נצרת פנינה תיירותית

תמונה ראשית עבור: נצרת פנינה תיירותית - תמונת קאבר
רחל לבון

ביום ראשון בשבוע קיבלתי מייל עם קופון נפלא : דיל במלון גולדן קראון בנצרת - מלון של 5 כוכבים
בעלות של 450 ש"ח כולל ארוחת בוקר ומייד רכשתי את השובר והזמנתי למימוש לשישי-שבת.
המיקום של המלון היה נפלא - עם נוף שצופה לעמק יזרעאל, לבריכה חיצונית של המלון,
ואינו שוכן בעיר העתיקה או ברח' פאולוס השישי הסואן.
מאחר והגענו בדיוק בשעה 12.00 לתפילת המוסלמים - דבר ראשון עלינו להר הקפיצה
שם צפינו בנוף המרהיב של עמק יזרעאל, הר תבור והעיר נצרת. הדבר הישרה עלי רוגע והתרוממות
רוח במיוחד כשראיתי פריחת רקפות וכלניות על ההר. טוב לא צריך להגזים ולאמר הר זה בסך הכל
גבעה שגובהה 397 מ' - פסיק קטן לעומת האלפים הגבוהים אבל אצלנו בארץ זה נקרא הר.

למה נקרא הר הקפיצה? תקראו כאן. זהו אגב האתר הרשמי של עיריית נצרת וכדאי להעזר בו.


המלון היה כאמור מצויין מכל הבחינות: כאמור מיקום מצויין. נוף יפה נשקף ממנו, הצוות אדיב.
בתחילה נתנו לנו חדר בקומה רביעית אך ממנה לא ראו אפילו את הבריכה כי עצי הזית הסתירו אותה.
ביקשנו להחליף וקיבלנו חדר בקומה השביעית. החדרים גדולים ומרווחים ולכל אחד מרפסת.
ביקשתי מהצוות לאחר ביקור באתר מסויים מגזין שכתוב בו על האתר - טרחו וחיפשו ומצאו לי
חוברת מתאימה. המלון מדורג בבוקינג רק 7.4 אבל מבחינתנו היה 10.


האוכל היה בשפע, מגוון וטעים.
תיירים מאיטליה התארחו במלון והמלצר היה אדיב הן כלפיהם והן כלפינו.
בשבת משפחה מסויימת חגגה שבת חתן, המלון היה בתפוסה מלאה ולא הרגישו בו צפיפות בכלל.
האתר הראשון שביקרנו היה כנסיית הבשורה היוונית אורתודוכסית השוכנת קרוב מאד לרחבת
מעיין מרים. הכנסיה היממה אותנו ביופיה.
השומר של המקום הסביר לנו בפירוט אודות תולדותיה של הכנסיה וענה על שאלותינו בחפץ לב.
מתוך אתר נצרת על המקום:
ידועה גם ככנסיית גבריאל הקדוש וכנסיית באר מרים. כנסייה קטנה זו, בעלת החזות החיצונית
העתיקה דמוית המבצר, היא אחת היפות והמיוחדות בארץ. הכנסייה, ע"פ מיטב המסורת של
הנצרות המזרחית, עמוסה בשלל ציורי קיר, איקונות ונברשות. קול המים המפכפכים ממקום
הנביעה שבתוכה וצבעיה העזים והחמים משרים על המבקר בה תחושה של חמימות ורוחניות.
כנסייה זו היא המקום הקדוש ביותר עבור הקהילה היוונית-אורתודוכסית בנצרת ובנויה במקום
בו, ע"פ מסורת קדומה, הייתה בשורת המלאך גבריאל למרים בעת שירדה לשאוב ממימי המעיין.
הכנסייה הוקמה בתקופה הצלבנית בראשית המאה ה-12, זמן קצר לאחר הכיבוש הצלבני,
הוחרבה בתקופה הממלוכית ע"י הסולטאן הממלוכי ביברס, באמצע המאה ה-13, ונבנתה
מחדש בתקופה העות'מאנית בשנת 1750.



ממש במרחק של 2 דקות הליכה נמצא מעיין מרים.

עברנו בדרך ליד בניין המוסקוביה - להלן פרטים על המבנה מתוך אתר שבעת פלאי ישראל
תקופת האתר: התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה)

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 החלה רוסיה הצארית להגביר את השפעתה בארץ הקודש
וזאת בעיקר בשימוש שעשו השלטונות הרוסים במנוף הצליינות. בשנת 1860 החלה רוסיה לרכוש
אדמות מהתורכים בעיקר סביב העיר ירושלים (על הקרקע הראשונה שרכשו הרוסים בארץ ישראל
הוקם מגרש הרוסים בירושלים) אם כי גם במוקדים אסטרטגים נוספים עם זיקה ברורה לתופעת
הצליינות דוגמת העיר נצרת. בנצרת רכשו הרוסים כבר בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19
פיסת אדמה עליה נבנתה אכסניה קטנה ששכנה מצפון לשוק של היום. בשלהי המאה ה-19
נרכשו קרקעות גדולות שעליהן הוקמה המוסקוביה, מבנה דו קומתי גדול ומרשים שנחנך
בשנת 1904, ושימש כאכסניה לעולי הרגל האורתודוכסים. לאחר שנחנך המבנה היה המקום
מסוגל לספק שירותים ולינה לכ-1000 איש. בשנת 1907 נקרא המבנה בטקס רשמי על שמו
של הדוכס סרגיי אלכסנדרוביץ דודו של הצאר ניקולאי ה-2, שנרצח בהתנקשות במוסקבה
בשנת 1905 והיה מייסד ונשיא "החברה האימפריאלית הפרובוסלאבית הרוסית למען ארץ ישראל",
באמצעותה מומנו מפעלי הבניה השונים בארץ ישראל. בפי תושבי נצרת נקרא המקום מאז
ומתמיד בשם העממי אל-מוסקוביה, על שם העיר מוסקבה בירת רוסיה. מתחם המוסקוביה
בנצרת בניגוד למתחמים אחרים שייסדו הרוסים (דוגמת מגרש הרוסים או מתחם המוסקוביה בעין כרם)
לא כלל כנסייה, מאחר והרוסים נהגו להתפלל בכנסיית גבריאל היוונית אורתודוכסית השוכנת בסמוך.
עם תחילתה של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918 לספירה) פסק זרם הצליינות,
ובתקופת המנדט הבריטי (1917-1948) עבר המבנה לחסות האנגלים.
לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948 עבר המבנה לידי מדינת ישראל, והכיל משרדי ממשלה,
תחנת משטרה ואת בית המשפט בעיר, אם כי השטח נשאר עדיין של רוסיה
(באותם הימים ברית המועצות). במסגרת העסקה שרקם לוי אשכול "תפוזים תמורת מבנים"
עברו המבנים הרוסים בארץ ישראל לידי מדינת ישראל למעט מגרש הרוסים בירושלים שעל
פי הסכם שעומד להחתם יעבור שוב לידי הפדרציה הרוסית. עד לעת האחרונה (1999) הכיל
עדיין מבנה המוסקוביה את בית משפט השלום בנצרת (משרדי הממשלה ואח"כ המשטרה
עברו מהמקום לפני כן), אולם לפני מספר שנים נחנך מתחם בתי המשפט החדש בנצרת
עילית וכיום מבנה המוסקוביה שומם .

האתר הבא שרצינו לבקר היה בניין הסראיה שפירושו ארמון. מבנה מרשים מאד אך לצערי היה סגור.
איני יודעת אם בשעות אחרות הוא פתוח או עומד בשיממונו - מאד חבל היה לי שלא ניתן היה לבקרו.
מתוך אתר שבעת פלאי ישראל על הסראיה:
תקופת האתר: התקופה העותומאנית (1516-1917)

הסראיה - נצרת, בדומה לסראיה צפת, הינה מבנה השלטון שהקים מושל הגליל דאהר אל עומר
באמצע המאה ה-18 לספירה במהלך התקופה העותומאנית (1516-1917 לספירה). הסראיה היא
מילה תורכית שפירושה ארמון, מבנים אלו נודעו בארץ ישראל כמקום מושבם של המושלים
מטעם האימפריה העותומאנית. בתקופה שנבנתה הסראיה בנצרת עדיין לא היה למוסלמים
מקום מוסדר לתפילה, ועל כן הקצה דאהר אל עומר את אחד מחדרי הסראיה למטרה זו, עד
אשר בימיו של סולימאן פחה בשנת 1812 נבנה בסמוך המסגד הלבן. בראשית המאה ה-20
נבנה מעל הסראיה מגדל שעון לכבוד 25 שנות שלטון של הסולטאן התורכי עבד אל חמיד ה-2.
משנות ה-50 של המאה ה-20 ועד לשנת 1990 שכנה במבנה עיריית נצרת. הסראיה נצרת היא
מבנה דו דומתי מוצק ומרשים, אם כי המבנה כיום שומם ומוזנח מאוד. בצמוד למבנה הסראיה
מבנה עותומאני קדום יותר שעל פי המסורת הנצרתית שימש כביתה של אחת מנשותיו של
דאהר אל עומר. במקום שוכנת כיום מסעדת הסראיה אשר בעליה, אבו אשרף, מקפיד לשמר
את המקום ברוח התקופה הקדומה.



קרוב מאד לסראיה בלב השוק שוכן המסגד הלבן. הצבע כמובן מצביע על טוהר. הוא נמצא קרוב
מאד לשוק ירקות והעירבוב בין הירקות והזבל ברחוב בשעה שביקרנו לבין הטוהר ומקום תפילה
לא כל כך הסתדר לי.

הוא יפה ומרשים אבל מי שביקר במסגדים כמו המסגד הכחול באיסטנבול לא יכול שלא להשוות
ולאמר יפה אבל ...יש יפים ממנו.

לסיור וירטואלי במסגד כאן. פרטים נוספים על המסגד כאן.

סיירנו בסביבה הקרובה ליד המסגד והתלהבנו מהאדריכלות בכמה מבנים.

בסיור הגענו לבית הארחה- מלון אל מוטראן. האמת שהיה לי כבר מוזמן למקום זה לינה לסוף החודש
אבל כשראיתי את הדיל של מלון גולדן קראון ביטלתי את זה. מבחינה חיצונית נראה מאד מרשים.
משמאל לו יש מוזיאון אומנות קטן והצצתי אליו. בצידו הימני שוכנת כנסייה אך כיון שביקרנו
בה רק למחרת, כי הגענו בשעה מאוחרת כשכבר היתה סגורה לא ארחיב עליה הדיבור כעת.
למלון אל מוטראן יש חנייה קטנה לפני המלון אך אין בחדרים טלויזיה. הוא שוכן בלב העיר העתיקה אז
מבחינת מי שמגיע ללא רכב או עם רכב ורוצה לטייל רגלית המיקום שלו הולם אך עם רכב זה בעייתי.

זה מלון אל מוטראן

וזו בריכת מלון גולדן קראון בלילה לגבי הצד הקולינרי - רצינו לסעוד ביום הראשון במסעדת דיאנה שלפי הרישום שלי שוכנת ברח' פאולוס השישי מס. 51. הגענו המקום היה סגור, וגם ראינו מצוקה קשה של חניה, נסענו לכיוון המלון חזרה והבחנו במסעדה בשם "אלג'נינה אבו מאהר". המלצרים במקום היו מאד אדיבים, הביאו לשולחן סלטים טעימים, ההמשך בשרים על האש ולבסוף הזמינו
אותנו לקפה ותה וכנפה על חשבון הבית. פעם ראשונה בחיי שטעמתי כנפה. עכשיו אני
מבינה מה אורן דיבר שהוא מוכן לנסוע רחוק בשביל כנפה.

בוקר שבת מפציע ואנו מתייצבים מוקדם לפני תחילת הפקקים בחאן אל באשא השוכן ממש
ליד כנסיית הבשורה.
שמחנו שמצאנו חנייה קרובה וציפינו לראות חאן מפואר. מי שטייל איתי בסיור בירושלים
בעקבות הממלוכים ראה כבר חאנים בירושלים שנבנו בתקופה הממלוכית ומאד סיקרן אותי
לראות עוד חאן מתקופה זו. אבל במקום חאן מפואר מצאנו חצר של חאן המשמש מגרש
חנייה למכוניות. אחד החדרים היה פתוח ונכנסנו פנימה - הקירות מתקלפים והעזובה רבה.
חבל שאתר כל כך חשוב ועתיק אינו מתוחזק. אף גורם אינו לוקח יוזמה אפילו להפוך אותו
לשוק קטן.
מתוך האתר של נצרת אני מביאה קצת רקע לגביו:
ח'אן אלבאשה הוא המרשים והגדול מחמשת החאנים שנבנו בנצרת וקרוי ע"ש סולימאן באשא,
מושל עכו ששיקם את החאן ב -1814. החאן, המצוי מול כנסיית הבשורה, הינו מבנה, המיועד
כיום לשיקום ושימור, אשר משמש כבית משרדים.

הח'אן - רקע היסטורי כללי
ח'אן היא מלה פרסית שמשמעותה פונדק דרכים. הח'אנים התפתחו בתקופה הממלוכית
בהשפעת המסחר המשגשג, בעיקר בין מערב למזרח. הם נבנו לאורך הדרכים הראשיות,
במיוחד בין דמשק וקהיר, והפכו לתחנות שסיפקו מקום לינה לשיירות ועוברי דרך. עם ערעור
מצב הביטחון בדרכים בזמן התפוררות האימפריה הערבית הם גם שימשו מקום מבטחים
והיו ח'אנים שבצידם הוקמה מצודה או מגדלי תצפית. הח'אנים שימשו גם כתחנות לגביית
מסי דרכים וכחלק ממערכת הדואר באימפריה. ח'אנים עירוניים הפכו למעין שוק מסחרי
ומקום אחסון לסחורות ובעלי-חיים.
הצורה האופיינית לח'אן היא מבנה מרובע עם חדרים הערוכים סביב לחצר פנימית פתוחה.
שער חיצוני נפתח אל החצר הפנימית אשר בתוכה נבנה בור מים. היו ח'אנים שחזיתם
הפנימית נבנתה בצורת סטיו מקומר, דוגמת ח'אן אל עומדאן בעכו, וח'אנים אחרים שחזיתם
הפנימית נבנתה בצורת פתחים ללא סטיו, כלומר חדרים הפתוחים בצורה ישירה לחצר.
לעיתים היה הח'אן בן קומה אחת ולעיתים בן שתי קומות. בח'אנים בני הקומה האחת
שימשו החדרים הן לאחסון והן למגורים. בח'אנים הדו-קומתיים שמשו החדרים בקומה
התחתונה כמחסנים ואורוות והעליונים שמשו למגורים.
חומרי הבנייה של הח'אנים השונים נקבעו בהתאם לסביבה בה הם הוקמו. הח'אנים
הצפוניים באזור צפת והגולן בנויים בזלת, באזור ההרים הפנימיים הם נבנו מאבני גיר
ואילו במישור החוף נבנו הח'אנים מאבן כורכר מקומית. ברבים מהח'אנים נמצא מסגד
או חדר תפילה, ששימשו את עולי הרגל, וברבים נמצא רהט או בריכת מים. בחלקם,
דוגמת ח'אן אל תוג'אר המפורסם, נבנה אף בית מרחץ.
המרחקים בין הח'אנים היו כמעט שווים זה מזה, מרחק הליכה של יום אחד, דהיינו
מרחק של כ – 30 קילומטרים. שמות הח'אנים נקבעו, בדרך כלל, ע"פ בעל הח'אן, לדוגמה,
ח'אן מסרור או ח'אן אל ח'לילי בקהיר או ח'אן אל עזם בדמשק. לעיתים הם נקראו בהתאם
לסוג הסחורה שאוחסנה בהם, דוגמת ח'אן המשי בדמשק או חאן אל זית (הזית) בירושלים.

ח'אן אל-באשא נחשב לוותיק מבין חמשת הח'אנים שהוקמו בעיר נצרת. הוא נבנה בכניסה
לנצרת ההיסטורית. צורתו היא חצר גדולה מוקפת חדרים בצורת קמרון משלוש חזיתות
ואילו החזית הרביעית היא סטיו מקומר. ליד שער הכניסה הוליכו שני גרמי מדרגות לגג
ששימש ללינה בחודשי הקיץ. אין שריד לבאר מים או רהט בתוך הח'אן אך ניתן להניח
שהייתה קיימת באר במרכז החצר הפנימית.
במקור נבנה הח'אן קומה אחת אך בסוף המאה ה – 19 הוספו עשרה חדרי אירוח
בקומה השנייה. חדרים אלה שימשו כבית-מלון מודרני בשם "אלחג'ז". ניתן ללמוד
על בנייתו של הח'אן מציורו של האמן האנגלי האוריינטליסטי דיויד רוברטס משנת
1839: הח'אן משך את תשומת לבו של הצייר והוא המבנה הבולט והמרשים ביותר
בציור המתאר את העיר.
קשה לתארך את שנת בנייתו של הח'אן בשל מחסור במקורות. בשנת 1814 כתב
אברהים אל-עורה, מנהל הכתבים והדיוואן בתקופת שלטונו של סולימאן באשא,
מושל עכו: "לאחר מותו של עלי באשא בא במקומו אצל סולימאן באשא בנו
עבדאללה אשר שיקם את הח'אן". מכאן, ניתן ללמוד שבשנת 1814 שוקם
הח'אן לאחר שהיה במצב קשה. ייתכן שהוא נבנה בתחילת התקופה העות'מאנית,
וייתכן שאף קודם לכן.
ח'אן אל-באשא שימש כאכסניה לנוסעים ומקום אחסון לסחורה עד לסוף התקופה
העות'מאנית. הוא היה התחנה הראשונה בכניסה לעיר, וכן התחנה האחרונה ביציאה
ממנה ולכן שימש להעברת חדשות וידיעות בין האנשים שפקדו אותו. הח'אן תיפקד
גם כמרכז מסחרי חשוב של תושבי האזור: התבצעו בו סחר ומכר והתושבים נהנו
ממופעי צוענים שהגיעו אליו יחד עם דובים וקופים.
כמו כל הח'אנים האחרים באזור, החלה חשיבותו לרדת עם הגעת אורח החיים המודרני
והשינוי באמצעי התחבורה. החל מהמאה התשע-עשרה נבנו בתי מלון מודרניים וירדה
חשיבות שיירות הקמח, שיועדו לייצוא לאירופה, מחורן לנמל עכו. הקמתה של הרכבת
החיג'אזית בחיפה האיצה תהליך זה.

הח'אן, המהווה חלק מנכסי ההקדש (הווקף) של המסגד הלבן, משמש היום להשכרת
משרדים, ובין היתר שוכנים בו משרדי עמותת נצרת לתרבות ותיירות. קומת המשרדים
נבנתה מעל הח'אן בשנות השבעים של המאה העשרים על מנת לממן חלק מהוצאות
ההקדש של המסגד הלבן.


עברנו בשוק בדרך לכנסיית אלמג'מע וכנסיית בית הכנסת ולהלן המראות בדרך.


על כנסיית בית הכנסת אני מביאה מידע מתוך אתר העיר נצרת:
אגב, האתר מאד שימושי ונעזרתי בו רבות בהכנת הטיול.
הכניסה חופשית
שעות פתיחה: ב' – ש' 08:00 – 12:00, 14:00 - 17:00
טלפון : 04-6568488
הערה: הכניסה לכנסיה בלבוש צנוע

בפי הערבים נקרא המקום "מדרסת אלמסיח" (מדרשת המשיח). בלב השוק, בין החנויות,
מוליכה חצר קטנה אל כנסייה מיוחדת שמעל משקופה מתנוסס שלט: The Synagogue.
המבנה הייחודי, המצוי כמטר וחצי מתחת לפני האדמה, בנוי בצורה מקומרת ובו ספסלים
לאורך הקירות במה ומזבח.

בית-כנסת עתיק זה נתקדש משום שבו, ע"פ המסורת הנוצרית, למד והתפלל ישוע. כמו כן,
בבית-כנסת זה נשא ישוע את דרשתו המפורסמת ביום שבת (מתי יג', מרקוס ו', לוקס ד')
בה הכריז בפני בני כפרו היהודיים שהוא המשיח. דרשה זו העלתה את חמת זעמם של
המתפללים והם גררו את ישוע להר הקפיצה במטרה להשליכו משם, אך הוא קפץ ונעלם
מן ההר. בתקופה הביזנטית החלו לפקוד את המקום מאמינים נוצרים ובימי הביניים הפך
בית-הכנסת לכנסייה ויוחס לכאן סיפור דרשת השבת. כנסיית בית-הכנסת נמצאת ברשות
העדה היוונית-קתולית. בצמוד לכנסיית בית-הכנסת ההיסטורית הוקמה ב – 1887 כנסייה
חדשה (כנסיית בית-הכנסת החדשה) המעוטרת בציורי קיר מרשימים, תמונות של ישוע
כתינוק, נער ומלך המשוות למבנה הקטן אווירת קדושה ציורית ומיוחדת.
ככל הנראה, ייחוס המקום לבית-הכנסת בו למד והתפלל ישוע הינו מסורת מאוחרת,
שאינה קודמת לתקופה הביזנאנטית שכן, כל המקומות הקדושים ליהודים חרבו בתקופת
המרד הגדול (67 לספירה) ומרבית בתי-הכנסת הגליליים העתיקים הם מהמאות השלישית
עד השישית. גם ע"פ הכתובים, אמור היה להיות בית-הכנסת של ישוע בתחומי הכפר הקדום
נצרת אך מבנה זה שוכן מחוץ לכפר ההיסטורי. ברבות השנים נהרס המקום ושימש כדיר
בהמות. רק באמצע המאה ה – 18, כאשר הוטב מצבם של הנוצרים בעיר בזכות יחסו
הסבלני של מושל הגליל דהר אל-עמר, החלו הפרנציסקאנים בשיקומו. הם העבירו את
המקום לרשות היוונים-קתולים אשר שיקמו את המקום והקימו בו קפלה.


לכנסיית סנט ג'וזף לא נכנסנו השארנו לביקור אחר בעיר ומכאן פנינו לכיוון כנסיית
"ישוע בצעירותו" (הסלזיאנית) שנמצאת ברח' סילזיאן.
קצת לפני שמגיעים אליה ישנו מצפור נהדר "לוטו נופי" שמו בגלל תחנת לוטו, על גג בניין ומכאן
התמונה הטובה ביותר על המבנה העצום והנהדר.

על כנסיית ישוע ובית היתומים הצמוד מתוך אתר העירייה:

מהגדולות והמפוארות שבכנסיות נצרת. הכנסייה, הממוקמת על הפסגה הגבוהה ביותר במערב
העיר ובולטת למרחקים, מהווה נקודת התחלה מצוינת לטיול רגלי היורד אל השוק ומרכז העיר.
הכנסייה, שנחנכה ב – 1923, נבנתה בסגנון רומנסקי (סגנון אדריכלי מהמאה השתים- עשרה
שהחל בצרפת) עם חצר עמודים רחבה ע"פ דגם שיועד לכנסייה בצרפת. על גג הכנסייה מתנוסס
פסל מרשים של ישו הנער. החלל העצום של הבסיליקה, האקוסטיקה שלה והויטראז'ים המרהיבים,
היוצרים מופע אורות צבעוני, משרים אווירת קדושה מרשימה והופכים את הכנסייה לאתר מועדף
לעריכת קונצרטים ליטורגיים. תמונתו של ישו הנער, התלויה מעל המזבח, פוסע בגבעות נצרת,
מחזקת את תחושת הקדושה.

היסטוריה של הכנסייה

החל מסוף המאה התשע-עשרה עסקו נזירים סליזיאניים בטיפול ביתומים בנצרת. הם פעלו מבתים
ומבנים ארעיים בעיר תחת חסות צרפתית ובסיוע השגרירות הצרפתית בתורכיה. ב – 1902 נחנך
המבנה המרשים של בית-היתומים, הצמוד היום למבנה הכנסייה, על פסגת נבי סעין. ב – 1905
הגיע לביקור בנצרת איש דת צרפתי מהעיר ורסאי בשם מקסים קארון (Caron) והרים תרומה
גדולה להקמת הכנסייה הסליזיאנית בצמוד לבית-היתומים. מבין שאר התורמים הצרפתים
והבלגים ראוי להזכיר גם אלמנה צרפתייה בשם שארלוט די שיבי אשתו של ליו פוש (Foache)
מפקד בצבא הצרפתי, שביקשה להנציח את שם בעלה בכנסייה ולהיקבר לצדו בתוכה. הזוג
אכן קבור בכנסייה ושמותיהם חקוקים בפינת הזיכרון. הכנסייה תוכננה ע"י האדריכל הצרפתי
לוסיה גוטיה (Gauthier) והויטראז' המרשים בצבעי הדגל הצרפתי, שיוצר בעיר וירסי בצרפת,
מעיד על מוצאם של יוזמי בוני הכנסייה. בית-היתומים משמש כיום בית-ספר תיכון מקצועי ע"ש
דון בוסקו, מייסד המסדר הסליזיאני. בנוסף, נבנה בסמוך לכנסייה גם מנזר נאה השייך לאחיות
הסליזיאניות.


מכאן נסענו בכביש נופי שנקרא "דרך המצפורים" שתצפיות יפות לאורכו עד שהגענו לכיפת הזהב
של נצרת. היא נצצה לנו מלמטה יום קודם והיינו מאד סקרנים להגיע אליה. ובכן לא רק ירושלים
של זהב גם נצרת של זהב. שם המסגד:מקאם ומסגד נבי סעין.
נכנסנו למסגד והשומר במקום ביקש שנחלוץ נעלינו והעלה אותנו לאולם רחב ידיים המשמש
לתפילה של מעל 1000 מתפללים. מתברר כי מועדי התפילה מופיעים על צג אלקטרוני ומסוכרנים
עם ערב הסעודית.
למסגד חלק תחתון עתיק ולפני שלוש שנים בתרומת תושבים ערבים עשירים נבנה המסגד
החדש. הם נדרשים לשלם למדינה ארנונה, מים, חשמל ומתחזקים את המקום בעצמם מהתרומות.
לחלק התחתון העתיק לא לקח אותנו כיון שבאותה שעה היו מאמינים מתפללים.
המסגד ציורי מאד ועל הציורים עבדו במשך שנה עם פיגומים.
אנו סיפרנו לו מהיכן באנו והוא מאד שמח לענות על שאלותינו.


בהמשך הגענו למנזר סנט גבריאל שמשמש היום כמלון יפיפה. הנוף הנשקף ממנו של העיר הפרוסה
למרגלותיו מאד יפה. לא בדקתי את המחירים אבל בהחלט מקום יפה ויש לו גם חנייה צמודה. האתר של המלון כאן.

הויטראז'ים בכנסייה שבמגדל. המקום הבא שהגענו אליו הינו הוספיס סנט. מרגרט שמשמש אף הוא כיום כבית מלון. בעבר היה בית יתומים וגם שימש לצליינים. הוקסמתי מהחצר האחורית שלו. המלון שוכן במפלס נמוך יותר מקודמיו וכך רואים את האתרים בתוך העיר קרוב יותר.
בית המלון, מעניק שירותים ברמה של שלושה כוכבים, מנוהל על ידי הכנסייה האנגליקנית והוא
הוקם בשנת 1874 כבית יתומים. ממרפסת בית המלון הקטן, הבנוי מאבן גיר נצרתי אותנטי,
ניתן להשקיף על העיר העתיקה, על הכנסייה הקתולית ועל המסגד הלבן.
כתובת: סלזיאן, נצרת. טלפון: 04-6573507.


לאחר התברדקות בסמטאות הצלחנו למצוא את הדרך ליעדינו הבא. החנינו את הרכב במגרש חנייה
קטן שנמצא לפני בניין המוסקוביה וסרנו לראות את הכנסיה שניצבת מימין לאל-מוטראן (המלון/בית הארחה)
המקום נקרא הבישופות היוונית האורתודוכסית.
קידם את פנינו אדם שנראה לנו לבוש כנזיר והכניס אותנו לחצר והסביר לנו שמצד ימין שוכן
בית הבישוף שבו לא ניתן לבקר, בכנסיה אנו רשאים לבקר ואם נרצה נוכל לראות את המערות
התת קרקעיות במקום. זכרתי שקראתי משהו באחת הכתבות על מערות קדומות וראשית סרנו
לראות את הכנסיה.
לדבריו הכנסייה עמדה סגורה שנים רבות ורק לאחרונה לפני כמה חודשים נפתחה מחדש.
הצוות במקום זה הבישוף, נזירה אחת והאדם שהסביר לנו.
הוא עצמו עבד בעבודת כפיים ונפצע בתאונת עבודה, מקבל ביטוח לאומי אבל לא יכול היה לא
לעשות דבר ולכן ביקש להתקבל לעבודה כמסביר על המקום דבר שעושה בחן וידע רב.

כשסיימנו הביקור החלטנו לרדת למערות וכאן נכונה לנו הפתעה של סיפור שהיה אחד משיאי הביקור
בנצרת. מתחת לרחבת הכנסיה הבישופית ישנה מערה תת קרקעית גדולה שהיתה בשימוש יותר
מ-2000 שנה עוד לפני תקופתו של ישו. המערה נפתחה לציבור הרחב בחודש אוגוסט 2011.
החדר הראשי כולל צ'אפלה שהכנסיה האורתודוכסית מאמינה שהשתמשו בה בחשאי בתקופה
הקדומה של הנוצרים בנצרת כשהם נרדפו ע"י האימפריה הרומית.
זו למעשה הכנסייה הראשונה הקיימת.
מתברר שזו מערכת של מנהרות תת קרקעיות שהובילו מכנסיית הבשורה אורתודוכסית שליד
מעיין מרים במזרח - עד כנסיית הבשורה הגדולה במערב.
הן הובילו גם מהחדר המרכזי של המערה לכיוון השוק ולמסגד הלבן.
בחדר המרכזי ישנו פיר שמוביל למעלה ולבריו פיר זה נועד לחדירת מי גשמים ושטפונות לתוך
המערה שסובבו אבן ריחיים לטחינה.
פיר אחר בחדר זה נועד לשמש אוזן קשבת עם הרומאים מגיעים. מלמטה אפשר היה לשמוע
את הקולות של האנשים הנמצאים למעלה ולנוס דרך המנהרות לכל עבר. מלמעלה לא ניתן היה
לשמוע את קולות האנשים למטה. במקרה הנזירה רצתה בזמן סיום ההסבר למטה להודיע לאדם
שהתלווה אלינו כי הגיעו מבקרים נוספים. אנו שמענו את קריאותיה למטה אך היא לא שמעה
את תשובותיו למעלה.
עוד סיפר כי קבוצה של חוקרים איטלקים הגיעו ארצה ומצאו את הפתח למנהרה המובילה
למעיין מרים ובתוכנית שלהם זה שתוך שלוש שנים יחשפו את המנהרה הזו וניתן יהי לבקר בה.
בתוך המערה מצאו כלים עתיקים אולם בגלל חוסר שמירה חלק מהכלים נגנבו.
זה היה מאלף ומעניין מאד!!!



הפיר ששימש לכניסת מים למערה

משם המשכנו לעבר אכסניית "פאוזי עזאר אין"
גם כדי לראות את המקום שחשבנו להתארח והזמנו אך ביטלנו עקב מזג אויר סוער ולראות את
התקרות המצויירות ששמן הולך לפניהן.
בחוברת "מסלול" של ידיעות אחרונות השבוע נכתב :" לפני מספר חודשים זכה יזם התיירות
הנמרץ מעוז ינון בפרס מטעם ארגון בינלאומי ל"תיירות אחראית" על הקמת וניהול האכסניה
"פאוזי עזר אין" בנצרת.תיירות אחראית, אם אתם מתעניינים, שמה דגש בראש וראשונה על
עקרונות סביבתיים וחברתיים, ומשלבת את הקהילה המקומית בפעילות התיירותית. זו הפעם
הראשונה שאתר ישראלי היה מועמד לפרס היקרתי, שבראשו עומדת חברת התיירות הבריטית
וירג'ין וגורמי תיירות בינלאומיים נחשבים.
פאוזי עאזר הוקמה ע"י מעוז ינון בשנת 2005 בעיר העתיקה של נצרת. בבית אחוזה ערבי
מהמאה ה-19 של משפחת עאזר. במקום חדרי מעונות משותפים וחדרים זוגיים, תקרה בגובה
שישה מטרים הצבועה במלאכת יד, רצפת שיש טורקי, אולם עם נוף פנורמי וחצר מעוטרת
קשתות אבן. אין כאן טלויזיות, מעליות וגם לא שירות חדרים, אבל יש אינטרנט חופשי ואוירה
קוסמופוליטית, בה נפגשים בכירי המשק הישראלי עם תרמילאים מכל העולם.
כחלק מתפיסת התיירות האחראית, מציעה האכסניה לאורחיה ולקהל הרחב שורה של פעילויות
תרבות וטיולים, שנועדו להציג את הפנים השונות של העיר נצרת.
סיור כזה בין הסמטאות ההסטוריות של העיר יתקיים בשבת לעת שקיעה, תחילת המסלול
בכנסיה האורתודוכסית, דרך המערות שמתחת לבניין הארכיבישוף האורתודוכסי, המסגד
הלבן, בניין הסראיה ועד הסיום באכסניית פאוזי עאזר עם טעימות במסעדת "נוסטלגיה"
שבמקום, וברקע מובטחת אתנחתא מוזיקלית.


לכל המתעניינים על לינה באכסנית פאוזי יש בעייה שהחנייה רחוקה מהמקום. היא נמצאת היכן שהחנינו ליד המוסקוביה ויש ללכת עם המזוודות כברת דרך של כ-10 דקות. אז לקחת את זה בחשבון.

ציורי התקרה היפים



רצינו לבקר בשני אתרים השוכנים מדרום לרח' פאולוס: האחד - מסגד א סאלם והשני - כנסיית
הבשורה הקופטית אורתודוכסית. שוב עברנו ויה דולורוזה דרך סמטאות עם שיפועים בלתי אפשריים.
באחד המקומות כשעצרנו לשאול מקומי אם זה הכיוון למסגד השיב לנו "אולי כן ואולי לא".
המשכנו לנסוע ופגשנו מחלק גז. הוא שאל מהיכן הגענו וכששמע שאנו מתל אביב זה הניח
את רצונו לעזור לכוון אותנו.
האיזור של המסגד היה הומה אדם והסתכלו עלינו כאילו חייזרים צנחו לאיזור. גם מקום חנייה
לא מצאנו בשני המקומות. מרוב עליות וירידות הבטן שלי התהפכה בקרבי ונסענו לחפש את
המסעדה שהחלטתי כי נסעד ה היום: פונטנה דה מאריה - השוכנת ברח' הגליל מאד קרוב לרחבת
מעיין מרים. הסתובבנו באיזור ולא הצלחנו למצוא את המסעדה עד שמקומי חביב הוביל אותנו
כמעט עד אליה ורק כשראה שהבנו היכן שוכנת הלך לדרכו.
קיבלנו אין ספור סלטים טעימים+בשרים על האש וצ'יפס בעלות של 200 ש"ח כולל הטיפ.
זולה יותר מאתמול אבל לא היו להם קינוחים.
המסעדה שוכנת בבניין בן 400 שנה עם קשתות וחצר יפה. חלונות עם ויטראז'ים מקום מיוחד לסעוד בו.

.

הכנסייה הקופטית

מסעדת פונטנה דה מריה

כפי שכבר יכולתם בוודאי לחוש נהננו מהעיר הנאה מרובה וחברו לזה גורמים רבים של שילוב
נופים עם העיר, בחירת מלון מעולה במיקום מצויין, קבלת מפה טובה תיירותית במלון שעזרה
לנו מאד למצוא את כל האתרים. פגישות רבות עם מקומיים שמאד רצו לעזור לנו ואף עזרו.
העיר היא פנינה תיירותית שיש לה מפגע רציני המקלקל את זוהרה וזה רח' פאולוס השישי
עם הפקקים האינסופיים שלו. חייבים לתת את הדעת איך פותרים את זה כי אנשים מבלים
שם הרבה בפקקים ברחוב זה.
מבחינתנו זו היתה הפתעה ושינוי לטובה לעומת המפגש הקודם המאכזב.
זו כמו פנינה שחבויה בתוך הצדף ורק צריך לפתוח ולגלות מה יש בפנים.
התלהבנו מאד מהמבנים המרשימים, נהננו מהמסעדות המזרחיות.
ואזכור את טעמו של הכנאפה המדהים שאכלתי שם עוד הרבה זמן...

ואי אפשר לסיים ביקור בנצרת ללא ביקור בכנסיית הבשורה המפורסמת

ביותר שלה הגדושה בתיירים.
אצלנו הביקור היה בסיור אחר ולכן אביא אותו אחרון אך בהחלט ראוי למקום הראשון.

את הקיר החיצוני בחצר מעטרים פסיפסים שנתרמו משלל ארצות - וזה ממש יפה.

ולקראת כריסמס העיר לובשת חג

PC230274 (Large).JPGPC230347 (Large).JPG
PC230348 (Large).JPG

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של לבון רחל קולומבוסית?

הפוסט הבא ›
עין כרמל , הגשרים בנשר ועוד
עין כרמל , הגשרים בנשר ועוד
מתוך הבלוג של לבון רחל קולומבוסית
06-03-2014
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
טביליסי יפה ביום ויפיפיה ומסתורית בלילה !!!
טביליסי יפה ביום ויפיפיה ומסתורית בלילה !!!
מתוך הבלוג של לבון רחל קולומבוסית
07-02-2014
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של לבון רחל קולומבוסית »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×