פורטוגל - טיול בין נופים וערים

פורטוגל מציעה מגוון של נופים ויופי. לפניכם טיול שמתחיל בצפון פורטוגל ומסתיים בליסבון. הוא כולל עיירות קטנות בדרך, נופים מקסימים, חופים, תרבות מקומית, הרבה עליות וירידות (כיאה לתנאי השטח) ועוד.
יגאל רג'ואן
|
מפה
תמונה ראשית עבור: פורטוגל - טיול בין נופים וערים
© עמית להב

יום 1: טיסה לפורטו והיכרות ראשונית עם העיר

המראנו מתל אביב בטיסת אל על לפרנקפורט ב- 9:20, נתחנו מעט לפני 13:00 שעות מקומי (1- ביחס לישראל) וב-14:30 המראנו שנית לפורטו עם לופטהאנזה, שם נחתנו ב- 16:00 שעון מקומי (2- ביחס לישראל).

לצערנו נאלצנו להתעכב למעלה משעה מעבר לצפוי בשדה התעופה הנעים של פורטו, עקב העובדה שאחת המזוודות שלנו לא הגיעה (היא הגיעה למחרת בערב, אגב, למלון בו התאכסנו). לאחר שהמזוודה אותרה בפרנקפורט והובטח לנו שהיא תגיע לפורטו בטיסה הקרובה שיוצאת משם (ישנן שלוש טיסות יומיות מפרנקפורט לפורטו, אנחנו טסנו בטיסה השנייה של אותו היום). עזבנו את השדה לעבר מלון Sao Jose, אותו הזמנו מראש (70 יורו ללילה. החדר מרווח ונוח מאוד. נשארנו במלון זה שני לילות). הנסיעה למרכז העיר אורכת כ-20 דקות, אולי מעט יותר, באמצעות רכבת קלה/תחתית מאוד נוחה וידידותית. ירדנו בתחנת הרכבת הקרובה למלון (כ-150 מטרים), שמנו את המזוודות וירדנו לעבר מרכז העיר.

פורטו, כמו כל פורטוגל, בנויה על מורדות ועליות. הטיול בפורטוגל, בערים ובעיירות הוא קשה פיזית, יחסית לטיולי משפחות אחרים באירופה. המלון שלנו היה קרוב מאוד להתחלה של רחוב Santa Catarina, שהוא רחוב הקניות הראשי של פורטו. החסרון הוא שהתחלת הרחוב גבוהה משמעותית מהקצה התחתון שלו ומהנמל של פורטו, שהם מרכז הפעילות בעיר.

הגענו לנמל וחיפשנו מקום לאכול. מאכלי בשר, דגים ופירות ים הם מאוד נפוצים בפורטו, ובפורטוגל בכלל (למרות שבליסבון, למשל, המגוון הרבה יותר גדול). לאור העובדה שאנו נמנעים מאכילת בשר שאינו מקדונלדס בחו"ל (השריטה הקלה שלנו...) חיפשנו מסעדה איטלקית שתשביע את רעבנו. לאחר מאמצים רבים מצאנו פיצריה נחבאת בערך באמצע הטיילת של פורטו. לצערי אני לא ממש יכול להמליץ לכם על המקום כי הפיצות שלהם מאוד ירודות. פיצה צמחונית למשל, עשויה עם גזר מגורד, מלפפון, מעט עגבניה וקצת זיתים לא מגולענים... חוץ מזה ראוי לציין שהנמל של פורטו מאוד מאוד יפה ומרשים בלילה, וזהו אזור שנעים לשבת בו, אם מוצאים מסעדה ראויה. הוא גם יחסית קריר, אז כדאי להצטייד במשהו ארוך אם מגיעים לשם לקראת הערב.

לאחר הארוחה חזרנו למלון כי היינו עייפים ורצינו לנוח לקראת היום הבא, שבו תכננו להספיק לתור את העיר ולבקר באטרקציות המרכזיות בה.

יום 2: פורטו

פורטו היא העיר השנייה בחשיבותה בפורטוגל, והיא שוכנת על גדות נהר הדואורו שבצפון המדינה (פרט טריוויה מעניין: דווקא השכנה שמדרום לנהר, Gaia, גדולה במעט מבחינת כמות תושבים... אבל החשיבות ההיסטורית והכלכלית היא של פורטו ולא של Gaia). קמנו בבוקר וירדנו לכיוון מרכז העיר והנמל על מנת להתרשם מהם באור יום. לאחר סיבוב קצר על הטיילת חצינו את הנהר באמצעות הגשר שבקצה הטיילת לעבר השכנה מדרום, בה נמצאים כל היקבים בזכותם פורטו ידועה, אשר מייצרים את היין שקרוי על שמה. גם בצד השני יש טיילת מאוד חביבה, אבל פחות יפה ומרשימה מאשר זו שפורטו. מהרגע שתחצו את הגשר תראו המון עלוני פרסום המכוונים לתיירים ומנסים למשוך אותם ליקב זה או אחר. אנחנו בחרנו ללכת לבקר ביקב אחד על מנת שנוכל להספיק לבקר במקומות נוספים בעיר באותו יום. הלכנו ליקב Croft שנמצא במעלה גבעה, לא רחוק ממספר יקבים נוספים בהם יקב טיילור שנחשב לאחד היקבים המפורסמים בפורטו. הכניסה ליקב היא בחינם (על הטיילת של Gaia יש Turismo ובו יוכלו לספק לכם מפה עליה מסומנים היקבים השונים, אבל לא כולם, וגם יגידו לכם מה בחינם ומה בתשלום), ומיד עם הכניסה הוצעה לנו כוס יין קינוח לבן של היקב. לאחר המתנה של כ-10 דקות החל סיור קצר ביקב. הצטרפנו לסיור בספרדית, מפני שלא רצינו לחכות לסיור באנגלית. לרוב' הסיורים מתקיימים לסירוגין באחת השפות הבאות: אנגלית, ספרדית וצרפתית, ולעיתים יש זמן המתנה ארוך בין סיורים באותה שפה, לכן העדפנו לא להתעכב ולהיעזר במעט הספרדית שחלקנו דוברים יותר או פחות ולחסוך זמן. הסיור לא שונה מהמוכר לרובנו מהיקבים השונים בארץ (זוכרים את הטיול מבית הספר שלקחו אותנו ליקב בזכרון או בראשל"צ? בערך ככה...), אבל מאוד מאוד נחמד, ובסופו הוזמנו לכוס יין נוספת, הפעם יין אדום. קנינו 2 בקבוקי יין מתוצרת היקב והמשכנו האלה.

כאן המקום לציין שהיינות בפורטוגל מאוד זולים וטעימים. יין פשוט אבל טעים יכול לעלות בסופר אפילו 2 יורו או פחות לבקבוק של 750 מ"ל. במסעדה, בקבוק של Vinho Da Casa ("יין הבית", לבן, אדום או ירוק) יעלה לכם בין 7 ל-10 יורו. כמובן שההיצע מאוד רחב ועבור חובבי יין ומביני דבר יש אופציות נוספות מצוינות במחירים לא רעים בכלל.

חזרנו לפורטו ובדקנו עם המלון האם המזוודה האבודה של אחותי הגיעה. מכיוון שהמזוודה עוד לא הגיעה עשינו סיבוב קצר בזארה ב- Nike שב- Santa Catarina לקניית מכנסיים וחולצה, ומשם המשכנו ל- Casa da Musica, אולם המופעים המפואר והמרשים של פורטו. יש במקום סיורים מודרכים פעמיים ביום. הסיור של אחה"צ מתחיל ב-16:00, לכן נאלצנו לחכות מעט. ישנם סיורים בפורטוגזית ובאנגלית. הסיור עצמו מתמקד יותר בתכנון, באדריכלות ובעיצוב של המקום, וכמעט ולא נוגע במוזיקה עצמה, אבל עדיין מאוד יפה. על מנת להגיע למקום יש לנסוע במטרו עד לתחנת Casa da Musica.

את הערב השני שלנו בפורטו בילינו שוב בטיילת, אבל לאור הניסיון המר שהיה לנו עם הפיצה מהערב הקודם עצרנו קודם במקדולנדס שב- Via Catarina. סיימנו את הערב בבירה/קפה באחד הברים שעל הטיילת.

לפני שאמשיך, אוסיף כי חובבי קפה לא ירוו הרבה נחת. הקפה בפורטוגל הוא בינוני ולעיתים אף פחות מכך. בפורטו, נדמה שהמושג "בית קפה" לא קיים. בשאר בפורטוגל ישנם דווקא בתי קפה וקונדיטוריות קטנות למכביר, אבל הקפה שהן מגישות הוא שווה ערך לקפה הנמס הפשוט ביותר שיש בסופר. המצב בגזרת העוגות והמאפים, שונה לחלוטין ובהחלט מעודד.

יום 3: יער בוסאקו ופורטוגל דוש פקניטוש

התחלנו את היום השלישי לטיול בלקיחת הרכב אותו שכרנו מראש בארץ באמצעות Ofran מתחנת ההשכרה שבסמוך ל- Casa da Musica, ונסענו לכיוון יער בוסאקו. בחרנו לטייל ביער לאור המיקום הנוח שלו לאורך המסלול הכללי שלו, וכמובן שלאור המלצות שונות שקראנו באינטרנט לפני הטיול. היער עצמו מאכזב קצת, ובמבט לאחור אני חושב שעדיף לנסוע טיפה פנימה לחלקה המזרחי של פורטוגל ל- Serra de Estrela, שאמור להיות יפה ומרשים בהרבה, ולטייל שם, אם אתם חובבי טבע. במרכז היער יש ארמון מאוד יפה, ועל פי המבט החטוף שהצצתי בפנים הארמון נראה שמבפנים המצב אפילו מרשים עוד יותר. עם זאת, הכניסה לארמון, שמשמש כמלון, אסורה למבקרים.

לאחר כשעתיים של טיול ביער ובגנים המקיפים את הארמון החלטנו לשנות את התכנון המקורי של הטיול שלנו (במקור תכננו לטייל במשך כל היום ביער, כי חשבנו שיש מה לעשות שם יום שלם...) ולהגיע ל- Coimbra בשעות אחר הצהריים המוקדמות במקום בשעות הערב. הגענו למלון Oslo בעיר (93 יורו ללילה לשלושה אנשים, חדר יחסית קטן אבל אמבטיה גדולה, מאוד נקי ומסודר, וכולל ארוחת בוקר עשירה מאוד).

לאחר התמקמות זריזה במלון יצאו לפורטוגל דוש פקטינוש, שהוא פארק ובו דגמים מוקטנים של אתרים רבים וחשובים ברחבי פורטוגל. הפארק נבדל מ"מיני ישראל" המוכר לרובנו, בכל מיני דברים: ראשית, הדגמים בו הרבה יותר גדולים. אבל ההבדל העיקרי הוא שרוב הדגמים בו אינם מתארים מבנה יחיד, אלא בנויים כשילוב של מספר מבנים שונים (למשל מבנה שבמרכז החזית שלו ישנו השער בסוף רחוב אוגוסטה בליסבון, אחת הפינות לקוחה מ- Torre de Belem, הפינה השנייה מהקתדראלה של ליסבון, וכו'). חוץ מהדגמים האלה ישנם ביתנים עבור קולוניות שונות של פורטוגל (הודו/גואה, מוזמביק, ברזיל, סאו טומה ופריניסיפה). הביתנים האלה לא מרשימים במיוחד, ובתוכם ישנם חפצים שונים הקשורים למדינה אותם הם מתארים (אבל שוב, לא בצורה מרשימה). החלק המלהיב ביותר בפארק, לפחות עבורי, היה בסופו. חלק זה הוא אוסף של בתים שונים מסגנונות שונים הנפוצים באזורים שונים של פורטוגל (טירה קטנה, בית שנפוץ באזור הדואורו, בית שנפוץ באלנטז'ו וכו') - היה מאוד כיף לטפס ולהצטלם איתם. הפארק מאוד מאוד אטרקטיבי עבור משפחות המטיילות עם ילדים קטנים (גיל 3 עד 10 לדעתי הוא האופטימלי), אבל גם עבור חובבי תמונות ושעשועים כמוני (בן 22) וכמו אחותי (בת 33) היה מאוד כיף, בסופו של דבר.

את הערב סיימנו במסעדה איטלקית קטנה וביתית ליד הכיכר המרכזית של קוימברה, שם הזמנו פיצה ופסטות (פסטות לא רעות, פיצה מצוינת). בדרך חזרה למלון רצינו לעבור באחת הכיכרות בעיר, שבה העירייה ארגנה מופע פאדו (שירה פורטוזית מסורתית עם גוון דכאוני) לקהל הרחב, אבל בדרך לשם נתקלנו במופע מסורתי אחר (ושמח): חודש אוגוסט הוא חודש של חגיגות בקוימברה, מסתבר, כך לדברי מקומיים ששאלנו. לשמחתנו נתקלנו בחגיגה שכזו בשהותנו הקצרה בעיר: היריד הורכב משוק של זקנות מקומיות שמכרו בצלים שקשורים על חבל (לא הצלחנו לפענח מה מהות העניין, אבל זה היה מבדר ומסקרן כאחד), שוק אוכל עם כל מיני מנות מקומיות, ומופע פולקלור של שירה וריקודים מסורתיים שכלל לבוש מסורתי, תהלוכה קצרה בתחילתו וכ-10 רקדנים (5 זוגות) שהרימו מופע מאוד משעשע. את הפאדו השארנו לליסבון.

יום 4: קוימברה והמנזר בבטאליה

את הבוקר הקדשנו לאתר המרכזי והאבן השואבת העיקרית אשר התיירות בקוימברה מבוססות עליה, הלוא היא האוניברסיטה בעיר, ובעיקר הספרייה העתיקה בה. הגענו לאוניברסיטה בשעה די מוקדמת, לפני שמאות התיירים שמציפים את המקום הגיעו, ולשמחתנו הביקור שלנו בספריה ובכנסייה של האוניברסיטה התלכד על קבוצה מאורגנת של מטיילות איריות, שההסברים אשר סיפקה להן המדריכה על המקום הנעימו גם את זמננו והעשירו את ידיעותינו.

הדרך לאוניברסיטה היא עליה די ארוכה, ובמקרה זה לא טרחנו לבדוק האם יש תחבורה ציבורית לאזור. בכל אופן למרות הקושי הטיול בעיר היה נעים.

לאחר הביקור באוניברסיטה עברנו במוזיאון המדע הסמוך אליה. אל תצפו למוזיאון מרשים וגדול כמו זה שיש לנו בחיפה, אבל המוזיאון מאוד נחמד ומציג לקהל הרחב סוגיות וניסויים שונים במגוון תחומי המדע: אסטרונומיה, פיזיקה (בעיקר אופטיקה), ביולוגיה ועוד.

חזרנו למלון בשעות הצהריים, ולפני שעזבנו את קוימברה ישבנו לקפה בקונדיטוריה שמול המלון, Arco Iris ("קשת בענן"). אכלנו שם עוגת אגוזים מצוינת ועוגת שוקולד הנקראת Brigadeiro מדהימה עוד יותר. יחד עם שלוש כוסות קפה התענוג עלה 5.5 יורו. באופן כללי, המחירים בבתי הקפה ובקונדיטוריות הם מאוד זולים. לרוב שלוש כוסות קפה ושני מאפים/עוגות עלו לנו עד 7 יורו - מחיר שפשוט לא מוכר לנו מהארץ...

לקחנו את האוטו מהחניון של המלון ונסענו ליעד הבא: בטאליה. זוהי עיירה קטנה ומאוד מאוד נחמדה, אשר התיירות בה היא סביב המנזר העצום בה, אשר נבנה לכבוד הבתולה לאחר ניצחון של הפורטוגזים על הספרדים (נדמה לי שהספרדים במקרה זה הם הקסטיליאנים, אבל אני לא זוכר בוודאות) בקרב אל-ג'ובארותה, שהיה כמעט חסר סיכוי עבור הפורטוגזים. במנזר עצמו יש קבר של חייל אלמוני, ועל הקבר שומרים שלושה חיילים. בזמן ביקורנו במנזר היו חילופי משמר בקבר, והנוכחות בטקס הייתה שובה ומקסימה.

חזרנו מהמנזר למלון בו התאכסנו באותו לילה: Casa do Outeiro. מדובר במלון קטן וביתי על גבעה סמוכה למנזר. זהו ללא כל ספק המלון הטוב ביותר בו התאכסנו בטיול. האמבטיה הייתה גדולה, מרווחת ומפוארת, והמחיר היה נמוך באופן מגוחך ביחס לתמורה: 80 יורו בלבד.

בערב חזרנו למדרחוב הסמוך למנזר, בו מתרכזת פעילות המסחר, אם ניתן לכנותה כך, בעיירה: יש שם מספר חנויות מזכרות, שתיים, שלוש מסעדות, סופרמרקט, בית מרקחת וחנות בגדים מאור לא אופנתית...

יום 5: נאזרה, אלקובאסה ואובידוש

לאור הפער הקטן שנוצר בתכנון המקורי שלנו (מכיוון שביקרנו בפורטוגל דוש פקניטוש ביום השלישי, עקב קיצור הביקור בבוסאקו) ביקרנו גם בנאזרה, עיירה קטנה על החוף, אשר לא הייתה חלק מהתכנון המקורי של הטיול. לצערנו באותו היום שרר ערפל כבד באזור כך שלא יכולנו ליהנות מהעיירה ולאחר זמן קצר בה ברחנו לעבר העיירה הבאה. בכל אופן, בסמוך לנאזרה ישנה עיירה קטנה נוספת בשם Sitio ממנה יש תצפית יפה מאוד על נזארה (קצת לפני שעזבנו הערפל ב- Sitio החל להתפוגג, כך שהצלחנו לראות את החלק המזרחי של נאזרה). מההתרשמות הקצרה שלנו נראה כי המקום מאוד תיירותי, אולי אפילו יותר מדי. אנחנו לא אהבנו את המקום כל כך, אבל אולי זה קשור לעובדה שהגענו אליו במזג אוויר מחורבן...

המשכנו לאלקובאסה, שבדומה לבטאליה, גם היא בנויה סביב המנזר שלה, אבל גדולה יותר. המנזר עצמו פחות מרשים אבל מאוד יפה בפני עצמו. אם הייתי מתכנן היום את הטיול מחדש ככל הנראה הייתי מסתפק בביקור בבטאליה בלבד, מפני שגם בליסבון ביקרנו במנזר ז'רונימוש.

האטרקציה האמיתית של היום הזה היא אובידוש. בהמלצות רבות ראיתי כי אנשים מדברים על לא יותר משעתיים אשר נחוצות לביקור בעיירה. המלצה זו נכונה אבל חשוב לציין כי אלו שעתיים מלאות קסם שאסור לפספס בשום פנים ואופן אם מגיעים לפורטוגל. זוהי העיירה הכי יפה שנתקלנו בה בפורטוגל והביקור בה היה מאוד מאוד מהנה. טיילנו ברחוב הראשי והססגוני של העיירה לאורך החומות אשר מקיפות אותה, וגם קצת עליהן.

את היום סיימנו בנסיעה של כ-100 ק"מ לכיוון אשטוריל, שנמצאת בריביירה של ליסבון, שם הזמנתי מלון לשני לילות. הבחירה באשטוריל היא משיקולי עלות: כאשר חיפשתי מלון באזור ראיתי כי המחירים באשטוריל נמוכים מאשר בקאשקייש הסמוכה. לאור העובדה שהטיילת של קאשקיש ושל אשטוריל משותפת אני מציע למי שמחפש מלון באזור לנהוג באופן דומה ולבחור את המיקום בהתאם למחירים. עם זאת, אין ספק כי החלק של קאשקייש יותר מעניין ולכן אם ניתן למצוא מלון מוצלח במחיר סביר בקאשקייש, לא רחוק מהים, זו אופציה מצוינת. הטיילת של קאשקייש מאוד כיפית לטיול קיץ לילי. ישנם אנשים רבים היושבים בברים שעל הטיילת, והרבה כאלה שעושים התעמלות על המכשירים השונים הפזורים לאורכה, או רצים הלוך ושוב. גם חבורות של סקייטבורד ראינו שם.

לנו ב-Hotel Londres שנמצא שלוש דקות הליכה מהטיילת. המלון עצמו נראה כמו המלונות הרגילים של אילת - לא פשוט מדי, אבל גם לא מפואר. כל לילה עלה לנו 103 יורו, וקיבלנו מהמלון הזמנה לארוחה בערב הראשון שלנו במלון (נוסף על ארוחת הבוקר שכלולה במחיר). החדר היה בינוני בגודלו, והמיטה השלישית קצת חרקה, כך שזה היה לא נעים. הקפה בארוחת הבוקר היה מזעזע. ארוחת הערב הייתה נחמדה, לא יותר מכך.

בערב החלטנו לבקר בקזינו באשטוריל, שגם הוא היה מאוד קרוב למלון. אמנם אף אחד מאיתנו אינו חובב הימורים, וזו בלשון המעטה, אבל רצינו להרגיש את האווירה ולראות את המקום. אל תצפו ללאס וגאס. גם מכונות ההימורים הקטנות, בהן מכניסים 20 סנט, אינן כאלו מדליקות - אלו לא המכונות של פעם, בהן היו מכניסים כל מטבע בנפרד ומורידים את הידית, אלו מכונות אליהן מכניסים מראש שטר בערך מסוים, וכפתור מחליף את הידית…

יום 6: סינטרה

המוניטין של סינטרה כאחד היעדים המוצלחים ביותר בכל פורטוגל הוא ללא ספק מהמוצדקים ביותר שיש. העיירה מאוד מקסימה, אבל יותר מכך: הארמונות והטירות שבה באמת יפים ומהנים לביקור.

קמנו מוקדם על מנת להגיע לסינטרה עם האוטו, מפני שחששנו שמא תהיה באזור בעית חניה, עליה קראתי קודם לכן באינטרנט. החששות היו מוצדקים. ההגעה המוקדמת שלנו עזרה לנו למצוא חנייה סמוך מאוד ל-Palacio da Pena, ובתחילת הביקור שלנו בו הוא גם היה יחסית שקט ולא עמוס מבקרים, כפי שקורה בהמשך היום. הארמון נפתח למבקרים ב- 9:45. לכן המלצתי היא לתכנן את ההגעה כך שבסביבות 9:30 תגיעו לרחבה שמול הארמון ותחנו עם האוטו. שימו לב שאחרי שנכנסים לעיירה יש לפניכם עוד נסיעה לא קצרה במעלה ההר עד ההגעה לארמון, ויש לקחת זמן זה בחשבון.

הארמון מרשים מאוד, גם מבחוץ וגם מבפנים. הצבעוניות שלו משרה אווירה מאוד שמחה. הביקור בו הזכיר לי שילוב מוצלח מאוד בין טירת נוישוונשטיין, שבדרום גרמניה לבין מוזיאון סיסי שבוינה. הוא הרבה יותר יפה מנוישוונשטיין, ואגדתי לא פחות (והתערוכה בו מאוד דומה לתערוכה במוזיאון סיסי שבוינה, ולפי דעתי אחד הדברים השווים ביותר בעיר המדהימה הזו בלי כל קשר לטיפ זה...).

לאחר הביקור בארמון פנה ירדנו עם האוטו חזרה לטירת המורים. ניתן לקנות כרטיס נפרד לארמון פנה, שעולה 11 יורו, או כרטיס משולב לשני המקומות ב-13 יורו כמו שאנחנו עשינו (ניתן להחליף את טירת המורים באחת משלוש הטירות הנוספות בסינטרה, אבל בחרנו בטירת המורים כי על פי המלצות ותמונות באינטרנט נראה כי היא הכי מרשימה. אם אינכם רוצים לפספס אף אחד מהמקומות ניתן לקנות כרטיס לכל ה-4 ב-16 יורו). אם תקנו כרטיס רק לארמון פנה שימו לב כי בין השעות 9:45 ל-11:00 יש Happy Hour שמוזילה את המחיר במעט. בימי ראשון ה- Happy Hour תקף כל היום.

בתחילה היה נדמה כי הביקור בטירת המורים מיותר, אבל מהר מאוד הסתבר לנו כי הביקור בו מהנה יותר מאשר בארמון. הטירה עצמה אינה טירה סגורה אשר תרים בין החדרים שלה, אלא אוסף של חומות, מרפסות ומדרגות אבן, בהן ניתן לעלות ולרדת ולחקור את הטירה ולהשקיף על הנוף המדהים שמסביב. שימו לב שבגבהים, בהם נמצאים הטירה והארמון די קריר גם באוגוסט ולכן לא מזיק להצטייד בחולצה ארוכה או ז'קט דק. מבחינתי הארמון והטירה הם שני מקומות שפשוט אסור לפספס.

ירדנו מהטירה לעבר העיירה ושם גילינו עד כמה בעיית החניה עליה קראנו מראש היא חמורה. רק לאחר רבע שעה של סיבובים בעיירה ובכביש הארוך המוביל לה מצאנו חניה, שילמנו במדחן ויצאנו מהאוטו לעבר העיירה עצמה. המחיר לשעת חניה סביר בהחלט: חצי יורו. ראשית הלכנו לקפה Piriquita, על פי המלצות שקיבלנו מראש. המקום עצמו היה מאוד רועש, אולי בגלל שעת הצהריים העמוסה, מה שמעט הפחית מהחוויה, אבל המאפים שהזמנו היו מצוינים. בעיקר ה- Travesseiro. ה- Queijada הייתה לא משהו... אבל הקפה היה הרבה יותר טוב מהממוצע אליו התרגלנו בפורטוגל. רק לאחר שיצאנו מהמקום הבחנו כי במעלה אותה סמטה בה הוא נמצא ישנו בית קפה נוסף, שקט ורגוע יותר, אשר מגיש את אותם מאפים אשר מוגשים ב- Piriquita, ומיוצרים ב- Piriquita גם כן. לכן, אם כאשר אתם מגיעים ל- Piriquita המקום עמוס ורועש, תבדקו מה המצב בבית הקפה השני, ייתכן ששם תהנו יותר.

לאחר מכן פנינו לעבר מוזיאון הצעצועים בסינטרה. הוא נמצא ממש בכניסה לעיר, ויש בו תערוכות קבועות ומתחלפות של צעצועים מתקופות שונות. בעת ביקורנו הייתה תערוכה מטריפה ביותר של לגו. המיצגים הקבועים והמרשימים כללו אוספים עצומים של צעצועים מתקופות שונות: חיילי צעצוע מרומי וממצרים, מכוניות צעצוע מתחילת המאה שעברה, מאות או אולי אפילו אלפי חיילים אשר מציגים מערכות שונות ממלחמות העולם הראשונה והשנייה, ולבסוף גם צעצועים חדשים יותר כמו ברביות. בחלק משעות הפעילות של המוזיאון פועלת בו גם סדנת אומן לתיקון צעצועים, אשר לצערנו הייתה סגורה בעת הביקור. אבל גם בלעדיה הביקור במוזיאון הוא לפי דעתי בגדר חובה

כאמור, הביקור בסינטרה הוא חובה לכל המגיע לאזור ליסבון לפי דעתי. אסור לוותר על המקום הזה, ואם אתה אנשים אשר אוהבים לחפור בכל פינה במקום אליו אתם מגיעים תוכלו למלא גם יומיים בעיירה בלי מאמץ. לנו הביקור בארמון, בטירה, בקפה ובמוזיאון לקח כמעט יום שלם. את היום סיימנו בנסיעה חזרה לכיוון המלון, לא לפני שעצרנו בקניון בקאשקייש. העברנו בו שעתיים בלי להרגיש בכלל - יש בו את כל המותגים שחובבי אופנה ישראלים מחפשים: Zara, Mango, H&M וכו'.

לאחר שהגענו למלון יצאנו שנית לטיילת ולאחר חצי שעה של הליכה לאורכה הגענו למסעדה הודית מקסימה (המסעדה ההודית לא נמצאת על הטיילת ממש' אלא על הרחוב שממשיך את הטיילת לאחר שהיא נגמרת), שם אכלנו ארוחת ערב מעולה (אני הזמנתי Chicken Biryati מעולה. אבא שלי לקח צי'קן קארי והיה מרוצה מאוד גם הוא).

יום 7: אבורה והגעה לליסבון

את היום תכננו להקדיש לביקור בעיר אבורה שנמצאת 140 ק"מ מדרום מזרח לליסבון. ידענו מראש כי העיר נמצאת מחוץ למסלול ודורשת נסיעה מיוחדת אליה, אבל לאור ההמלצות הרבות שקראנו עליה בכל מקום (ספרים, טיפים, פורומים) החלטנו לנסוע לעיר ולראות על מה המהומה.

הגענו לעיר ב- 10:00 לאחר כשעה וחצי של נסיעה על האוטוסטראדות. מבחינתי, הנסיעה לאבורה הייתה בזבוז זמן וכסף. האתרים בה נחמדים, אבל לא יותר מכך. עדיף היה להשקיע את הזמן בהגעה מוקדמת לליסבון או לבקר בעיירות אחרות לאורך החוף לפני שמגיעים לבירה. בכל אופן - הרושם שנותר בנו לא הצדיק את הנסיעה הארוכה והיקרה (20 יורו על דלק, וסכום דומה עבור כבישי אגרה...), וכבר ב-13:00 בצהריים התחלנו בנסיעה חזרה לעבר ליסבון. העיירה בהחלט שווה ביקור אם אתם כבר באזור, אבל ממש לא מצדיקה נסיעה מיוחדת אליה. אם תחליטו בכל זאת להגיע אליה, קחו בחשבון את המקדש הרומי ואת קפלת העצמות.

הגענו לליסבון לקראת השעה 15:00, ועברנו תחילה במלון על מנת להוריד את המזוודות ולעשות צ'ק אין. משם נסענו לעבר תחנת החזרת הרכב השכור. קחו בחשבון שנסיעה בתוך ליסבון היא אחד הדברים המזעזעים ביותר אותם תאלצו לעשות כנהגים: חוסר האדיבות של הנהגים בבירת פורטוגל הוא חסר תקדים, אבל הבעיה העיקרית היא מבנה הכבישים, ולא הנוהגים בהם. על מנת להבין על מה מדובר קחו מפה של תל אביב (באופן וירטואלי, כמובן). עכשיו תגזרו אותה לחתיכות קטנות, ותדביקו אותה חזרה בלי קשר לסדר הקודם, על משטח מקומר מאוד מאוד. בערך ככה נראים הכבישים בליסבון: צמתים מאוד לא ברורים ולא מסומנים כראוי, פיתולים, עליות וירידות. נוסף על כך - הסיכוי למצוא תחנת דלק פעילה הוא אפסי: שלוש פעמים כיוונתי את ה- GPS למצוא תחנות דלק סביב האזור בו אני נמצא, ובשלוש הפעמים תחנת הדלק הייתה פיקטיבית או סגורה או שנגמר בה הדלק... נסענו לתחנת ההחזרה וביקשנו מאיש השירות בה שיסביר לנו היכן יש תחנה קרובה על מנת שנוכל לתדלק - רק ככה הצלחנו למצוא תחנה פעילה. לפיכך, המלצתי היא להחזיר את האוטו בשדה התעופה על מנת להימנע מכניסה לעיר עם האוטו וכך גם למצוא תחנת דלק מחוץ לעיר, שרוב הסיכויים הם שתהיה פעילה ופתוחה. משדה התעופה לעיר ניתן לנסוע ב- AeroBus שמספרו 91 ויש לו תחנות הורדה ליד כל המלונות בליסבון בערך. הנסיעה אורכת כ-20 דקות ועולה 3.5 יורו. ישנם גם אוטובוסים רגילים אשר מגיעים למרכז העיר משדה התעופה ולהיפך, אבל אסור להעלות אליהם מזוודות...

חזרנו למרכז העיר באמצעות הרכבת התחתית. קנינו כרטיסים תלת יומיים שעלו 11.6 יורו לכל אחד (0.5 יורו עבור כרטיס מגנטי + 3.7 יורו לכל יום. יש כרטיס עם עלות זולה יותר עבור חמישה ימים). הכרטיס תקף לכל אמצעי התחבורה בעיר, כולל אוניות המשייטות מצד אחד של הנהר לצידו השני, כלומר: אוטובוסים, חשמליות ורכבת תחתית. התחבורה הציבורית בליסבון מצוינת, לא פחות מכך, ולכן הכרטיס התלת היומי לתחבורה הציבורית בליסבון מאוד משתלם ונוח. השילוב בין אמצעי התחבורה השונים מאפשר לנוע בקלות ובנוחות בכל רחבי העיר, גם ברחובות הקטנים ובפינות הנסתרות, מבלי שצריך לכתת רגליים, ובעיר כמו ליסבון אשר בנויה כולה על עליות וירידות זהו יתרון עצום והקלה חשובה על הגוף.

ירדנו בתחנת Rossio ומיד הלכנו להשביע את רעבוננו במקדונדלס הסמוך. את שאר אחר הצהריים ניצלנו על מנת להסתובב במרכז ליסבון. את רוב הזמן בילינו ב- Rua Augusta, הרחוב הראשי של ליסבון שנמצא בין שתי הכיכרות החשובות בעיר: Praca do Commercio ו-Praca da Figueira (או כפי שהיא מכונה על ידי המקומיים, Rossio).

את שלושת הלילות שלנו בליסבון העברנו ב- Grande Pensao Alcobia, שנמצא ממש מעבר לפינה של כיכר Rossio. המיקום מצוין, ארוחת הבוקר טובה מאוד, החדר נוח, מספיק מרווח והאמבטיה נקיה ונוחה אך צנועה. החסרון היחיד הוא שעל מנת להגיע לחדר יש לעלות 40 מדרגות, ורק אז ניתן להשתמש במעלית. כך שאם יש לכם בעיה לעלות מדרגות זה לא המקום בשבילכם. אם אין לכם בעיה להעלות את המזוודות בצ'ק אין ולהורידן עם העזיבה, וכל יום לרדת ולעלות את המדרגות (זה לא נורא כמו שזה נשמע, זה ממש ממש בקטנה...) - אז תעשו דיל מצוין. המחיר לחדר ללילה הוא 80 יורו.

יום 8: מרכז ליסבון והאושנריום

את הבוקר הקדשנו לסיבוב רגלי בעיר. ביום הקודם, תוך כדי הסיבוב הקצר, עברנו בדוכן של Ask Me Lisboa (מעין דוכני Turismo שפזורים בנקודות מרכזיות בעיר) ולקחנו מפה של ליסבון שמחולקת חינם. לפני היציאה מהמלון הקדשנו כחצי שעה לעבור על האתרים המרכזיים בליסבון על גבי המפה (כיכרות, כנסיות וכו'), והסתובבנו כמו תיירים טובים בעיר על מנת לסמן V על כל המקומות החשובים. לצערנו Praca do Commercio בדיוק שופצה בזמן שהותנו בעיר, כך שלא יכולנו לראותה מקרוב, אלא רק מהרחוב הסמוך.

נסענו במטרו לתחנת Santa Apolonia, ומשם המשכנו עם קו אוטובוס 28 (שימו לב, לא מדובר על החשמלית הקטנה והתיירותית המפורסמת של ליסבון, אלא על אוטובוס רגיל) למוזיאון האריחים של ליסבון - Museu dos Azulejos. הביקור במוזיאון מאוד מאוד מומלץ גם אם אינכם חובבי מוזיאונים ואומניות קלאסיות. בהחלט אחד המוזיאונים היפים והמיוחדים בהם ביקרנו עד כה (הרי מוזיאונים של אמנות מודרנית, למשל, יש בכל עיר גדולה... מוזיאון אריחים הוא דבר ייחודי לליסבון ולכן כדאי לא להחמיץ אותו).

לאחר הביקור במוזיאון המשכנו עם אותו אוטובוס, באותו כיוון נסיעה, והגענו ל- Parque dos Nacoes, שהוא האזור בו התקיים Expo 98. האזור מאוד יפה, מודרני ונקי, ומשרה אווירה מאוד נעימה (גם בשעות הלילה מאוד נעים להסתובב שם). הגענו לשם לצורך ביקור באושנריום של ליסבון, לאור המוניטין המצוין שיש לו. באופן כללי אנו חובבי גני חיות, כך שהביקור התאים לנו מצוין. גם אם אינכם חובבי גני חיות כדאי לכם להגיע למקום. אמנם הכניסה לא זולה (11 יורו למבוגר), אבל בהחלט שווה כל סנט. בנוסף לזנים שונים של דגים, כרישים ופינגווינים אשר נוכחותם באושנריום צפויה בהחלט, יש בו גם סוסוני ים, תמנון ומספר רב של אלמוגים!

אחרי האושנריום קפצנו לביקור בקניון ואשקו דה גאמה. זהו אחד משני מרכזי הקניות הגדולים של ליסבון (המרכז השני והגדול יותר הוא קולומבו אליו לא הגענו) ושם גם אכלנו ארוחת ערב במקדונדלס, מפאת חוסר זמן (אותו רציתי לנצל על מנת "לשדוד" את Zara Home ומספר חנויות בגדים...).

חזרנו למלון ולאחר מנוחה קצרה והתארגנות (מקלחת, גילוח למי שצריך וכו'...) יצאנו לכיוון Parque dos Nacoes בשנית. לצערנו לא חיפשנו את המקום שרצינו (מועדון סלסה שכבר נסגר, כך הסתבר לנו בדיעבד ׁבספטמבר ייפתח לא רחוק משם מקום חדש בשם Havana, אם מישהו מעוניין במועדון לטיני בליסבון) ולכן חזרנו למרכז ליסבון וישבנו ב- Hard Rock Cafe, המאוד מוצלח של העיר.

יום 9: בלם ועוד קניות

נסענו בחשמלית שמספרה 15, מכיכר Rossio לרובע Belem. שימו לב שכל האטרקציות ברובע נפתחות רק ב-10:00, כך שאין סיבה להגיע לפני כן. עליכם לרדת תחנה אחת או שתיים אחרי התחנה שנקראת Belem, אחרת תיאלצו ללכת כמה דקות עד שתגיעו לחלק המעניין ברובע. האטרקציות המרכזיות של הרובע הן: אנדרטת התגליות, מגדל בלם, מנזר ז'רונימוש, מוזיאון קולקסיאו בררדו ומוזיאון הכרכרות. מיותר להיכנס לאנדרטת התגליות. בהחלט ניתן להסתפק בהתבוננות באנדרטה מבחוץ, שכן הנוף הנשקף מהגג שלה דומה לנוף הנשקף ממגדל בלם, אבל פחות יפה (וחוצמזה שהחומה שמקיפה את הגג כל כך גבוהה שקשה להינות מהנוף, גם אם הוא מאוד יפה).

מול האנדרטה נמצא מנזר ז'רונימוש. בתור בוגרי המנזרים בבטאליה ובאלקובאסה, המנזר עצמו לא היה חידוש גדול עבורנו, אבל ראויה לציון התצוגה הקבועה במקום אשר מתארת את היסטורית העולם, את ההיסטוריה של פורטוגל ואת ההיסטוריה הקשורה במנזר עצמו, על שלושת צירי זמן מקבילים, החל משנת הקמתו של המנזר ועד ימינו (אם אינכם חובבי מנזרים אציע לכם לוותר על המנזר באלקובאסה ולבקר במנזר בבטאליה ובמנזר ז'רונימוש). ניתן לקנות במנזר כרטיס כניסה משותף למנזר ולמגדל בלם, בעלות של 8 יורו.

מהמנזר עברנו למוזיאון קוקלסיאו בררדו שנמצא ממש שלוש דקות ממנו. זהו מוזיאון של אומנות מודרנית, אבל לא מדהים במיוחד. אני נהניתי מהביקור, אבל אני בנאדם של מוזיאונים. אחותי ואבא שלי פחות התרשמו וראו במוזיאון בזבוז זמן, אף שהכניסה אליו היא ללא תשלום.

בכל אופן, ראויים לציון מספר דברים הקשורים במוזיאון אשר הופכים את הביקור בו לשווה: מול המוזיאון יש גן של עצי זית עם פינות ישיבה נחמדות ונוף מאוד יפה. נוסף על כך, בחצר המוזיאון יש פסל מקסים של ניקי דה סן פל שגם הוא שווה הצצה חטופה והרבה יותר אם הינכם חובבי אומנות, גם אם חובבנים. חוץ מהתצוגה הקבועה במוזיאון, הייתה תערוכה מתחלפת, שבימים אלו מציגה ריהוט Art-Deco לעומת "האויבים" שלו. התערוכה מזכירה שילוב בין סניף של איקאה לריהוט של ארמונות, אבל באופן כללי בכלל לא רעה לדעת שלושתנו.

אחרי הביקור במוזיאון חזרנו לבית הקפה Pasteis de Belem, שמפורסם בזכות המאפים אותם הוא מייצר ונושאים את אותו השם. המקום מאוד מסחרי ופועל כמו סרט נע: ניתן להזמין בקופה אם רוצים לעשות טייק אווי או להתיישב באחד השולחנות (ישנם כמה חדרים עם שולחנות) ומלצר יבוא לקחת את ההזמנה. המאפים, אגב, מאוד מוצלחים, והמחיר הוא 90 סנט לאחד.

עלינו שוב על קו 15 (כמו שאתם מבינים ניצלנו היטב את כרטיס התחבורה הציבורית...) ונסענו שתי תחנות, עד שהאוטובוס עצר מול Torre de Belem. הלכנו לאורך הרחוב החוצה ועברנו את הכביש על הגשר, והגענו למקום. המגדל מאוד יפה ומרשים ומולו יש משדאה רחבה ונעימה, עליה אפשר לשבת (ניתן למשל לקחת את הקפה והמאפים ולשבת על המדשאה, אם מזג האוויר מאפשר, במקום לשבת במקום). המגדל הוקם על מנת לשמש כחלק מההגנה על נמל העיר ועל הכניסה אליה, אך לאור העובדה שמיקומו לא היה מוצלח במיוחד שימש בהמשך כבית מכס, כמרכז רפואי ועוד, ברבות השנים. למגדל ישנם ארבעה מפלסים, אליהם ניתן להגיע באמצעות מדרגות לולייניות יחסית צפופות אשר משמשות את העולים ואת היורדים במקביל, לכן יש להתאזר בסבלנות על מנת לעלות לקומה העליונה ועל מנת לרדת חזרה (עניין של כמה דקות בודדות לכל כיוון, בהתאם לכמות היורדים והעולים), אבל הנוף הנשקף מצדיק את המאמץ ואת הזמן.

נסענו חזרה לכיוון מרכז ליסבון באמצעות חשמלית 15, אבל לפני כן עצרנו ליד מוזיאון הכרכרות. במוזיאון מוצגות למעלה מ-20 כרכרות מפוארות מתקופות שונות, אשר שימשו את המלוכה והאצולה בפורטוגל לאורך השנים, והמחזה מרהיב ביופיו - אסור להחמיץ!

את היום קינחנו בסיבוב נוסף לאורך Rua Augusta (כמו שאתם מבינים אנחנו לא מתעייפים מהר משופינג, או ווינדוו שופינג...).

את ארוחת הערב האחרונה שלנו בפורטוגל עשינו במסעדת סן מרינו שב- Rua Douradores (הרחוב מקביל ל- Rua Augusta מהצד של אלפאמה, לא מהצד של באירו אלטו). זוהי מסעדה חדשה יחסית אשר נפתחה ביולי 2009 ומגישה אוכל איטלקי מעולה. מרקים עולים 3-3.5 יורו והם מצוינים. פסטות ופיצות יעלו לכם 7-10 יורו לרוב המנות, והן ממש מעולות. אני אכלתי רביולי גבינה ותרד ברוטב עגבניות, וגם אבא שלי אכל את אותה המנה. אחותי הזמינה ניוקי ברוטב פסטו ושמנת. בנוסף, הזמנו מרק עגבניות ומרק בצל. כל המנות היו מצוינות.

יום 10: שוק הפשפשים, טירת סאו ג'ורג' והביתה

את הבוקר פתחנו בנסיעה של מספר דקות בחשמלית 28E המפורסמת של ליסבון לכיוון שוק הפשפשים, הפעיל בימי שבת ושלישי בלבד. השוק מאוד גדול, אבל אין בו מציאות. רוב הדוכנים נראים כמו מכירת פריטים משומשים של הבעלים, החל מכוסות וכלה בבגדים. ישנם גם פסלים אוריינטליים, תחתונים, צעצועים וכו', אבל לא מצאנו שום דבר מיוחד או ראוי לציון.

חזרנו לרחוב ממנו מתחיל השוק והמשכנו עם החשמלית עד שהגענו לתחנה הקרובה לטירת סאו ג'ורג'ה. משם יש הליכה של כשלוש דקות במעלה מדרון עם שיפוע די רציני. הטירה עצמה אינה מרשימה, אלא אוסף של חומות. עם זאת, בתוכה יש תערוכה נחמדה וגם עמדה אינטראקטיבית שנחמד להעביר מולה את הזמן. אבל העיקר בכניסה לטירה הוא הנוף של ליסבון שנשקף מהגובה הרב בו אתם נמצאים: אם תעלו לטירה תראו ממנה את כל ליסבון, החל מהפסל של Cristo Rei (שלמעשה אינו בשטח השיפוט של ליסבון אלא של Amadora) וגשר ה-25 באפריל (התאום של גשר הזהב מסן פרנסיסקו), דרך הגגות האדומים המפורסמים של העיר, Praca do Commercio ועד למגדלי אמוריירס (שהם די מכוערים, יש להודות, ולא ברור מי האידיוט שעיצב כזה דבר נוראי והציב אותו בכזו עיר יפה...).

חזרנו למרכז העיר, ולפני שעזבנו אותה לכיוון שדה התעופה רצינו לשבת לקפה אחרון בליסבון. החלטנו ללכת לקפה ברזיליירה שנמצא ב-Rua Garret ומאוד מומלץ במדריכי הטיולים. זו הייתה טעות, מפני שהמקום הוא ההגדרה הטובה ביותר למלכודת תיירים: כנראה שההצלחה עלתה להם לראש מפני שהם מרשים לעצמם לגבות 3 יורו עבור כוס קפה בינונית ו-3.6 יורו לעוגת שוקולד קצת יבשה - מחיר הרבה יותר גבוה מהמחירים בשאר ליסבון (בקפה ג'רונימו, למשל, שילמנו 7.2 עבור שלוש כוסות קפה ושני מאפים).

חזרנו למלון, עשינו צ'ק אאוט ונסענו עם AreoBus 91 לשדה התעופה. הגענו למקום שלוש שעות לפני ההמראה ואז הסתבר לנו שהצ'ק אין מתחיל רק שעתיים לפני ההמראה, כך שהיה עלינו לחכות. שדה התעופה מאוד נוח, יפה וקל להתמצאות.

סיכום טיפים

מסלול הטיול - הטיול שלנו התחיל בפורטו שבצפון בפורטוגל, והסתיים בליסבון. אופציה נוספת מקובלת עבור המטיילים שמעוניים לטייל באזור זה (צפון ומרכז בפורטוגל) היא לעשות מסלול בצורת 8 שמתחיל ומסתיים בליסבון. היתרון במסלול מהסוג שעשינו הוא שחוסכים חצי מהנסיעה ברכב. מצד שני, כאשר עושים מסלול 8 נכנסים יותר לעומק המדינה ומגלים יותר ממנה. כדאי להחליט בהתאם לכמות הימים שעומדים לרשותכם לטיול ולמבחר הטיסות והמחירים הקיימים באותה תקופה. אם ברשותם זמן קצר לטיול ובכל זאת אתם מעוניינים להגיע לפורטוגל, אני מציע לוותר על צפון פורטוגל ולהתמקד באזור ליסבון בלבד: שלושה ימים בליסבון עצמה, יום נוסף בסינטרה ועוד יום לעיירות שמצפון לליסבון לאורך החוף הן מסלול טיול קצר ויפהפה.

טיסות - נסענו לפורטוגל בסוף אוגוסט 2009 לתשעה ימים, לאחר ניכוי של זמני הטיסה. לצערי, כיום אין טיסה ישירה מישראל לליסבון (לעיתים יש טיסות שכר מליסבון, לרוב כאשר צליינים או משלחת של תיירות דתית מגיעים לארץ, אבל כשאני ביררתי על מחיר של טיסת שכר באוגוסט הוא היה גבוה מזה של טיסה סדירה עם קונקשיין). מכיוון שטסנו עם קונקשיין, ניצלנו את העובדה שיש שדה תעופה בינלאומי גם בפורטו, ובטיסת ההלוך נחתנו בפורטו (עם עצירת ביניים בפרנקפורט). טיסת החזור יצאה מליסבון, עם עצירת ביניים במדריד.

מזג אוויר - מזג האויר בפורטוגל, על פי כל התחזיות, הוא קייצי מאוד בחודש אוגוסט, וברוב מדינה דובר על קרוב ל-30 מעלות או אף יותר מכך. לכן, כאשר ארזנו ציוד לטיול לא לקחנו בגדים ארוכים, פרט לחולצה ארוכה אחת כל אחד. כאשר הגענו לפורטוגל גילינו כי התחזית והמציאות לחוד. בפורטו ובצפון פורטוגל, גם במהלך היום קריר ונעים, ולא מזיק לטייל בבגדים ארוכים, בעיקר בבקרים. ככל שמדרימים לכיוון ליסבון מזג האוויר אמנם מתחמם, אבל בלא מעט מקומות חולצה ארוכה לא הייתה מזיקה (בעיקר כאשר עולים לגובה בו נמצאות הטירות בסינטרה, למשל). לכן ההצעה שלי לטסים לפורטוגל היא להצטייד גם בכמה בגדים ארוכים (כמובן שזה נכון לגבי מי שנוסע לטייל בחלק שמליסבון צפונה. אני לא יודע מה המצב באלנטז'ו ובאלגארב). חוץ מהעובדה שהבגדים שהבאנו איתנו לא היו ממש מתואמים למזג האוויר במדינה, יש מזג אוויר מצוין לטיולים בסוף אוגוסט בפורטוגל.

תכנון הטיול - את הטיול תכננו מראש באמצעות טיפים באתר למטייל, אבל לא פחות מכך באמצעות הספר Lonely Planet Portugal. השתמשנו במהדורה האנגלית שראתה אור ב-2009, וגם במהדורה העברית שיצאה ב-2005. היתרון של הראשונה הוא העדכניות שבה. חלק מהפרטים במהדורת 2005 אינם נכונים (בעיקר מחירי כניסות לאתרים וכדומה) או מלאים. היתרון של השנייה, כמובן, הוא השפה. רוב המטיילים בפורטוגל, באופן מובהק, משתמשים ב Lonely Planet החדש. ספר נוסף אשר אני יכול להמליץ עליו הוא מדריך פורטוגל של Eyewitness בהוצאות DK הבריטית, שמלא בתמונות שונות ובמפות צבעוניות של יעדי הטיול ולכן נוח מאוד לשימוש.

הזמנת מקומות לינה - כל מחירי המלונות המתוארים להלן הם עבור Triple Room, כולל ארוחת בוקר. את המלונות הזמנתי דרך האתר booking.com. זו השנה השנייה בה אני מזמין מלונות לנסיעה דרך אתר זה ואני מאוד מרוצה ממנו.

שפה - מחוץ לליסבון רוב הפורטוגזים אינם דוברים אנגלית. אנחנו הסתדרנו איתם בעזרת ספרדית, הבעיה היא שגם כאשר פנינו אליהם בספרדית הם ענו לנו בפורטוגזית, אז היה קשה להבין. עם זאת רוב הפורטוגזים (מלבד אחדים יוצאי דופן) מאוד אדיבים וישמחו לעזור לכם אם תפנו אליהם.

שוטרים - בחלק מהמקומות המרכזיים (בין אם בכיכרות או בצמתים חשובים בערים, ובין אם בעיירות תיירותיות) תראו שוטרים אשר תפקידם לא ברור, ואי לכך הם הפכו לסוג של Information נייד לתיירים. אנחנו נעזרנו בשוטרים המקומיים מספר פעמים כאשר היינו צריכים הכוונה למקום מסוים או עזרה בהתמצאות. הם היו מאוד אדיבים ורובם דוברי אנגלית.

קפה - לא טוב, לא יקר.

כרטיס סטודנט - במקומות רבים בפורטוגל עלות הכניסה לאתרים עבור סטודנט היא חצי ולעיתים אף פחות מכך. בסינטרה לא הייתה הנחה לסטודנטים ובאושנריום הנחה של 15%. לעומת זאת, במנזרים בבטאליה ובאלקובאסה, במנזר ג'רונימוש וממגדל בלם, וכן בחלק מהמוזיאונים בהם ביקרנו, סטודנטים נכנסים ללא תשלום בהצגת תעודת סטודנט. מה שאומר שאם תהיו מצוידים בה תוכלו לחסוך עשרות יורו בטיולכם (אני מאמין שבטיול שלנו תעודת הסטודנט שלי חסכה לי 40 יורו לעומת אחותי ואבא שלי).

עליות וירידות - טיול בפורטוגל כרוך בטיפוסים רבים, גם בתוך הערים. היערכו לכך בהתאם. אם אינכם מסוגלים להתמודד עם הליכות במעלה רחובות תלולים - אולי פורטוגל אינה היעד בשבילכם, ועדיף שתסתפקו בליסבון בלבד, שלמרות שהיא לא פחות הררית משאר פורטוגל, התחבורה הציבורית המצוינת בה מאפשרת להימנע מרוב העליות בה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

סגור
×