נפלאות פיג'י: טיול בין איים קסומים

וודאי שמעתם על פיג'י: איים קסומים, מי טורקיז צלולים, מקומיים מסבירי פנים, שעדיין מקיימים טקסים עתיקים וטבע נדיר ביופיו. החלטה אחת של רגע הובילה אותי אל העולם המופלא הזה. איי פיג'י מחכים לכם במרחק של "קפיצה קטנה" מניו זילנד. גלו את ההרפתקאה הבאה שלכם!
מירי קנבסקי
|
תמונה ראשית עבור: נפלאות פיג'י: טיול בין איים קסומים
© מירי קנבסקי

אז החלטתי לטוס לפיג'י – מה עכשיו?

כשיצאתי לטיול בחצי המרוחק של העולם - אוסטרליה וניו זילנד, בכלל לא תכננתי להגיע לפיג'י. הרעיון נולד בעקבות הפרסומות, שצעקו אלי מחלונות הראווה של כל סוכנויות התיירות בעיר קווינסטאון, שבניו זילנד. אחרי מחקר זריז לגבי אטרקציות ומחירים, החלטתי להזמין חבילה של עשרה ימים באיי פיג'י בתחילת מאי - תחילת העונה היבשה באיים וגם העונה שבה מאנטה ריי מגיעים לאיים ואפשר לשחות איתן. ועל כך בהמשך.

בחרתי בחבילה בה אני מזמינה מקום לינה מראש באיים שאני מחליטה לבקר בהם. את החבילה הזמנתי באמצעות חברת פיטר פנז (Peter Pans), והיא הייתה חבילת "הכל כלול", שכללה את כל הנסיעות וההעברות בין שדה התעופה להוסטל ולנמל, הפלגות בין האיים ולינה (אך לא טיסה).

קיימת אופציה נוספת: לקנות את ה-Bula Pass, כרטיס שמאפשר נסיעה חופשית במעבורת, שעוברת בין האיים, לתקופה של חודש ימים. את מקומות הלינה באיים אפשר להזמין במקום מדיילות צוות המעבורת. ה-Bulla Pass אמנם מאפשר חופש וספונטאניות, אך אני העדפתי להזמין מקומות לינה מראש, כדי לא "להיתקע" במצב בו אין מיטות פנויות.

את ההעברות במעבורת ניתן גם להזמין באופן עצמאי (ולא דרך פיטר פנז). אתר המעבורת: www.awesomefiji.com

את הטיסה הזמנתי בנפרד באמצעות חברת התעופה הפיג'יאנית Fiji Airways, שנתנה לי הצעה הרבה יותר טובה מחברות התעופה הניו זילנדיות שטסות ליעד זה.

התחלתי להרגיש את "אווירת פיג'י" כבר עם העליה למטוס: הדיילות היו לבושות בשמלות ארוכות בצבעים טורקיז וחום. הן היו חייכניות ובירכו את הנוסעים ב-”Bula”, שמשמעותו: "שלום" בפיג'יאנית. המטוס היה חדש ומרווח, והטיסה עם Fiji Airways הייתה אחת הטובות שחוויתי (וטיילתי כבר בכמה יבשות בעולם, אז יצא לי לטוס עם לא מעט חברות תעופה). אתר: www.fijiairways.com

להתמכר לשלווה. צילום: מירי קנבסקי

קצב החיים של ה”בולה”

לאחר כשעתיים וחצי טיסה מאוקלנד, נוחתים בנאדי (Nadi), בירת פיג'י. כבר בשרוול המטוס חשים את החום והלחות הכבדים, שמוכרים לנו מהארץ. עבורי, היה זה שינוי מרענן אחרי הפסגות המושלגות בניו זילנד הקרירה.

מהשרוול "נשפכנו" אל תוך אולם נוסעים ישן, חם ונטול מזגנים, שמראהו עמד בסתירה מוחלטת למראה החדיש של המטוס שהביא אותנו. ”פיטר פנז”, הבטיחו לי שנהג ההסעה ימתין לי באולם הנוסעים עם שלט. תרתי בעיניי אחרי שלט עם שמי, אבל לא ראיתי אף אחד. למזלי, ראיתי בקומה השנייה של אולם הנוסעים את השלט של חברת Awesome Adventures, שבקטלוג שלהם עיינתי כדי להזמין את הריזורטים באיים אצל חברת פיטר פנז. לקחתי נשימה עמוקה ונגררתי עם התרמיל אל הקומה השנייה.

הדיילת בדלפק הנסיעות לא ממהרת לשום מקום, ומהר מאוד לומדים כי זהו הקצב בפיג'י, יש להם זמן. היא הנפיקה לי שוברים ואמרה לרדת למטה ולהחזיק את השובר ביד, כדי שנהג יוכל לזהות אותי. “להמתין איפה? מי הנהג? מתי הוא יגיע?” הן שאלות שנותרו ללא תשובות. היא ענתה לטלפון ושוחחה בפיג'יאנית, מבלי להתייחס אלי. אז ירדתי למטה, ואיתרתי חבורת נהגים ביציאה משדה התעופה. הם הסתכלו על השוברים שלי ואמרו לי: “חכי כאן, הוא יגיע”. הנהג אכן הגיע, כעבור כחצי שעה. אני ובחורה הולנדית אחת עלינו ונסענו אל ההוסטל שלנו: Smugglers Cove, שהוא סוג של תחנת ביניים למטיילים שמתכננים לנסוע לאיים. אתר: www.smugglersbeachfiji.com

במהלך הנסיעה ביקשנו מהנהג המלצה על מסעדה מקומית (כי הכי טוב תמיד לשאול את המקומיים) והוא המליץ לנו על מסעדת Tu's, שנמצאת במרחק נסיעה קצר מההוסטל. המסעדה אכן מומלצת ואנחנו אכלנו בה ארוחת דגים מפנקת - מנת דגים ברוטב קוקוס ומנת דגים ברוטב יוגורט קר. רק תתעזרו בהרבה סבלנות, כי לפיג'יאניים קצב משלהם. אתר: tusplace.webs.com

לתת לקצב הפיג'יאני להוביל אותך. צילום: מירי קנבסקי

ההגעה לאיים

למחרת הגענו בהסעה יחד עם עשרות מטיילים נוספים אל נמל דנראו (Denarau), שממנו יוצאת המעבורת לאיים. אחרי בלאגן פיג'יאני אופייני, שכבר התחלתי להתרגל אליו (לא ברור איפה עושים צ'ק אין למעבורת, לאן הולכים, מה קורה עם כרטיס לטלפון הנייד שהבטיחו לי במסגרת החבילה וכדומה), עלינו למעבורת הצהובה Flyer Yasawa, שמתפקדת כסוג של "מונית שירות" ימית ובכל בוקר אוספת את המטיילים אל הריזורטים שהזמינו באיים, שהם בסך הכל כעשרים במספרם.

כיוון שבאף אחד מהאיים אין נמל – סירות מנוע קטנות אוספות את המטיילים מהמעבורת אל האי. ההפלגה היא חוויה מדהימה, ומומלץ לשבת בסיפון העליון, בקדמת המעבורת ולהנות מהרוח. בדרך אפילו ראינו כמה פעמים להקות דולפינים מקפצים בעליזות בתוך המים. אתר: www.awesomefiji.com/transfers

צילום: מירי קנבסקי

להאכיל להקות דגים ולהתנדנד על ערסל בחוף

  • ריזורט ראשון: Сo​ral View
  • איפה בפיג'י: האי Tavewa, האי המרוחק ביותר, במרחק של חמש וחצי שעות הפלגה

בחרתי בריזורט זה, מכיוון שבסוכנות הנסיעות סיפרו לי שהוא מתופעל על ידי משפחה פיג'יאנית ולכן יש בו תחושה ביתית. בדיעבד, הוא הסתבר כפחות טוב, דווקא בשל עובדה זו. האוכל בו היה פחות טוב, "כללי האי" פחות ברורים (פעם צריך לשלם על מגבת חוף ופעם אחרת לא) וגם השעון שלי "נעלם" שם באופן מסתורי.

ולמרות כל זה, Taweva הוא גן עדן. שטחו של האי הוא כשלושה קילומטרים רבועים ואין בו רכבים או כבישים, רק שבילי אפר וחול. כשירדנו מהסירה חבורה של פיג'יאנים קידמה את פנינו עם גיטרות ושיר, שאותו אמנם לא יכולנו להבין, אבל הם סיימו אותו עם קריאות “Bula” נלהבות. הבנות הפיג'יאניות מיד לקחו מידינו את התיקים כדי לשים בחדרים ובחור פיג'יאני גבוה הוביל אותנו אל המרפסת הפתוחה, שמשקיפה על החוף ובה הוגש לנו מיץ תפוזים סחוט טרי. התבקשנו לבחור ארוחת צהריים מתוך חמשת מנות שהיו בתפריט, והתפזרנו לחדרים.

המגורים היוקרתיים בריזורט, שמיועדים לזוגות או משפחות, הם בקתות בונגלו בין העצים על קו החוף. המקומיים קוראים להם “Bures” על שם הבית הפיג'יאני המסורתי, שבנוי מעץ וקש. המגורים הזולים יותר לתרמילאים נמצאים גם הם סמוך לקו החוף. אלה חדרים עם כעשר מיטות (לא קומותיים), מרווחים ונעימים עם חדר מקלחות צמוד, שיש בו מים חמים.

על יד הים תלויים מלא ערסלים בהם אפשר להתרווח בכיף. מאחורי המתחם, מצוי כפר פיג'יאני ואם תחליטו לטייל שם, מומלץ להיכנס לבית המלבני הכחול, שעל קו החוף – זוהי כנסיית הכפר. רק תשימו לב לשלט שמזהיר מפני קוקוסים נופלים!גן עדן Taweva. צילום: מירי קנבסקי

אחרי ארוחת הערב צוות האי ארגן עבורנו משחקים שונים, שכללו ריקודים פיג'יאניים (התנדבו לשחק! שווה ללמוד לרקוד!), משחק הכסאות ועוד. הפרס היה בקבוק שמפניה, שכמובן נגמר בשניות, ברגע שהמנצח חזר לשולחן.

מה עוד עושים פה?

שנירקול בשונית האלמוגים בסמוך לאי Nacula, במרחק של כמה מאות מטרים מהאי Tavewa. את השנירקול הזה תוכלו גם לעשות גם אם אתם ישנים בריזורט Blue Lagoon, שנמצא על האי Nacula (שמאוד מומלץ – לפי מה שמעתי ממטיילים שהיו בו). השונית מדהימה ביופייה ויש בה המוני דגים. היינו מצויידים בכמה קילוגרמים טובים של לחם והאכלנו ללא הרף להקות שלמות של דגים יפיפיים.לגלות את העולם הסודי של הדגים. צילום: מירי קנבסקי

בנוסף, פעמיים בשבוע יוצאת סירה אל מערה תת ימית. בזמן שהייתי באי הסירה לא יצאה בשל הים הסוער. מטיילים אחרים שביקרו במערה אמרו שזה לא היה שווה את ההפלגה של כמה שעות בים.

פעמיים בשבוע מגיעות נשים מקומיות מהכפר אל הריזורט ומוכרות את התכשיטים שהן מכינות בעצמן מקליפות קוקוס וצדפות. הזדמנות מצוינת לקנות תכשיטים ולונגים בזיל הזול בשבילכן, הבנות, ובשביל חברות.

לאחר שני לילות ב-Coral View המשכתי ליעד הבא, אך לא לפני שהשתתפתי בסדנת קוקוסים חוויתית קצרה, בה מראים איך פותחים קוקוס ומגרדים אותו, מה אפשר להכין ממנו ואת השימושיות שלו בחיי היום יום של המקומיים. זכיתי גם להתנסות בגירוד הקוקוס לשבבים בעזרת מגרדת מיוחדת.

שחייה עם מאנטה ריי

  • ריזורט שני: Barefoot
  • איפה בפיג'י: האי Drawaqa

הייחוד של האי הוא סמיכותו לזרם תת ימי במפרץ, שאליו מגיעים בתחילת כל חודש מאי מאנטה ריי (חתולי ים). כבר עם ההגעה לאי עברנו הדרכה לגבי השחייה עם חתלתולי המים, אליה נרשמנו ליום למחרת.

האי פצפון והוא מהפנט ביופיו. גם בו אין כבישים ורכבים ורק שבילי אפר. יש בו שני חופים: Sunset Beach ו-Sunrise Beach שכשמם – באחד רואים את השקיעה ובשני את הזריחה. התמזל מזלי ומחלון הבונגלו שלי ניתן היה לראות את הזריחה. בוקר אחד אפילו רצתי החוצה כדי לראות את הזריחה עולה על האי.

מהר מאוד גיליתי את היחס האדיב של מנהלי הרזורט - משפחה ניו זילנדית עם תודעת שירות גבוהה. אני והחברה ההולנדית קבענו שניפגש אחרי מקלחת ונאכל ארוחת ערב ביחד. המקלחות נמצאות מחוץ לבונגלוס, ופזורות באי, אז לקחתי מגבת ובגדים להחלפה וגיליתי שבין שתי המקלחות הפנויות, באחת אין אור ובאחרת אין מים. כשהלכתי להתלונן, קיבלתי יחס נעים ופיצוי - קוקטייל חינם עם ארוחת הערב. החוויה הפכה לנפלאה ובסוף היום אכלנו את ארוחת הערב המפנקת על הדק, ממש כמה מטרים מהחוף.

צילום: מירי קנבסקי

למחרת בבוקר, התעוררנו לשמע התופים וצעקות "מאנטה! מאנטה!". צוות הריזורט כבר יצא אל המפרץ ווידא שחתולי הים שם. תוך חמש דקות, ערה לחלוטין מהאדרנלין המטורף לקראת שחייה עם היצורים המהממים האלה, כבר הייתי על הסירה, עם שנורקל וסנפירים עלי. בהגיענו לזרם שבו המאנטות שוחות קפצנו למים ונסחפנו עם הזרם עד לנקודה שבה הסירה אספה אותנו ולקחה שוב לתחילתו. בפעם הראשונה לא ראינו כלום. ואז פתאום מישהו צעק "מאנטה!" והצביע על מיקום. צללתי וראיתי יצור שחור וענק עם נגיעות של כחול באזור העיניים נע בצורה אלגנטית ממש מתחתיי.

מה עוד עושים פה?

לקראת השקיעה החלטתי לוותר על כדור עף חופים ועשיתי הליכה קצרה של כ-20 דקות לראש ההר, שממנו נשקף נוף פנורמי עוצר נשימה על האי והים סביב. אל תתעצלו לעלות, הנוף שווה את זה.

למחרת עשיתי את הצלילה הראשונה שלי, אליה יצאנו בהרכב של שתי בנות ושני מדריכים. צללנו במשך כ-45 דקות בעומק של כתשעה מטרים. שונית האלמוגים הייתה מהפנטת והראות הייתה טובה. החוויה בפיג'י עלתה פי כמה מונים על חווית הצלילה באוסטרליה. גם מבחינת יופי השונית וגם לאור העובדה שהייתה מצומצמת ואישית מאוד לעומת הצלילה ההמונית באוסטרליה, ואף יותר משתלמת.

צילום: מירי קנבסקי

טקס הקאווה, יוגה מול הים וביקור בכפר מקומי

  • ריזורט שלישי: Octopus​
  • איפה בפיג'י: האי Lautoka

אוקטופוס היה הריזורט האחרון שלי בטיול. עוד לפני ארוחת הערב הפיג'יאנים העלו מופע ריקודים ושירה אתניים וערכו את טקס שתיית הקאווה (Kava) המפורסם. על אף שהם חולקים את אותו השם, דווקא לא מדובר ביין המבעבע. הקאווה הוא צמח פלפל, שנכתש עד דוק ומעורבב עם מים.

ישבנו במעגל על מחצלות והאורות היו עמומים. בסמוך לצ'יף, שהוביל את הטקס, עמדה קערת ברזל גדולה עם הנוזל, שהיה אפרפר ועכור. הצ'יף מזג את הקאווה עם מצקת, אל תוך קליפת קוקוס והנחה אותנו להגיד “Bula!” ולמחוא כף לפני ששותים. אמנם זה נשמע נורא, אבל סך הכל הטעם היה של מים, שמעורבבים עם אפר.

מצד אחד, המטיילים האירופאיים, שהיו איתנו, הסבירו שצמח זה נחשב לסם לא חוקי באירופה. מצד שני – אל חשש, נדרשות כ-30 כוסות כדי להשתכר מהמשקה.

טקס הקאווה. צילום: מירי קנבסקי

ארוחת הערב הוגשה סביב לבריכה ובשולחן שלי ישב גם זוג (הוא מברזיל והיא מהוואי), שהגיע לאי לפני כמה חודשים, התאהב במקום והחליט להישאר. הם סיפרו קצת על החיים בכפר והתלוננו בעיקר על מחסור במים. הם הסבירו שכיוון שאין מים מתוקים באי, אספקת המים מגיעה מהאי המרכזי וכשהים סוער היא נקטעת.

לאחר ארוחת הערב ציפה לנו ערב בבר, שהיה ממוקם בדק שעל החוף. המוסיקה הייתה קצת מיושנת – הרבה שנות ה-80 וה-90, אבל האווירה הייתה טובה.

למחרת בבוקר, ביקרנו בכנסייה של הכפר וצפינו בטקס יום ראשון, שלהפתעתנו נוהל על ידי "כומר" אישה. בהמשך חמקנו מהדלת האחורית והלכנו לראות את הכפר. רוב הבתים היו פתוחים לרווחה והופתענו לגלות שפיג'יאניים בכלל לא מחזיקים רהיטים בבית. הם ישנים בחוץ על מחצלות מעלי עץ הקוקוס, ללא מזרנים. זו הייתה שעת צהריים ונשים בישלו תבשילים בסירים ענקיים בחוץ. הן זיכו אותנו במבטים לא ידידותיים והרגשנו שקצת פלשנו לפרטיותן. הילדים לעומת זאת היו הרבה יותר פתוחים ואחרי שהתגברו על המבוכה הראשונית התחלנו לשחק איתם. גילינו שרובם יודעים אנגלית בצורה לא רעה וגם מאוד מנומסים.

ילדים מתוקים ומנומסים. צילום: מירי קנבסקי

אבל האטרקציה המרכזית של האי היא ללא ספק הריף המעלף שלהם, שמתחיל ממש כמה מטרים לאחר הכניסה למים (ואפילו צריך להיזהר שלא להיפצע מהאלמוגים כשיש שפל!). בשל העובדה שהריף נמצא כה קרוב לפני המים, השמש הופכת את צבעי האלמוגים והדגים לחדים וצבעוניים במיוחד!

ההפלגה חזרה לנמל דרנאו הייתה בשעות הערב. ישבתי על הסיפון העליון של המעבורת ונהניתי מהרוח והשקיעה המהפנטת על האיים. Bula Fiji!

צילום: מירי קנבסקי

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×