סין - בעקבות מרקו פולו

הרבה שנים נחשבה סין ארץ לא נודעת, מדינה שבשביל לבקר בה חייבים להיות חוקרי ארצות אמיצים. היום סין נגישה הרבה יותר, וניתן לבקר בה גם לתקופות קצרות. אופיה היחודי הופך כל ביקור בה לחוויה נפלאה, עם פנינים מיוחדות ואטרקציות שאסור לפספס. דוד משתף ברשמי מסע מסין, בפרק זה הוא סוקר את אתרי בייג'ין הרבים ואת שיאן וחיילי החרס המרשימים.
דוד אסייג
|
מפה
תמונה ראשית עבור: סין - בעקבות מרקו פולו
Chung King/Depositphoto ©

הקדמה

 מעל ל-700 שנה חלפו מאז פרסם מרקו פולו את סיפור מסעותיו המפליא על ביקורו בסין שנשלטה על ידי קובלאי חאן. סין של אותם ימים הציתה והסעירה את דמיונם של אנשי המערב הצמאים וסקרנים לדעת ונדמה שסקרנות זו רק גברה עם השנים. היום, לאחר טיול קצרצר בן 16 ימים מרתקים מאוד בסין במהלך חודש יולי של שנת 2007 , נראה כי ניתן יהיה להסכים ללא כל עוררין עם האיש שקבע שסין איננה עוד מדינה, היא פשוט עולם אחר.
 

מפגש ראשון עם ההמון

יום ה` 12.7.07
לאחר טיסה מייגעת שנמשכה יותר מחצי יממה, פרק מטוס האייר-באס הענקי של חב` התעופה הטורקית את מטען הנוסעים שלו אל אוטובוסים חנוקים שהסיעו אותנו אל תוככי הטרמינל המצוחצח בבייג`ין.  מחוגי השעון שעל פרק היד הוזזו חמש שעות קדימה והותאמו לזמן הסיני המקומי. הצהרת טובין עבור משרד המכס הסיני, הצהרה חתומה למשרד הבריאות הסיני וביקורת דרכונים קצרה וקפדנית ואנו בדרכנו החוצה מהטרמינל, אל ההכרה הראשונית בעוצמת המשאב האנושי הסיני. המולת רחוב של המונים רבים של סינים העוברים מכאן לשם חולפים במהירות ובמיומנות על פני המוני סינים העומדים וממתינים להמוני סינים אחרים היוצאים משטח הטרמינל הממה אותנו למקום.  נדמה היה שאנו עומדים מול חומה אנושית אחת, גדולה ורוטטת כגוש ג`לי ענק של אלפי סינים קטנים ונמוכים בעלי פרצוף זהה. כמעט סרט אימה. כאן למדנו על בשרנו כי הדחיקות והצפיפות הסינית ביטלו לחלוטין את המושג הנקרא "אדיבות" בסין. הסינים בתחרות תמידית על מקומם והם נדחפים תמיד. ברחוב, במעלית, בכביש, בהמתנה למונית, בכניסה ל..., ביציאה מ...  וכך בכל מקום. 

 חם מאוד ולח מאוד בבייגי`ן אך זה לא מונע מאיתנו, כמו מכל תייר אחר הנוחת בסין לצאת מלאי התלהבות לפגוש את נקודת החן הראשונה בבירת הרפובליקה העממית הסינית, כיכר טיאננמן. האוטובוס הממוזג נוסע בנתיבים עמוסים, מזגזג בפרבריה האפורים של בייג`ין. נהג האוטובוס משתלב בתנועה הסואנת כמו שרק נהג סיני מקומי יודע להשתלב. הכביש נראה כמו נלקח מתוך סרט אקשן הונג-קונגי זול המוקרן במהירות הקרנה כפולה על המסך. תרבות הנהיגה הסינית משקפת נהיגה מהירה ופראית. הם עוקפים ללא הרף, חותכים כלי רכב אחרים, עוקפים על קו הפרדה לבן. זכות קדימה להולכי רגל? הצחקתם אותם. שרק יעז הולך הרגל לחצות במעבר החצייה. תנועת המכוניות אינה נעצרת ואינה מאטה. נהפוך הוא, כאן בסין ,זכות הקדימה לעולם לא תהיה של הולך הרגל.

מנתונים יבשים שנלקחו מתוך האינטרנט עולה כי כ- 1000 מכוניות חדשות מתווספות מדי יום ל– 18 מיליון המכוניות שמתגלגלות כבר על כבישי סין. רוב רובם של הנהגים הם "נהגים חדשים" שרק לפני עשור דוושו בקלילות על אופניהם. חוסר ניסיונו של הנהג הסיני מתבטא במספר ההרוגים הגבוה המגיע לכדי 140,000 בשנה!!! ( ממוצע של 350 הרוגים ביום). באחד המאמרים של עיתון "הארץ"  נכתב כי בשל הסבירות הגבוהה שנהג סיני יהיה עד לתאונה קטלנית, הוכנסה למבחן התיאוריה השאלה: " היה והיית עד לתאונה בה מעורב פצוע שאיבריו הפנימיים נשפכו מבטנו, האם תחזיר אותם למקומם?". 
אני מתבונן בשילוט ובתמרורי הדרכים הכתובים ברובם בסינית וההכרה שקשה עד קשה מאוד לבצע טיול עצמאי לסין רק מתחזקת. הסינים אינם דוברים את השפה האנגלית למרות שמדי פעם אנו שומעים סינים "השולפים" משפטים באנגלית אוקספורדית טובה כמו "וואן דולל" (דולר אחד) או "גוד פלייס" (מחיר טוב).  השילוט אף הוא ברובו כתוב בכתב מקומי שאינו מובן ונראה לי ממש כמו סינית. המסקנה אחת. אם אינך דובר מנדרינית רהוטה ו/או קורא את הכתב הסיני ו/ או ההפך ו/או אם אינך תלמיד שנה שנייה מצטיין בחוג לפנטומימה מעשית, אני מניח שיהיה קשה מאוד להסתדר בסין. אגב, אם רמת הטירוף האישית חוצה את הסף האדום ורוצים גם לנהוג ברכב באופן עצמאי ברחבי סין, יש להוציא רישיון נהיגה בינלאומי שלאחריו יש לעבור מבחן (טסט) מקומי בסין טרם קבלת האישור הסופי לנהיגה.

בייג`ין


אנו מגיעים לכיכר טיאננמן. כיכר ענקית ומרוצפת המשתרעת על פני שטח ענק במרכז בייג`ין. כבישים רחבים ושדרות ענקיות מודרניות נגלים לפנינו. טקס החלפת חיילי משמר צנועה מקדמת את פנינו בכיכר והמצלמות מתקתקות תמונות ראשונות בכל מיני זוויות. שמיים אפורים צובעים הכל בקדרות עצובה והכיכר נראית (לא נעים להגיד) די אפרורית ומשעממת. צבעוניות העפיפונים המעטים המופרחים מעלה וצבע הבורדו של המבנים בכיכר הם אולי הדברים הצבעוניים היחידים בסביבה, אם מתעלמים מצבעוניות הרוכלים בכיכר המנסים ללא הרף למכור לנו מניפות או שעון-יד מכוער הנושא בגאווה את תמונתו של ה"חבר" היקר מאו טסה טונג.
 
אנו ממצים את הכיכר הענקית די מהר, חולפים על פני האנדרטה האפורה לזכר לוחמי החירות ונוסעים אל מסעדה אוריינטלית המבטיחה לאורחיה  "ברווז בנוסח פקין" ממש על דרך ההכנה והמתכון של קיסרי סין הקדומים. שיטת ההסעדה הסינית בנויה על לוח זכוכית עגול הסובב על ציר במרכז של שולחן עגול. האוכל מוגש בקצב רצחני אל השולחן בתוך קעריות קטנות המכילות סוגי מזון שונים. מנות ראשונות עיקריות וקינוח. קעריות אלו נערמות על הלוח הסובב וכל סועד מניח מעט מכל קערית אל תוך צלוחית קטנה ואישית. שוב אנו נתקלים בבעיית תקשורת עם המארחים הסינים והמזון שברובו אינו מזוהה מוכנס אל  פינו תוך תחרות ניחושים פראית של "זהה את הביס הבא". סגנון זה יחזור על עצמו בימים הבאים ברוב המסעדות הסיניות, בהן אולי ישתנה רק סדר ההגשה. לפעמים זה יהיה מנות ראשונות ,קינוח ועיקריות ולפעמים מנות עיקריות, ראשונות וקינוח. 
 
יום ו` – 13.7.07
מתעוררים לבוקר ראשון בסין אל שמיים סגריריים. בעיית מים קשה קיימת בסין והאזהרות ברורות. אין לשתות מים זורמים מהברז בטרם הורתחו. המים מזוהמים בדרגות קשות. מבוהלים אנו מתקלחים בפה סגור ואטום, נזהרים שלא לשתות ממימיה המזוהמים של סין וכמעט נחנקים למוות ממאמץ היתר של נעילת הפה. לצחצוח השיניים אנו נעזרים בבקבוק מים מינרלים קטן שהופך להיות המוצר הכי מבוקש והכי נרכש בכל תקופת שהותנו בסין.

ארוחת בוקר צבעונית שטעמיה זרים לחיך המערבי ואנו בדרכנו ליעד הראשון להיום - "ארמון הקיץ". החום והלחות מעיקים ואינם מרפים גם כאן. אל מקום יפה זה "נמלטו" הקיסרים הסיניים לשושלת צ`ינג בימי הקיץ החמים להתרענן. מוטיבים ואלמנטים מרעננים רבים "נשתלו" במקום, אך גם הם לא הצליחו בזמן ביקורנו לרענן במשהו את מצוקות מזג האוויר והסתובבנו שטופי זיעה בין המבנים הישנים והשמורים, מביטים ובוחנים את הפריטים העתיקים השונים הממתינים לשובם של הקיסרים הקדומים, שישיבו את תהילתם ואולי יחזירו עטרה ליושנה. ספינה קטנה מנחיתה אותנו בעברו השני של האגם ומשם אנו מוסעים אל העיר האסורה, מקום מושבם של קיסרי סין משושלות המינג והצ`ינג מעל ל- 500 שנה. המוני תיירים, רובם סינים, צובאים על הכניסות ועל הדלתות הרחבות המאפשרות בקושי הצצה חטופה אל המקומות בו חיו והסתובבו אותם קיסרים. נטע אשתי מעירה פתאום שמראה אולם ההרמוניה הנעלה מזכיר לה את הסרט המצויר "מולאן" ואכן במבט שני ניתן לזהות את המדרגות הרבות עליהן רצה מולאן בניסיונה האמיץ להציל את הקיסר הסיני מידי ההונים הרצחניים. 

לאחר מעבר בגני גבעת הפחם מטופחים וטיפוס של למעלה ממאתיים מדרגות אל נקודת התצפית המשקיפה על בייג`ין נסענו לתור את ההוטונגים המתפוגגים ונעלמים לטובת רבי הקומות המודרניים הנבנים בקצב מטורף ומסתירים כבר עתה את קו האופק  של הכרך הגדול. ההוטונגים, אחד המאפיינים הבולטים של בייג`ין, הינן סמטאות עתיקות וצרות שלאורכן בנויים בתים סיניים מסורתיים עם חצרות קטנות ומרובעות המכונות בסינית "Sihe-yuan" שמשמעו "מכותר מארבעת הכיוונים". מקור השם "Hutong” מזמן קיסרות יואן (1368 – 1271), מילה מונגולית שמשמעה "באר" ובאה ככינוי לשכונות שבמרכזן נחפר באר. ההוטונגים כיום הינם שכונות עוני מתפוררות, ההולכות ונעלמות אט אט. התנועה בהוטונגים נעשית בעיקר בעזרת זוג אופניים רעועות, והתיירים המבקרים במקום מובלים אל תוככי השכונה בריקשת אופניים אדומים וכך הם תרים, בוחנים ומתעדים במצלמותיהם את חייהם הדלים של דיירי המקום. כאן אישה מקומית מקרצפת סיר שחור ושרוף מעל לפתח ניקוז ברחוב ושם בהמשך חבורה קטנה של גברים ונשים משחקים משחק קלפים ידידותי מעל לשולחן קטן ומתפרק והמראות, שלווים ואותנטיים, חולפים להם בשלווה של סתם עוד צהרי יום בהוטונגים הנעלמים של בייג`ין.

חבורת נהגי ריקשה, רזים כל כך וקטנים כל כך המתינו בסבלנות אין קץ לחבורת התיירים העליזה. מיד עם הירידה מהאוטובוס קפצו כולם אל הריקשות כלוחמי שייטת המזנקים אל סירת הזודיאק לקראת מבצע צבאי גדול. חלקם חייכו חיוך גדול ומאושר וחלקם האחר לבש הבעה עצובה ומסכנה. הנחתי שנוסחת גודלו של החיוך שנקבעה באותו רגע הינה ביחס הפוך לגודלו ומשקלו של ה"מטען" האנושי שהתיישב מחויך בריקשה מאחור. (נוסחת גודל החיוך = ²xr-zq2).
עם סיום הסיור בהוטונגים אנו שבים אל האוטובוס ונוסעים אל יעדנו הבא  "המרכז לרפואה סינית". "המרכז לרפואה סינית" הוא המקום בו ניתן להבחין בבירור כיצד הישן (הרפואה האלטרנטיבית) נושק לחדש (הרפואה המודרנית המערבית) בהרמוניה מעוררת קינאה. לחדר ההרצאות הקטן בו אנו ישובים, נכנס רופא סיני בחלוק לבן שפירט באריכות את יתרונות הרפואה הסינית אל מול הרפואה המודרנית. מספר רופאים עברו בין המעוניינים ואבחנו את מצב בריאותם של המבקרים במקום תוך ניסיון למכור תרופה טבעית שהוצעה כפתרון דחוף. העלות - סכום מטורף של כמה מאות יואנים עבור אצה או פטריה יבשה. בתקופה בה שהינו בסין גילינו את כישרונם של הסינים למסחר. המדריך הישראלי המצוין שליווה אותנו במהלך הטיול, מר לסלו קליין, תיאר זאת במבטא ההונגרי עמוק: "דמיינו לכם ארנק גדול ממנו בולט ראש גדול, שתי זרועות ושתי רגליים. דמיינתם? ככה הסיני רואה אתכם. אתם עבורו ארנקים גדולים ומהלכים. כל תפקידו של הסיני הוא להקל עליכם את משקל הכסף שבכיסכם והוא יעשה הכל בכדי להצליח בזה". ואכן במהלך הטיול הוזמנו לתצוגות מקומיות, טעימות, קבלת מתנות חינם ועוד, כאשר כל אחת מהזמנות אלו היתה דרך פיתוי מתוחכמת להכניס אותנו אל תוך מלכודת דבש ולמכור לנו דבר מה. 
 
את מלכודת הדבש המשוכללת ביותר הכרנו רק כשהגענו אל יעדנו הבא - שוק המשי בבייג`ין. עזבו אתכם מהוטונגים ועזבו אתכם מקיסרים סינים מזדקנים. החומה הסינית ברגע זה ממש לא מעניינת והעיר האסורה אינה רלוונטית. זו היא התחושה פחות או יותר ברגע שעומדים דרוכים ומתוחים אל מול חזיתו המאוד שקטה לכאורה והמאוד מטעה של שוק המשי בבייג`ין. אולם... מרגע שחצית את הסף ונכנסת מבעד לדלתות הזכוכית, נדמה כי גלשת בדרך פלאים לעולם אחר. הבניין הססגוני הומה אדם ורעשני, אפוף ריחות וצבעים ובעיקר עמוס במוכרניות סיניות צעירות שיעשו כמעט הכל בכדי שתרכוש מהן פריט אחד, שניים או עשרה.  בבניין 7 קומות מדהימות של מוצרים הנחלקים למוצרים מאופיינים בין הקומות. קומת הלבשה והנעלה, קומת אלקטרוניקה וכדומה... השוק קיבל את שמו בשל עברו הרחוק בו שימש כמקום מרכזי למסחר בבדי המשי הסיניים. כיום ניתן למצוא בין הקומות מוצרים שונים כמו תיקים בדגמים ובצבעים שונים, חיקויים זולים וזיופים מדויקים של אחרוני הדגמים שיצאו לשוק במחירים מצחיקים, חולצות פולו שלא ברור אם הן מזויפות או סתם זולות במחירים של 30¤ לחולצה. שעוני ברייטלינג ושעוני רולקס ועוד מבחר ענק של דגמי שעונים יוקרתיים במבחר צבעים צורות וגדלים במחירים של 60¤ לשעון, תכשיטים, עטים מדגמים יוקרתיים, פנינים, חגורות, נעלי ספורט, משקפיים, מזוודות ארנקים ועוד ועוד, והכל מונח לפניך זול כל כך ומפתה כעוגת יום הולדת צבעונית המונחת אל מול ילד לקקן ורעב. 
 
בפתחי החנויות הקטנות עומדות מוכרניות סיניות צעירות שמרגע בו הצצת באחד מהפריטים הרבים בחנותן לא תעזובנה אותך. הן יחייכו אליך חיוך מפתה, יפלרטטו איתך, יגעו בך ויחמיאו לך. הן תחזקנה את ידך ויחבטו בכתפך בטפיחה שובבה וסחבקית וינהלו איתך משא ומתן באנגלית קלילה. הבעת פניהן תהיה הבעה נפגעת כשהכרזת על מחיר נמוך ביחס למחיר אותו הן הציעו ויחזרו על המילים באנגלית "נו ג`וקי" קרי "המחיר שהצעת נמוך מאוד. אל תתבדח." באם תנהל משא ומתן קשוח תוכל לראות כיצד ניתן לרדת ממחיר של 600 יואן ("נו ג`וקי, גוד קוואליטי") למחיר של 60 יואן בשלוש דקות של משא ומתן חביב. אולם, באם פניהן מרצינות והן מפסיקות לנהל איתך משא ומתן, דע כי גלשת מעבר לסף המחיר הניתן להתמקח עליו. ראוי לזכור כי רוב (אם לא כל) המוצרים הם חיקויים זולים וזיופים של המוצרים המקוריים שמחיריהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב ממחירי שוק המשי. 

ישנו סיכוי סביר ששעון הברייטלינג החדש שעל זרועך יפסיק את מלאכתו תוך מספר ימים, מעילי העור ייפרמו עוד בטרם תצא את גבולות סין, כרטיסי הזיכרון למצלמה הדיגיטאלית יתבררו כ"סניליים מוחלטים" ללא כל יכולת לזכור את אשר צילמת, חולצת הטימברלנד החדשה תשנה את צבעה בכמה גוונים וגודלה ישתנה בכמה מידות מיד לאחר הכביסה הראשונה. ואולם, למען ההגינות, ראוי לציין שישנו סיכוי שמוצרים אלו יישמרו לדורי דורות, כך שבסופו של דבר שום דבר אינו מובטח. הדבר היחיד המובטח בשוק המשי וזאת באחריות מלאה היא חווית הקנייה הבלתי נשכחת בצירוף ערימת סיפורים לוחמניים ומחויכים על משא ומתן קשוח במיוחד. שווה, מומלץ, מטריף, מענג ומהנה במיוחד.

שעון ברייטלינג חדש נצץ (עם "אחריות" המקום לחצי שנה כפי שהובטח על ידי המוכרת החביבה) על זרועי והורה כי השעה קרובה ל-21:00 בערב. בטני רמזה בקולות קלים שהגיעה העת לארוחת הערב. עולים לאוטובוס. המדריך הכין לנו הפתעה נעימה וטעימה בשם שוק הלילה המוכר יותר כ"שוק האוכל". השוק המתברר כשורה ארוכה של אלפי דוכני מזון הממוקמים בשולי המדרחוב המפורסם בבייג`ין "וואנג פו-ג`ין", שמציע למבקרים (לא שומרי כשרות) טעימה של דברים טובים כמו עקרבים מסוכרים על שיפוד, נחשים מלופפים על מקל, חיפושיות מטוגנות, אשכים של משהו (או מישהו) גדול ובלתי מזוהה, צפרדע מתובלת, גלמי משי על שיפוד, לטאות פשוטות עור וכל דבר אחר שפעם זז, נשך, שחה או עף ושניתן למצוא לו הגדרה באנציקלופדיה לטבע. והטעם? באמת שאין לי כל מושג.

לתחילת הכתבה


החומה הגדולה ומקדש השמיים

יום שבת 14.07.07
שבת בבוקר יום יפה ואנו לאחר ארוחת בוקר וכוס קפה. שעון הברייטלינג החדש מבהיק באור השמש ומורה בדייקנות מפליאה של זמן ברייטלינג אמיתי על השעה 08:00 בבוקר. היום אנו מתוכננים להגיע לאחד משבעת פלאי עולם – החומה הסינית. בדרך אנו עוצרים לביקור קצר במפעל לאמנות הקלויזונה שזו אמנות סינית מסורתית באמייל ובנחושת. לומדים ורואים את שיטת העבודה ומשם אנו ממשיכים את דרכנו אל החומה הסינית הסמוכה לאתר Badaling. השמיים מתקדרים, מתכסים בענני גשם שחורים וגשם קל מתחיל לטפטף, מאלץ אותנו לרכוש בכניסה לאתר מטריה ושכמיות גשם מניילון דק שיגנו על המצלמות ובעיקר ובמיוחד על שעון הברייטלינג החדש מפני הגשם. למרות שעת הבוקר המוקדמת, המקום עמוס תיירים ואנו מצטרפים לשובל האנשים הענק המטפס במדרגות העולות אל / על החומה הסינית. מדרגות החומה הסינית (שהפירוש המילולי של שמה הסיני Chang Cheng הוא "החומה הארוכה") הינן אטרקציה כואבת בפני עצמן.

המדרגות שגובהן משתנה לגבהים שונים שבין 20 ס"מ ל- 50 ס"מ כמו גם עומקן המשתנה לעומק שונה בין מדרגה למדרגה מקשות מאוד את הטיפוס. הגשם מרטיב הכל בנתזים דקים וקלים ומקשה בעוד קצת את הטיפוס על מדרגות החומה הסינית והופך אותו לאתגרי משהו. אנו מגיעים אל מגדל השמירה השלישי רטובים עד לשד עצמותינו מגשם ומזיעה אך זה אינו מפריע לנוף ההררי הנגלה לעין להדהים ביופיו. הרושם הוא אדיר. החומה עוברת ומטפסת על הרים, מתפתלת בין הגבעות,יורדת אל תוך העמקים ומדלגת לא פעם על הנהר הרחב. ערפילים אפרוריים מכסים את ראשי ההרים הגבוהים ומקנים נופך מסתורי לנוף שסביב לחומה המתפתלת ומתמזגת כמעט באופן טבעי בתוואי ההררי למעלה מ- 2200 שנה. בסמוך למגדל השמירה השלישי אנו רוכשים תעודה מתכתית רשמית של המקום עליה נחרטו שמנו כעדות מוצקה לעולם שאכן היינו וטיפסנו על החומה הסינית. 

 במרחק של 30 דקות נסיעה משם ישנו מתחם ענק של 120 קמ"ר בו קבורים הקיסרים לשושלת מינג, המוכר יותר כעמק המלכים. את הביקור במקום התחלנו בדרך הרוחות - שן-דאו, היא הדרך ממנה הובלו הקיסרים למקום מנוחתם האחרון. הדרך היפה והמטופחת עוברת בין שדרת עצי ערבה בוכייה ומשני צידיה מוצבים פסלי ענק מסוגננים של פילים, גמלים, אריות, יצורים מיתולוגיים ופקידים חמורי סבר חובשי כובעים המובילה כק"מ עד ליציאה. רוב הפסלים מסודרים ברביעיות כאשר שניים מהם ישובים ושניים מהם עומדים זקופים ושומרים. יש המספרים כמעט בשבועה שבדיוק בחצות כל לילה מזדקפים הפסלים הישובים ומחליפים משמרת עם הפסלים השומרים וזאת בכדי לוודא שהפסלים, השומרים על נשמות הקיסרים חסרות ההגנה, יהיו ערניים תמיד, רעננים ומוכנים לכל.

 בנסיעה מהירה משם עשינו דרכנו אל מקדש השמיים. מקדש השמיים הבנוי על שטח ענק של 2760 דונם נמצא ממש במרכז העיר, במרחק יריקה סינית משובחת מכיכר טיאננמן. לכאן פעמיים בשנה הגיע הקיסר להתפלל למען אסיף מוצלח, הדרכה משמיים וכפרה על חטאי העם. המקום בנוי כולו על עקרונות הפאנג שואי: לכל מספר, צבע או צורה יש משמעות רבת חשיבות. על פי תורת הפאנג שואי השמיים עגולים והאדמה מרובעת, לכן כל המקדשים במקום הם עגולים אך בסיסם מרובע. זו הסיבה אגב, שהמנדרינים הסינים חובשים כיפות עגולות ונועלים סנדלים מרובעים כמו גם הסיבה שבכל המטבעות הסיניים העגולים הקפידו לצרוב חור מרובע. לתפיסת הסינים הדאואיסטים, כל דבר ביקום בנוי משני יסודות: ה-"יין" וה –"יאנג", שנוצרו יחד מתוך הכאוס ועתה הם קיימים יחד, זורמים אחד מתוך השני ומשפיעים אחד על השני, כמו זכר ונקבה, חושך ואור, טוב ורע שמיים ואדמה, אש ומים וכדומה. השיתוף שלהם יחד או הפירוד שלהם, הם אלו שיוצרים את תפיסת ה"דאו" ("הדרך") הסינית הקדומה, שלה שלושה רבדים מקבילים: דרך השמיים ,דרך הארץ ודרך האדם.

זו הסיבה אגב, שאת הטקס החשוב ביותר בשנה ביצעו ביום הקצר בשנה בו היין מגיע לשיאו ומתחיל לדעוך מנקודת זמן זו. קיסר השמיים הסיני, שלתפיסתו כל מהלך היקום היה תלוי רק בו, חייב היה לבצע את הטקס בקפדנות רבה ולהזמין את שובו של ה"יאנג" עם הימים החמים והארוכים של השנה אל העולם. הטקס המקודש החל ביציאת "קיסר השמיים" מהעיר האסורה בתהלוכה מרשימה וצבעונית. כל הרחובות בעיר צוחצחו ונוקו ועוצר מלא הוטל על תושבי העיר בכדי למנוע את הסחת דעתו של הקיסר ממשימתו הקדושה. כשעתיים לפני זריחת השמש נכנסו הקיסר ופמלייתו דרך הכניסה הדרומית אל החצר הראשונה של המתחם המקודש "היכל המזבח העגול" ושם נערכו תשעה טקסים שכללו זבח בעלי חיים, תפילות והבאת מנחות לרוחות האבות הקדומים. 

המזבח העגול, שגובהו חמישה מטרים, הוקם בשנת 1530
ונבנה מחדש בשנת 1740. הוא עשוי משלוש שכבות שיש לבן, והסיפרה "9" משמשת בו מוטיב חוזר. השכבה העליונה הנחשבת כסמל השמיים מכילה תשעה מעגלי אבנים, שכל אחד מהם מורכב ממכפלת תשע אבנים, כך שהמעגל הפנימי מכיל 81 אבנים. בשכבה המרכזית – אדמה, נמצאים המעגלים ה-10 עד ה-18. השכבה התחתונה – אדם, מכילה את המעגלים 19 עד 27, ומספר אבני המעגל הגדול ביותר שלה מגיע ל-243, שהם תשע פעמים 27. מספרי המדרגות והמעקה מורכבים גם הם ממכפלות של הספרה תשע.
בדיוק עם עלות השחר התקדם הקיסר אל המתחם הבא (בית האדון השמיימי), שם נשמרו בבטחה טבלאות תפילת השמיים. במקום זה נשמע כל רחש בבהירות רבה בזכות החומה העגולה בעלת תכונות האקוסטיות והמכונה "קיר ההד" , שהקיפה את המבנים המרובעים והעבירה ביעילות רבה כל צליל מצד אל צד. את הטבלאות הקדושות הוא לקח איתו אל המבנה האחרון – ("היכל התפילה ליבול מוצלח") מובל דרך שלושה גרמי מדרגות, תשע מדרגות בכל אחת, נישא מעל לוחות שיש מעוטרים אל "מזבח התל העגול" עליו בוצע הטקס האחרון.  על המזבח העגול הבחנו בתיירים רבים שהתקבצו ממש על האבן המרכזית והמוגבהת, שם עמד בעבר הקיסר ושתי ידיו פרושות גבוה אל עבר השמיים בתנועת תפילה.

בטרם לכתנו משם עוד חשבתי על הקיסר העייף שקיטר וודאי על יום העבודה הארוך והמתיש שהחל בטרם זריחה והסתיים בשעות הלילה המאוחרות. הלילות היו וודאי ארוכים ומייגעים עבורו ומחשבתו הנודדת אל כל אלפי נשותיו חמורות הסבר, המצפות להסבר מנומק מדוע הוא שב הביתה כה מאוחר בלילה וודאי לא עודדה את נפשו ואת רוח העייפה. 
עזבנו את "מקדש השמיים" מלאים בסיפוק רוחני ונסענו לצפות בהצגה המקומית "קונג פו" המספרת את סיפור הנזירים ולוחמי מנזר שאולין. התיאטרון הסיני משלב בעיקרו תפאורה צבעונית עם תלבושות ססגוניות, הרבה איפור, מוסיקה וריקוד ובעיקר מופעי אקרובטיקה נועזים המעידים על גמישות וכוח. נחמד ומעניין. לא יותר מזה.

לתחילת הכתבה 

שיאן

יום א`  15.7.2007
היום נפרדנו לשלום מהעיר בייג`ין. לאחר טיסה פנימית קצרה בת כ-60 דקות (על פי זמן ברייטלינג) בה חווינו את הארוחה הקלה של חברת התעופה הסינית שכללה דייסת אורז לבן חם וטפל עם מחצית ביצה שצבעה השחור הזכיר יותר סוג של מאובן שמת בייסורים קשים, נחתנו קלים יותר ורעבים יותר בעיר שיאן ((Xi'an. שיאן הינה עיר תיירותית מאוד ומוכרת בעולם בעיקר בזכות אחד מפלאי העולם: חיילי הטרה קוטה, שנחשפו די במקרה בשנת 1974 על ידי חקלאי סיני שרצה לחפור באר בשדה המרוחק 1500 מטר מקיברו של הקיסר צ`ין שיחואנג די, שאיחד את סין. במקום נחשפו מעל ל-6000 דמויות של חיילים וסוסים, בני 2000 שנה, הערוכים אלי קרב ומלווים ב- 35 מרכבות מלחמה הרתומות לסוסים וכולם ערוכים ומזומנים להגן על קיברו של הקיסר וללוותו אל חיי הנצח. כל אחד מהחיילים שנתגלו הינו בעל תווי פנים שונים והבעה שונה. החיילים נחלקים לקשתים, סייסים, כידונאים וסייפים. למעלה מ–10,000 כלי נשק מקוריים ופרטים שונים נתגלו במקום. 

לאחר מנוחה קצרה בבית תה סיני הממוקם במתחם, נסענו לפגוש את אתר המרחצאות החמים מתקופת שושלת טאנג בעיר שיאן. גנים מטופחים, פגודות מרשימות, מבנים עתיקים וסיפור אהבה אחד של הקיסר המסתכם בפסל הפילגש המוצב במרכז הגן. האוטובוס מוביל אותנו ברחובותיה היפים של העיר שיאן אל עבר פגודת אווז הבר הגדולה (דיאן טה). הפגודה, שגובהה 64 מטר, נבנתה במקור בשנת 652 לספירה במקום בו שכן במקור "מקדש החסד האימהי" שבנה הקיסר גאו דזונג לזכר אימו. הפגודה המקורית כללה חמישה מפלסים בלבד. עם השנים היא חודשה ואף נוספו לה קומות נוספות. הפגודה נבנתה במקור כמשכן לכתבי הקודש הבודהיסטים שהובאו מהודו לסין על ידי הנזיר הנודד שואן דז`אנג שבהמשך תירגם אותם ל- 1355 כרכים כתובים בסינית. במקום משובצים מקדשים קטנים ונאים שגינות נוי מייפות את המעברים ביניהם. את השם הציורי קיבלה הפגודה כנראה בזכות האגדה המקומית על נס אווזי בר שנפלו משמיים לידיהם של הנזירים ששהו במקום בטרם גוועו ברעב. 

עייפים ורעבים הובלנו לסעוד את ליבנו במסעדה הממוקמת בקומה ה-20 של אחד המלונות בעיר שרצפתה הנעה בכל פרק זמן קצוב מאפשרת לסועדים לצפות אל נוף העיר המשתנה מול העין. מסוחררים קלות מסיבובי המסעדה יצאנו לצפות בהופעה מקומית בשם "שושלת טאנג". ההסבה סביב השולחן הזכירה מאוד את סוג ההופעות ב"לידו" שבפריס ולהפתעתי רמת ההופעה גם אינה נופלת מהרמה שם. ההופעה יפה ומקצועית ומותירה טעם נעים בזיכרון.  

 יום ב` 16.07.2007
היום הוא יום הולדתה של נטע ועם עלייתה לאוטובוס פוצחים נוסעי האוטובוס בשיר יום הולדת עליז לכבודה. המאמץ הווקאלי בשעת הבוקר המוקדמת היה קשה אך הרשים וריגש גם יחד. אנו מטפסים על החומות העתיקות של העיר שיאן מלווים בממטרים קלים של גשם דק ומסיירים סביב בטרם מוסעים בחדווה אל הרובע המוסלמי העתיק בשיאן. עוד לפני שאנו מורדים מהאוטובוס אנו מוזהרים מכייסים המסתובבים בשוק ומיד יוצאים לתור להנאתנו את הרובע המוסלמי. בתוכנית הבוקר ביקור במסגד ובבית הספר המוסלמי ברובע ולאחריו זמן חופשי לקניות בשוק הקטן והצבעוני הצמוד אליו. כשעתיים לאחר מכן מתקבל מבזק חדשות טרי ועדכני: "המצלמה הדיגיטאלית של נעמי נגנבה". השיטה - חיתוך מהיר של רצועת המצלמה ובריחה מהירה מהמקום. ממש דקות ספורות לאחר מכן "פריצה" נוספת אל חדר החדשות ומבזק מהיר נוסף: "כייסו את פרידה". השיטה – הושטת יד מהירה אל התיק הפתוח על מדרגות הקניון הגדול ולאו דווקא בשוק.
 
בעוד אנו מעכלים את החדשות הטריות ומבזק אחר ודחוף נכנס: "מצאנו כוסות לתה ב-15 יואן ממש בחנות הקטנה בכניסה לשוק". השיטה – מיקוח בלתי מתפשר. עמוסי פריטים קטנים שנרכשו בשוק הצבעוני ומלאי חוויות אנו שבים אל האוטובוס לקבל גם שם מבזק חדשות מהיר ונוסף: "יש שני נעדרים. חנניה וסימה לא חזרו לאוטובוס".  השיטה ? אין שיטה. הם פשוט הלכו לאיבוד. משלחת חיפוש מקצועית שהוכשרה והוסמכה 20 שניות קודם לכן יוצאת למסע חיפושים נרחב באזור השוק ובסופו של דבר נמצאים שני האבודים כשהם לחוצים ונרגשים. האוטובוס יוצא סוף סוף לכיוון שדה התעופה ואז מתבררת הסיבה לאיבוד דרכם של הזוג הפוחז: הם שוטטו ברחובות שיאן בחיפוש אחר עוגת יום הולדת וזר פרחים כהפתעה לנטע ליום הולדתה. זר פרחים, כמו את דרכם, הם לא מצאו, אך עוגה סינית צהובה עם קצפת ירוקה בה ננעץ נר דולק נמצא והוגש לנטע הנבוכה עם ברכת מזל טוב מהזוג האובד. כל הכבוד.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
0
×