סוף הדרך - טזמניה

סוף הדרך, טזמניה, הפרק האחרון של המסע הזה. סוף הדרך, טזמניה נמצאת בקצה הדרום דרומי של אוסטרליה. סוף הדרך, טזמניה, היא ככל הנראה, אחד מהמקומות היפים בעולם.
iksharon
|
תמונה ראשית עבור: סוף הדרך - טזמניה
Thinkstock Imagebank ©

 

מתחילים בלנססטון

טזמניה- אין פה אפילו כביש אחד "משעמם". תמיד הוא מפותל והררי או בתוך יער עבות או בין עיירות ציוריות או, שסתם יש נוף יפה לאורכו. כל כמה מטרים יש איזו תצפית מדהימה, ספוט לפיקניק לגדותיו של פלג מים צלולים, ואין סוף טיולים רגליים בכל הרמות. מ`ארוך וקשה` ועד `קצר וקליל`. כמשפחה עם ילדים, מצאנו לעצמנו את הפתרון האידיאלי: חוברת של `60 גרייט שורטס ווקס` (60 טיולונים מצויינים). החוברת בהירה וקריאה ויש בה את כל המידע הדרוש לטיולי יום משובחים.

התחלנו מהעיר לנססטון Launceston, שם שירי והילדים נחתו. אני הגעתי לדוונפורט Devonport, המרוחקת כשעה נסיעה, במעבורת עם כלי הרכב ואספתי אותם משדה התעופה. למחרת התעוררנו לבוקר שימשי וכחול (כאן, כשאומרים שמיים כחולים מתכוונים למובן העמוק והצלול שלהם). ירדנו מהכביש הראשי למפלי ליפי. ההליכה הקצרה עוברת דרך "יער עמי ותמי" (יער גשם צפוף, ירוק וציורי מלא בשרכים ותחב ירוק על כל מה שזז וגם על מה שלא זז) עד למפלים. זרימת המים חלשה בגלל הבצורת שיש כאן אבל המפלים יפים. המשכנו מערבה והתמקמנו ללילה בקמפינג ירקרק וקטן הממוקם לצידו של נקיק מים צלולים כבדולח מעט מערבית למול קריק. המקום מוקף בשטחי מרעה של פרות וכבשים. הגענו לפינה היפהפיה הזו במקרה והרגשנו כמו בתוך תפאורה פסטורלית מעוצבת היטב. יש פה אפילו מקלחת חמה והמחיר זול. הבעיה היחידה כאן היתה הלילה הקר. אבל "מה שלא הורג מחשל" ולכן למרות הכל קמנו בבוקר הצונן אופטימיים (ומעט מצוננים).

לתחילת הכתבה

ממשיכים לקריידל מאונטיין

היעד הבא הוא קריידל מאונטיין-Cradle Mountain Lake St Clair, שהוא צידו הצפוני של הטרק המפורסם האוברלנד Overland . היה יום קר וככל שטיפסנו גבוה יותר נעשה גם קר יותר. בפוקס הצלחנו לארגן חלקה עם חשמל בחניון הקראוונים שם. היה מלא אך לאחר שזרקתי לאויר "טוב מקסימום התינוק בן שנה שלי יקפא הלילה" נעתר בעל הבית וארגן לנו חשמל. מזל, כי באותו הלילה ירדה הטמפרטורה לסביבות האפס... בבוקר חזר מיודענו הכחול העמוק. אמנם היה עדיין קצת קר אך הצבע הפיח בנו אופטימיות ונטע בנו אנרגיות. הצטיידנו באוכל ובגדים חמים (כי אין לדעת מה ילד יום על האי הזה) ויצאנו לכבוש את מאריונס לוקאאוט. על הנייר זה משהו כמו שלוש עד שלוש וחצי שעות (טיפוס של כ-600 מטר). עקב העובדה המדהימה שנטע הלך הכל על שתי רגליו!!! לנו זה לקח שש שעות. היה באמת טיול לא קל. גמרנו אותו כולנו שפוכים. אך האגמים, יער הגשם המקסים, הנוף האלפיני המדהים וחברינו הכחול העמוק היו שוים כל צעד. אחר הצהריים, ולסיום היום המושלם הזה נעשה חמים. בערב חגגנו עם מרק בצל אמיתי בתוספת יין אדום, נוסח צרפת. הכחול המשכר הזה ממעל המשיך גם למחרת היום בו נסענו צפונה דרך העיירה שפילד לכיוון החוף הצפון מערבי.

בשפילד הובטחו לנו ציורי קיר על כל קיר שני בעיירה. בפועל זה די מאכזב. גם כי אין כל-כך הרבה, וגם כי, בואו נאמר, שראינו אומנות יותר מרשימה בחיים... לאחר עצירת מנהלות (דלק וסופר) בדוונפורט פנינו שמאלה מערבה על כביש החוף. באולברסטון ירדנו מהכביש המהיר ל-20 ק"מ של כביש יפהפה וציורי ממש על החוף. בבורני, העיר הבאה, עצרנו ל`גרייט שורט ווק` בפרן גלייד המפורסם ב`פלייטיפוסים` שחיים בטבע. הפלייטיפוס הינו חיה נדירה. הוא דומה להכלאה של דג עם ברוז עם כלב ים. בעל חיים מוזר וביישן לכן קשה לראות אותו בטבע וגם כשרואים אותו הוא עושה טובה ועולה ממעמקי הנחל לשניות ספורות ואז צולל. התמזל מזלינו וראינו אחד. צריך לשמור על השקט כדי להמשיך ולראות אותו עוד כמה פעמים. כיפק היי!

המשכנו מערבה לכוון בואט הרבור ביץ לחניית לילה. בהגיענו לשם מצאנו עיירונת קטנטונת על מפרץ יפהפה עם חניון קראוואנים קטן וצנוע המשקיף לים. כמו שאנחנו אוהבים. למחרת היה סוער. רוח חזקה וגשם פה ושם. המשכנו עוד מערבה לכיוון הנאט, שהוא גוש סלע ענקי בגובה 143 מטר הנמצא על לשון אדמה מעל לעיירה הציורית סטנלי. מזג האויר המבעס לא הרתיע אותנו. התלבשנו חם וטיפסנו בשביל המאוד מאוד תלול למעלה. (לעצלנים/מוגבלים יש רכבל...) על השביל המעגלי סביב ויתרנו. גם בגלל הראות הגרועה ובעיקר בגלל המזג אוויר אבל, הטיפוס היה שווה בכל מקרה. חזרנו על עקבותנו מזרחה ופנינו דרומה בוויניארד. הכביש המשני (B12) הוא מקסים, הררי ועובר בנוף כפרי. תכננו לישון על אם הדרך במה שמסומן על המפה כחניון פיקניק ב`הלייר גורג` סטייט ריזרב`. כשהגענו מצאנו ספוט מטמטם וכמה שכנים שהקדימו להגיע. שם גם גילינו שטזמניה מלאה במקומות לינה חינם שברובם יש שירותים ובחלקם גם יותר מזה. (מומלץ לרכוש את הספרון בנושא).

לתחילת הכתבה

הלאה אל העיירה סטראן

סימנו לנו על המפה כמה ספוטים והמשכנו בבוקר המחרת לעבר מפלי מונטזומה. ההליכה בת עשרת הקילומטרים (הלוך חזור) היתה קשה אבל המפל של 104 המטרים המדהים היה שווה את זה. אח"כ גילינו שיכולנו לנסוע מהצד השני בדרך לרכב שטח. לעומת זאת נטע הלך ברגל הכל והניח בזאת את הרף במקום הכי גבוה בטיול - ח"ח! המשכנו להדרים אל החוף המערבי לכיוון העיירה סטראן, כשמיודענו התכול העמוק חזר ובענק. היה יום יפיפה. הכבישים ממשיכים להיות מדהימים וירוקים. העיירה השוכנת לחופו של מפרץ מקווארי היא מקסימה ומאד תיירותית. מכאן אפשר לצאת לשייט של כמה שעות ועוד כל מיני אטרקציות, שלנו לא בא עליהן ולכן נסענו בלי הקראוון לקווארי הדס, המקום בו נפגש המפרץ עם האוקיינוס הדרומי. המקום מקסים והחוף שווה.

בקווינס טאון תידלקנו (דלק ואוכל) והמשכנו מזרחה על הכביש החוצה את האיזור הפראי וההררי של טזמניה במרכזו. על הדרך עצרנו לשני `גרייט שוט ווקס` מקסימים (מפלי נלסון ותצפית דונאגיז) השייכים לפארק הלאומי פרנקלין גורדון ריבר. את הלילה, עשינו שוב, בספוט על גדות נהר לא רחוק מדורוונט ברידג` סתם כך. נהדר.

לייק סנט קלייר
, צידו השני של טרק האובר לנד היה קצת מאכזב. אין שם טיול משפחתי מספיק שווה ולא ארוך מידי. טיילנו שם מעט בכל זאת ולא התרגשנו. אין לי ספק שמי שיש לו קצת יותר יכולת הליכה ויותר זמן יימצא כאן טרקים יפהפיים. בדרך להובארט וכ-80 ק"מ ממנה נמצא מאונט פילד נשיונאל פארק Mt Field NP. שם, בילינו שני לילות ויום וחצי יפים. הלכנו לראות את מפלי `ראסל` וטיפסנו (3.5 שעות הלוך חזור) לתצפית סיגרס היוצאת מהכלל! היה יום יפהפה והראות נהדרת. בלילה לקחנו שני ילדים ישנים והלכנו שוב לכיוון המפלים כדי לראות את התולעים הזוהרות. היה קצת מאכזב כי היו ממש מעט אבל היה כדאי בשביל הדרך לשם. המוני `פדימלונס` (חיית כיס קטנה, בת דודה של הקנגרו) ופוסומים ליחכו את העשב מסביבנו. מדהים.

הדרך לפינה הדרומית של טזמניה עוברת דרך הובארט וזאת היתה הזדמנות נהדרת לתדלוק על סוגיו. המשכנו דרומה לכיוון הפארק הלאומי מאונט הרץ אבל הספוט בפרנקלין, לגדותיו של נהר הון "שיבש" את התכניות. מדובר במשטח עשב ענקי שאפשר להחנות עליו . בנהר שליד שחו להם ברוגע ברבורים שחורים וברוזים. לא יכולנו לסרב ועצרנו. לילדים היה מרחב להשתולל ואפילו היו שם שירותים, מים, גן שעשועים ו(איך לא)מנגל חינם. פה גם פגשנו את ג`יל ורוד שהזמינו אותנו לארוחת ערב. אנשים מדהימים. לאור העיכוב החלטנו לוותר על הפאר מאונט הרץ ועל האי בורני. אולי בפעם הבאה....

לתחילת הכתבה

הובארט והחוף המזרחי

התחלנו את האיזור הזה במושבת העונשין פורט ארתור Port Arthur , אתר התיירות מס` 1 בטזמניה. כיאה לתואר הזה המקום מושקע ביותר ושווה ביקור. גם הדרך לשם יפהפיה. פצחנו בשייט (הכלול בכרטיס - 22 דולר לאדם פלוס סיור מודרך וכניסה למוזיאון) של 20 דקות במפרץ. היה יום גשום וקר ולכן לא ראינו הרבה. לעומת זאת הערפיליות הוסיפה לאוירת האימה של המקום. הסיור המודרך היה מרתק ולאחר הביקור במוזיאון קיבלנו את מלוא התמונה העגומה של המקום הנורא שהיה פה פעם. מספיק לשמוע את השמות של המקומות, לדוגמא "אי המתים" או "קיר המתאבדים".

להובארט שאפנו להגיע ביום שבת הלא הוא יום השוק. כהרגלם של השווקים באוסטרליה לא נפלנו לריצפה מהרמה כאן. לנחלת בנימין בהחלט אין במה להתבייש. גם האוירה היתה מאופקת מידי יחסית לשווקים. למרות זאת המשכנו לטייל קצת בעיר ובנמל וכשנהיה קר מידי חזרנו לחניון הקראוונים. אגב, יש רק קראוון פארק אחד בהובארט והוא ברמה נמוכה. בהחלט מומלץ להמנע ממנו!

המשכנו צפונה על כביש (A3) לכיוון הפארק הלאומי פריסינט שהוא לשון יבשה הררית עם מצוקים דרמטיים הנשברים לאוקיינוס. אפשר לטייל שם בין שעתיים לכמה ימים. הטיול הקצר הוא טיפוס לתצפית על ויין גלס ביי (מפרץ כוס היין) היפהפיה. את הלילה עשינו בקרוואן פארק של `קולס ביי`. בקמפינג של הפארק יש אמנם חשמל אך אין מקלחות ולכן ויתרנו על התענוג. חלפנו על ביצ`ינו ושוב מצאנו ספוט מושלם ב`המבג פוינט` כ12 ק"מ צפון מזרחית לסנט` הלנס. מדובר באתר קמפינג גדול ושקט על החוף. נשארנו שם שני לילות ושני ימים מצויינים. לילדים היה ארגז חול טבעי ומוגן מהרוח ליד הקרוואן ולנו היתה מרפסת טבעית למנוחה והתרגעות מול הים. מושלם. בדרך חזרה ללנססטון, עצרנו לטיול בשני מפלים יפהפיים - `סנט קולומבה` ו`ראלפס`. ההליכות קצרצרות והמפלים מצויינים. את הלילה עשינו שוב, בספוט מארץ הספוטים ליד העיירה סקוטסדייל. הפעם היה שם הכל. מקלחות חמות, כביסה, שירותים, חשמל, ברווזים בנחל הצמוד, גן שעשועים ועוד וכל זאת בעד 10 דולר למשפחה. שווה. חזרנו ללנססטון דרך עמק `תמר` היפה.

ללא ספק הטיול באי טזמניה היה שיא הטיול שלנו. גילינו ארץ מושלמת מכל הבחינות ומפגרת בכמה שנים טובות משאר אוסטרליה במובן החיובי של המילה. עדיין לא ממוסחר פה מידי. הכל פשוט, תמים משהו והכי חשוב - אמיתי.

לתחילת הכתבה

ילדודס מאת שירי

טוב הטיול נגמר. אני כבר בתחושת אבל כמה שבועות... ולא משנה העובדה שיש עוד חודש ורב הטיולים שלנו לחו"ל תמיד היו באורך הזה. אבל צריך לחזור למלבורן למכור מכוניות ולכן הטיול שלנו עתיד להגמר בעוד 10 ימים - מאוד מאוד קרוב!!! עצב מהול בשמחה - פגישה עם ההורים והחברים לעומת חזרה מגן העדן הזה למצב בארץ... למה????

אני מנסה לחשוב על ההתמודדות של הילדים עם כל התהליך הזה. לא פשוט - שוב טיסה ארוכה (הפעם בלי לעצור בסינגפור בדרך), שוב ג`ט לג, ושוב הורים שמנסים בעצמם להבין מה קורה איתם...הולך להיות לא קל.

נטע מאוד מאוד נרגש מהחזרה לארץ- הוא כל הזמן רק מדבר על החברים שלו ועל המשפחה שלנו ועל החברים שלנו. כל היום הוא "מתקשר" לזיוי וגלי, למיכל ומוטי, לאסף וגלי, לסבתא תלמה, לסבתא מאיה, למאיה הג`ינג`ית ולשירה, לרועיקי וכו` (הרשימה לא נגמרת) וכל יום נוסף עוד שם לרשימה.
לעומתו ענברי הקטן שלא ממש מבין התחיל להסתכל באלבום התמונות ולהתעניין באנשים שמופיעים שם קרוב לוודאי בהשראתו של נטע.

הפעם בחרתי בכמה נושאים קצרים:
פרידה מאבא- הדרך לטזמניה נעשתה בנפרד- נירקי הפליג במעבורת עם המכונית והקראוון ואילו אנחנו יצאנו למחרת (בעזרתו האדיבה של רונן) לטיסה קצרה ונפלאה. אמנם נפרדנו רק לכמה שעות אבל הילדים לקחו את זה קשה - לילה ללא שינה, הרבה בכי וגעגועים. היה מדהים לראות כמה הם נקשרו אליו במהלך החצי שנה הזו, והפגישה הנרגשת...

לילות קרים מאוד- בטזמניה מרביתם אכן קרים (כן גם בקיץ). וענברי לא אוהב להתכסות כלל. אנחנו הרי לא תמיד ישנים במקומות מסודרים עם חשמל... כך שהחימום היחידי הוא השמיכות. היו כבר כמה לילות שפחדתי שיגמרו בדלקת ריאות ולכן הוטל וטו על לינה ב"בוש קמפינג" (שפה אגב הם מאוד מאוד מסודרים) בלילות קרים - משמע כמעט כל לילה. והמטרה היא שיהיה לנו חיבור לחשמל ואז החימום שלנו יפעל...

ולסיום אני רוצה להביע התפעלות מנטע שהתחיל להנות מהטרקים ולטייל... הגענו כבר לכ-10 ק"מ ביום טיול. מרשים לא?

בעיינים שלו
טוב. אז בטזמניה קבעתי את השיא של כל הזמנים: 10 ק"מ הליכה עם שני משברים ובכי קטן אחד. אבא ואמא לא מפסיקים לשבח אותי ואם תשאלו אותי, היה די סיוט מה גם שהלכתי עם סנדלים (מה, הם לא סיפרו לכם על זה ששכחנו את הנעליים שלי במלבורן?). בכלל, בוצי כבר ממש ילד גדול (כמו שאמא ואבא כל הזמן אומרים) ואני לא מבין למה דווקא הוא על המנשא ואני ברגל. אז מה אם אני שוקל 16 ק"ג והוא רק 11? הרי אבא הוא גיבור לא? אז הנחמה היחידה שלי היא שכדי שאני אלך ברגל הם (אמא ואבא) נותנים לי הפתעות בסוף המסלול. עוגיות מתוקות, שוקולדים.... זה ממש כיף וזה נותן לי המון כח. בטיול לתצפית של מפרץ כוס היין לפחות פגשתי ילדונת חמודנת. אמנם לא בלונדינית אבל מקסימה. הנחמה היחידה היא שכשעוד מעט נגיע לארץ לא צפויות הליכות כל שהן (או שאולי הם (אבא ואמא) הולכים להפתיע אותי שוב?).

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×