוזג,
ואח"כ הראה לנו את הדרך החוצה לכיוון אוטובוס ושוב אנו חוששים כי המדריך עדיין לא הגיע.
כאמור הכל היה בניהולו של השוטר
.

אחרי כמה דקות המתנה הגיע מוני מצוייד בדרכונים ויצאנו משדה התעופה הקרוב לקזבלאנקה
לכיוון רבאט - עיר הבירה של
מרוקו.


המדריך מתבדח ואומר לנו: כעת נוסעים בכביש החוף לכיוון חיפה הלא היא רבאט. הים משמאלנו
והמרחק כמו ת"א לחיפה
. שמה של רבאט בא מהשם "ריבאט" – מקום סגור ומוגן, (מבצר)

28 מליון תושבים במרוקו. 70% מוסלמים כ-30% ברברים בסגול.

מרוקו קיבלה את עצמאותה ב-1956. המלך מוחמד החמישי הכריז על עצמאותה כשהצרפתים עזבו את המקום.
על מרוקו בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/מרוקו

נכנסנו לרבאט דרך איזור התעשייה וחלפנו על פני המשרדים של חברת המכוניות סיטרואן שם עבד
אביו של מוני
כמנה"ח.

נסענו הישר למוזוליאום. בו קבורים מוחמד ה- 5 וחסן ה- 2 שהוא יצירת פאר ארכיטקטונית מיוחדת .
הפיתוח מבפנים נעשה ע"י אשתו התאילנדית של חסן המלך ומרגישים את המוטיבים האלה בתוך
המבנה
היפיפה.

מבנה בצבע לבן עם כיפה משולשת ירוקה הירוק מסמל את האיסלאם.
שומרים לבושים במדים ססגוניים קיבלו את פנינו ואפילו חיוך קטן הוגנב לעברנו.

לפני המוזליאום עמודים רבים המזכירים את התרבות הרומית וכן מגדל שמאד הזכיר לי את המגדל הלבן שברמלה רק צבוע בחום זהו מינרט טור חסן שנבנה להיות הגבוה ביותר אך הספיקו לבנות רק

50 מ'.

. באופן אישי התקשורת עם המקומיים היתה מאד קלה כיון שממשפחת אלבז ספגתי גם את הצרפתית
ובתיכון בחרתי ללמוד צרפתית. בכל מקום במרוקו דיברתי איתם צרפתית והרגשתי נהדר.

כל החששות שהיו לי לפני הטיול מבחינת הבטחון האישי נמוגו די מהר כשיכולתי לתקשר איתם בקלות. בהמשך הטיול כבר העזתי גם לטייל עם רפי לבד או עם חברה ולא להרגיש שום פחד
. לכל אורך הטיול לא הפסקתי להתלהב מהמקומיים ומהמקומיות לבושים בבגדים המסורתיים הכל כך צבעוניים.
צילמתי אין סוף תמונות כאלה ואשבץ אותם במהלך הכתבה. ברבאט ישנם בניינים יפים מודרניים וכעיר הבירה עם מוסדות ממלכתיים היא עיר די מטופחת ואף מודרנית.

מבחינת חופש הלבוש אין כפייה ללכת בדרך המסורתית למרות שהרוב המכריע של המבוגרות הולכות כך. הצעירות כבר מודרניות יותר והולכות בלבוש מערבי. יכולה להיות משפחה שהאמא תלך מסורתי ואילו הבת מערבי וזה בסדר מצד האם. זה מאד הפתיע אותי שאין כפייה בלבוש.

רחובות רחבים ממש שאנזה ליזה. הרבה מהארכיטקטורה ועיצוב הגנים הם בהשראת הצרפתים מהתקופה בה שלטו במדינה. גם הכבישים ברוב המדינה נסללו על ידם במקום דרכי העפר שהיו שם קודם. הכבישים ברובם המכריע מתוחזקים היטב ומשולטים גם באותיות לטיניות בצרפתית. לנו במלון CHELLAH די במרכז העיר אבל כבר לא היה לנו כוח להסתובב אחרי טיסה וביקור במוזוליאום. ארוחת הערב היתה מזנון עם אוכל רגיל.

יום 2 - ערב יום הכיפורים רבאט - שפשפוואן

נסענו לארמון המלך שאי אפשר כמובן לבקר בו אבל גם המבנה מבחוץ והמשמר לפניו היו

מספיק מרשימים.



מארמון המלך נסענו לקסבת אודיה השוכנת על שפת נהר, כשסירות דייגים ממתינות.
המקום מוקף חומה והצורה החיצונית מרחוק הזכירה לי את יפו. הצבעים והסמטאות
בפנים זו כבר אופרה אחרת.
כאן טעמנו פעם ראשונה תה עם נענע ועוגיות מרוקאיות טעימות. רוכלים עם שרשראות
התנפלו עלינו ולמדנו מלאכת המיקוח במרוקו. אומרים לך 200 דראם תאמר 50 ובסוף
אחרי מיקוח תקח ב-75. אני הייתי עדיין ירוקה אז שילמתי יקר. בהמשך השתפרתי קצת

.

לסרטון על אודיה ניתן לצפות למטה

מחלק התה והעוגיות בהודיה

העוגיות המרוקאיות הטעימות

כדי שתתרשמו כמה מרוקו גדולה - שטחה:446,550 קמ"ר
22072 שטחה של מדינת ישראל רק
במרוקו חיים32,309,239 תושבים נכון ליולי 2012 ואילו בישראל7,590,758 בלבד.

במרוקו חיו 250,000 יהודים שנפוצו בשנים 1948-1956 72000 עלו לישראל ועשו רעש כמו 5 מליון
יהודים כך לפי מוני והיתר נפוצו לצרפת, ארה"ב ומדינות צפון אמריקה.

אפשר לקרוא בויקיפדיה עוד נתונים מעניינים על מרוקו ועל ההסטוריה , הגיאוגרפיה והדמוגרפיה
אמצעי התחבורה הנפוץ ביותר בכפרים הן העגלות וראינו כאלה בשלל צורות עם גג ובלי גג

כשהמלך אמור להגיע לאיזה ישוב, דגלים מקשטים את הבתים, החנויות.
בדרך כלל כשהמלך מגיע הוא מביא תשורה לישוב אליו מגיע. התשורה היא למשל הקמת
מבנה שחסר לישוב: עוד בית ספר לדוגמא. לפני הביקור שוטחים בפני המלך מה הצורך של המקום
והמלך מחליט איזו תשורה יקבלו.

אחרי שהמלך ביקר בישוב ונתן את מתנתו בדרך כלל בכיכר מרכזית בעיר מציבים פסל עם כתר
במרכזה וזה סימן שהמלך ביקר ונתן תשורה.

החיים בכפרים כבר ללא בנייני הפאר של הערים הגדולות

השקייה באמצעות תעלות

השקיית השדות והגידולים החקלאיים נעשית בתעלות הנמתחות לאורך ק"מ ע"פ התוואי
הטופוגרפי ובשיפוע כדי שהמים יזרמו מהמקום הגבוה לנמוך. לעיתים התעלות קרובות לפני הקרקע
ולעיתים מעל גובהו של אדם.
ראינו גם מקומיים שבאים עם כלים וחביות וממלאים עם צינור מים מהתעלות הללו.

בעוד אנו נוסעים צפונה לכיוון הכפר שפשוואן הבחנתי לפתע בשיירות עצומות של עגלות שנסעו
לכיוון הנגדי שלנו. התברר שזה היה יום שוק מקומי והמונים הגיעו אליו.

לצערי המדריך לא עצר לשוק זה.

בהמשך הדרך נחשפנו למלח. איזורים נרחבים שעובדים בהם בהפקת המלח.
אין שם את מפעלי ים המלח. המקומיים סוחבים גושים ענקיים על גבם ומובילים אותו למקומות ריכוז.
כיון שהמלח אינו מעובד הוא פחות מלוח מהמלח בארץ. לכן מי שרגיל לאכול עם מלח, אז אם בארץ מספיק לו להוציא מהמלחיה פעם או פעמיים אז במרוקו 15 פעם כדי להגיע למליחות הרצוייה
.

כשעצרנו להפסקה להוצאת והכנסת נוזלים בחזרה לגוף התאהבה בי הבחורה המצולמת ולא
הפסיקה לחייך אלי. היא כמובן קיבלה "בוק" ממני. הבחורה עם השיניים
הכי צחורות במרוקו.

בחורה חיננית

צהריים עצרנו באיזה כפר בדרך והתמוגגתי על הצבעוניות במקום.
אכלנו שיפודים עם סלט וצ'יפס והיה טעים רק השירות מאד איטי.

למסעדה שאכלנו נכנס איש עם מקל ארוך לבן שזהו סוג של ממתק בטעם אניס
שנדבק לשיניים.

ואח"כ גם מצחצח נעליים.

אני הייתי זקוקה יותר למברשת שיניים אחרי הממתק הזה

.

הגענו אחר הצהרים ל- OUAZZANEכפר שבו שוכן הקבר של הצדיק עמרם בן דיוואן - עושה
הניסים, שקברו הפך אתר עלייה לרגל לכל יהודי במרוקו. זה היה ערב יום הכיפורים.
אני אמנם חילונית ואפיקורסית כמו אבי אבל בכל זאת מחלחל בי גם דם אימי ששמרה על כל
מצוות הדת. יום כיפור מעולם לא יצאתי מהבית למעט רגלית ובוודאי לא טיילתי בחו"ל. זה הרגיש לי קצת מוזר וחיפשתי איזשהו איזכור של היום הקדוש הזה גם בטיול. העיתוי להגיע לכאן ושיפתחו לנו את בית הכנסת היה מאד מרגש.
חבל שבקבוצה זו לא היה אף צדיק שיאמר איזו תפילה ליום כיפור

.

CHEFCHAOUEN הדרך לעיירה

עוברת דרך יערות של אלוני שעם שרואים כי קילפו שכבות ליצירת פקקי שעם. העיירה חבוייה בין רכס הרי הריף. היא נוסדה ב-1471 ע"י מולאי בן ראשיד.
הגענו לקראת ערב כשענן כבד רבץ על ההרים כאילו עוד רגע יירד עלינו מטח, אבל הספקנו
לבקר שם ללא גשם לפני ארוחת הערב.

המלון שלנו בו שמו PARADORמאד יפה עם בריכת שחייה ושוכן מול השוק המקומי היפיפה
בו סיירנו גם בלילה. מהחדר שלנו רואים את המצוקים של הרי הריף ואת הרחוב הצבעוני עם לבן ותכלת שהם הצבעים השולטים בעיירה זו

ממש כפר יווני

.

בארוחת הערב במלון התוודענו לטאג'ין - מאד מצא חן בעייני.
יום 3-יום כיפור משפשפאן לפאס
היום נוסעים לשרידים של עיר רומית עתיקה וויליביס לא לפני שעוברים עוד קצת בשפשוואן היפה.
אם חשבתם שמרוקו צחיחה טעיתם. יש אגמים לאורך ק"מ, נהרות, הרי אטלס מושלגים, מפלים ואפילו מפעלי התפלה ישראלים עוד לפני שחשבו אצלנו להתפיל
את שרידי העיר הרומית וולוביליס- ראיתי מרחוק בזכות העדשה הנהדרת של קנון. הגענו למקום בשעה 12.00 בחום קופח וכל מה שיכולתי לעשות זה להתרענן בבית הקפה במקום מוצל ולצפות על השרידים.
בני פירסט כתב על המקום במאמר מאד מעניין לקריאה.

משם נסענו למסעדה אוטנטית בשםLA BARAKA FAMILLE שוכנת על גבעה וקיבלנו לצהרים
טאז'ין או קוסקוס בהתאם לבחירה. טעמנו גם וגם והיה טעים. המסעדה היא בת כמה קומות
אנו ישבנו על הגג.
המסעדה זכתה באיזו תחרות גסטרונומית בינלאומית והיא אכן שווה

.


הטאג'ין

המשכנו לנסוע ואחה"צ הגענו לעירMEKNES מקנס .
העיר שימשה במשך 17 שנים כעיר בירה ואח"כ עברה הבירה לפאז.
עיקר פרנסתם של התושבים על חקלאות ותיירות. היא שייכת לערים האימפריאליות.
העיר מחולקת ל-3 חלקים כמו כל דבר בצה"ל: העיר החדשה, המדינה, והעיר של העם שזה החלק הכי חדש.
אנו ביקרנו במדינה
.


ביום זה התקלקל המזגן באוטובוס. בתחילה ניסו לאמר לנו שזה עובד, אבל זה היה על איוורור והיה די חם באוטובוס. מזלי שאני מצויידת במאוורר האישי הקטן שאני מברכת את המטייל המתמיד כל פעם מחדש שהגה לי את הרעיון לקנייתו לפני הטיול לגיאורגיה, אז גם כאן זה הציל אותי והוא נכנס לפעולה. יאמר לזכות חברת פגסוס שלמחרת היום בבוקר הביאו לנו אוטובוס אחר בעת שהיינו בסיור בפס. רק את התיקים האישיים העברנו בעצמנו. המזוודות הנהג ועוזרו דאגו לכל.
ביום זה היה מתוכנן במקנס לבקר גם במאלח היהודי ובתלמוד תורה, אך מאחר וזה נפל על יום כיפור היה סגור. רק ראינו מהאוטובוס מבחוץ את המאלח היהודי ונסענו היישר לעיר פס למלון
ZALAGHI
המפואר אך נמצא בפאתי
העיר .בדרך עברנו עדיין באור יום בתוך מקנס - בעיר המודרנית היפה והמטופחת.
על פי תוכנית הטיול היינו אמורים לבקר באורוות הסוסים של המלך, אך כיון שהיה מיועד לאותו יום ביקור של המלך, כבר רחצו את הסוסים ולא הסכימו שיתלכלכו מחדש. לא ברור לי איך המלך לא תאם איתנו את הביקור.
לכן המשכנו למוזוליאום. הוא בנוי כמו שער מורי ומולו שרשרת חנויות למזכרות. אחרי ביקור במוזוליאום המדריך עזב אותנו לנפשנו לשעה ורבע שנשוטט לבד בשוק ובאיזור.

ראשית ניגשנו לשערבאב אל מנצור המעוטר לתפארת. אח"כ התרשמנו מהכיכר הגדולה
שממול השער שם צפינו באדם עם קוף, בסוסים מקושטים, ואז נכנסנו לתוך השוק המקורה

. החדרים במלון ZALAGHI שבפאס היו ענקיים עם מיטות סופר קינג סייז עם דלתות מעוצבות
כמו דלתות של בארים בכניסה לאמבטיה. גם חדר האוכל והלובי היו ענקיים
ומסוגננים בפאר רב.

אחרי ארוחת הערב נסענו מי שחפץ בכך לסיור לילי בפאס היפה והשוקקת. הורידו אותנו ליד איזה
בזאר מקומי לא לתיירים כמו שוק רמלה-לוד ללא האוכל ומצאתי שם כמה מתנות לא יקרות.

פאס בלילה מדהימה.



יום 4 - פאס

היום מוקדש כולו לסיור בעיר הכחולה - פאס.
לאוטובוס עולה מדריך מקומי שמתחיל לדבר ערבית ושואל אותנו באנגלית -
מה אתם לא מבינים ואז מתבדח איתנו
ושואל באנגלית זה יהיה בסדר אם אדבר איתכם באנגלית? ולפתע עובר לעברית. בדחן רציני המדריך המקומי ומדבר עברית רהוטה.

עלינו למצודה והשקפנו על העיר מלמעלה.

הבחנתי בשער דרכו עברנו בנסיעה ועם הקנון שלי כאילו עמדתי ליד השער
.

המקום הבא אליו הגענו בפאס היה ל"מדינה" על סמטאותיה הרבות ועל בעלי המלאכה למיניהם
וראשית ביקרנו באיזור הקדרים. נכנסנו לבית מלאכה בו למדנו איך מכינים עבודות
מחימר וראינו איך מסתתים אבני הקרמיקה הקטנות שמשבצים אותן על העבודות כמו פאזל.
עבודה סזיפית משהו . לעבודת הפסיפס המרוקאית קוראים זליז'. הסבר מצאתי בחנות בשם זה
בארץ: אומנות חיפוי הזליז' היתה בשימוש של אומנים בגרנדה לפני כ-500 שנה, והיא עדיין חיה ונושמת במרוקו.
מעבר לכל עיקול ברחובות המפותלים נחשפים בניינים מרשימים שהיצירתיות המדהימה של אומנות
הזליז' מוצאת בהם ביטוי. השימור של מבנים אלו משמש השראה לאדריכלות מודרנית אשר היום
ממשיכה לחקור את האפשרויות הבלתי מוגבלות של אומנות הזליז'.
החומר-אריחי הזליז' עשויים מחימר מיוחד שמצוי אך ורק באדמת ההרים של פאז ,
זוהי אדמה מיוחדת המהווה את המקור היחידי לזיליז' האמיתי ברחבי העולם.
הצבעים-כל הצבעים המשמשים לאומנות הזיליז' מופקים מן הטבע הן ע"י שימוש בסגסוגות
של מתכות והן ע"י שימוש בתערובות צמחים.

תהליך הייצור-כל תהליך הייצור של אומנות הזיליז' הינו בעבודת יד , משלב הרטבת החימר
דרך הבישול בתנורי עץ הזית המיוחדים עד לטבילת האריח בצבע ושבירתו ע"י אומנים
והדבקתו לכדי פסיפס חי וצבעוני.

יש כאן עבודות מרהיבות וכאן התחיל מסע הקניות האין סופי שלנו במרוקו בכלל ובפאס בפרט.
הביאו אותנו לאולמות גדולים עם עבודות למכירה והעין לא ידעה שובע מעושר המוצרים.
בחרתי לבסוף טאג'ין מקושט ויפה וקיוויתי מאד שלאחר שעטפו אותו בספוג מכל הצדדים
שיגיע שלם לארץ, הרי אנו רק בתחילת הטיול. למזלי הגיע שלם וכבר נוסה בהצלחה יחד עם
תבלין מיוחד שנקרא - ראס אל חנות - המורכב מתערובת של 5 תבלינים, שקניתי בשוק במקנס.
ליקקו את השפתיים.

המשכנו ל"מלאח" וביקרנו בבית הקברות היהודי. כאן שמענו את הסיפור המעניין על לאלא סוליקא היהודיה שחיה במאה ה-19: רצו שתתחתן עם המושל המוסלמי ונתנו לה אולטימטום עד הבוקר שאם לא תינשא לו יהרגו אותה. היא לא הסכימה לכן למחרת קשרו אותה לחבל לסוס וסובבו אותה בעיר אח"כ ערפו את ראשה ותלו אותה בראש חוצות למען יראו וייראו. לימים הביאו אותה לקבר בבית הקברות הזה, והממשל המוסלמי הסכים לכך בתנאי שאת קברה יעטרו עם הסמל המוסלמי של הירוק. לכן קברה שונה מיתר הקברים במקום.
קברה הפך למקום עלייה לרגל של נשים עקרות ויש סיפור על יהודיה עקרה שבאה להשתטח על קברה של סוליקה הצדקת ואח"כ נולדו לה 8 ילדים. השמועה פשטה ומקום קברה הפך למקום עלייה לרגל

של עקרות.

מצאתי בטריפי:השביל העליון חולף על פני קבריהם של ר' יהודה בן עטאר, ר' וידאל הצרפתי ולאלא סוליכה, שסיפור חייהם ופועלם ממחישים היסטורית את חיי היהודים בפס. הקברים בנויים בצורות מיוחדות במינן, כמו חצי חבית או אוהל, כולם מסויידים לבן. ציון הקבר חקוק על לוח שיש קטן או גדול, מוטבע בתוך שקע שבקבר. בדפנות המבנה יש בדרך כלל גומחה קטנה להצבת נרות. "בית החיים" הוא עדות אילמת לאחת הקהילות העתיקות והמפוארות במרוקו. משם המשכנו בתוך סמטאות המלאח הצרות לבית הכנסת העתיק "אבן דנאן"מהמאה ה-17. יש שם ספר תורה שכמעט מתפורר. ברצפת בית הכנסת יש ריבוע של מרצפת שדרכו אפשר לרדת למקווה טהרה שנמצא שם.
מיועד לכלות שהן רזות לרדת מכאן. לדעתי זה בית
כנסת מאד מיוחד. הוכרז כאתר מורשת ע"י אונסקו. הוא שופץ ב-1999

המשכנו לשערים של ארמון המלך. 7 שערים קבועים בכניסה מרוקעים בנחושת בעבודה נהדרת.
למה 7 שערים כימות השבוע בכל יום יכנס בשער אחר.
הריקוע עם מתומנים המסמלים את מבוך הסמטאות של פאס ואת 30000 החנויות של המדינה = העיר העתיקה.
וגם כיפות קטנות המסמלות את הכובעים של שומרי הראש. למעשה הכניסה האמיתית של המלך אינה
בכלל משערים אילו אלא משער אחר שנמצא בצד השמאלי מכניסות אילו ואותו אסור לצלם מפאת קדושתו של המלך. אגב גם מרצפות פאס עשויות עם אותו תבליט וצורה.

המקום הבא בו ביקרנו היה בית מלאכה לעבודות נחושת. כאן הסבירו והדגימו לנו איך להבחין בין פח
שמוכרים לנו בשוק לבין נחושת.

האתר המעניין הבא היה שעון המים של הרמב"ם וביתו של הרמב"ם שנמצא בסמטה ליד שעון המים.
רמב"ם אמנם נולד בספרד בעיר קורדובה ובעת ביקורנו בקורדובה גם ראינו את האנדרטה לכבודו.
אך בהמשך משפחתו עברה לפאס.שעון המים בנוי 13 דרגשי עץ ארז מגולפים ובתוכם היו משוקעות
קערות פליז. השעון עוצב במאה ה-14 על ידי אומן מקומי. הסולטאן אבו עינאן, שרצה להזכיר את
שעת התפילה קבע אותו בקיר מול המדרסה - הוא קיר ביתו של הרמב"ם.

שעון המים של הרמב`ם

המשכנו ל- שער בוג'לוד שמצד אחד קרמיקה צבועה בירוק צבע האיסלם ובצידו השני תכלת של המים. נבנה ב-1913 ע"י הצרפתים.

IMG_0781 (Large).JPGIMG_0784 (Large).JPG

האתר המעניין הבא היה מפעל העורות .ברובע הבורסקאיםאם חשבתם לראות משהו מעניין בפאס זה
המקום שאין להחמיץ. שנים שראיתי סרטונים על מפעל העורות הזה עם
הבורות לצביעת העורות וחשבתי רק כמה זה אקזוטי לראות את זה.

נכנסים לחנות
ובכניסה מקבלים ליד ענף של נענע ואני חושבת לעצמי מה נקבל למעלה תה ונטבול בו את הנענע?
אז עולים למעלה ושם מהמרפסת צופים אל הבורות צביעה ומקבלים מכת ריח של סרחון
נורא.
מייד שמים את הענף ליד האף - לא תה
!!!

מסבירים לנו שאת העורות
מוציאים משם אחרי צביעתם בצבעים מהטבע ולא כימיקלים, ע"י טקסי גדול=סוס או טקסי קטן=חמור. אבל אם נגמרים החמורים והסוסים משתמשים בילדים קטנים. מהרטיבות ומחומרי הצביעה אחרי כשלוש שנות עבודה הילדים הקטנים האלה נעשים חולים במחלות איומות ואינם יכולים יותר לעבוד.
ילד כזה מהווה פרנסה טובה למשפחה אז המשפחות שולחות את הילד
הבא.
אותי הסיפור הזה זיעזע מאד
!!!

התחלתי ממש להרגיש רע מהסיפור ומהריח והתקדמתי לעבר היציאה אבל אי אפשר לצאת מהמקום
בלי לעבור את כל האולמות שיש להם
להציע עם מעילים, נעליים ועוד מוצרי עור.

אני אמנם חשבתי לקנות לחברה נעלי בית מעור אבל כששמעתי על הזוועות האלה רק רציתי להסתלק מהמקום. בסמטאות המלאח אם מביטים למעלה למרות שטיפטף לנו רואים גם בתים מיוחדים. בסמטאות העיר פאס

משם נסענו למפעל אריגה לבדים המשמשים לתפירת הגלביות, מצעים וצעיפים. הרבה מבנות ובני הקבוצה הולבשו בגלביות והיתה שם תצוגת אופנה מהממת!!!

את הלילה קינחנו במופע פולקלור באולם מעוצב בפאר שהיה מאד יפה. המופע היה ברובו של להקה ברברית, קוסם, רקדנית בטן וטקס חתונה בה הלבישו את הצעירה שבחבורה מהקבוצה ,שגם הכי חתיכה וחטובה יחד עם בעלה בלבוש מסורתי.


רפי מפזז ריקודי בטן במופע

חתונה מרוקאית עם חברי הקבוצה מחופשים:

כתבתו של צבי יחזקאלי :http://www.masa.co.il/מרוקו/light/

יום 5 מאיפראן לאופרוד בסהרה ב

יום זה הדרמנו מפאס לכיוון העיר השוייצריתIFRANE. לא טעיתי - זו ממש עיר שווייצרית ובתי מלון נקראים בשם שאמוני, יש יערות ובתים מעץ עם גג משולש משופע מעץ. בחורף כשיורד כאן שלג זו עיירה אלפינית לכל דבר.
מוני סיפר לנו כי כל בתי הספר במרוקו מקבלים התלמידים 4 ימי חופשה באיפראן על חשבון המלך. אני עוברת מיידית לגור כאן.

אחרי 15 ק"מ מאיפראן עצרנו ליד יער קופים. בחוץ ירד גשם והמדריך שאל אם רוצים לרדת כי הקופים מתחבאים מהגשם. אני ללא היסוס אמרתי בוודאי. התחלתי לשוטט ביער בחיפוש אחר הקופים ולבסוף הם עשו את ההצגה הכי טובה שיכלו בגשם.

.

id-186427

אנו בדרך לחציית הרי האטלס הבינוניים שגובהם כ-1250 מ' עקב הגשם הנהרות התמלאו במים והדרך היתה לעיתים גשומה ולעיתים כעבור כמה ק"מ עם שמיים כחולים לסירוגין.

בכפר זלדה עצרנו לצהרים. מה יש לאכול כאן? תבחרו את הבשר שתלוי על אנקול בלי שום תנאי סניטציה
ומי שמע על מקרר, הקצב יחתוך לכם בשר לפי כמות הק"ג שאתם מעוניינים ואח"כ תעברו לאיש המנגל והוא יכין לכם מעדן מלכים. מילא לראות את נתח הבשר אבל גם את הרגל של הפרה? זה היה יותר מדי, אבל כשהבטן שולחת רמזים עבים, גם פרה כזו אוכלים. תתפלאו עם סלט וזה היה מאד טעים.
צילמתי קצת גם את מראות הכפר בהזדמנות זאת. מיותר לציין שהבשר כאן זול מאד. ואילו הסלט

עולה יותר מהבשר.

.

ולפתע נגלה לנו שלג על הרי האטלס. שבוע קודם לבואנו ירד שלג טרי במרוקו לא לשכוח זה היה באוקטובר!!! אנו נוסעים דרומה לכיווןEFROUD. באמצע שום מקום עוצרים להטלת מימינו אחרי בניין נטוש.
לפתע מבחינים בבאר מים. מהעבר השני של הכביש
באמצע השום מקום מוכר תפוחי עץ. ככל שמדרימים הנופים מתחילים להיות דרמטיים ומאד יפים.
האיזור שחלפנו לפני כן ידוע בגידול תפוחי עץ. חלק
מהקבוצה קונה אצלו.
.

אנו חוצים את נהר הזיז שהוא מאד מיוחד: הוא מתאחד בשלב מאוחר עם נהר הסוס ויחד יוצרים נהר שלישי שזורם לים לכיוון אגדיר, אך לפני אגדיר הנהר הגדול הזה נבלע לתוך האדמה ואח"כ בגלל

שכבת גרניט מגיח שוב ונשפך לים ליד אגדיר. לפתע התקדרו פני השמיים ועל שמשת האוטובוס הופיעו פתיתי שלג כיון שהאוטובוס נסע לא הספקתי לצלם וחבל

הנוף והשמיים משתנים כל העת ואנו רצים כאחוזי תזזית מצד אחד לצדו השני של האוטובוס לא להפסיד שום מראה.
בין היתר רואים חלק מנאת המדבר תלפילאת בתמונה הימנית המשתרעת על 192 ק"מ של עצי דקל

לפתע משום מקום נגלה לנו אגם בורג' אל חסן הענק שנהר הזיז נשפך לכאן. האגם מספק מים ל-4 מליון איש בסיס צבאי נמצא לידו ושומרים עליו כמו מאגרי מים שראינו בגיאורגיה וגם בישראל.


נכנסנו לעיר רשידיה שבתיה בצבעים המשתלבים נהדר בטבע סביב. מטופחים ויפים. המקום הזה בקיץ עם טמפרטורה של 50 מעלות. וכדי לפתות אנשים לגור כאן הלימודים הם חינם

אחרי נסיעה ארוכה של כ-450 ק"מ הגענו בשעה 18.30 למלון

Hotel Xaluca – שנמצא באיזור ארפוד – הידוע כדלת אל המדבר

קבלת הפנים לה זכינו היתה מהממת של להקה ברברית נעמדה כיאה לאורחים חשובים והתחילה לשיר לנו שירים ברבריים.
חלק מהקבוצה הצטרף לריקודים ואני הצטרפתי
למצלמים ומנציחים את הרגע.
התיישבנו להמתין לקבל את החדרים ואז חילקו לנו תה
.
למלון בריכה חיצונית שאחד מהקבוצה הזדרז ונכנס אליה לשחייה לפני ארוחת הערב, וגם בריכה מקורה. בחדר המתינו לנו שני תפוזים קרים נהדרים.

בכניסה למתחם של המלון כמה גמלים כנראה שניתן לעשות סיבוב איתם באיזור.

יום 6 מהסהרה לקניון הטודרה ולטינגיר

בבוקר השכמה בשעה 4.00 כדי לנסוע בג'יפים בחשכת הלילה עד למתחם אליו הביאו את הגמלים.
בערב עוד אמרו לנו שכל זוג ירכב על גמל אחד. שמחתי כי לבד חששתי לעלות על גמל ובזוג נסך בי בטחון.
כשהגיעו הגמלים הודיעו לנו שכיון שהגמלים צעירים כל אחד ירכב לבד. חשכו עייני מה האופציה שאלך
בחולות הטובעניים ברגל כדי לראות את הזריחה? בלית ברירה עליתי על גמל.



די מהר קיבלתי בטחון ברכיבה והתחלתי לצלם. אחרים שהיו מאחורי וראו זאת קיבלו גם הם בטחון והתחילו אף הם. לצלם אחרי הצפייה בזריחה מדהימה ורכיבה על הגמלים שבנו מהדיונה לכיוון המלון ועצרנו
בדרך בבית מלאכה המעבד מאובנים Macro Fossiles Kasbah. אזור זה של המדבר היה בעברו
הרחוק מתחת לאוקיינוס, לכן ניתן להבחין על גבי סלעים מאובנים המאפיינים את החיים במיים.
המרוקאים אינם בוחלים בעיבוד מאובנים אלה לצורך תעשיית האבן הדקורטיבית וכך ראינו במלון
שהתארחנו ליד הכיור עיבוד של "השיש" כשהמאובנים טבועים בו. פגשנו גם ברברים שבאו למכור
לנו מאובנים לקישוט נוי לבית ובבית המלאכה הנ"ל גם חפצי ריהוט מאבן.

מאובנים במקום שמעבדים אותם

המשכנו למלון לאכול ארוחת בוקר דשנה ולהתתארגן לקראת יציאה.
בשעה 10.00 יצאנו ל
-RISSANI מרחק 20 ק"מ מהמלון. כאן ביקרנו במוזוליאום של מייסד הפלג
העלאווי
MOULAY ALI SHERIF ריסאני היא בירת חבל TAFILALETS
פאטיו עטור בצמחיה קידם את כניסתנו
למקום . אולמות מעוטרים. למוזיליאום עצמו הקדוש אסור
ללא מוסלמים להכנס, אבל
המקום יפיפה

.

בריסאני שכנה קהילה יהודית גדולה ביותר שנודעה לימים כמשפחת אבו חצירא. פירוש השם
מילולית- אבי המחצלת
.

נסענו לקניון הטודרה המקסים, שאורכו 600 מ' וגובה צוקיו מגיע לכ-400 -300 מ'. במקום שכנה קהילה יהודית שעסקה בריקוע נחושת ונודעו בזכות אומנותם. בערב אחד באו למקום שליחי הסוכנות והבטיחו להוציא את כולם לארץ ישראל ושם ימשיכו לעסוק באומנותם,הם אכן יצאו באותו הערב כאיש אחד עד האחרון לארץ הקודש אך כמובן שההבטחה לא מומשה והם נותרו ללא עבודה בארץ החדשה.

קניון טודרה

שלמה בר חיבר לחן לשיר נפלא של יהושע סובול

יאמר לזכותו של מוני המדריך ברגע שנכנסנו לקניון טודרה השמיע לנו את השיר הנפלא הנ”ל
וכל הקבוצה רק רצתה להאזין לו עוד ועוד

הקניון גובל ב-162 ק”מ של דקלים שמפיקים אמנם הרבה תמרים. ממשלת ישראל הציעה את עזרתה להעלות את התפוקה של הדקלים האלה ע"י חקלאות מודרנית אבל הם דחו את ההצעה ומסתפקים בתנובה הקיימת.
מודרניזציה פירושו לפטר פועלים והם מעדיפים שקט תעשייתי - שתהיה פרנסה לכמה שיותר אנשים.

קראתי לאחרונה כי ישראל נחשבת למעצמה בתחום יצוא התמרים בעולם וכבשה הרבה מדינות ביצוא
התמר אליהן. כתבה שמעניין לקרוא לגבי יצוא התמר מישראל לעולם מובאת בזאת
ענף זה מכניס לישראל 550 מליון ש"ח!!!
http://www.themarker.com/news/macro/1.1837433

הישוב טודרה בנוי מבתי בוץ בצבע אדמדם שמשתלב היטב עם הסלעים באיזור.

האוטובוס הביא אותנו עד לנקודה שמתחיל החלק הנקיקי של הקניון והלכנו לאורכו עד לנקודה שבה
הדרך מתאימה רק לג'יפים, אבל שם גם מתרחב הקניון. בסופו שוכן בית קפה בו לגמנו קפה וצפינו
בנוף הנפלא במזג אויר מצויין.

KENZI BOUGHAFFERבעיר TINEGHIRלנו במלון הכי פחות טוב בטיול שמו .
המרק חרירה שהוגש היה טעים וכן הקוסקוס עם הבצל המטוגן מעל.
יום 7 מקניון דאדס לווארזאזאת

אנו בדרכנו לקניון הדאדס,אך כיון שבצהרים לא נמצא במקום שיש מסעדה עצרנו באחת העיירות להצטייד במוצרים לארוחת צהרים כל אחד ע"פ רצונו. דבר ראשון שירדתי מהאוטובוס הלכתי לצלם ציורי קיר מהממים כי אצלי סדר העדיפויות בטיול לראות ולצלם ובזמן שיוותר נחפש מה לקנות. לא הצטערתי מתברר כי הציורים משקפים את הדרך שעשינו עד הגיענו לעיירה זו.
IMG_1675 (Large).JPGIMG_1678 (Large).JPG

הגענו לקניון הדאדס עם סלע ורוד אדמדם וצורות מדהימות שרק הטבע יודע כך לברוא. ראינו כיד הדמיון הטובה את בן גוריון את גולדה,פילים ועוד.

בצידי האוטובוס עברה קבוצת מקומיים עם חמורים ועל החמורים תרנגולות. ליד מקום העצירה הבית של פאטימה. כשבאנו היה סגור. המשכנו לנסוע בדרך אלף הקאסבות. הקאסבה זו צורת ישוב הבנוייה בדרך כלל מבוץ משולב בתבן שמחזק את הבנייה ,מוקפת חומה ובה בתים מן יחידה אוטונומית. בגג הבית ישנו קישוט מסוגנן לאיזכור תקופת המירביטון.
למרות שמוני מינה את אחת החברות לקבוצה למנות שיש באמת 1000 קאסבות שנראה שלא רימו אותנו, היא נשברה באמצע וכך לעולם לא נדע אם אמת או אגדה. מה שבטוח שהיו הרבה קאסבות בדרך.


33 ק"מ לפני וורזאזאת מגלים לפתע אגם שנמשך לאורך ק"מ. שמו- אל מנצור. המראה מרהיב אגם באמצע המדבר. מי פילל?
אנו מגיעים לווארזאזאת - עיר הסרטים שנמצאת בשיפולי הרי האטלס הגבוה ומדרום לה נמצא מדבר הסהרה.
היא מיושבת
בעיקר ע"י ברברים.
כמו כל עיר במרוקו לשם יש פירוש. ופירוש שם העיר בברברית זה ללא רעש.
העיר מוקפת באולפני סרטים רבים. בשנת 1930 נעשה כאן הסרט "מרוקו" של יוסף פון
שטרנברג Josef von Sternberg בכיכובה של מרלן דיטריך. בשנת 1949 נעשה כאן
הסרט אותלו בכיכובו של אורסון וולס . בשנת 1962 נעשה כאן הסרט לורנס איש ערב בכיכובו
של פיטר אוטול. והחל משנות השבעים נעשו כאן סרטים רבים אחרים כמו "מלחמת הכוכבים",
"הפיתוי האחרון של ישו" ,"גלדיאטור" ועוד. הסמל של העיר נמצא בכיכר זה סרט צילום.


חלפנו מהר בדרכנו הלאה לקסבה המפורסמת שנמצאת לא הרחק מהעיר
- עית בן חדוAit Benhaddou הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו, על פני
אולפני ההסרטה ורגע לפני הביקור התיישבנו במרפסת הצופה לקסבה לאכול את ארוחת
הצהרים עם המצרכים שכל אחד קנה. רק שתייה קרה וחמה הזמנו במקום וקיבלנו נוף נהדר
לקסבה בחינם.
בתי המקום בנויים מבוץ מעורב בתבן. מתברר שהם מאד עמידים בגשם.
הסדקים הנוצרים בקיץ מתמלאים במים וזה עוד יותר מחזק את המבנה לאחר
הייבוש.
בשטח לפני עית בן חדו עובר נהר. בימי הפשרת השלגים או בימי גשם חזקים השטח כולו
מוצף מים בגובה כ-70 ס"מ ועוברים על פרידות לכיוון הכפר, אולם
אצלנו היה קצת בוץ מהגשם
של אתמול והשתדלנו לדרוך רק על אבנים
.
הכפר מאד ציורי וכיון שאונסקו הכריזה על הכפר כאתר שימור סכומים נכבדים יוקצו לשימור.
מצד אחד זה טוב כי יוכשרו דרכים סלולות בתוך הכפר אולם מצד שני הקידמה תפגע באותנטיות של המקום
.

המקום שופע חנויות מזכרות המוכרות בזול, אך לנו אין זמן לשוטט בין החנויות. המדריך מוני מבטיח בסוף הסיור אך בסוף אנו מגיעים למקום חניית האוטובוס ולא הצלחנו למצות את המקום ולהסתובב בניחותא. בין בתי הבוץ מראה לנו מוני את בית הכנסת שהיה במקום אך גנבו חלקים ממנו ובקושי ניתן היום להבחין בקיומו.
בתוך הכפר ראינו חלקת אדמה שנאמר כי שימשה להסרטת הסרט "הגלדיאטור",לורנס איש ערב, הפיתוי האחרון של ישו, ישו מנצרת ועוד. כמו כן ראינו שיטת השקייה עתיקה שנקראת "הצפה". : ישנן תעלות מים המובילות את המים לשטח אדמה וכך משקים במשך כשלושה ימים עד שהשטח מתמלא במים. אח"כ יוצרים מעין סכר בתעלה ומטים את המים לכיוון אחר, עד שהאדמה המוצפת מתייבשת וחוזר חלילה.


המוכרים בכפר שזיהו אותנו מייד כישראלים דיברו אלינו בעברית וקראו לנו לבוא לקנות בפיתוי
שהכל בזול, חצי חינם, שניים במחיר אחד, חנוכיה ועוד סיסמאות. חזרנו לOUARZAZATE

למלון היפה הציורי HANANE CLUB

לפני ארוחת הערב הצטרפנו לסיור בשוק עתיקות כפי שהוגדר ע"י מוני, אבל לא ראינו דבר
חדש בשוק לעומת ההיצע שראינו עד כה בשווקים. זה היה מיותר חבל על הזמן.


יום 8 מווארזאזאת לתפראוט

בבוקר יוצאים מווארזאזאת נוסעים מערבה ודרומה ועוצרים אי שם בבית קפה. חילוץ רגליים ואני מנצלת לתמונות של מקומיים. IMG_0036 (Large).JPGIMG_0044 (Large).JPG

אנו נוסעים ברכס האנטי אטלס לכיוון תזנאחת איזור גידול פרחי הכרכום הסגולים מהם מפיקים את התבלין היקר הזעפרן. הכרכום פורח באוקטובר- נובמבר. הפועלות משכימות קום ב-03.00 לפנות בוקר כי בין 3.00 ל-5.00 בבוקר אין רוח ואז הכי טוב לקטוף אותם. אם הפרח פתוח ויורד גשם זה פוגע בפרח.
הפועלות מלקטות את הפרחים לתוך סלסלאות אח"כ פורסים אותם על שולחנות ומפרידים את האבקן מעלי הכותרת. את עלי הכותרת זורקים ונשארים עם האבקנים. את האבקן נותנים לייבוש במשך יומיים מכסים בכסוי פלסטיק או לכלי זכוכית והאבקן מתקשה ומקבל את הצבע האדום.
במרוקו רק נשים עוסקות במלאכת הגידול והטיפול בכרכום וייצור הזעפרן. לשם כך הן התאגדו בקואופרטיב.
בקואופרטיב קובעים את המחיר שיימכר הזעפרן
.
זעפרן מגדלים גם במקסיקו ובאפגניסטן.

הזעפרן נשקל ומחירו זהב

כמובן שהגענו למקום שקנינו בו זעפרן ועל מעטפה בה מכרו את הזעפרן שמו חותמת של הקואופרטיב.
תעודה המעידה על כך שזה זעפרן אמיתי.ממש תעודת כשרות.

המשכנו בנסיעה ועצרנו לצהרים באחד הכפרים בדרך לתפראוט. שוב בוחרים בשר מנתח
תלוי בחוץ, חוצים את הכביש והולכים למנגליסט ששם על האש, אבל הבשר הפעם
יוצא קצת יבש. בזמן שאנו אוכלים מגיע ברברי ומנעים זמננו בנגינה.
כמה חברים בקבוצה מצטרפים אליו לריקוד ושירה. היה מלהיב
. שני סרטונים עם הברברי שהנעים את זמננו


בדרך הבחנתי בצידי ערוץ נהר, שמישהי כיבסה ותלתה את הכביסה לייבוש.
אין לה מייבש כביסה לצערה.

id-186978

נסענו כאמור בדרך האנטי אטלס ולפתע הנהג עוצר, ובור גדול נפער לכל רוחב הכביש לפנינו.
רוב הקבוצה יורדת, חוששת להיות ברכב בעת התמרונים להמשך הנסיעה. אני ורפי
נותרנו ברכב כי לפחות בפנים יש מזגן.
הגברים שבחבורה נרתמו לסלילת הכביש וזרקו אבנים לבור שנפער.
לבסוף תוך נסיעה לאחור הנהג הצליח לעבור ברברס את המקום. עכשיו נותרה רק
בעיה קטנה היכן מסתובבים על כביש צר ולא מסכנים את המכוניות החולפות.
לבסוף גם את זה עברנו בשלום.

אנו הולכים ומתקרבים למקום הלינה בתפראוט וצוקי הגרניט על צורותיהם המרהיבות נצבעים באדום כתום על רקע השמש שמתחילה לשקוע. ההרים כאילו עולים באש!!!

אחרי שהשמש שקעה הגענו למלון AMENDIERS בתפראוט. החדר שקיבלנו צופה לצוקים והבחנתי שצוקים יפים מקיפים את המלון.
יום 9 מתפראוט לאגאדיר
בשעה 5.30 עשיתי השכמה לרפי ואיך שהשמש התחילה לזרוח בשעה 6.10 יצאנו לסיבוב סביב המלון.
התפעלנו מהצוקים עם הצורות המיוחדות. צוקי גרניט ענקיים בצבע ורוד בורדו וצמחי קקטוס שונים
.

מזמן לא קנינו משהו אז על הבוקר עצרנו בחנות לממכר שטיחים ומזכרות מתוצרת ברברית. המוכרים לבושים בתלבושת של ברברים, והיות ואין לנו מקום במזוודה, השארנו את השטיח בחנות. מי שבכל זאת מעוניין אפשר לשלוח לו בדואר. ומי הם הברברים? באתר הטיולים איילה כתבה לעיון לחץ כאן.

עצרנו בעמק עמלאן ותמונות הסלעים משם


בכלל בכל מרוקו הדלתות מעוצבות עם קישוטים מיוחדים. גם הסורגים סיפר לנו מוני בעמק טודרה.
כל בית מייצרים עבורו שבלונה מיוחדת של דוגמא ואף בית אחר לא יהיה עם אותה דוגמא.

אנו בדרכנו לאגדיר כשעצרנו בבית מלאכה לייצור תכשיטי כסף. כמובן שקיבלנו הסבר על הייצור ועל
ההבדל בין הכסף לסתם מתכת וכמובן שבעקבות ההסבר
היה מסע קניות של נשות הקבוצה.
מסכנים הבעלים שרק נאלצו להסתכל איך הארנק מתרוקן
.


אגדיר הפירוש המילולי של השם אסם התבואה. כי לפני 60-70 שנה ייצאו הרבה תבואה מכאן לאירופה. יש לה נמל גדול מאד.
בתאריך 29.2.1960 נחרב חלק גדול מהעיר ברעידת אדמה. שרידים ממלון פארק
שהחלק העליון מהקומה הרביעית נותר על כנו על גבעה שמתחתיה הריסותיו ראינו למחרת היום כמו גם האזורים שנהרסו ולא בנו במקום הזה דבר.
צהרים אכלנו במסעדה על שפת
הים שנקראת JOUR $ NUITשפירושו יום ולילה :מיקס דגים מטוגנים
ויבשים למדי בעלות
של 66 ש"ח לאדם כולל התוספות , סלט והטיפ.

בשעה 17.00 יצאנו יחד עם מוני
לטיילת של אגדיר. הטיילת בתל אביב יפה ממנה, אבל מזג האויר היה נעים וטיילנו להנאתנו כשלקראת הסוף העזנו ונפרדנו מהמדריך ללא שום חשש.

אגאדיר- כאמור נחרבה ברעידת האדמה, האדמה פערה את פיה ובלעה את הבניינים, ומייד אח"כ
התרוממה לגובה של 25-30
מ' ונוצרו גבעות. 22000 גופות נמצאו מתוכם כ-1500 -2000 יהודים.
גיאולוגים טוענים
שיחד עם רעידת האדמה היה גם צונמי ולכן נגרמו כל כך הרבה אבידות בנפש.

במשך
שלוש שנים לא בנו את אגדיר כי רצו לראות אולי תהיינה רעידות נוספות. במקום שהאיזור נמחה מעל פני האדמה לא בנו עד היום דבר והוא נותר גל עד. מסביב יש בנייה חדשה ומודרנית.

המלון שלנו בו ופינק אותנו בתה ועוגיות עד קבלת החדרים -GOLDEN TOULIP ANEZI


אם חשבתם שראיתם נמלים בעולם - אז טרם הגעתם לאגאדיר. זה נמל עצום!!! ראינו איך בונים אניות מעץ, איך מגיעות סירות הדייגים עם השלל, מבחר דגים, מכירה של דגים, חיתוך של דגים והפרדה של ראשים לחוד וגוף לחוד, טיגון דגים ודייגים העוסקים בתיקון רשתות. ראינו המון ספינות דייג ואניות שמעמיסים עליהם דגים למשלוח.

בכניסה לנמל ישבו הגברות הצבעוניות אולי ממתינות למעשר דגים שנפוץ שם לקבל
.

מהנמל נסענו וחלפנו על פני בית הקברות המוסלמי והנוצרי עד שהגענו לבית הקברות היהודי שם קבורים היהודים שנספו ברעידת האדמה. הכיתוב על המצבות מצמרר. שוב חבל שלא היה מי שיאמר קדיש במקום.
יהי זכרם ברוך.

השיר “באגאדיר” בביצוע יהורם גאון שווה מאד להאזין לזכרם של הנספים לי הוא עושה צביתה בלב ומצמרר – מומלץ.

אנו בדרכנו לאסאווירה עצרנו ליד כפר שבאיזור מגדלים בננות ננסיות מתוקות. אילו ממש בננות בגודל אצבע. אז כמובן הצטיידנו ואכלנו.

לקראת צהרים הגענו לעיר החוף ESSAOUIRA -MOGADOR.פירוש השם - תמונה מצויירת.
היא שוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי
.

העיר מאד ציורית עם הרבה ציורים, עבודות מעץ הערער שלא ראינו בשום מקום אחר, וגולת הכותרת מסעדות אותנטיות ליד דוכנים עם דגים. הדג כמעט חי לפחות חלקם עוד זזו, בוחרים במגש את המנה שאתה מרכיב לעצמך, מוסיפים לצלחת גם סלט ושתייה ויש כאן ארוחה מושלמת , טעימה להפליא וזולה. אכלנו בדוכן הראשון שהדגים שלהם נראו הכי טריים.



אחרי ארוחת הצהרים סיירנו במצודה הפורטוגזית שבמקום עם מוני, עברנו ליד דוכני תבלינים, חנויות עם בגדים, חנויות עם מוצרים יפיפיים עשויים מעץ הערער, שכאן המקום לקנות אותם בזול,צייר תוך כדי עבודתו. הוקסמתי מעיר זו.




מתוך אתר טריפי על אסאווירה:
יש לה רצועת חוף ארוכה והאווירה בה נעימה ורגועה. אפילו המוכרים והרוכלים אינם מטרידים את העוברים ושבים, כפי שנוהגים לעשות רוכלי פס, רבאט ומרקש. אופי העיר שונה לחלוטין מאופיין של הערים המרוקאיות האחרות.
גם צבעיה וסגנון הבנייה שלה שונים, וניכרת כאן
התרבות הספרדית והתפיסה הים-תיכונית של הצבע הלבן.
העיר מוקפת שתי חומות מתקופות שונות. החומה החיצונית נבנתה במאה ה-16 על ידי מנואל הפורטוגזי.
בתחילתה הוקמה כמושבה פורטוגזית מבוצרת שנקראה מוגדור, אך גם מוגדול. החומה הפנימית נבנתה במאהה-18 על ידי סידי מוחמד בן עבדאללה, שבנה בה נמל קטן ושינה את שמה לאסווירה. מוחמד בן עבדאללה שכר את שירותיו של אדריכל צרפתי, וזה תכנן את העיר מחדש, כך שתשמש צרכים לסחר עם אירופה.
הביצורים הם תערובת של אדריכלות צבאית פורטוגזית, אדריכלות צרפתית וברברית. החומות מן המאה ה-18 המקיפות את העיר מקנות לעיר הילת מסתורין בעוצמתן ובגודלן. חומות אסווירה שונות מכל חומות מרוקו כי הן בנויות מאבן כורכר ימית, והטקסטורה שלהן שונה לחלוטין, וגם יפה מאוד.
הרחובות צרים ומסויידים לבן, התריסים צבועים כחול, הכיכרות שקטים והרבה אומנים יושבים ומגלפים
בעץ ארז ריחני. יש בה נמל דייגים מיוחד וציורי, ובו מסעדות דגים טובות. העיר החדשה נראית שונה מערי מרוקו, בכך שבתיה צבועים בלבן, ופתחיה (חלונות ודלתות) צבועים בכחול - מראה המעניק לה דמיון לחצי האי האיברי.
גם לכאן נהרו היהודים לאחר הגירוש מספרד, ובתוך החומות קבעו את ביתם, אך יש לציין שיהודים
היו שם עם הקמתה. בגלל קשרי הסחר עם אנגליה, דיברו ולמדו אנגלית. מצב זה השתנה עם בוא הצרפתים.
במקום שני בתי קברות יהודיים הנמצאים בסמיכות זה לזה. בית הקברות העתיק, שנבנה בתוך החומה, ובית הקברות החדש. במקום קבורים רבי יוסף כנפו, רבי דוד בן עטר, רבי הידאן פינטו ורבי יוסף מלכה.
בסמטת תלמוד תורה נמצא ביתו של רבי חיים פינטו, כשבקומה העליונה בית כנסת.

המשכנו לנסוע לכיוון מרקש ובדרך ראינו עצי ארגאן שעל צמרתם נמצאים עיזים.
בתחילה לא הבנו מה קורה למה על הצמרת ואז מוני הבהיר לנו שהן מאד
אוהבות את הגרעין של עץ
הארגאן והן אוכלות את הגרעין
.


את עץ הארגאן ניסו לאקלם במקסיקו ואצלנו בערבה אך לא הצליחו למרות התנאים הדומים.
עץ ארגאן חי 300 שנה
בלי השקיה ובד"כ בחודש דצמבר יש פירות על העצים.
שיטת הקטיף של הגרעין של העץ הוא או ע"י עיזים שאוכלות את הפרי ואח"כ מעלות גרא
ואוספים את מה שהוציאו. או ע"י מסיק כמו מסיק זיתים.
את הגרעין מפצחים ובפנים יש גרעין קטן לבן בגודל כמו גרעינים לבנים.
את זה מעבדים ולשים עד שנוצרת עיסה ממנה מופרש השמן המשמש הן למאכל והן לקוסמטיקה
ביניהם מוצרים נגד פסוריאזיס, לחיזוק השיער לשמן לסלט ועוד.

עצרנו בבית מלאכה כזה שפועלות עסקו בכל תהליך הפקת השמן היקר מפז.
המוצרים יקרים מאד ושוב כמובן מתפתים וקונים כי אולי משהו יעזור?

לעת ערב הגענו ל מרקש
לכל אורך הטיול המדריך מוני אמר שמרוקו היא מרוקו ויפה אבל מרקש היא סיפור אחר לגמרי.
גם מהארץ ראיתי סרטונים של יגאל צור ושל הילה אלפרט שטיילו בין היתר במרקש והציתו בי
את הדמיון. אז הם נטעו בי ציפיות גדולות
.

יגאל צור במרקש http://vod.walla.co.il/episode/1727166/yigal-tsur-madrich/episode-2

הילה אלפרט במרוקו http://xnet.ynet.co.il/vod/articles/0,14716,L-3080899,00.html

האוטובוס הוריד אותנו ליד המגדל המואר כה יפה בלילה ונקרא הכותוביה.
מוני הורה לנו לשמור כל הזמן להיות ליד הקבוצה כדי שלא נלך לאיבוד בין ההמון הרב הגודש
את
כיכר ג'מע אל פנה בלילה. שאלנו אותו מה שם המלון כדי שאם נלך לאיבוד נדע.

עד שהוצאנו ממנו את השם יצאה לנו הנשמה. הלכנו והתקרבנו לכיכר ענקית במימדיה. מלאה באנשים.
כל הזמן נצמדנו לאנשים שמלפנינו שלא נלך לאיבוד חלילה. כיון
שהזמן שהוקדש לביקור הלילי היה
כשעה לא היה זמן לטעום משהו מהמאכלים שמוגשים שם
בכיכר. אין לי מושג אם זה טעים או לא.
אבל המונים מקומיים ותיירים גודשים ספסלים
אין סופיים ליד דוכנים עם אוכל מבושל.
אין מקום להכניס שם סיכה. היינו כל הזמן
עסוקים בלא לאבד את הקבוצה מאשר לספוג את האוירה.

שיר השוק עם להקה אנדלוסית +שלמה בר+להקת הברירה הטבעית :

כדאי לצפות במרקש של אייל פלד


המלון שלנו בו שני לילות שמו RIAD MOGADOR OPERA המפואר .

יום 11 ממרקש בסיור ג'יפים לעמק אאוריקה ואסני

בבוקר יוצאים לאחר ארוחת הבוקר ב-10 ג'יפים השייכים לחברת ATLAS RIDERS MARMARA
לכיוון עמק אוריקה ובהמשך לעמק אסני אך בתחילת הדרך עצרנו בכפר ברברי ונכנסנו לבקר בבית ברברי.


כאן מארחת אותנו משפחה ברברית שעמוד המפתח של הבית זו הסבתא. כמו בכל משפחה מרוקאית מסורתית על פיה יישק דבר. למרות גילה המופלג בת 90+ היא משתתפת בהצגה. מכינה לנו תה עם נענע.
מביאים גוש גדול
של סוכר והיא יודעת בדיוק איזו כמות לשים בתוך הקומקום. שופכת לשני קומקומים קטנים וכדי ליצור קצף מוזגת את התה מלמעלה ופעולה זו גם מקררת את המים. מסיירים קצת בבית וכשראיתי מהיכן המים מגיעים לתוך הבית ואיזה דלוחים הם לא בטוח שכדאי לשתות כאן. במרתף הבית שוכנת בנחת פרה, תרנגולות וכבשה. המשפחה כנראה מסודרת לא רע עם העסק של ביקור בביתה. גם תכשיטים ברברים מוכרת ועל הגג גם עוד מקומות ישיבה אם באות שתי קבוצות ביחד.
רק לא ברור איך מחלקים את הסבתא. אין ספק שהיא גונבת את ההצגה.




מוכרי מזכרות מגיעים צמוד לג'יפים ולא מפסיקים לנסות למכור את מרכולתם: תכשיטים, כלים מאבן
כתומה ברברית-קומקום וצלחת תואמת .
הם מלווים אותנו די הרבה זמן לכל עצירה. ומה אתם חושבים
ששיטת המכירה האגרסיבית שלהם לא הצליחה
? קנינו גם קנינו.

העמק פורה ועוסקים בעיקר בחקלאות. נחל זורם לצד הכביש וההרים צבעוניים מאד. חגיגה של צבעים.
היום שנסענו הינו יום ערפילי והשמש לא זרחה. הנהג שלהג'יפ- מומו
אומר לנו כי ביום שהשמש זורחת המראות של העמקים מדהימים. אז קחו אתזה בחשבון. אני התלהבתי גם בלעדי השמש.

בהמשך הגענו לכפרIMLIL ממנו ניתן בקושי להבחין בערפל בהר הגבוה ביותר במרוקו
הר טובקל 4165 מ' גובהו מכוסה שלג
.כאן ישבנו בבית קפה למנוחה קלה.
בדרך חזור הבחנתי לפתע בכובסות בנהר. עצרתי מיידית את נהג הג'יפ
כי מראה כזה לא רואים בכל יום. התמונות לפניכם. זה היה יום חמישי בשבוע ייתכן שהם
מכינים את הבגדים הנקיים לשבת
.

יש לציין שלכל אורך הדרך עם נהג הג'יפ, מומו סיפר לנו והסביר הרבה עובדות על החיים במרוקו,
על האיזור של עמק אוריקה בין אם שאלתי בצרפתית
ספציפית ובין אם תרם בלי שנשאל.
ממנו למדנו שהלימודים חינם במרוקו הינם מגיל 6-16
ואח"כ לימודי קולג' ואוניברסיטה בתשלום.
ישנם גם בתי ספר פרטיים לעשירים, אבל רוב
הילדים לומדים בחינוך של המדינה.

לנשים יש זכות הצבעה בבחירות. הן מגיעות לתפקידים בכירים במיוחד אילו שלומדות.
כגון: עורכות דין, שופטות, טייסות וצנחניות
ועוד.
הוא הסביר לנו שבאיזור קרוב להר טובקאל מגדלים תפוחי עץ מזן מיוחד NUAGE שהוא זן יבש יותר
עם גרעין גדול במרכז. שמים עם הרבה סוכר וכנראה מכינים מן קונפיטורה
מזה.

מהסיור הזה חזרנו למלון בערך בשעה 15.00 שהספיק להטענת הבטריות של
המצלמות, לקחנו
שתי מוניות לכיוון כיכר ג'מע אל פנה. עלות כל מונית 50 דראם שזה 25ש"ח לכולם במונית. בכל תוכנית טיול או פרסום על מרקש היא מתוארת כך:נבקר ב"עיר האדומה" – מרקש ממנה נגזר שמה
של מרוקו.
מיקומה הגיאוגרפי והאקלים המיוחד לה
העניקו לה בכורה בין עריה העתיקות של מרוקו ושמה יצא
למרחוק בכל העולם כעיר תוססת
עם שווקים גדולים וציוריים, אדריכלות מיוחדת ומקושטת,
ותושבים הנהנים לקבל אורחים
. נבקר בכיכר הג'מע אל פנע שהיא שוק רחוב פתוח לאוכל
מרוקאי טיפוסי, למקח ומסחר
, ללהטוטנים, מרקידי נחשים, מספרי סיפורים, תיאטרון רחוב (סטנד אפ),
מגלי עתידות
וקוראות בקלפים, תבלינים משכרים ותרופות טבעיות המרפאות הכל.
כאשר הגענו ב-15.30 לכיכר עם המוניות, נעמדתי להצטלם עם אחד ממחלקי המים לשעבר עם התלבושת הצבעונית כל כך בידיעה שאני נותנת לו טיפ על כך . בלי שהזמנתי, משום מקום הופיע עוד אחד ונעמד לצידי כדי שגם אצטלם איתו ושגם הוא יקבל טיפ. לא אהבתי את ההדחפות הזאת בלי לשאול אפילו אם זה בסדר מצידי.
הסתובבנו בכיכר ולא ראיתי פרט לאיש עם הקוף
שאותו כבר צילמתי מרחוק כי לא היווה שום אטקרציה
שבשלה אשלם גם לו - דבר. התפלאתי
היכן נעלמו מרקידי הנחשים. שאלתי כמה חברים מהקבוצה והיפנו אותי לשולי הכיכר כדי למצוא את מרקידי הנחשים.

הגענו עד אליו עם החבורה שאיתי, והוא התחיל להרקיד את הנחש לצלילי מנגינה של איש אחר שישב
על מחצלת וניגן. הנחש אכן התחיל לעלות למעלה
. מופע של חצי דקה ומייד פנה שנשלם לו את הכסף.
אמרתי לו שאני רוצה עוד אז הוא המשיך
עוד חצי דקה וביקש את הכסף. לא הסתפק בכסף ורצה לקבל
במתנה גם את המצלמה הקטנה של
אשה מהקבוצה.

הרגשתי גועל נפש מהמסחור הזה. חיפשתי בנרות עוד משהו בכיכר כי בכל המקומות הראו התגודדויות סביב אנשים שרוקדים כמו בסרט של יגאל צור אבל לא היה. התגודדות אחת נרשמה ליד מישהו שעשה קסמים שאינם מעניינים. עוד היתה בכיכר מישהי שצובעת אותך בחינה כמנהג המקומיים.

השוק של מרקש אורכו כ-7 ק"מ. ידענו שלא יהיה לנו כוח להסתובב הרבה כי באותו ערב על פי התוכנית יש מופע "פנטסיה" אצל עלי צריך לשמור כוחות לבילוי מאוחר, לכן נכנסנו לתחילת השוק כדי לראות משהו מיוחד.
ובכן זה היה שוק ככל השווקים שראינו עד כה, עם אותם מוצרים.

שום דבר מיוחד!!! קניתי שרוואל ב-70 דראם לאחר מיקוח כי אי אפשר שם בלי מיקוח והחלטנו לחזור למלון.

על השוק של מרקש בכתבה של גילי חסקין:
http://www.gilihaskin.com/Article.Asp?ArticleNum=25
על מרקש ועל הברברים ועל מקור השם אטלס : http://www.allmag.co.il/page/5483
כשנפגשנו במלון סיפרה אחת מהקבוצה ששכרה את שירותיו של ילד שלקח אותה למקומות המעניינים של השוק והיא כן נהנתה. במטוס חזרה שמענו מקבוצה אחרת של פגסוס שנסעה עם מדריך בשם אמסלם שי שהוא כן לקח אותם כקבוצה למקומות המעניינים של השוק. מוני לא חשב שעליו לקחת אותנו במאורגן , משום מה ,וכך מבחינתי הכיכר והשוק היו אכזבה אחת גדולה.
את הערב במרקש סיימנו עם מופע "פנטסיה" CHEZ ALI - אצל עלי.
זה מקום מרוחק כחצי שעה מהמלון שלנו בו, באמצע שום מקום בנו חומה, מבנים בני קומה אחת,
מוארים בשלל אורות. בכניסה מקבלים אותנו משמר מלכות רכובים על
סוסים ומציעים לך להצטלם עם
הרובה והסוס, כמובן שלאחר הצילום מבקשים תשר כמקובל
במרקש.

אנו נכנסים לאולם מפואר, יושבים ליד שולחנות. אצלנו זה כולל משקה כלשהו צלוחיות עם זיתים אצל אחרים זה כולל ארוחת ערב. כמובן בהתאם למה ששולם והוזמן מראש.
רקדניות מגיעות ומתחילות לשיר ולרקוד שירים וריקודים ברבריים, שאנו כבר למדנו להכיר חלק מהשירים, ומצטרפים אליהם בשיר ובמחול. יש המנענעים יותר ויש שמצלמים את המנענעים. מי שרוקד הרקדנית מצפה לתשר ממנו. זה נמשך כשלושת רבעי שעה כשבכל פעם מגיעות רקדניות בלבוש אחר. היה נחמד מאד.
ההמשך היה על רחבה מלבנית כמו היפודרום, מוקף במות ישיבה, כשהבתים עדיין מוארים, חבורה
של רוכבים על סוסים מתקרבת בשאטה ויורה באויר ומבהילה את הצופים, אח"כ מופע קצר של רקדנית בטן, פעלולים של הרוכבים על סוסים, ולבסוף מצעד של כל הרוכבים ושל כל הרוקדים. מצעד ססגוני.
סה"כ
ערב מהנה.


קראתי אגדה יפה שסיפרה דליה נוימן על גלגולו של השם מרקש לעיר:
בוקר אחד, התעוררה פס בחרדה - בממלכה עומדת להתקיים תחרות מלכות יופי, והיא החלה לחוש בחוסר בטחון קל. ניגשה פס אל ראי הקסמים, ושאלה - "ראי ראי, הגד נאלי, איזו היא העיר היפה בעולם"?
אדים מהבילים החלו לצאת מקנקן התה, אופפים את החדר
בניחוחות נענע מתקתקים, והראי הרעים בקולו ואמר - " כמובן שאת, יפתי! אך שם הרחק, לרגלי הרי האטלס הגבוהים, שוכנת היפה מכולן - מרקש שמה". רגזה פס, לא מאמינה למשמע אוזניה, והחלה לשאול את הסובבים אותה - "מי מכיר את מרקש"? אבל אף אחד לא הכיר אותה.


פס התאמצה בכל כוחה להחזיק בכתר, שחשה כי הוא מתחיל להתנדנד על ראשה, כשלפתע החלה לנשוב רוח סערה מן המדבר ונשמע קול פרסות סוסים מהדהד. הפנתה פס את ראשה וראתה את הרוכבים, כשחרבותיהם שלופות אל על. לפתע קלטה את האסון המתקרב עליה, היא החלה להתרוצץ בבהלה, בניסיון נואש להציל את כתרה ואת ממלכתה – אך לשווא. יוסף חלף על פניה בדהרה, חטף את היקר לה מכל - את כתר המלכות, חזר דרומה וייסד את יריבתה - העיר מרקש. תמה תקופת הזוהר בה כיהנה פס כבירה, ובמקומה הפכה מרקש לבירת הממלכה, שהשתרעה מאלג'יריה במזרח ועד ספרד בצפון. מרקש היא זו שהעניקה את שמה למרוקו - בתקופת האלמואחידין, נהגו להעמיד את ה"כופרים"קרי - אלו שאינם מוסלמים בין שתי שורות חיילים מצוידים בשוטים, אשר הצליפו באותם אומללים בקריאות "מרקוש, מרקוש" (רוץ, רוץ)
עד שהמסכן שותת הדם נשבר והסכים להתאסלם. מי שלא הסכים
- המשיכו לצלוף בו עד שמת בייסורים.
לימים, הפך
"מרקוש" ל"מרקש", ולאחר מכן ל"מרוקו". העדות לאירועי הימים ההם הותירה את חותמה בשמה של כיכר ג'אמע אל פנא - כיכר המתים או כיכר האבודים.


על ההסטוריה של העיר כותבת דליה נוימן כדלקמן:http://www.discoveryt.co.il/newsarticle/57158,3946,23025.aspx


יום 12 - ממרקש למפלי אוזוד ולאפוריר

אנו התחלנו את הביקור בבריכת אל מנצור , המשכנו לכותוביה שהפך לסימלה של העיר, כשאנו חולפים בדרך לכותוביה על פני גני מנרה שלא הרשימו אותי. ראינו וקיבלנו הסבר על קברי הסעידים.

על הכותוביה מסבירה דליה נוימן:המסגד נבנה במאה ה-12, על ידי יעקוב אל-מנצור, ששלט גם על ספרד רחבת המסגד שמשה בימי העבר לסוחרי ספרים וכותבים למיניהם, ומכאן נגזר השם 'כותוביה' מהמילה 'כיתאב'.
מראש הצריח, קרא המואזין למאמינים חמש פעמים ביום ועבור החרשים הונף דגל - כך ידעו כולם שהגיעה שעת הת
פילה. כל צד במינרט המרובע קושט בדקורציה שונה, על פי מיטב האומנות ההיספנו-מאורית, והוא שימש דגם לשאר הצריחים שנבנו ברחבי מרוקו.

בראש המינרט בוהקים שלושה כדורים מוזהבים
, שהתחתון בהם מלא באדמה ממנה באים ואליה חוזרים, האמצעי בקמח כי ללא קמח אין חיים
והעליון במלח המוסיף טעם לחיים. בנוסף, הוא מעוטר בכדור זהב קטן, בצורת דמעה. על פי
המסורת, אשת הסולטן לא התאפקה באחד מימי צום הרמאדאן ואכלה אפרסק, ובכדי לכפר על החטא נאלצה להתיך את כל תכשיטי הזהב שלה. כך - בכל מרוקו מתנוססים שלושה כדורים בראש הצריח, ורק במרקש ישנם ארבעה.
בהמשך ביקרנובארמון לה באהיה- המאד מרשים. הוא נבנה ע"י הווזיר אחמד בן מוסא במאה ה-19.
השם של הארמון הוא על שם אשתו של אחמד
, שהיו לו הרבה פילגשים שחיו איתו ועם אשתו בארמון.
כנראה שהמלכה לא היתה לטעמו כי
ברבות הימים החזיר אותה בתולה לאמה.
סגנון הבנייה הוא אנדלוסי. רחבה גדולה בצורת
ריבוע וסביבה המבנים בני קומה אחת. עמודי שיש
מעטרים את המקום, תקרה מעץ ארז עבודת
אומנות לתפארת, דלתות עם צביעה מיוחדת, שניסו לחקות אותה אולם הצבעים דהו ואילו המקור נותר עם הצבעים המקוריים במצב נהדר למרות השנים שחלפו מאז הבנייה.


המשכנו לבית הכנסת המפורסם במרקש אל עזמה. בשנת 1492 כשיהודי ספרד גורשו מארצם הם הגיעו לצפון אפריקה למרוקו וגם למרקש.

לפי ויקיפדיה:כאשר הגיעו מגורשי ספרד למרקש, וביקשו להתפלל בבית הכנסת של המקומיים, על שם ר' מרדכי בן עטר במלאח הקדום של מרקש, לא קיבלו אותם המקומיים בטענם שסגנון תפילתם שונה.
לאחר חיכוכים רבים בין שני המחנות קמו המגורשים, שבראשם עמד רבי יצחק
דלויה, ובנו בית כנסת לעצמם, והם נקראו "המגורשים" או "המתבדלים". בית הכנסת "צלאתאל עזמה" נבנה סמוך לתאריך בנית המלאח בית הכנסת נמצא בתוך בית חצרים גדול, שבקומתו השנייה היו חדרי כתות ללימוד תורה לילדים.
כיום מתגוררת בבית החצרים משפחה מוסלמית
השומרת על המקום, החצר הגדולה ואגף אחד שלה
הוא בית הכנסת, מפואר, מסודר ומרווח
, מצויד בכל הציוד שדורש בית כנסת בסגנון המזרחי.
צלאת אל עזמה שנבנה כנראה בשנת 1622
נחשב אצל יהודי מרקש בתור בית הכנסת הקדום ביותר,
פירוש שמו הוא בית כנסת
המתבדלים
.
כשהגענו לשם היה חג הסוכות וראינו את הסוכה הבנוייה בחצר. על המקום כמו מקומות אחרים במרוקו שומר מוסלמי וכמו בכל המקומות הקדושים, המקום שמור מאד נקי ומטופח.
בהמשך הסיור אנו בדרך לבית המרקחת הברברי חולפים על פני מבנים שעל גגותיהם מקננות חסידות.
בשבילי זו היתה הפתעה לפגוש כאן חסידות. מתברר
שזהו נתיב נוסף בדרכן לאפריקה.עם בוא הסתיו
הן חולפות מעל ספרד, גיברלטר ומגיעות גם
למרוקו.

מקום הביקור הבא היה בית המקחת הברברי. בחורה חמודה מדברת איתנו בעברית מתבלת עם בדיחות מהסלנג שלנו ואינך מאמין שאתה במרקש ולא ביפו. היא מסבירה על כל השיקויים והמשחות שטובים נגד מיגרנות, כאבים רומאטיים , נגד אסטמה, לחיזוק האון הגברי ועוד.
הבחורה מנסה למכור כמה שיותר, ואנו רואים שההרצאה הולכת ומתארכת על חשבון זמן הטיול היקר.
לדעתי חצי שעה הרצאה היתה מספיקה יחד עם ההדגמות
על הגוף אבל מוני לא עצר את זה, וזה נמשך ללא סוף.

עזבנו את מרקש והמשכנו צפונה למפלי אוזוד. מפלים מרשימים בגובהם ולמרות שזו אינה עונת הגשמים וזה הסתיו היו בהם די הרבה מים.
מפאת קוצר זמן הוקצב לנו ביקור במקום
כשעה. ירדנו כמעט עד המרפסת הראשונה הצופה למפלים
וחששתי לרדת יותר כדי לא לעכב את
הקבוצה כי הדרך חזור היא בעלייה. אמנם לא עלייה תלולה
אבל בכל זאת היה קשה לי
להעריך כמה זמן זה ייקח.
לפתע בעוד אנו מביטים במפלים שמענו רשרוש מאחורינו והבחנו בקוף חמוד שגנב את ההצגה מהמפלים.
צפינו בו ואז הבחנו בעוד שני קופים שהגיעו למקום
. אחד מהם חצה את השביל ממש לידינו נעמד מהצד הפנימי לגדר שליד השביל ואז נעלם למטה בין העצים.

בדרך למלון היינו אמורים לראות אגם מאד יפה שנוצר ע"יהסכר בין אל ווידאן אולם התכנון
של המדריך לא היה מספיק יעיל והגענו
לסכר בלילה ולא ראינו דבר.
המלון אליו הגענו בחשיכה מוחלטת היהTAZERKOUNTE השוכן ב- AFOURER.
הוא טובל בתוך גן ובריכה שהיינו מאד רוצים להתרחץ בה, אך בערב היה
מאוחר והגענו ישר לארוחת
הערב עייפים מכל היום, ובבוקר מתחילים יום חדש אז בוודאי ש
אין זמן לכאלה תענוגות. היה מאד חבל לא להתענג על מקום כזה יותר.אבל לטיול מאורגן זמנים משלו.



יום 13 מאפוריר לקזבלנקה


בדרך לקזבלנקה עברנו דרך איזור עשיר בפוספטים. את האשלגן מייצאים לארה"ב כפי שכורים אותו גולמי.
אחרי נסיעה של 200 ק"מ במשך עות הגענו ל
קזבלנקה- הבית הלבן בפירוש מילולי.
קיבלה את פנינו עיר מודרנית המונה כ-7-8 מליון תושבים.

בעיר ישנם מבנים מודרניים ולא רק בלבן. את הכנסייה היחידה בעיר צילמתי תוך כדי נסיעה והיא איננה משמשת היום ככנסייה.
יש לה חוף ים מטופח מאד .המבנה הכי מפורסם ומצולם הוא המסגד הגדול על שם חסן השני.
אף הוא שוכן לאורך
הטיילת
.
קזבלנקה התחילה ככפר דייגים קטן. השם ניתן לעיר כי היא שוכנת לחוף ים עם חולות לבנים ומכאן שמה.
הטיילת נקראת קורניש בדיוק כמו בדרום צרפת שיש לה 3
קורנישים. כמו כל הערים במרוקו גם היא
מחולקת לעיר חדשה, עיר עתיקה ועיר חדשה של
המקומיים.
הטיילת בקזבלנקההטיילת בקזבלנקה

הנמל שלה משתרע לאורך 18 ק"מ גדול כמו באגאדיר וממנו משנעים את הפוספטים.
בכל עיר במרוקו שמונה מעל 20,000 תושבים יש טקסי קטן שנקרא PETIT TAXI ומיועד לנסיעות בתוך העיר.
בכל עיר הטקסי הקטן צבוע בצבע שונה. כאן בצבע
אדום.
רכבת קלה נמצאת עכשיו בביצוע ומי שיגיע לעיר בעוד 20-24 חודשים ייהנה מכך
. לא כמו בירושלים
שלקח כמה שנים טובות עד שהגיעה הרכבת הקלה
.
כשנכנסתי לקזבלנקה
כמובן ישר נזכרתי בסרט האלמותי עם המפרי בוגארט ואינגריד ברגמן. מביאה להנאתכם את השיר מהסרט

עם התמונה המפורסמת בביצוע פראנק סינטרה שתכנסו לאוירה של הסרט.
משפחת אלבז שאצלם שרצתי בילדותי היו מקזבלנקה ואני כשביקרתי בעיר ראיתי אותה בדמיוני
כפי שראתה המשפחה שבאה משם
.אולי זה לא מקרי שהבן הקטן של המשפחה, כשהיה קטן בן חמש שירבט ציורים של בחורות עם לבוש שונה ושמלות צבעוניות. לימים כשגדל הפך להיות אחד ממעצבי האופנה הגדולים בעולם. שמו אלברט - היום אלבר אלבז. שעבד אצל המעצבים הגדולים בעולם בארה"ב ובפריס
.
מייד אחרי ארוחת צהרים במסעדת דגים על הטיילת, נסענו לראות את מסגד חסן השני בחיצוניותו. הוא מרשים מאד.
כאן פגשנו שני זוגות ישראלים שהיו בקרוז של שבועיים במהלכו הגיעו לכאן והצטרפו אלינו להסברים על המסגד.

משם סרנו לביקור בבית הכנסת שבעיר. חלפנו על פני שער ברזל וגם כאן ראינו סוכה מקושטת מאד יפה.
בית הכנסת בית אל
מאד מפואר מקושט בויטראז'ים מרהיבים של 12 השבטים. אחד מחברי
הקבוצה עלה לדוכן התפילה והתפלל וזה היה
מרגש. עצוב לראות בית כנסת שאינו מאוייש ביהודים
אלא רק בתיירים. כמו כל מבני הדת
במדינה גם הוא משומר ומתוחזק היטב.


המשכנו לכיכר היונים. שפשפתי את עייני לראות שאינני בוונציה. על המזרקה שהתחילה לפעול רק
כשכבר היינו באוטובוס המוני יונים ויש כמובן
מזון להאכיל אותם כמו בוונציה. התפאורה האנושית
שונה במקצת. היו כאן גם מחלקי המים
לשעבר לבושים בבגדים הכל כך ססגוניים שלהם בדיוק כמו במרקש.

בסיומו של היום הגענו למלון SUISSE קרוב מאד לטיילת וחתמתי עם טיול רגלי על הטיילת עם חברה לקבוצה.
נבצר מאיתנו לנסוע לשוק כמו שעשו
חלק מהקבוצה כי החזרה משם היתה צריכה להיות עם מונית
ולנו הכסף המקומי אזל. למלון
הזה לא היה CHANGE כמו ביתר המלונות. הוא מאד קרוב לטיילת.
גם כאן פינקו אותנו עם תה בעת ההמתנה.
יום 14 מקזבלנקה לישראל

לפני נסיעתנו לשדה התעופה נסענו שוב למסגד חסן השני הפעם להתרשם גם מפנימיותו.
המסגד הוא פרי תכנונו של
מיודענו האדריכל פנסו שתכנן כזכור גם את הכותוביה במרקש
ואת המוזוליאום
ברבאט.

המבנה בנוי ממארג של פרחי הליליה בשילוב עם צבע ירוק המסמל את האיסלאם.
המקום יכול להכיל 120,000 מתפללים ברחבה בחוץ ועוד 25000 מתפללים בפנים.
המסגד הוא השלישי בגודלו אחרי זה שבמכה ובמדינה
.
הייחוד שלו שייבשו חלק מהאדמה
ובחלקו בנוי על פני המים
.

סגנון הבנייה מזכיר את הסגנון המורי. עמודי שיש ענקיים מקבלים אותנו בכניסה.
שעריו מיוחדים ממתכת מתרוממים בכמה מקומות סביב המבנה
כדי לפנות את המתפללים
בצורה מסודרת. החלק התת קרקעי של החמאם מרשים מאד גם הוא.

id-187909

id-187912

id-187910

id-187893

תובנות

סעו למרוקו להכיר נופים אחרים, אנשים ותרבות שונה.. גולת הכותרת מבחינתי היתה
מדבר סהרה על הדיונות שלו.


אם אתם דוברים צרפתית או ערבית קל מאד לתייר כי השילוט בצרפתית וערבית.
אם אפשר אפילו טיול עצמאי כי אין ממה לחשוש שם מתייחסים מאד
יפה לישראלים.


גם טיול עם ילדים יכול לבוא בחשבון. ראיתי באגדיר קרוב לשפת הים מתנפחים ענקיים.
בקזבלנקה קרוב למסגד חסן אוהל ענקי כמו בקרקס
.

אני משוכנעת שגם סיור על גמל בדיונות של הסהרה יכולה להיות הרפתקאה מעניינת לילדים.

לנשים שביניכן הכינו ארנקים תפוחים כי השפע שישנו שם מבחינת קניות הוא רב. תכשיטי כסף,
זהב, מעילי עור, נעלי בית מעור, צעיפי משי
,
שרוולים תכשיטים מאבנים בשלל צבעים ועוד.


אל תצפו למצוא את האוכל המרוקאי היהודי הטעים. האוכל המרוקאי הכי טעים זה הטאג'ין והקוסקוס.
כל היתר סטנדרטי. החוויה הכי מעניינת
בתחום הקולינרי זה בכפרים שחותכים את נתח הבשר לפני
העיניים ומכינים אותו על האש
מתובל.


כדאי להגיע מצוייד במשקל כיס כדי לבדוק שאינכם עוברים את המשקל המותר כי הם מקפידים על
המשקל ושמחים לגבות מעל המותר.

לא לשכוח להתמקח בכל קנייה כך מתנהל שם המסחר - זה לא שווייץ.


לצפייה בכתבה בפורום עם תמונות נוספות לחץ כאן.

כמה תמונות אחרונות מהמקום שהכי אהבתי מדבר סהרה בזריחה:

אם הכתבה מצאה חן בעיניכם לייק יתקבל בברכה.


.

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של לבון רחל קולומבוסית?

הפוסט הבא ›
פראג המכשפת והקסומה ב-4 ימים ופסטיבל אורות
פראג המכשפת והקסומה ב-4 ימים ופסטיבל אורות
מתוך הבלוג של לבון רחל קולומבוסית
08-01-2015
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
שלום לך ארץ הולדתנו - רומניה
שלום לך ארץ הולדתנו - רומניה
מתוך הבלוג של לבון רחל קולומבוסית
02-01-2015
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של לבון רחל קולומבוסית »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תאורים וצילומים יפים ומעניינים

בידידות מרים בלוג הבית שלי המחרשה
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 
***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב · 

טובה היקרה איזו מחמאה!!!

***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

כמו ספר טוב שמצטערים שנגמר

הבלוג שלי: ניו יורק למתקדמים kansham.com
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

לדנט, ראנצ'י וגליה היקרים תודה!!!

***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

רחל - מרוקו שלך כל כך קרובה

השב  · 

תודה רבה לכם יקיריי !!!

***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

רחל-את יכולה להיות שגרירה של כבוד!!סיכום נפלא!!!

השב  · 

מרוקו


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

מודה לכם יקיריי

***בבלוג שלי תוכלו לקרוא על ארצות מערב ומזרח אירופה, סקנדיביה, אסיה התיכונה, סין, יפן, מרוקו, דרום אמריקה ודרום אפריקה, בוצואנה וזימבבואה וכתבות רבות על ישראל וירושלים בפרט ולאחרונה גם על השואה ואיסור האכלת ציפורים בלחם*** לחצו על הבלוג מטה***
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

מרוקו !

מעל 200 טיפים בנושא בודפשט- מוזמנים לצפות בטיפים העדכניים ביותר של העיר !
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

הצבעים והניחוחות של מרוקו

ירדן
השב  · 

מרוקו

אמה
היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
×