סובב אירלנד על אופניים - חלק ב'

המשך טיול האופניים באירלנד, הפעם בחלק הצפוני של האי, בשטח הבריטי, ומשם שוב דרומה לדבלין, עם הרבה הפתעות נעימות בדרך.
ירון אורנשטיין
|
מפה
תמונה ראשית עבור: סובב אירלנד על אופניים - חלק ב'
© איתמר ברק

לחלקו הראשון של הטיול, ברפובליקה של אירלנד, לחצו כאן.

חלק ד: מסליגו לדרי, 500 ק"מ

Donegal:
יום 29: Sligo -> Donegal 66 km
יום 30: Donegal -> Glencolmcille 57 km
יום 31: Glencolmcille -> Burtonport 79 km
יום 32: Burtonport -> Dunfanaghy 47 km
יום 33: Dunfanaghy -> Letterkenny 78 km

לאחר מספר ימי רכיבה רצופים עצרתי ליום מנוחה ב-Sligo. קצת התבטלתי באכסניה ביום הגשום, צפיתי בטלוויזיה. קפצתי לבקר בקברים עתיקים, שנמצאים מחוץ לעיר, שלא הרשימו אותי במיוחד (בסך הכל אוסף אבנים מסודר). באכסניה הכרתי זוג שוויצרים צעיר, שמטיילים על אופני Tandem (שזאת הדרך האידיאלית לטיול אופניים בזוג- אף אחד לא מחכה לשני, וכל הזמן נמצאים ביחד), ואיתם אבלה בימים הבאים ברכיבה במקביל אליהם. את הדרך ל-Donegal עשיתי בדרך הישירה ביותר על הכביש המהיר N15, כי הייתי עייף. הרכיבה היתה קלה עם רוח גב וללא עליות וירידות תלולות. בעיר ביקרתי ב-Donegal Castle- טירה מרשימה שעברה היסטוריה רבה הקשורה לאיזור ולסכסוך האירי-אנגלי. בערב יצאתי לפאב המקומי עם רוכבת אנגליה שכבר פגשתי בעבר ושמענו מוזיקה אירית מסורתית מנוגנת על ידי קבוצת נגנים ספרדים.

מ-Donegal התחיל אחד משיאי מסע האופניים באירלנד. האיזור כולו מלא בנופי ים פראיים, עם צוקים גבוהים ומפרצים מחודדים. יום הרכיבה מהעיר היה יפה בצד ה-bogs עם נופי הרים וים. את היום סיימנו ברכיבה נגד רוח ראש חזקה מאוד בעליה לעבר מעבר הרים נמוך, ואז ירידה תלולה ל- Glencolmcille. שם ישנו באחד מהאכסניות הטובות ביותר בטיול: האכסנייה בנויה בתוך צלע ההר ומספקת נוף מדהים מחדר ה-lounge אל עבר המפרץ. המארחים (ארי ודואי) הם אנשים חמים ומצחיקים בדרכם הסרקסטית. ישנו 8 רוכבים שונים באותו הלילה, ובמקרה התבקשנו ע"י נציג משרד התיירות האירי למלא סקר בנושא טיול אופניים במדינה (בתקווה התנאים ישתפרו בעתיד).

מ-Glencolmcille יוצאים בשתי עליות ושתי ירידות תלולות, שביחד עם האתגר הפיזי מספקות גם תצפיות נפלאות לעמקים ולמפרצים. רוב הדרכים שקטות ונטולות תנועה, והדבר היחיד שיש לחשוש ממנו אלו הן העזים/כבשים, שנוטות להכנס לתוך הנתיב שלך, דווקא כשאתה גולש במהירות גבוהה במורד ההר... בערב התפנקתי באכסניה נחמדה ב-Burtonport. הדייג/טבח הצרפתי, שמשתמש בשירותיה (מעין קרמר צרפתי), בישל קופסת שרימפסים ענקית שהוא דג באותו יום, ואנחנו (האורחים) עזרנו לו לחסלה. ביציאה מהאכסניה למחרת התחיל גשם חזק, שדחף אותי לקצר את היום ולותר על החלקים היפים (שאותם במילא לא הייתי זוכה לראות) ולחתוך בדרך המהירה ליעד הבא. תוך זמן קצר (בזכות רוח גב נהדרת) הגעתי לאכסניה הכפרית, ובדיוק באותו זמן כבר התחיל להתבהר. בדרך חלפתי על פני הפארק האיזורי, שלא ביקרתי בו, אך אמור להכיל כמה אטרקציות טבע נחמדות מאוד. קפצתי עם זוג אנגלי ל-Horn Head, אך הענן הנמוך השאיר אותנו באוטו ובמקום זאת הלכנו לצפות בספורט אירי בפאב המקומי. עם זאת, בדיוק שידרו משחק מה-English Premiership, ואני שוחחתי עם שני חבר`ה שביקרו בארץ בזמן המשחק הגורלי במוקדמות המונדיאל.

רוח גב, נופים מדהימים וכבישים נטולי תנועה- מה עוד רוכב יכול לבקש? עוד יום מקסים מבית היוצר של Donegal בדרך ל-Letterkenny. יום הרכיבה הזה באמת היה מהימים הטובים ביותר באירלנד: דרכים צדדיות צרות, בין פרחים צבעוניים, סלעים וביצות עם נופים של מפרצים, לשונות-ים וחצאי איים, והמון עליות וירידות תלולות וקצרות. פשוט מהמם!

Letterkenny היא העיר האיזורית הגדולה, שצמחה מאוד לאחר ההפרדה מצפון אירלנד (עד אז Derry היתה העיר המחוזית הראשית). במקרה נחתתי בעיר, כמספר ימים לפני פתיחת פסטיבל בינלאומי למוזיקה, וזה אומר שהעיר היתה מוצפת במוזיקאים שבאו להתאמן/ללמוד ממיטב המומחים והתכוננו לתחרויות המוזיקה. כל ערב הפאבים היו מ-ל-א-י-ם בנגנים (בעיקר צעירים), שניגנו על כל הכלים בשילוב והתאמה מדהימה! אני חזיתי בכ-50 נגנים מנגנים ביחד יצירות איריות קלאסיות בפאב. היתה חוויה מיוחדת מאוד לצופה מן הצד. בעיר נשארתי לעוד יום מנוחה עצל, שביליתי עם ישראלי אחר שפגשתי וממנו שמעתי רשמים טובים לגבי היעד המתקרב: צפון אירלנד.

Malin Head - הקצה הצפוני ביותר:
יום 34: Letterkenny -> Malin Head 95 km
תוספת רכיבה בחצי אי: 12 km
יום 35: Malin Head -> Derry 65 km

לפני שאמשיך בסיפור המסע, אעשה הפסקה קצרה לספר על אחד ממקורות האנרגיה הזמינים והטובים ביותר שהיו לי בטיול: ה-blackberry. במהלך המסע גיליתי שה-blackberry הינו פרי-בר שגדל בכל מקום באירלנד, ובייחוד לאורך הכבישים והדרכים, ובחודשי הקיץ מבשיל וזמין לכל אדם בכל מקום באי. ולכן, במהלך המסע עצרתי עשרות פעמים, כשנתקלתי (ולעתים הייתי צריך לוותר, כי כבר היה יותר מדי) באשכול blackberry עסיסי ובשל עם המון פרות מתוקים וסגולים, שפשוט קראו לרוכב הרעב: "אכול אותי!". כמובן, שהם סיפקו לי אנרגיה זמינה, התרעננות מבורכת והיו בחינם ובכל מקום.

את Malin Head הקפתי בשני ימי רכיבה, יום אחד אל הקצה ויום נוסף בדרך ל-Derry. הרכיבה מתחילה בכביש מהיר ולאחר כ-20 ק"מ פונים לתוך חצי האי Malin, שם ממשיכים בדרכים צדדיות, ומטפסים ל-Pass בטיפוס תלול לאללה (ועם המזל שלי, בדיוק בפסגה גם מתחיל גשם). הגעתי לאכסניה מעולה (בין הטובות בטיול): Sandrock Hostel, עם מארחים מקסימים, אווירה ביתית וחמה ושירותים מעולים (גם המחיר הנמוך ביותר שהיה לי באירלנד). Malin Head, הקצה הצפוני ביותר, כולל מספר אטרקציות טבעיות מדהימות, ששווה לתור אותן. אני ערכתי רכיבה סיבובית של 10 ק"מ עוד באותו היום שהגעתי לאכסניה, והיא היתה "הדובדבן שבקצפת". ביקרתי ב-Banca`s Crown (הקצה שבו הוקמה תחנת ממסר), וממנו רכיבת שטח לאורך גלים מתנפצים אל Blow Hole. הנוף והאווירה של "קצה היבשה" מוסיפים המון. בין היתר, אפשר גם לבלות בפאב הצפוני ביותר באירלנד, שבבעלות ותפעול אותה משפחה כבר 3 דורות.

הדרך ל-Derry היתה במזג-אוויר על-הפנים: גם היה קריר יחסית וגם ירד גשם חזק. הפסקת תה בפאב והפסקות התחבאות בכל עת שהתחיל לרדת גשם עזרו לי להתגבר על ביש-המזל, ובסך הכל לא היה כזה נורא. בנוסף, ויתרתי בגלל הגשם על חלק יפה ואתגרי שצמוד לחוף, ולקחתי כביש פנימי פחות יפה ומאתגר. עם הקרבה לגבול עם צפון אירלנד התחלתי להתרגש לקראת הכניסה לממלכה המאוחדת. קלטתי ברדיו את Radio 1 (תחנת רדיו ארצית בממלכה המאוחדת) וראיתי המון תחנות דלק בדרך (מסתבר, שהדלק ברפובליקה זול יותר, ואנשים באים לתדלק). את מעבר הגבול לא אשכח, כי פשוט אין כזה! ריכוז של 5 תחנות דלק ושלט, שמזהיר, כי מעתה הגבלת המהירות במיילים היו הסממנים היחידים. מהר מאוד הגעתי ל-Derry, לא לפני שהספקתי להוציא כסף מהבנק: פאונדים בריטיים!

לתחילת הכתבה

חלק ה: צפון אירלנד וחזרה לדבלין, 550 ק"מ

את צפון אירלנד אהבתי מאוד. לא באתי עם ציפיות גבוהות והתרשמתי לטובה מהחברותיות של המקומיים (לדעתי, יותר מהאירים ברפובליקה) וכן הטבע היפה (שהוא המשכו הישיר של הטבע ברפובליקה). התוספת המיוחדת של האיזור (או מדינה) הוא היותה שייכת לממלכה המאוחדת. זה אומר, שהתשתיות מפותחות בהרבה יותר, ובפרט מסלולי אופניים בטוחים, נוחים לניווט ויפים במיוחד- שהם תוצר של השלטון הבריטי באיזור. בנוסף, אני מאוד התעניינתי בסכסוך האירי-אנגלי, שעדיין אקטואלי ונמצא במצב של "שלום רגיש" בימינו.  Derry הינה עיר גדולה מלאת היסטוריה אקטואלית, שקשורה לסכסוך האירי-אנגלי. אני אהבתי אותה מאוד, והיא גם באה ברגע של "השתוקקות לעיר גדולה" מצידי. ביליתי יומיים בעיר, בהם ביקרתי בעיר העתיקה, שההיסטוריה שלה מתחילה מהמצור במאה ה-12 עד שנות ה-70 עם תחנות הצבא הבריטי. כמו כן, הלכתי לצפות ב-Murals, ציורי קיר ענקיים, המתארים סצנות ומסרים הקשורים לסכסוך.

ההיסטוריה של הסכסוך הינה חלק בלתי נפרד מהעיר. הטבח של Bloody Sunday אירע בעיר. הרחובות מחולקים לאיזורים פרוטסטנטיים וקתוליים- ניתן להבחין בהם לפי הדגלים המונפים וצבע המדרכות (צבעי ה-Union Jack לעומת צבעי הדגל האירי). העיר ברובה קתולית ושמים לב, כי רוב התושבים תומכים בצד האירי וב-IRA וסולידריים עם המאבק הפלשתיני. מלבד הדגלים הפלשתיניים, אפילו ראיתי כתובת על הקיר: Stop The Israeli Buldoser. עם זאת, האנשים גם מאוד חברותיים ולא פעם יצא לי להתחבר עם אנשים סתם כך ברחוב או בפאב. גם האכסניה (Derry Independent Hostel) הוסיפה, והיתה באווירה מעולה של רוגע, שלווה וסתם בטלה. בעיר יש גם מסלול אופניים מופרד (נטול תנועה), שעוקב אחר הנהר Leliford וכיפי מאוד לרכיבה קלילה ורגועה.

מ-Derry ל-Belfast דרך החוף:
יום 36: Derry -> Bushmills 84 km
יום 37: Bushmills -> Ballyntoy 23.5 km
יום 38: Ballyntoy -> Belfast 119 km

יום הרכיבה ראשון בצפון אירלנד התחיל ברגל ימין. אני שועט עם רוח גב נפלאה בדרכים מישוריות וכבישים בטוחים לעבר יעדי. בדרך עוברים מספר עיירות קטנות, שכולן פרוטסטנטיות ותומכות באנגלים- ואיך יודעים את זה? כי כל הכפר/עיירה מלאים בדגלים של אנגליה והממלכה המאוחדת לצידי הדרך בשילוב עם צבעי האדום-כחול-לבן בצידי המדרכה. פשוט מטורף! עצרתי ב-Downhill שם יש חוף יפה ורכס קטן מעליו, עם פארק נחמד ואתר עתיקות. ההמשך עובר בעיירות החוף החמודות ועמוסות המבקרים: Portrush ו-Portstwort, ובסוף הגעתי ל-Bushmills.

בדיוק עם הגעתי פגשתי שני רוכבי רקומבנט (אופניים נמוכות שמדוושים בהן בישיבה, כפי שכבר ציינתי). ניהלתי איתם שיחה קצרה אודות הטיול והתברר, שהם פגשו את האנגליה שרכבתי במקביל אליה מספר ימים. נאלצתי לסיים את השיחה איתם, כיוון שהמשפחה המארחת שלי חיכתה לי. ב-Bushmills התארחתי אצל המשפחה היחידה בטיול שלי באירלנד. מדובר בנוצרים אוהבי ישראל (כמובן לא קתולים), שרשומים לפרוייקט חיבורים המאגד משפחות נוצריות, שמארחות ישראלים ברחבי העולם. אני הייתי הישראלי הרביעי אצלם וזכיתי לאירוח מלכים ופינוקים למכביר וגם קצת הטפה בנוגע לישו...

העיירה הקטנה ידועה בעיקר בשל מפעל הוויסקי המפורסם שלה: Bushmills Distillery. הסיור היה מאכזב ודי משעמם, אך חידש לי מספר דברים אודות ייצור המשקה (שאותו אינני נוהג לשתות). כ-2 ק"מ מהעיירה נמצאת האטרקציה התיירותית מספר 1 בצפון אירלנד: Giant`s Casueway. מדובר בשמורת טבע מיוחדת במינה, שייחודה בצורת הסלעים (משושה), שנוצרה עקב התקררות הלבה. המקום באמת יפה, ועומס התיירים לא נוראי, כך שאני אהבתי אותו מאוד. המשכתי ברכיבה קצרה עם נוף מדהים של צוקים וחופי צפון אירלנד אל Ballyntoy. הגעתי בשעות הצהריים, והספקתי לבקר ב-Rope Bridge, שנמצא ק"מ מהעיירה. הגשר מחבר בין היבשה לאי קטן, ושימש בעבר לדייג. כיום הוא אטרקציה תיירותית סתמית. בנוסף, קפצתי בערב לעיירה השכנה, שם נערך יריד שנתי מקומי, שהיה די מאכזב. הוא הכיל בעיקר דוכנים למכירת שטויות ואוכל- ושום דבר מעבר (לא הופעות ייחודיות או פעילויות מגניבות).

היום מ-Ballyntoy ל-Belfast היה יום ארוך ומטורף. על התחלת היום פונים לדרך נופית תלולה ומאתגרת, שאפשר לראות ממנה ביום בהיר את סקוטלנד. המשכת בדרך, עד שכ-50 ק"מ לפני בלפסט איבדתי את ההנחיות של הספר והגעתי לכביש המהיר A8. רכבתי כ-10 ק"מ על הכביש המפחיד, עד שהצלחתי להתחבר חזרה למסלול של הספר. את עשרות הקילומטרים האחרונים עשיתי על מסלול אופניים בטוח ומופרד שמוביל עד למרכז העיר. סיימתי מותש לחלוטין, אך עדיין רעב לחיי הלילה של העיר הגדולה. בלפסט היתה עוד עיר צפון אירית שאהבתי מאוד עם מקומיים חברותיים. אמנם האכסניה היתה ברמה די נמוכה, אבל בשביל 6.5 פאונד ללילה היא היתה שווה. יש די הרבה אטרקציות ומקומות לבקר- מאתרים היסטוריים, דרך מוזיאונים מעניינים ופארקים ורכיבות יפות, וגם קמפוס יפהפה, שלא הייתי מתנגד ללמוד בו.

אני ביליתי בעיר 5 ימים והרבתי בפעילויות: ביקרתי במוזיאון Ulster המעניין, שכולל תצוגה מרתקת (לטעמי) אודות הסכסוך. "שיחקתי" במוזיאון המדע, שהיה כיפי ומעניין. רכבתי באיזור לאורך הנהר ברכיבה יפה ונעימה וקלילה (מישורית מאוד). יצאתי למסיבות, והעיר מציעה מגוון רחב של מסיבות ופאבים לבחור מהם, וביליתי במרכז העיר, שם נמצאת העירייה וגם כל הצעירים המגניבים והפאנקיסטים. הסכסוך עדיין חי ונושם בעיר ולראיה עומדים הרחובות שאנקיל ופאלס (Falls)- כל צד והרחוב שלו. הרחובות מלאים בדגלים, וב-Murals (אותם איורי קיר פוליטיים). לצופה מן הצד הסכסוך הזה נראה מטורף, אבל כנראה שגם הסכסוך הישראלי-פלשתיני לא עושה שום הגיון (לאדם מבחוץ). בסך הכל נהניתי מאוד מהעיר ומהתושבים החברותיים שלה.

מ-Belfast חזרה לדבלין: החוף הצפון מזרחי
יום 39: Belfast -> Portaferry 61.5 km
יום 40: Portaferry -> Carlingford 81.5 km
יום 41: Carlingford -> Drogheda 79.5 km
יום 42: Drogeda -> Slane 33 km
יום 43: Slane -> Dublin 69.5 km

על האיזור הזה באירלנד לא שמעתי כלום לפני הנסיעה, והנחתי שאין בו הרבה אטרקציות (אם בכלל), ואין טעם לרכוב בו- אולי שווה אפילו לקצר מרחקים באוטובוס. אבל- אני דווקא התרשמתי לטובה מהאיזור. מלבד הנופים היפים ומספר אתרים מעניינים בדרך, כל האיזור לא-מתוייר בכלל ומציע בתוכו מלא עיירות וערים קטנות, שפשוט חיות את חייהן. אני נהניתי לתת מבט אחרון באירלנד האמיתית לפני החזרה לעיר הגדולה והפרידה מהמדינה. יום הרכיבה מבלפסט דרומה לא היה מעניין במיוחד, אך יש מספר דרכים לרדת דרומה, וכנראה שאני לקחתי את הפחות מוצלחת מבינהן. בעיירה הקטנה Portaferry ביקרתי באקווריום, שהיה ממש מעניין וכיפי גם כן. מלבד התצוגות השונות של הדגים, צפינו גם בהאכלת כלבי-ים וזכינו לגעת בכל מיני חיות-ים.

מ-Portaferry לקחתי מעבורת, שהתעכבה בשל ערפל כבד, ונכנסתי למחוז Down. האיזור מלא באתרים מעניינים, אך אני בחרתי לא לעצור בהם. הנוף שליוה אותי היה של ה-Mourne Mountains מצד אחד והים מהצד השני. עברתי ב-Downpatrick, עיר שמלאה באתרים הקשורים ל-St. Patric, הקדוש שהביא את הנצרות לאירלנד. Newry השאירה בי רושם של עיר גדולה ושוקקת חיים וממנה ממשיכים ברכיבה לאורך canal, שמתרחב ככל שמתקדמים עד שהוא נפתח ללגונה מדהימה. בדרך גם עוברים את הגבול חזרה לרפובליקה, אבל שוב- מלבד שלט החלפת מהירות ותחנת דלק, לא מרגישים בהבדל. סיימתי ב-Carlingford, עיירה קטנה עם בתים ישנים ויפים למרגלות הר גדול ומאיים מצד אחד והלגונה מהצד השני.

המשך הרכיבה יפה מאוד, עד קצה הלגונה ואז חזרה לצד sound אחר. יחסית יום מישורי, שעובר בין כפרים ולאורך חופים עד ל-Drogheda, עיר גדולה מצפון לדבלין. באיזור נמצאים מספר אתרים היסטוריים מעניינים ביותר, שאחד מהם מפורסם מאוד: Newgrange. מדובר במספר קברים מלפני 5000 שנה, קברים עגולים ענקיים, שהשמש חודרת אליהם ביום הקצר בשנה. הסיור מרתק והמקום פשוט מדהים, בייחוד לאור זה שהוא נבנה לפני כל כך הרבה זמן. למחרת ביקרתי גם ב-Mellifont Abbey, המנזר הצ`סטריאני הראשון באירלנד עם מבנה המשושה המפורסם, וכן באתר של קרב מ-1600, שבו נערך אחד הקרבות החשובים באירופה של אותה תקופה.

מ-Drogheda המשכתי ברכיבה ל-Slane, כשבדרך אני עובר באתרים המעניינים, כך שיותר ביקרתי באתרים מאשר רכבתי, ונותר לי יום רכיבה אחד לדבלין. את הלילה הלפני אחרון ביליתי באכסניה כפרית ב-Slane, וצפיתי במשחק הכדורגל צרפת-אירלנד, שם הנבחרת הירוקה נחלה הפסד לצפת ואבדו סיכוייה לעלות למונדיאל. היתה חוויה ממש נחמדה לצפות במשחק בפאב ביחד עם אוהדים אירים רבים. למחרת, רכבתי בדרך ארוכה כדי לבקר ב-Trim, שם יש טירה מדהימה, שהופיעה בסרט Brave Heart. הטירה עצומה, ורוב החומה שלה נותרה על כנה. הסיור מוסיף המון וממש מומלץ. באיזור היו עוד מספר אתרים מעניינים, אבל ויתרתי עליהם. המשך הדרך היה סתמי, אבל הכניס אותי לאווירה העירונית, כאשר עליתי על כבישים ראשיים יותר כ-30 ק"מ מהעיר ובסופו של דבר גלשתי אל מרכז העיר, כשאני צץ מול האכסניה בה לנתי בתחילת הטיול. את היום למחרת בליתי במנוחה בעיקר, אך גם ביקרתי בכלא קילמהר, ששיחק תפקיד מרכזי בעיצוב היחסים האנגלים-האירים (לרעה כמובן). במקום הוצאו להורג מספר פעילים פוליטיים בשנות ה-20 של המאה הקודמת, וכתוצאה מכך גברה התמיכה בציבור האירי במאבק בשלטון האנגלי. המקום משרה המון אווירה של קדרות ואפלה והסיור המודרך מלמד המון.

סיכום:
בסך הכל הטיול באירלנד היה מהנה מאוד, אך גם מאכזב במידת מה. המקומיים היו פחות נחמדים ממה שציפיתי, האכסניות היו פחות טובות מאלו בניו-זילנד, הכבישים פחות בטוחים והנהגים יותר מתפרעים. אך עם כל האכזבות, זהו יעד מקסים לטיול אופניים, ומכיל המון מקומות מדהימים ומרתקים ומלא פאבים חווייתיים. אם בוחרים לטייל באירלנד, כדאי להתמקד בחלק הצפוני של האי, הפחות מתוייר, ולפגוש את הטבע הפראי ואת האיריים האמיתיים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×