סובב אירלנד על אופניים - חלק א'

הנה דרך חדשנית לטיול באירלנד: אופניים! בטבע הנפלא, בין העיירות הקטנות - זו ללא ספק דרך טובה. לפניכם מסלול שמקיף את קו החוף של הרפובליקה.
ירון אורנשטיין
|
מפה
תמונה ראשית עבור: סובב אירלנד על אופניים - חלק א'
© איתמר ברק

הקדמה

לפני שאתחיל בסיפור המסע האישי, יש לי disclaimer קצר: אני הגעתי לאירלנד עם ציפיות גבוהות מאוד. ציפיתי, שהטיול והחוויות שאעבור יהיה זהות לאלה של ניו-זילנד. כמובן שהתבדיתי, ומכאן שהתאכזבתי במידת מה. לקח לי זמן להבין, שמקום כמו ניו-זילנד הוא ייחודי מאוד וכן שטיול בכל מדינה שונה ויש לראות את הצד החיובי בכל מקום. לכן, אם אני כותב דברים חריפים מדי או מבקר את חלק מהמקומות בצורה קיצונית, יש לקחת את זה בעירבון מוגבל. הכל מסופר ונחווה באופן אישי. עם זאת, התרשמתי ממטיילים רבים אחרים, שגם הם התאכזבו במידת מה מאירלנד. הם גם ציפו למדינה עם מקומיים חמימים וחברותיים ונתקלו במקום מתוייר למדי, שכבר איבד חלק מהייחוד שלו- אם בעקבות ההתעשרות המהירה של השנים האחרונות או עומס התיירות בעונת הקיץ. וכעת לסיפור המסע:

את הטיול התרמילאי הראשון שלי, וכן מסע האופניים הראשון שלי, סיימתי באוגוסט 2004 עם טעם של עוד. סיימתי טיול של חצי שנה בניו זילנד ודרום-מזרח אסיה והיה לי קשה מאוד לחזור לשגרה. כל שנת הלימודים חשבתי על היעד הבא ולאן אני אסע בקיץ. בתחילה הייתי בטוח, שאני נוסע למסע אופניים בממלכה המאוחדת. לאחר חווית הטיול הנפלאה מנ"ז חיפשתי משהו דומה, וידעתי שהממלכה המאוחדת, מולדתו של ה-common wealth והתרבות הבריטית יענה לי לציפיות. אך ככל שעבר הזמן והדרכתי יותר אנשים לקראת מסע אופניים, שמתי לב שדרום-מזרח אסיה הוא המקום שממנו החוויות חזקות יותר. התרגשתי יותר כשסיפרתי על החוויות משם ובעצם רציתי לחזור למזרח.

כאן מגיע הקונפליקט הרגיל בין טיול במדינה מערבית לבין טיול במדינת עולם שלישי, שעליו לא ארחיב. אני רציתי מדינת עולם שלישי אך לשם כך הייתי זקוק לפרטנר. לאחר הטיול במזרח, הסקתי שבמסע אופניים לבד במדינה שבה לא דוברים אנגלית, עלול להוביל להרגשת בדידות ושעמום. התחלתי להעלות רעיונות ליעדים (סין ומונגוליה, הודו ונפאל, מקסיקו ועוד) ולחפש פרטנרים- אך אלו לא נמצאו. בסופו של דבר, בלית ברירה התפשרתי על מדינה מערבית. כיון שלאירלנד יש מדריך LP (לונלי פלנט) לרכיבה והתרבות שלה היא כמו בריטית עם טוויסט קטן (או גדול- תלוי את מי שואלים), בחרתי באירלנד כיעד למסע אופניים לקיץ 2005.

הטיול מתחיל ב-13.7 בטיסת ארקיע לדבלין, לאחר פרידה מרגשת בשדה התעופה החדש. כבר בטיסה פגשתי צעיר נוסף, שבא לטיול אופניים אך לתקופה קצרה יותר. אז רכבנו ביחד מהשדה בדבלין למרכז העיר (רכיבה קצרה, שטוחה ובטוחה של 14 ק"מ). בילינו ביחד את הערב הראשון בדבלין, וכמובן שיצאנו ל-Temple bar (רובע קטן, שמרכז מלא פאבים תיירותיים). ביקרתי במפעל של Guinneess, שהוא לדעתי האטרקציה השווה היחידה בדבלין, וגם ב-Trinity college, שמציג את ה-Book of Kells המרשים. יום נוסף טיילתי בעיר עם האופניים ורכבתי ב-Arizona Park. ראוי לציין שהבירה גינס, שהינה אחד מהסמלים האירים המוכרים ביותר, טעימה מאוד באירלנד. לעומת הבירה הנלגמת בארץ או המקומות אחרים בעולם, באירלנד הבירה על-באמת טעימה. תנסו ותיווכחו.

לתחילת הכתבה

חלק א`: מדבלין לקורק, 600 ק"מ

המסלול שאני לקחתי בין דבלין לקורק, היה ברובו משעמם ומיותר. הנוף לאורך החוף הדרום-מזרחי מוסתר על ידי הצמחיה בצידי הכביש, ורוח הראש הקשתה על ההתקדמות. הטופוגרפיה גם כן הייתה undulating (כמו בכל אירלנד), מה שהוסיף לעצבים. כדי להפיג את השעמום ולבקר באתרים מעניינים, עזבתי את החוף לקטע מסויים ונכנסתי לפנים המדינה לבקר ב-Killkenny ו-Cashel. בדיעבד, הייתי ממליץ לרכוב את היום הראשון, ואז להמשיך לכיוון Killkeny, שם להישאר יום ולהמשיך ל-Cashel ואז להמשיך מיום 6 שלי.

החוף הדרום מזרחי:
יום 1: Dublin -> Wicklow 100 km
יום 2: Wicklow -> Wexford 92 km
יום 3: Wexford -> New Ross 117.5 km

היציאה מדבלין דרך ה-Wicklow Mountains פשוט מקסימה! מפתיע כמה מהר יוצאים מהעיר הגדולה ומגיעים לאחד מהאיזורים היפים ביותר באירלנד (שפופולרי גם בתור טרק רגלי של כמה ימים). הרכיבה עוברת על פני ה-Sally Gap (מעבר הרים), ועל פני נופים מדהימים של הרי Wicklow. לאחר ירידה מגניבה מגיעים ל-Laragh. ליד היישוב נמצא Glendalugh Monastic Site, שהוא אתר עתיקות של מנזר מימי הביניים, הממוקם במיקום מדהים של עמק עם אגם בין שני הרים גבוהים. התכנון היה לבלות את הלילה באכסניה שם, אך היא היתה מלאה באותו ערב ונאלצתי לרכוב עוד 25 ק"מ עד ל-Wicklow שנמצאת על החוף, שם היו מיטות פנויות. מנקודה זו דאגתי לשריין מיטה מראש לכל מקום שרכבתי אליו. וכאן באה המלצה חמה לרוכבים בתקופת הקיץ ותלויים באכסניות: חובה לשריין מיטה למקום שאליו רוכבים. המשך הרכיבה לאורך החוף היה משעמם למדי ולא מומלץ. הדרך מוקפת בצמחיה, ולא ניתן לראות את הנוף היפה של הים. כמו כן, הדרך ממש לא מישורית, להיפך- היא כל הזמן עולה ויורדת וההתקדמות איטית. בשילוב רוח ראש, המהירות הממוצעת די נמוכה.

Wexford היא עיר נחמדה עם מזח יפה. ממנה המשכתי ברכיבה משעממת ו-undulating באורך של כ-50 ק"מ עד שהנוף השתפר. ערכתי עיקוף ארוך ל-Ring of Hook (מול רוח ראש מטורפת), שבקצהו מגדלור יפה. בשל עייפות רציתי לעצור ב-Arthur`s Town, אך האכסניה במקום נסגרה ונאלצתי להמשיך עד New Ross, שאליה כבר הגעתי מותש.

ההמשך ל-CORK דרך Kilkeny ו-Cashel:
יום 4: New Ross -> Killkeny 51 km
יום 5: Killkeny ->Cashel 64 km
יום 6: Cashel -> Dungraven 84 km
יום 7: Dungraven -> Cork 90.5 km

את המשך הדרך החלטתי לעשות דרך פנים-המדינה ולא דרך החוף על-מנת לבקר בערים Kilkenny ו-Cashel. בדרך מ-New Ross עצרתי ב-Jerpoint Abbey, המנזר הצ`יסטראיני הגדול ביותר באירלנד. הסיור היה מעניין מאוד ושם גם הנפקתי כרטיס Heritage Site, שמחיר יחסית זול (7.5 אירו לסטודנט) נותן לי כניסה חופשית לכל אתרי ה-heritage ברשות המדינה. מומלץ למי ששוהה תקופה ארוכה ומתכנן לבקר באתרי היסטוריה ומורשת רבים. הרכיבה עוברת בכפרים קטנים ויפים, עם גשרים עתיקים, שהכניסו אותי לאווירת ימי-הביניים.

הגעתי ל-Killkeny, עיירת ימי-ביניים קטנה, מאוד תיירותית אך עדיין נחמדה. יש בה קתדרלה יפה (עם סיור משעמם) וה-highlight: סיור במבשלת Smithwick`s. מסתבר שהמבשלה, שממוקמת מאחורי האכסניה, מעניקה "סיור" חינם כל יום למי שאוסף כרטיס מהשומר בבוקר. ה"סיור" כולל צפייה בוידאו מיושן במשך 20 דקות ואז לגימת בירה ללא תשלום ובאופן חופשי למשך שעה וחצי. מומלץ לאוהבי הבירה.

הדרך מ-Kilkenny ל-Cashel נעימה, עם נוף יפה של הרים וגבעות ואיזורי מרעה. ה-Rock of Cashel היא טירה מרשימה עם סיור מעניין מאוד. כדאי לבקר, ובדיוק נערכו חזרות לאירוע תעופה של Red-Bull, אז זכינו לראות מטסים של מטוסי red-bull קטנים מבצעים פעלולים בשמיים. הרכיבה מ-Cashel חזרה לחוף היתה כיפית. התחלתי ברכיבה מהירה ל-Clonmel, שם עצרתי לביקור ב-court house. טיפסתי בטיפוס יפה ומתון ל-Rathganouk, והמשכתי ל-Mahon, שממנה מתחיל טיפוס קשה ותלול ל-Mahon Falls. אלו מפלים גבוהים ומרשימים, והטיפוס אליהם הוא החלק הנחמד, בין צמחיית הרים נמוכה ועזים חופשיות, בעליה תלולה ואתגרית. גם הירידה חזרה לחוף תלולה וכיפית, ודורשת ביצועים משולמים מהבלמים. סוף היום ב-Doungravan, עיר חוף קטנה ושקטה.

את הדרך ל-Cork רכבתי באופן די ישיר (למרות שאפשר להאריך את הדרך ולקחת דרכים צדדיות יותר לאורך הים). עם רוח גב נהדרת רכבתי בתחילת היום בדרכים צדדיות, עם נוף מדהים של ים ולשון יבשה. את המשך הדרך עשיתי על N25 למשך 54 ק"מ, שאמנם היה דרך מהירה, אך עם שוליים רחבים ובטוחים. Cork היא עיר גדולה ונחמדה. יש בה אוניברסיטה מרכזית, מה שמוסיף לאוכלוסיה הצעירה, ונהר שעובר במרכז העיר עם רחוב קניות וראשי ורחובות צדדיים ססגוניים. העיר היא עיר נמל, וניתן להגיע אליה גם בטיסה וברכבת או אוטובוס מדבלין. יש בה מעט אתרים מעניינים, אך כדאי להישאר יום אחד לפחות לחוות את האווירה ולהסתובב. בנוסף, למי שמחפש- יש אחלה מועדונים וחיי לילה.

לתחילת הכתבה

חלק ב`: מקורק לגאלווי, 950 ק"מ

זהו האיזור המתוייר, המפורסם והפופולרי ביותר בקרב רוכבים (ותיירים) באירלנד: החוף הדרום מערבי. זה האיזור של כל הפנינסולות וה-ring-ים המפורסמים, כמו גם dingle ו-doolin, שהם יעדי חובה במסלול הקבוע של התרמילאים. אני פגשתי וראיתי עשרות, אם לא מאות, רוכבי אופניים בדרכים ובאכסניות, מרוכבי touring מנוסים ומצויידים, לרוכבים מתחילים עם ציוד שכור. הנופים מדהימים ויש שפע של אתרים לבקר. האיזור מתוייר מאוד בתקופת הקיץ, מה שקצת הרס (בשבילי) את האווירה. הפאבים מכוונים מאוד לתיירים, ונראה, כאילו המקומיים כבר לא מתרגשים ממראה הטייל, ולא חברותיים כפי שציפיתי.

הפינה הדרום מערבית:
יום 8: Cork -> Clonakity 90.5 km
יום 9: Clonakity -> Schull 61.5 km
יום 10: Schull -> Glengariff 89 km

היציאה מ-Cork היא דרך פרבר שקט, ואחרי מרחק קצר נפתח נוף של ים ועיירות חוף. באמצע היום מגיעים ל-Kinsale, עיירת חוף מתוקה ועמוסת תיירים. קצת לפני Kinsale נמצאת Charles Fort, מצודה מרשימה הנמצאת בנקודה אסטרטגית עם נוף מדהים. שאר הדרך ל-Clonakity היא לאורך החוף. לאורך כל הדרך ראיתי רוכבים ובערב הגעתי לאכסניה, שם לנו 15 רוכבים ביחד! אני התרגשתי מאוד, בייחוד כשציפיתי לפגוש ולהתחבר עם רוכבים בטיול, ועד כה התאכזבתי קשות. על המקום יצרתי חבר לטיול, Erik מהולנד, שילווה אותי לשבוע הקרוב. את הערב בילינו בשיחות ערות בין הרוכבים.

כל האיזור מלא בחופים ומפרצים ועיירות חוף קטנות בדרך ולרכוב ביחד זה בהרבה יותר נחמד וכיף. לאחר רכיבה ביערות מקומיים, עצרנו לקפה אירי בנקודה המשקיפה על הים. הקפה האירי מורכב מוויסקי, קפה ושמנת מלמעלה, קצת חזק מדי לטעמי, בייחוד במהלך יום רכיבה. המשכנו עם רוח גב ל-Schull, שם יש hostel מצויין, בו פגשנו את רוכבת אנגלית קשוחה ונחמדה ובחורה צ`כית שנדבקה אלינו לימים הבאים. ככל שהתקרבנו ל-Mizen Head למדתי, שבאירלנד אין כזה דבר מישור- יש רק דרכים עולות-יורדות, ואפילו אין טיפוסים או ירידות ארוכות. התחלנו את היום בטיול צד ל-Mizen Head, הפינה הדרום-מערבית של אירלנד. עצרנו במרכז מבקרים להשלמת כוחות. כיון שנתקלנו ברוח ראש "ישבתי" על אריק, ונמשכתי על-ידיו ב-drafting. הדרך ל-Glengarif היתה יפה ובעיר לנו באכסניה הנחמדה.

Beara Peninsula:
יום 11: Glengariff -> Allihies 54 km
יום 12: Allihies -> Kenmare 73 km

חצי האי Beara רווי נופים יפים של צוקים ומפרצים, כמו כל האיזור. הוא הפחות תיירותי מבין חצי האי, וניתן להרגיש את זה בתנועה בכבישים וכן ביישובים בדרך. אנחנו לנו ב-Allihies, שהיתה אחת העיירות שיותר אהבנו. העיירה ממש ממש קטנה, ויש בה פאבים מקסימים שמשקיפים אל האופק. בערב יצאנו עם עוד רוכב והצ`כית לפאב המקומי, שם חווינו את חווית ה-story teller. חלק מההווי של הפאב האירי (מלבד המוזיקה המסורתית והריקודים) כולל מספר סיפורים. במקרה שלנו שמענו סיפורי סקס "מצחיקים", אך אופן הסיפור הוא המעניין- מעין שירה בחרוזים עם מבטא מאוד מוזר ומשעשע (במקרה של המספרת). זו היתה אחת מחוויות הפאב הטובות של הטיול.

הרכיבה מחוץ ל-Allihies היתה קטלנית ביותר! ה-30 ק"מ הראשונים רצחניים! עליות וירידות תלולות בשיפועים חדים כל הזמן. אני בקושי התקדמתי והייתי עייף מאוד. לאחר ההתחלה הקשה אך היפה המשכנו ב-40 ק"מ יחסית שטוחים (כלומר עליות וירידות מתונות), שהביאו אותנו ל-Kenmare.

The Ring of Kerry:
יום 13: Kenmare -> Waterville 69.5 km
יום 14: רכיבת Loop 58 km
יום 15: Watrerville -> Killarney 62.5 km

רוכבים רבים מחליטים לוותר על הרכיבה ב-Ring of Kerry, בעיקר מהחשש לתנועה כבדה וכבישים עמוסים, אבל הדרך שעליה הספר ממליץ די טובה. ראשית, היא נגד כיוון האוטובוסים של התיירים, ואני מעדיף רכיבה נגד אוטובוס ולא בכיוונו. שנית, האוטובוסים מגיעים לכביש הנ"ל רק בצהריים, ועד אז התנועה די שקטה. אני הייתי זקוק ליום מנוחה בדחיפות ואריק אישר. עצרנו ליום עצל במיוחד בעיירה התיירותית Kenmare, פתח הכניסה הדרומי ל-Ring of Kerry. בילינו באינטרנט, שוחחנו עם רוכבים, הסתובבנו בעיר, קראנו ספרים, שתינו קפה ובעיקרון לא עשינו הרבה... אה, וגם לפאב יצאנו...

היציאה מ-Kenmare מתחילה ברכיבה די סתמית על N70 (הכביש הראשי), ואחר כך הופכת לרכיבה מדהימה על הצוק עם נוף של מפרצים, סלעים בודדים בים ואיים למכביר. בסוף היום יש Pass יפה ומאתגר ובסופו ירידה ארוכה ל-Waterville. הרבה אנשים נרתעים מהעיירה הזו, אך אנחנו דווקא אהבנו אותה. ישנו באכסניה המעולה Peter`s Place, מאוד חמימה וכוללת א. בוקר ביתית, ובעיקר נהנינו מהנוף המדהים של הים ששרוע ממול בשילוב המזג-אוויר השמשי שהיה לנו. נשארנו ליום נוסף בו זרקנו את הציוד באכסניה ויצאנו לרכיבה סיבובית (loop ride). רכבנו לאי Valentine, כשבדרך עברנו Pass אתגרי במיוחד (אבל אפשרי לחלוטין). קינחנו בארוחת fish & chips (שהיה די לא טעים) + סיידר bulmers (שאני ממש אהבתי והרבתי לשתות). הדרך היוצאת מ-Waterville ל-Killarney היא מקסימה! מסתבר, שבמרכז ה-Ring המפורסם לשימצה בקרב הרוכבים (בשל האוטובוסים הרבים) נמצא כביש צדדי נטול תנועה עם נופים יפים ומגוונים (שונים מנופי החוף) וטיפוס קשה באמצע. בהחלט אחד הימים המהנים ביותר שזכינו להם בטיול.

Killarney היא עיר תיירותית מאוד. ההתרשמות הראשונית מהעומס של התיירים והמכוניות ברחובות לא היה חיובי. בערב ערכתי ארוחת פרידה מאריק, הרוכב ההולנדי שרכב איתי, וקינחנו ביציאה לפאב. נותרתי עוד יום בעיר, כאשר התכנון המקורי היה לעשות רכיבת loop ל-Gap of Dunloe, מעבר הרים מדהים (ומתוייר), אך בשל כאבים בברך שמאל החלטתי לנוח קצת והסתפקתי ברכיבה מישורית בפארק וביקור ב-Ross Castle.

The Dingle Peninsula:
יום 16: Killarney -> Dingle 67 km
יום 17: Slea Head Circuit 71 km
יום 18: Dingle -> Trallee 50 km

חצי האי Dingle הוא עוד יעד תיירותי, אך פחות עמוס מ-Kerry. בקצהו נמצאת Dingle הנחמדה, ובסך הכל הרכיבה יפה ונעימה. לצערי, היום הראשון הפך לנוראי עבורי בשל גשם ללא הפסקה. לא עצרתי לאורך ה-40 ק"מ הראשונים כדי לא להתקרר. רק ב-Inch (עיירה קטנה באמצע הדרך) עצרתי בפאב לשוקו חם, והכרתי שתי משפחות גרמניות שרוכבות בהרכב מלא (הרוכבת הצעירה ביותר בת 10). המשך ה-25 ק"מ הנותרים מול רוח ראש ותחת גשם חזק. לקראת סוף היום כבר ממש נמאס לי, אבל הגוף החזיק מעמד וזכה למקלחת חמה באכסניה.

Dingle היא עיר קטנה ונחמדה מאוד למרות עומס התיירים. היא מלאה בפאבים ומתקני שעשועים של עיירות חוף. היא הפכה ליעד פופולרי בקרב התרמילאים, ויש בה מספר אכסניות מומלצות, בינהן Rainbow Hostel בה אני שהיתי. נשארתי יום נוסף וזכיתי למזג-אוויר שמשי. באותו היום רכבתי רכיבת loop באיזור מדהים- הקצה של חצי האי Dingle. הדרך כוללת הרבה עצירות ואתרים היסטוריים מעניינים, חלקם יותר וחלקם פחות: Brandon creek, המקום שממנו התחיל מסע של מיסיונר נוצרי לאמריקה, Blanket Center, מרכז שמספר את סיפורו של האי blanket ותושביו (אני מצאתי אותו משעמם). הדובדבן של היום נמצא בסופו עם דרך הנמצאת על צוק ומשקיפה על הים בשילוב רוח גב ונופי איים.

התכנון להמשך הדרך היה לעשות 100 ק"מ ולהגיע ל-Kilrush, ממנה אוכל להגיע בחצי יום ל- Doolin. אך מזג-האוויר שוב היכה בי, והיום הגשום בשילוב רוח ראש הותיר אותי חסר מוטיביציה, ועצרתי ב-Trallee. היציאה מ-Dingle היא בטיפוס מתון למעבר הרים, שאמור להיות יפה מאוד ביום רגיל, אך היה מעורפל כשאני רכבתי. עם זאת, הטיפוס בתוך הערפל יצר אווירה מיוחדת והיה חוויה בפני עצמו. מהמעבר נמשך הגשם ללא הפסקה, ואני עצרתי ב-Trallee.

Trallee הינה עיר לא תיירותית, שמפורסמת בתחרות השנתית שלה: Rose of Trallee, מעין מלכת יופי אירית. אני ממש נהנתי בעיר הקטנה הזו, בעיקר בשל האותנטיות שלה. סוף סוף שהיתי בעיר "אמיתית". ניצלתי את הזמן לסיבוב בעיר, לספוג את האוויר ובערב יצאתי לפאב מקומי ללא תיירים, שם הופיעה להקת קאוורים ללהיטי רוק. אני התרשמתי, שהמקומיים לא על-באמת מקשיבים למוזיקה מסורתית כשהם יוצאים לפאב, וזה יותר הצגה לתיירים מאשר מנהג תקף. בנוסף, שמתי לב, שהצעירים לא מרבים לשתות Guiness, שהיא בירה די כבדה (אך טעימה), ונוטים לשתות יותר Bulmers, שהוא הסיידר המרענן האהוב עלי.

מ-Trallee ל-Glaway דרך Doolin:
יום 19: Trallee -> Doolin 122 km
יום 20: Doolin -> Galway 79 km

התחלתי ברכיבה מהירה בכביש ראשי, והגעתי ל-Tarbet, שם לקחתי מעבורת לצד השני ועזבתי סופית את County Kerry אל County Clare. כשהגעתי ל-Kilrush לא התרשמתי לטובה מהמקום (שקט ושומם מדי), אז המשכתי הלאה. כשהרגליים נפתחו כבר (כלומר היו חמות וחזקות ל-60 ק"מ נוספים), לקחתי דרך כפרית שקטה ל-Quilty, עיירת חוף יפה, והמשכתי ברכיבה לאורך החוף. בעזרת הספקת אנרגיה של Mars Big One (שזה 100 גר` של חטיף Mars) הצלחתי לטפס את העליות הקשות לפני ה-Cliffs of Moher. הצוקים של מוהר הם ה-אטרקציה המפורסמת ביותר של אירלנד, ולכן גם מלאה בתיירים, מה שבשבילי העיב על הנופים המדהימים ודחף אותי להמשיך קדימה לאחר צילום התמונות המתבקשות. המשך היום בירידה תלולה לעמק, שבו נמצאת Doolin, כשאני במצב גמור (או בגרמנית: Ich bin caput). דולין היא עיירה פצפונת, אך מלאת תיירים ואכסניות. היא הפכה לנקודת עצירה חובה במסלול של כל תרמליאי, ומשום מה יצרה לעצמה אווירה של שאנטי. Doolin היא גם מרכז למוזיקאים ויש בה מספר פאבים שמנגנים מוזיקה מסורתית כל ערב. אני הסתפקתי בלילה אחד, כשניצלתי את שירותיה של האכסניה המעולה: Allie River Hostel, שכללו אינטרנט חינם, כביסה חינם, ומלא אוכל ב-free food shelf. ובנוסף לכל- אחלה אווירה.

ההמשך היה במטרה להגיע לעיר הגדולה, Galway. העיר שוכנת במפרץ ענק והיא העיר השניה בגודלה ברפובליקה של אירלנד אחרי דבלין. יש בה מדרחוב מקסים עם מלא מסעדות ופאבים, וכן חיי לילה פעילים. נשארתי לילה אחד בלבד וויתרתי על ביקור במעט אתרי העניין שהעיר מכילה.

לתחילת הכתבה

חלק ג`: מגאלווי לסליגו, 550 ק"מ

זהו החלק האהוב עלי ביותר באירלנד, הכולל את המחוזות Conomera ו-Donegal. כל האזור הזה פחות מתוייר מהאיזור הדרום-מערבי ובהרבה פחות מיושב, מה שהוסיף לי המון לאווירה המיוחדת של השממה וההרפתקנות. אני נהנתי מאוד מהרכיבה- גם בשל הכבישים הריקים יחסית וכן בשל היישובים הקטנים שעצרתי בהם בדרך, והאווירה הפחות-תיירותית בכל האיזור (בחלקם אף מדברים אירית בחיי היום יום). כמו כן, הטבע בהרבה יותר פראי ו"עצבני" ופחות מעודן או מדהים בצורה הקלאסית, אך עדיין יפהפה. לטעמי, אם מגיעים לאירלנד לתקופה קצרה, כדאי לבוא לרכוב באיזורים האלה בלבד, כלומר Galway צפונה ולותר על מוקדי התיירותית של דרום-מערב האי.

Connemara:
יום 21: Galway -> Rossavel 40 km
יום 22: Inishmor 30 km
יום 23: Rossavel -> Letterfrack 71 km
יום 24: Letterfrack -> Westport 78 km

היציאה מ-Galway עמוסה מעט, אך לאחר כ-20 ק"מ מגיעים לעיירת החוף spiddal ומשם הנוף נפתח ונהנים מרכיבה לאורך החוף. היופי של איזור קונומרה מתחיל להתגלות וזה רק הסיפתח- הרבה סלעים ועשבים, מאוד פראי. היום הסתיים במעבורת לביקור באי הפופולרי מאוד Inishmor (חלק מה-Aran Islands). איי אראן הוא קבוצת איים מלאים בעתיקות היסטוריות ונופי צוקים מדהימים. אני ביליתי יום אחד באי המתוייר ביותר Inishmor. כיון שהדרך הטובה ביותר לכסות את האי מבחינת מרחקים ואתרים היא אופניים, רוב התיירים שוכרים אופניים, דבר שהזכיר לי מאוד את יום כיפור בארץ (עשרות אנשים שלא רוכבים ביום יום, פתאום מתחילים לרכוב). ישנם עוד שני איים שקטים וכמעט לא מתויירים, שמרשמים ששמעתי שווים מאוד את הביקור בהם, בעיקר בשל השקט והשלווה.

את יום הסיור באי התחלתי בארוחת בוקר מעולה של האכסניה Mainistir House (כלולה במחיר), שבה הכרתי אמריקאי, ששמע על הישראלי שמקיף את אירלנד באופניים (דבר ששימח אותי מאוד...). לאחר ביקור במבצר המפורסם שבנוי על הצוק, נאבדתי בדרכים של האי ובסופו של דבר הגעתי לצוק שומם, שבו רק אני והים כ-80 מטר מתחתי. פשוט עמדתי על פיסת אדמה שתלויה באוויר- אדיר. את הערב ביליתי כמובן בפאב. למחרת לקחתי את המעבורת של 12 מחוץ לאי כדי להשאר לעוד ארוחת בוקר (...) ויצאנו 3 זוגות רוכבים ואני באותו כיוון. הרכיבה היתה פשוט כיפית, התחושה של טבע פראי, השממה. השילוב של עשב נמוך וסלעים ופרחים בכל מיני צבעים עזים (סגול, צהוב, לבן וכתום). מעט מאוד יישובים קטנים בדרך, שמדברים בהם גאלית שוטפת. לכל אורך הדרך יש bogs, שהם מעין ביצות מלאות בצמחיה. הרכיבה בקונמרה היא פשוט תענוג! התחושה היא שאני והאופניים כובשים את השממה!

לקראת Letterfrack מתגלה נוף הררי של ה- Bens (שנים עשר הרים במרכז קונומרה). ב-Letterfrack לנתי בהוסטל מעולה בשם Old Monastery Hostel. בארוחת הערב ניסיתי מאכל אירי שנוי במחלוקת בשם Black Pudding (בעקרון דם של חזיר עם עוד דברים), שלטעמי היה פשוט בשר מתובל. הרכיבה ל-Westport היתה עוד רכיבה מקסימה בקונומרה. תחילתה בין אגמים בכביש נטול תנועה ונוף הרים וגבעות באיזור שומם. ההמשך כולל רכיבה מדהימה לאורך sound, עם הרים מתנשאים לצדיו. Westport היא עיירה נחמדה וקטנה עם מעט אתרים מעניינים, אך נעימה להסתובבות ויציאה לפאבים.

Mayo
יום 25: Westport -> Valley 56 km
יום 26: Loop in Valley 70 km
יום 27: Valley -> Pollathomas 77 km
יום 28: Pollathomas -> Sligo 125 km

מחוז Mayo הוא עוד איזור יפה לרכיבה, מאוד דומה לקונומרה עם מלא bogs, חופים, סלעים ופרחים. יום הרכיבה ל-Valley היה נוראי מבחינתי בשל הרוח הראש החזקה, שפשוט הורידה את המוטיבציה שלי לאפס, והיכתה בי ללא רחם. אך היום למחרת בו עשיתי רכיבה מעגלית באי Achill היה נהדר. Achill Island הוא אי המחובר בגשר, וכמעט לא מרגיש כמו אי. יש לו מספר נקודות חמד ששוות ביקור, וכדאי לעשות סיבוב מעגלי ביום אך עדיף לישון בכניסה לאי (ביישוב Achill Sound). בין הנקודות לביקור נמצא את Deserted village, שהוא אסופת בתי אבן עתיקים, שפעם היה יישוב שלם. Keel bay- מפרץ מדהים, שכולל טיפוס תלול ויפה לפניו ואחריו, וה-Atlantic drive, דרך נופית לרכיבה/נסיעה. ביציאה מ-Valley יוצאים מנופי הים אל דרך שוממת עם הרבה עשבים וסלעים, שהם בעצם ה-bogs, שעליהם אלמד בהמשך. בדרך אני פוגש הפגנה של המקומיים נגד shell: העניין נוגע למכירת הנפט על ידי הממשלה ומאסר 5 אזרחים תמימים שהתנגדו למעבר הקו נפט ליד ביתם.

היום האחרון ב-Mayo התחיל בעוד רכיבה יפה עם נוף צוקים ועצירה למרכז מעניין מאוד בשם Ceide Fields. המרכז מספר על יישוב עתיק (בן 3000 שנה) שהתגלה בטעות על ידי אדם שחפר ב-bog ל-turf. שני מושגים אלה לא היו ידועים לי עד כה, למרות שהם חלקים בסיסיים מהאיזור. Bog הוא איזור צמחיה ביצתי, שבו הצמחיה לא עברה ריקבון בשל המים הרבים, שמנעו מהחמצן לעזור לתהליך, ועליהם גדלה צמחיה חדשה, שגם כשהיא מתה לא נרקבה. כתוצאה מכך נוצרו שכבות רבות של צמחיה מתה, שמשמשות דלק לאח בבתים כפריים (turf). בריח המיוחד של turf נשרף נתקלים הרבה במהלך הרכיבה באיזור המערבי של אירלנד.

תכננתי לעצור ללילה ב-Ballina, אך האכסניה שם התגלתה כמסעדה הודית בחלק נידח של העיר ליד מרכז גולף, וכיון שנותרו עוד 3 שעות אור והרוח היתה איתי, החלטתי להמשיך ל-Sligo, שם בוודאי אמצא אכסניה נורמלית. אז המשכתי על הדרך המהירה וסיימתי את היום מותש אך מרוצה.

לתחילת הכתבה

לחלקו השני של המסע, בצפון אירלנד, לחצו כאן.

יעדי הכתבה

סגור
×