ספטמבר בגיאורגיה (טיול עצמאי בג'יפ) - חלק א'

תמונה ראשית עבור: ספטמבר בגיאורגיה (טיול עצמאי בג'יפ) - חלק א' - תמונת קאבר
מסטיה. זינה ס

ספטמבר בגיאורגיה

חלק א'

בספטמבר 2015 החלטנו בעלי ואני באופן די ספונטני לטוס לגיאורגיה, למה? כי 1- תקופת החגים כלכך ארוכה השנה שזה חטא לא לנסוע ולנצל את החופש, ו-2- כי מדובר ביעד די זול.

אז לאחר בירור קצר קנינו כרטיסים לערב ראש השנה (13.9.15 עד 2.10.15)- 18 יום, שכרנו ג'יפ (או ג'יפון ליתר דיוק), קראנו כל פיסת מידע - באתר למטייל בעיקר, ויצאנו לדרך!

*לטיפים עברו לחלק ב'.

13.9 יום 1- הגעה:

בערב ראש השנה (13.9.15) בשעות הערב הגענו בטיסת ישראייר לטיבליסי, עם הנחיתה ולאחר שהצטיידנו בסים מקומי והחלפנו דולרים ללארי, יצאנו מהשדה לחפש מונית, "לחפש" זו לא המילה המתאימה כי כלל נהגי המונית באזור די מתנפלים עליכם, כך שלא חסר מוניות. בגיאורגיה דרך אגב, כל אזרח יכול להיות נהג מונית- אין צורך ברישיון מיוחד. לגבי המחיר (45-50 לארי) לא יותר!

תפסנו נהג (או יותר נכון הוא פס אותנו) ובמחיר של 50 לארי, הביא אותנו למלון שהזמנו מראש דרך BOOKING (כי השעה הייתה כבר 11 בלילה), כך שנשאר לנו רק ללכת לישון. קצת לגבי המלונות והגסטהאוסים בגיאורגיה- אם אתם מצפים למלון מפנק זה לא היעד בשבילכם. המלונות מעוצבים בצבעים מזעזעים לרוב, והמזרונים כנראה עוד מהתקופה הסובייטית! פשוט נוראיים (בכל מקום שישנו בו)! עד כדי כך שלפעמים מנסים למצוא תנוחה בין הקפיצים שנתקעים לכם בגב. אבל היינו עייפים מהטיסה (רק שעתיים טיסה אבל מעייף בכל זאת) אז ישנו טוב.

14.9 יום 2- בדרך לקווקז:

קמנו לבוקר שמשי ויפה, אכלנו ארוחת בוקר במלון (מכינים טרי טרי), אולם הארוחה די פשוטה. הרכב הגיע בדיוק בזמן אז לאחר שסגרנו את הניירת והתשלומים מול נציג החברה (GSS) יצאנו לדרך. שכרנו הונדה CRV אוטומטית. באנו מוכנים מהארץ עם מכשיר GPS אולם גילינו שאי אפשר לנווט בגיאורגיה עם GPS. הנציג המליץ לנו על וויז (אולם הזהיר שאין את כל המקומות), למזלנו הוויז זיהה את הדרך לקזבגי (stepantsminda- בשמה המקורי בגאורגית, ששונה לא מזמן) וממה שקראתי יש שילוט די טוב לכל האטרקציות שבדרך. אז לפני שיוצאים לקווקז נשאר לנו עוד דבר קטנטן וזה הצטיידות!

יצאנו מטיביליסי לכיוון קזבגי ומצ'חטה בכביש המוביל לכיוון הקניון של טביליסי (קניון גדול מאוד), מי שרוצה לעשות שופינג זה המקום בשבילו. אנחנו היינו צריכים סופרמרקט אז הצטיידנו בחטיפים, נייר טואלט (תמיד כדאי שיהיה ברכב), מים וסכין מטבח (כדי לחתוך אבטיחים!).

כרבע שעה מטביליסי אנחנו מגיעים לנקודת העצירה הראשונה- מנזר JVARI ממנו נשקפת תצפית מדהימה לעיירה מצ'חטה.

0d7961f7d90d15ee56097f3c99f0b391.jpg?l=8

a8d7c9b4363550f32358e09c837e570e.jpg?l=8

המנזר הוקדם במאה ה-6 לספירה ומהווה כיום אתר לשימור מורשת עולמית. בכניסה למתחם תמצאו דוכנים שמוכרים כל מיני מזכרות.

משם עלינו לכביש E117 לכיוון קזבגי (שימו לב שהשילוט הוא stepantsminda כמו שכתבתי קודם), התחנה הבאה הוא אגם בזלתי. מיד כשיוצאים לכביש עוברים דרך כפרים ועיירות קטנות כאשר בצידי הדרך יש המון דוכנים עם פירות, דבש וצ'ה צ'ה, אנחנו החלטנו להמשיך הלאה למרות הפיתוי של הפירות הטריים. כ-60 ק"מ אחרי JVARI יש שילוט שמאלה לאגם (אם פספסתם אפשר לעצור בדרך חזרה), מהפנייה שמאלה אנחנו נוסעים עוד כ-15 ק"מ דרך כפרים גרוזניים טיפוסיים, נוף ירוק והרי הקווקז באופק- מאוד יפה. ליד האגם יש אתר נופש שניתן לשכור שם סירה לשיט, אנחנו פשוט החלטנו לחנות על שפת האגם, לטבול במים הקרירים וליהנות מנשנוש צהריים.

5f006eaddce9aff4d2faf490a0c57de1.jpg?l=8

5906e0b42a7fb20d6c1a3626bb8a0a93.jpg?l=8

חוזרים לכביש הראשי וממשיכים בנסיעה, אחרי כעשרים דקות נגלה לעינינו אגם מרהיב בצבע טורקיז, זה בעצם אגם ז'ינוואלי היפיפה ומעליו מצודת אנאנורי המרשימה. אנחנו עוצרים לטיול סביב המצודה ולאכול גלידה, כי ממש חם היום, ורק אז קולטים את הגשר המפחיד שה הרגע חצינו.. ניתן לרדת עד לשפת האגם ולשכשך במים, כשבזמן ההליכה מלווים אותנו המון כלבים שמטיילים באזור (לא יודעת אם הם של מקומיים או כלבי חסרי בית, מה שכן הם יודעים לזהות את בעלי החולשה לכלבים ככה שלפחות שלושה מהם לא עזבו אותנו עד שנכנסנו שוב לרכב).

42fb8eb5b1588f267fb7db4c6b694583.jpg?l=8

aa3ba52ec7dd47ca9e9108c0af8635d0.jpg?l=8

b68a8536fc071c3c8c32af0073c54b3c.jpg?l=8

ממשיכים בנסיעה, אחרי המצודה הכביש כבר מתחיל להתפתל כלפי מעלה, הנופים מהממים, בדרך כפרים קטנים והמון פרות (שהולכות גם על הכביש עצמו ללא בושה), בכל כפר יש גם מסעדות שניתן לראותן כבר מהכביש המציעות אוכל גרוזיני (אגלה לכם סוד- כל המסעדות בגרוזיה מציעות אוכל גרוזיני זהה, אני חושבת שגם את התפריט לאנגלית תרגם אדם אחד ומכר לכל המסעדות במדינה כי בכולם התפריט זהה).

קצת תמונות מהדרך:

6c476b64b4d748cc0fad2e2337328142.jpg?l=8

c2c80fa5cc3446c19d7f90f4f5f606e4.jpg?l=8

חולפים על פני העיירה GUDAURI שבחורף משמשת כאתר סקי, אולם די שוממת בקיץ. הנוף פשוט עוצר נשימה! כאן אנחנו עוצרים כל כמה ק"מ לתמונה. ממשיכים לנסוע לכיוון מעבר ההרים JVARI (2400 מ'), קצת לפניו נמצא מונומנט אחוות העמים- מבנה עגול על צלע ההר המייצג את ה"ידידות" של העם הגרוזיני והרוסי. עיקר האטרקציה זה הנוף המשגע של העמק והרי הקווקז, פשוט עוצר נשימה.

אתן לתמונות לדבר במקומי:

25d11b406750f22a3df8fa84196bdd6e.jpg?l=8

8981e4eeeb67de641ecf6d96d5337c7e.jpg?l=8

2fa4979e9bfa39352fce5fb9e44ac312.jpg?l=8

הכביש ממשיך להתפתל ויש אפשרות לנסוע במנהרות או ממש על צלע ההר, בהמשך הדרך מצד שמאל נמצא אתר נביעת המים המינראליים, מזהים בקלות ע"י הסלעים החומים-אדומים שנצבעו כך בגלל המינרלים בקרקע.

מיד כשעוברים את אתר נביעת המים אנחנו נתקלים בטור ארוך של משאיות שמלווה אותנו עד הכניסה לקזבגי. מסתבר שלא ניתן לנסוע בכביש באמצע היום אלא רק בלילה כך שכל המשאיות שבדרך לוולדיקווקז שברוסיה מחכות ללילה כדי להמשיך בנסיעה.

עוד נסיעה קצרה של כחצי שעה ומגיעים ליעדנו- העיירה קזבגי. העיירה בעצם מורכבת מ-2 עיירות- stepantsminda מצד ימין ו- גרגטי מצד שמאל של הנהר שם גם נמצאת הכנסייה המפורסמת Tsminda Sameda (כנסית השילוש הקדוש). ברקע מקדם את פנינו הר הקזבג (5047 מ') שפסגתו מכוסה שלג.

השעה כבר שבע בערב ואנחנו עייפים ורעבים, התחלנו לנסוע ברחובות הצרים של העיירה ולחפש מקומות לינה אך לא ראינו שילוט כלל, מסתבר שיש שפע מקומות לינה אולם המקומיים כנראה לא כלכך חזקים בשילוט. בסוף די התייאשנו ולקחנו חדר במלון קזבגי- ממש במרכז העיירה ליד המסעדות והנהר. החדר די פשוט בעלות 60 לארי. הוספנו עוד 30 לארי לארוחת ערב (לזוג), כמובן שהחדר בקומה העליונה במלון ואין מעלית. ארוחת הערב הייתה טעימה מאוד (כנראה שהיינו מאוד רעבים). בעיירה אין כלכך (בכלל) חיי לילה בעיר פרט ל-3 מסעדות שליד המלון, אנחנו מאוד אהבנו את "קפה 5047" (שזה הגובה של הר הקבג) ומתוך 3 הלילות שישנו בקזבגי אכלנו שם קבוע צהריים וערב.

והנה תמונה של כנסיית גרגטי והר הקזבג באופק:

50318468b45e83da9ba744068af5ce76.jpg?l=8

15.9 יום 3- מטפסים לכנסייה

קמנו לעוד בוקר שמשי ויפה, אלנו ארוחת בוקר במסעדה שליד המלון- חצ'אפורי מסורתי (בהחלט משביע מאוד, כמו פיצה ענקית הכוללת רק בצק וגבינה). עשינו צ'ק אאוט מהמלון כי העדפנו למצוא מקום יותר "אוטנטי" ללינה.

היום אנחנו עושים את המסלול לכנסיית גרגטי הנמצאת בגובה של 2170 מ'. ניתן להגיע לפסגה גם בג'יפ אבל הרבה יותר נחמד ללכת ברגל. מדובר במסלול של כ 4 ק"מ בעלייה. יש מסלול דרך היער עם עלייה תלולה יותר או שאפשר להאריך טיפה את הדרך וללכת בדרך הג'יפים ו"לחתוך" פיתולים. חנינו בעיירה גרגטי והתחלנו ללכת, השעה די מוקדמת - 8:30 כך שאין יותר מידי אנשים. אנחנו מתחילים ללכת בין בתי העיירה שנראים כאילו נלקחו ישירות מתקופת הקולחוז הרוסי, כשעוברים את העיירה הולכים דרך שטחי מרעה של פרות וסוסים ובכל מקום ערימות של חציר והר הקזבג ופסגתו המושלגת מתנשא מולנו.

28610c210bd5df65b4fc92657cb81fdf.jpg?l=8

9caa0518940be36094dfde25bb2b5eeb.jpg?l=8

בהמשך התחברנו לדרך הג'יפים ונכנסנו ליער. עם כל עלייה ופיתול נגלה מבין העצים נוף העיירה והרי הקווקז- יפה ביותר. סך הכל לקח לנו כשעתיים להגיע לפסגה ושם נגלה לנו הנוף המפורסם של הכנסייה על רקע ההרים ומאחורינו הר הקזבג.

8d544521fe447ffc3bde53af8fac78d4.jpg?l=8

c496409c2b90477ef1f3cd08450302ce.jpg?l=8

ניתן להקיף את הכנסייה וליהנות מהנוף המשגע של העיירה והרי הקווקז. מי שרוצה יכול גם להמשיך לכיוון התחנה המטאורולוגית וקרחון גרגטי, אנחנו ויתרנו על התענוג- היינו רעבים.

ירדנו חזרה לגרגטי ונסענו למסעדה כפרית ממש ביציאה מהעיר לכיוון ולדיקווקז. טיפ לגבי המסעדות בגאורגיה- לוקח הרבה אבל הרבה זמן עד שהאוכל מוכן ככה שכשאתם נכנסים למסעדה תתכננו לפחות שעה וחצי, ותזמינו ישר מה שאתם רוצים כי אם תרצו תוספת תצטרכו לחכות עוד זמן. ועוד נתון לגבי השירותים- ברוב המסעדות באזורים הכפריים השירותים הם "בול פגיעה" אמנם נקיים ומצוחצחים אבל עדיין- ראו הוזהרתם.

עוד קצת תמונות מגרגטי:

5997c799d8fa95785dffa098f6cf5b42.jpg?l=8

9fb62f2bb52a71e6ebb165cf1f3dec73.jpg?l=6

בשעה 14:00 נסענו לחפש מקום לינה בעזרת BOOKING ו-Google Maps. מצאנו גסטהאוס בחלק העליון של stepantsminda עם נוף לקזבג וכנסיית גרגטי בעלות של 60 לארי. לא לקחנו ארוחת ערב אבל הוספנו עוד 10 לארי לאדם עבור ארוחת בוקר.

וזה הנוף מהמרפסת:

0d53a56fe68f8e2c29037d6c26670ce5.jpg?l=8

אחרי מקלחת ושנ"צ, קפצנו לשתות מרק בקפה האהוב עלינו (קפה 5047), התחיל לרדת גשם ככה שמרק וקינוח היה במקום. משם נסענו קצת ברכב לכיוון ולדיקווקז וחזרה לכיוון עמק סנו (שם נהיה מחר),הנוף ממש יפה למרות מזג האוויר הסגרירי.

בשבע בערב שוב מצאנו את עצמנו באותו הקפה אוכלים ארוחת ערב (אני אישית ממליצה על הפטריות עם הגבינה ופנקייק בננה). כשחזרנו לגסטהאוס גילינו שאנחנו לא האורחים היחידים והעברנו את הערב בשיחה נעימה עם תיירים צ'כים.

16.9 יום 4- טיול בעמק

בהתאם לתכנון (ולהמלצה של הצ'כים מאתמול) אנחנו נוסעים היום לטייל בעמק סנו. מזג האוויר פשוט מדהים, כך שאחרי ארוחת בוקר מפנקת ביותר (שבישלה בעלת הגסטהאוס) אנחנו יוצאים לדרך. נוסעים דרומה עד לכפר סנו (תראו שלט לפנייה שמאלה) עד כה הכביש סלול.

ברגע שעוברים את סנו מתחיל כביש עפר העובר לאורך הנהר, מסביב חיות משק- חזירים, חמורים, פרות מטיילות להן להנאתן.

e1397f169a2c3e76c237bf26b52c20f7.jpg?l=8

3b0e757ea9bdbc66ed59b463ac24cea9.jpg?l=8

c39ce166559b3c9943e83a857b540c14.jpg?l=8

אנחנו ממשיכים לנסוע לכיוון רכס ההרים מולנו שם נמצא הכפר ג'וטה אליו ניתן להגיע רק בג'יפ ותכף אנחנו מבינים למה…

f387128e88b3a0aa3b9dd2734adc3826.jpg?l=8

דרך העפר מתחילה להתפתל מעלה, ומהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו נוסעים על שביל צר כשמימיננו תהום, הרגשה קצת מלחיצה אבל הנוף בהחלט מתגמל.

0517c39cd65379684163c6094a041476.jpg?l=8

אחרי נסיעה לא ארוכה אנחנו סוף-סוף מגיעים לג'וטה. מדובר בכפר פצפון ודי מבודד, האוכלוסייה שם היא בעיקר קשישים, יחד עם זאת יש מלון די מרשים בכניסה לכפר (מה לא עושים בשביל תיירים).

cb2ffe6d5b3514523a9275d5be95627e.jpg?l=6

אנחנו מחנים את הרכב בחנייה ליד המלון (אמור להיות בתשלום אבל אף אחד לא בא לגבות את הכסף) ויוצאים למסלול.

כעיקרון המסלולים מתחילים מהקמפינג (זלטה) שנמצא קילומטר מעל הכפר, יש טיפוס די משופע עד לקמפינג אבל ברגע שעולים הנוף עוצר נשימה ושווה את המאמץ! הכל ירוק, מסביב הרים גבוהים, פסגות מושלגות ונהר זורם באמצע, פשוט מדהים!

03c4180012e36f26ea01b13945358c99.jpg?l=8

אנחנו עוברים את הקמפינג ומתחילים ללכת לאורך הנהר לכיוון הרכס ממול כמובן שגם פה לא חסר כלבים שבאים לקבל ליטוף (או מזון...), אנחנו מטיילים בנחת ונהנים מהנוף. ליד הנהר עצרנו לשכשך רגליים (המים קפואים) ולפיקניק קצר, אחרכך חצינו את הנהר והמשכנו ללכת. בדרך רואים פרות, סוסים פרפרים ומה לא, אבל העיקר זה השקט והשלווה התחושה היא שזה רק אתם והטבע.

זה מדהים לטייל בטבע עם סוסים שפשוט אפשר להתקרב אליהם ולצלם ככה מקרוב...

0c96592040df0d1a58c37e26a00a215b.jpg?l=8

904268ee61f2a8018f41611c6604a554.jpg?l=8

בגדול המסלול מוביל לקרחון ואגמים, אנחנו לא סיימנו אותו כי מזג האוויר החל להתדרדר ונהייה קר. עשינו אחורה פנה וחזרנו לכפר (מה גם שכבר ראינו המון קרחונים בטיולים הקודמים כך שלא בער בעצמוינו להמשיך ולהתקדם).

בכפר עצמו יש מסעדה אחת (נחשו איפה? במתחם המלון אלא מה), האוכל די סביר (היינו רעבים מאוד). אחרי הארוחה ירדנו חזרה לכיוון הכפר סנו, מזג האוויר היה מושלם ולכן החלטנו לעשות הפסקת רביצה קלה על גדת הנהר ולצפות בהרים המושלגים מסביב.

בתמונה- מצד שמאל זה הכביש המוביל לג'וטה.

6ef2b28d0f0d8d15985b17f668f00b3d.jpg?l=8

חזרנו לקזבגי בסביבות שש בערב, לא היה לנו כוח לחפש לינה אז שוב לקחנו לילה במלון קזבגי, במילא זה הלילה האחרון שלנו בעיירה, וסיימנו את הערב בקפה החביב שלנו (קפה 5047).

17.9 יום 5- טיול בעמק 2

ושוב אנחנו זוכים לבוקר קיצי במיוחד, אנחנו מורידים את המזוודות לרכב ועושים צ'ק אאוט. את ארוחת הבוקר אנחנו אוכלים במסעדה ה-3 במתחם (עדיין הקפה 5047 הכי טעים, אבל החלטנו לגוון). אחרי חצ'אפורי משביע במיוחד אנחנו עוזרים את קזבגי ונוסעים דרומה לטיול בעמק טורסו.

עמק טורסו זה העמק שגובל עם חבל אוסטיה הדרומית שבעבר היה שייך לגרוזיה אך לאחר מאבקם לעצמאות שהובילה למלחמת גרוזיה ורוסיה ב-2008 רוב הכפרים באזור ננטשו.

אנחנו נוסעים על כביש 117 ליוון גודאורי (בדיוק איך שהגענו לקזבגי) ובעצם אחרי שאתם עוברים את היישובים הסמוכים לקזבגי תהיה פניה ימינה לעמק (כשאנחנו היינו היו הרבה עבודות בניה ותשתית במקום), בכל אופן כדאי לנווט עם גוגל.

נכנסים לעמק יפיפה המוקף הרים, נוסעים עד הסוף ומגיעים לחניה. למי שאין ג'יפ יכול להחנות את הרכב וללכת ברגל (3 ק"מ עד הכניסה לעמק), גם אנחנו החלטנו ללכת ברגל.

a5fdeed463687f74cb19c382d4ed6862.jpg?l=8

2e61d91d37fb2eae24112384557173ed.jpg?l=8

המסלול לא קשה בכלל, הדרך סלולה, כשמידי פעם עובר ג'יפ מטיילים או רכב של חקלאים מקומיים. המסלול עובר בגיא צר ולאורך הנהר, אחרי הליכה של כשעה (בחזרה לקח לנו 30 דקות אבל הלכנו בקצב מטורף) יוצאים מהגיא אל העמק המדהים! מצד ימין הנהר כשניתן לראות אדמה חומה אדומה לידו שזה המינרלים בקרקע, ממולנו הרים נישאים, שמיים כחולים והמוני פרות רועות באחו.

b632b6211801974f331105382e920fe4.jpg?l=8

יש רק כיוון אחד ללכת וזה לתוך העמק ולאורך הנהר. משם ההליכה מאוד מישורית ודי חד-גונית, הולכים לאורך הנהר שמימין ומשמאל יש שדות. מהר מאוד נתקלים בנביעת מינרלים (הרבה יותר מרשימה מזו שנמצאת בדרך לקזבגי) ומזכירה מאוד את הנביעות שיש בטורקיה, אחרי הקטע הזה תצטרכו לחצות את הנהר (לא מאתגר במיוחד, אפשר אפילו להרטיב רגליים). משם הדרך מובילה לכיוון הכפרים הנטושים שנראים באופק.

אנחנו הגענו לכפר הראשון, אבל בעלי כבר איבד את הסבלנות להליכה (האמת גם אני התחלתי להשתעמם מההליכה המישורית בנוף יפה אמנם אך לא משתנה), ולכן החלטנו לעלות לגבעה ולעשות פיקניק (קנינו בבוקר פירות והכנו סנדוויצ'ים). ישבנו לנו בכיף על גבעה ירוקה ונהנינו משמש הקיץ והנוף היפה.

43a1b6a096f7c138f7a6e3d41332d9d6.jpg?l=8

4363c7b95eb366dab460fdcb59d022f9.jpg?l=8

לא שמנו לב איך שהזמן טס והשעה כבר 14:00, צריך לחזור כי יש לנו עוד נסיעה ארוכה היום. בדיעבד עדיף והיינו עושים את הטיול בעמק עם הג'יפ- היינו רואים יותר, אבל נהנינו מאוד גם מטיול רגוע ברגל. בחזרה הלכנו כבר בקצב מהיר מאוד.

הגענו לרכב והתחלנו את הנסיעה חזרה לכיוון מצ'חטה שם תכננו למצוא לינה. זהו, עוזבים את קזבגי, התחושה היא שדי מיצינו את האטרקציות במקום.

הדרך חזרה לא פחות מהממת! הנוף פשוט עוצר נשימה! עשינו עוד עצירת צילומים ליד אנדרטת הידידות וקינחנו בגלידה בתחנת עצירה קצת אחרי גודאורי.

5080e92bcd30b7853db3d56b34c6e271.jpg?l=8

6845504e89e5e8af26162f617273839d.jpg?l=8

תכננו לאכול באחת המסעדות שראינו בדרך כשנסענו לקזבגי אבל אנחנו דווקא לא רעבים אז המשכנו בנסיעה.

לקראת שש בערב הגענו למצ'חטה אבל פתאום לא התחשק לנו לישון בעיר אז עשינו פרסה והחלטנו לחפש מקום לינה לאורך כביש 117 (ליד מצ'חטה יש המון מלונות שרואים מהכביש). מצאנו מקום נחמד בעלות של 40 לארי לזוג. מדובר במלון דרכים ככה שיש תעריף רק עבור לילה (מוזל יותר). לא רחוק משם יש מסעדה גרוזינית "אותנתית", שנראית יותר כמו אולם אירועים בארץ, אבל האוכל היה מעולה! שבעים ועייפים חזרנו למלון, מחר מצפה לנו עוד נסיעה ארוכה.

18.9 יום 6- ערים ומערות

היום אנחנו מדלגים לאזור קותאיסי (כ-3 שעות נסיעה). קמנו מוקדם, את ארוחת הבוקר החלטנו לאכול בדרך ואכן כשיצאנו לכביש המהיר בין טביליסי לקותאיסי אחרי כחצי שעה נסיעה נתקלנו בתחנת רענון. עצרנו לקפה ומאפה אולם כשחזרנו לרכב לתדהמתנו גילינו שיש לנו פנצ'ר! זה אחד הדברים המבאסים בטיול, למזלנו במתחם היתה פנצ'ריה כך שבעלות של 20 לארי הגלגל תוקן (ולא עש בעיות עד סוף הטיול).

הדרך לקותאסי בחלקה כביש מהיר ורחב אולם בהמשך מתחילים לעבור בתוך עיירות קטנות, מה יפה זה שבכל עיירה יש כנראה את המומחיות שלה כי עברנו בעיירה שהציגה המון ערסלים למכירה, באחרת רק לחם בשלישית רק דבש וממש לפני קותאיסי יש עיירה שמוכרת דברי חרס. כמובן שעישנו המון עצירות בדרך, לצילום, לנשנוש וסתם לשוטטות (בעיקר ב"שוק" החרס). הנופים בדרך היו מאוד יפים אם כי פחות עוצמתיים מהרי הקווקז, כאן בעיקר ראינו גבעות ויערות.

קותאיסי היא עיר די גדולה ולכן קודם כל נסענו לאטרקציה המרכזית בה וזה מערת פרומיתאוס. מדובר במערת נטיפים ענקית (כ-20 ק"מ) שניתן לבקר ב-1.2 ק"מ ממנה שהתגלתה לא כלכך מזמן. אי אפשר לטייל לבד במערה ויש להצטרף לקבוצה מאורגנת שיוצאת כל חצי שעה. עלות כניסה 7 לארי (פועלת כל יום מ-10 עד 17). ניתן לקנות כרטיס שכולל שיט בנהר תת קרקעי (אנחנו ויתרנו).

ממרכז המבקרים יורדים במדרגות לפתח המערה. ונכנסים פנימה, בהתחלה הכל חשוך ואז פתאום אתם נכנסים לחלל מואר, המערה מדהימה! הסיור הוא כשעה בו עוברים במספר היכלים המוארים באופן שונה ויפה, ובסוף יש מעין הצגה אור קולית, חביב ביותר. רק שימו לב כדאי לבוא עם נעליים סגורות וג'קט כי הרצפה מחליקה מאוד ודי קריר בפנים. אחרי המופע האור קולי מי שהזמין כרטיס הכולל שיט ממשיך במסלול אחר, בעוד שאנחנו מתקדמים ליציאה. שימו לב היציאה היא מכיוון אחר ויש אוטובוס שאוסף את כולם (גם אלה ששטים) ומחזיר למרכז המבקרים.

00603a643927948dd5c580f781416eae.jpg?l=8

43348f8118d4511df0ebee7e24d0aa87.jpg?l=6

אנחנו רעבים, ממש ליד המתחם של פרומיתאוס יש מסעדה מקומית (ששוב נראית כמו אולם אירועים בארץ). אין להם תפריט באנגלית (מזל שבעלי קורא קצת ברוסית, כי אני בקושי מצליחה לחבר שתי אותיות יחד), אנחנו מתפנקים על הארוחה (קבבי כבש טריים, סלטים פשוט תענוג), המסעדה עצמה מעוצבת יפה מאוד- הכל מגולף מעץ- כיסאות, שולחנות, גדר, מזרקה וכל הקישוטים מסביב, מקום ממש יפה.

בתום הארוחה אנחנו מחליטים לנסות להספיק לשמורת סטפליה (בה יש טביעת רגל של דינוזאור) ויש שם גם מערת נטיפים. כניסה עולה 6 לארי. אנחנו מגיעים לשם בשעה 16:30 ומתבשרים שהשמורה נסגרת בשש ויש 2 ק"מ הליכה עד תביעות הרגל של הדינוזאור. אנחנו מעדיפים שלא לעשות את המסלול במהירות שיא (צריך לשמור משהו לפעם הבאה לא?) ולכן אנחנו נוסעים לקותאיסי לחפש מקום לינה.

העיר די סואנת, והנהגים הגרוזינים לא נחשבים לנהגים הכי טובים בעולם, כך שאנחנו כבר מתחרטים שנכנסנו לעיר, עשינו סיבוב סביב המרכז אבל המלונות או הגסט-האוסים לא נראה מזמינים בכלל.

בסוף מצאנו מלון ממש במרכז העיר (ליד הגשר)- old town (משהו כזה, תסלחו לי שאני לא ממש זוכרת), שנתנו לנו סוויטה ב-100 לארי ללילה (לא היה חדר אחר), קצת יקר אבל לא היה לנו כוח להמשיך לחפש. החדר די מרשים (יש סלון עם ספה, מרפסת וחדר שינה), אבל המיטה, אוי המיטה... כזה פאר ואז נשכבים על מיטת קפיצים כשכל קפיץ פשוט נתקע בגב! אם לרגע חשבנו שאנחנו במקום "מערבי" למיטות הגרוזיניות יש יכולת להזכיר לך מהר מאוד שאתה עדיין חצי רגל ב"קומוניזם הרוסי" (או כך לפחות אני קוראת לזה).

התמקמנו ויצאנו לסיבוב בעיר, העיר די יפה, יש נהר באמצע וסביבו מספר בתי קפה, יש גם פארק נחמד. אנחנו לא רעבים (אחרי הארוחה המפנקת מהמסעדה) אבל נהנים לשתות קפה ולאכול גלידה במסעדה על הנהר, זה ממש מול המלון ויש שם מוזיקה מצוינת. בהמשך הערב עברנו לקפה אחר- במצד השני של הנהר, שם נשנשתי פטריות עם גבינה וקוקטייל, וחזרה למלון, מחר עוד יום של נסיעה ארוכה לפנינו.

2b25f4f6ec1cc57f4a0137a048ccded6.jpg?l=8

19.9 יום 7: תלויים מעל הקניון

היום אנחנו עושים את הדרך הארוכה למסטיה שבמחוז סוונטי, אבל לפני כן אנחנו רוצים לראות עוד קצת את איזור קותאיסי ולכן לאחר התלבטות בין טיול בקניון מרטוולי וקניון אוקטצה החלטנו על אוקצטה (Okatse Canyon). מדובר במסלול של 700 מטר שתלוי מעל הקניון, אטרקציה שנפתחה לפני שנה בלבד.

אנחנו יוצאים לדרך, מכוונים את גוגל לאתר ומתחילים בנסיעה בין הכפרים הקטנים של קותאיסי. הדרך עוברת בשדות חקלאיים ובין הגבעות. בשלב מסוים הקליטה נעלמת אבל יש רק דרך אחת ככה שפשוט תמשיכו לנסוע.

בסוף מגיעים למרכז המבקרים של האתר בו יש הסבר על הקניון ושם קונים כרטיס (8 לארי). ממרכז המבקרים יש מסלול של 2.5 ק"מ עד הרמפה התלויה, היום חם מאוד אז אנחנו מחליטים לנסוע בג'יפ (למי שאין ניתן לשכור הקפצה בעלות ל 30 לארי).

הדרך מאוד מאתגרת לג'יפון שלנו, ככה שלמי שרוצה לעשות את הנסיעה בג'יפ כדאי שתשכירו גי'פ יותר גבוהה כי היו שם עליות שבקושי רב הצלחנו לעלות...

לאחר נסיעה די מפחידה הגענו ליעד, ממש לפני הרמפה יש בקתה בה צריך להציג את הכרטיסים שקניתם, אחרת לא ניתן להיכנס, יש במקום גם שירותי בול פגיעה (ממליצה להימנע).

75d6e68bfed4f608cb824c7ff49ef9ed.jpg?l=8

בהתחלה יורדים במדרגות ואז נגלה לכם נוף הקניון והגובה הרב של הרמפה שעומדים עליה! אנחנו פשוט תלויים באוויר מעל הקניון, מתחתינו יער ונהר שזורם. למי שיש פחד גבהים לא הייתי ממליצה על המסלול, אפילו אני שלא סובלת כלל מפחד גבהים החסרתי פעימה. לאחר הליכה של כ-700 מטר על הרמפה מגיעים לבמה שממש בולטת לתוך הקניון ממנה נשקף הנוף של האיזור והמסלול שעשינו. משם עולים חזרה והולכים לכיוון הבקתה, אנחנו נהנינו מאוד.

והנה התמונות:

eca08d10c0d9f6621bf617613d63b115.jpg?l=8

d09b26c4bdff7a800f92d28ed7d6eedb.jpg?l=8

33e3dde83bb5b9f30670b5dceb800e39.jpg?l=8

למי שמעוניין ניתן לעשות מסלול עד למפלים, צריך לנסוע עם הכביש ולעבור את מרכז המבקרים עד שהכביש נגמר ויש דרך עפר (בדיוק סוללים אותה). בינתיים לא ניתן לעבור שם עם הרכב ולכן מדובר בהליכה של כ-2 ק"מ לכיוון במעלה הגבעה. לצערנו אנחנו צריכים להגיע היום למסטיה ולכן די קצרים בזמן (השעה כבר 12:00) ואנחנו לא רוצים לנהוג למסטיה בחושך, טוב נו, אי אפשר להספיק את הכל...

מכוונים את הגוגל לעיירה זוגדידי (אוכל ותדלוק לפני מסטיה כי אחרכך אין תחנות דלק כלל) ומתחילים לנסוע שוב בין הכפרים הגרוזיניים שממש עושים חשק לקנות שם איזה בית בכפר לנופש...

ב-14:00 הגענו לזוגדידי, עיר די משעממת (למי שמגיע למסטיה ברכבת זו התחנה האחרונה ומכאן לוקחים מרשרוטקה למסטיה). אנחנו מוצאים מסעדה ואוכלים צהריים, מתדלקים וקונים גלידה ורד בול לנסיעה הארוכה שלפנינו. לפי הGPS מדובר בנסיעה של 3 שעות ויוצאים לדרך.

ההרים באופק הולכים ומתקרבים ולאחר נסיעה של חצי שעה התחלנו לטפס. מיד מקדם את פנינו סכר ואגם טורקיז יפיפה שמלווה אותנו חלק ניכר מהדרך. בגלל השעה המאוחרת אנחנו מחליטים לעצור בכל המקומות האלה בדרך חזרה וממשיכים בנסיעה תוך כדי התפעלות מהנוף. אנחנו חולפים על פני כפרים קטנים ומסעדות והרבה מלונות בהקמה, הנוף משגע, נוסעים צמוד לצלע ההר, משמאל האגם שבמהרה הופך לנהר כפרים משני הצדדים כשמחבר ביניהם גשר חבלים בלבד, ממש תחושה של חזרה בזמן.

קצת תמונות מהדרך:

4bcb85130e18044aa257501ba5030f1c.jpg?l=8

7d629ad8e07a4af1679408cbca596dee.jpg?l=8

אגב הכביש די מסוכן כי מעת לעת נופלות אבנים מההר ישר על הכביש, סעו בזהירות! הדרך די קשה ומפותלת ודורשת ערנות כך שאחרי שעתיים אנחנו עושים עצירה ליד הנהר כדי לנוח מעט. לפי ה-GPS עברנו חצי דרך.

מהר מאוד אנחנו מתחילים לעלות להר ורואים את הפסגות המושלגות של רכס הקווקז (מצפון זו שמורת אושבה והגבול עם רוסיה), המוני כפרים קטנים פזורים בעמק ובכל כפר יש מגדל אופייני לחבל סוונטי.

7ab7d1a52a5ee5afb4e80a6e4151c2c9.jpg?l=8

בשבע וחצי אנחנו סוף סוף מגיעים למסטיה ולמזלנו בכניסה לעיירה יש 2 תחנות דלק (כפי שאמרתי אין שום תחנת דלק בין זגודידי למסטיה אל תשכחו לתדלק בזוגדידי!), ואנחנו מתחילים במשימה של חיפוש מקום לינה, פותחים את BOOKING ומסתכלים, כך הגענו לגסטהאוס SWAN HOUSE מקום חביב מאוד שממוקם בבניין ישן מהמאה ה-12 שהבעלים הוסיפו לו קומות והפכו אותו למודרני. החדר די פשוט אבל נקי, גם השירותים והמקלחת מעולים. אנחנו עייפים מכדי לחפש עוד מקומות אז אנחנו נשארים לפחות ללילה (בעלות 60 לארי כולל ארוחת בוקר). הבעלים מאוד נחמדים וממליצים לנו על הרבה סלולים וטיולים באיזור.

אנחנו רעבים אז יוצאים לסייר בעיר ולחפש מסעדה. כבר חושך בחוץ וזה מקנה אווירה מיוחדת לעיירה שחשוכה ברובה למעט תאורה בכביש הראשי וכן כל המגדלים שלה מוארים, התחושה כאילו מהלכים בעיר מימי הביניים.

b9b5b1d9d4579f4d85a35d3181409766.jpg?l=8

כשיוצאים לרחוב הראשי יש המון מסעדות, גסטהאוסים וכן חנויות מזכרות, אנחנו אוכלים במסעדה של גסטהאוס USHBA (די טובה נאכל שם עוד כמה פעמים). אחרי האוכל אנחנו עושים סיבוב בעיירה שכבר די שוממת (למעט כמה פרות וכלבים) וכן מטיילים קצת ליד המגדלים. עייפים ומרוצים אנחנו פורשים לישון.

לחלק השני לחצו כאן.

צפיה במפה צפה במפת הפוסט

אהבת? הנה ההזדמנות שלך לפרגן

רוצה לעקוב אחר הבלוג של Bagii?

הפוסט הבא ›
ספטמבר בגיאורגיה (טיול עצמאי בגיפ) - חלק ב
ספטמבר בגיאורגיה (טיול עצמאי בג'יפ) - חלק ב'
מתוך הבלוג של Bagii
30-04-2016
קרא מאוחר יותר
‹ הפוסט הקודם
פותחים שנה אזרחית חדשה בפראג
פותחים שנה אזרחית חדשה בפראג
מתוך הבלוג של Bagii
12-01-2015
קרא מאוחר יותר
לכל הפוסטים של Bagii »

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

תגובות פייסבוק

סגור
×