על סיגרים קובנים

הסיגרים הקובנים ידועים בכל העולם. ישנם סיגרים באיכויות שונות ומסוגים שונים. הסיגרים נמכרים בכל מקום- ברחובות, בדוכנים, בחנויות מיוחדות וכדאי לדעת כיצד לבחור אותם כדי שלא יעבדו עליכם בעיניים...

יובל לימון
תמונה ראשית עבור: על סיגרים קובנים - תמונת קאבר
© עידו ויסמן

בכתבה זו:

בקובה - איפה לקנות

קובה ידועה בכל העולם בזכות הסיגרים. בחנויות לממכר יינות וסיגרים בישראל כמו בשאר העולם, סיגרים מתוצרת קובה נמכרים בהון עתק. למבקר בקובה נושא הסיגרים מהווה מוקד חשוב במסלול הטיול לנוכח העובדה שקובנים מעשנים סיגרים והרבה!!!. ברחובות מציעים אנשים סיגרים למכירה בשוק שחור... והרבה, ולרגע לא נשכחים כל אותם חברים שביקשו להביא הביתה מזכרת- סיגר קובני, וכאלה יש גם ... הרבה. אז מניסיון הטיול הפרטי שלי, מספר פרטים, עובדות, עצות ואזהרות:

כל הסיגרים הקובנים נעשים בעבודת יד מקצועית ללא כל התערבות של מכונה.

מפעלי סיגרים נבחרים:
מפעלי סיגרים מפוזרים בכל ערי קובה. ברוב המפעלים הכניסה מותרת לאולמות היצור אך אסור בשום אופן לצלם את תהליך העבודה. ברוב המפעלים ניתנת הרשות לצלם עובד אחד או שניים שתפקידים ל"עשות את ההצגה" לתיירים מתחילתה ועד סופה בפני התיירים.

כתובות בהוואנה:
Real Fabrica De Tabacos - ממש מאחורי ה"קפיטליו" שבמרכז הוואנה (אתם יכולים לשאול את שומרי הקפיטוליו והם יכוונו אתכם ל-Indeustria 520. המפעל הזה הוא מהוותיקים בקובה ופועל מאמצע המאה ה-19. במקום אולם ייצור עם מאות עובדים וחנות מכירה הכוללת תצוגה קטנה על תולדות הסיגרים. הביקורים במקום מתאפשרים רק בשעות הבוקר, מחיר הכניסה לסיור באולם הייצור- 10 דולר.. אותם ניתן לחסוך אם מבקרים במפעלי סיגרים אחרים, דומים.

Real Fabrica De Tabacos La Corona- מפעל סיגרים שנוסד גם באמצע המאה ה-19 ונמצא ממש מול ארמונו של בטיסטה בצידו המערבי של רחוב Agramonte (פינת Refugio). שיטת הביקור , והמחירים זהה למפעל הראשון. במקום מיצרים סיגרים ידועים כגון מונטה כריסטו, קואיבה ועוד ובחנות המפעל גם ניתן לקנות סיגרים בודדים- דבר שאינו מתאפשר בכל המקומות.

כתובות טרינדד:
Fabrica De Tabacoנמצא באחד הרחובות בעיר העתיקה. מפעל קטן (באופן יחסי) עם כ-50 מגלגלים היושבים מול דגל קובה ומשגיח השומר על תפוקה נאותה. המגלגלים מנסים לקרוא לכם ע"י סימנים מתחת לשולחן לבוא ולקנות תוצרת גנובה, אבל לא כדאי להסתבך, ובמיוחד כשמשגיח עירני ולא ישן (מצב בו הוא נמצא מרבית הזמן). הכתובת: Macio 403 פתוח בשעות הבוקר והצהריים. חנות הטבק נמצאת באותו רחוב אבל לא בצמוד למפעל.

פינר דל ריו:
איזור פיינר נחשב לאחד מספקי הטבק המשובחים ביותר לתעשיית הטבק בקובה.מפעל ליצור סיגרים תוכלו למצוא במרכז העיר: Fabrica De Tabacos Francisco Donnatien הנמצא ברחוב Maceo Oeste 157 גם כאן ניתן לבקר באולם היצור (ששימש בעבר כבית סוהר) או להשתתף בסיור (5 דולר מיותרים). העובדים מנסים להציע לכם תוצרת מתחת לשולחן אבל גם כאן- מסוכן ולא כדאי.

כתובות בסנטייגו דה קובה:עוד מפעל קטן הנמצא מול עמוד השעון של בנין המכס ב-Av Josus Menendez 703. שם המפעל: Fabrica De Tabacos Cesar Escalante המפעל פתוח לסיור חופשי בשעות הבוקר בין השעות 09:00-11:00.

לתחילת הכתבה

בשוק השחור-עובדות, אזהרות ועצות

לתושבי קובה החיים בעוני אין הרבה דרכים "לעשות כסף מהצד.." לשיפור רמת חייהם. האבטלה גואה ואילו העובדים, מקבלים משכורות חודשיות מצחיקות. לכן כל תייר "מותקף" (וחובה לציין בנעימות) ע"י שפע של אזרחים המציעים לו לקנות סיגרים במחירי מציאה. מקור מרבית הסיגרים הללו הינם אותם עובדים במפעלים אשר מצליחים "להרים" מעט תוצרת אותה מוכרים הם וקרוביהם לתיירים בשוק השחור. תוצרת זו טובה בעיקרה אך השוק גם מוצף בסיגרים מתוצרת מפעלים ביתיים, לא רשמיים אשר מייצרים סיגרים מטבק ירוד ומשאריות טבק המושלכות ממפעלים רשמיים וקיימים גם ערבובים, והונאות...אז איך למעשה ניתן למצוא מציאות (וכאלה קיימות מידי פעם).

למען אלו ובהדרכת מרצדס ויולדה הקובנים מוגשים לכם כאן טיפים בנושא זיהוי התוצרת:
כלל א`- חשוב לדעת את המחירים הרשמיים של הסיגרים השונים בחנויות הרשמיות. ואם את/ה רוצה לקנות תוצרת טרייה ובראש שקט- כדאי להעדיף קניה בחנות ולא בשוק השחור (המחיר בחנות בקובה עדיין זול בכדי שליש מהמחיר בחנות בת"א..).
כלל ב`- אל תדחו את קניית הסיגרים לחנות הדיוטי פרי בנמל התעופה בקובה- שם המחירים יקרים.
כלל ג`- חשוב לקחת קבלה על קניית הסיגרים כי הרבה פעמים המכס ביציאה מהמדינה מבקש לראות את הקבלות. יש כאלה המוכרים סיגרים בשוק השחור המספקים עם הקניה גם חשבוניות, העדיפו אותם.

כיצד מזהים תוצרת פגומה:
שלב א`- יש לבדוק את הקופסא, האם היא מקורית, האם יש בה את החותמת הרשמית החיצונית ואת הקבלה הירוקה המאשרת שזו תוצרת של מפעל רשמי.
שלב ב`- יש ללחוץ קלות על הסיגר. מעטפת סיגר טוב וטרי צריכה להיות קצת רכה. סיגר ברמה ירודה הוא דחוס וקשה- דבר המקשה על זרימה טובה של העשן.
שלב ג`- יש לפתוח את הקופסא ולהריח את הסיגרים. לסיגרים טריים וטובים יש ריח מסויים המייחד אותם (שאותו צריך להכיר מראש). אם אין ריח- התוצרת אינה טריה. סיגרים שאינם טריים נפסלים בחנויות הרשמיות ומוצאים את דרכם לשוק השחור.. אבל זו כבר לא מציאה.
שלב ד`-צריך לבדוק את הצבע של כל הסיגרים שבקופסא. אם הצבע של כל הסיגרים זהה- זה סימן טוב. ערבוב תוצרות מבטיח צבעים שונים.
שלב ה` -(והחשוב מאד) צריך להרים את השכבה הראשונה של הסיגרים בקופסא ולבדוק את אותן בדיקות הנקובות מעלה לגבי שכבת הסיגרים התחתונה. הרבה מוכרים בשוק השחור מערבבים מספר תוצרות, כשבשורה הראשונה הם מניחים סיגרים טובים ומקוריים ובשורה התחתונה.. משהו אחר.

לתחילת הכתבה

במפעל הסיגרים

ולסיום עצה אישית: התנסו בחוויה- אפילו אם אתם אינכם מעשנים סיגרים, בהיותכם בקובה, נסו לפחות פעם אחת לעשן סיגר טוב. הנוף, צלילי המוזיקה, האנשים והעשן יעשו את שלהם. חוויה כדאית! וכדי לשכנע אתכם הנה סיפור קצר:

הייתי צריך להיות בניו יורק , אבל הפעם מסיבות אישיות רציתי גם להוסיף עוד איזושהי חוויה מיוחדת לנסיעה, ומכיוון שהיו לי 10 ימים פנויים אז החלטתי לראות שוב עולם שכולם מסכימים שהוא בר חלוף.אז טסתי 11 שעות לניו יורק ומשם טסתי 3 שעות למכסיקו ומשם לקחתי מטוס נוסף ואחרי 45 דקות נחתתי בהוואנה, קובה.במונית משדה התעופה הנהג עצר פתאום (היה חושך בחוץ, השעה- שעת חצות) ושאל אם אנחנו רוצים לקנות כי יש לו תוצרת מעולה, דוד שלו עובד במפעל. ענינו שלא והוא חייך והמשיך לנסוע עד העיר שהמוני אנשים גדשו את רחובותיה- הוואנה בירת האי הקסום קובה. מדינה אחת עם עבר של פאר שחלף, מכוניות עתיקות שלמראן אספנים מזילים ריר, הנהגה נערצת -פידליסטית ,עוני מרוד של אזרחים חייכנים ומוצר יצוא נערץ, ארוך וחום- סיגר.

במפעל לסיגרים בעיר טרינדד (זאת מהסיפורים על שודדי הים) יושבים אנשים בשורות ומגלגלים ברישיון. חום מטורף. על כיסא גבוה יושב אחד שמשגיח עליהם (כשהגענו הוא היה שרוי בשינה עמוקה), על הקיר ממול שורות העובדים -דגל קובני והגדלה של מודעה מהעיתון הרשמי ובה צילומים מעניינים להשכלת המגלגלים- עשר השוואות די מצחיקות בין הפרצופים של גורג` בוש (נשיא ארה"ב) לפרצופי והוויות שימפנזות (כאלה מהג`ונגל), חוויה די מעניינת המודגשת לנוכח העובדה שכשנכנסנו לאולם כל העובדים עשו פרצופים וקרצו אלינו, גלגלו את הידיים ועשו תנועות הזמנה מוסתרות מתחת לשולחנות, בוא אלי.. בוא אלי..

מה העניין?כ ו ל ם מציעים לנו לקנות סיגרים גנובים ..בדולר.המשכורת הרשמית בקובה למי שעובד- כ-18 דולר לחודש.אז דולר שווה המוןוהתיירים חוגגים.בחנות הרשמית - סיגר אחד כבר שווה 2.5 דולר.בחנות בשדה התעופה בהוונה אותו סיגר כבר עלה 4 דולר. בשדה התעופה במכסיקו- 6 דולר .ובחנות היינות והסיגרים בתל אביב (כן הלכתי לבדוק כי הייתי מת מסקרנות) 14.5 דולר!!

פגשתי אחד - דווקא מרעננה.דיברנו קצת - כמובן גם על סיגרים. אמרתי לו שאני אסמטי ולא סובל ריח של סיגרים והוא ענה שגם הוא לא מעשן .. השתעלנו ביחד .אחרי חצי שעה של שיחה (אין הרבה ישראלים בקובה אז מפגשים שכאלה די נחמדים) הלך והביא תיק כחול והוציא מתוכו קופסא אחת , ועוד אחת - עשרים קופסאות כפול 25 סיגרים "קואיבה" ו"מונטה כריסטו" בגדלים ובעוביים שונים. אצלי השיעול החמיר. הוא שילם - 550 דולר, בארץ .. 5500 דולר לפחות. תקציב היין לכל השנה כבר מכוסה,הקומבינה היהודית שוב מנצחת .ובמנהל עסקים קוראים לזה סיטואציה שבה כולם מנצחים....

שלכם,
יובל לימון (אסמטי, לא מעשן, אבל מתעניין בתופעה...)

לתחילת הכתבה

הדפסה|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

המפעל בפינר דל ריו דווקא פתוח...אבל

השב  · 

hulon

השב  · 

New Ciggar law!!!

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לקובה

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×