נפאל

תמונה ראשית עבור: נפאל - תמונת קאבר
כיכר הדורבאר בפטאן

מבוא

לאחר שהתברר להם שאין מה לעשות נגד זה ושגם אמם כבר בת 70, החליטו ילדיה של תלמה לראות את הצד החיובי של העניין ולחגוג לה שבוע הולדת, ברוב פאר והדר, בקו סאמוי, אשר בתאילנד. שכנעתי את תלמה, שלא יעלה על הדעת לטוס מרחק כזה לשבוע בלבד וכך הוחלט שלחגיגות יקדם טיול בנפאל, שבה לא היינו מעולם.

נא להכיר – נפאל

הרפובליקה הפדראלית הדמוקרטית של נפאל (ממלכת נפאל, עד לפני כ-3 שנים), שלרגלי ההימלאיה, כמעין חיץ בין סין להודו, משתרעת על שטח הגדול פי 7 מזה של מדינת ישראל וחיים בה כמעט 30 מיליון תושבים – מחציתם בעמק קטמנדו. נפאל, ארץ הולדתו של בודהה, שמעולם לא נשלטה על-ידי זרים, אוחדה לממלכה אחת בשלהי המאה ה-18, לאחר שבמשך כ-2,800 שנה הייתה מקבץ של ממלכות ונסיכויות קטנות.
נפאל היא מהמדינות העניות ביותר בעולם. כמעט 50% מתושביה מובטלים והתוצר הגולמי השנתי לנפש הוא 1,200$ (לעומת כ-30,000$ בישראל). לא פלא, שתוחלת החיים בה היא 66 שנים.

הנפאלים
הנפאלים, בדומה להודים (ואין זה הדמיון היחיד), הם עם המורכב מקבוצות אתניות רבות, שבניהן שונים זה מזה במוצאם, מנהגיהם ובחלקם גם בחזותם; ובכך חלק לא מבוטל מהעניין האתני המיוחד שנפאל מעוררת. במדינה מוכרות לא פחות מ-103 קבוצות כאלה. כיוון שהנפאלים אינם מבחינים בין השתייכות לקאסטה לבין מוצא אתני או דת, המוסלמים או הנוצרים הם "קבוצה" לא פחות מהטיבטים, הכובסים, "הלוחמים" או "הטמאים". עוד דוגמא להגיון נפאלי ייחודי.
כמעט כולם דוברי נפאלית, ובכל זאת נפאל היא אחת הארצות הרב-לשוניות ביותר בעולם. מוכרות בה 92 שפות, ההולכות ונעלמות ברובן, כשאחוז דוברי 81 מהן אינו עולה על 1%.
בין הנפאלית, שהיא הדבר הקרוב ביותר לסנסקריט העתיקה (שנפאל היא המקום האחרון בתבל בו הפולחן הבודהיסטי מתנהל בלשון זו), לבין השפה ההינדית אין דבר משותף, זולת הכתב, הנראה כך: संघीय लोकतान्त्रिक गणतन्त्र नेपाल.

תשאלו: מדוע לא ישאירו את אותיותיהם מרחפות בחלל הנייר, כמקובל אצל רוב העמים, ולשם מה צריך לתלותן על "החבל" העליון? אני שאלתי ושאלתי ולבסוף נעניתי, שזה אך ורק כקישוט. כשהוספתי ושאלתי, אם אפשר לכתוב אותן "מכוערות", ללא הקו העליון, נעניתי במבט מלא תמיהה על עומק בורותי ובשלילה נחרצת.
לנתון, לפיו כ-81% מהנפאלים הם הינדים בדתם וכ-11% בודהיסטים, אין משמעות רבה, כיוון ששתי דתות אלה חיות בנפאל לא רק בסובלנות הדדית, אלא בסימביוזה מעניינת, ממנה לא נעדרת גם השפעה של הדתות הפגאניות הקדומות. כך, למשל, נהגנו הנאמן –

3622ae215dae482e75266389612948d0.png?l=6

הינדי מוצהר – התפלל מול פסל בודהה ובמקדשו של שיווה, באותה מידה של דבקות. חבל שבמסלול אין בית-כנסת. הוא בוודאי היה מבקש לעלות לתורה.
נפאל הגדירה את עצמה, עד לא מכבר, כ"ממלכה ההינדית של נפאל" (הגדרה ברורה בעיני כמעט כמו "מדינה יהודית"), אך ב-2006 הכריז בית הנבחרים על נפאל כמדינה חילונית. ניתן לפקפק במשמעותה של הכרזה זו, כאשר בעמק קטמנדו לבדו יש יותר מ-2,700 בתי תפילה ופולחן; ובמיוחד, כאשר הדת נותנת אותותיה כמעט בכל היבט, לא רק בחיי רוב תושבי המדינה, אלא גם באלה של תייריה.

שיפטו בעצמכם, כלום יכול אדם להישאר אדיש מול אלים מקסימים שכאלה?
eba21c45fc7e0d91260858d250db7d30.jpg?l=6 09884450f7b4462f3f851b4c1fa1f6a8.png?l=6

למאמיני דת ההינדו יתרון משמעותי על בני העמים, שלהם רק אל מופשט אחד (או גם זה לא): בעוד שהוויכוח על קיומו של אלוהים, שבין המאמינים לבין הכופרים בדתות המונותיאיסטיות, אינו פתיר, משום שאין המאמין יכול להוכיח קיומו של אלוהיו, הרי בידי ההינדי לא פחות מ-300,000 הוכחות "חיות" לקיום אליו. יתר על כן, בעוד שבדתות האחרות אין חלופות לאל, זולת כפירה בו, בוחר לו ההינדי את האלים שהוא רוצה לסגוד להם ואף יכול להחליפם מדי פעם, אם אינו מרוצה ממפקודם.

כשנוכחתי לדעת כיצד נראית "מדינה חילונית", נזכרתי במדריכנו, בטיולנו הראשון לתאילנד, אשר לאורך כל הדרך מנמל התעופה העירה התגאה בחילוניותו הגמורה והסביר לנו את מופרכותה של הדת; ובהגיענו למקדש עמוד העיר השתטח אפיים ארצה לפני פסל בודהה וכשהתכוונתי לצלם את העמוד, בקשני שלא לעשות זאת, כי הוא "too much holy".

קטמנדו
עיר גדולה ואנשים בה הרבה (כ-2.5 מיליון). גם מכוניות. רובן עומדות, כי הכל פקוק. כשאינן עומדות הן צופרות ללא הפסק. האוויר בעיר מורכב ממעט חמצן והרבה מאד אבק ועשן. היא מתחרה רצינית של מקסיקו סיטי, הידועה לשימצה בזיהום אווירה. גם את הפסקות החשמל הקבועות (במלון יש לוח חודשי, מדויק בדרך כלל, להפסקות חשמל) לא אהבנו במיוחד. בעיר כמעט שאין מדרכות ו"כמובן" אין שילוט רחובות, כך שתייר בר דעת (לא כולל אותנו) לא יטייל רגלי ברחובותיה. אלה מזוהמים להפליא, אם כי לא ברמת הלכלוך ההודית. בכלל, נפאל היא בהרבה היבטים "הודו-לייט". לא רק הלכלוך, אלא גם העוני פחות מזעזע מאשר זה ההודי. מספר הקבצנים, הנוכלים והטרדנים נמוך בנפאל בהרבה; וככל שניתן לדבר בהכללות, הרי הנפאלים הרבה יותר חייכניים, נינוחים וחביבים מאשר ההודים, אף שלרובם אין סיבות לחייך. גם האוכל הנפאלי הוא הודו-לייט. עדיין קטלני למי שכמונו סבור שאוכל הודי אכיל מוגבל לנאן (פיתה הודית), לאסי (לא זו ששבה הביתה, אלא משקה יוגורט, המוגש "נקי", מלוח או מתוק) וראייטה (מאכל יוגורט, המזכיר מרק טרטור). בקטמנדו בופוקארה יש מבחר רב של מסעדות מערביות מכל הסוגים (לרבות זה הישראלי) וטיבטיות, בהן אפשר לאכול מומו למיניו (כיסונים טיבטיים מאודים או מטוגנים). מחוץ לשתי הערים, המצב הקולינארי בעייתי למדי.

בעיר מתניידים במוניות, שהיו להן קפיצים, כאשר ג'ורג' VI היה קיסר הודו. מדוע אני מספר לכם על קפיצי מוניות, תבינו בהקדם.

אם כך – למה צריך לבוא לקטמנדו ולשכון בה? כיוון שבה ובסביבותיה מספר "פלאי תבל", שאסור להחמיצם ולאחר שמתרגלים, מוצאים עניין וחוויה גם ברחובותיה ושוקיה (שכאן אלה שתי מילים נרדפות). השווקים, בהם ניתן להשיג כל מה שיעלה על הדעת, ובמחירים מצחיקים עד כדי כך שכמעט שלא נעים להתמקח, הם פיתוי עצום, אפילו לאנטי-קניינים כמונו. למי שמתגעגע למולדת מובטחת בשוק שמיעתה של עברית, לא מפי תיירים ישראליים (לא פגשנו), אלא מפי הסוחרים.

לאחר לילה נטול מיטה (מטוסים ת"א-עמאן-דלהי-קטמנדו) וממילא דל שינה אנחנו מגלים דבקות דתית מובהקת ותחת מנוחה במלוננו (10), אנחנו אוספים את עצמותינו הדוויות (על נושא זה עוד ארחיב את הדיבור) ונוסעים ל"מקדש הקופים"

6452d54836e74045cc4665c9b3655177.png?l=68c25e9b3911bc7a819799a6ac49e0eb5.png?l=6
הבודהיסטי - Swayambhunath, בשמו הרשמי - האתר הדתי העתיק ביותר בנפאל.

75a1e6a7b33aba52f23bb27f414e4a19.png?l=65a003caa6584e46b7eb2765ff0ac750c.png?l=6

למרות אופיו הבודהיסטי המובהק הוא מקודש גם על ההינדים, שלהם מקדש בתוך המתחם

500216b2dfea8fb655adb969dd1f1b59.png?l=641460d002bab664acfda69d78a5ca242.png?l=6

- מקדשה של DeviHarati, במקורה אלת אבעבועות הרוח, שבמשך השנים קבלה הסמכה לטפל גם בכל יתר מחלות הילדים. לא מיותר לציין, שהיא גם מביאה את המחלות וגם מרפאה אותן, כך שגם מי שאינו זקוק לשירותיה המיידים, מוטב לו שישמור אתה על יחסים טובים. לפני עיסוקה הנוכחי עסקה האראטי בחטיפת ילדים. לאחר שוועד ההורים פנה בתלונה לבודהה, הוא גנב אחד מילדיה, כדי שתחוש את הכאב הכרוך בכך ותיטיב דרכיה. כיוון שלבודהיסטים אין במלאי אל המטפל במחלה, אומץ המקדש ההינדי גם על-ידיהם.

לאחר שעה וחצי של שוטטות, מלאת התפעלות, במתחם המקדש, אנחנו צועדים (חשבנו שזה קרוב...) לעבר המוזיאון הלאומי, שאולי היה יפה ומעניין, אילו התקינו בו תאורה.

עייפים אך מרוצים חזרנו למלוננו, מבלי לדעת מה צופן לנו בחובו העתיד הקרוב.

למחרת בבוקר אנחנו ב-Durbar - מתחם "ארמון המלך", על כ-20 מקדשיו, בנוסף לארמון עצמו (מקום מגורי המלך עד סוף המאה ה-19), המשמש כמוזיאון, ולבית הקומארי, שעליה עוד יסופר.
38a9d674ff41f7040734df9e8e40c123.png?l=6

עד שראינו את דורבריהן של הערים בהקטאפור ופטאן, שלפני האיחוד היוו ממלכות עצמאיות ומתחרות, חשבנו שלזה של קטמנדו אין דומה ליופי.

a2c0fe44a5fbd8bbfc2f1415124fc4b4.png?l=6988e198b79f50f01e4a1de350f1bf32e.png?l=6

9cbd5a160343958a459beeb1f7297764.png?l=6176796d2a9d697b790911980b9231249.png?l=67d9cc0c1f33f42175342369a10c5ccb3.png?l=6

e279f95616719c846c9eff071d1c3068.png?l=6

אם יש לכם קשיי זיהוי, דעו שזהו הבאירב (Bairab) השחור, גלגולו האלים של האל שיווה, בעל 6 זרועות חמושות, החוגג על גופת מנוח, המסמלת את הבורות האנושית. בימים עברו שימש הבאירב הזה (לכל עיר יש כמה באיראבים, במגוון צבעים) את שופטי העיר כגלאי שקר. כל מי ששיקר בפני הבאירב החל מייד מדמם למוות. מכאן נולד המשפט "לך ותספר את זה לבאירב" (בנפאלי זה נשמע הרבה יותר טוב) כביטוי של חוסר אמון.

החלטנו מראש לשכור מדריך למתחם. אמנם לא היה לי כל צורך בו כמקור מידע, אך זו הדרך היחידה שלא להיות מוטרד לאורך כל הסיור בעשרות מדריכים, המציעים שירותיהם. הראשון שפנה אלינו, ששמו טויה, הרשים אותנו באנגלית שלו (הוא בוגר אוניברסיטה בספרות אנגלית ובכלל בחור חמד, מלא ידע) ושכרנו את שירותיו.

הקומארי

הקומארי (בתולה, מילולית) היא "האלה החיה" – על-פי האמונה ההינדית (רק בנפאל) היא נחשבת לגלגולה של האלה דורגה. בעמק קטמנדו יש למעלה מתריסר קומאריות, אך זו של קטמנדו, המכונה "מלכותית" (אין מלך, זוכרים?), היא החשובה שבהן.
הקומארי נבחרות, בגיל שבין 3 ל-5 (הקומארי הנוכחית נבחרה לתפקיד בגיל 4 ועתה היא בת 6), לכל ימי טוהרתן. הופעת המחזור הראשון מעידה על כך שדורגה יצאה מגופה של הקומארי וזו מאבדת את מעמדה האלוהי, מוחזרת מיד הביתה, כבת תמותה רגילה, כשהיא נהנית, לכל ימי חייה, מגמלה חודשית בסך 80$ (פי 4 מהשכר הממוצע במשק הנפאלי!). בדרך כלל מכונות הקומארי בדימוס בתוארן ולא בשמן המקורי ובחלקן מתקשות להסתגל למציאות הלא-אלוהית. אמונה תפלה מזהירה גברים, שנשיאת קומארי לאישה תגרום למותם בתוך 6 חודשים מיריקת דם, אך כנראה הגמלה "השמנה" גורמת לכך, שרבים מוכנים ליטול על עצמם את הסיכון ורק מזערן של הקומאריות נותר ברווקותו.

מייד לאחר שהאלה עוזבת את גופה של הקומארי מתחיל חיפוש קדחתני אחרי היורשת. המועמדות לאלה (הינדית!) יכולות להיות רק מקסטת שאקיה הבודהיסטית – קסטת הצורפים, שממנה יצא בודהה. היא חייבת להיות בבריאות מצוינת, ללא עבר של מחלה או דימום משמעותיים, בלא פגם גופני כלשהו ובטרם איבדה שן משיניה. בהמשך היא נבחנת ב-32 "השלמויות האלוהיות", וביניהן: "צוואר כקונכייה, גוף כמו עץ הבאניאן, ריסים כמו של פרה, ירכיים כמו של איילה, חזה כמו של אריה וקול רך וצלול כמו של ברווז" (שום דבר מאלה אינו המצאה שלי). שערותיה ועיניה חייבות להיות שחורות כעורב, כשידיה ורגליה עדינות, אבר מינה קטן וממוקם היטב ולה 20 שיניים. מי שצלחו במבחנים אלה מועמדות במבחן האומץ: בלילה חשוך מקריבים 108 תאואים ועזים לאלה קאלי. ראשיהם המדממים מונחים ברחבה של המקדש. מוארים באור נרות, כשגברים עוטי מסכות מרקדים ומצווחים סביבם. המועמדות מוכנסות בזו אחר זו לחצר המקדש וחזקה על המועמדת המתאימה (בגיל 5-3!), שלא תגלה שום סימנים של פחד. על המועמדות הסופיות לבלות לילה בדד, בחברת ראשי הבהמות הערופים, ומי שעמדו גם בכך מוזמנות למבחן הסופי לזהות מבין שלל חפצים המוצגים בפניהן את חפציה של הקומארי היוצאת. הקומארי הנבחרת עוברת מספר מבחני טהרה טאנטריים סודיים, "המנקים את גופה ורוחה מכל ניסיון חיים קודם" (כידוע, לילדה בת 4 יש ניסיון חיים רב) ורק לאחריהם היא מוצגת כקומארי, על לבושה ואיפורה האדומים המסורתיים, כמותם תלבש במשך כל תקופת אלוהותה, והיא עוברת על גבי בד לבן מהמקדש למשכנה החדש, בו תגור בבדידות יחסית משך כל התקופה. הליכה זו תהייה האחרונה, עד קץ כהונתה, בה רגליה הקדושות תגענה בקרקע. היא תצא מארמונה רק מספר פעמים בשנה, לצורך השתתפות בטקסים דתיים, כשהיא נישאת על גבי אפריון זהב. המלך, בכבודו ובעצמו, היה בא פעם בשנה לארמון לנשק את רגליה ולקבל את ברכתה + טיקה על מצחו; ומאז שנפאל הפכה לרפובליקה חילונית עושה זאת הנשיא. זולת ביקורים נדירים של משפחתה מבלה הקומארי את כל זמנה בחברת מטפליה וילדיהם (שחייבים גם הם להיות מהקאסטה שלה) ומוריה.

כיוון שלא רק מגעה של הקומארי מביא שפע של מזל, אלא אפילו צפייה בה, המוני אדם ניצבים מתחת לחלונה, שבקומה השלישית, בתקווה, הממומשת מספר פעמים ביום, לזכות במבטה ולו לשנייה. אסור באיסור חמור לצלם את הקומארי, משום שצילומה ייפגע קשות ברגשותיהם הממוניים של מוכרי תמונותיה.

הנפילה

גם אנחנו צבאנו מתחת לחלון ולאחר שטויה קרא למטפל של הקומארי להציגה, זכינו במבטה. באותה שעה לא ידענו שהיא התבלבלה ותחת מבט ברכה שלפה עבורי מבט נאחס.

נפרדנו מהקומארי, מבלי לצלמה כמובן (בג'נאקפור ניצלתי את היתר הצילום של הקומארי המקומיות, הכחולות);
3575f36be7fbb3f7f53422b3dcb4d39b.png?l=6

והמשכנו לעבר מקדש ג'אגאנאת, המוכר יותר כמקדש קאמה סוטרה. ייחודו של המקדש, הניצב על גבי פלטפורמה תלת-קומתית, בתגליפי הפורנו, האקרובאטיים לעתים, שעליו.
383f8ee6d690a710b5bb4735ef721ce6.png?l=6

da40e804d590edd3b838f66e17668429.png?l=66b63cf1d84d60f4441ad95fb9c1779fa.png?l=6

טויה, אשר פגשנו גם בביקורנו החוזר במתחם, הסביר לנו שתגליפים אלה, על מקדשים רבים בנפאל, נועדו בשעתם לעודד ילודה. נער הייתי וגם זקנתי ולא אבין מדוע מצריכה מטרה חשובה זו אקרובטיקה מינית או סקס קבוצתי.
אחד ההסברים החלופיים, המייחס את כוונת מופעי הזימה להגן על המקדשים מפני פגיעתה הרעה של מלכת הברק, אשר בהיותה בתולה צנועה לא תעז להתקרב לתמונות שכאלה, נשמע משכנע לפחות באותה מידה. האנומן, המלך-אל-קוף, השכן מכיכר הארמון, מוגן מפני צפייה בפריצות על-ידי רעלה המכסה את עיניו.

5f42b35e07b26976e86964095179a1b8.png?l=6

טויה משך את תלמה במעלה מדרגת הענק הראשונה של בסיס המקדש.

8e3bf51636d3a3f409b1782a43f38512.jpg?l=6

אני נותרתי מאחור לצורך צילום, כשברהמה, ווישנו ושיווה עדי שטרם הספיקותי לראות דבר וחצי דבר מאלה שלעיל עד שארע מה שרק תלמה יודעת לספר עליו. מה שנותר רשום במוחי הוא רצף מוזר של צילום המקדש מרחוק ו...התלוצצות עם רופאי (כמקובל אצל ידוענים) בבית-חולים נפאלי. תלמה יודעת לספר על צעקות ששמעה, על מציאתי על הקרקע לרגלי המקדש כשהמצלמה על חזי, על הסעתנו ברכב של משמר הארמון לבית-חולים ציבורי, שם צולמה כתפי והתגלה שבר בעצם הבריח, ועל נסיעה במונית, בחברת טויה, לצורך CT ראש לבית-החולים הפרטי, שם "התעוררתי". לכאורה הייתי במשך כל הזמן בהכרה, כשאני מגיב עניינית ואף משוחח באנגלית עם הרופאה בבית-החולים הראשון, אך מצד שני, חזרתי ושאלתי את תלמה, במשך כשעתיים, כמעט ללא הפסק, היכן אנחנו וכיצד הגענו עד הלום. שעתיים אלה "אבודות" מבחינת זכרוני.
רק כעבור שבועיים, כשחזרתי למקום "הפשע" (לא הסכמתי לשחזר), הבנתי על פי מראה עיני ומיקום הפצעים ברגלי, את שהתרחש: קרוב לוודאי, שניסיתי לעלות על המדרגה שבתמונה והספקתי להתרומם, כאשר החלקת רגלי הימנית גרמה לנפילתי לאחור על הראש והכתף.

מכל מקום, לאחר ששמעתי את התפעלותו של הנוירולוג מצילום הגולגולת המושלם, לא זו בלבד שסרבתי להתאשפז להסתכלות (שהרי באתי לנפאל כדי להסתכל ולא כדי שיסתכלו עלי) אלא גם דחיתי את הצעתה של תלמה לארגן חזרה מיידית הביתה ותחת זאת הודעתיה, שמחר אנחנו טסים לג'נאקפור כמתוכנן. לבסוף, בהמלצת הרופא הגענו לפשרה: אם אשרוד את הלילה, נגיע בבוקר השכם חזרה לבית-החולים והוא יחליט אם מותר לי לטוס. לאחר שלמחרת הרגעתי את הרופא (את תלמה הרבה פחות), היא אספה את שני חלקי עצם הבריח שלי, ארוזים ברתמה ובמתלה יד, ואת מוחי המזועזע (גם ממה שנפל עליה) ונסענו לשדה התעופה. חבל רק שתלמה השאירה את צילומי הגולגולת, יחד עם יתר המסמכים, במונית שהחזירה אותנו למלון וכך אבדה לי הראיה היחידה להיותי בסדר בראש.

מייד עם פציעתי והפיכתי לסיעודי (למרבה מזלי, לא תשוש נפש ואפילו לא סובל מכאב ראש או סחרחורת) ארגנתי לתלמה אזרחות כבוד פיליפינית. למרות שגם היא לא הצטיינה בבריאותה, כיוון שההכלאה הנדירה בין הווירוס, חסר הנתינות, שבא אתה לנפאל, לבין זיהום האוויר הנפאלי נתנו בה את אותותיהם המשועלים, כמעט כל המשימות היומיומיות שלי, לרבות רחצה והלבשה, הוטלו עליה. מימי לא העליתי בדעתי, שניסיון כושל ללבוש גרב או להסיר נעל יכול להיות כרוך בכאבי תופת. עד מהרה נזכרתי בהסתבכויותיהם של ברק, ווינשטיין וסלבים אחרים, בהעסקת עובדים זרים ונאלצתי לצמצם את היקף העסקתה ולבסוף לפטר אותה. ההחלטה הייתה כרוכה בהפרה בוטה של מיצוות האורטופד הנפאלי, שלא להזיז כלל את ידי משך 4 שבועות לפחות. למורת רוחה הקשה והמופגנת של תלמה, שחששה שאגרום לעצמי נזק בלתי הפיך, התחלתי בהדרגה להניע את היד ככל יכולתי, מתוך אמונה, שהגוף יודע להגיב נכון ושמה שאינו כואב גם אינו מזיק. כשנבדקתי על-ידי אורטופד, בשובנו ארצה, הוא אמר לי, שאילולא נהגתי כך, הכתף הייתה "קופאת" והייתי נזקק לפיזיותרפיה ממושכת.
כפי שאתם יכולים לראות בתמונות, תלמה החליפה אותי, בהצלחה רבה,, גם בצילום.

החתונה

למרות עשרות מקדשיה וקדושתה היתרה, ג'נאקפור היא עיירה שכוחת-אל

1b2c22350a4e9177ea217386c8e88bff.png?l=6bfb2ab5fb8d2d74af7bb3ed31cfe7832.png?l=6a58cfd89cd9986f637ea6544ca37777a.png?l=6

בגבול ההודי ולא היינו מגיעים אליה, אילולא גיליתי בעוד מועד שבאותו יום (ה-5 למולד הירח של חודש Ashwin, אם אתם רוצים לרשום ביומניכם) חוגגים בה את יום נישואיהם של האל ראמה ובת המקום סיטה האנושית (נישואי תערובת מסוג זה היו מאד מקובלים אז).
מי שרוצה לדעת יותר על עלילותיהם הדרמטיות של בני הזוג ושל ידידם הנומאן, המלך-האל הקוף,
afd11d81445619fd82507ca16703df04.png?l=6 80e4759f4b8662bad15e604533083d76.jpg?l=62f6d204ca777abc4cf8b404f283f7b1b.png?l=6

מוזמן לקרא את האפוס ההינדי ראמאיאנה.
אם יש פסטיבל, חזקה על היות המלונות מלאים עד אפס מקום, ולכן חובה להזמין מקום מראש. נכון? לאו דווקא. ניסיון החיים מלמד שלא כל מה שהגיוני הוא גם נכון. החוגגים המקומיים (כל 90,000 תושבי העיר) חוזרים לישון בבית ואילו עולי הרגל ובהם כמה רבבות הודים שחצו את הגבול, מוצאים את מנוחתם הלילית לרוחב המדרכות או שולי הכביש.
מה שנראה תחילה, לחרדתה של תלמה, כעוף גדול יותר מאשר כמטוס, הובילנו בבטחה לעבר המנחת של ג'נאקפור, בו אין זכר למשהו דמוי טרמינל. נטלנו את מיטלטלינו ויצאנו לחפש מונית.

בג'נאקפור אין מוניות, אלא אך ריקשות אופניים דומות לאלה

76b247cf41323b2880f71960867152ea.jpg?l=6

והמון נפאליות, בכל הגילים, בעבודתן
140384d37442b89cb896d3915c69c82b.jpg?l=6 . 2f2427778287724a6e7aa966fcc6883c.jpg?l=6

מי שלא ניסה לעלות על ריקשה כזאת, כשאחת מעצמות גופו שבורה ומי שלא נסע בריקשה בשלושת קילומטרי האין-כביש בדרך העירה, אינו יודע סיוט מהו. בהמשך התברר לי, שיש חוויות קשות יותר: נסיעה ארוכה במונית נטולת קפיצים בכביש נפאלי, שעיקרו בורות ומהמורות,למשל. ועדיין יש משהו כואב יותר: התעטשות.

לאחר השתכנות במלון המצ'וקמק (הטוב במלונות העיר), אנחנו, כלבנים יחידים, וממילא מעוררי עניין רב (הופתענו, לאורך כל המסלול, ממספרם הרב של המבקשים להצטלם אתנו),
2df1f3241497223838f2c24e2e23d6b6.jpg?l=6 ac18a83f5f55f4ccba9d0bd908a26a74.png?l=6

מקבלים בשמחה את הזמנת הזוג הצעיר

9bbaec08ec97270dad40d5416de4de08.jpg?l=6
ומצטרפים לרבבות ההינדים, בכל צבעי הקשת
718d4976b8cbb2d2f3a3cbfaeb714fa6.jpg?l=6 ,2c9e9c646813f4f303f349ea37ba6149.jpg?l=6

לחגוג את יום החתונה. זה נחגג, באוכל, שתייה, תפילות והבאת מנחות, בהמון המקדשונים הקטנים,

0970c0283bbd97b8994b829801918cff.jpg?l=65128f5a189600cb6a800e5fd72eb227f.png?l=6

8b7db417f688af6ca1f3caf7298021a0.jpg?l=6

שסביב האגם הקדוש שבעיר

b0b3596181d94f2e988b96053cde3fc6.jpg?l=6df8d2af1a69de0d15ff15307618f2a5a.png?l=6

שבו, עם שחר, נערכים טקסי הטהרה. למרות קדושתם משמשים מי המאגר גם לכביסה. המאגרים הקדושים הוקמו, לפי האגדה, על-ידי המלך ג'אנאק, תוך המתנתו לבואם של האלים לחתונת בתו עם ראמה. הוא הניח, כמובן מאליו, שהאלים ירצו להתרענן ממסעם המאובק מפסגות ההימלאיה;

ובעיקר בשני מקדשים: מקדש ג'נאקי הייחודי והמדהים ביופיו,

be005e8fae86d942de7d3c85354cf738.png?l=6b169c4bfd33f2e6f3382eee1c8c4e5de.png?l=60f268993407ccba8e5c9df7bef602922.png?l=683989628eb26d886ae7d03dbebe0f230.jpg?l=6

שבניגוד לרבים מהמקדשים ההינדיים מארח בחפץ לב גם כופרים טמאים, אוכלי בקר, שכמונו; ובמקדש החתונה, הניצב במקום המדויק של החופה, ושגם אם גופי היה שלם הייתי מוותר על הכניסה אליו, בגדר "ונשמרתם לנפשותיכם מאד".

0d73c9ff132d5934ef86fa922b3b0e6a.png?l=6

כדבר השיר הידוע: "אין, אין, אין חגיגה, בלי, בלי, בלי ...פרה"

לא ידעתי שההינדים מאמינים, שהתחככות בכתפו הימנית של זר מוסיפה לקארמה שלהם, שהרי אילולא האמינו בכך מדוע שייעשו זאת לי, למרות ניסיונותיה הנואשים של תלמה למנוע את המגע. ממש לא נהניתי ממגעם זה של אלפי מאמינים (וזה כולל גם את המאמינות), אבל למרות זאת, הביקור בג'נאקפור סיפק לנו חוויה מרתקת ומיוחדת במינה.

המשך עמק קטמנדו

למחרת חזרנו לקטמנדו ולעמקה. מבין חוויותינו, ב-4 הימים הבאים, ראויים לאזכור:
מקדש Boudhanath הבודהיסטי-טיבטי סיפק לנו פיצוי סמלי על תצלומי טיבט, שאבדו עם היגנב מצלמתי בסין ושאותם אני מבכה עד היום. סטופה (מבנה עגול, בו טמונים שרידים קדושים) ענקית, הגדולה ביותר בנפאל ואחת הגדולות בתבל, המוקפת גלגלי תפילה (שעליהם רשומה מנטרה קדושה, העולה השמיימה עם כל סיבוב של הגלגל, השווה לחזרה מילולית על המנטרה הכתובה בו 11,000 פעמים. מוכח מדעית) ודגלי תפילה (שבכל אחד מהם רשומה תפילה, המשוגרת אקספרס ליעדה עם כל משב רוח),
f6c5418a0b8ccba552cc08aadf41f63d.jpg?l=6 d4e3f3ff53735c22d2bc9135358098df.jpg?l=61640c1d3d6802950d9516426b193986d.png?l=6


כשמעבר לרחוב מנזרים טיבטיים מרהיבים ביופיים.
a37ba93b9b447c0fabaa62cdeff82140.jpg?l=6

3b079cd03b885473cd14a199cb72e4ae.jpg?l=6d964e090adc9a0704c49768dd3096e41.jpg?l=6
0790dc67a4b15800ce723a242142c7e1.png?l=6

עולי הרגל הטיבטים (לא מטיבט, אלא מכפרי הפליטים, שבהם גרים כ-300,000 פליטים מטיבט, חסרי אזרחות, שהגיעו לנפאל ב-1959), העושים "קורה" (הקפת הסטופה, לעולם בכיוון השעון, כך שאם התחלת אין דרך חזרה),
d59d969cd193d6d646b0691c93a2fb22.png?l=6

dfd77396b142b9094280a02668f48450.png?l=6
כשבידי חלקם גלגלי תפילה אישיים,

0653d41b2f2fb815d3922937e11b4b56.jpg?l=66ea8a8480757b6456a262e19359dfcef.jpg?l=6
מבלי שהדבר ימנע מהם (וממני הפעלתם של הגלגלים הציבוריים.

0b4ecf6351868bc3e39ad3ad108a076d.png?l=6
1cd1f5125f9c229b4d1c277b7566b8b3.png?l=6

שלל דמויות מדהים
81c8a6ad1950b6cd6d3010805b1cf997.jpg?l=6 4772d9da1c613da7045733f154dc9197.png?l=6
רוב הנשים לובש סינר, שהוא תחליף טיבטי לטבעת נישואין.

מקדש Pashupatinat עצום המימדים,

8747b76e097b82a9c18ee23e532b8f21.jpg?l=6

eb16c750bc4b269fd7038e587d02d475.png?l=61b369dbcc5c88fbfa7dbf17a4cbcfa7b.png?l=6

מהווה את אתר שריפת הגופות המרכזי של העיר. להבדיל מאתרי השריפה בהודו, שאינם מאפשרים התקרבות ממשית אליהם, קל וחומר – צילום, כאן ניצבים הצופים על גבי מרפסת בטווח אפס מהמנוח והאבלים. יש במקום שני אתרים לשריפת גופות, כשאחד מהם מיועד לבני שתי הקאסטות העליונות והאחר – לכל יתר המתים ההינדיים. למקדש עצמו מותרת הכניסה רק להינדים.

f67a62ee8036dd85ba7f089f9bf0a32a.jpg?l=6

e2efea1675531347db356ac20a9237bb.png?l=6
e7225dc42b9351692d1f61fddb258af0.jpg?l=6

חוויה מוזרה למדי, שמה שמזעזע בה הוא שאינה מזעזעת כלל.

כמו כל אתר שריפת גופות הינדי, ניצב המקדש על גדות נהר - הבגמאטי,

ce9baa00f6671177dd28f68b02bf9bba.png?l=6b1fc5348897f122d13142adce31d94ef.png?l=6

שהוא נהר קדוש וחובה לטבול בו גופת מת ג' פעמים לפני שריפתה. המתאבל הראשי (בד"כ הבן הבכור), המדליק את האש, חייב גם הוא לטבול בזוהמת נהר מייד לאחר תום הטקס. גם שאר משתתפי הלוויה נוהגים לעשות כן, או לפחות להתיז על גופם ממימיו המצחינים. רחצתם של בני זוג במימי הבגמאטי מבטיחה את נישואיהם מחדש בגלגולם הבא, שהרחצה בזוהמה בוודאי מקרבת אותו.

יש במתחם גם קופים ואיילים.
24616427a57228d9c29a49211e2dee3e.jpg?l=6

8c04c8e777d7a695200b98c6b5de74d6.png?l=6

בהאקטאפור
Bhaktapur, אחת משלוש הערים-ממלכות בעמק, טרם איחוד נפאל. עיר הזויה, שהזמן כאילו עמד בה מלכת והיא יוצרת, יותר מכל מקום אחר, את האשליה של השתתפות בסרט היסטורי רב במשתתפים, הרחק מכל מציאות יומיומית.

191cad1b1cd6350c4bbe9910fcb95103.jpg?l=6
ושאבתם מים בששון
1e10694f4d7e0e6132f362f531066d5f.png?l=6
סלון לעיצוב שיער
9816b0e3bf86ce645a7af088f279514d.png?l=6
סתם בית מגורים בכיכר הקדרים
ראשיתה של תחושת ימי-ביניימית זו כבר בכניסה לעיר העתיקה, בה חובה עליך לשלם דמי כניסה. תופעה ימי-ביניימית מהנה פחות – היות כל מסעדות העיר, לרבות אלה שבמלונות, על אחת כמה וכמה – החנויות, סגורות בשעה 2030. מזל שבמקרה היו עמנו שקדים, אגוזים וכעכים, שהבאנו מהבית.
בהקטאפור נראית כפי שכנראה נראתה קטמנדו לפני שהקידמה השתלטה עליה; וזאת הודות להעדרה של תנועה מנועית ממרכזה ובזכות החובה לבנות בתים חדשים בסגנון המסורתי.

31c30acd6e4374e87939dff9440be6f5.jpg?l=6
caa11d54485fd609c58a37ab60ad47c0.png?l=6 99ce25f5c9d706678b2a62077bf60692.png?l=6
רוב האטרקציות של העיר מרוכזות בשלוש כיכרות, שהמרכזית שבהן היא כיכר הארמון, הגדולה מזו של קטמנדו והמרווחת ממנה ומזו של פטאן.
9858fe6c29f7227fea5326eeb749a1bf.jpg?l=6 20ffb8240bae4d5f33aa65b91b92a8b7.jpg?l=64d9c2d9ade1b54088f03f8c631de04c2.png?l=6
כך נראית כיכר ניאטפולה
96016781ec161e60253a32815c508131.jpg?l=6 8ee9d044687faed429cb310c9459ff76.jpg?l=6
6ac5aceaa5fb02c241183b260fe3e9f1.png?l=6
וזו כיכר דטאטראיה.

f48a88068053491d371f0833aabd0621.jpg?l=694bd05335bf0c356338676132cf88b5c.png?l=6
94033eecfc19dc2f6902290cb0c5c257.png?l=6
ועוד 3 תמונות, המסבירות מדוע נחשבת בהקטאפור לשיא פאר הארכיטקטורה הנווארית (הנווארים הם תושביו המקוריים של עמק קטמנדו ומהווים רוב בעיר).

2016166b86471e72e11d1fb8440b2489.png?l=65b7ff4756fe4ff85d2fffd48a2d1f1e9.png?l=6

סליחה, כמעט שכחתי – היה גם המקדש המבודד והיפהפה Changu Narayan.

b9547626b5381da8d9e2cfc602337b14.jpg?l=6

8fe0fd0955f87667abe02222391274ad.jpg?l=6

5306b2bddb7d04546d16c9756fa6afb3.png?l=6
כך שקעה השמש מעל נגארקוט
וכך זרחה למחרת

c9752cdf8cd5ae0d45cd901f6eb226a5.png?l=6

סיבוב מרכז נפאל

מקטמנדו והעמק המקיף אותה, שנמצאים במזרח המדינה, נסענו באוטובוס תיירים מרופד (הרבה פחות כואב) לפוקארה שבמרכז. חיש מהר – ½7 שעות, כולל הפסקת קפה והפסקת צהרים – עברנו, ב-highway, שהוא כביש משובש למדי, בו נתיב אחד לכל כיוון, את 184 הק"מ יפי- הנוף שבין שתי הערים והגענו בשלום ליעדנו. אל יקל הדבר בעיניכם. נפאל היא ארץ בטוחה למופת, אם לא כוללים בהערכה זאת את סיכוני הדרך. "תרבות" הנהיגה כאן היא חוויה זואולוגית מובהקת. אמנם כאן לא נתקלנו בעגלה רתומה לגמל, בכייונו הנגדי של כביש מהיר, כמו בהודו (כנראה בגלל שבנפאל אין כביש מהיר), אך הנהג הנפאלי היא מתאבד/רוצח, ששום כלל מאלה המקובלים על הנהגים בארצות אחרות, זולת הודו, אינו חל עליו. העיקרון הבסיסי הוא "צפור וסע!" ושהאחרים יזהרו. הבעיה היא שגם האחרים אינם נזהרים. זהו אחד המקומות הבודדים בעולם המעורר געגועים לערס הכבישים הישראלי המצוי. לא פלא, שפוקארה מספקת כל שירות תיירות (הרבה מאד עם שילוט בעברית), זולת אחד: השכרת מכוניות.

לפחות שתי מוזרויות מקומיות קשורות לכלי רכב. ראשית, נפלא ממני לשם מה נושאים אוטובוסי נפאל ומשאיותיה 2 לוחיות זיהוי: האחת - באותיות ובספרות נפאליות והאחרת – בלטיניות. האם יש בין שוטרי נפאל כאלה שקוראים רק אותיות לטיניות?! ואם נניח, הנחה רחוקה מכלל סבירות, שהכוונה לאפשר לתיירים לזהות מספרי מכונית, מדוע הכפילות אינה חלה על מכוניות פרטיות?
שנית, במדינות רבות מקובל שנהגי משאיות מודיעות לרכב שאחריהן, על אפשרות לעקוף, באמצעות איתות ימינה. נהגי נפאל, האמורים לנסוע בצד שמאל, מאותתים אף הם ימינה והנהג שאחריהם זקוק לקשרים הדוקים עם אלת הידע והחוכמה כדי לדעת, אם המשאית מאותת לו לעקוף או מודיעה לו על כוונתה "לחתוך" ימינה.

האלה הנ"ל מזכירה לי את עשרות מגיני דוד שבהם נתקלנו בטיול. צר לי לצנן את התלהבותו של מי שמצפה לעלייה המונית של "עשרת השבטים" מנפאל. מגן דוד, שהאיזכור הראשון של שימוש כלשהו בו ביהדות הוא מהמאה ה-11, הוא סמלה של Saraswati (שום קשר לשרה אמנו או לשרה נתניהו), אלת הידע והחוכמה, ולכן מתנוסס הוא בעיקר על שלטיהם של בתי ספר.
00e337538806ee2cfedc6e1b5f69fa72.jpg?l=6 8d28b8eead2e35bb86b8d4f80a76cd71.png?l=6

למי שתמה כיצד המוסד הלימודי נוסד בשנת 2047, נבהיר שמנינם מתחיל בשנת 56 לפנה"ס לכבוד נצחון צבאי חשוב כלשהו ולכן 2047 זה 199 שלנו.
גם צלב הקרס, הנפוץ לא פחות, אינו מצויר על-ידי גלוחי ראש ניאו-נאצים, אלא הוא סמל העושר עתיק היומין, שמשום מה אומץ על-ידי הנאצים (בצורתו ההפוכה).

839f4bbfd1fc3e9069ddcf5b2b512bb5.png?l=6

ומה תגידו על סימביוזה זו?
d10e22c98ff3de9d9d1d5e72ed271e30.jpg?l=6 5055fd7cba480c195217c35ab4545afd.png?l=6

פוקארה

בעל המלון החביב בפוקארה, הדובר אנגלית רהוטה במבטא קשה מנשוא (את המלצתו ללכת לאכול "פיג'ה", הבנו רק כשהוסיף שזה ממש כמו באיטליה), התנצל בפני על שעליו לומר לי, שתוכניתי, המבוססת על שימוש בתחבורה ציבורית לביקורים במקומות מרוחקים זה מזה, תוך חזרה לפוקארה, גרועה ואינה ניתנת לביצוע. אני הבנתי זאת, כבר בדרך מקטמנדו לפוקארה, כשהאוטובוס דהר במהירות ממוצעת של 30 קמ"ש. כתחליף, הוא הציע לנו את הג'יפ שלו, מרופד לכבודי בכרים, ואת נהגו (אחד משלושה), שיובילנו לאורך כל הדרך עד קטמנדו, מבלי לחזור עמנו לפוקארה. לשמחתה הרבה של תלמה, במיוחד אחרי שקראה יום קודם לכן על התרסקות מטוס בנפאל, הוא התחייב לטפל בביטול כרטיסי הטיסה לקטמנדו ובהחזרת תמורתם לנו. נפרדתי בלי צער מכ-500$ וברכתי את עצמי במשך 4 הימים הבאים על שקבלתי את עצתו.

לשבח פוקארה עצמה (200,000 נפש, למעלה מ-300 מלונות ועוד עשרות בבנייה), אני יכול לציין את נוף הרי ההימלאיה (לא כולל האוורסט, שאינו נראה מכאן), את האוויר הצלול, את מבחר המסעדות המערביות (אחת הפיצות הטובות שאכלתי מימי), ואת מקדש Bindhyabasini, שכשלעצמו
אינו מעורר התפעלות, אך החתונה שנערכה בו הייתה תענוג לעדשת המצלמה.
a878d299009f3c0e81800e6f41421c64.jpg?l=6 c553d2b39a9e6f545fad6b3eecef08ae.jpg?l=6db8f4902354e5ea191fab518f8d4c8c0.jpg?l=6
בפתח מערה קדושה שבעיר (לא משהו) ניצבת פרה מאבן, הנותנת חלב (כנראה יש בבטנה נקבוביות ומדי פעם ממלאים לתוכה נוזל דמוי חלב. נהגנו-מדריכנו נשבע בלינגאם, לא שלו אלא בזה הקדוש של שיווה,
b7c17532aead7b1bbd78986a5f806056.jpg?l=6

שזה טבעי. למרבה ההפתעה הוא יודע את המלה natural. חוץ מיכולת נהיגה מרשימה (500 ק"מ ללא תאונה) ומסירות של עבד (כשאנחנו מוכנים לתזוזה הוא מפסיק באמצע הארוחה), הוא הצטיין בכך שמספר המלים שהוא יודע באנגלית אינו עולה על מספרן של אלה שידועות לי בנפאלית; ולכן היינו פטורים מחפירות במוחנו. כיוון שהיה לו כנראה משעמם אתנו, הוא ניהל שיחות מרתקות בקול רם עם עצמו, בנפאלית כמובן.
כשנפרדתי ממנו במלון בקטמנדו, במסירת 2,000 רופיות (כמעט 30$) לידיו כתשר, הוא החליף צבעים , צחק, גמגם והיה קרוב לפרוץ בבכי. כנראה, לא ראה מעודו סכום כזה ביחד. לאות תודה, הוא הוציא מתיקו שרשרת דקיקה ונתן אותה לתלמה.
מסיימים בתצפית שקיעה מפגודת השלום העולמי,

e93d6f1767e160cc2e626c79b84634a1.png?l=6785d7ce836a540ce00b234781854268e.png?l=6643b2a966d1fa6e91d77c887a5767c41.png?l=6
שבראש גבעה המתנשאת מעל אגמה של פוקארה,
d7e251774cf8f2df7c9a6fe41a60f43b.png?l=6 d761f121b24aba2bc22d5441d137e3aa.png?l=621f624e59f0a2239ec304792c95778ad.png?l=6
עולי הרגל מגיעים ליעדם – המקדש שעל האי.
למחרת אנחנו משכימים הרבה לפני שחר (ההוא, שמשום מה הרבה אנשים משכימים עמו) ולאחר נסיעה קצרה ממתינים כמעט שעה וחצי קופאות, בראש גבעה, עד הזריחה המופלאה. אמנם ראינו כבר מחזה דומה בעמק קטמנדו, אך בעל המלון שכנע אותנו שכאן הבימוי והשחקנים יותר מוכשרים. הוא צדק.
fa33ece5871f0ebb4740c2e7ca89ba2d.jpg?l=6
075b2ed3e3ca9910483e5fb527b26a03.png?l=6

649e53b589d1678eff60f000dd696216.jpg?l=6eefdfec36d594f4c54a90366e2c507e1.jpg?l=6

מסלולנו במרכז המדינה סיפק לנו שתי פנינים נוספות:
לומביני הוא אחד מארבעת אתרי העלייה לרגל הבודהיסטיים, הקשורים בחייו של הנסיך Siddhartha Gautama, הלא הוא בודהה, שנולד שם (כנראה במאה ה-6 לפנה"ס), כאשר אמו המלכה מאיה (אין קשר משפםחתי לדבורה מאיה) עצרה למנוחה, בדרכה למקום מגורי משפחתה, כדי ללדת שם. אולי יעניין אתכם לדעת, שללדת. מיד עם היוולדו קם בודהה על רגליו וצעד 7 צעדים לכל אחד מרוחות השמיים; והמאמין – יאמין והמבין – יבין. לפי אתר לומביני, הוא לא הסתפק בצעדה הסמלית, אלא הצהיר: "אני הראשון מכל האנושות לחצות את אוקיינוס הקיום. זוהי לידתי האחרונה ולאחר מכן לא אוולד שוב" (המטרה האולטימטיבית של הבודהיזם היא הגעה להארה, העוצרת את גלגל המוות והלידות מחדש, שפילוסופיה זו רואה בה את שורש כל הרע בעולם).
ef596ba6cd0cab69d6be7f102cdb6cc2.jpg?l=6

בלומביני בילינו, עם המוני עולי רגל בודהיסטים,

eb3950d9ca17cb3c01cbf48608ed838a.jpg?l=69270649767a938f84d95354ce1f5a51e.png?l=6c121afce71fc6a1392ff7ae1c25dcd34.png?l=6
חצי יום במקדש המולד שבגן הקדוש, הניצב כמובן בדיוק מוחלט על המקום בו נולד בודהה

f5b586460f77c96efbe45f9186db3ff6.png?l=6
ובשדרת המנזרים הבינלאומית (כ-20 עד עתה ועוד היד נטויה להשלמת 41 מנזרים ומקדשים), שכל אחד מהם הוקם על-ידי בודהיסטים ממדינה אחרת. למרבה ההפתעה, המפואר שבהם הוא של הבודהיסטים הגרמניים דווקא
4c907d6a6fb88b612c1f23503d8574cf.jpg?l=6 1d2d0c064268804c07fa86fe5b1f133b.png?l=6

7d181bfbc3379bd8a0bbeeb91885eeac.jpg?l=6

אם כי גם לסיני,
67c14962e4f693ff32d94729acbfc06a.png?l=6 282785b607e047dfd3db6e2de134062c.png?l=606740e6eac68affe8dc32eeece3ee006.png?l=6

לפגודה הבורמזית המוזהבת

f54aa5dc66e8c06013fa1a066b6ea822.png?l=6

או לסטופת השלום היפנית, המתנשאת ל-41 מ'.
0ba0b60571d53ccfc012105cdf21eee9.png?l=6

אין סיבה להתבייש.

מקדש Manakamana, אלה הינדית שהתמחותה – מילוי משאלות, ניצב בכיכרה של עיירה, הנושאת את שמה והבנויה בראשו של הר, הוא אחד מאתרי העלייה לרגל ההינדיים החשובים בנפאל. עלינו לרגל (ליתר דגיוק – לרכבל) יחד עם המוני המאמינים וזכינו לחוויה מרתקת. ברכבל יש כרטיסי עלייה בלבד, אך אלה מיועדים רק לתיישים לקורבן, שאינם אמורים לשוב. מי שרוצה לחסוך לעצמו גם כרטיס זה, יכול לקנות את תיישו (מותר להקריב רק זכרים) במקום. עוף או יונה פטורים מתשלום.
6d60b6f22462ce08e8864189bb19f433.png?l=6
כאן מוכרים תיישים לקרבן
fe85dd5748332ac05ee52640db1835d4.png?l=6
זה תרנגול כפרות
59d245c7a81d6588ace0cba32c4851fe.png?l=6

וזו חנות מנחות

קדושתו היתרה של המקום מחייבת לא רק הסרת נעלים לפני הכניסה, אלא גם פרידה מכל דבר עור, דוגמת חגורה או תיק, שמא חלילה עשויים אלה מעור הוד קדושתן.

a5c031371223687d167973020d7197aa.jpg?l=6

החרדים שבהינדים הנפאליים נמנעים גם מאכילת בשרו של יאק, בהיותו בן-דודה הרחוק של הפרה.

עם זאת, הקידמה הגיעה גם למקום מבודד זה. מי שנבצר ממנו להגיע אליו ולשטוח תחינתו אישית בפני האלה, מתקשר לנייד של "מאכערית ברכות",

7075c70144cd326cabafaf5859ea5b81.jpg?l=6

מספר לה את משאלתו ובתום השיחה היא שולחת את הבקשה, באמצעות צלצולי פעמון, ישירות לאלה. רק בשביל לראות מחזה זה היה כדאי לבוא.

האטרקציה כאן אינו המקדש עצמו, שרבים כמוהו בנפאל,

6066c7c44e019e8508e90f44d48c5e2e.jpg?l=6

אלא הדמויות של שוכניו ושל עולי הרגל

73a46cb4a9d06e4ff6333fd6c459b2c0.jpg?l=6

f37373aabae4cbac161e06940665b6a1.jpg?l=6b85bbcfb4e9a6cf65578db87ddca4397.png?l=6b0ebaa618024adc6499c4b2fcf53298b.jpg?l=6e89c9da2e748920f6460111c9e4f1dd9.jpg?l=6

קינחנו בביקור משלים במתחם הארמון של קטמנדו, שאת תמונותיו כבר ראיתם;
בשוטטות ארוכה ברחובות השוק על מקדשיהן

92111ae1780fe2d255f02adfc7bea07d.jpg?l=6
be83ccdd505e9e9471c0cc8d561b8566.png?l=6 1c12ec0695ef737549ab0be3335d7c79.jpg?l=6b1c5bb72d38d02cf213a87eeef30afec.jpg?l=6

0150487f0034b1d29c601de820db0fe5.jpg?l=6

עץ כאבי השיניים
אולי המוזר במקדשי תבל, מוקדש לאלת כאב השיניים הנווארית, ואינו אלא גזע עץ בצדו של בניין, שאליו באים הסובלים משיניהם ומבקשים את עזרתה של האלה על-ידי תקיעת נעץ בגזע. המקדש מוקף בפרסומות של רופאי שיניים, מהן משתמעת ההמלצה שלא לתת אשראי מופרז לאלה;

ובפטאן.

Patan, עיר המלוכה השלישית, המהווה פיסית חלק בלתי נפרד מקטמנדו והשוכנת בצדו הדרומי של הנהר, אך השונה ממנה לא מעט: פחות זיהום, פחות תנועה ואפשר לטייל ברחובות. עשינו זאת במשך מספר שעות.

מתחם ארמון המלך גדול ויפה יותר מזה של קטמנדו ולו זיקה עמוקה לישראל, מאז שגלי עטרי שרה:

"וכשתעוף, תעוף, תעוף
תעוף ציפור האבן
אל התכלת הזכה
אז הפילים המפוסלים
ירדו סוף סוף
לגמוע ממימי המזרקה".

לאחר בדיקה יסודית, הגענו לממצאים הבאים:

א. יש ציפור (זו שעל ראש הנאגה (נחש), המגנה על המלך Yoganarendra Malla ועל בנו בתפילתם
514f685fa6595fbd28163ca0f6e3eab8.png?l=6

ב. יש פילים

f11ab1660455b719d1071ba9d8c76c29.jpg?l=6

ג. יש גם מזרקה (ליתר דיוק – בריכה)

8537c044d211ebc72b9bf04a0fb2d5a1.jpg?l=6
ובכל זאת, אי אפשר לסמוך על גלי, כי גם לאחר שהציפור עפה אל התכלת הזכה,

6a09bcd04b8fc38b95524fbc2e0e58d6.jpg?l=6

נותרו הפילים על עומדם ולא ירדו לגמוע ממימי המזרקה

aa82c576e4cb7c4f3f5ebfb61af2eb0c.jpg?l=6,,

שלא לדבר על אי-קיום יתר ההבטחות.

חוץ מהציפור הזערורית והפילים המפוסלים, ניתן לראות בכיכר פלאי ארכיטקטורה ואמנות דוגמת אלה

55cb076c8dd024ebae3c50f5d2aef2ba.png?l=68143eb6f914f58835f9980fbccd9f7c6.png?l=66458c3ecd140e91fbde9bd2b5ae28db0.png?l=6ccfd00299712d1ee5c151a59441d750b.png?l=6f5ff07e75bb5c57b3ed900bcc1865122.png?l=6cfb201b72416fbefd3991ea22846534e.png?l=6

בדורבאר של פטאן יש מוזיאון

b71ca9e96ad52a317187a80a06346cc4.png?l=6bfa11615a6645ae586b27ace3d3a5fc3.png?l=6de35f0aae6e17128d7bdcf2b364f6e6c.png?l=6

ויש גם רחובות קסומים ובהם שלל מקדשים שונים ומשונים.22a6006c629ccce1cb150874ac0e3623.png?l=682ef3577f8919b4916ddacce8d581be3.png?l=66670373dd1cdb3b93d29d011699f88f6.png?l=6d493e4bd98065eec1b069ab1371bceab.png?l=6
כשבאחד מהם אזהרה מה צפוי לרשעים בגיהינום

8918d6fda8ae1a86ed184699e9d30afc.png?l=6269463a5acf9c03f704240783aeea3cb.png?l=6c903b6f606adb8afb6c2eb8cf7e6d05f.png?l=6

ההחלטה להמשיך בטיול אולי לא הצטיינה בשעתה בשיקול הדעת שמאחוריה, אך כחכמה לאחר מעשה הוכיחה את עצמה כאחת הטובות שנטלתי. נפאל היא חוויה עוצמתית נדירה גם למי שכבר היו כמעט בכל מקום ומי שמראש ויתרו על טרקים.

החל בנוף הפיסי -

ההימלאיה פוטוגניים גם באמצע היום

14bb3e141eb2771880faeccb688994cf.png?l=6c1bf51b899a47fe78ec1807a5ab95431.png?l=6

אך נופיה הטבעיים של נפאל אינם הרי ההימלאיה בלבד. יש גם נהרות שוצפים
75639497301d36ea8eb13283825c94bc.png?l=6 60ad69245e20149204a94432d533331f.png?l=6

וטרסות אורז מרהיבות

00a37213b909399fa855a01609fd1407.png?l=6fe30efce136ebfad438c1510ebc81a85.png?l=6
המשך בנוף האנושי, שיופיו עולה לטעמי עולה אף על זה של הנוף הטבעי ולכן אני מצרף מקבץ ממנו;
035474bbae6d92857d6df07d0f1c5031.png?l=6 4755582cac0a23e5badd8da12c71a208.png?l=61b7abe6b2ce8d70330f6499460c3044e.png?l=6fa5e2a78668e2cd43adfec47a5267163.png?l=6420e7945208088fa67938e645d389510.png?l=6a665419f71a3e0615879b0ab6158a868.png?l=62de9e34a2285ee3c354b86a2eab386fc.png?l=629896ac1a70b72b91bbf99a1a85d75ed.png?l=637c752df6b5d42b96b039609ccf8b081.png?l=6da47d157f0da1c0acbe4fb357f141af4.png?l=6de5cc2f0a83d3e91730228f89f42344d.png?l=60ca859b6d5244824eeffc454ee59f080.png?l=6a5fdc14280b1f2258e0889c9c2cca4bc.png?l=63fb226252f000b0a19f29fa391764c10.png?l=6dfd952c068d9d0afeaf00ee14ef3f5c7.png?l=6da8ac74a0606f3a2f0929bf664743dd8.png?l=6
וכלה בארכיטקטורה הנווארית של עץ ואבן "רקומים" להפליא, בין במקדשים ובין בבתים סתם. אם, כמונו, טרם שבעתם מתמונותיה, הרי הקינוח
ccd67db9d9d6fd4b2927fceb2479a3aa.png?l=6 1f18a60d3b24135aecb41c4613a28268.png?l=6805c901ce2baed19a54ae70d91e87e3a.png?l=65ea26d364f294917617b8eeee9477dfa.png?l=6b5649afc28953d9593047f2c87273c5b.png?l=68c85f4d4e044e973c36892625de3139d.png?l=6c8b8b455edd2ff6006e1bda0e4b35e3c.png?l=6
מי אמר שבגיל מתקדם קשה ליצור קשרים חברתיים חדשים?

a3cc90da3a36044b42c21e28f98148cb.png?l=6dc234b349f11796e6160fc7fda50e853.png?l=6

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של Yoram_3300200?

הפוסט הבא ›
דרום אפריקה
דרום אפריקה
מתוך הבלוג של Yoram_3300200
11-07-2019
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
איסלנד
איסלנד
מתוך הבלוג של Yoram_3300200
10-07-2019
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של Yoram_3300200 »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
0
×